שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ג/שכד
בגאיה בענין כלאי בגדים
ענין שכד:
הראשוני' ז"ל הם מפרשים נוז ארוג ולא שזור כמו שהם מפר' האחרונים ז"ל ויצא לנו מזה שהבגדים שאינן שזורים יש בהם איסור כלאי' מה"ת. ובירו' (כלאים פ"ט ה"ו) מתבאר כדברי הראשוני' ז"ל דאמרי' התם נתני שעט כלו' למה כתבה התור' שעטנז הי' די שתכתוב שעט לאסור שוע וטווי למה הוסיפה נז והשיבו אלו כן כלו' אם לא כתבה אלא שעט ולא כתבה נז הוינא אמרינן נוז מותר כלו' שאם הבגד הוא נוז יהא מותר ומתניתן לא אמרה כן ובפי' שנינו נוז אסור שהרי שנינו פיף של צמר ושל פשתן אסור מפני שחוזרים לאריג כלו' לזה הוצרך לכתוב שעטנז לפרש כי האריג הוא אסור משום כלאים וה"ז מבואר מהירו' כי נוז הוא ארוג לא שזור וא"כ הבגדים שהם שוע וטווי וארוג הם כלאים דאורייתא אע"פ שאינם שזורין וכלאים דרבנן הם הלבדים שאין שוע ולא נזכר בירו' שיהי' צריך שיהי' שזור. ומה שכתב שם נלוז הוא ומליז הוא עליו אביו שבשמים אינו מוכיח שיהי' שזור אלא לו' שהלובש כלאים הוא מליז עליו אביו שבשמים והזכירה התור' שוע טווי ואם נתחבר באריגה או בקשר כדאמרי' (מנחות ל"ט ע"א) קשר עליון דאורייתא נאסר מדכתיב שעטנז ולא כתב שעט נזים כדאסקי' בגמרא יבמות ולא הזכירה התור' שזור כלל כי נלוז הוא הלובש לא המלבוש כי אין לו אב בשמים יליז עליו. והדבר הוא מוכרע ממקומו שהבגדים שאינם שזורים אסורים משום כלאים מה"ת שלא למדנו היתר כלאים בציצית בפ"ק דיבמות (ד') אלא ממה שחייבה התורה להטיל תכלת בבגדי פשתן ותכלת עמרא הוא ובגדים הנאמרים בתורה סתם הם צמר ופשתים הרי שהתירה תכלת דהוא עמרא בסדין של פשתן וסדינין של פשתן אינן שזורין לא הטלית עצמה ולא השפה שבה תחובין הציצית וזה לא אמרה אדם מעולם שיהיו שפתי הסדינין שזורין כמו שפתי בגד צמר וא"כ כשהתירה סדין בציצית דהוו כלאי' ואפילו בלא שזורין התירה ולולי שהתיר' התור' היינו אומרים דהוו כלאים א"כ בגדים שאינן שזורין שלא במקום מצוה יש בהם משום כלאים שזה הסדין אם חבר בו צמר הוא כלאים אע"פ שאינו שזור שלא התירה התורה אלא ציצית דאתי עשה דציצית ודחי לא תעשה דכלאים ודבר זה נראה פשוט לקיים דברי הראשונים להחמיר בשל תורה וכן כתו' בס"מג כי מזה הירו' יראה כן וגם ר' שמשון ז"ל דוחה דברי ר"ת ז"ל ומכאן כתבתי אני שיש לחוש לדברי הראשונים ז"ל להחמיר בשל תורה ולא כתבתי זה שיהי' צורך לענין אסור המל"חם כי בין שיהי' איסור בגדים שאינן שזורין מן התורה כדברי הראשונים ז"ל בין שיהי' מדרבנן כדברי האחרונים ז"ל בגד ארוג צמר גפן ופשתן אסור הוא לחברו עם בגד צמר שלא התירה המשנה לחבר צמר עם בגד פשתן מעורב עם קנבוס אלא כשנתערבו ע"י טרוף כגון במסרק מחוברים יחד ויהי' הרוב קנבוס והמיעוט פשתן שבדרך זו בטל הפשתן לגבי הקנבוס והוי כאלו אינו ומ"ה מותר לחברו עם בגד צמר ודמי לקערה שנפל בה טיפת חלב ונתבטלה ברוב ירקות שמותר לערב בה בשר כיון דהחלב נתבטל אבל אם לא נתערב הפשתן עם הקנבוס דרך טרוף אלא נשאר בעינו אפילו במעט פשתן שהוא בעין אסור לחברו עם צמר ודומה למעט גבינה שנפלה בקערה של ירקות והוא בעין שאסור לערב בה בשר שאין איסור העומד בעינו מתבטל מעולם ודבר זה כתבוהו הראשוני' כבר והאחרוני' ז"ל וא"צ להאריך בזה. ודבר זה נתפרש בירושלמי ובתוספתא דכלאים גבי הא דתנן צמר גמלים וצמר רחלים שטרפן זה בזה אם רוב מן הגמלים מותר אם רוב מן הרחלים אסור וכן פשתן וקנבוס ותני עלה בתוס' במה דברים אמורים שהביא פשתן וטרף ביניהם אבל הביא חוטי צמר רחלים וטרף בין חוטי צמר גמלים אסור עכ"ל התוס' והטעם בזה פי' בסמ"ג כיון שהחוטים הם בעין לא בטלו וזהו ענין המל"חם ובירו' (פ"ט ה"א) אמרו אבא בר רב הונא בשם ר' ירמיה צמר ופשתן שטרפן בטלו רב אמר אסור בתערובתן מה פליג בתמיה כלו' וכי חולק הוא על רב הונא בשם ר' ירמיה שהתירו ע"י טרוף אם רוב צמר גמלים וניחא להו מה דאמר רב בשעשאו בגד בפני עצמו מה דאמר ר' ירמיה דבעי מערבתיה עם חורן ז"ל הירו'. ור"ל כי הטרוף הוא מתיר כשמערב עם אחר כגון צמר. ורב שאסרו בשעשאו בגד בפני עצמו ופי' הרא"ש ז"ל בפסקיו משום דלא שייך ביה בטול ואפילו חוט אחד אוסר כל הבגד מדתניא (פסחים מ' ע"ב) בגד שאבד בו כלאים ה"ז לא ימכרנו לעכו"ם שמא יחזור וימכרנו לישראל עכ"ל הרב ז"ל. ומזה יתבאר שהבגד שנארג בו חוטי פשתן אפילו הוא בלא צמר גפן או קונבוס אסור לחברו עם בגד צמר ובדבר זה אין הפרש בין קנבוס לצמר גפן ולמשי שהרי אנחנו מתירין להדיא לחבר משי עם בגד צמר כמו שכתבו הראשונים ז"ל ולא חיישינן למראית העין שלא אסרה המשנה מפני מראית העין אלא השיראין והכלך ואינן משי שהרי פי' בפ' במה מדליקין (כ' ע"ב) שיראין שירא פרנדא ובסוף סוטה (מ"ח ע"ב) אמרו דמשחרב בית המקדש נגנז שירא פרנדא וכן כתבו בתו' ור"ש ז"ל במשנה כלאים וא"כ כשאסר ביורה דעה לחבר בגד ששתיו משי וערבו פשתן עם בגד צמר ה"ה ששתיו צמר גפן וערבו פשתן או הפך כנדון שלפנינו הכל הוא בכלל האיסור שאין האיסור מפני המשי אלא מפני הפשתן. ומי שחילק בין משי לצמר גפן לא חש לקמחיה ודברים פשוטים הם. וכתב לי ר' שם טוב הלוי ז"ל בכתב ידו בזה הלשון ועל דרך האמת שאין לאסרם כ"א מתורת אם וכבר הודיתי לר' מיימון יצ"ו בזה על הדרך שכתבתי לו ותו לא מידי עכ"ל כתבו. ויהי' איסורו מן התורה כדעת הראשונים ז"ל ונכלל בלאו דלא תלבש שעטנז או מדרבנן כדעת האחרונים ז"ל ונכלל בלאו דלא תסור או מתורת אם כדבריו ונכלל בלאו מדברי קבלה דואל תטוש תורת אמך הכל הוא שוה למנוע הנכשלים בזה ולא תהי' המכשלה הזאת תחת ידי מי שיכול למחו' ושלום לכם: