ספר המסעות בארץ קוקז ובמדינות אשר מעבר לקוקז וקצת מדינות אחרות בנגב רוסיא/טארקו/פתשגן מאת עדת ישראל אשר בעיר טארקו
| יוסף יהודה טשארני | |
| ספר המסעות | |
|---|---|
| בארץ קוקז ובמדינות אשר מעבר לקוקז וקצת מדינות אחרות בנגב רוסיא טארקו פתשגן מאת עדת ישראל אשר בעיר טארקו | |
פתשגן הכתב הרוסי הנעתק בשפת ערבית, מאת עדת ישראל אשר בעיר טארקו:
כתבי תעודות אשר היו בידינו מאבותינו הקדמונים, היו לשלל ולבזה ולשרפת אש, בעת אשר פשטו גדודי שאַמיל בעירנו. לכן חברנו אנחנו את התעודה הזאת מאת פתשגן הניירות אשר היו בידי אחרים, למען השיב על השאלות אשר נשאלו מאתנו על דבר קדמות ישובנו, ומאיזה מקום ומדינה באנו לשבת בארץ הזאת.
בזמן המלך נבוכדנצר יצאנו מארצנו הקדושה מן העיר ירושלים והלכנו הלוך ונסוע עד אשר באנו לבבל וישבנו שם ימים רבים. ויהי כאשר משל אחשורוש מלך פרס על בבל, והניח מס עלינו שלשה שקלי כסף (שלשה רובל בכסף רוסיא) מכל בית לשנה, ושלמנו את המס בכל שנה, אחרי מות המלך אחשורוש הכבידו בניו את המס עלינו, אלה מאיתנו אשר יכלו לסבול את עולם הקשה, נשארו במקומם בבבל, ואנחנו הוכרחנו לצאת משם, והלכנו לארץ פרס ונתישבנו בעיר המלוכה טעהעראַן (Тегеранъ). בעת ההיא מלך המלך באַבאַ-כֿאַן-שאַך בארץ פרס, ויקח מאתנו רק שלשה רו"כ כסף מכל בית לשנה, ואנחנו ישבנו תחת צלו במנוחה ושלוה כל ימי חייו. אחרי מותו הוסיפו בניו על המס שלנו, והוכרחנו לצאת מן העיר טעהעראַן ונתישבנו בעיר האַמדאַן (Гамаданъ). המושל בעת ההיא שם לא לקח יותר מכפי ששלמנו מקודם בעיר טעהעראַן. אחרי כן החלו המושלים לדרוש מאתנו יותר מן המס הקצוב ההוא, ויצאנו מן האמדאן ונתישבו בעיר רעשט (Рештъ). השר של העיר אִידאַייאַט-כֿאן (Идаятъ-Хаиъ) לקח בתחלה רק שלשה רובל כסף מכל בית לשנה, וישבנו שם ימים רבים, אחרי כן החל לרדוף אותנו והגדיל את המס, העתקנו מושבנו משם להעיר קובאַ (Куба), שם ישבנו זמן רב השקט ובטח תחת צל הכֿאַנים, ולקחו מאתנו רק שלשה רובל כסף מכל בית לשנה. ברבות הימים החלו כֿאַני קובא לדרוש מאתנו מסים יותר מן הכח, הוכרחנו לצאת משם ואנו להתישב בכפר אבא סאָבאַ (Аба-Сова) אשר אצל העיר דרבנד בתוך ההרים וישנו שם עד אשר פֿעט-אַלי-כֿאַן את מטה זעמו עלינו, וברחנו למלט נפשינו משם, ומצאנו מפלט לנו באוצום-קאַטטאַ (קאַייטאג Уцмія Кайтагская). בעת ההיא משל אוצום-קאַטטאַ השר אַלי-באַשאַ-אוצמינסקי, ויקבל אותנו בשמחה ובסבר פנים יפות, ויתן לנו קרקעות ובית רחיים גדול, ואחרי כן היה בלב השר להעתיק מושבנו במאדזשאליס. ויתן לנו המקום במתנה, ונתישבנו שם כרצונו. אחרי מות השר אַלי-באַשאַ החלו בניו להעיק אותנו במסים גדולים, ועזבנו גם את הכפר מאדזשאליס, ומצאנו מקום לשבת בכפר קאַראַבודאַקענט. זמן רב ישבנו תחת מחסה השרים של אותו המקום, אחרי כן בקשו אבותינו מאת התושבים למכור להם כברת ארץ לבנין בתים, וימכרו להם התושבים את המקומות באַקאַנאַז-אורכֿאַט (Ваканазъ-Урхатъ) וסיורכֿאַיי-טיובע (Сюрхай-Тюбс) המשתרעים עד הגשר, ונקראים המקומות ההם בשם: שאַרטאַ (Шарта) ופילאַוו-אַשאַגאַן (Пилавъ-Ашаганъ) על שם המאכלים אשר עשו אבותינו לכבד את העם. במשך הזמן החלו תושבי קאַראַבודאַקענט לגנוב את כלי בתינו ולהרוג את אנשינו בכל עת, ואנחנו בקשנו מאת השרים שיגינו עלינו, והבטיחו אותנו, אבל לא מלאו את הבטחתם, והוכרחנו ללכת לבקש את השרה ישר והטוב מעכֿטי-כֿאַן-שאמכֿאַל שיקבל אותנו בארצו ושיגין עלינו. השר הבטיח אותנו, כמו שהיה כתוב בהתעודה שלו, ואנחנו נתישבנו בטארקו, ויתן לנו כברת ארץ אצל העיר לבנות בתים, ויעש לנו הנחה במסים על משך שבע שנים [1]. ככלות הזמן הקצוב, החל לקחת מאתנו שלשה רובל כסף עם שני עורות (סאַפֿיאַן) מעובדים מכל בית לשנה, ויתן לנו השר מעכֿטי-כֿאַן-שאמכֿאַל על זה כתב תעודה חתום בחותם שלו. אחרי מותו משל בנו סולעיימאַן-כֿאַן עלינו בחסד וברחמים כמו אביו הישר, ואחרי מותו משל אחיו עלינו השר אַבו-מוסלים-כֿאַן, והיה גם כן איש טוב כמו אביו ואחיו והטיב עמנו. שני השרים האחרונים האלה נתנו חיזוק ועוד לתעודת אביהם בחתימתיהם, יאריך ה' את שנותיהם והצלחתם." --
- ^ ואולי מזה הטעם עשה להם השר ההנחה על משך שבע שנים, על אשר לא קבלו היהודים שכר עבודתם בעד שבע שנים אשר עבדו עבודת פרך בבנין המגדלים והמבצרים הנזכרים במכתב הקהל למעלה.