לקט משלים פולניים

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

לקט משלים פולניים, מתורגם מהספר "An argosy of fables" שיצא ב-1921. איגנצי קרסיצקי (Ignacy Krasicki) כתב את המקור הפולני לקטעים בדף זה.

העגלון והפרפר[עריכה]

הגשם עשה את הדרך כה רכה,

שבתלם, מטען עגלה,

הקציר של האיש המסכן, מר גורלו,

שקע בעומק רגל ונתקע.

הוא הצליף בסוסיו, אך לשווא;

הם משכו והשפריצו ומשכו שנית,

אך עדיין לחינם, האדמה החלקלקה

התריסה כנגד כוחם ולעגה לעמלם.

הם עמדו מתנשפים, רגליהם פשוקות.

העגלון עמד וגירד את ראשו:

(מנהג נפוץ, דרך אגב.

כשאנשים לא יודעים מה לנסות,

אך לא נראה שזה עוזר).

פרפר חבוי בפרח,

נסע איתם מהשדה,

סועד בפרח הנורית.

התנשפותו של כל אחד מהסוסים העובדים

הפריעה לו בסעודתו הריחנית;

העצירה הפתאומית, אנחת העגלון,

עוררה בו סימפתיה נדיבה.

ובראותו את המצב המצער

בכה וקפץ ממקומו,

(מדמיין שמשקלו הזעיר

תוספת נכבדת למשא),

"עלי לחמול עליהם ולהסתלק,

עכשיו, אדון עגלון, סע."

אל תעריך את הפרפר,

קורא צעיר; אומר לך מדוע:

בתחילה אופי טוב נראה סיבה,

בגללה מגיע לו לקבל את שבחך,

אך הייתה זו יהירות שמלאה את חזהו:

חשיבותו העצמית גרמה לו להתל

ומה שאחרת היה ראוי לשבחך,

כעת ראוי הוא לאשמה.

בכל מקרה שיתרחש

בו בידך לסייע;

כפי יכולתך, תן את כל עזרתך הצנועה,

אך אל תעריך אותה יתר על המידה.

(המקור בפולנית: איגנצי קרסיצקי)

קריאת הציפור[עריכה]

חקיין שהכרתי, לזכותו יאמר, אף אחד לא עלה עליו ומעטים השתוו.

יכל לנבוח ככלב; יכל לנחור כחזיר; יתר על כן, אני באמת מאמין, יכל לקרקר כצפרדע.

ובאשר לציפור, האמינו למילתי, היה זה החיקוי הכי מוצלח ששמעתם מעולם.

כן, יש להודות, הוא חיקה אותם הכי טוב; הייתם חושבים שחי כל חייו בקן!

טון הפרוש היה לגמרי ברשותו; אף אחד מהשבט לא שם לב להבדל.

החוחית והקיכלי פעמים רבות קראו, "שקט! אחינו שרים שם בשיח נמוך!"

ואז מירוץ עשו ועפו אליו. שם הנוכל הערמומי בחוכמה לכד את הצמד!

אך קרה יום אחד שהוא בא בדרכו של ספורטאי, צלף מצטיין, כך אומרים.

עומד ליד גדר חיה קורא לציפורים, שיעשע עצמו במחשבה לחקות את הציפורים כולן יחד.

הוא עשה זאת טוב כל כך, שרבות נפלו בפח; אך אבוי! הייתה לו סיבה טובה להצטער על כך:

הדבר התגלה כהנאה מצערת, מאחר שהאיש עם הרובה, שחיפש חוגלות, חשב גם אותו לאחת.

הוא נורה בצידו; וברגש בכה, דקות מעטות לפני מותו:

"מי שמכין לאחר

מלכודת, יזהר

שמא בקרוב או אחר כך

יפול איתם יחדיו בפח."

(המקור בפולנית: איגנצי קרסיצקי)

האיש ומעילו[עריכה]

איש אחד הכה את מעילו, פה ושם עם מקלו; ולהפתעתו בוקר אחד, שמע אותו מתלונן:

"בכפיות טובה מתייחסים אלי!

קשה גורלי!

להכותי, אדון יקר!

זהו השכר?"

"אני מכה אותך?" ענה, "ההאשמה אינה צודקת: אני רק מנסה בעדינות להוציא את האבק. האמצעים המשמשים אותי לך נראים קשים; אך אין זה מפחית, מעיל יקר, את התחשבותי.

בני שאני מוקיר בחיבה יתירה ממך, אני מכה עוד יותר, ומסיבה דומה.

טעויות בילדים מחובתנו לדכא. הם כאבק המכסה את הבגד הכי נהדר;

מעט מאמץ במהרה ירפא. ויעשה את שניהם יותר נפלאים, ראויים וטהורים."

אמנם המשל טוב, אך לא אתבייש לומר, בעצמי מעדיף לאבק מעילי עם מברשת.

לרוב קוראי אין צורך להסביר. עצתי היא מברשת במקום המקל.

(המקור בפולנית: איגנצי קרסיצקי)

החמור והכבשה[עריכה]

"כמה קשה גורלי! כמה צער מחכה לי," אמר החמור לכבשה, "מצבי מצער! מקורר, עירום, בקושי אוכל, אני ישן בסככה, ושלג, רוח וגשם באים על ראשי.

כל היום הלכתי בחצר ללא עשב – רחמנות עלי שנוצרתי כחמור!

ובאשר לאדון, הוא ישב לצד האש עם החתול; שניהם נראו כמוך, שבעים ושמנים.

מעילך הנחמד, כה גמיש ומלא, מגביר את הקנאה אלייך, – כן, יותר מלשור!"

"איך תוכל להעמיד פנים," אמרה חברתו בגעיה, "שאתה המסכן? תן לי להמליץ לך לשתוק. מכאובי עמוקים," המשיכה הכבשה, ועיניה נראו כעומדות לדמוע.

"אני מצפה, וזה לא משל, להיגרר מהאורווה. ומחר, אולי, אחתך בשביל סעודה. ואתה בשל צייתנותך, כוחך ואדיבותך, תחיה עוד שנים רבות.

אז שום קנאה אני מבקשת. אני מוכנה להתערב שאתה תישא את התרד שיאכל עם רגלי."

המצב של אלה בהם אנו מקנאים לעתים קרובות גרוע בהרבה משל מצבנו אנו.

(המקור בפולנית: איגנצי קרסיצקי)

הנחל והמזרקה[עריכה]

מזרקה השתובבה במגוון פעלולים סמוך לנחל צנוע; שזרם בשלווה ורחש בעדינות בעוברו בקרחת היער.

אולי שלח מבט מקנא אחד בגובה המזרקה המנצנצת בקרני השחר בהברקה נשגבת.

בכל צבעי השמים זרח לסירוגין: הנחל צפה באנחה אך בשקט המשיך לזרום.

הבעלים של המזרקה מת; ובמהרה עזובה הביאה בלאי: הצינורות המשפריצים לא תוחזקו והמזרקה הפסיקה לפעול.

אך הנחל המשיך במהלכו השלו; מקורו השופע והבלתי נדלה מן הטבע נובע.

"כעת," אמר הנחל, "אני מברך על גורלי. יריבי הראוותני איננו; מרוצה ממצבו הטבעי זרמי הקטן ממשיך לזרום.

ולכל העולם יש סיבה להיות אסיר תודה. שעדיף בהרבה מעשה הטבע על כל יצירת אמנות רעועה."

שימושיות עלובה עדיפה על פני פאר בטל.

(המקור בפולנית: איגנצי קרסיצקי)

יין ומים[עריכה]

למסיבת תענוג לקחו כריכיהם, בצל עץ ערבה הנוטה מעל נחל. בקבוק יין שעמד מוכן לשתייה, כך אמר אל המים (כנראה בלי מחשבה):

"כמה אני ראוי לקנאה יותר מכם! אני מספק משקה לנכבדים ולעשירים ואתם (לא הייתי עומד בזה, אני בטוח) עומדים לצד הבקר ונשתים על ידי העניים."

"אני מקבל את גדולתך," ענו המים בענווה, "מעולם לא שאפתי כה גבוה. אני יודע שהעשירים מחשיבים אותי למטה ממעלתם. חוץ מלשטיפת פנים וכדומה.

אם עלי להתפאר, יש לי סיבה – ראה את השחיינים הצעירים נהנים בתוכי. רק לי היכולת לתת הנאה ובריאות להם; מי אי פעם רחץ בנהר של יין?

הבט בחוזק הנערים במקום, מרוצים ממני, יש בריאות בפניהם; הם עובדים לאדונך וסועדים בחיסכון ונותנים לו את הכסף לשלם עבור היין.

הם אינם מקנאים בו ולא אני בך.

העשירים הם בני תמותה וכך גם העניים

העשירים יכולים לשמוח עם יין ושיגדון

אך אנא תן לעניים לשמוח בלעדיהם."

(המקור בפולנית: איגנצי קרסיצקי)