רא"ש על התורה/במדבר/לא
ח[עריכה]
ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו בחרב. שמעתי שאותו חרב הוא אשר נעץ יעקב אבינו בגל אצל המצבה שעשו ביניהם הוא ולבן הארמי אמרו מי שיעבור את הברית הזאת איש על רעהו ידקר בחרב ויסקל באבני הגל וזש"ה ותלחץ רגל בלעם אל הקיר כלומר אל האבנים. ועובר הברית אז התחיל ליסקל באבנים ולסוף נהרג בחרב דכתיב ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב הידועה והמבוררת וז"ש הכתו' יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו ואמרי' בלעם הוא לבן ואולי נאמר כי היה ממשפחתו ונכון:
יז[עריכה]
וכל אשה יודעת איש למשכב זכר הרוגו. למה חזר ואמר להפסיק הענין דברי רי"ש שאם אני קורא בה הרגו כל זכר בטף וכל אשה יודעת איש וכל הטף בנשים החיו לכם וכל אשה יודעת איש איני יודע אם להרוג אם להחיות לכך נאמ' הרוגו בסוף הפסוק עכ"ל רש"י ז"ל. אבל קשה לשתוק קרא מהרגו ראשון ולכתוב ועתה כל זכר בטף וכל אשה יודעת איש למשכב זכר הרגו ועוד קשה לשתוק מכל הטף בנשים ואנא ידענא מדכתיב להרוג טף זכרים הא טף נשים החיו. וי"ל קושיא א' שהקשה לשתוק מהרגו ראשון בא להראות לנו עיקר מצות טף מהזכרים ואפי' הטף שלא הגיעו לעונת עונשים בעונות אבותם ימקו וכן משמע מדקאמר להחיות טף בנקבות עשה עיקר הריגת זכר מצוה ראשונה והרוגו דבסוף הפסוק ואמר אבל אשה יודעת איש. והקו' ב' שהקשה לשתוק מכל אשה יודעת איש ויאמר וכל הטף החיו משמע הא אשה יודעת הרוגו י"ל דאין עונשין מן הדין לא עונש ולא מיתה ולא מלקות אם אינה כתובה בהדייא וקושיא ג' לשתוק מהרגו כל זכר אצטריך דאלו היה שותק ממנו הייתי סבור למילף ממנו טף טף בג"ש טף זכר מטף נשים להחיותם והייתי מיקל. עליהם כיון שעדיין לא באו לכלל עונשין. קושיא ד' לשתוק מכל הטף בנשים אצטריך דאל"כ הייתי יליף בג"ש טף נשים מטף זכר ליהרג ואין זה עונשין מן הדין כיון שהיא ג"ש דאין אדם ג"ש מעצמו אלא אם כן קבלה מרבותיו ורבותיו מרבותיהם עד הלכה למשה מסיני ושמא לומדה הלכה אצטריכו:
כג[עריכה]
כל דבר אשר יבא באש תעבירו. יש להקשות למה הצריכ' התורה הזאה וטבילה והגעלה במלחמ' מדין יותר ממלחמת סיחון ועוג. י"מ לפי שמלחמת סיחון ועוג היתה בשדות וביערות ולא שללו בביזה הכלים של תשמיש ומ"מ קשה דהא הם מעצמם היו הגויים מטמאים במגע ובמשא דאפי' למ"ד דאינם מטמאין באהל משום דישראל קרויים אדם ואין הגויים קרויים אדם שנאמר ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם וגבי טומאת אהל כתיב אדם כי ימות באהל מ"מ במגע ובמשא הם מטמאים למה לא הוצרכו הזאה וטבילה. י"ל דמלחמת סיחון ועוג היתה כאחת ממלחמות א"י שהותר לישראל דבר טומאה ואפי' קדלי דחזירי כמו שדרז"ל ובתים מלאים כל טוב א"ר אבא בר כהנא ואפי' קדלי דחזירי ומדלא הוזהרו מכל מאכל טמא ומבישולי גוים כך לא הוזהרו מטומאה שלהם וכן משמע מתוך פירש"י גבי אחרי הכותו את סיחון בפ' אלה הדברים דפי' לפיכך המתין עד שתפול ארץ סיחון ועוג לפניהם והורישם את הארץ ואח"כ הוכיחן אבל במלחמת מדין עדיין לא נכנסו בארץ ולא הותרה בהם שום טומאה: