גידין דקין מאד המובלעים בקנה כידוע לי"ח. אך כדי שיוכל האדם לעורר דיבור העליון כביכול על ידי קולו ודיבורו צריך לקשר נפשו האלקית תחילה [בבחי' העלאת מ"נ כי אין טיפה יורדת מלמעלה כו'] לה' אחד בק"ש שחרית וערבית (ושאר התפילה הוא ביאור הקריאת שמע כנודע) ברעותא דליבא שיהיה ליבו חפץ באמת לדבקה בו כי רוח אמשיך רוח ואייתי רוח וכמו שכתוב: "אם ישים אליו לבו – רוחו ונשמתו אליו יאסוף", כמו שכתוב בזהר הקדוש. וזה שכתוב: "ואהבת את ה' אלהיך", פירוש, שתאהוב ותחפוץ שה' יהיה אלהיך, ואתה תהא מרכבה ובטל לו, מחשבתך למחשבתו ודיבורך לדיבורו, וכן לבטל ולהפך כל המידות למידותיו יתברך כנודע, שאז הוא אלהיך ו"בקרבך קדוש". ולכשתחפוץ כן – יהיה כך באמת, כשיהיו "הדברים האלה" כו' "ודברת בם" וגו'.
וזהו "הקל קול יעקב", הקל הראשון ממטה למעלה, מה שישראל צועקים "ה' אחד" בקריאת שמע וחפצים לדבקה בו ברעותא דליבא ולא להיות בפרודא חם ושלום בשום אופן, מחמת אהבה הטבעית על כל פנים. ועל ידי זה "האלהים יעננו בקול" מלמעלה למטה, וקורא ושונה כנגדו, להיות דבר ה' ממש כפיו. ולכן 'קול' זה מלא וי"ו, כי וי"ו מורה על המשכה מלמעלה מיו"ד שבראשה, היא בחינת חכמה עילאה כו'.
אך לפי שמודעת זאת, מדת הקדושה היא אחדות והתכללות, ונעוץ תחילתן בסופן וסופן בתחילתן, ולא בפרודא חס ושלום, לכן אי אפשר גם כן לקול התחתון ממטה למעלה לקשר נפשו בה' אחד בקריאת שמע בקשר אמיץ וחזק ולדבקה בו באמת לאמיתו בלי המשכת קול העליון מלמעלה למטה על ידי קנה העליון, "קנה חכמה קנה בינה" כו', וכנודע גם כן שלכן נקראו חכמה ובינה עילאין בשם אבא ואמא, שהן הן המולידות המידות אהבה ויראה כו' (גם נודע מהאר"י ז"ל שאפילו בעליות עולמות עליונים אי אפשר לתחתון לעלות למעלה בבחינת מיין נוקבין עד שתרד תחלה הארה מלמעלה).
אך בהיות כי תכלית בריאת עולם הזה כדי להיות לו דירה בתחתונים דווקא, כמו שכתוב "וימלא כבוד ה' את כל הארץ" דייקא, בבחינת גילוי אחדותו ויחודו יתברך, כמו שכתוב "ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו" וגו', "כי עין בעין יראו" וגו', וכמו שהיה מעין זה במתן תורה, שעל כל דיבור פרחה נשמתן. אבל לימות המשיח ותחיית המתים שיזדכך חמריות עולם הזה, יוכלו לסבול לקבל הארה יותר גדולה לאין קץ בבחינת גילוי לעין כל בשר והשגתם, שכל אחד לפי השגתו מראה באצבע על דרך משל ואומר "הנה א-להינו זה קוינו לו" וגו'.
אך מי הוא הגורם המשכות וירידת אור ה' לתחתונים ממש בבחינת גילוי בזה, הנה הן הן כל המצוות מעשיות בכלל כנ"ל (וכמו שנתבאר בפרק ל"ו ופרק ל"ז), ובפרט מצוַת הצדקה השקולה כנגד כולן, שלכן נקראת בשם 'מצוה' סתם בירושלמי, לפי שעניינה ומהותה היא השפעת חיים חן וחסד למאן דלית ליה מגרמיה ולהחיות רוח שפלים כו', ובאתערותא דלתתא זו היא אתערותא דלעילא, להמשיך הארת אור פני מלך חיים מחיי החיים אין סוף ברוך הוא לעולם הזה השפל והתחתון שבכל המדרגות בתורת חסד חינם מרצון העליון ברוך הוא, כאור שבעת הימים של ימי בראשית שהאיר בחסד חנם כנ"ל.
ובזה יובן מה שכתוב במשלי: "כן צדקה לחיים", פירוש, 'כן' הוא לשון בסיס ומכון, כדפירש רש"י במלכים, ורוצה לומר שהצדקה הוא מכון לחיים עליונים הנמשכים מאור פני מלך חיים אין סוף ברוך הוא לעולם הזה הגשמי להחיות רוח שפלים כו'. וזהו שכתוב "בצדקה תכונני", פירוש, שתהיה מכון לשבתו יתברך, רק שכעת הנה חומריות עולם הזה הנמשך מקליפת נגה מסתיר ומכסה על אור פני מלך כו' עד עת קץ אשר שם לחושך, "ויצא כברק
