מהרש"ל על הש"ס/נידה/פרק ב

יג.

רש"י בד"ה כל היד כו' בנשים משובחת שמתוך כך לא אתיא לידי ספק טומאה ובעלה לא אתי לידי איסורא כצ"ל והס"ד:

בד"ה ובאנשים שבודק עצמו תדיר כו'. נ"ב נ"ל לא דק בפירוש או טעות סופר הוא:

בד"ה לענין זיבה כו' ובא מבשר המת כו'. נ"ב עי' בפרק בנות כותים דף ל"ה:

בד"ה דשף ויתיב כו'. נ"ב פירוש שהיו קורין שם המקום שף ויתיב כלומר שנסע מקודש וישב כאן כי היו לוקחים אבנים ועפר מבית המקדש והיו בוניה ממנו בית הכנסת גלות יכניה וסיעתם כן פירש בערוך וכן פרש"י בפרק בני העיר אבל בסוף פרק אין מכירין פרש"י דשף ויתיב שחרב וחזר ונבנה כו':

בא"ד שם המקום המובלע כו'. נ"ב פירוש העומד בתוך תחום של נהרדעא:

יג:

גמ' ישב לו קוץ בכריסו לא יטלנו אמר ליה לא. כל זה נמחק:

שם למטה עד ירכים. נ"ב ועד ועד בכלל דהיינו עד ברכים ביש פירושים:

רש"י בד"ה כספחת כו' דאמרינן במסכת סוטה. נ"ב בפ' אלו נאמרין:

בד"ה כי רוח כו' יעטוף כו'. נ"ב ובע"ז גבי באו ונחזיק טובה לאבותינו כו' פירשו התוס' כי רוח מלפני הוא משיח שנאמר רוח אפינו משיח ה':

בא"ד מדריש יעטוף כו' הד"א:

בד"ה שמע מיניה כו' לידי חימום אלמא כו' הד"א:

תוס' בד"ה קשים גרים כו' מייתי דרבי חלבו. נ"ב ועוד י"מ לפי שביותר הוזהרו ישראל על הגרים ואין יכולין ליזהר מאונאתן תוספת פרק החולן והר"ר אברהם גר פירש לפי שהגרים בקיאין במצות ומדקדקין בהן ומתוך כך הקב"ה זוכר עונותיהן של ישראל כו' תוספות פרק עשרה יוחסין:

בד"ה אלמא דינא כו' ומשני התם תקצץ ידו על טיבורו על כו' דאם לא יסיר הקוץ תבקע כריסו וקשה כו' כצ"ל:

יד.

רש"י בד"ה אפרקיד כו' שפעמים שיתקשה אבר תוך שינתו ויתגלה ועוד כו' כצ"ל:

בד"ה אותיום כו' נ"ב ולשון יון הוא רש"י בריש יומא:

בד"ה טהרות כו' נמחק טהרות וצ"ל מטמאות מעת לעת טהרות ואדם כו':

בד"ה רצופה כו' קודם הקינוח ומאכולת לאחר בעילה אתאי על אברו וללישנא כו' כצ"ל והד"א ונ"ב ס"א:

תוס' ד"ה רוכבי גמלים אסורים כו' צ"ל קודם ד"ה רוכבי גמלים רשעים כו':

בד"ה אפרקיד כו' ולשון אפרקיד אפורייאה קדל ולא כו' כצ"ל. ונ"ב פירוש נון ולמ"ד מתחלפים ודו"ק:

בא"ד ולשון אפרקיד אפוי קיד נ"ב פירוש פניו בקידה למטה ודו"ק:

יד:

גמ' א"ל אבל א"ל א"כ אף אתה עשיתו כתם כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה אמר ליה רבי חייא כו' האמר בפ' יוצא דופן אפילו בעין כו' כצ"ל:

בד"ה יושבת טהורה כו' במקום מי רגלים כיון דרגלים לדבר דדחיק לה עלמא וחזקת דמים מן המקור מיטמא ה"נ מטמיא כצ"ל:

בד"ה והא עלה קתני כו' אלמא אטמאים מספק קאי משום שמטמאה כו' כצ"ל ונ"ב ס"א:

בד"ה זהו צ"ל וזהו:

תוספות בד"ה בעד שאינו בדוק כו' דבהא לא היה רבי' מחזיק טומאה ודאי כצ"ל:

בד"ה היאך מניחים כו' ורש"י פי' התם כו' כצ"ל:

טו.

רש"י בד"ה בשלמא לרב חסדא כו' רבנן הס"ד:

בד"ה וכי תימא כו' דאחר שירדה כו' כצ"ל:

בד"ה וכתמים דרבנן אפילו מכאן ולהבא הס"ד:

תוספות בד"ה אמר רב למפרע כו' ותמצא אשתו ספק נדה כו':

בא"ד חלוקה קודם פרישתו. נ"ב פירוש קודם בעילה וה"ק קודם שמפרישין אותו מאשתו שלא יבעול עוד תוכל לבדוק ולבעול אח"כ ולא נצריך להפרישו ודו"ק. בד"ה הכי אתמר כו' מיישב הלשון שאמר תחלה כו' כצ"ל:

טו:

רש"י בד"ה הוי ספק להיתר הס"ד:

בד"ה אב"א ספק כו' עיילה הס"ד:

בד"ה אם זכר כו' אשה להציץ ולראות הס"ד:

תוספות בד"ה אפילו ילדה כו' רבא לערסא כו'. נ"ב פירוש בשימוש:

בד"ה בהמתו כו' כרבי אושעיא ובמידי דמאכל בהמה כו'. נ"ב פירוש ותירוץ זה דחוק הוא קצת דדלמא לא תקט בעבור עראי ובהמה מיהו כו' כלומר אם אפשר לנו שנאמר חילוק זה יהיה מיושב בלי גמגום וק"ל:

בד"ה כדי שתהא בהמתו כו' בהדלקה קודם הרמה כו'. נ"ב פי' אע"פ שאינה עומדת אלא לאכילה הוא הדין שאר הנאת כילוי וק"ל:

בד"ה מסיק בסמ"ך גרסינן שהיה מוסק זתים. נ"ב לאפוקי מפי' הערוך שפי' מציק והוא אנס:

טז.

רש"י בד"ה וכאן שלא כו' דקאמר לעיל וסתות דאורייתא כו' כצ"ל:

בד"ה במחבא כו' ובולשת הס"ד:

בד"ה הרואה כו' לה במעיה הס"ד:

תוספות בד"ה אלמא וסתות כו' ודאי ראתה מזמן הוסת כו'. נ"ב פי' אלא תהא מקולקלת וק"ל:

בד"ה ור"נ כו' דהלכה הוי וסתות דרבנן כדפריך כו' כצ"ל:

טז:

רש"י בד"ה בדקה בעד בלילה לפני תשמיש הס"ד:

בד"ה זו מוכיחה כו' כפרתה הס"ד:

תוס' בד"ה הכל בידי שמים כו' מה שעתיד להיות. נ"ב ולא כדעת רלב"ג וסיעתו וק"ל:

בא"ד ועוד דאין זה בידי שמים כו'. נ"ב כך נ"ל לפרש דלפי תירוץ הראשון שאמר ועוד הרבה דברים תלוים במזל ה"ק כלומר עוד הרבה דברים שאינם מסורים ביד האדם אלא בידי שמים הן ובמזלו ועכשיו קאמר ועוד כו' לא זו שאינה בידי אדם אלא אפילו בידי שמים נמי לא אלא במזל לבד והקב"ה אינו רוצה לשנות כו' ודו"ק:

יז.

גמ' מאן בעי פקולי בנהמא. נ"ב פי' לתשמיש על דרך הלחם אשר הוא אוכל:

רש"י בד"ה אמר כו' כלי חרס הס"ד:

תוס' בד"ה משתין מים ערום לפני כו' כצ"ל:

יז:

רש"י בד"ה ספקו טמא כו'. ונשתרבב הדס בכל הפרוזדור כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה ואין שורפין כו' גבי דם תבוסה כו'. נ"ב פירוש היוצא מן ההרוג:

יח.

גמ' ספקו טמא הני במאי מתוקמא כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה ומשנינן כו' הלול ולפנים הס"ד:

בד"ה בקרקע פרוזדור כו' מן החדר ודרמי ורב יצחק דאמר כו' כצ"ל וכן אח"כ כיון דרמי ורב יצחק לא כו':

בד"ה ועשאום כו' רובא הס"ד:

ד"ה הולד נימוק צ"ל נימוק הולד:

בד"ה אמו טמאה כו' וימי טהרה דאמרינן הלך אחר רוב כו' כצ"ל והד"א:

תוס' בד"ה שליא בבית כו' משום רובא כדפרישית דאי כו' כצ"ל:

בד"ה ספקו אסור כו' דדריש מוארב לו עד שיתכוין כו' ועל כרחך עד שיתכוין לו נפקא ליה מוארב כו' כצ"ל ונ"ב ובפרק הנשרפין דף ע"ט פירשו התוס' במאי מוקי ליה תנא דבי חזקיה קרא דונתת נפש תחת נפש ע"ש:

יח:

גמ' לא דלמא לא תיובתא ולא סייעתא כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה למעוטי כו' הא דקתני לעיל הביאה קרבן ונאכל כו' כצ"ל:

בד"ה רוב תינוקות כו' ומנשקות אותו. נ"ב ור"מ מטהר לפי שאמרינן אדם טהור נטל מן העיסה ונתן בידו של תינוק שלא יטמא העיסה והא דאמר כו' כצ"ל:

בד"ה מיעוטא כמאן דליתא כו' כמאן דליתא דמי דטמא אף ברשות הרבים כו' רוב גמור כדפרי' ולר"מ כו' כצ"ל:

יט.

רש"י בד"ה בית כרס כו' וונתנין בכלי הס"ד:

בד"ה ארכו כשני כו' מוטל לארכו על שתי אבנים כו' כשיעור נגע ושתי אבנים כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה רבי יהושע אומר כו' ועוד דשני גבי נגעים כו'. נ"ב פירוש מאחר שהסברא בכל דוכתין דאזלינן בתר חזקה אפילו בלא קרא א"כ קרא אתי לדיוקא דוקא היכא דגלי דוגמא שני כתובים שאין מלמדין ודו"ק:

בא"ד בפרק יש נוחלין בשער לבן כו' כצ"ל:

בא"ד אספק בהרת כו'. נ"ב ואין להקשות א"כ קרא ל"ל לכך אמר אי נמי מהתם יליף פירוש דלא אזלינן בתר ריעותא אבל אי לאו האי סברא בדוכתי אחרינא דאזלינן בחר חזקה אפילו לגבי ריעותא לא הוי דריש לטהרו הכי ודו"ק:

יט:

רש"י בד"ה לא מטמאיתו כו' תלינן בה אלא כו' הד"א:

בד"ה פרדס כו' היינו בנים. נ"ב והיינו מדה כנגד מדה שזוכה לבנים אף שאין האשה מתעברת אלא סמוך לוסתה ודו"ק:

תוס' בד"ה הירוק כו' היינו כאתרוג. נ"ב או כשעווה או כחלמון ביצה הג"ה מיימוני:

בד"ה לית ליה פירוש לית ליה ארבע כו'. נ"ב אבל לעיל גבי בית שמאי נוכל לפרש לית ליה דמי' כלל וכל מראה אדמומית מטמא אבל לר"ע דפליג אירוק שאינה מראה אדמומית מאי איכא למימר ועוד ר"ע מסתמא סבר כב"ה דמתירין מי תלתן ומוהל צלי א"כ סבר דמיה דוקא ודו"ק:

כ.

תלתא דרי ותלתא טרפן כו'. נ"ב וזה לשון מיימוני וסמ"ג ולוקח מן הברור שבו קנה האמצעי שלו שכולן כמו קנה הוא ובכל אחד ג' קנים ובכל קנה וקנה ג' עלים ומקיף הדם לעלה אמצעי שבקנה אמצעי ורואה כו':

רש"י בד"ה וכולן חמשה דמים הס"ד:

בד"ה והא דקתני כו' הימנה והא דקתני כעליון ולא כתחתון כו' כצ"ל:

כ:

רש"י בד"ה איפרא הורמיז כו' וכך שמה ואעפ"כ היתה משמרת עצמה מנדות וקרובה להתגייר ואף קרבנות היתה שולחת כו' כצ"ל:

בד"ה בין טמאה מ' וחד או ביום פ' ואחד כצ"ל והס"ד:

בד"ה מעיקרא כו' בטומאה דאמרינן לקמן כו' הד"א:

תוס' בד"ה אגמריה סמך כו' לכך נראה לפרש כו'. נ"ב ויש לדחות דהתם באה לפני שניהם השאלה כאחת גליון:

כא.

רש"י בד"ה השרוני כו' ואית דגרסי כו' נכתב בצדו ולפי גירסא זו חי וחדש קאי אחלק היין שהוא חלק השלישי לא יהא מזוג ולא ישן וכן כתב הרמב"ם והסמ"ג ע"ש: