שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ג/רמא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


ענין רמא: תמהת מהרמב"ם ז"ל שכת' (פ"ג מה"א הט"ו) ששליח הבעל ששלחו לקדש את האשה אינו צריך עדים כיון שהשליח והמשלח מודים בדבר ותמהת אם השליח הוא במקום אחד והמשלח הוא במקום אחר מי יודע אם הוא אמת או שקר. אין זו קושיא שהרב ז"ל לא כתב שנחזיק אותה במקודשת אלא כששמענו כך מפיהם והרב ז"ל חילק בין שליח האיש לקדש ובין שליח האשה להתקדש שצריך שם עדים כמו שליח קבלת הגט. וכן הוא דעת הרשב"א ז"ל בחדושיו בפ' האיש מקדש. וגם הרא"ש ז"ל בפסקיו הורה כן והוסיף שאף שליח האיש שאינו צריך עדי' ולא דמו קדושין לגט. דגט שבא להתיר צריך עדים אבל קדושין שבא לאסור אינו צריך עדים. אבל הראב"ד ז"ל בהשגותיו כתב על לשון הרמב"ם ז"ל תמיהא היא זו דכיון דפסקינן המקדש בלא עדים אין חוששין לקדושיו ואפי' שניהם מודים א"כ מה מועיל הודאת השליח והמשלח כיון דהודאתם חיוב לאחריני ע"כ לשון ההשגו' וכן הרב ר' משה הכהן ז"ל הגיה על הרמב"ם ז"ל בזה. וגם הר"ן ז"ל בפי' מהל' הי' מפקפק לומר שאם בשליחו' האיש אין צריך עדים. ה"ה בשליחו' האשה. אלא שכת' מחוורתא דמילתא דבין בשליחו' האיש בין בשליחו' האשה צריך עדים דאין דבר שבערוה פחות מב'. ואתם זרע אמת שלום לכם: