רא"ש על התורה/במדבר/טז
א[עריכה]
ויקח קרח. פשט וא"ת מה עלה בדעתו של קרח להשתרר על הקהל ולהיות קופץ בראש י"ל שהשגיח קרח והביט כי היה בן יצהר ולשון יצהר שמן פי' והשמן ראש על כל המשקין ותתן טפה א' של שמן באחד מכל המשקין לעולם יעלה למעלה השמן אמ' בלבו קרח מזלי ושמי עולה על גביהן ובשביל כך נכנס בתגר ויהבל אחרי ההבל וינידוהו מתבל:
ב[עריכה]
אשר נקבו בשמות אע"פ שלא פרסם הכתוב מי הם הקב"ה נתן סימניהם ומתוך המקראות אתה מבין אותם מלה"ד לבן טובים שנמצא גונב כלים מבית המרחץ ולא היה רוצה בעל הגנבה לפרסמו התחיל נותן סימנין א"ל מי גנב כליך א"ל אותו בן טובים שבעל קומה הוא שיניו נאות בעל שער שחור חוטמו נאה משהכירו בסימניו ידעו מי הוא ואף כאן אע"פ שסתמן הכתוב לא פי' בסימן שמותם ידעו מי הם נאמ' כאן נשיאי עדה ונאמ' להלן אלה קריאי העדה:
כה[עריכה]
ויקם משה וילך. א"ר שמואל בר נחמני מכאן שאין מחזיקים במחלוקת ואמר רב חסדא כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו שנא' ולא יהיה כקרח וכעדתו ור' אסי אמר ראוי הוא ליצטרע כתיב הכא כאשר דבר ה' ביד משה וכתיב התם והנה ידו מצורעת כשלג וא"ר חסדא כל החולק על רבו כאלו חולק עם השכינה שנא' בהצותם על ה' וא"ר חמא בר חנינא כל העושה מריבה עם רבו כאלו מתרע' עם השכינה שנא' לא עלינו תלונותיכם כי על ה'. דרש רבא מ"ד ואם בריאה יברא ה' אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע אם בראת גיהנם מוטב ואם לאו יברא ה' למאי אלימא למברייה ממש והא כתיב אין כל חדש תחת השמש אלא לקרובי פתחא:
ובני קרח לא מתו. תנא משם רבינו הקדוש מקום נתבצר להם הוא שהיו תלמידיו של מרע"ה ולא רצו להיות עם אביהם במחלוקת כי הם ידעו כי מר"עה לא היה עושה דבר כ"א על פי ה'. אמר רבה בר בר חנה זימנ' חדא הוה אזילנ' באורחא במדברא א"ל ההוא טייע' אחזי לך בלועי דקרח חזאי תרי בזעי דקא נפיק קוטרא מינייהו שקלי גבבא דעמרא ואטייה במייא ואותביה בריש רומח' עייליה ואחרך ונפל א"ל אצית מה שמעת שמעתי דהוו קאמרי משה אמת ותורתו אמת ואנחנו בדאין א"ל כל תלתין יומין מהדרי להו כבשרא בקלחת ואמרי הכי משה אמת ותורתו אמת ואנחנו בדאין ולעת"ל הקב"ה עתיד להוציאם ועליהם אמרה חנה ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל. נאם הגבר הוקם ע"ל מאה ברכות בכל יום היו מתים מאה אנשים בא דוד ותקן להם מאה ברכות וכיון שתקנם נעצרה המגפה. על עולה של תורה ועולה של תשובה. שני בני היצהר אלו דוד ואהרן שנמשחו בשמן המשחה שמשיחתם לדורות באהרן כתיב והיתה לו ולזרעו אחריו בדוד כתיב נשיא להם לעולם. כל תשא עון וקח טוב אמרו ישראל לפני הקב"ה רבש"ע בזמן שבית המקדש קיים היינו מקריבים לפניך קרבן ומתכפר ועכשיו אין בידינו אלא תפלה שהוא טוב: