שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ג/רכח
שאלה רכח:
בגאיה. שאלת הסוחרים אשר בבגאיה העלילו עליהם זה ימים רבים. כי שבוי בן אדונינו המלך יר"ה ברחו בספינתם אשר היתה בנמל ובקשו מהם קנס הון עתק עד שכל הסחורו' שבאו להם בספינה ההיא לא היו מספיקים לחצי הבקשה ההיא והתנו ביניהם בפני החבר עיר שכל ההוצאו' וזולתם יחשבום לפי ממון הבא בספינה ההיא. ובספינה אחרת שבאה להם קודם לזו. וקבלו בקנין גמור תנאי זה על עצמם ואח"כ הטה הש"י את לב אדוננו המלך יר"ה לחסד והקל מעליהם עול בנו והטיל עליהם סך ידוע ושיפרעוהו לבנו לזמני' דבר ידוע בכל זמן וזמן ושיכתבו שטר הסוחרי' לבן אדוננו המלך שיפרעו הסך ההוא בזמני' ידועי'. ואמרו הסוחרי' אם קבלת הממון הזה יהי' כפי הממון הבא בספינ' הרי יש מי שבאו לו נכסים מרובים והוא אינו אמוד שיש לו נכסים מרובי' ולא יבטיח המלך בו. אבל יכתוב בשטר החוב כל א' כפי עשרו ולא כפי הממון הבא בספינ'. אבל הפרעון לא יהי' אלא ע"פ התנאי הראשון שהתנו בו בפני חבר עיר יצ"ו ועשו ככה ופרעו הפרעון הראשון כפי השטר לא כפי קבלת השט"ח אח"כ יצאו הדרך ואמרו לא נפרע אלא לפי קבלת שטר החוב יודיענו רבינו שורת הדין בזה:
תשובה: שורש הדין בזה הוא מה שאמרו בגמ' בפ' הגוזל ומאכיל (קט"ז ע"ב) שיירה שהיתה מהלכת במדבר ועמד עליה גייס לטרפה. מחשבין לפי ממון זה נז' בגמרא ובודאי שאין מחשבין אלא לפי הממון שיש להם שם במדבר. ומי שיש לו ממון מועט שם לא יתן אלא לפי ממונו ואשר יש לו ממון הרבה יתן לפי ממונו. ואע"פ שאותו שיש לו ממון מועט יש לו בעיר ממון הרב' יותר מאותו שיש לו ממון רב במדבר כי העיקר בזה הוא שאם הגייס יטול הממון יפסיד המרובה יותר מן המועט. ומזה נלמוד בנדון הזה שהמלך לא חייב הסוחרים אלא מפני שספינתם הזיקה נכסיו ואלו המזיק חייב לא למי שלא הזיק וא"כ מי שיש לו ממון רב יותר ממה שיש לו בספינ' אין החיוב על אותו ממון אלא על ממון הספינה. וא"כ תנאם הראשון הי' דין תור' ואע"פ שלא התנו כן הי' הדין לדון כן כ"ש שהם התנו כן שחייבים לקיים תנאם ואע"פ שבשטר החוב לא נזכר כן. כיון שלא נעשה השטר אלא להבטיח המלך התנאים לא זזו ממקומם.