נודע ביהודה (תנינא)/יורה דעה/קג
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן קג[עריכה]
תשובה
דייק ותני. מחכימי טובייני. דק ואשכח מרגיני. נהירין ליה שמעתא כבשני דחוני. ה"ה כבוד הרב המופלא הקצין. מלא רצון. כבוד מוה' געץ יצ"ו. לווין:
מכתבו מן עש"ק העבר הגיעני אבל לא בזמנו כי נתאחר על הבי דואר. והנה הנאני מאד שרואה אני ששוקד על התורה ובדבר אשר רצה להשיג על מה שכתבתי בנ"ב חיו"ד סימן נ"ה וסימן נ"ו וחידשתי בעסק וסתות ולחלק יצאתי שלחוש שתראה בשעת וסתה וחייב לפרוש סמוך לוסתה הוא מן התורה דאמרינן שמא תראה בשעת תשמיש כי אורח בזמנו יבוא ולא אמרינן על להבא נוקים לה בחזקת טהורה דאטו לעולם לא תראה הרי בודאי עתידה לראות כי היכי דחיישינן שמא ימות ולא יהבינן חזקת חיים הואיל וסופו למות אבל אחר שעבר הוסת שוב לא חיישינן שכבר ראתה שזה נגד חזקת טהרה כי היכי דלא חיישינן שמא כבר מת. ושוב ביארתי בסימן נ"ו הדין הוא אתי שפיר בין לסברת רבינו מנחם מיונ"י ובין לסברת ר"ת שנחלקו במסכת קידושין ס"ה ע"ב אם חיישינן שמא יקדש ע"ש בחיבורי. וע"ז בא מעלתו לעורר מדברי התוספות ביומא נ"ה ע"ב ואעתיק לשונו של מעלתו במכתבו. ואמ"ו כתב כנגד השואל דאף לר"ת גם שמא ימות הוא טעם אחר משום שבודאי ימות פעם כו' וטעמא דר"ת משום שמא יקדש דהוי חזקה שאינה מבוררת כו'. ומה יענה אמ"ו על תוספות ביומא נ"ה ע"ב בד"ה אלא בחטאת שמתו בעליה ודאי דמפורש בהדיא דעיקר הטעם הוא רק משום שאמר שעה אחת לפני מותו וזה סברא לא שייך לענין וסתות ולענין שמא יקדש. ולפענ"ד קאי תירוץ התוספות רק לר"ת הנ"ל ולשטת ר"מ מיונ"י קושיית התוס' במקומה עומדת ע"כ לשון מעלתו:
והנה דומה אני שלא קרא מעלתו דברי בחיבורי או שנתערבו לו הדברים כי ראה אותם בחפזון בלי עיון כלל. כי מה שכתב שאני כתבתי טעמא דר"ת משום שמא יקדש דהוי חזקה שאינה מבוררת. היכן כתבתי זה וגם היכן חייש ר"ת שמא יקדש ואיפכא כתבתי דלהכי לא חייש שמא יקדש משום דהוי חזקה מבוררת בשעתה עיין שם בחיבורי וגבי הרי זה גיטך שעה אחת קודם מותי שאסורה לאכול בתרומה מיד כתבתי דיש לה שתי חזקות להיתר. חדא חזקת חיים של הבעל, ואידך חזקת היתר שהרי עד עתה יש לה חזקת היתר לתרומה וכתבתי אעפ"כ אסורה לאכול בתרומה מיד משום דחזקת חיים אף שהיא מבוררת בשעתה וגם לא איתרע מעולם מ"מ אין חזקה מועיל לפי שהרי פעם אחת בודאי סופו למות ולכך אי אפשר לסמוך על חזקה זו כלל להבא וחיישינן בכל פעם שמא ימות אחר שעה אבל מ"מ אכתי נשאר חזקת היתר שהיה לה עד עתה היתר לאכול תרומה וכאן לא שייך לומר שבודאי יגיע שעה שתאסר בתרומה כשימות דשמא לא תאסר לעולם ובעלה לא ימות בחייה אבל נגד זה חזקה הזאת איתרע בשעה שנתן לה הגט אף שנתן לה הגירושין שיחולו שעה אחת קודם מותו מ"מ שוב יצאה מחזקתה שקודם הגירושין וכמ"ש התוספות בכתובות כ"ג ע"א ד"ה תרווייהו כו' שבשעה שזרק לה קידושין אף דמספקא לן אולי קרוב לו מ"מ כבר יצאה מחזקת פנויה וליכא למימר אוקמה אחזקתה אלא שגם אחר הגירושין יש לה חזקת היתר שהרי אחרי שראינו שעה אחר הגירושין שלא מת הרי חזינן שאחר הגירושין היתה מותרת וממילא ראוי לאוקמה אחזקת היתר שהרי אח"כ לא נעשה שום ריעותא לגרוע חזקתה אבל נגד זה חזקת היתר שלאחר הגירושין מעולם לא נתבררה בשעתה דהרי תיכף אחר הגירושין חיישינן שמא ימות תוך שעה אך אחר שחי כמה שעות אז נודע שהיתה מותרת לפני שעה וזה מקרי חזקה שלא נתבררה בשעתה. כל זה ביארתי בחיבורי שם. ומעתה פשיטא דלר"ת הטעם משום שחל הגט שעה קודם מותו דאל"כ היתה מותרת מטעם חזקת היתר אבל לא מטעם חזקת חיים וכנ"ל אבל בוסתות שאין להאשה רק חזקת טהרה וחזקה זו ודאי עתידה לסתור שהרי עכ"פ פעם אחת תראה הרי זה דומה לחזקת חיים וחיישינן שמא תראה כמו דחיישינן שמא ימות אבל לא חיישינן שמא ראתה כמו דלא חיישינן שמא כבר מת אבל שם בקינין שפיר כתבו התוספות דמותרים להקריב הקינין דהרי בשעה שמקריבין אמרינן שעדיין לא מת ואפילו ימות תיכף לא מזיק לן עתה שבשעת הקרבה חי הוא:
גם מה שכתב מעלתו דלרבינו מנחם מיונ"י קושיית התוס' במקומה עומדת גם כן לא עיין מעלתו בחיבורי שם בסימן נ"ו בד"ה והנה לדעת מהר"מ הנ"ל כו' ואם היה מעלתו שם עינו ולבו להדברים גם כאן ביומא לא היה קשה לו כלום בי גם כאן אם היה מתעביד בפניו שהיו מקריבים החטאת והיה מת לפנינו באמצע ההקרבה אין כאן מיחוש שמה שעשו בעודו בחיים בהיתר עשו וכשימות שוב לא יעשו מאומה:
ומה שהקשה על מה שתירצתי ע"פ סברתי קושיית התוספות ט' ע"א בד"ה הא ליכא חרדה כו' כמבואר בחיבורי סימן נ"ה בד"ה ובזה אמרתי, וע"ז הקשה מעלתו דמה יענה בסוגיא דף ט"ז ע"א מדאמר הונא חברין משמיה דרב כו' חוששת לוסתה וחוששת לראייתה אלמא וסתות דאורייתא ולסברתי הרי אפילו וסתות דרבנן בזה שמצאה טמאה הוא דאורייתא. ג"כ לא קשה מידי. שאני כתבתי ע"פ האמת דמסיק שם דף ט"ז רנב"י אמר בוסתות גופייהו קמיפלגי וא"כ רב סובר וסתות דרבנן ואפ"ה מצאה טמאה טמאה וכתבתי דהיינו מדאורייתא משום דחזקת טהרה איתרע שהרי היא טמאה לפניך וכדאמרינן בריש נדה הרי חסר לפניך הרי דם לפניך ולכך אין לנו חזקה נגד חזקת אורח בזמנו בא ומוקמינן חזקת האורח בזמנו על חזקתו. וכל זה לפי תירוצו של רנב"י אבל לפי תירוצו של ר' זירא דכ"ע וסתות דאורייתא א"כ למ"ד וסתות דרבנן אפילו מצאה טמאה היא טהורה ואמרינן השתא הוא דראתה ועד עכשיו מוקמינן לה אחזקת טהרה ולא אמרינן כיון דטמאה השתא איתרע החזקה למפרע במה דאמר הונא חברין כו' פירש"י דקס"ד דהה"ד נמי אם בדקה ומצאה טהורה כו' וכתב מהרש"א יראה לפי דרכו דבראתה נמי לא מטמאה משעת וסתה אלא אי הוי וסתות דאורייתא ומלתא דרב לקמן ומצאה טמאה דטמאה משעת וסתה אפשר דהוה מפרש ליה כר' זירא כו' עיין מהרש"א. ונמצא לפי סברא זו שפיר הוכיח וסתות דאורייתא ואני שחדשתי דין שלי היינו לרנב"י וכן קיי"ל דאפילו וסתות דרבנן אם מצאה טמאה טמאה. ומ"ש שהתוס' ודאי הם נגד סברא שלי. לא ידעתי מה צריך להודיעני הלא אני חדשתי סברא זו לדחות קושיית התוס'. ומה שהודיעני מה שתירץ בהמשך דברי תוספות דף נ"ח ע"א סברא נכונה דבר וגם אני לא נעלתי הדלת בפני כל אדם שלא יהיה שום תירוץ על המשך דברי תוס' רק תירוץ שלי ושערי תירוצים לא ננעלו:
ומה שכתב לתרץ על מה שהקשיתי במה דאמר לימא תנן כתמים דלא כשמאי וכתב מעלתו ששמאי לשיטתו בקידושין מ"ג ע"א דסבר שולחיו חייב ולא דריש הוא ההוא א"כ ג"כ לא דריש בבשרה דדריש שמואל עד שתרגיש שזה ג"כ ייתור הוא דנכתוב בבשר. אני אומר לדבריו הרי מבואר שם בקידושין דכל הני דסברי שני כתובין אין מלמדין לא דרשי הוא ההוא וג"כ נימא דכל הני תנאי ודאי לית להו הרגשה דשמואל ואיך הקושיא הראשונה שהקשה בסוגיא על שמואל ת"ש האשה שהיא עושה צרכיה ר"מ אומר כו' היכי דמי אי דארגשה כו' ומאי ראיה מדברי ר"מ והרי ר"מ סובר שני כתובין אין מלמדין כדאמרינן בקידושין דף ל"ה ע"א ובלא"ה אמרינן בסנהדרין דר' יהודה הוא דאית ליה מלמדין עיין שם בדף ס"ג ע"ב וכן פירש"י שם דכל דוכתא דאמרינן אלא למ"ד מלמדין ר' יהודה הוא ע"ש. וא"כ לדברי מעלתו מאי מקשה מדברי ר"מ והלא ר"מ לא דריש ההוא ה"נ לא דריש בבשרה א"ו אין זה דומה לזה. זולת זה במה דאחוי לן חורפיה בשאר פלפולים לא עיינתי עדיין ועוד חזון למועד:
ומה שכתב שהוכחה שלי מחמת כפל הלשון לא שייך ביומא. אני תמה וכי אין פירושי נכון אף בלי הוכחה אלא שכתבתי שמחמת כפל הלשון יש ראיה גדולה שכוונת ר"ת הוא כן ודי לו בראיה אחת. ומה שהקשה על החידוש שחידשתי בעסק וסתות והקשה ממה דקיי"ל בדף ט"ו ע"ב אשה שיש לה וסת בעלה מחשב ובא עליה מטעם ספק ראתה ספק לא ראתה ואת"ל ראתה שמא טבלה דלדידי דוקא בדקה ומצאה טהורה אז וסתות דרבנן גם בזה טעה בכוונתי שאני לא אמרתי אלא בבדקה ומצאה טמאה אז חוששת מדאורייתא משעת הוסת מטעם דחזקת אורח בזמנו בא לא איתרע וחזקת טהרה איתרע שהרי היא טמאה לפניך. אבל זו שבעלה אינו יודע כלל אם ראתה וכבר עבר וסתה נשאר חזקת טהרה נגד חזקת אורח בזמנו בא אלא שאני בחיבורי שם קיימינא על פלוגתא דף ט"ז ע"א דשם מיירי בבדיקה כתבתי לחלק בין מצאה טמאה למצאה טהורה והא ודאי שעכ"פ צריכה בדיקה אבל בעלה שאינו יודע מה היה בבדיקתה ודאי דסומך על חזקת טהרה נגד חזקת האורח. דברי הד"ש: