עיקר תוי"ט על עדיות ו
משנה עדיות, פרק ו':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
(א) (על הברטנורא) משום קטנה דדוקא יתומה היא כדפירש הר"ב, וא"כ הוא הדין דגדולה היא יתומה, אבל נשואי הגדולה נשואין גמורין בין יש לה אב בין שהיא יתומה:
(ב) (על הברטנורא) נראה לי דר"ל דמ"ז דהתם, שהיא כגון הך דהכא. וכיוצא בה היא משנה י"א דהתם. וכדאיתא בגמרא, דלהכי תני קטנות דמשמע תרתי. דאי קטנות דעלמא, ליתני נמי ושמשיאין את הנשים. והעיד על שניהם, דליכא למשמע חדא מאידך. וע"ש בתוי"ט:
(ג) (על הברטנורא) ר"ל דתניא בב"ב דף צ"ז, יין מגתו לא יביא ואם הביא כשר. והעיד על היין בן מ' יום דלכתחלה נמי יביא, אפילו יש הרבה ממין אחר. תוספ':
(ד) (על הברטנורא) ועל אותה העיד ריב"ב. הר"מ:
.אין פירוש למשנה זו
(ה) (על הברטנורא) כלומר דאלו חסר העצם טהור, כדלקמן:
(ו) (על הברטנורא) לפי שאין הפרש בין חלל חרב או החנוק או הנסקל וזולתם, הכל נקראים מת. אלא לכך נאמר בחלל חרב לומר אבר שהבדילתו כו'. הר"מ:
(ז) (על המשנה) מטהרים. מלטמא באוהל. הר"א. אבל מהר"ם משמע, דמטהרים לגמרי. ועתוי"ט:
(ח) (על הברטנורא) וזהו באבר מן המת. דאילו באבר מן החי אם חסר מהעצם כל שתוא, טהור לגמרי, אע"פ שכל הבשר קיים מפני שבשר הפורש מן החי טתור. אבל אם חסר מבשרו, אם נשאר מהבשר כדי לעלות ארוכה, מטמא במגע ובמשא ובאוהל. ואם לאו, מטמא במגע ובמשא ואינו מטמא באוהל. כ"מ. וכיון דבאבר המת איירינן, צ"ל דביש בבשר כזית, (דאלת"ה א"כ אין כאן טומאה כלל בבשר) והכי קאמר דמטמא משום בשר אף באוהל אע"פ שמשום אבר אינו מטמא אלא במגע ובמשא כל שיש בו כשעורה. ועתוי"ט:
(ט) (על המשנה) טהור. דהא לא מרבינן מקרא אלא עצם אדם מה אדם כו'. כדפירש הר"ב. וטהור לגמרי קאמר כמ"ש לעיל. וכן מצינו בבהמה שאבר הפורש ממנה בחייה יש לו טומאת נבילה, ובשר הפורש ממנה בחייה טהור לגמרי:
(י) (על הברטנורא) בגמרא, הואיל ורוב גבהו בגדול. פירש"י, דזהו רוב הגובה באדם גדול שאינו ננס באברים, דשני שוקים וירך אחד הוי רוב גובה הגוף בלא הראש, דלגבי (מנין) [צ"ל בנין] המת לא חשיב ראשו, דבברייתא דאהלות קתני איזהו בנינו השוקים והירכים הגוף והשדרה. ועתוי"ט: