מסכת סופרים (דפוס אמסטרדם ת"ד)/א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

הלכה א[עריכה]

אין כותבין ספרים לא על עורות בהמה טמאה ולא על עורות חיה טמאה ולא תופרין בגידין ולא כורכין בשערן והלכ' למשה מסיני שכותבין על עורות בהמה טהורה ועל עורות חיה טהורה ותופרן וכורכן בשערן הלכה למשה מסיני שמסרגלין בקנה וכותבין בדיו על העור שהוא סמוך לו מן המקרא ואני כותב על הספר בדיו:


הלכה ב[עריכה]

שאל אחד את ר' יהושע הגרסי מפני מה כותבין על עורות נבלות וטרפות אמר לו אמשל לך משל למה הדבר דומה לשני בני אדם שנתחייבו הריגה למלכו' אחד הרגו מלך ואחד הרגו אספקלטור איזה מהם חשוב זה שהרגו מלך אמר לו אם כן יהא מותר באכילה אמר לו הרי הוא אומר לא תאכלו כל נבילה הכתוב אסרה ואני מה אעשה לך מכאן שכותבין על עורות נבלה ועל עורות טרפה ואין חוששין שמא עורות לבובין הן:

הלכה ג[עריכה]

לוקחין עורות מכל מקום לספרים לתפילין ומזוזות ואין חוששין שמא עורות לבובין הן:

הלכה ד[עריכה]

כותבין על הקלף במקום בשר ועל הגויל במקום שער ואינו רשאי לשנות הלכה למשה מסיני שאם שינה בזה ובזה אין קורין בו:

הלכה ה[עריכה]

אין כותבין לא על גבי דיפרתא ועל גבי נייר מחוק לא בשחור ולא בשיחור לא בקומוס ולא בקנקנתוס ולא במי טריא ואין נותנין קנקנתום בדיו:

הלכה ו[עריכה]

אין כותבין לא עברית ולא ארמית ולא מדית ולא יוונית כתב בכל לשון בכל כתבי' לא יקרא בו עד שתה' כתוב' אשורית:

הלכה ז[עריכה]

מעשה בחמשה זקנים שכתבו לתלמי המלך את התורה יונית והיה היום קשה לישראל כיום שנעשה העגל שלא היתה התורה יכולה להתרגם כל צרכה:

הלכה ח[עריכה]

שוב מעש' בתלמי המלך שכנס שבעי' ושנים זקני' והושיבם בשבעים ושנים בתים ולא גלה להם על מה כנסם נכנס לכל אחד ואחד מהם אמר להם כתבו לי תורת משה רבכם נתן המקום עצה בלב כל אחד ואחד והסכימו דעתן לדעת אחת וכתבו לו תורה בפני עצמה ושלשה עשר דבר שינו בה ואלו הן אלהים ברא בראשית ויאמר אלהים אעשה אדם בצלם ובדמות ויכל בששי וישבות בשביעי זכר ונקבה בראם הבה ארד' ואבלה שם ותשחק בקרוביה לאמר כי באפם הרגו איש וברצונ' עקרו אבוס ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על נשאי אדם ומושב בני ישראל אשר ישבו בארץ מצרים ובארץ כנען שלשים שנה וארבע מאות שנה ואל זאטוטי בני ישראל לא שלח ידו לא חמד אחד מהם נשאתי את צעירת הרגלים אשר חלק ה' אלהיך אתם להאיר לכל העמים תחת כל השמים אשר לא צויתי לעבדם:

הלכה ט[עריכה]

אין כותבין בזהב מעשה בתורתו של אלכסנדרוס שהיו כל אזכרותיה כתובות בזהב ובא מעשה לפני חכמי' ואמרו תגנז:

הלכה י[עריכה]

כל התור' כולה עברית היא אלא שיש דברים תרגום של עברית אל יכתוב תרגום ודברים של תרגום אל יהפכם כגון יגר שהדותא גל עד ויש אומרים לא דברו אלא על שהדותא ועל גלעד שהן שתי לשונות של עברית ותרגום עברי' שכתבו תרגום תרגום שכתבו עברי' לא יקרא בו ואיזהו תרגום כגון יגר שהדותא גלעד וחביריו האזינו השמי' שעשאה שירה שירה שעשאה האזינו רצוף שעשאה מסורג מסורג שעשאה רצוף או שעשאה את המסורג שלא כהלכתו אל יקרא בו:

הלכה יא[עריכה]

גמר את כל הדף ושייר בה פחות מסרגו ועושה אותו דף קטן בפני עצמו ואינו נמנע:

הלכה יב[עריכה]

יריעה של ששה חולקין אותה לשנים ושל חמשה אין חולקין אות' שמא יעשה אחד שנים ואחד שלשה ואינו רשאי לכתוב אלא אם כן יודע לקרות:

הלכה יג[עריכה]

ספר תורה שכתבו צדוקי או מסור או גר או עבד או שוטה או קטן אל יקרא בו זה הכלל כל הכתבו מוציא את הרבים ידי חובתן:

הלכה יד[עריכה]

פתוחה שעשאה סתומה סתומה שעשאה פתוח' הרי זה יגנז איזהו פתוחה כל שלא התחיל בראש השיטה ואיזהו סתומה כל שהניח באמצע השיטה וכמה יניח בראש השיטה ותהא נקראת פתוחה כדי לכתוב שם של שלש אותיות וכמה יניח באמצע השיטה ותהא נקראת סתומ' כדי לכתוב שם של שלש אותיות גמר את כל הפרשה בסוף הדף ישייר שיטה אחת למעלה ואם שייר מלמטה כדי לכתוב שם של שלש אותיות מתחיל מלמעלה: