נטע בתוכנו (ספז)/אבן העזר

אבן העזר

סימן ה

שאלה: יש לי כלבה בגיל חודש וחצי, האם בשלב מאוחר יותר יש איזה היתר הלכתי לבצע עיקור, כגון דרך מכירתה לגוי וכדומה?
תשובה: בתלמוד (שבת קי:) נאמר: 'מניין לסירוס באדם שהוא אסור? תלמוד לומר ובארצכם לא תעשו, בכם לא תעשו דברי רבי חנינא'. בהמשך, הגמרא אומרת שבנקבה אין איסור לעשות פעולה הגורמת לעיקור, בדרך עקיפית כגון על ידי שתיית משקה המעקר.
למרות שהראינו שאין איסור לגרום עיקור לנקבה, אבל רמב"ם כתב שיש איסור מדרבנן (כך משמע מלשונו), כאשר עושה זאת בידיים, וזו לשונו: 'והמסרס את הנקבה בין באדם בין בשאר מינים פטור'. ואלו דברי הרב המגיד על דברי הרמב"ם:'בת"כ רבי יהודה אומר אין הנקבות בסרוס וכן מבואר בפרק שמנה שרצים ופירש רבינו חיובא הוא דליכא אבל איסורא איכא מדלא תני מותר לסרס הנקבות ולזה כתב רבינו פטור'.
לגבי השאלה, האם ישנו איסור אמירה לגוי באיסור זה, דנה הגמרא בבבא מציעא (צ.) ואומרת שאם גוי עשה כך בשביל ישראל בעליו, אסור ליהודי ליהנות ממעשה זה וחייב למוכרה לאחרים (המציאות היתה ששור מסורס חורש יותר טוב ולכן העובדים הגויים היו כביכול גונבים את הבהמות ממעבידיהם הישראליים כדי לסרס ואחרי זה היו משיבים להם אותם).
בטור (אבן העזר ה', יד) עסק בנושא הזה, וכך כתב: 'לומר לעכו"ם לסרס בהמה של ישראל, ואם מעצמו עשאו מותר. במה דברים אמורים שאין שום ערמה בדבר אבל אם הערים ישראל בדבר או אפילו לא הערים והעכו"ם מכירו ומכוין לטובת ישראל אסור וקונסין אותו למוכרו לאחר'.
יש בפוסקים שלוש דרכים של היתר בסוגיה זו: א. אמירה לגוי שיאמר לגוי; ב. פעולה המונעת אפשרות רבייה ללא סירוס; ג. להישען על דברי הט"ז.
א.
ברמ"א (אבן העזר ה יד):'ומיהו אם אין העובד כוכבים הקונה מסרסם בעצמו, רק נותנו לעובד כוכבים אחר לסרס, לכולי עלמא שרי'.
ב.
קשירת חצרוצרות שאופן שניתן להחזיר.
ג.
שיטת הט"ז (אבן העזר ה ו) היא שאין 'איסור בעצם' לסרס את הנקבה (כלומר שלא נאסר בגלל מניעת הרביה, כי אם כן, גם ללא מעשה ישיר היה ראוי לאסור), וכל מה שנקטו לשון 'פטור', הוא בגלל צער בעלי חיים, ולכן אם עושים זאת בהרדמה, הדבר מותר.
[על פי שו"ת לב אריה ב לד, כפי שהראני הרב מרדכי רוימי].
סיכום:
במקום הצורך ניתן לסרס כלבה על ידי אמירה לגוי שיאמר לגוי או על ידי שגוי יעשה בהרדמה או בקשירה זמנית של החצוצרות.
סימן כא

שאלה: האם מותר להיות צלם בחתונה, ולצלם נשים רוקדות?
תשובה: בעיקרון כל הסתכלות בנשים אסורה, וכאן ודאי שיש צורך להסתכל ולהתבונן ביופיה של האישה, על מנת לכוון לסיטואציה שהיא תיראה במיטבה בשעת הצילום. שמעתי שיש מי שמתיר זאת מהסברא של 'אומן בעבידתיה טריד' (עיין שו"ת עולת יצחק ח"ב רל"ה), אבל למעשה, גם הוא ממליץ לחפש אישה שתמלא תפקיד זה, בגלל בעיות הנלוות העלולות להתפתח מכך. גם בשו"ת מקור נאמן תשפ"א אסר זאת.

שאלה: האם מותר לאישה לטפל ברפקסולוגיה כלפי קשישים שאינם בני מינה?
תשובה: מצד הדין היה ראוי להתיר, ככל מגע הנצרך לטיפול רפואי כמו מדידת דופק וכדומה. אבל למעשה הן ביחס למקרה הנידון והן לגבי טיפול פיזיוטרפי יש לאסור, הואיל וזה מגע מתמשך.

שאלה: האם חיוב ללכת בכיסוי ראש לאישה תקף גם בהיותה בבית בנוכחות אביה?
תשובה: שאלה זו מורכבת וטעונה, ונכון לומר שהמנהג היה תמיד ללבוש כיסוי ראש בבית בנוכחות אחרים (עיין בנושא זה, מאמר של הרב משה בוצ'קו בתחילת הספר 'בעקבות המחבר' של הרב שאול דוד בוצ'קו).
סימן כב

שאלה: האם אני רשאי להתייחד עם בת דודה שלי?
תשובה: בהלכות יחוד, אין הבדל בין אישה זרה או בת דודה. ידוע לך, שיש אנשים שמתחתנים עם בת דודה, זה רק סימן שהמשיכה המינית אינה בטלה ביחס אליה, והדין בה אינו כמו הדין באחותו, אמו, וסבתו המותרות ביחוד (באחותו עד שלושים יום).

שאלה: בשאלה הנ"ל, האם שני גברים מצילים מאיסור יחוד, והאם העובדה שמדובר בשני אחים, מהווה גורם להקל?
תשובה: אמנם לפי המשנה (קידושין פ:) מותר לשני בנים להתייחד עם בת אחת. בתלמוד: (שם פא.) נאמר שהדבר הזה מותר אם רק אותם הגברים הם אנשים כשרים, 'אמר רב יהודה אמר רב לא שנו אלא בכשרים אבל בפרוצים אפילו בי עשרה נמי לא'. מרן השולחן ערוך (אבן העזר כב ה) הבין מדברי הגמרא האומרת: 'אמר ליה מי יימר דבכשרים כגון אנא ואת', שבימינו כולם מוגדרים כפרוצים, ולכן לדעתו מותר רק אם יש הרבה בנים עם הרבה בנות (שלוש ושלושה), אבל דעת הרמ"א היא להתיר כפי פשט הסוגיה. וביחס לשאלה, האם אח מהווה שומר יותר מכל אדם אחר? מסתבר שלא. אלא אם כן מדובר באח קטן שהוא בגיל כזה שמצד אחד הוא מסוגל לספר מה שראה, ומאידך אין הוא בגיל שיש לו משיכה לבנות.
סיכום: לבני ספרד אסור, לבני אשכנז, אם מדובר באנשים כשרים, מותר.

שאלה: האם מותר לילד בן תשע להתייחד עם תינוקת בת שלוש?
תשובה: שבט הלוי (ח"ה קפב ב) כותב בשם מהרש"ל (יש"ש קידושין ג,כב) רק אם אחד מהם 'בר עונשין', יש לאסור, הוא נשאר שם בצ"ע מדוע לא שייך דין חינוך בסוגיה זו.

שאלה: בן ישיבה, ששמע על כך שיש חתונה, האם מחויב ללכת אליה?
תשובה:
ראשי פרקים: א. המקור בש"ס; ב. האם יש בדבר רשות או חובה; ג. הפסיקה בהלכה; ד. התייחסות למצבים שונים; ה. האם ההיתר/החובה לבטל תורה, מותנה במספר האנשים העומדים להשתתף בחתונה; ו. מצבים מיוחדים.
א.
הגמרא (כתובות יז.) כותבת כך: 'תנו רבנן, מבטלין תלמוד תורה להוצאת המת ולהכנסת כלה, אמרו עליו על רבי יהודה בר אילעאי שהיה מבטל תלמוד תורה להוצאת המת ולהכנסת כלה. במה דברים אמורים? כשאין עמו כל צרכו, אבל יש עמו כל צרכו, אין מבטלין'.
מוכח מברייתא זו, שמעלת מצוות 'הכנסת כלה' גוברת על חשש של 'ביטול תורה', אך נחלקו הראשונים בפירוש המושג 'מבטלין', האם יש כאן הוראה המחייבת לבטל תורה (בגלל ערך המצווה) או שמא רק רשות.
ב.
כותב השיטה מקובצת (כתובות יז.) בשם 'שיטה ישנה' וזו לשונו: 'רשות יש בדבר לבטל תלמוד תורה, מפני הוצאתו (של המת, וכן להכנסת כלה), וכן נראה מדאמרינן אמרו עליו על רבי יהודה בר אילעאי שהיה מבטל וכו', ואם חובה לבטל, כל החכמים היו מתבטלין לכך, ואמאי נקט רבי יהודה בר אילעאי'?
בניגוד לכך, כותב הריטב"א (מובא בשטמ"ק שם) וזו לשונו: 'עיקר הפירוש דברייתא כפשוטא דמבטלין, בחיוב קאמר, ומה שאמרו על רבי יהודה בר אילעאי לאו למימרא דשאר רבנן לא מבטלו, אלא באו לומר שהדבר חובה לכל חכם, ואפילו לפני מי שתורתו אומנותו כרבי יהודה בר אילעאי'.
וכדברי הריטב"א מכריע גם הרא"ש לאחר שהתלבט בדבר (כתובות ב ה) וזו לשונו: 'יש מפרשים, הא דקאמר מבטלין ת"ת, כלומר רשאין לבטל... ומיהו לישנא דהש"ס דקאמר דנטילתה כנתינתה, מורה על דרך חובה!'.
ג.
השו"ע (אבה"ע ס"ה א) פוסק ברייתא זאת להלכה: 'מצווה לשמח חתן וכלה ולרקד לפניהם'. ומוסיף הרמ"א במקום:'ומבטלין ת"ת להכנסת כלה' (לא ברור מדוע מרן השו"ע לא ציטט הלכה זו בהקשר להכנסת כלה).
ד.
ידיעה על קיום החופה או ראיית החופה.
חלוקה חשובה עושה ה'חלקת מחוקק' (אבה"ע - ס"ה,א) שרק כאשר רואה בפועל את הכניסה לחופה צריך לכבדם, אבל לא צריך לבטל מלימודו, אם יודע שיש חופה בעיר. את החילוק הזה דוחה ה'בית שמואל' (אבה"ע - ס"ה,א) בטענה שהרי הברייתא לעיל, הביאה את החיוב על ביטול ת"ת מפני הוצאת המת והכנסת כלה ביחד, ולגבי הוצאת המת כלל ידוע הוא (לא ידעתי מניין וודאות זו - העורך) שאפילו אינו רואה אלא רק יודע צריך לבטל, משמע בפשטות שכך גם לגבי הכנסת כלה.
בהעמק שאלה (שאילתא ל"ד סק"ב) פוסק הנצי"ב כדעת החלקת מחוקק, שאדם חייב לבטל ת"ת רק במקרה בו הוא רואה ממש את הכנסת הכלה. [יש לחקור, איזה שלב נקרא בפועל 'הכנסת כלה'] ומוכיח שהבית שמואל שנסמך בעיקר על כך שבמת יש חיוב גם אם אינו רואהו, וזה אינו נכון מלשון הגמרא בברכות 'הרואה את המת ואינו מלווהו', משמע שראייה היא הגורמת לחיוב לחול על האדם.
כמו כן סובר בעל השדי חמד (מערכת חתן וכלה, אות כ"ב) שכל החיוב לבטל תלמוד תורה מפני הוצאת המת וכן להכנסת כלה הוא רק על אדם שרואה בפועל. וכן מדוייק משינוי הלשון הכתוב במסכת שמחות 'כך היה רבי יהודה בר אילעאי עושה בשעה שהיה רואה את המת ואת הכלה מקלסין' (בתלמוד כתוב 'הכנסת כלה ואילו כאן כתוב 'רואה את הכלה').
כותב השד"ח טענה הבאה לחזק את שיטתו, (שידיעה על קיום החתונה אינה מחייבת לבטל תורה): 'שהרי בעיירות גדולות שנמצאים בהן תלמידי חכמים הרבה ורבנים דיתבין ועסקין באורייתא תדירא לא ראינו ולא שמענו שכולם יבטלו לימודם להכנסת כלה אף שיודעים כי ביום הזה יש חתונה... וחלילה לומר שכולם עושים שלא כדין'.
ה.

החיוב להפסיק מלימודו, האם הוא תלוי בשאלה, אם יש מספיק אנשים המשתתפים בחתונה בלעדיו?
מובא בשטמש"ק (כתובות יז.) בשם לקוטי הגאונים: 'מדיהבי שיעורא להוצאת המת ולא יהבי שיעורא להכנסת כלה שמע מינא דלית לה שיעורא'.
בתלמידי ר' יונה (שם) כתובה שאלה זו והובאו שתי דעות: 'ולענין הוצאת כלה, נראה דכיוון שהוא מפני כבוד החיים לחבבה על בעלה, די לה כשמוליכין אותה לפי כבודה. ויש אומרים דלגבי כלה אין לה שיעור ולעולם מבטלין, כי ברוב עם הדרת החתן והכלה ומוסיף יותר בשמחה ובחיבוב'.
ניתן להביא ראיה ממקור יותר קדום (שנ"ל שלא היה בידיהם) השולל את דעת הגאונים שהובאו לעיל (הסוברים שאין לדבר 'שיעור').
באבות דר' נתן (פ"ד, ה"א):'שני תלמידי חכמים שיושבים ועוסקים בתורה ועברה לפניהם כלה או מיטה של מת, אם בידן כדי צרכן,אל יבטלו ממשנתן. ואם לאו, יעמדו, וישננו, ויקלסו לכלה וילוו למת'. מוכח בבירור שגם לגבי כלה, מבטלים תלמוד תורה רק אם אין לה 'כל צרכה'. וכן פסקו למעשה הרב משה פיינשטין (אג"מ, או"ח ב, צ"ה) הרב וואזנר והרב אליעזר שך (שו"ת שבט הלוי, ח"ז, סימן ר"ג) 'ולהלכה אף שמשמעות הענינים בשטמ"ק נוטה יותר שמבטלין בכל אופן, מכל מקום פשוט בעיניי ,כיוון דנמצא באבות דר"נ (שהובא לעיל) דמשווה הכנסת כלה להוצאת המת ובכל אופן דווקא בכדי צרכן מבטלין... על כל פנים זה מכריע כדעה הראשונה בתלמידי ר' יונה'.
ו.

הובא באוצר הפוסקים (סה א,ז) שאם הורי הזוג מזמינים אנשים מסויימים, שאר בני העולם מוגדרים כ'מעבר לכל צרכה', ולכן אין עליהם חיוב כלל לבטל תלמודם.
סיכום:
א. הראש הכריע שיש חיוב לבטל תורה מפני הכנסת כלה; ב. לפי רוב הפוסקים,רק כאשר רואה את הכלה עוברת, מתחיל החיוב; ג. מוכח מאבות דר' נתן וכן פסקו פוסקי זמננו למעשה,שמבטלין תלמוד תורה רק אם אין לכלה 'כדי צרכה'; ד. בכל מקרה של חוסר ידיעה האם יש 'כדי צרכה' או לא. ניתן לסמוך על חזקה שיש בחתונה 'כדי צרכה'.
סימן סב

שאלה: מישהו הוזמן לחופה ועדיין לא התפלל מנחה, מה יעשה?
תשובה: הריני לצטט תשובת תרומת הדשן הכותב סיפור ביחס למקרה דומה: 'וכן זכורני, בימי חורפי, בחתונה אחת, בת תלמיד חכם מופלג וזקן, והוא וכמה תלמידי חכמים אחרים, היו מסובין באותה סעודה, והגיע שעת המנחה, בסוף זמנה, ואכלו וסעדו לפניהם, ולא התפללו, רק אחד עמד להתפלל על השולחן, והאחרים תמהו עליו קצת, וכשהגיע הדברים לפני אחד מהגדולים, שלא היה שם, אמר: אלו הייתי שם הייתי סומך בפשיטות אהא דתניא פ' הישן דלעיל [סוכה כה ע"ב] דשושבינין ובני החופה פטורין מן התפלה'.
לעניות דעתי, כיון שיש היתר לבטל תורה משום מצוות הכנסת כלה, לכן פשוט שזה בגדר מצווה, שהעוסק בה פטור מן המצווה. אבל כיון שקשה להגדיר מי מתוך הנוכחים הוא חיוני ברמה כזו, שהיעדרות שלו תפחית בשמחה, לכן נכון שיגש הצידה ויתפלל. [במקרים קיצוניים שהוא בעצם שושבין עיקרי או עורך החופה וכד' נראה פשוט להורות שלא יפרוש לתפילה].

שאלה: האם מותר 'לעשות סעודת שבע ברכות' משותפות לשתי זוגות שנשאו (התמזל המזל שאחיין שלי התחתן סמוך לאחיינית של בעלי וחשבנו לקיים ארוחה משותפת לשני הזוגות)?
תשובה: ישנה אמנם מחלוקת בין השו"ע לרמ"א ביחס לשאלה האם מותר לערוך חופה משותפת לשתי זוגות. מרן התיר ורמ"א חשש משום 'עין הרע', אבל ביחס לסעודת שבע ברכות אף הרמ"א התיר, וזו לשון ההלכה (שו"ע אבן העזר סב ג): 'אם יש שני חתנים יחד, מברכים ברכת חתנים אחת לשניהם: הגה: ויש אומרים דאין לברך לשני חתנים ביחד, משום עין הרע, וכן נוהגין לעשות לכל אחד חופה בפני עצמו ולברך לכל אחד, אבל לאחר הסעודה מברכין להרבה חתנים ביחד, אם אכלו ביחד'.
הפתחי תשובה (שם סק"ו) כתב שאם החתנים מקפידים שאין רוצים בברכה בשותפות, שפיר דמי לברך כל אחד בפני עצמו, ואין כאן משום אפושי בברכות, ומוציאים את האחד לבית אחר ומברכים וחוזרים ומברכים לזה [מה שמעניין הוא, שלמרות שהציבור ברך פעם אחת על זוג זה, אין זה פוטר אותם מלברך על זוג השני שאינו נוכח כאן, למרות שאכלו ביחד]. בספר נטעי גבריאל משמע שצורת הביצוע כאשר מקפידים היא שונָה מכפי שהבאתי עד כאן, לדעתו יש להתחלק לשני מקומות שונים בשעת הברכות [קצת קשה לי, אם אכלו במקום מסויים כיצד מברכים במקום אחר].
חשבתי שהסיבה שלא נאסר הדבר משום 'אין עושים מצוות חבילות חבילות', כי כאן אין כריכה של שני סוגי שמחות שונים זה מזה, אלא זן אותה השמחה אלא שהיא מכופלת.
סיכום:
ניתן לעשות סעודה משותפת לשני זוגות שנשאו.

שאלה: בעניין שבע ברכות. מטעמי נוחות וחיסכון חשבתי להעלות הצעה הבאה: שלושה אנשים יאכלו לחם (ובכללם החתן והכלה) ובסוף הסעודה יצטרפו אליהם שבעה גברים שיאכלו מיני מזונות, ובזכותם נקיים את שבע הברכות לאחר ברכת המזון, האם הדבר ניתן?
תשובה: אפשר לנסח את השאלה כך, מה שאמר חז"ל (כתובות ח) 'ברכת חתנים בעשרה', האם כוונתם למעמד עשרה או לעשרה שהתחייבו בזימון?
מדברי תוספות (פסחים קב: ד"ה 'שאין') הכותבים בשם רבנו משולם: "אבל הוא חדא מילתא היא, דברכת המזון גורם לברכת נישואין", ניתן לדייק שאי אפשר לברך שבע הברכות ללא סעודה (ולכן לדעתו ניתן לקיים את ברהמ"ז ושבע הברכות על כוס יין אחת) אבל עדיין לא ברור האם צריך שיהיה זימון בעשרה!
הרב יצחק יוסף כותב בספרו (שובע שמחות פרק י"ז, הלכה י') שצריך שיהיו שבעה שיאכלו לחם או שיאכלו פת הבאה בכסנין (עוגות) בכמות של קביעת סעודה , שזה נפח של ארבע ביצים.
סיכום:
על מנת לומר את שבע הברכות, צריך שיהיה זימון בעשרה ולשם כך יש להקפיד על שבעה שיאכלו לחם או עוגות בכמות המחייבת ברכת המזון.
סימן עה

שאלה: ברצוני לעבור לגור בירושלים בקרית משה, אבל אשתי מעוניינת להישאר ליד הוריה באשדוד, האם אני רשאי להכריחה למהלך הזה?
תשובה: מבוא: ישנם שני ברורים שעלינו לברר: א. האם גם היום נוהג הדין של 'הכל מעלין לירושלים, ואין הכל מוציאין'.  ב. האם השכונות החדשות הבנויות ברצף עד העיר העתיקה בכלל ירושלים לעניין זה?
יש להדגיש שאין דין כפיה לעלות לירושלים דומה בחשיבה שלו, לדין כפיה לעלות לארץ, מפני שבעליה לארץ מחוצה לארץ, מקיים מצוות עשה דאורייתא של 'וירישתם אותה וישבתם בה', מה שאין כן ביחס לעליה לירושלים, שאין בה קיום מצוות עשה, שהרי מצוות ישיבת הארץ מתקיימת בכל מקום בארץ [ולפי זה המעלה לגור בירושלים, היא מצד מעלה וקדושה שיש בה].
א.
על פי דברי החתם סופר בשו"ת (יו"ד רל"ד) גם בזמן החורבן קיימת המעלה לדור בירושלים, שהרי האבות בחרו בה (עקידת יצחק, חלום יעקב, קבורת האבות ושם הקריב אדם הראשון) טרם התקדשה הארץ על ידי יהושע.
ב.
על פי שו"ת אז נדברו (יב כח בסופו) מעלת הדירה בירושלים רק באותם מקומות שידוע שהיה ישוב יהודי בזמן המקדש (בשם הרב ש"ז אוירבך, תחומין י', רק לעניין כתיבת שם העיר בגט, דנים את כל השכונות, כירושלים עצמה, אבל לעניין שאר הדינים, אין משמעות לשינוי גבולות העיר).
ג.
משנת יוסף (ד נח ג) יש מעלה לכל השכונות שניתן ללכת מהם ברגל, ולנסוע לעיתים קרובות להתפלל סמוך למקדש, אבל קדושת ירושלים היא רק תוך החומה.
ד.
ישכיל עבדי (ו, יז') אמנם המעלה הרמה של ירושלים היא רק בתוך החומות, אבל מיישמים את הדין של הכל מעלים, כלפי כל השכונות הצמודות לה.
לגבי הכפיה לעלות לארץ ישראל, ידועה שיטתו של ר"ח הכהן שבתוספות כתובות שאינו נוהג בזמו הזה. נחלקו הפוסקים האם יכול הבעל לומר 'קים לי כר"ח הכהן' (עיין אוצר הפוסקים יט עמ' 248), אבל ביחס לירושלים מסתבר שר"ח הכהן יודה, שהרי קדושת ירושלים היא ודאי לא מפני המצוות המיוחדות שבה (שם עמ' 264 ועיין שם בהערה).
העולה מכל הנ"ל, מסתבר שאין נוהג דין כפיה ביחס לשכונות החדשות, אלא אם כן נאמר שהדין הזה נובע מהרצון/הצורך להרבות את הישוב בירושלים, או מצד ההבטחה של הנביא 'פרזות תשב ירושלים'.
הרב דוב ליאור אמר לי שהוא לא שמע על מקרה שפסקו דין כפיה לעלות לירושלים, אבל מסתבר שאם יש בידו יכולת כלכלית לגור בירושלים, יהיה דין של הכל מעלין, אף כלפי השכונות החדשות.
סיכום:
מסתמן שגם כיום נוהג הדין של הכל כופין, אלא שלא נראה ליישם זאת ביחס למגורים בשכונות החדשות.
סימן פה

שאלה: אני אישה נשואה, קיבלתי סכום כסף גדול מהורי, האם עלי להביאו לבעלי?
תשובה: כל מתנה או ירושה שמגיע לאישה אחרי נישואיה, הגוף שלה והפירות שלו, אשר על כן, יש לרכוש קרקע או לקנות מנייה והקרן נשארה בבעלותה ואילו הרווחים ילכו לבעל לטובת רווחת המשפחה והעלאת רמת החיים. במקרה שהיא מתה בחייו הוא יירשנה ואילו אם תתגרש או תתאלמן, היא תזכה לממש את בעלותה בקרן. לעניות דעתי, עדיף להם למחול זו לזה או זה לזו, ויוכלו להפיק תועלת בחיי נישואיהם מכסף זה.