באריכות.
והנה בשומו זאת אל ליבו קודם התפילה, ודאי יתפלל ויבקש מעומקא דלבא על בחינת גילוי אלהותו בנפש ועולם. ועל ידי זה יכול גם כן לכוף יצרו ללמוד הרבה יותר מרגילותו, וכן בכל עת ובכל שעה שאפשר לו, כמאמר רז"ל: "כל שאפשר לו לעסוק ואינו עוסק, עליו נאמר: כי דבר ה' בזה, הכרת תכרת הנפש" וגו', היינו הסתלקות אלקות חס ושלום כנ"ל; וכן בצדקה. כי הן הן המשכת גילוי אלקותו יתברך בפועל ממש בפנימיות ובחיצוניות, שהן דיבור ומעשה כנ"ל. והתפילה היא רק בקשה שיהיה כן בפועל ממש, ואם כן, אם אינו עושה כן בפועל ממש – הרי זה תפילת שוא חס ושלום. וזהו עונשו, שמזמינים לו כל המניעות, סיבות הטורדות ומבלבלות אותו ברבות מחשבות של הבל הבלים, כי "קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת" כתיב. ובזה יובן מה שכתוב במשליֲ "מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה", כי "דובר שקרים לא יכון" וגו'.
וזהו "הקל קול יעקב", שהיא מידת אמת, כמו שכתוב: "תתן אמת ליעקב". וגם מידתו היא מידת הרחמים, לעורר תחילה רחמים רבים בתיקון חצות וכהאי גוונא במרירות נפשו, ועל ידי זה בא לבחינת "הקל" שהיא קלא פנימאה, עומקא דליבא, כמו שכתוב בזהר הקדוש.
