האמונות והדעות/מאמר ב/פרק ד
- ואחר כן אומר:
- שמצאתי מדרך העיון, מה שיורה שהוא חי יכול חכם,
- הוא מה שהתאמת לנו שהוא ברא הדברים,
- ובכח שכלנו התברר, כי לא יעשה כי אם יכול ולא יכול כי אם חי,
- ולא יהיה העשוי המתוקן, אלא ממי שידע קודם שיעשה ואיך יהיה:
- ואלה השלושה עניינים, מצאום שכלנו לעושינו פתאום בלי מחשבה מביאה אחת.
- והוא, שבמה שעשה התקיים לו שהוא חי יכול חכם, כאשר בארתי.
- ולא יתכן שיגיע השכל אל אחד מהשלשה העניינים האלה קודם האחר,
- אך הוא מגיע אליהם פתאום,
- מפני שהוא שקר אצלו שיעשם זולת חי, ושיעשם זולת יכול, ושיבא מעשה גמור ומתוקן ממי שלא ידע איך יבא הפעל;
- כי מי שאינו יודע, לא יהיה מעשהו מתוקן ולא מכוון.
- וכאשר התקיימו בשכלנו אלה השלשה עניינים בבת אחת,
- לא נתכן ללשונותינו להגיעו בבת אחת, כי לא מצאנו בלשון מלה מקבצת אלה הג' עניינים,
- ונצטרכנו להליץ עליהם בשלש המלות, אחר אשר קשרנו הדבר בביאור שהשכל ראם בבת אחת.
- ואל יחשוב חושב שהקדמון יתברך יש בו עניינים שונים, כי כל אלה העניינים הם כולם בעניין שהוא עושה,
- אך מליצתנו היא אשר הביאתנו להוציא זה הידוע בשלש מלות.
- כי לא מצאנו בדברים המושמים מלה שתקבץ אותם,
- ולא יתכן לברוא להם מלה,
- ותהיה המלה בלתי ידועה, ותהיה צריכה לפירוש, ונשוב למלות רבות במקומה.
- ואם יחשוב חושב: כי העניינים האלה מחייבים שינוי, רוצה לומר: שיהיה זה זולת זה,
- אבאר לו הפסד מה שחשב בעיון האמת;
- והוא, שהשינוי והשתנות לא יהיו כי אם בגשמים ובמקרים,
- אך בורא [הגשמים ו]המקרים הוא מרומם מכל שינוי ההשתנות.
- ולא יספיק לי זה עד שאשביעהו באור, ואומר:
- כי כאשר אמרנו עושה, איננו מועיל תוספת בעצמו, אך מועיל שיש לו הנה עשוי.
- כן אמרנו חי יכול חכם, אשר הם פרושי עושה, אבל לא יהיה עושה כי אם מי שאלה העניינים לו בבת אחת ([א"כ] אינו מועיל תוספת בעצמו אבל מועיל שיש לו הנה עשוי).
- ואחר שהתבוננתי בזה ותקנתי, שבתי אל ספרי הקודש ומצאתי בהם בביטול הזולת ממנו:
- אין עוד מלבדו (דברים ד, לה);
- "ומה שמץ דבר נשמע בו" (איוב כו, יד);
- ועוד, "יהיה י"י אחד ושמו אחד" (זכריה יד, ד):