שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק ב/ריג
מוסתגנאים לדיין אשר שם י"א:
שאלה ריג: שאלת ראובן ויורשי שמעון היו מתעצמי' בדין וביררו להם ב' אנשים בקיאין בחשבונות שיחתכו הדין ביניהם כפי מראות עיניהם בדין או בפשרה. ואחר שנכתב שטר הבירורין בא אליהם אח' בהרשאת בני שמעון והפחיד לראובן עד שנתרצה לו לבטל הברירה הראשונה ולעשות ברירה אחרת ברצון האנס ההוא וראובן בראותו צרת נפשו וכי באונס נתרצה לו בזה מסר מודעא בפני שני עדים כשרים שידעו באונסו וכתבו וחתמו לו שטר המודעא מהו שתתבטל הברירה האחרונה ותתקיים הבריר' הראשונ':
תשובה: דינו של ראובן הנזכר קיים הוא והברירה שנעשית אחר מסירת המודע' בטלה היא שזאת המודעא היא מבטלתה ויפה עשו העדים שחתמו בה שכל כיוצא בזה אונס הוא וכותבין עליו מודעא וזה יוצא ממה שאמרו בפ' איזהו נשך (ע"ב ע"א) ההוא גברא דמשכן ליה פרדסא לחבריה ואכליה תלת שנין וא"ל אי מזבנת לי' נהלאי מוטב ואם לאו כבשנא ליה לשטרא דמשכנתא ואמינא לקיחה היא בידי וכתב עלה ר"ח ז"ל ושמעינן מינה דמאן דמפחיד לחבריה כגון הפסד ממון או הכאה כל שכן הכאת נפשו דאומר לו אי לא מזבנת לי כך וכך דאית לך עבידנא לך כך וכך דאית להו לסהדי למכת' מודעא בהאי ולפרושי' בה ידענא באונסיה דפלניא ואף ע"ג דלא עביד מאי דמדחיל ליה. אלא כיון דאמר עבידנא ויכיל למיעבד היינו אונסא דמינכר וכל כי האי גוונא כתבינן עכ"ל. ומכאן למד הרמב"ם ז"ל שכ' בפ' עשירי מהלכות מכירה אחד האונס את חבירו בשהכהו או תלאו עד שמכר או שהפחידו בדבר שאפשר לעשותו בין ביד עכו"ם בין בידו הרי זה אונס עכ"ל וכיון שהאונס הי' ניכר אל העדים והוא מסר מודעא זו הכל הוא בטל ודבר זה הוא ברור. ואפי' קבל עליו בשבוע' או בנדר כגון זה נשאל ומתירין לו אחר שהדבר ידוע שבאונס היה נדרו ולפי מה שראיתי בשאלה אחת לא קבל עליו ראובן הברירה ההיא אלא בתנאי שהאלמנה והיתום יקבלו אותה עליהם בפחות וחיזוקין תוך זמן ידוע ועבר הזמן ולא קבלוה עליהם ודבר זה הוא מבטל כל מה שקבל עליו ראובן ואינו צריך טענה אחרת ולא היתר נדרים דהוי תנאי שבממון וקיים: