פרי עץ חיים/שער התפלה/פרק ב

כאשר האדם לובש מלבושים, בכל פעם שלובש, צריך ליזהר להשים שני צדדי כנפי לבושו בצד ימין, ואוחזן בימינו, ואחר כך ילבישנו, וישאר צד כנף ימינו של המלבוש בצד ימינו, ואחר כך יסבב צד שמאל המלבוש דרך אחוריו עד שמאלו, ואחר כך ילבוש תחלה ידו הימנית בבית יד ימינו של המלבוש, ואחר כך מלביש יד שמאלו. ותמיד יכוין שהכל נכלל בימין, ואחר כך הימין נותנו אל השמאל. ועיין למטה בענין נעילת המנעלים.

ולא ילבוש שני מלבושים ביחד, כמו שיש מי שעושין בימי החורף והקור, רק ילבוש כל אחד ואחד בפני עצמו, והעושה כך הוא קשה לשכחה. וטעם הדבר - דע, כי מלבוש האדם הוא מן הקדושה, אמנם על ידי העבירות שהאדם עושה גורם שיתלבש בקליפות ושיתאחזו הקליפות במלבושיו. והנה בחינת הלבושים, יש בהם בחינת אור מקיף מבחוץ, כנודע כי יש אור פנימי מבפנים בתוך הגוף, והמלבוש מלביש וסובב את הגוף, ואם כן, הם אורות מקיפים העומדים בחוץ על המלבושים. ואמנם לכל לבוש ולבוש יש אור מקיף אחד, ואין דבר שהוא דוחה את הקליפות כמו אור מקיף כנודע, כי אין הקליפה נאחז שם, כי לכן הוא עומד מבחוץ בבחינת מקיף ואינו מתיירא מן הקליפות שיינקו ממנו. נמצא כי הלובש שני לבושים ביחד אינו נותן מקום אל האור המקיף שיכנוס ויעבור בין כל מלבוש ומלבוש, ועל ידי כן אין הקליפה נדחה מן הלבושים, ואז השכחה מצויה מצד הקליפות. ועיין בענין הציצית למטה, שגם ענינו שהוא אור מקיף מן שערות. ועיין בברכת מלביש ערומים לקמן. ועיין בדרוש מעקה בדע"ח, ובדרוש אבי"ע, ובדרוש חיבוט הקבר ב"ספר הגלגולים" בסופו.

ברכת (של) "מלביש ערומים", וברכת "הנותן ליעף כח", צריך לאומרו היפך ממה שפסק ב"שולחן ערוך". הנה האדם בעולם הזה "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא", ואז אם החטא הוא גדול, גורם שיתפשטו מעליו לבושי הקדושה אשר לו, ונותנין עליו ומלבישין אותו לבוש קליפת הנחש, דוגמת: "ויתנצלו בני ישראל את עדים", ונמשך עליהם זוהמת הנחש. וכן אירע גם כן לאדם וחוה כאשר חטאו: "וידעו כי ערומים הם" וכו'. ואם אין החטא גדול כל כך - נחלש כח הלבוש אשר בו, ואף על פי [כן נשאר] (שנשאר) עמו, בסוד: "צור ילדך תשי" (הגהה: צמח: נראה לי שצריך לומר: אב"ותיכם צו"ר יל"דך תש"י, אותיות שניות הם לבו"ש).

וכאשר האדם מפקיד נשמתו, בפסוק "בידך אפקיד רוחי" קודם שישן, ביד המלכות, אז היא מחדשת אותם. ומי שאין לו לבוש, נותנין לו לבוש מחדש. ומי שיש לו לבוש אלא שנחלש כחו - היא מחזקת אותו, ונותנת בו כח. וכל זה באור הבוקר, כמו שכתוב: "חדשים לבקרים רבה אמונתיך". וחידוש זה נעשה אז בבוקר, על ידי שם א"ל, שהוא חסד המתעורר בבוקר, בסוד: "וישכם אברהם בבוקר". וזהו מה שאנו אומרים בברכת "יוצר": "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית", בסוד: "חדשים לבקרים" כנ"ל.

והנה בחינת המלבוש יתבאר למטה בענין נעילת המנעלים, עיין שם. כי יש במלבוש זה בחינת לבוש אל הגוף, הנקרא לבוש, ולבוש אל הרגלים הנקרא מנעלים, והכל הוא בחינה אחת. והנה מלבוש גימטריא שע"ח, והם סוד שע"ח נהורין עילאין שיש בפנים עליון, כנזכר באדרא דף קל"ג, ושם ביארנו כי יש בכל פן אחד שם א"ל, והוא במילואו קפ"ה. וכן בפן השני א"ל, שהוא קפ"ה. ושתי פעמים קפ"ה גימטריא ש"ע נהורין, וששה אותיות דמילואיהן, ושני אותיות א"ל פשוטים, הרי שע"ח. וזהו גם כן סוד שם: אור "פניאל, גימטריא מלבוש, כי נמשך מן אור "פניאל כנ"ל.

גם זהו שכתב בסבא דמשפטים (דף צ"ו) כי לבוש הנשמה הוא אלו"ה, על פסוק: "בבגדו בה", וביארנו בזוהר (פרשת לך לך) כי אלו"ה, רוצה לומר - א"ל-ו"ה. פירוש הדבר, כי הלבוש שהוא מן א"ל, הוא נמשך אל הזו"ן, הנקראים ו"ה שבהויה. ופירוש זה נתבאר אצלינו בענין שמות השלשה כלים שיש בספירת החסד של זעיר אנפין, ושם ביארנו כי שם הכלי האמצעי שבו הוא נקרא שם אלו"ה, הוא בחינת א"ל כפול כנ"ל, שהוא במילוי גימטריא שע"ח עם שש אותיות המילוי. וכן עולה עש"ה עם הכולל. ושתי אותיות ו"ה שבשם אלו"ה, הוא ענין מה שאמרו רז"ל ו"ה עם זכרי רמ"ח, הם רמ"ח מצות עשה. והבן כל זה היטב.

גם זה ענין חשמ"ל, שהוא גימטריא מלבוש, והוא לבוש הבינה המלבשת לזו"ן, כמאמר רז"ל על אלו"ה, שפירשו א"ל-ו"ה. וכאשר תברך "מלביש ערומים", תכוין אל זה המלבוש הנ"ל, שנעשה למי שנפשט מעליו מלבושו לגמרי. וכנגד מי שיש לו לבוש, אלא שנחלש ומחדשין ומחזיקין אותו, אנו אומרים ברכת "הנותן ליעף כח".