עיקר תוי"ט על ידים ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משנה ידים ד: הדף הראשי * מהדורה מנוקדת * נוסח הרמב"ם * נוסח הדפוסים * ברטנורא * עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על הברטנורא) וקשה, דאם כן גם קודם שנסדקה תהא טמאה מדרס, כמו תיבה שפתחה מצדה. אבל בפרק כ' דכלים משנה ב' כתב הר"ב, שכשנסדקה אינה ראויה אלא לשכיבה, וכשלא נסדקה אימרים לו עמוד. כן פירש הר"מ. וכן עיקר. ועתוי"ט:

(ב)

.אין פירוש למשנה זו

(ג)

(ב) (על המשנה) עמון כו'. לשון הר"מ, וראוי להוציא מעשר ותרומה בחוץ לארץ הסמוך לארץ ישראל. מצרים ועמון ומואב ובבל. וכל זה מדרבנן:

(ג) (על המשנה) מעשר עני. ובדין הוא דאפילו תרומה גדולה לא נתקן, אלא הכל מעשר עני, אלא שלא רצו לחלק כל כך משאר שנים. תוס':

(ד) (על המשנה) מחמיר. שמעשר שני קודש, ומעשר עני חול. הר"מ:

(ה) (על המשנה) והתרומה. וסוף הפסוק, הביאו כו', אם לא אפתח לכם ארובות השמים, והריקותי לכם ברכה עד בלי די:

(ו) (על המשנה) אצל ר' אליעזר. לפי שלא היה אצל המנין מפני המחלוקת שעי"כ ברכוהו:

(ז) (על המשנה) אל תחושו. אל יהא לכם שום חשש וגמגום, שהרי הסכמתם להלכה. רש"י:

(ח) (על הברטנורא) ומ"ש והנדון שלפנינו מעשה זקנים, היינו מקמי דידעי לעדותו של ר' אליעזר:

(ד)

(ט) (על המשנה) הכתוב אומר. כו'. וקשה, מאי סלקא דעתיה דרבן גמליאל, מי לא ידע בכל אלה. וגם הגר שדחק וכנס בתוך חכמים מסתמא ידע המקרא ולמה שאל. ונראה לי, דרבן גמליאל ידע מזה שסנחריב בלבל ושזאת היתה שאלת הגר, אלא רבן גמליאל סבר שיש בפ' תרי לא יבוא שירצה לאסור לנו אף בזמן שיהא ספק. ור"י חשב שאפשר שרבן גמליאל סובר ספק אחר ומייתי מלא יבוא. והשיב שיש להתיר מחמת בלבול. ואמר לו רבן גמליאל הכתוב כו' אף אני יודע בלבול כו' ועל זה הייתי דורש הטקרא דאתי לאתויי משום דמקרא מסייעני ואח"כ אשיב. ואתי שפיר מאי דקאמר וכבר שבו ומנליה, אלא דלמד כן מיתורא דקרא. והשיב לו ר"י כו' ושבתי כו', ויתורא לדרשא אחריתי, כמו בממזר שכתב שתי פעמים לא יבוא ומותר הספק מן התורה:

(ה)

(י) (על הברטנורא) ועברית שהוא לשון הקודש, גם כן, על שם שכך היה לשונם של בני עבר הנהר. וכן פירש"י אברהם העברי, שבא מעבר הנהר:

(יא) (על הברטנורא) לפי שאינו משתנה, ולא יפול בו דמיון לעולם לפי שאותיותיו בלתי מתדמות, ולפי שאינו נדבק אות באות בשיטת כתיבתו. ואין כזה שאר הכתיבות. הר"מ:

(יב) (על המשנה) העור. ובכתיבת מגילה תנן על הספר, ופירש הר"ב קלף, ובפרק ח' דשבת משנה ג' דתנן העור וקלף, כל חד מלתא באפי נפשיה הוא, ולכן צריך עיון אמאי סגי הכא בעור:

(ו)

(יג) (על הברטנורא) דומיא דלפי חיבתן שאמרו הם בעצמות דגם כן לאו אמת הוא, אלא קרא כתיב או בעצם אדם, אבל מצינו כן בעור האדם:

(ז)

.אין פירוש למשנה זו

(ח)

(יד) (על המשנה) שאתם כו'. א"ל חכמים, כי אין זה גרעון למשה ואין בזה גדולה למלך. שאנו כותבין ג"כ ה' עם פרעה ונקדים שם פרעה כו'. הר"מ:

(טו) (על הברטנורא) ובמסכת פאה דמסיים כי השוחד יעור, הא תני וגו', ונתכוון לסיפיא דקרא צדק צדק תרדוף למען תחיה: