מהלל ריע

בשנת 1778 פרסם שלמה דובנא באמסטרדם את "עלים לתרופה" – עלון מקדים לתרגום ולביאור שהוביל משה מנדלסון, אשר נועד לאסוף חותמים על הביאור. לכבוד הפרסום חיבר נפתלי הרץ וייזל שיר שבח, שבו ביקש להסביר לציבור את הצורך ב"ביאור". בהקדמה שכתב לשיר ההלל מצויים רמזים רבים לביקורת שעתיד היה נה"ו להעלות כעבור מספר שנים בחיבורו "דברי שלום ואמת".

הקדמה

ויהי כאשר ראה החכם המפורסם לשבח ולתהלה הרבני המופלג מוהר"ר נפתלי הירץ וויזל נר"ו בעל המחבר מפרי גן נעול ויין לבנון והמעתיק ללשה"ק ס' חכמת שלמה ומבארו בפירושו הנקרא רוח חן / את תפארת הספר הזה / התרגום האשכנזי עם הבאור והת"ס / ותצלח עליו רוח השיר בנועם מליצותיו / וטרם פתח את פיהו בשירו / הקדים לו המאמר הזה / לבאר תועליותיו הרבות / והצורך אליו בדור הזה / וקראו מהלל ריע:

מעת ערי קדש היו מדבר / ובית תפארתנו לשרפת אש / ונעלה רוח אלהים מעל נביאיו / ורוח דעת מאת יודעיו / נעדרה גם לשון קדש יופי מליציו / כי הורדנו בהלה / והבנים אשר נולדו שמה היו מדברים אשדודית ובלשון עם ועם / בללו זרות בשפת קדש / ומאז והלאה בטלה קדושת הלשון ולא שבה עוד לאיתנה / כאשר בטלו יתר הקדושות ועדן לא שבו / עד ישקיף ה' ממרום ויחדש ימינו כקדם / ואל יקטן בעיניך אבדן כלי חפץ כזה / כי כל הלשונות חול / ולשון עברי שנכתבו בה התורה והנביאים והכתובים קדש היא לנו / שכל ענין קדושה הוא הבדל דבר מדבר במעלה ובסגלה / וקדושת הלשון היא בהיותה ברה וזכה מטעות ומשבוש הדעת / כמו שהתערבו בלשונות חול שהסכימו עליהן בני האדם בארצותם לגוייהם / לא כן לשון עברי / כי אל ה' דבר בה / על כן היא ערוכה בכל ושמורה מכל שגיאה / כי מי מבלעדי ה' יודע סוד כל הדברים מראשית ועד אחרית / ומי כמוהו מורה להניח כל שרש ושרש וכל שם ושם בצמצום ובמשקל צדק על כל דבר ודבר / הן אותן המונחים על הענינים האלהיים הנשגבים / כמו שמותיו ית' / שם העצם אל / אלהים שדי וכיוצא / הן המונחים על כנוייו כמו רחום חנון גדול גבור נורא ודומיהן / שכל אחד מאלו כולל בהוראותיו עמוקות בסתרי החכמה / וכן השרשים המונחים על המציאות בכללו / והמונחים על הכחות הנפשיות / כמו חכמה / בינה / שכל / דעת / ערמה / פקחות / תחבולה / עצה / מחשבה / מזמה / גבורה / אומץ / עצמה / כח / אהבה / חשק / חפץ / שנאה ואיבה וחביריהן / והמונחים על דברים פרטיים מלאכותיים / וכלל השמות המונחים על חלקי המציאות / יען כלם מפי עליון יצאו / אין בהם נפתל ועקש / כי ממנו ית' לא נעלם דבר / ובעוד שהיו מדברים בה שרי אלהים ושרי קדש היתה רחבה ורבת השרשים פעלים שמות ומלות ועתה לא נשאר ממנה רק מעט / אלה אשר נקבצו באו בספר התור' ובספרי הנביאים והכתובים / וגם הנשארים לנו התנצלו עדים באין מבין בם / וכן המליצות המשלים והשיריה המחוברי' מן השרשי' והשמות האלו / כלם מעשה ידי יוצר הכל / כלם מפיקים תבונות / צדקו יחדו ושכלה אין בהם / והנה נביאינו ואבותינו קבלו סוד הדברים ופירושם איש מפי איש / הם ידעו עומק הוראת השרשים והשמות והמליצות והמשלים / הם היו אנשי הרוח לחקור אל כל תכלית כפי כחם / לכן היו מבינים במקרא מפורש ושום שכל / הולידו דבר מדבר / ודמו דבר לדבר / עד שעמדו על אמתת דברי התורה / הן הנוגע לחכמת האלהות / הן הנוגע לחכמת הנפש / והן הספורים הנפלאים המלמדים דרכי ה' ויושר מנהגיו / וכן דברי התוכחות והמוסרים / ורוחב ההלכות ועומק הדינים / שעל פי הדברים האלה נוסדו דברי תורה שבע"פ / שהם דברי קבלה שקבלו מאבותיהם ורבותיהם דור אחר דור:

וכאשר ארכו הימים ואבד כל חזון / ורחקנו יותר מן המקור הראשון מקור מים חיים / נסתתמו מעיינות החכמה / יבשו נחלי בינה / ועל כן זרועות השכל לא יעמודו / אין עוד בנו יודע לשאוב המים ממקורם / לבקע בצורות יאורים / ולהוציא מתעלומה אור / גם אין דורש ואין מבקש בכל אלה / אנשי לבב יאמרו מי ירד אל המים האדירים האלה / מי ידלה פנינים בלב ים / ובהמון עדתנו רבתה הסכלות / ולא השיגו בדעתם החסרה גודל החסרון אשר השגנו / לא ידעו מה הוא / ולא יבינו מה בין תורתן של ראשונים לתורתן של אחרונים / ונדמה להם כי נקל מאוד ללמוד מקרא / ולדעתם כל נער וכל חסר לב יוכל הבין בה / ולא יאמינו שצריך רוחב לב ודעת קדושים בינה לעמוד על דבריה / ותקטן עוד בעיניהם שלא יחושו אפילו לדקדוק הלשון / ויחליפו בין עבר להוה ועתיד / בין יחיד לרבים ובין זכר לנקבה / וכשיאמר להם כי הדקדוק שער החיצון לבא אל הקדש פנימה / ואשר ינזר מאחריו לא יבא אל הקדש / יהיה כמצחק בעיניהם / והם שולחים ילדיהם אל בית הספר כבני ד' [ארבע] וכבני ה' [חמש] / תחת יד מורים ללמוד המקר' מבלי שים על לב אם הם דוברי צחות או עלגי לשון וכבדי שפה / ולפעמים אינם יודעים אפילו בטיב הקריאה / וכל שכן שלא יבינו בטיב הלשון ובצחות המליצה / והם ילמדו עם הילדים הרכים האלה כפי דרכם את דבר ה' כמו שנה או ימים במספר / וככלות המועד / יבשרו את אבותיהם לאמר כבר הצליחו בניכם ללמוד משנה ותלמוד ואין עוד לפי כבודם ללמוד עמהם המקרא / אז יתחילו ללמדם באחת במקצועות שבתורה / דיני קדושין כתובות או גיטין / טרם ידע הנער מה בין זכר לנקבה / וטרם יבין מנהגי בני האדם ועסקיהם / על כן היו דבריהם על הנערים לטרח / וכמשא כבד יכבד עליהם / ועל הרוב כשיגדלו מהר יפרקו עול התלמוד מעליהם / ובסורם ממנו לא תשאר בידם מאומה לא תורה ולא יסודות אמונת ישראל / לא דעת ולא מוסר השכל ולא דרך ארץ אפילו לקרות עברי אינו יודע / ולא יבין דברי התפלות שמתפלל יום יום / כי מעולם לא הגיד לו רבו דבר מכל זה / והמעט שקרא לפני רבו בילדותו לא היה ביד הרב לפרש לו פשטי הדברים בשפה ברורה / ובדרך המתקבל על דעתו שיכנסו הדברים בלבו / כי הרב היה רגיל בדרשות / ודרך הפשט נעלם ממנו / ובאלה הדרשות לא שמעו אזניו מה שפיו מדבר / כי עיקר הכל הוא הפשט הברור / וכאמרם ז"ל בכל התורה כלה אין מקרא יוצא מידי פשוטו / ולא ידע הרב שכל דרשות אבותינו ז"ל יסודתם בהררי קדשת הפשט / ומי שמסכל פשט הכתוב אי אפשר לו שיבין עומק הדרשה הנדרשת עליו / והנה הוא ממלא מוח התינוק הרפה בדברים נפלאים ובדרשות סתומות שנעלם עניניהם גם מפניהם / וכל זה לא לעזר ולא להועיל / ולא ישים על לבו שחובת כל רב הוא לשרר [?] ולפתח לב תלמידיו / ולזרוע בהם זרע קדש / יראת השם / וטוהר האמונה / וכבוד התורה / ולציירם במדות טובות ובמעשים טובים / ובנימוסי דרך ארץ / ולחנך באלה כל נער ונער לפי דרכו ולפי שכלו / ואילו ראה זאת יבין שמוטל עליו להכניס דברי התורה אל לבו / והיה מלמדו טיב הלשון וצחות המליצה ונועם השיר / והיה הנער שמח בתלמודו / הלוך ונגן לרגל המלאכה אשר לפניו / והיה לומד עמו מדי שבת בשבתו מעט מן המשנה והתלמוד לא להתפאר ולהראות חריפותו / אלא מעט מעט בדרך נאה ומתקבל על דעתו / כדי להרגילו בלשון חכמים ובמשנתם / עד יגדלון הנערים ויהיו כבן עשר ויתר / אז ישמחו לצאת לקראת נשק ללחום במלחמתה של תורה / לפי שגבר נוסד יסוד האמונה וכבוד התורה בלבם / ויודעים שעל פי הדברי' האלה כרת ה' ברית עם ישראל / וילכו הלוך וגדל / במקרא במשנה ובתלמוד / ובאחריתם יחכמו:

ועוד צרה אחרת בגלילות הללו / שגם אם הרב עומד על פשט הכתוב / אין בידו לפרשו לתלמידו / כי אין מלה בלשונו להנעים מחשבות לבו על אזן התלמיד / ואם טובים הדברים בלב הרב / לא יכונו על שפתיו / כי כל מפרש לזולתו / צריך שיבינו גם שניה' שפה אחת על בוריה / וידברו בה דברים אחדים / ובגלילות הללו שפתנו בלולה מכל לשונות העמים / ונוסף עליהם מלין ומליצות שחדשו ההמון מדעתם תבל המה מלין אין דעת בם / כי אנחנו בני אשכנז ופולין אין אנו מדברים שפת אשכנזי על מכונתה / אבל כמעט לכל אחד ממנו שפה אחרת ודברים אחרים / ותקצר יד לשון כל רב לפרש הענין לתלמידיו / וכמעט שאין תרופה למחלה הזאת / מי יגיד לנערי בני ישראל את דבר ה' המזוקק שבעתים / ובמה יודע להם שמליצות התורה טהורים כעצם השמים / אם יתרון להם במחשבת לב אך למחסור יהיו בדבר שפתים / על כן כחשכה יתהלכו יגששו כאין עינים:

עודני משתאה על מחלת בני עמי / האם אין דן דינם למזור / אם רופא אין בם / וכמעט אמרתי נואש / והנה לנגד עיני עלים לתרופה / הן המה הקונטרסים שיצאו בדפוס לדוגמא ולמראה ממלאכת העתקת התורה שהעתיק האיש המעולה כריע נאה לי החוקר הגדול זך הרעיון ונקי השכל החכם והרבני המופלא כמוהר"ר משה מדעסויא נר"ו וקרא שם העתקתו תרגום אשכנזי / כי בחר להעתיקה אל לשון אשכנזי המורגלת בפי יושבי הארצות האלה / ראיתי ואשמח / ואומר לנפשי שובי למנוחיכי / לשון חכם כי"ב מרפא / יודע כל שער בת עמי כי זה האיש אוצר בלום / גם בגוים יצא שמו בין חקרי לב / בין משוררים ודוברי צחות / כלם יעידו כי עטו עט סופר מהיר בלשון זאת / ומליצותיו האשכנזיות מעשה ידי אמן / יפלאו בעיני כל רואיהם / גם בלשון עברי שכל את ידיו / כי מלבד בקיאותו וידיעותיו בדקדוק הלשון / עוד ידיו רב לו בחכמת הלשון / להבין משל ומליצה / מבין בשיר / ובהיותו אמן מופלא בשתי הלשונות / נאוה לנדיב בחכמה כמוהו שפת יתר / יתר שאת ויתר עז / כי תנשא העתקתו על כל ההעתקות האשכנזיות שראינו וששמענו עד כה הן מבני ישראל / והן מחכמי העמים / ותעוז על לב כל קורא בה / ותהיה דרך ומסלול למלמדי התינוקות / יוליכו בה את ילדי ישראל ויבינו במקרא / כי צדק לפניו יהלך / וישם לדרך הקדש פעמיו / כי הוא רועה את אחיו על משכנות אבירי הרועים / כי מפתח דבריו יאיר / שהקים עמודי העתקתו על יסודות יקרות שיסדו ארבעה מטיבי לכת ז"ל / שבארו דברי תורתנו על דרך הפשט הברור / וברעותו בגניהם ללקוט פרי מגדיהם / לקח וברר את היותר קרוב לפשוטו של מקרא / כי אזנו אזן שומעת מלין תבחן / ולבו לב מבין לברר וללבן ולשפוט בין דבר לדבר / ועליהם הוסיף משה מדעתו דברים יקרים בפשוטן של מקראות / כל רואה אותותיו / יאמר נפת תטפנה שפתותיו / עתה שובו לבצרון אסירי התקוה / היום מגיד משנה יהיה לכם / כי הואיל משה באר את התורה באר היטב / בלשון המורגלת בפי נערינו בגלילות הללו / והיה מורה דרך למוריהם / שימה בפיהם ללמוד לתלמידיהם דברי התורה על דרך התרגום הזה / למען יבינו מנעוריהם צחות הלשון וקשר המליצות / וכאשר ישמע הנער יופי המליצה ונועם השיר בלשון שהוא מבין בו / יגל לבו וישמח / ותכסוף ותכלה נפשו ללמוד לשון קדש בדקדוק נמרץ / ויתן כבוד להדר תורת אלהינו / כי יבין מדעתו אם בלשון ההעתקה הדברים נעימים מאד / על אחת כמה וכמה הם משמחי לב בלשון שנכתבו בה על פי ה' ביד משה ע"ה:

גם פקחתי עיני על אודות הבאר אשר כרה האיש היקר הרבני המופלא המדקדק הגדול כמוהר"ר שלמה מדובנא נר"ו סביב סביב להעתקת החכם הרבני מוהר"ר משה נר"ו / שתים טובות עשה / האחת שפירש התורה בלשון קצרה וברורה / את הכל לקח מאוצרות אבירי הרועים הנ"ל / להודיע לבני אדם על מי נשען החכם המעתיק בהעתקתו בדבר דבר / גם הוסיף דברים טובים מדעתו בפירושי המקראות ובדרכי דקדוק הלשון / וזאת שנית כי חבר אל ההעתקה הזאת ספר תקון סופרים / ישלם ה' פעלו / כי טרח ויגע מאד ע"פ ספרים רבים חדשים גם ישנים לטהר ולתקן תורת ה' מלאים וחסרים נקודות וטעמים פתוחות וסתומות לא חסר דבר:

סוף דבר ראיתי את העלים הנ"ל והנה כזית הודם / אשר עלהו לא יבול / ואם אלה הם עליו / מה נחמד יהיה העץ כלו למראה / ומה טוב יהיה להשכיל / ופריו ימתק לחיך טועמו / על כן תעלוזנה כליותי בדברי משרים / ולבי רחש דבר טוב / ויאמר משירי אהודנו:

השיר

	יִפְעַת עוֹלָם אֵשׁ דַת! אֹפֶל תַּגִיהִי מֵעַל לִמְרוֹמֵי אֵל שֶׁבֶת תַּגְבִּיהִי וּמֵאוֹר שַׂלְמָתֵךְ שֶׁפֶל זָרוּחַ מִבְּאֵר חָכְמָתֵךְ בָּרֵי-לֵב שָׁאָבוּ טֹהַר צִדְקָתֵךְ מִכָּל הוֹן אָהָבוּ אַתְּ תּוֹרַת אֵל חַי! אַתְּ חַיֵי כָּל רוּחַ! [...]