מורה נבוכים (אבן תיבון)/חלק ב/פרק מג
פרק מג[עריכה]
כבר בארנו בחיבורינו שהנביאים פעמים יתנבאו במשלים - וזה שהוא יראה דבר על צד המשל ויפורש לו ענין המשל ההוא ב'מראה הנבואה' ההוא בעצמו. כמו שיראה האדם חלום וידמה בחלומו ההוא שהוא נעור וסיפר החלום לזולתו ופרש לו ענינו - והכל חלום; וזהו אשר קראוהו 'חלום שנפתר בתוך חלום'. ומן החלומות גם כן מה שיודע ענינם אחר ההערה; כן משלי הנבואה - יש מהם יפורשו עניניהם 'במראה הנבואה'. כמו שהתבאר בזכריה באמרו אחר אשר הקדים המשלים ההם "וישב המלאך הדובר בי ויעירני כאיש אשר יעור משנתו ויאמר אלי מה אתה רואה? וגו'" - ואחר כן פרש לו המשל. וכמו שהתבאר בדניאל באמרו "דניאל חלם חזה וחזוי ראשה על משכבה" - ואחר כן זכר המשלים כולם וזכר האנחו לחסרון ידיעת פרושם עד ששאל המלאך והודיעו פרושו ב'במראה' ההיא עצמה - והוא אמרו "קרבת חד על מן קאמיא ויציבא אבעא מנה על כל דנה ואמר לי ופשר מליא יהודענני"; וקרא כל הענין 'חזון' אחר שזכר שהוא 'חלם חזה' מפני שפרשו לו מלאך כמו שזכר ב'חלום של נבואה' - והוא אמרו אחר זה "חזון נראה אלי אני דניאל אחרי הנראה אלי בתחילה". וזה מבואר כי 'חזון' נגזר מן 'חזה' ו'מראה' נגזר מן 'ראה' ו'חזה' ו'ראה' - בענין אחד ואין הפרש בין אמרך 'במראה' או 'במחזה' או 'בחזון' - אין שם דרך שלישי אלא שני הדרכים אשר ספרה התורה בהם "במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו"; אלא שיש בהם מדרגות כמו שיתבאר.
וממשלי הנבואה - משלים רבים שלא פורש ענינם ב'מראה הנבואה' אלא אחר היקיצה ידע הנביא מה היתה הכונה - כ'מקלות' אשר לקח זכריה 'במראה הנבואה':
ודע כי כמו שיראו הנביאים דברים שהרצון בהם - משל כ'נרות זכריה' וה'סוסים' וה'הרים' ו'מגילת יחזקאל' ו'חומת אנך' אשר ראה עמוס וה'חיות' אשר ראה דניאל ו'סיר נפוח' אשר ראה ירמיה ומה שדומה לזה מן המשלים אשר הנרצה בהם - לחקות ענין כן יראו עוד דברים הנרצה בהם - מה שיעיר עליו שם הדבר ההוא הנראה מצד הגיזרה או השיתוף בשם; וכאילו פועל הכח המדמה הוא - להראות דבר יש לו שם משותף יורה אחד מעניניו על ענין אחר שזה גם כן מין מן ההמשל - כמאמר ירמיה 'מקל שקד' והיתה הכונה להורות משיתוף 'שקד' ואמר "כי שוקד אני וגו'" - לא מענין המקל ולא מענין השקדים; וכן ראית עמוס 'כלוב קיץ' - להורות ממנו על תום מדת הזמן ואמר "בא הקץ":
ויותר נפלא מזה - שתהיה ההערה בשם אחד אותיות השם ההוא הם אותיות שם אחר בשינוי סדרם ואף על פי שאין שם גזרה בין שני השמות ההם ולא שיתוף ענין ביניהם בשום פנים - כמו שתמצא במשלי זכריה בלקחו שני המקלות לרעות הצאן 'במראה הנבואה' וקראו האחד 'נעם' והאחר 'חובלים'; והיתה הכונה בזה המשל - שהאומה בתחילת ענינה היתה ב'נועם יי' והוא אשר הנהיגה והישירה והיתה שמחה בעבודת האלוה מאושרת לזה והאלוה רוצה אותה אוהבה כמו שאמר "את יי האמרת היום וגו' ויי האמירך היום וגו'" - ומנהיגה ומישירה אז משה ומי שאחריו מן הנביאים; ואחר כן נעתק ענינה עד שמאסה עבודת האלוה ומאסה האלוה ושם מנהיגיה 'חובלים' כירבעם ומנשה. הנה זאת המילה לפי הגיזרה - כי 'חובלים' מן 'מחבלים כרמים'; ואחר כן למד ממנו גם כן - רצוני לומר מקרוא שמו 'חובלים' - על מאסם בתורה ומאוס האלוה אותם - וזה הענין לא יגזר מ'חובלים' אלא בהחליף סדר החי"ת והבי"ת והלמ"ד - ואמר בענין המיאוס והגעילה מזה המשל "ותקצר נפשי בהם וגם נפשם בחלה בי" - והפך אותיות 'חבול' ושמהו 'בחול':
ובאו לפי זה הדרך ענינים זרים מאד הם גם כן 'סודות' באמרו 'במרכבה' 'נחושת וקלל ורגל ועגל וחשמל' ובמקומות זולת זה - כשתחפשם בשכלך בכל מקום יתבארו לך מכח אלו הדברים אחר זאת ההערה: