שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ד/טור הראשון/נה

שאלה נה: חכם לבב ואמיץ כח החכם השלם אשר שפתותיו נוטפות מר וחכו ממתקים נופת צופים ומן. הה"ר נחמן סונבל ישמרך האל ויהיה בעזרך. הבא אחרי השורות הנו דורש את שלומך בקידה אחר השתחוייה עד שיתפקקו כל החליות שבשדרה ומודיעך שסיבת השורות האלו לחלות פניכם הרמתה להודיענו שני עניינים. אם הראשון הוא כי אנחנו בכאן לענין חפיפה נוהגים קולא להכשיר לנשים לחוף בנתר הבא מארץ אדום ומארץ טוליטלה כי אנחנו מכירים אותו ונהגנו בו קולא על פי הרב המדינה הרשב"ץ ובנו הרשב"ש זלה"ה שהם העידו שבדקוהו ומצאוהו שהוא מסלסל השער ולא מקטף. ובאלו הזמנים אינו בא כלל וחזר לבא מאצלכם נתר אחר ואין אנו מכירים טבעו מהו על כן האדון י"א להרים מכשול מדרך העם הוצרכנו לכתוב לכ"ת להודיענו מה אתם נוהגים בו וכדי לדעת חומר הענין מהו על כן האדון תמהר תחישה בתשובה:

גם האדון י"א הנני מחלה פניך הנעימים להודיענו הסכמתך המתישרת בענין חלון אחת נעשה על פתח החצר והחלון רואה ממנה קצת מחצר חבירו ומעבר הדרך רשות הרבים מפסקת ביניהם כי בכאן נפלה מחלוקת בין חכמי העיר קצת אמרו שחייב לסתום חלונו להיותו מזיק חבירו בראיה כי ראה קצת מחצר חבירו גם רואה הבור ומעבר לרוב תשמיש החצר ומביאין ראיה ממה שאמרו (ב"ב ו' ע"ב) בענין שני חצירות בשני צדי רשות הרבים וכו'. וקצת אומרים שאינו סותם ומביאים ראיה מהמשנה שאמרה (שם ס' ע"א) וברשות הרבים פותחים פתח וחלון כנגד חלון וכו'. כמו שפי' שם מפרש ההלכות וקצת אמרו שהדבר בספק על כן מן הספק אינו סותם ועדיין הענין תלוי עד בוא הכרעתך המיושרת ותשובתך המהודרת ואשימנה על ראשי עטרת. וזולת זה אין חדש מה להודיעך. רק שאני מחלה פניך שתמחול לי על שלא בא כתבי כראוי מסדור שבחך. ועל זה נפשי בתפלה לפניך עותרת וסמכנו על המקרא לך דומיה תהלה ולך האדון שלום כנפשך ונפש עבדך קטן שבקטני תלמידך. הצעיר צמח ס"ט בכה"רר שמעון בן הרב ר' צמח ז"ל:

תשובה: בר אבהן ובר אוריין החכם השלם נר"ו הגיעני כתבך. ובבוא נתמלא כל הבית אורה כי מתוכו נתברר לי כי הח' וחבירו יראים את ה' מאד. ולזה מסתפקים ושואלים אפי' ממי שאין בו דעת לישאל כמוני היום ואעפ"כ לא אשיב פני שואלי ריקם וכדי שלא אטול עטרה לעצמי אשיב מפי ספרים תשובות השאלות ואומר כי הנתר אשר נסתפק לכם דינו מבואר בטור יורה דעה (סי' קצ"ט) כי הוא מסבך השער ואין האשה חופפת בו גם באהל הנקרא גאשו"ל באל ערבי אין לחוף בו כי זה חותך ואח"כ אותו הנחתך חוזר ומסתבך והאחר אע"פ שאינו חותך מסבך השער ואין לנו לחקור אחר דבריהם כי הם בקיאים בטבע יותר מדורות אלה ואם ישאל אדם מהו הנתר ילך אל הערוך וימצא שהוא אותו שעושים כלים ממנו וכן בא בתלמוד כלו ואין אנו רואין כלי נתר כי אם מאותם כלי שתיה העשוים מגריד"א הנקרא אטופ"ל באל ערב"י ועוד נתן בו סימן אחר שממחין אותו במים ורוחצין בו ראשן בבית המרחץ והוא הוא הטופל שרוחצות בו ראשן אפילו הישראלית כשהוא לנקות ראשן ולהתעדן ואין ללמוד מכאן שהדין נותן לרחוץ שער הרא' בנתר ח"ו כי כבר כתבו עליו שמשיר או ממעט או מסבך את השער ועזרא תקן חפיפה (ב"ק פ"ב ע"א) להסיר כל קשר ודיבוק החוצץ בטביל' לכן יש לנו להבדיל בין קדש לחול ולהחמיר על נשותינו שלא לחוף בו בליל טבילתן ואם ירצו לרחוץ בו אחר הטבילה אין בזה אשם. עוד העמקתני לשאול על מנהגי בו ואני לא נסיתי כי דרך נשים הוא ולא אשאל מפני הבושה ולמענך שאלתי נות צדקי ואמרה שמעולם לא חפפה בו בליל הטבילה אבל יש חופפות בו ואח"כ רוחצות במים חמין לתקן את הכל ואני הולך לשטתי ומזהיר שלא לעבור על דברי הספר החתום ומן הספק היה לנו לפרש כ"ש שהוא מפורש ומנהג הרע הזה שאמרה לי אשתי שנוהגות קצת נשים לא מנהגא הכא כי איכא דשמע בהא ולא שמע בהא ואף הרוחצות שמא לא ידיחו יפה והמנהג הרע הסירוהו מביניכם וגם אני אמלא את דבריכם בע"ה: