התפלותבישראל
פג
וכבר הותחל גם זה עוד לפני החרבן, כמו בביצה דף י״ז שם "תנו רבנן יום טוב שחל להיות בשבת בית שמאי אומרים מתפלל שמנה ואומר של שבת בפני עצמה, ושל יום טוב בפני עצמה, ובית הלל אומרים "מתפלל שבע" מתחיל בשל שבת ומסיים בשל שבת ואומר קדושת היום באמצע".
והדברים מבוארים כי דבר "תפלת שבע" בשבת, ודבר "תפלת שבע" ביום טוב זה הי' דבר קבוע לכל לפניהם כמו לפנינו.
ומזה עצמו הדבר מבואר כי מחלקותם הם ביום טוב שחל להיות בשבת, אם שבע או שמנה, בא רק איך להכריע בין המנהגים השונים.
שהרי כיון שזה ודאי אשר "תפלת שבע" בכל שבת ובכל יום טוב, הי' דבר קבוע לכל, אם כן ממילא הלא הי' להם לדעת איך יעשו ואיך נהגו העם כשחל יום טוב להיות בשבת, אשר יבוא כמעט בכל שנה אם יום טוב של פסח או של שבועות וסוכות.
והדבר פשוט ומבואר מעצמו כי מפני שכשחל יום טוב להיות בשבת כבר נתחלקו הדעות והמנהגים אחר ימי התקנה הראשונה(פא) ונמשבו השינוים, עד אשר בסוף בא זה לפנינו בתור מחלוקת של בית שמאי ובית הלל, שהכונה במחלקותם איך העיקר ואיך להכריע.
אבל זה הננו רואים מדברי כולם יחד כי זה ודאי אשר התפלות עצמם, "שמנה עשרה" של חול, ו"שבע" של שבת לעצמו, ויום טוב לעצמו, ואפילו האזכרות כולן בהם, של משיב הרוח, ותן טל ומטר ויעלה ויבוא, כל תפלות שחרית ערבית ומנחה, ושל מוספין, כל זה הי׳ קבוע ובא ויהי לעבודת הצבור בתפלה בימי המקדש כאחר החרבן, ובימי יבנה לא נתקן בזה מאומה.
ומאיר ובא לפנינו לשונו של ר׳ יהושע בברייתא במסכת סוכה דף נ"ג מדרכם בירושלים בימי הבית:
"תניא אמר ר׳ יהושע בן חנניה כשהיינו שמחים שמחת בית השואבה לא ראינו שינה בעינינו כיצד שעה ראשונה תמיד של שחר משם לתפלה משם לקרבן מוסף משם לתפלת המוספין משם לבית המדרש משם לאכילה ושתיה משם לתפלת המנחה משם לתמיד של בין הערבים מכאן ואילך לשמחת בית השואבה".
ור' יהושע יספר דבר הנהוג ובא ,דרכי ההנהגה אשר הי' ערוך ומסודר בירושלים.
וכל הדברים עומדים חיים לפנינו כי כן היו כל חיובי התפלות מראשית הימים, ותהי להם לעבודת הצבור בתפלה, אצל הקרבת הקרבנות, וגם בהלכם, לעבודת הקרבת קרבן מוסף, הלכו אחר זה משם לבית הכנסת לתפלת המוסף, ואחרי היותם בבית המדרש ובביתם טרם הלכו לעבודת תמיד של בין הערבים הלכו לבית הכנסת לעבודת "תפלת המנחה".
ובמס׳ סוכה דף מ"א ובתוספתא שם פ"ב "תניא ר' אלעזר בר' צדוק אומר כך הי׳ מנהגם של אנשי ירושלים, אדם יוצא מביתו ולולבו בידו
הערה (פא): ממש כמו שנראה הדבר לפנינו עם שבות של סמיכה ביום טוב, אשר באה כבר זמן לא
רחוק אחר עיקר תקנת השבותים עצמם, ותהי למחלוקת הראשונים עוד לפני ימי החשמונאים עד שלבסוף היתה
למחלוקת של בית שמאי ובית הלל איך להכריע הדבר.
