רא"ש על התורה/בראשית/כד
ה[עריכה]
ההשב אשיב את בנך. קשה לשון השבה שמעולם לא הלך שם יצחק והיאך אמר לשון השבה י"ל דכן מצינו כי אתך נשוב לעמך דנעמי אמרו נשוב יחד אגב נעמי דשייך עליה השבה נקט על שתיהן וכן הכא את בנך עם בנך ועיקר ההשבה קאי לעבד:
כב[עריכה]
ויהי כאשר כלו נתן לה הנזם אבל לא שאל לה בת מי את בעוד שנתנם לה ותרגום שהי בה מסתכל שכן דרך איש נכרי לדבר עם רעהו בפגעו בו אבל מדקאמר ותשאב לכל גמליו צריך שיאמר אחריו ויהי כאשר כלו הגמלים לשתות וכו' אלא ודאי שאל לה בתחלה קודם הנתינה והסיפור מוכיח כדקאמר ואשאל אותה ואח"כ ואשים הנזם על אפה. איתא בפ"ק דתעניות ששאל שלא כהוגן שאמר והיה הנערה. וכי היה יודע שלא תהיה חגרת או סומא. וקשה אם ימצא אותה במום לא יאמר לה הגמיאני נא י"ל אפי' ממזרת ואפי' כנענית דזה לא יוכל בדעתו להבין ואע"פ שעדיין לא הוזהרו בממזרות מ"מ אביה ואמה חייבין מיתה מהעריות:
סה[עריכה]
מי האיש הלזה ההולך בשדה. וא"ת וכי היתה שואלת לכל באי הדרך מי הוא זה אלא י"ל שנטה השדה לקצר הדרך לכך אמרה ההולך בשדה:
איתא בב"ר צפת שיחה מירתח פי' הביטה שהאריך בתפלה חשבה או שהוא אברהם או יצחק. מירתח איחר לשון מירתח ואתי בתלמוד וכמוהו רבים: