רש"ש על המשנה/ידים/ג
רש"ש על המשנה מסכת ידים פרק ג
<< · רש"ש על המשנה · מסכת ידים · >>
פירושים רבי עובדיה מברטנורא ● פירוש תוספות יום טוב • פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל) ● פירוש מלאכת שלמה ● עיקר תוספות יום טוב ● פירוש המשניות לרמב"ם ● מפרשי המשנה
ב[עריכה]
א"ל והלא כה"ק שניים ומטמאים אה"י. לכאורה לפי המבואר בשבת (יד) טעמא משום דרבי פרנך ע"ש (ולכן פי' הרמב"ם והרע"ב שהביא התוי"ט שזו גזירה נמשכת מהא דגזרו שהספר מטמא אה"ת ג"כ צ"ע לכאורה) א"כ מאי ראיה היא זו הא אפי' אי לא גזרו כלל שיפסלו אה"ת ראוי לגזור שיהיו מטמאי אהי"ד משום דר"פ. וכן רצו התוס' שם לומר דגזירה זו דידים הבאות מחמת ספר היתה קודם שגזרו שהספר יפסול אה"ת. ומש"כ דלא יתכן שגזרו עהי"ד ועדיין ספר עצמו כו' מצינו הרבה כיו"ב עי' פרה פ"ח ועי' ת"י שם. ועי' בר"ש שעמד בזה וכ' ישוב קצת: תוי"ט ד"ה היד. ואילו פלוגתייהו לקדש דוקא הא סתם כו' ופסקה הרמב"ם כו'. במחכ"ת ז"א דיוק כלל. דהא הרמב"ם פסק בפי"ב הלי"ב דאף לקדש א"מ את חבירתה רק להיות שלישי וזה דלא כר"י דהא איהו סבר דנעשית שני כדמוכח מתשובת חכמים ובחגיגה שם. ועל כרחך דפסק כחכמים ועד כאן לא פליגי אלא דלא נעשית שני אבל שלישי נעשית וכדקס"ד דגמ' שם. ואע"ג דדחו לה היינו קודם דאשכח דתנאי פליגי בהכי אבל בתר דמייתי פלוגתת רבי וריב"י בזה ודאי יותר מסתבר לומר דגם ר"י וחכמים דהכא פליגי בזה וכן פי' הא"ר: ודע דמדברי הר"ש משמע דאף רישא דכל הפוסל אה"ת כו'. וכן בבא דהאוכלים והכלים כו' דבמ"א דסובר ר"י דנעשים שניות. הכל אינן רק לקדש. אבל לתרומה אף ר"י מודה דא"נ שניים. (ולכאורה מוכח מדבריו מהא דמוקי להתוספתא שהביא בפ' דלעיל מ"ד דידו אחת בשני (בכרים) [ככרים] כאחת ישרפו דאיירי בככרים דקדש. דאף הא דאמרי חכמים במשנה דלעיל את שנטמא באה"ט מטמא אהי"ד ג"כ אינו אלא לקדשים דאל"כ לוקי להתוספתא דאיירי בככר ראשון. אבל זה א"א דהא מוכח בברכות (נב) דידים מקבלים טומאה מראשון לענין אכילת לחם חולין ועיקר נט"י לחולין אינו אלא משום סרך תרומה (חולין קו) והא דלא מוקי לה בככר ראשון משום דסתם טמא משמע ליה אפי' שני. וכ"מ מהא דכ' בס"פ דלעיל שני ככרים טמאים. דמטמאים אהי"ד כדתנן כו' כה"פ אה"ת מטמא אהי"ד להיות שניות וכ"כ הרע"ב אחריו. והא אתיא כר"י. ולא מוקי בככרים ראשונים ואתיא ככ"ע) ולהכי נדחק ליישב הא דמביא ר"י מכה"ק. והם פוסלין אהי"ד אף לתרומה. דלא תיקשי גם לנפשיה. אבל דעת הרא"ש דרק הא דיד מטמאה א"ח אינו אלא לקדש אבל רישא דכה"פ אה"ת וכן האוכלים והכלים כו' דבמ"א מיירי בין לקדש ובין לתרומה. ולשיטתו יל"פ הא דאמרו חכמים אין שני עושה שני קאי על כל דבריו ושפיר השיבם מכה"ק. רק ביד לטמא חבירתה לא רצו חכמים לגזור בתרומה מטעם הידוע להם. ולחנם נדחק הרא"ש בהראיה דכה"ק כהר"ש: ד"ה מטמאים. וכ"נ ג"כ מלשון הרע"ב בספט"ו דכלים כו'. לא הביא מדבריו מקרוב בפ' דלקמן סוף מ"ו דשם ג"כ מוכח מדבריו כן:
ג[עריכה]
רצועות תפילין עם התפילין כו'. לכאורה ה"נ דר"ל דדוקא בזמן שהן עם התפילין ולאפוקי אם הותרו וכדאיתא להדיא בשבת (מט ב') בפ"ע א"מ אהי"ד. ודומה להא דגליון שבספר דלקמן לפי' התוי"ט שם. אבל ז"א דא"כ ה"ל למיתני רש"א א"מ אהי"ד. אלא ודאי תרתי תני וקמ"ל דאפי' הקציצה מטמאה ולאפוקי מר"ז בשבת שם. ור"ש ל"פ אלא ארצועות וכדאיתא שם:
ד[עריכה]
בהרע"ב ודוקא כשאין שם אלא תורה לבדה כו'. תמוה דהא תנא בב"ב (יד) ס"ת נגלל לאמצעיתו ועושה לו עמוד אילך ואילך. וא"כ בין בראשו ובין בסופו א"צ אלא כדי לגול עמוד וכדמוקי ר"א שם להברייתא דתחלת ספר וסופו כדי לגול (דמשמע דשיעור אחד להן ע"ש) בס"ת: תוי"ט ד"ה שלמעלן. אלא נ"ל כו' ולאפוקי כשאין מחוברין כו'. בזה היה טוב ליישב תמיהת הר"ן על הרי"ף (והרמב"ם) שם בשבת בבעיא דגליונין ע"ש. אבל כיון דהגמ' לא אייתי לה למיפשט הבעיא ש"מ דליתא לדברי התוי"ט. אלא נראה דלרבותא נקטינהו להני אף שהם חוץ לספר: