שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ד/טור הראשון/כב

שאלה כב: תלמסאן אל החכם הדיין יצ"ו. אשר שאלני על ענין שמטת כספים אם נוהגת בזמן הזה ומהו מנהגנו בארצנו זאת:

וזאת תשובתי אליו החכם י"א אחר אשר עמדת על הדין בהרמב"ם ז"ל ובטור ז"ל אין להאריך מענית לכ"ת וכ"ש שעמדת ג"כ על תשובות א"ז הרשב"ץ ז"ל. אמנם מה ששאלתני על מנהגנו דע לך האדון כי כל השטרות אשר ראינו מעולם בארצנו זאת אין כתוב בהם על מנת שלא תשמטנו בשביעית וגובין בהם גם אם תעבור עליהם השביעית ולכן חכמי העיר לעולם לא בקשו דבר לידע זמן השמטה באיזו שנה נופלת משנות המחזור שאלו היו נוהגין בשמטת כספי' היו צריכין לקבוע זמנה וכ"ש שיש מחלוק' במנין בין ר"ת ור"י ורש"י ז"ל והיו צריכין לחקור על הדין ולומר הלכה כמר או כמר ואם הי' הדין עומד להם בספק היו צריכין לקבוע הדין שיעברו על החוב כל המניינים דספקא דרבנן לקולא ששמטת כספים בזמן הזה אינה אלא מדרבנן. אבל בודאי בזה סמכו על הרבנים שפסקו דהאידנא כיון שנהגו שלא להשמיטו נעש' כאלו התנה עמו מתחלה שלא תשמיטנו בשביעית שכל המלוה על דעת המנהג הוא מלוה ועל כן נהגנו לגבות החוב אף אם תעבור עליו השמטה. ואע"פ שהרשב"א ז"ל דחה סבר' זאת ואמר דאדרבא אם נהגו שלא לכתוב על מנת וכו' אמרינן דטועין הם בדין השמט' כסבורים הם שאינה נוהגת. הנה הרא"ש ז"ל אע"פ שהיתה סברתו שאין לגבות שטר שעברה עליו שביעית מ"מ לא היה מוחה ביד הגובים במקום שנהגו לגבות כמו שכתב בתשובה שסיים בה הכי ואני מיום בואי הנה איני דן שלא תשמיט שביעית וגם איני סותר מנהגם אלא אני מניחם לדון כמנהגם עכ"ל ז"ל. הנה הרא"ש ז"ל לא הי' מוחה ביד הגובים אע"פ שהם נגד סברתו ז"ל וא"כ עולם כמנהגו נוהג ואותם שנהגו לגבות גובין ואין מוחין בידם. וכ"כ מהר"י קולון ז"ל על אנשי מקומו וז"ל ועוד כי עכשיו אין אנו מורגלין לטעון טענת שמטה כלל ואדרבא אנו רגילין לגבות שטרות שעברה עליהם שביעית. וגדולה מזאת כתב באותה תשובה ג"כ שאפי' במקומות שנהגו מתחלה להשמיט בשביעית שהם עצמו לבסוף שינו את מנהג' ונהגו לגבות אף אם תעבור עליו שביעית כמו שכ' על מנהג אשכנז וצרפת שמתחלה היו טוענין טענת שמטה בימי הפוסקים הראשונים ועכשו אינם רגילים לטעון טענה זאת כלל אלא גובין בלי פקפוק כלל עכ"ל ז"ל. ובזה נחה דעתי על מנהג ארצנו זאת כי לפי הנראה מתשובת א"ז הרשב"ץ ז"ל וגם מתשובת בנו א"ז הר"ש שבימיהם ז"ל היו חוששין לשמטת כספים ולא היו גובין שטר שעברה עליו שביעית ועתה בדורות האחרונים אין חוששין וגובין שטר שעברה עליו שביעית בלא טענת פרוזבול בודאי הוא שנשתנה המנהג בימי האחרונים שסמכו על קצת מהפוסקי' שכתבו דהאידנא וכו'. ונקבעה כך הלכה בכל אלו הדורות באין אומר ואין דברים ולכן אנו נוהגים לגבות אחר השביעית בלי שום פקפוק ואנו כופין את המלוה לפרוע שטר שעברה עליו שביעית ואולי גם מתחלה כך נקבעה הלכה בארצנו זאת אליבא דהריב"ש ז"ל ולא כא"ז הרש"בץ ולא כבנו הר"ש ז"ל שכ"כ א"ז הרשב"ץ שהריב"ש ז"ל הגבה שטר שעברה עליו שביעית וגם הוא ז"ל עצמו גבה חובות שהיו לו ביד אחרים אחר שעברה עליהם שביעית ועליו סמכו אנשי הארץ הזאת כי הוא היה הקברניט הגדול להנהגת הארץ הזאת ולהוראותיה א וכ"ש אם החוב מעיקרא קבעו לו זמן ארוך ביותר באופן שתעבור עליו השמטה תוך הזמן אז בודאי אינו משמט ויכול לתובעו אחר השמטה לפי ששמטת כספים אינה משמטת אלא לבסוף וביום אחרון לא קאי בלא יגוש דאינו יכול לתובעו. וכן פסקו כל הפוסקי' כלישנא בתרא דשמואל ז"ל דאמר בפ"ק דמכות (ג' ע"ב) דהמלוה לעשר שנים אינו משמט דהשתא מיהא לא קאי בלא יגוש לפי שיום אחרון של שמטה אינו יכול לתובעו ולנגשו שעדיין לא הגיע זמנו ולא קרינן ביה לא יגוש את רעהו ולא חלה עליו המצוה והחוב עדיין הוא קיים. והכי נמי תנן בפרקא בתרא דשביעית (מ"ב) השוחט את הפרה וחלקה בר"ה אם היה החדש מעובר משמט ואם לאו אינו משמט פי' שאם נתעבר אלול הו"ל אותו יום שחלק את הפרה חול והוא יום אחרון לשנות השמטה והיה יכול לנגשו באותו יום וקרינן בי' לא יגוש וע"כ הוא משמט ש"מ שאם אינו יכול לתובעו ביום אחרון אינו משמט וא"כ זה שקבע זמן והגיעה שמטה בתוך הזמן שאינו יכול לנגשו ביום אחרון של שמטה אינו משמט.

ב וכן ג"כ אם החוב הזה משכונה על הקרקע והוא באתרא דלא מסלקי או שקבעו זמן למשכונה באופן שאינו יכול לנגשו ביום אחרון של שמטה אז בודאי אינו משמט דלא קרינן ביה לא יגוש. ג וכ"ש אם השטר כתוב בו אחריות נכסים דיש לסמוך על מהרי"ק ז"ל שכתב באותה תשובה ג"כ דאינו משמט אפי' במקומות שנהגו להשמט וכ"ש במקום שנהגו שלא להשמיט. ואנו אין אנו יודעים בענין מנהג מקומכם ומה היו נוהגי' בית דינכם הצדק הראשוני' גם האחרוני' ואם אתם נוהגי' לכתוב בשטרות שלכם ע"מ שלא תשמטנו בשביעית ואם אתם נוהגי' לכתוב כך ובשטר אחד לא נכתב בודאי אם יטעון הלוה טענת שמטה אין מוציאין ממנו. ד ואין לנו לפתוח בטענת פרוזבול כמו שראית בתשובת א"ז הרש"בש ז"ל וכמ"ש הרא"ש ז"ל באותה תשובה שהביא בנו הטור ז"ל דמה לנו לפתוח בדבר דאנן סהדי דלא מסקי אדעתייהו הפותח בזה הוא פותח במילי דשקרא שלא אמרו ז"ל פתא פיך לאלם בכיוצא בזה. ה ואף אם יש בשטר שבועה על המלוה לפרוע לא אמרינן כופין אותו לקיים שבועתו דהא השביעית מפקעת החוב בגזרת מלך כמו שאמרו בפרק המקבל (ק"ו ע"א) שביעית אפקעתא דמלכא ונעקרה השבועה ונפטר מהחוב. והנה מהרי"ק ז"ל כתב באותה תשובה עצמה וז"ל ועדיין אני עומד במקומי דהיכא שנשבע הלוה לפרוע דאין להכניסו בספק שבועה וראוי הוא לחייב הלוה לפי הנל"ד היכא דהמלוה טוען פרוזבול היה לי ואבד מאחר שהרבה פוסקי' אומרי' שנאמן בלא שבועה וכן פסקו התוספות שהם עיקר ההוראה ז"ל וכן ר"י מקורביל ז"ל שהי' אחרון וכו' עכ"ל ז"ל. ובסוף אותה תשובה מסיק בה הכי וכלל העולה על דעתי בקצרה שהלכה זו רופפת הרבה וראוי להלך בה אחר המנהג והנה קים לך במנהג אשכנז וכו'. ואם אין מנהג קבוע אם יש בשטר שבועה או חרם על הלוה לפרוע ראוי לחייב הלוה ולא שנכנס בספק שבועה או חרם אי טעין מלוה שטר פרוזבול היה לי ואבד ואי לא טעין או שאין לו לא חרם ולא שבועה בשטר אפי' טעין אמנ' כיון שאין אנו רגילין עכשו בפרוזבול נלע"ד שאין בידינו לכוף את הלוה לפרוע והמ"עה עכ"ל ז"ל. הרי לך בפי' שלא חייב מה"ריק להלוה לפרוע מצד השבועה שקבל עליו לפרוע אלא אם טוען המלוה פרוזבול היה לי ואבד ואע"פ שאינו נאמן לומר כן אלא בשבועה כפי מ"ש המרדכי ז"ל בשם הרבה פוסקי' היכא דיש שבועה על הלוה לפרוע אז נאמן המלוה לומר פרוזבול היה לי ואבד ופטרינן ליה מהשבועה אבל בלא טענת המלוה לומר פרוזבול היה לי ואבד אין מחייבין ללוה לפרוע מצד השבועה שקבל עליו והטעם הוא כמו שכתבנו לעיל. זהו מה שנ"ל להשיב לכ"ת בקנצי מילין. ושלומך יגדל. כחומה וכמגדל. ולעד לא ידל. כאות נפשך החשובה ונפש אחיך שלמה דוראן ס"ט.