צדקת הצדיק/קלה

<< · צדקת הצדיק · קלה · >>

מי שמרגיש שאין לו שום חשק בלב ומוח לעבודת ה', אז העצה - הַשְׁלֵךְ עַל ה' יְהָבְךָ (תהלים נה, כג). ומתוך ‏שפלות דעתו בהכרת חסרונו מעורר רחמי שמים, כמ"ש תַּאֲוַת עֲנָוִים שָׁמַעְתָּ ה' תָּכִין לִבָּם תַּקְשִׁיב אָזְנֶךָ (תהלים י, יז). שדבר זה ‏הוא תאות הענוים ומכירים שפלותם שלב אין. הקב"ה מכין לבם כידוע, ה' צִלְּךָ (תהלים קכא, ה). כשהוא במדרגת אין ‏משיג מעלת הש"י ג"כ במדרגת אין, ויכול להמשיך ולהוליד יש מאין, [כענין לֵב טָהוֹר בְּרָא (תהלים נא, יב)]. והוא ‏חכמה במוח, ואח"כ יש מיש, רצון וחשק בלב. פי' שהש"י מאיר לו שאין זולתו כלל עכשיו כעד שלא ‏נברא העולם הש"י מכה"כ, וכשדבר זה מאיר לעיני האדם אז תיכף נולדים רצונות במוח ולב. אבל ‏צריך להיות מקודם אָבְדוּ גוֹיִם מֵאַרְצוֹ (תהלים י, טז). פי' תשובה על העבירות במעשה, שע"ז נא' בָּאוּ גוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ (תהלים עט, א), ‏כידוע שארץ רומז לגוף וכחות המעשה, וגוים הם כחות ההפכיים מרצון הש"י, ואבידתם הוא ע"י ‏תשובה תתאה עכ"פ שזדונות נעשו כשגגות, ואז מתדבק במדרגה התחתונה ממדרגת י' קדושות ‏דתנן פ"ק דכלים שהיא קדושת הארץ. וידוע כי בכ"מ נעוץ סופה לתחילתה, ועי"ז יכול לבוא לענוה ‏ומדרגת אין שהיא קדושת הק"ק. (כמ"ש זח"ב קכא א). ומשם אורה יוצאה לעולם, שהוא תכין לבם, ‏כענין המאור מחזיר למוטב: ‏