עיקר תוי"ט על בכורים ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משנה בכורים ג: הדף הראשי * מהדורה מנוקדת * נוסח הרמב"ם * נוסח הדפוסים * ברטנורא * עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על הברטנורא) ירושלמי ונראה דלאו דוקא. וה"ה סמדר דפחות מבוסר אלא נקיט בוסר (לאשמעינן) שעדיין לא בא לכלל עונות מעשר. תוי"ט:

(ב) (על המשנה) בגמי. והכונה בזה שירשום אותם באיזה דבר שיזדמן כדי שיכיר אותם. ומה שייחד גמי, כפי הנהוג. הר"מ:

(ג) (על הברטנורא) ואיני יודע היכי מפיק לה מפרי דהא אף במחובר פרי הוא. תוי"ט:

(ב)

.אין פירוש למשנה זו

(ג)

(ד) (על המשנה) שלחו לפניהם. שלוחים להודיע לאנשי ירושלים:

(ה) (על הברטנורא) וה"ה לשאר פירות. וז"ל הר"מ אם היה הכל רטובים היה מראה הטוב והיפה שבכלם:

(ו) (על הברטנורא) ולפ"ז הם על מינוי אחד הונחו. אבל לשון הר"מ והסגנים. ולפ"ז נראה דהסגנים סגני לויה הם. וסגני כהונה קורא בשם יותר נכבד והוא פחות ומעין שם ממשלה הוא כמו זרובבל פחת יהודה (נחמיה ה):

(ד)

(ז) (על המשנה) אגריפס. המלך ממלכי בית שני בעל נפש גדולה ושררה רבה. הר"ם:

(ה)

.אין פירוש למשנה זו

(ו)

(ח) (על המשנה) ר'י אומר. התוי"ט האריך לפרש במאי פליגי ת"ק ור"י. מסיק צ, 'ל דר"י לא בא לחלוק אלא לפרש דברי ת"ק דזהו שאמר עודהו הסל על כתפו קור' מהגדתי עד כו' דלאו למימרא דכל זה בעוד הסל על כתפו שזה אינו אלא עד ארמי כו' ומשהגיע לארמי כו' מוריד כו' ות"ק לא נחית לפרושא מאי דעביד ביני וביני אלא התחלת הענין הוא אומר שבעוד על כתפו מתחיל לקרוא הגדתי. ומה שאומר וגומר כל הפרשה אינו מוסב על עודהו על כתפו אלא אומר שגומר כל הפרשה כולה ולא ביאר באיזה ענין ואתא ר"י ומבארו והולך. וע"ע:

(ט) (על הברטנורא) והתוספת במנחות דס"א כתבו דתחת יד לאו דוקא אלא הבעלים אוחזו בשפתיו. ומיהו הביאו בשם הירושלמי דמוכח שתחת יד ממש:

(י) (על הברטנורא) ירושלמי דכתיב לפני ה' יכול במערב שההיכל במערב המזבח ת"ל אל פני המזבח אי לפני המזבח יכול בדרום ששם הכבש והוא פני המזבח ת"ל לפני ה' הא כיצד מגישין על קרן דרומית מערבית. וכן הוא בגמרא מנחות די"ט:

(ז)

(יא) (על המשנה) שאינו יודע. שמקרא בכורים בלה"ק כדתנן במ"ג פ"ז דסוטה:

(ח)

(יב) (על המשנה) ערבה קלופה. נצרים הם ענפים או שבטים. כמו ונצר משרשיו יפרה (ישעיה י"א). ופירוש קליפה שמסירין קליפתה תרגום מחשוף הלבן קליף. הר"מ:

(יג) (על הברטנורא) וק"ל דאי הכי עניים מתביישים ולמה לא תקנו כדי שלא יתביישו העניים שאף העשירים יביאו בנצרים כמו שמצינו בכמה מקומות. וי"ל משום כבוד בית אלהינו ומשרתיו לא חשו על שיתביישו העניים. תוי"ט:

(ט)

.אין פירוש למשנה זו

(י)

(יד) (על המשנה) חייב בדמאי. וצ"ע אי נאכל אף בטומאה הואיל ולא תני בהדיא. תוי"ט: [טו] ירושלמי אבל הא דבעי למילף מיניה דה"ה לתוספת, מלתא דתמיה הוא, דהא חמור בתוספת מבעטור כדלעיל ובכלל מין בשאינו מינו הוא תוי"ט. וע"ע:

(יא)

.אין פירוש למשנה זו

(יב)

(טז) (על המשנה) ואשה בכתובתה. לגבות מחיים אם נתגרשה. א"נ דתפסה מחיים ואפילו לרבנן דר"מ דמ"ז פ"ה דכתובות:

(יז) (על הברטנורא) ופירושו דחוק ור' יצחק בר' מלכי צדק פירש דכמו דס"ת אע"ג דמכרה קדושתה עליה דס"ת היא ה"נ הבכורים בכורים נינהו ולא נפקי מקדושייהו להאכל לזרים אלא לעולם צריך לזבנינהו לכהנים טהורים למכלינהו בטהרה והיינו דקתני כס"ת:

(יח) (על הברטנורא) פירוש, הכהן לאחר שבא לידו. ובטובה פליג עם ת"ק, ובאין נותנין אלא לחבר דקאמר מהדרי ליה חכמים, נותנין אותה לאנשי משמר כו'. ואע"ג דאין נותנין דר"י בכהנים, נותנים דחכמים בבעלים: