סידור תורה אור/הלכות תפילין

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

סידור תורה אור

הלכות תפילין[עריכה]

אחר שלבש הטלית גדול, יניח תפילין, כדי שיהיו עליו לפחות בשעת קריאת שמע ותפילה. ויכוין בהנחתם שציוונו הקב"ה לכתוב ארבע פרשיות אלו, שיש בהם יחוד שמו ויציאת מצרים, כדי שנזכור ניסים ונפלאות שעשה עמנו, שהם מורים על יחודו, ואשר לו הכח והממשלה לעשות בעליונים ובתחתונים כרצונו. וציוונו להניחן על הזרוע כנגד הלב, ועל הראש נגד המוח, כדי שנשעבד הנשמה שהיא במוח, וגם תאוות ומחשבות לבנו לעבודתו יתברך, שעל ידי הנחת תפילין יזכור את הבורא וימעיט הנאותיו.

יש נוהגין להניח תפילה של יד מיושב מטעם שנתבאר בזוהר, ומברכין גם כן מיושב[1].

מקום הנחת תפילין של יד ביד שמאלו בגובה הבשר שבפרק שבין המרפק שקורין עלינבויגי"ן להכתף. וזה המקום נקרא קיבורת. ולא יניחנה למעלה מחצי הפרק, ולא למטה בתחתיתו ממש למטה מן הקיבורת, שנאמר "ושמתם את דברי אלה על לבבכם", צריכה שתהא שימה כנגד הלב, וזהו קיבורת, שהוא מכוון ממש כנגד הלב. ולכן צריך שיטה את התפילה של יד לצד הגוף מעט, בענין שכשיכוף את זרועו למטה תהא התפילה של יד מכוונת נגד ליבו ממש. ויזהר שלא יהיה דבר חוצץ בין התפילין לבשרו.

אסור להסיח דעתו מהתפילין כל זמן שהן עליו. ואינו נקרא היסח הדעת אלא כשעומד בקלות ראש או שחוק ושיחה בטילה, שהרי זה מפיר יראה; אבל אם מתעסק בצרכיו, ויראת ה' היא תקועה בליבו להיזהר מכל חטא ועוון בעסקיו שלא למרות עיני כבודו חס ושלום, לא נקרא היסח הדעת, אף על פי שאין דעתו ממש על התפילין. ולכן מצוַת תפילין להיות לבוש בהן כל היום כולו. וחייב אדם למשמש בתפילין בכל פעם שנזכר מהם, שעל ידי זה יהא נזכר על האזכרות שבהם, ויזכור את ה' לשעבד לו הלב והמוח ולא יבוא לידי היסח הדעת גמור, שהוא קלות ראש ושיחה בטלה.

אך מצווה מן המובחר שלא להסיח דעתו כלל מהן, ולמשמש בהן בכל עת גם בעוד שדעתו עליהן, בכדי שלא יבא לידי היסח הדעת כלל וכלל. זולת כשעוסק בתורה ובתפלת שמונה עשרה, שאז אין בהם משום היסח הדעת. ואף על פי כן, בכל פעם שנזכר מהן ימשמש בהן.

ואחר הנחת התפילה של יד על הקיבורת קודם שמהדקה, יברך:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהָנִיחַ תְּפִלִּין:

ויכוין לפטור גם את של ראש. ואחר כך יהדק הרצועה בתוך הקשר[2] כדי לקיים מצוַת "וקשרתם לאות על ידך", שהוא מצוַת ההידוק על היד עצמו בקשר זה, שהרי הידוק זה על היד נעשה עם הקשר. ויזהר שלא יזח הקשר של יו"ד מן התפילה של יד. ורשאי לכרוך הרצועה סביב התיתורא כדי לחזקה על היד, אבל לא סביב הקציצה. (ויש כורכין ב' פעמים סביב התיתורא, בכדי שיהיה כמין שי"ן עם הרצועה המהדקת את התפילה על היד). ואחר כך עושין שבעה כריכות על פרק הזרוע המחובר אל היד.

ואחר כך יניח את של ראש בגובה הראש. ויזהר שיהא באמצע רוחב הראש ממש, שהרי אמרו: "קדש" "והיה כי יביאך" מימין, ו"שמע" "והיה אם שמוע" משמאל; ובתפילין דרש"י שהפרשיות כסדרן – אין בין ימין לשמאל אלא משהו, דהיינו החריץ שבין "והיה כי יביאך" ל"שמע". על כן צריך ליזהר בזה מאד.

וגם צריך להשגיח ולראות בחריצים שבין הבתים: אם נדבקו מעט בדבק בשגגת הסופר, יזהר להפרידם בנחת בראש סכין דקה וחדה, שיהיו נפרדים בין בית לבית עד למטה ממש. ולכן מעבירין גיד התפירה בין בית לבית למטה ממש, בכדי להבדיל בטוב ושלא יתדבקו, כדאיתא בגמרא ופוסקים, הובאו בבית יוסף ובכתבי האר"י ז"ל.

וצריך שיהיה הקשר של תפילין של ראש מאחורי הראש בגובה העורף באמצעו נראה כעין דלי"ת לצד חוץ, שהיא לעין הרואה מלאחריו כעין דלי"ת בכתיבתו.

ואם שח בין תפילה לתפילה יברך על של ראש:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל מִצְוַת תְּפִלִּין:

במה דברים אמורים, כשדיבר מעניינים שאינן לצורך תפילין. אבל אם הפסיק בעניינים שהם נצרכים לו להנחת תפילין, אין צריך לחזור ולברך על של ראש. ולכתחילה אין להפסיק כלל, אלא אם כן אי אפשר בעניין אחר. ולכרוך הרצועה סביב הזרוע לא הוי הפסק כלל, שזהו מעניין המצווה עצמה. אבל בעניינים אחרים, אפילו הפסיק בדברי קדושה הוי הפסק.

אף על פי כן, אם שמע קדיש או ברכו או קדושה בין תפילין של יד לתפילין של ראש, מותר להפסיק ולענות עם הציבור, ואף על פי שגורם ברכה אחרת על של ראש, ואסור לגרום ברכה שאינה צריכה. לפי שיש אומרים שמברכים לעולם על של ראש "על מצות תפילין", אף אם לא שח בינתים. ואף שאין לנהוג כן לכתחילה, דספק ברכות להקל, מכל מקום לעניין איסור גרם ברכה שאינה צריכה – כדאי הם לסמוך עליהם שלא לבטל מעניית דבר שבקדושה.

אחר שהניח תפילין של ראש, יכרוך ג' כריכות על אצבע האמצעי: בתחילה כריכה אחת על פרק האמצעי, ואחר כך שתי כריכות על הפרק התחתון (וכורך המותר על כף היד). ובסוף הכריכות יקשור.

כל אשר נגע יראת אלהים בליבו יניח תפילין דרבינו תם בלא ברכה אחר התפילה בביתו וללמוד בהם שעה אחת, אם חושש להניחן בבית המדרש מפני היוהרא, או מפני שנוח לו יותר ללמוד בביתו. ולא יפסיק בשום שיחה כלל בין תפילין של יד לתפילין של ראש, אף שאין מברך עליהן. אבל מפסיק לענות אמן, ואין צריך לומר לקדושה וברכו ואמן יהא שמיה רבא וכו'. וכן המניח תפילין בחול המועד בלא ברכה.

אין להניח תפילין אחר תחילת השקיעה. ואם היו עליו מקודם – אין צריך לחולצן, כי אם בערב שבת ובערב יום טוב, שצריך לחולצן לפני השקיעה זמן מה קודם שמדליקין הנרות בערב שבת.

המהלך במבואות המטונפות או במבואות שיש שם חזירים, ותפילין בראשו, כגון ההולך מביתו לבית הכנסת כשהוא לבוש בתפילין, או שמתפלל בדרך בהליכתו או בנסיעתו בין כפרים שיש שם חזירים, ואין העגלה גבוה י' טפחים, כגון עגלות של חורף, צריך לכסות התפילין שלא יראו החוצה מגולים.

וכן לענין התפילה, שצריך להפסיק בתפילתו שלא להוציא דיבור מפיו כשרואה חזירים מלפניו כמלוא עיניו, וצדדין שלפניו כלפניו דמי. ואפילו אם מעצים עיניו אינו מועיל אם אין העגלה גבוה י' טפחים ואין מכסה על העגלה. אבל אם יש מכסה, אפילו פתוח מלפניו, יכול להפוך פניו לצד המכסה. והוא הדין אם צואה בבית לעניין תפילה ותפילין. וכן הדין לעניין שאר ספרים, שאם יש צואה בבית, אסור להניח הספרים מגולים, אלא אם כן מונחים על שולחן או דף שגבוה י' טפחים מן הקרקע; אבל בפחות מי' טפחים צריך לכסותם.

מי שאין לו תפילין והצבור מתפללין, מוטב שיתעכב אחר תפילת הציבור לשאול לו תפילין מחברו כדי שיקרא קריאת שמע ויתפלל בתפילין, ממה שיתפלל עם הציבור בלא תפילין. אבל מי שמתיירא שמא יעבור זמן קריאת שמע עד שימצא תפילין, קורא קריאת שמע בלא תפילין. ואם מתיירא שמא יעבור גם זמן תפילה, מתפלל גם כן, וכשיבואו תפילין לידו אחר כך – יניחן במנחה, או יניחן באמצע היום ויאמר בהן איזה מזמור.

ואם באו לידו בין קריאת שמע לתפילה, אפילו באמצע הפרק, יכול לברך עליהן. אבל לא בין גאולה לתפילה, אלא לובשן בלא ברכה.

(הלכות קריאת שמע ותפילה)[עריכה]

[3]

וכן אין להפסיק לענות קדיש וקדושה וברכו ומודים בין גאולה לתפילה. כיצד הוא עושה? ממתין ב"שירה חדשה", שלעניית קדיש וקדושה וברכו ומודים מפסיק אפילו באמצע הפרק, ואפילו באמצע הפסוק, חוץ מפסוק "שמע ישראל", והוא הדין ל"ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". וכן אין להפסיק גם כן בין "שמע ישראל" ל"ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".

ומכל מקום יזהר לכתחלה להמתין באיזה סיום עניין שלא להפסיק באמצע עניין. כגון פסוק "ושמתם" וגו', יכול להפסיק בין "נפשכם" ל"וקשרתם", שהוא עניין אחר; אבל עד מילת "נפשכם" לא יפסיק בין תיבה לתיבה. אך אם אי אפשר לו, יכול להפסיק ולענות אפילו באמצע עניין, וכשחוזר – חוזר לתחילת הפסוק[4].

כשמפסיק למודים, ישחה ויאמר "מודים אנחנו לך" ולא יותר. וכשמפסיק לקדיש, יאמר "אמן יהא שמיה רבא" עד "יתברך" ועד בכלל, וישמע מהש"ץ עד "ואמרו אמן" ויענה אמן. ומ"תתקבל" ואילך לא יענה אמן, שאינו אלא מנהג. ובקדושה יאמר רק "קדוש" ו"ברוך", וגם "ימלוך" הוא מעיקר הקדושה. אבל הנוסח שמוסיפין בשבת אינו מנוסח הקדושה, ואין אומרים אותו במקום שאסור להפסיק.

וכשמפסיק לברכו לא יאמר, רק "ברוך ה' המבורך לעולם ועד" בלבד, ולא יענה אמן אחר "ברוך ה' המבורך לעולם ועד" שאומר הש"ץ, כי אין צריך כלל לענות אמן זה, שאין הש"ץ אומר "ברוך ה' המבורך לעולם ועד" אלא כדי לכלול עצמו עם הציבור. לכן אין להש"ץ להמתין מלומר "ברוך ה' המבורך לעולם ועד" עד שיסיימו הציבור, אלא עונה עמהם ביחד.

ועל ברכות התורה יענה "ברוך ה' המבורך לעולם ועד" וגם "אמן" אחר "נותן התורה". אבל אחר שאר ברכות אין עונין אמן בקריאת שמע וברכותיה, אפילו בין הפרקים, חוץ מאמן שעונין אחר ברכת "האל הקדוש" ואמן שאחר "שומע תפילה", שיש להם דין דבר שבקדושה ועונין אותו אפילו באמצע פסוק. אבל בפסוקי דזמרה, מ"ברוך שאמר" ועד "ישתבח", מותר לענות אמן אפילו באמצע פרק.

ואסור להפסיק באמצע הברכה של קריאת שמע אפילו בעניית אמן שאחר ברכה זו עצמה. ולכן אין להמתין ב"שירה חדשה" לענות אמן על "גאל ישראל". אלא אם רוצה לצאת כל הדעות, שיש אומרים שאין לענות אמן אחר שאמר "גאל ישראל", שלא להפסיק בין גאולה לתפילה, ויש אומרים לענות, יוכל לכוין לסיים עם הש"ץ, ואז אינו מחוייב לענות אמן אחר הש"ץ, לפי מנהגינו שאין עונין אמן אחר ברכת עצמו.

(כיוון הפנים בתפילת שמונה עשרה)[עריכה]

בתפילת שמונה עשרה צריך להחזיר פניו כנגד ירושלים והמקדש. ומה שנהגו לעמוד כלפי מזרח, נתפשט המנהג מימי קדם כשהיתה הגולה בצרפת וסמוכות שלה. אבל במדינות אלו הצפוניות ביותר, צריך לעמוד כנגד קרן דרומית מזרחית, ולא כנגד הקרן ממש, אלא משוך מן הקרן מעט כלפי דרום, בענין שאם תחלק רובע העיגול שבאמצע הדרום לאמצע המזרח לג' שלישים, יהיו פניו מכוונים כנגד רוחק ערך שליש אחד מאמצע הדרום וערך ב' שלישים מאמצע המזרח.

(כפילת ה' אלהיכם אמת בקריאת שמע)[עריכה]

בקריאת שמע יש רמ"ה תיבות, וחסרו ג' תיבות להשלים מנין רמ"ח תיבות. לכן נוהגין שהש"ץ חוזר ואומר "ה' אלהיכם אמת". יחיד המתפלל לעצמו, יחזור תיבות "אני ה' אלהיכם".

(זמן קריאת שמע של שחרית)[עריכה]

זמן קריאת שמע של שחרית, שהוא רביע היום, צריך ליזהר במאד בקיץ ביותר שלא לעבור הזמן, כי הוא יותר מוקדם בקיץ, שבמדינות אלו נץ החמה בקיץ הוא בערך ג' שעות ומחצה אחר חצות לילה, ורביע היום ארבע שעות ורביע, נמצא כלה הזמן בג' רביעי שעה שמינית. ולפי שמורי השעות אין כולם הולכים באמת, והוא ספק של תורה, וגם אין ראוי לצמצם, לכן צריך ליזהר לגמור קריאת שמע בסוף שעה שביעית בקיץ.

הערות[עריכה]

  1. ^ ולמעשה נוהגין להניח גם של יד מעומד.
  2. ^ והיינו כמנהג חב"ד, שהקשר של תפילין של יד עשוי באופן שיכול להדק הרצועה בתוך הקשר עצמו.
  3. ^ ההלכות שמכאן ואילך באים בהמשך לדיני הפסק בין תפילין של יד לתפילין של ראש, ואגבן נמשך עוד בהלכות תפילה.
  4. ^ היינו אם הפסיק באמצע עניין, וקא משמע לן דכיוון שחוזר, חוזר לתחילת הפסוק ולא רק לתחילת עניין שהפסיק בו.