ביאור:שמחת חג לבודדים
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
תגובה ל: לשמוח ברגלים, יחד עם המשפחה, העבדים והבודדים שנכתבה ב10:42:53 13.10.2004
אחת המצוות העיקריות בחג היא, לשמח את הבודדים והנזקקים, ובמיוחד - לעזור להם לעלות לרגל לבית ה' (דברים טז יא): " וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי ה’ אֱלֹהֶיךָ, אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ, וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ, וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ--בַּמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר ה’ אֱלֹהֶיךָ, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ, שָׁם "; וגם (דברים טז יד): " וְשָׂמַחְתָּ, בְּחַגֶּךָ: אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ, וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ, וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה , אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ ". הפסוק הראשון נאמר בהקשר לחג השבועות והפסוק השני נאמר בהקשר לחג הסוכות, ועל-פי הרמב"ם (הלכות יום טוב, ו:יז) הוא מתייחס גם לחג הפסח. וכך כתב הרמב"ם: " וכשהוא אוכל ושותה, חייב להאכיל לגר ליתום ולאלמנה עם שאר העניים האמיללים. אבל מי שנועל דלתות חצרו ואוכל ושותה הוא ובניו ואשתו, ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש--אין זו שמחת מצוה, אלא שמחת כרסו. ועל אלו נאמר "זבחיהם כלחם אונים להם, כל אוכליו ייטמאו: כי לחמם לנפשם" ( הושע ט,ד ); ושמחה כזו קלון היא להם, שנאמר "וזיריתי פרש על פניכם, פרש חגיכם" ( מלאכי ב,ג ). "
כיום, מקובל להתייחס למצווה הזאת כאל חלק ממצוות הצדקה - בכל יום צריך לתת צדקה לנזקקים כדי שיוכלו לקנות אוכל, ולפני החג צריך לתת צדקה לנזקקים בכמות גדולה יותר, כדי שיוכלו להכין לעצמם את צרכי החג. הדרך המקובלת לקיים מצוה זו היא, כמו בכל השנה, תרומה לקופת-צדקה או לארגון שעוסק בעזרה לנזקקים.
אולם, מעיון בתורה נראה שהמצוה הזאת היא מצוה נפרדת, מעבר למצוות הצדקה הרגילות: התורה כבר מצווה במקומות אחרים לתת לעניים אוכל (לקט, שכחה, פאה, מעשר) או כסף, או כל דבר אחר שהם צריכים (" די מחסורו אשר יחסר לו "); מצוות אלו מחייבות כל אדם, כל אחד לפי יכולתו; ובימינו מקובל שכל אחד מפריש לפחות 10% מהכנסתו לצדקה ("מעשר כספים"). אולם, המצוה שאנחנו דנים בה, המצוה לעזור לנזקקים לשמוח לפני ה' בחגים, היא מצוה נפרדת, ולכן גם מי שכבר נתן 10% מהכנסתו לצדקה - חייב לקיים אותה.
לכן, יש לנסות ולברר מה בדיוק הגדרים של המצוה הזאת - מי חייב לקיים אותה, כמה ואיך.
1. מי בדיוק חייב במצוה?[עריכה]
התורה פונה אל אדם שיש לו " אתה בנך ובתך ועבדך ואמתך ", כלומר - שיש אנשים שהוא מפרנס מרכושו. עם זאת, נראה שהמצוה חלה לא רק על בעלי-משפחות, אלא על כל אדם שמפרנס לפחות את עצמו (" אתה "). מכאן, שהחיוב במצוה מתחיל מרגע שאדם יוצא מרשות הוריו ומתחיל לפרנס את עצמו.
2. כמה בדיוק צריך להשקיע במצוה זו?[עריכה]
חז"ל אמרו שהצדקה היא מהדברים ש"אין להם שיעור", וכל אחד צריך לתת לפי יכולתו; אולם המצוה הזאת - כפי שכבר הדגשנו קודם - אינה חלק ממצוות הצדקה, אלא מצווה נפרדת! את מידת ההשקעה הדרושה ניתן ללמוד מדברי התורה - " וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ, אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ , וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה ... ", כלומר, אדם שמפרנס ארבעה אנשים במשפחתו, צריך לפרנס עוד ארבעה אנשים בודדים.
מה יעשה מי שמספר הנפשות במשפחתו שונה מ-4?
- אפשרות אחת היא לשמור על השוויון, ולקבוע שהאדם צריך לשמח מספר נפשות זהה לזה שהוא מפרנס במשפחתו. אפשרות זו מתאימה למדרש חז"ל על הפסוק הזה, שאומר בערך כך: " מנה הכתוב ארבעה כנגד ארבעה - 'בנך ובתך ועבדך ואמתך ' כנגד ' הלוי והגר והיתום והאלמנה ', לומר לך - 'אם אתה משמח את שלי, אני משמח את שלך". באפשרות זו יש הגיון מוסרי: אדם צריך להשקיע באחרים אותה כמות שהוא משקיע במשפחתו; אפשרות זו מתאימה גם לפסוק במשלי " גומל נפשו - איש חסד... "
- אפשרות שניה היא לשמור על הסכום, ולקבוע שהאדם צריך לשמח שמונה נפשות בסה"כ. באפשרות זו יש הגיון כלכלי: ככל שמשפחתו של האדם קטנה יותר, יש לו פחות הוצאות, ויותר קל לו לפרנס אחרים.
- הממוצע בין שתי האפשרויות הוא לשמור על המספר 4, ולפרנס בכל מקרה 4 נפשות נוספות.
כל האפשרויות האלו לא מופיעות באף ספר הלכה שאני מכיר, וכמובן שאין צורך להתייחס אל המספרים כאל מוחלטים ומחייבים, אלא רק כאל סדר-גודל.
3. את מי בדיוק צריך לשמח?[עריכה]
בימי התנ"ך, הערים היו קטנות והטרוגניות, חיו בהן עשירים ועניים יחד, וכל אחד ידע מיהם " הגר והיתום והאלמנה " אשר בשעריו. אך בימינו המצב השתנה - יש שכונות-עושר ושכונות-עוני, ויש אנשים רבים שאינם מכירים באופן אישי אף אדם שנזקק לעזרה. מצד שני, בימינו יש ארגונים שעוזרים לנזקקים, ואפשר להיעזר בהם כדי ליצור קשר עם הנזקקים ולעזור להם. ניתן לפנות ללשכת הרווחה המקומית (ע' באתר של משרד הרווחה - http://molsa.gov.il/Leshachot/main.htm ), או לארגון צדקה מקומי, או לרב מקומי.
4. מה בדיוק צריך לתת להם?[עריכה]
על-פי התורה, יש לעזור להם "לשמוח לפני ה'... במקום אשר יבחר ה'". לפיכך, נראה שעיקר המצווה הוא לעזור להם לחגוג את החג בירושלים, ליד הר בית ה'. אפשרות אחת לקיים מצווה זו היא, לקנות להם:
- כרטיסי נסיעה הלוך ושוב ממקום מגוריהם לירושלים
- הזמנה לאירוח בבית-מלון כלשהו בירושלים, שנמצא במרחק הליכה מהר הבית
5. הלכה למעשה[עריכה]
אני התחלתי לקיים מצוה זו בחג השבועות ה'תשס"ד. מי שמעוניין ללמוד מהניסיון שלי, ולארגן מבצעים דומים באיזור מגוריו, מוזמן לקרוא כאן .
מקורות[עריכה]
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2004-05-02.
תגובות[עריכה]
מאת:
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tryg/rgl/gyal