שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ד/טור הראשון/כו
שאלה כו: עוד לקסנטינ' אל החכמי' הנז' יש"צו שאלתם הגיעתני על ענין ראובן נפטר לבית עולמו והניח אשתו מעוברת ולו אח ויהי לתשלום ט' חדשי' ויותר לעבור האשה האלמנה ילדה בת מתה והבת הנולדת נגמרה בשער' ובצפרניה רק לא יצאה לאויר העולם בחיי' והיבם והיבמה יען כי ראו שהבת נולדה מתה חשבו שהיבמה הזאת היתה מותרת להתיבם והסכימו ביניהם ביבום ואתם מנעתם מהם היבום באמרכם שהאשה הזאת היא חולצת ולא מתיבמת והעתקתם לנו לשון הרמ"בם ז"ל ולשון הטור ז"ל ולשון רבינו ירוחם ז"ל ולפי שלא שמעו לכם היבם והיבמה למה שקצת בעלי תורה החזיקו בידם רציתם לעמוד על דעתי בזה. זהו תורף דבריכם ואם באו בארוכה:
תשובה: מה שרציתם להוכיח מדברי הרמ"בם ז"ל והטור ורבינו ירוחם ז"ל שהיבמה הזאת היא חולצת ולא מתיבמת אני אומר במחילה מכ"ת שאין לנו הוכחה מדבריהם ואדרבה לההיא גרסא יש להוכיח מדקאמרינן הכי אתיובתא מי שמת והניח אשתו מעוברת אם הפילה אחרי מותו הרי זו תתיבם וכו' משמע דאכל נפל קאמרי ר"ל שכל מי שלא יצא לאויר העולם חי הוא נפל ותתיבם אמו ואין בזה אומר ודברי' שלא נפלו הדברי' אלא אם יצא הולד חי לאויר העולם אז נפלו החלוקי' והדקדוקי' כפי מה שנז' בגמ' בפ' החולץ ובדברי הפוסקי' ז"ל ואולם במי שלא יצא לאויר העולם חי דברי הרמ"בם והטור ז"ל וזולתם באו בסתמא וכדאמרן. והראיה שזאת היא דעתם ז"ל שהרי הגאון מהרי"ק ז"ל כתב על לשון הטור וז"ל ומ"ש ואם הפילה נפל אחרי מותו מתייבמת וכו' כן כתב רבינו ירוחם ז"ל אם לא יצא לאויר העולם חי או חולצת או מתייבמת. וכך מבואר בדברי הרמ"בם ז"ל פ"א מהל' יבום ובריש פרק החולץ (ל"ה ע"ב) אמרי' אם יבוא אליהו ע"ה ויאמר דהא דאיעברא אפולי מפלא בת חליצה וייבו' היא עכ"ל ז"ל. הרי לנו מבואר שדעת מהרי"ק היא שהרמ"בם והטור ז"ל הם סוברי' כדעת רבינו ירוחם ז"ל אם לא יצא לאויר העולם חי או חולצת או מתייבמת והביא ראיה לכולם מההיא דאמרינן אם יבוא אליהו ע"ה וכו'. וכמו שתתבאר לקמן הסוגיא ההיא ומעתה אין צריך להשיב על מה שהוכחת' על דעת רבי' ירוח' מההיא דאמר הספקות חולצין ולא מייבמין דמה ענין אותה ראיה לנ"ד. ועוד דאדרבא רבינו ירוחם ז"ל הוא שכתב בפי' אם לא יצא לאויר העול' חי או חולצת וכו'. וכמו שהביא ממנו הראיה מהרי"ק ז"ל וכנז"ל. ואולם לדעת הרי"ף ז"ל שכתב משמו בעל הטורי' מ"ש בודאי האשה הזאת היא חולצת ולא מתייבמת ומכ"ש הוא שאם הרי"ף ז"ל כ' דהיכא דאיכ' לאסתפוקי שמא כלו לו חדשיו אפי' ילדתו מת אסורה להתייבם. וכ"ש האשה הזאת הנז' בנ"ד שאתם כתבת' שעברו עליה בהריונה ט' חדשי' ויותר וגם נגמרה הבת בשערה וצפרניה. ואם הרי"ף ז"ל החמיר ואמר שאשה זאת אינה מתייבמת מי הוא זה שיתירנה. איברא שהגאון מהרי"ק ז"ל נראה ממנו שדעתו לפסוק דלא כהרי"ף ז"ל שכן כתב ומ"ש בשם הרי"ף ז"ל היכא דאיכ' לאסתפוקי וכו'. יש לתמוה עליו דמאי מייתי ראיה מכ"ש וכו'. ולבסוף מסיק הכי ומ"מ איני יודע למה הניח תלמוד ערוך שבראש פרק החולץ מפורש בענין יבום וחליצה ואיהדר למילף מנזיר עכ"ל ז"ל. ולכן בספר שלחן ערוך השמיט דעת הרי"ף ז"ל ולא כ' אלא כדברי הרמ"בם ז"ל. והתלמוד הערוך שבראש פ"ק החולץ שהזכיר מהרי"ק ז"ל הוא זה (שם שם) אתמר החולץ למעוברת והפילה ר' יוחנן אמר אינה צריכה חליצה מן האחי' ר"ל אמר צריכה חליצה מן האחין. ר"י אמר אינה צריכה חליצה מן האחין חליצת מעוברת שמה חליצה וביאת מעוברת שמה ביאה. ור"ל אמר צריכה חליצה מן האחין חליצת מעוברת לא שמה חליצה וביאת מעוברת לא שמה ביאה. במאי קמיפלגי אב"א קרא אב"א סברא. אב"א סבר' אם יבוא אליהו ויאמר דהאי דאיעברא אפולי מפלא מי לאו בת חליצה ויבום היא השתא נמי איגלאי מלת' למפרע וכו'. ור"ל אמר השתא איגלאי מילתא למפרע לא אמרינן. ואב"א קרא ר"י סבר ובן אין לו אמר רחמנא והא לית ליה. ור"ל סבר ובן אין לו עיין עליו. והכוונה להם ז"ל במחלוקתם זאת לומר שלדעת רבי יוחנן מאחר שלבסוף איגלא מלת' שהעבור ההוא לא היה לו קיום והיה נפל גם שהחליצה או הביאה קדמו הרי היא כאלו לא נעשו החליצ' והיבום אלא לאחר שהפילה ולזה אינה צריכה חליצה אחרת ואם נתייבמה אותה ביאה הויא ביא' ואם יראה להוציאה יוציאנה בגט לפי שנעשית אשתו ממש. ולדעת ר"ל כיון שהחליצה או הביאה נעשו בזמן העבור לא הויא לה חליצ' ולא הויא לה ביאה גם אם הפילה אח"כ אמרינן שמא אותה שעה שחלץ או שייבם היה ראוי אותו העבור לקיום והיה יוצא לאויר העולם חי ואותה חליצה אינה חליצה ואותה ביאה אינה ביא' שתקרא אשתו לכל מילי ותצא ממנו בגט בלבד. ומה שראינוה שהפילה אח"כ אמרינן שמצד איזה מקרה שקרה לה אחר החליצה ההיא הפילה ומ"מ בשעת החליצה היה ראוי אותו עבור לקיו' ולזה היא צריכה לחליצה תנייתא לפוטרה לשוק או לביאה אחריתי כדי שיוציאנה בגט בלבד. נמצא דלדעת הכל שהמעוברת שהפילה או חולצת או מתייבמת דלא איכא פלוגת' אלא בחליצה או בביאה שנעשו בזמן הריונה דלדעת ר"י אמרינן איגלאי מילתא וכו'. ולדעת ר"ל לא אמרינן איגלאי מילתא וכו'. וצריכה חליצה מן האחין לאחר שהפילה. והאי דאמרינן צריכ' חליצ' מן האחין יש מן המפרשי' פירשוה מן האחין דוקא ולא מן האח ההוא שחלץ לה בתחלה. וי"א דאפילו מאותו אח עצמו תחלוץ ואין לנו עתה עסק בזה. זהו התלמוד הערוך שבראש פ"ק החולץ שרמז אליו הגאון מהרי"ק ז"ל ונמצא לפי דעתו ז"ל שהאשה הזאת אשר אנו עומדין בנ"ד חולצת או מתייבמת ואין בה בית מיחוש להתייבם מאחר שלא יצאה הבת בחיים לאויר העולם וכך היא נראית דעת התוספת ז"ל ששיטת סוגיא זאת היא על זה האופן ר"ל שכל עובר שלא יצא חי לאויר העולם קרוי נפל ואמו מתייבמת או חולצת דהתורה אמרה ובן אין לו וזה לא נמצאה בן בשום שעה אחת בעולם. אי נמי תורה אמרה ולא ימחה שמו. וזה שמו מחוי מהעולם שלא נמצאת לו שום תולדה. וגם כי ר"ל סבר ובין אין לו עיין עליו ואמר זה גם על ההריון אלמא אם נמצא לו הריון בבטן המלא' קרינן ביה בן לו הא ודאי לאו מלתא היא דמאי דקאמרי על ההריון ובן אין לו עיין עליו לאו למימרא שההריון פוטר זיקת הייבום כדאמרן בדין הבן ובזרע פסול אלא למימרא שנעיין עליו לעכב את החליצ' והייבום כל זמן ההריון עד שיתגלה לבסוף אם יצא לאויר העולם חי אם לאו וזה דבר מוכרח לפרשו בדברי ר"ל שאם דבריו הם ובן אין לו עיין עליו דאמרינן הכי לפטור את זיקתה על ההריון כמה דאמרי' בבן הבן וכו' א"כ למה אמר ר"ל שהיא צריכה לחליצה אחריתי או שתתייבם והלא פרחה זיקתה מצד ההוא אלא על כרחין האי עיין עליו דקאמר היינו לענין העכוב לחליצה ולייבום עד שנראה איך יפול דבר הבן כך פירשוה רבותינו בעלי התוספות ז"ל:
ואולם אחרי שהרי"ף ז"ל החמיר ואמר שלא תתייבם האשה שיש לנו ספק אם כלו לה חדשיה אפילו אם נולד העובר מת. כ"ש האשה הזאת שאנו עומדים בדינה שהזכרתם בכתבכם ששלמו לה תשעה חדשים להריונה ויותר הבת הנולדת גמרו שערה וצפרניה מי הוא זה שיתיר אותה להתייבם. וכל שכן שמצינו לרבינו יוסף ן' לב שהוא אחרון האחרונים שנטתה דעתו לדעת הרי"ף ז"ל וכתב דאפשר לאוקי האי סוגייא דר"י ודר"ל אנפל שיש לנו בודאי שלא כלו לו חדשיו ולא איירי בנפל שיש לנו ספק בו אם כלו לו חדשיו דנפל שכלו לו חדשיו או אם ספק כלו חדשיו ילפינן לה מההיא דנזיר וכהרי"ף ז"ל. והרב ז"ל האריך מענית בתשובתו זאת ומסיק בה הכי ומכל הני דכתבינן היה מקום להקל בנ"ד אבל מפני שאנו מדמין לא נעשה מעשה כי מיראי הוראה אני וכ"ש בנדון שכתב עליו הרי"ף מה שכתבתי ומה גם ששמעתי וידעתי שיש מן הגדולים שסוברים לפרש דברי הרי"ף דחולצת ואינה מתייבמת אפילו ילדתו מת ולא קים לן שכלו לו חדשיו אלא שהוא ספק אם כלו לו חדשיו ומקיימין את דבריו עכ"ל ז"ל. הנה לפי מסקנת הרב הזה ז"ל שהאשה הזאת היא חולצת ולא מתייבמת דכ"ש היא מההיא דהרי"ף ז"ל וכדכתבינן. ולכן היבם הזה יש עליו לשמוע שריקות רועה עדרי צאנו ית' ונפשו אמרתם תהיה שומרת. ולא יתן אל האמת כתף סוררת. וצריך הוא לחלוץ לאשה הזאת כדי שתהיה לשוק מותרת. ובזה יהיה מתברך באל אמן וטובתו תהיה מרובה ומיותרת. ולא יחוש לדברי המהבילים האומרים שהחליצה עניות ומיתה היא גוזרת. שאלו הדברים הם דברי מינות והנפש הקדושה מהם נבדלת ונוזרת. וכ"ש לדעת גדולי הרבנים האומרי' שמצות חליצה קודמת והיא היא המדה המובחרת. ולכן מובטח יהיה שאם יפטור האשה בחליצה כפי דין תורת מרע"ה הנבחרת. שהמצוה אשר עשה לו תהיה שומרת. כפי מה שנאמר שומר מצוה לא ידע דבר רע. זהו מה שנ"ל להשיב אתכם בדרך קצרה. כפי הזמן והעת אשר היא עת צרה. וממנה נושע בע"ה נאם אחיכ' שלמה ס"ט בכמה"ר צמח דוראן זלה"ה: