שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ד/טור השני/טו
שאלה טו: שאלת ראובן שדך את בתו רחל כמנהג המדינה בשידוכין והיה זה יום ה' בשבת וביום השבת לעת מנחת ערב נאספו יושבי קרנות אשר יש מהם ששלחו לראובן לשדך להם בתו הנז' והוא לא נתרצה אמרו לו ולמה כששלחנו לך על אודות בתך אמרת לנו כבר בתי היא נתונה להבחור פ' ואיך עתה שדכת אותה פעם אחרת אמר להם אני לא אמרתי לכם כך כי אם מפני היראה לשמא תעמיסו עלי באונס ע"י עכו"ם ותקחו אותה על כרחי וראובן הנז' הביא יהודי א' שהשיאו עצה זו לומר על בתו שהיא נתונה להבחור הנז' וכה היו דברי היהודי הנז'. מעיד אני לפני האל ית' שהייתי אני ופ' אבי הנערה הזאת בכפר פ' ורצה לילך לתלמסאן ואמרתי לו אתה עתה הולך ובתך קטנה ויקפצו עליך ב"א שאינם הגונים ויכריחו אותך ע"י תוגרמים ויקחו בתך על כרחך זאת עצתי עליך כל מי שיבא לשדך בתך אמור לו שהיא נתונה להבחור פ' בכפר פ' עד שתמצא איש כלבבך ועתה ראובן מצא איש כלבבו נבון ויודע ספר ועשיר וקדשה לו. ויש מי שאמר שהבת היא צריכה גט מחמת הקול שהוציא אביה עליה והולך ומתעצם ועומד בתוך קהל ועדה ואמר בת ראובן צריכה גט וכל הנושא אותה נושא א"א עכ"ל:
תשובה: עם היות שדבר זה פשוט מביעתא בכותח' עד שנראה בעיני כל בעל נפש יגיעת בשר ולהג הרבה לכתוב פסק בדבר פשוט כזה להיות הענין ברור כשמש ואין בו פקפוק רק לעור' לב שונאי אמת ועושי' כווני' לחזק בדק השקר מ"מ להפקת רצון השואל אשר כתת רגליו ובא מארץ רחוקה שלא להחזירו בידם רקניות כתבתי שורתיה אלו להודיע המקום שהי' אפשר לטעות בו שבודאי שבזה טעה מי שטעה ואמר שצריכה גט והענין הוא להיות שרחל הנז' היא קטנה ואביה זכאי בקדושיה וכשאמר בתי נתתי לפ' יש מקום לומר שהחזיק אותה למקודשת לאותו פ' והויא לה כאלו אמרה היא אני מקודשת. ועם היות כי כפי האמת והצדק אפי' אמר ראובן בפי' קדשתי בתי לפ' ואמר לשון קידושין בפי' בנדון זה לזה לא היה בית מיחוש כלל ועיקר מאחר שהוא נותן אמתלא לדבריו הראשונים שהיה אומר כן מפני היראה דנראה פשוט דלית לן למיחש כלל. וראיה לזה דאיתא בכתובות ס"פ האשה שנתאלמנה (כ"ב ע"א) ת"ר אמרה א"א אני וחזרה ואמרה פנויה אני נאמנת ופריך תלמודא והא שוייה נפשה חתיכ' דאיסורא ותריץ כגון שנתנה אמתלא לדבריה ומייתי עובדא באשה א' שהיתה גדולה בנוי וקפצו עליה ב"א שאינם מהוגנים לקדשה ואמרה להם מקודשת אני לימים עמדה וקדשה עצמה א"ל חכמים מה ראית לומר כן אמרה להם בתחלה שבאו עלי ב"א שאינם מהוגני' אמרתי מקודשת אני עכשיו שבאו עלי ב"א מהוגנים עמדתי וקדשתי עצמי. וזו הלכה העלה רב אחא שר הבירה לפני חכמים באושא ואמרו אם נתנה אמתלא לדבריה נאמנת עכ"ל הגמ'. ופירש"י ז"ל אמתלא משל וטעם למה אמרה מתחלה מקודשת אני. הרי אפסיקא הילכתא בגמ' שאם נתנה אמתלא לדבריה נאמנת וכן פסק הרי"ף ז"ל וכ"פ הרא"ש ז"ל בפסקיו ואפי' לא נתנ' אמתלא לדבריה רק לאחר זמן שאמר' מקודשת אני נאמנת דלא בעינן תוך כדי דיבור אלא אם לא נתנה אמתלא אבל אם נתנה אמתלא אפי' לאח"ז נאמנת כמ"ש שם הרא"ש ז"ל וכ"פ הרמב"ם ז"ל פ"ט מה' אישות וז"ל אמרה מקודשת אני ולאח"ז עמדה וקדשה עצמ' אם נתנה אמתלא לדבריה ואמרה מפני כך אמרתי בתחלה שאני מקודשת וראינו בדברי' ממש ה"ז מקודשת לשני וכו' וכ' המ"מ ז"ל ופי' אמתלא טענה הנכרת שהיא כדי לסמוך עליהו כו' כוונת המ"מ ז"ל לבאר לנו מאין למד הרב ז"ל לומר וראינו בדבריה ממש דמלשון הגמ' משמע סתם דהכי אמר אם נתנה אמתלא לדבריה ומאין למד הרב ז"ל לומר שצריכין אנו לידע אם יש ממש בדבריה לזה כ' המ"מ ז"ל שפי' אמתלא הנז' בגמ' דצריך שתהיה אמת ואז אנו סומכין עליה אבל אם אנו רואין שהיא שקר אין לסמוך עליה ואפשר שזה יובן ג"כ מדברי רש"י ז"ל שכ' אמתלא משל וטעם דלכאורה נראה שדבריו כפולים אבל האמת הוא שדבריו באו בדיוק נכון שבתחלה פי' פירוש המלה ואמר שהוא ל' תרגום שתרגום משל הוא מתלא וזהו אמתלא וכמו שהמשל הוא להבין עצם הענין כן הוא מתלא הזאת שהיא נותנת כדי להבין דבריה הראשונים והוסיף עוד וכתב טעם ור"ל שצריך שיהיה באמתלא טעם מוטעם שתהא נכרת שהיא אמת ואז אנו סומכים על אמתל'. ובאמת דאפי' לדבריהם ז"ל עדיין יש לשאול מאין למד הרב ז"ל שצריכין לראות אם יש ממש בדבריה. ונ"ל שהרב ז"ל למד זה מההוא עובדא דההיא איתתא שלא האמינו חז"ל אלא מצד שהיתה גדולה בנוי ומצד זה קפצו עליה ב"א והיו אותם ב"א אינם מהוגנים ולמי שקדשה עצמה היה הגון וכשנתנה אמתלא זו לדבריה וראו שכנים דבריה ואמתלתה שרירה וקיימת אז סמכו על דבריה ואמתלתה שראו שהיה אמת. וקצת סיוע יש לדברים אלה מדברי הריב"ש ז"ל בתשובה סי' קצ"ג. הרי נראה פשוט מן הגמ' ומדברי הפוסקים ז"ל שהאשה שאמרה מקודשת אני ואח"כ קדשה עצמה ונתנה אמתלא לדבריה הראשונים ואנו רואים האמתלא שהיא אמת היא מקודשת לשני וא"צ גט מראשון וה"ה באב שאמר קדשתי בתי כשהיא קטנה ולאח"ז קדשה לאחר ונתן אמתלא לדבריו מקודשת לב' א"כ בנדון זה אפי' אמר ראובן קדשתי בתי רחל ואמר לשון קידושין בפי' מאחר שהוא נותן אמתלא לדבריו שלא אמר כן רק מפני היראה שקפצו עליו בני אדם שאינם מהוגני' ופחד ורהב לבבו כי יהפוך עליו המון עריצים ובחיל גדול יבואו לו ויטלו את בתו על כרחו ועתה מצא איש כלבבו ועושר ונכסים אתו אנו סומכין עליו על אמתלתו כמו שסמכו חז"ל על דברי האשה ההיא.
וא"ת ההוא עובדא דההיא איתתא לא אמרה למי נתקדשה אלא אמרה סתם אני מקודשת ובנדון דידן אמר ראובן בתי מקודשת לפלוני וכתב הר"ן ז"ל בפי' ההלכות בשם הרא"ה ז"ל דאי אמרה מקודשת אני לפלוני לא מהימנן לה בשום מיגו אלא א"כ הוה מודה בדבר דכיון שהודית שנתקדשה לפלוני לאו כל כמינה לחוב לו ולהפקיע עצמה ממנו. י"ל שגם בזה אין כאן מיחוש כלל לפי שהבחור הזה שאמר ראובן בתי נתונה לו בא לפנינו ואמר שמעולם לא דבר עם ראובן על עסקי בתו ומעולם לא קדש ולא שדך בת ראובן הכא ואיפשר דאפי' במחשבה לא עלתה לו א"כ אפי' לדעת הרא"ה ז"ל שהביא הר"ן ז"ל אין כאן מיחוש כלל. ועוד כשאמר ראובן לאנשים האלה בתי נתונה לפלוני לא אמר שנתנה לפני עדים רק אמר סתם בתי נתונה לפלוני וכתב הרא"ש ז"ל בתשובה כלל ל"ב סי' ס"ט אם יש עדים ששמעו מפי האשה שאמרה קדשני פלו' בפני פלוני ופלוני והלכו למ"ה נאסרה בקרוביו על פי דיבורה אבל אם אמרה קדשני בסתם ולא אמרה בפני עדים אין בדיבורה כלום דקידושין שלא בפני עדים לאו קידושין נינהו וכבר כתבתי במקום אחר שיש לדייק בתשובה זו באופן דנקטינן מכל מאי דכתיבנא דאפי' אמר ראובן בפי' קדשתי את בתי לפלוני מאחר שהוא נותן אמתלא לדבריו ואנו רואים שהאמתלא יש בה ממשות ומה גם שהביא ראובן היהודי אשר השיאו עצה זו והעיד על נפשו ועל יהדותו שהוא השיאו עצה זו שיש לנו על מה לסמוך בתוספת מרובה על העיקר בעדות האיש הזה וגם הבחור אשר יצא קול שהיא נתונה לו בא לפנינו והודה שמעולם לא היה ולא נברא דבר זה פשיטא ודאי דאין כאן בית מיחוש כלל ועיקר וכל זה אנו אומרים אילו היה אומר ראובן בפי' קדשתי את בתי ואפ"ה אין אנו חוששין לדבריו הראשונים אבל עתה שלא נזכר שום זכר קידושין בעסק זה לא מפי ראובן ולא מפי האנשים אשר שמעו מפיו ולא אמר רק בתי נתונה ומלה זו אין מובן ממנה לשון קידושין בהחלט ויותר קרוב לפרשה שהיא לשון שידוכין מלפרשה לשון קידושין פשיטא ודאי דאין כאן בית מיחוש כלל דבגדולה מזו שנזכר לשון אירוסין כתב הרא"ש ז"ל בתשובה כלל ל"ה סי' י"א שדרך בני אדם לקרות למשודכת ארוסה כמו שיראה הרואה משם דמשמע מדבריו כל שלא אמר קידושין בפי' לא חיישינן לה כלל ומכ"ש בנדון זה שלא נזכר אפילו לשון אירוסין רק אמרו אתה אמרת בתך נתונה לפלוני דנראה פשוט דאין כאן חשש כלל ומאחר דנתברר לנו בירור גמור דאין כאן שום קידושין כלל גם קול קידושין אין כאן שנאמר שיצא עליה קול וחיישינן לקולא וכבר כתבתי זה שנתים ימי' לאיש הזה האומר שהיה צריכה גט עניני הקול שנז' בגמ' ואפליגו בה רבוואתא אי מבטלינן קלא אי לא מבטלינן קלא וזה היה על אודות בת ה"ר יהודה כלאץ נר"ו וכתבתי לו צריך שיהי' קול וטכסיסיו כדאיתא סוף פרקא בתרא דגיטין (פ"ט ע"א) ושם נתפרש טכסיסי קול שיהיו נרות דולקות ומטות מוצעות ובני אדם נכנסין ויוצאין ואומרים פלונית נתקדשה היום או שיאמרו שמענו מפלוני וכו' כדאיתא התם. והטעם בזה מאחר שיצא הקול שנתקדשה בפני שני עדים ואין העדי' נמצאי' בפנינו לידע אם אמת היה הדבר הזה. אנו חוששין לקול הזה שמא אילו היו העדי' לפנינו היו אומרי' אמת היה הדבר הזה ונתקדשה בפנינו וכן ג"כ אם היו נרות דולקו' ומטות מוצעות ובני אדם אומרי' נתקדשה פלונית אנו תולין ואומרי' שלא לריק ולבהלה הדליקו נרות והציעו המטות ולזה אנו חוששין לקול היוצא וגם צריך שיתחזק הקול בב"ד ר"ל שיבואו מוציאי הקול ההוא לב"ד ויאמרו דבריהם לפני ב"ד כמו שנז' כל זה בגמ' ובדברי הפוסקי' אבל אם הקול הזה כשיצא הלכנו לחפש ולראות מהיכן יצא הקול ומצאנו המקום שיצא ממנו הקול אין בו ממשות אין אנו חוששין לקול ההוא לפי שהמקור נמצא מעין נרפש ומקור משחת והרוצה לעמוד על דברי הרא"ש ז"ל בתשובה כלל ל"ה סי' י"א ובתשובה אשר לפניה יראה הדברים על בוריין ויבין הדבר לאשורו ומה גם שמהרי"ק ז"ל בא"ה סי' מ"ו בירר הדברים באר היטב דיני הקול שאנו חוששין לו ובנ"ד הקול הזה שיצא על בת ראובן כשהלכנו לחקור ולבדוק מהיכן יצא הקול הזה לא מצאנו בו שום תכסיס מתכסיסי הקול הנז' בגמרא ובפוסקי' רק יושבי קרנות הוציאו הקול ואמרו שראובן אמר להם שבתו נתונה לפלוני ולא אמרו ששמענו מפלוני ופלוני אלא ששמעו מאבי הבת וכשהלכנו לשאול את פיו למה אמר דברים אלו נתן אמתלא לדבריו וראינו שיש ממש באמתלתו נמצא שהקול מעיקרו בטל ומבוטל וכבר הארכתי בפסק ההוא שכתבתי לו והרביתי יותר מדאי להביא לו ראיות הראויות להתכבד וכל הני מילי לית אנן צריכין להון אלא כשיש עסק קידושין בענין אבל בנדון זה דלא נזכר ולא נשמע שום זכר קידושין אין מי שיאמר שיש לחוש לקול זה רק מי שאין לו מוח בקדקדו ולא ראו ואורו עיניו בדיני קידושין. באופן דנראה ברור כשמש בצהרים שרחל בת ראובן הנז' היא מותרת להתקדש לכל מי שתרצה ואין לחוש לקול זה שיצא עליה וכל מי שיאמר שצריכה גט אין בפיהו נכונה ודבר על ה' תועה ועתיד ליתן את הדין לפי שלא שם פחד אלי"ם לנגד עיניו וה' יצילנו משגיאות ויעשה עמנו לטובה אות ויטע אהבתו ויראתו בלבנו לבלתי נחטא. מעפר דל שלמה צרור ס"ט: