משנה מקואות ז רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) יש מעלין את המקוה ולא פוסלין,

פוסלין ולא מעלין,

לא מעלין ולא פוסלין.

אלו מעלין ולא פוסלין -

השלג, והברד, והכפור,

והגליד, והמלח, וטיט הנרוק.

אמר רבי עקיבה:

היה רבי ישמעאל דן כנגדי לומר -

השלג - אינו מעלה את המקוה.

העידו אנשי מידבא משמו,

שאמר להם: צאו והביאו שלג, ועשו מקוה כתחילה.

רבי יוחנן בן נורי אומר: אבן הברד - כמים.

כיצד מעלין ולא פוסלין?

מקוה שיש בו ארבעים סאה חסר אחת,

נפל מהם סאה לתוכו - העלהו,

נמצאו - מעלין ולא פוסלין.

(ב) אלו פוסלין ולא מעלין -

המים - בין טמאים בין טהורים,

ומי כבשים, ומי שלקות,

והתמד - עד שלא החמיץ.

כיצד פוסלין ולא מעלין?

מקוה שיש בו ארבעים סאה חסר קורטוב,

נפל מהם קורטוב לתוכו - לא העלהו,

ופוסלו - בשלשת לוגין.

אבל -

שאר המשקין, ומי פירות,

והציר, והמורייס, והתמד משהחמיץ -

פעמים מעלין - פעמים שאינן מעלין.

כיצד?

מקוה שיש בו ארבעים סאה חסר אחת -

נפל מהם סאה לתוכו - לא העלהו.

היה בו ארבעים סאה -

נתן סאה, ונטל סאה - הרי זה כשר.

(ג) הדיח בו סלי זיתים וסלי ענבים,

ושינו את מראיו - כשר.

רבי יוסי אומר: מי הצבע -

פוסלין אותו - בשלשת לוגין,

ואינן פוסלין אותו - בשינוי מראה.

נפל לתוכו יין ומוחל,

ושינו את מראיו - פסול.

כיצד יעשה?

ימתין עד שירדו גשמים - ויחזרו מראיהן למראה המים.

היו בו ארבעים סאה -

ממלא בכתף, ונותן לתוכו - עד שיחזרו מראיהן למראה המים.

(ד) נפל לתוכו יין או מוחל,

ושינו מקצת מראיו -

אם אין בו מראה מים ארבעים סאה - הרי זה לא יטבול בו.

(ה) שלשת לוגין מים,

ונפל לתוכן קורטוב יין,

והרי מראיהן כמראה היין -

נפלו למקוה - לא פסלוהו.

שלשת לוגין מים חסר קורטוב,

נפל לתוכן קורטוב חלב,

והרי מראיהן כמראה המים,

ונפלו למקוה - לא פסלוהו.

רבי יוחנן בן נורי אומר: הכל הולך אחר הנראה.

(ו) מקוה שיש בו ארבעים סאה מכוונות -

ירדו שנים וטבלו זה אחר זה -

הראשון - טהור,

והשני - טמא.

רבי יהודה אומר:

אם היו רגלים של ראשון נוגעות במים - אף השני טהור.

הטביל בו את הסגוס והעלהו -

מקצתו נוגע במים - טהור.

הכר והכסת של עור -

כיון שהגביה שפתותיהם מן המים - המים שבתוכן שאובין.

כיצד יעשה?

מטבילן - ומעלה אותן דרך שוליהן.

(ז) הטביל בו את המיטה -

אף על פי שרגליה שוקעות בטיט העבה - טהורה,

מפני שהמים מקדמין.

מקוה שמימיו מרודדין -

כובש, אפילו חבילי עצים, אפילו חבילי קנים,

כדי שיתפחו המים - ויורד וטובל.

מחט שהיא נתונה על מעלות המערה -

היה מוליך ומביא במים,

כיון שעבר עליה הגל - טהורה.

הדף הראשי של משנה מקואות ז

משנה מקואות, פרק ז':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב