לנביא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אֶת הָעֵדָה, הָאוֹבֵדָה
מַטּוֹת, מַטּוֹת תּוֹךְ אַשְׁפַּתּוֹת
בִּגְלַל רִפְשָׁהּ אַל תִּשְׂנָאָה
וּלְהַבְזוֹתָהּ בַּל תֵּתָעָה.
 
לֹא יוֹדַעַת הַתּוֹלַעַת,
הַנִּרְדָּמָה בָּאֲדָמָה,
כִּי מִמַּעַל לָהּ טְפָחַיִם
יִרְגַּשׁ עוֹלָם מָלֵא חַיִּים ...
 
אַל תַּאֲשִׁימָהּ ... הַזֵּל דִּמְעָה
עַל אֲסוֹנָהּ בַּל עֲוֹנָהּ ;
אַף אֶל מִזְבְּחָהּ הַגִּישָׁה
אֶת חַיֶּיךָ קָרְבַּן אִשֶּׁה !

מאת אורי ניסן גנסין

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה (הקישור המקורי).