רא"ש על התורה/במדבר/כב
ו[עריכה]
ועתה לכה ארה לי את העם הזה. וא"ת למה אמר לי קבה לי ארה לי וכי לא היה מספיק שיאמר ארה את העם הזה או קבה. וי"ל דה"ק בלק יודע אני בעצמי שהקללה תחול עלי שהרי כבר הבטיחם אביהם שבשמים אורריך ארור ואעפ"כ תמות נפשי עם פלשתים תאור את העם ואני עמהם כי כ"כ היו לשכים בעיניו ולכך אמר בכל פעם ופעם:
כב[עריכה]
ויחר אף אלהים כי הולך הוא. וא"ת מפני מה חרה לו אחר שאמר לו קום לך אתם. ויש לומר חורי האף הגדול הזה בדין היה כי הרשע בלעם כאשר ספר המענה אל עבדי בלק הוא קיצר מהמענה שא"ל השכינה שאלו היה מספר להם מה שאמ' ואך את הדבר אשר אדבר אליך אותו תעשה לא היו משגיחים להוליך הרשע הקוסם כי אחרי ששמעו בפעם ראשונה שא"ל האלהים לא תלך עמהם לא תאור את העם כי ברוך הוא ועתה הוא מוסיף להזהיר ואך את הדבר ודאי חכמים המה להרע השרים כאלו דאין רצון קמי קב"ה שיקלל רק שלא ילך ולפיכך חרה לו ויתיצב לשטן לו הרמ"בן ז"ל:
כו[עריכה]
ויוסף מלאך ה' עבור. מדרש תנחומא מה ראה לעמוד בג' מקומות סימני אבות הראהו כדפירש"י ז"ל וצריך פי' לפי' בראשונה עמד במקום שיש ריוח מכאן ומכאן ותט האתון מן הדרך בשנייה לא זזה רק בצד א' בשלישית אין דרך לנטות ימין ושמאל ומה היו הסימנים הללו אלו בקש לקלל בניו של אברהם היה מוצא מכאן ומכאן בני ישמעאל ובני קטורה. אם בקש לקלל בני יצחק היה צד א' בני עשו ובקש לקלל בני יעקב לא מצא בהם פסולת ליגע בהם ולפי' כתב בג' במקום צר זה יעקב שנא' ויירא יעקב מאד ויצר לו וזהו סימני אבות:
לג[עריכה]
גם אותך הרגתי. פירש"י הרי זה מקרא מסורס והוא כמו הרגתי אותך פי' לפי' גם אותך הרגתי היה משמע שגם בא לרבות הריגה אחרת ומי היה באותו מעמד ליהרג האתון לבד וא"א לומר כך שהרי אמר ואותה החייתי לכך המורה דעה אמר מקרא מסורס כמו גם הרגתי אותך כלומר עם הצער שעשיתי לך עם העכבה שעכבתיך בדרך הייתי הורגך ועתה ניחא דגם לא בא על ההריגה אלא קאי אעכבה כלומר עכבה בדרך והריגה. ועוד פירש"י ז"ל מפני שדברה והוכיחתו ואינו יכול לעמוד בתוכחתה כמו שנא' לו יש חרב בידי כי עתה הרגתיך שלא יאמרו זו ששתקה את בלעם בתוכחתה כשאמרה לו ההסכן הסכנתי לעשות לך כה ויאמר לא השיב בלעם לא נמצא שהודה לדברי האתון ונסתלק ונבהל להשיב כי חס המקום על כבוד הבריות. בכל יום דכתיב ואל זועם בכל יום כדאי' בפ"ק דע"ז ומקשים כיון דאמרינן כמה זעמו רגע וכמה רגע כמימריה פי' שיעור אשר יוכל האדם להוציא מפיו רגע לבד א"כ איזו קללה היה יכול הרשע לקלל בשעה קטנה והלא אין שהות לומר רק תיבה אחת משלש אותיות. וי"ל אעפ"ך היה יכול להוציא מפיו כלם ונהפכה לברכה ותרועת מל"ך בו פי' מריעות וחברת מלכו של עולם בו:
מא[עריכה]
ויקח בלק את בלעם ויעלהו במות בעל. ובמקום אחר ויקח בלק את בלעם ראש הפעור מה ראה לעמוד בשלש מקומות ובכל מקום ז' מזבחות ובכל מזבח פר ואיל הוא הקים כ"א מזבחות ומ"ב פרים ואלים. שמעתי כי אין הקב"ה מקפח שכר כל בריה שבזכות מ"ב פרים ואלים נגזרה גזירה שימותו מ"ב אנשים מישראל והמנהיג הנאמן בקש רחמים שלא ימותו בימיו ומסרו בקבלה לפנחס ופנחס לעלי ועלי לשמואל ושמואל לדוד ודוד לאליהו דור אחר דור ואליהו לאלישע הנביא ופעם א' הלך אלישע ליריחו וא"ל אנשי העיר הנה נא מושב הארץ טוב והמים רעים והארץ משכלת. ויאמר אלישע תנו צלוחית של מים ושל מלח וישליכם אל המים וימתקו נס בתוך נס כמו מי מרה ויהיו שם אנשים שלא היה פרנסתם אלא שמביאים מים ממקום אחר שהם מתוקים. ובשעה שהמתיק אלישע המים הלכו אחריו ואמרו עלה קרח עלה קרח שהקרחת עלינו את המקום מיד ויפן אחריו ויראם ויקללם בשם ה'. ואמרינן בגמרא מאי ויראם ראה שלא היה בהם לחלוחית של מצוה ושנתעברה מהם אמם ביום הכפורי' אמר עד מתי תהיה הגזירה הזאת תלויה ועומדת תתקיים באלו מיד בקש רחמים ונתקיימה בהם מיד ותצאן שתים דובים מן היער ויהרגום: