מהרש"ל על הש"ס/נידה/פרק ז

נד:

רש"י בד"ה והניע כו'. וממעינות הזב הן כו' כצ"ל:

בד"ה יבש כו'. דתנינן הס"ד:

בד"ה שאינו מטמא כו'. אינו טמא הס"ד:

בד"ה אבן כו'. בביאת אדם כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה אף מדוה כו'. אלא אוכלין ומשקין כו'. נ"ב פירוש הכלים שנטמאו באבן מסמא אינן מטמאין אלא אוכלין ומשקים וק"ל:

נה.

גמ'. ומ"ט אמרו טמא גזירה שמא כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה אי מה כו'. בתורת כהנים אף משא כו' דרבייה קרא והס"ד והד"א:

תוס' בד"ה אבן מסמא כו'. בפ' בנות כותים כצ"ל:

נה:

רש"י בד"ה נבלה במגע כו' לא כתיב כבוס וזב אפי' כו' כצ"ל והד"א:

ד"ה בעלמא לרב צ"ל בשלמא לרב:

נו.

רש"י נד"ה טומאת רקב כו' משא ואהל ומטמא כו' הד"א:

נו:

גמ'. מאן דבדק בגומא נמי בדק אי אמרת כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה למפרע כו'. טמאות הס"ד:

בד"ה מפני מה אמרו כו'. בכבוס הס"ד:

מן ד"ה בחדרים עד מתני' צ"ל אחר ד"ה בכל מקום במקום ישראל:

תוס' בד"ה וכן הכתם כו'. לא גרסינן איבעיא להו דקאי כו' כצ"ל:

בד"ה שמא צ"ל ש"מ:

בד"ה הבאים מרקם. ר"ת גריס רקש כו'. נ"ב פירוש רקס בסמ"ך ולא במ"ם ויש טועים ואומרים שהחילוק הוא בנקודה ולפירושם לא היה להם לומר ר"ת גריס וק"ל:

נז.

תוס' בד"ה בית הפרס כו'. מפני הטומאה ובפ"ק דמ"ק תניא כו' כצ"ל:

בד"ה ר' יוחנן כו'. דמהימן אדאורייתא דאוקימנא בכהן נו' כצ"ל: