ליקוטי הלכות/חלק יורה דעה/הלכות טריפות

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

טריפות א[עריכה]

אות א[עריכה]

ע"פ התורה תפלה לחבקוק (בסי' י"ט) הנ"ל בה' שחיטה (הלכה ב') ע"ש.

וזה בחי' ח"י טריפות כי הם בחי' תיקון הברית שהוא בחי' צדיק ח"י עלמין. כי טריפה אינה חיה ומחמת זה אסורה לאכול. כמ"ש זאת החיה אשר תאכלו כשדרז"ל דחיה תיכול דלא חיה לא תיכול. כי סטרא דמותא שריא עלה שהוא בחי' פגם הברית. וזה בחי' זאת החיה, זאת דייקא בחי' שלימות לה"ק שהוא בחי' זאת כמ"ש וזאת אשר דבר (כמ"ש רבינו שם). דהיינו שישראל אין רשאין לאכול כ"א זאת החיה דייקא שהיא מסטרא דחיי שהוא בחי' זאת בחי' שלימות לה"ק בחי' תיקון הברית כנ"ל. ע"כ אסור לאכול ח"י טרפות כדי לזכות לבחי' חיים בחי' צדיק ח"י עלמין כנ"ל. וז"ש ובשר בשדה טריפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו. לכלב דייקא כי אליו נמסר בחי' פגם הברית כמ"ש לעלוקה שתי בנות הב הב כמ"ש רבינו במאמר הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי (בסי' נו"ן). כי כשהבהמה נשחטת כראוי ע"י בחי' חרב הנ"ל שהיא בחי' שלימות לה"ק והיא כשירה בבדיקה שאין בה שום טריפות אזי הוא בבחי' קרבן כנ"ל. ואזי הוא בחי' אריה נחית למיכל קרבנא. אבל כשהבהמה נטרפת וסטרא דמותא שריא עלה שהיא בחי' פגם הברית אזי היא ראויה לכלב דייקא כנ"ל בבחי' כלבא נחית שהוא היפוך מחרב פיפיות שבקדו' כנ"ל. כי הוא בחי' מרה דאית לה תרי פיות וכו' ע"ש. וז"ש אצל טריפות ג"כ ואנשי קודש תהיון לי ובשר בשדה טריפה וכו'. כי הוא בחי' קדושה בחי' שמירת כנ"ל. וזהו שנכללו כל הטריפות בשו"ע בשמונה מיני טריפות כנגד בחי' תיקון הברית שהוא בחי' שמינית כנ"ל (בה' שחיטה הנ"ל). וזהו שבפרטיות נמצא ע' טריפות כמו שחשבו הרמב"ם כנגד ע' אומות וצריך לשמור מע' טריפות כדי להנצל מרע הכולל של ע' אומות הנ"ל:

אות ב[עריכה]

וע"כ עיקר הטריפות תלוי בריאה כי שם עיקר הרוח חיים המקרר החמימות שעל ידו עיקר תיקון הדעת (כמובא בדברי רבינו) ותיקון הדעת הוא תיקון הברית כנ"ל. וע"כ ה' אוני אית לריאה כנגד חמשה חומשי תורה (כמ"ש רבינו) כנגד ה' הדעת כי שם תלוי עיקר הדעת כנ"ל. וע"כ אין צריכין לבדוק אחר שום טריפות כ"א הריאה צריכה בדיקה משום דשכיחי בה טריפות (כמ"ש בש"ע). כי זה כלל שעיקר התגברות הס"א הוא רק במקום שיש קדושה יתירה. וע"כ בהריאה ששם עיקר הרוח חיים וקיום הדעת ע"כ שם הם מתגברים לגרום לה טריפות. וע"כ שכיח בה טריפות. וע"כ אם ניטל הטחול כשירה. כי הטחול הוא היפך הריאה. כי הטחול הוא יונק מעכירת הדמים מטירוף הדעת והוא סטרא דמותא. ועל כן אין תלוי בו החיות. ועל כן כשירה אם ניטל כי טריפה הוא בחי' פגם הברית פגם הדעת כנ"ל. ועש"ז נקרא טריפה לשון טירוף הדעת. כי טריפה הוא בחי' פגם הברית פגם הדעת כנ"ל. ועש"ז נקרא טריפה לשון טירוף הדעת. כי טריפה הוא בחי' פגם האכילה שמשם יונק הכסילות וטירוף הדעת המוזכר במאמר ויהי הם מריקים שקיהם (בסי' י"ז) ומשם יונק הע"ז (כמ"ש שם). וזה חי' הטחול שעיקר יניקתו והתגברותו ע"י טירוף הדעת בחי' טריפות הנ"ל. כי טחול הוא הכסילות בחי' שחוק הכסיל ע"ז אל אחר כמ"ש בזוה"ק ומובא במאמר צוית צדק (בסי' כ"ג). כי עיקר התגברות הטחול הוא ע"י פגם האכילה כמ"ש בעצבון תאכלנה שזה בחי' התגברות הטחול שהיא עצבות ומרה שחורה ע"ז אנפין חשוכין עצבות ומרירות הפרנסה (כמ"ש כ"ז במאמר צוית צדק הנ"ל). וכ"ז נעשה ע"י פגם האכילה כי בעצבון תאכלנה נגזר על פגם האכילה כמ"ש המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת. ועל ידי זה נגזר בעצבון תאכלנה שהוא התגברות הטחול כנ"ל. כי להיפך כשהאכילה בכשרות דהיינו שנשמרין מהטריפות ואז הוא הכנעת הכסילות שהוא בחי' הטחול כנ"ל, ואזי יש פרנסה בריוח בבחי' טרף נתן ליריאיו כמו שכתב רבינו (בסימן י"ז) , דהיינו כשישראל שומרין עצמן מטריפה אזי טרף נתן וכו'. כי עיקר הפרנסה תלויה בשלימות הדעת ושמירת הברית (כמ"ש רבינו בכמה מקומות). ועל כן רוב הטריפות כגון ניקב ונחתך וניטל אין פוסל בטחול. כי אין החיות תלוי בו כי אדרבא היא סטרא דמותא כסילות ע"ז. אך אעפי"כ שייך בו קצת טריפות דהיינו שצריך לישרא ממנו מעא אם ניקב בסומכיה דהיינו כעובי דינר זהב. כי גם הכסילות הוא קיום הבנין וצריך ליתן לו יניקה וחיות בצמצום ג"כ כמובא. וכדמשמע במאמר ויהי הם הנ"ל שזה קיום הדעת כשנותנין להכסילות יניקה ג"כ רק שיהי' בצמצום גדול כדי חיונו. ע"כ קצת חיות מיעוט תלוי בהטחול שהוא הכסילות וצריך שישאר ממנו מעט כדי חיונו בצמצום. וזה ששיערו רז"ל שיעור חיותו כעובי דינר זהב כי משם יניקתו וחיותו בחי' ועפרות זהב שזה בחי' ועפר תאכל כל ימי חייך שזה בחי' הטחול שהוא עצבות ודאגות הפרנסה בעצבון תאכלנה הנ"ל. שזה בחי' שחון הכסיל היינו תאוות ממון (כמובא כ"ז בזוה"ק ומבורא היטב במאמר צוית צדק הנ"ל). עפר איהו קר ויבש אוך הכי טחול וכו' ע"ש. והכלל שהטחול איהו בחי' תאוות ממון שזה בחי' עפרות זהב בחי' כסילות ע"ז (כ"ש שם). ואף שזה היפך החיות אעפ"כ צריך לישאר מעט ממנו כדי חיותו בצמצום כי צריך ליתן חיות גם לכסילות הוא ג"כ קיום הבנין כנ"ל. וזה בחי' רוח צפון שנשאר חסר בבנין העולם כדי ליתן מקום להם כי שם מקומם וחיותם בבחי' מצפון תפתח הרעה. וזה בחי' עפרות זהב הנ"ל כמ"ש מצפון זהב יאתה. וע"כ הקרבנות שהיו באים כדי להכניע הכסילות כנ"ל אעפ"כ היו מקבלים חיות גם בחי' הכסילות מן המזבח (כמ"ש רבינו שם) , והיינו העשן של הקרבנות כמובא. וע"כ הי' העשן מתעקם לצד צפון כדי ליתן להם חלק בחי' מצפון תפתח וכו' בחי' מצפון זהב. וזה בחי' הטחול בחי' עפרות זהב כסילות וכו'. וצריך ליתן לו ג"כ כדי חיונו בצמצום כנ"ל:

טריפות ב[עריכה]

אות א[עריכה]

ע"פ המאמר ויהי מקץ שנתים ימים וכו' בס' הראשון (סימן נ"ד). עיין שם כל המאמר כולו:

והכלל כי צריך לשמור מאד את הזכרון דהיינו לזכור תמיד בעלמא דאתי וכו'. ולשמור את הזכרון צריך לשמור א"ע שלא יפול לבחי' רע עין וכו' וכו'. ואפילו מי שהוא טוב עין צריך לשמור א"ע מכח המדמה וכו'. והכח המדמה בא ע"י לשון הרע כי כח המדמה הוא כח הבהמיות וכו' והמוציא דבה הוא כסיל. וכשהדעת נסתלק ממנו נופל מאהבת הש"י ונופל לאהבת הבהמיות בבחי' כי אתה הדעת מאסת ואמאסך מכהן לי. כהן הוא בחי' אהבות קדושות בחי' אברהם אוהבי בחי' וקמץ הכהן וכו'. וזה הכח המדמה הוא מחזר ומבקש תמיד כלי לשרות שם. וע"כ הוא מחזר תמיד לשרות על פי שונה הלכות וכו' כי הם בוראים כל דבר בתורתם וכו'. וזה בחי' ועל השנות החלום וכו'. כי נכון הדבר מעם האלקים וממהר האלקים לעשותו וכו'. וזה בחי' חלום פרעה היינו הכח המדמה אחד הוא, הוא בא מאחד היינו מאהבה היינו מאהבות הנפולות וכו'. ועל כן גזר פרעה על הזכרים בחי' זכרון הנ"ל, שנפגם ע"י כח המדמה שהוא בחי' פרעה וכו' כנ"ל. ולהכניע הכח המדמה הוא ע"י יד וכו' היינו על ידי בחי' שמחה, בחי' ושמחתם בכל משלח ידכם. וזה בחי' כלי זמר שמנגנין ביד שעל ידי זה שורה הנבואה על הנביאים, כמ"ש קחו לי מנגן. כי הכלי היא התאספות רוח והוא מעורב טוב ורע. כי יש עצבות רוח רוח נכאה כוח רעה וכו'. ויש רוח טובה בחי' רוח נבואה רוה"ק וכו'. וזה שמנגן ביד על הכלי הוא מקבץ ומלקט ביד את הרוח טובה וכו' מתוך עצבות רוח. וצריך להיות יודע נגן וכו' כי צריך לעלות ולירד בידו על הכלי שמנגן כדי לכוין לבנות השמחה בשלימות וכו'. ועיקר התקבצות ובנין הרוח טובה וכו' הוא ע"י היד כי שם פקדונות הרוחות כמ"ש בידך אפקוד רוחי וכו'. וצריך שיהי' הכלי שלם כי כשאין הכלי שלם אזי הוא בחי' כל רוחו יוציא כסיל, ואז יוצא כל הרוח המעורב טו"ר וחוזר ומתגבר המדמה חס ושלום בבחי' תצא רוחו יוציא כסיל, ואז יוצא כל הרוח המעורב טו"ר וחוזר ומתגבר המדמה חס ושלום בבחי' תצא רוחו ישיב לאדמתו וכו'. וזה בחי' ויהי מקץ שנתיים ימים ופרעה חולם וכו'. והתיקון של המדמה שהוא בחי' פרעה הוא ע"י יוסף בחי' איש אשר רוח אלקים בו וכו'. בחי' ויוסף ישית ידו על עיניך כי ע"י יוסף על ידו נשמר העין מכח המדמה וכו' כנ"ל. וזה בחי' אזכרה נגינתי בלילה וכו' (ע"ש כ"ז היטב) :

אות ב[עריכה]

וזה בחי' ח"י טריפות, שאנו בני ישראל מוזהרין לבלי לאכול מהחי שיש לו איזה נקב וחסרון באיזה אבר שהנשמה תלויה בו. כי החי הוא בבחי' כח המדמה כח הבהמיות וע"כ א"א לנו לאכול בשר החי כ"א כשמבררין אותו תחילה מכח המדמה בבחי' (קהלת ג') מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ. כי יש רוח האדם ורוח הבהמה. רוח האדם הוא הדעת דקדושה שזהו גדר האדם, ורוח הבהמה הוא בחי' כח המדמה. ומחטא אדה"ר יש תערובות בכל הדברים שבעולם ונתערב רוח האדם ברוח הבהמה. וזה עיקר תיקון האכילה דקדושה לזכות לברר רוח האדם מרוח הבהמה לברר הטוב מהרע מכח המדמה. ועיקר הבירור ע"י בחי' הניגון בחי' שמחה, שעל ידי זה מבררין הרוח טובה שהוא בחי' רוח האדם מן רוח רעה מן רוח הבהמה מן כח המדמה. וזה בחי' מה שצריכין לאכול בשמחה כמ"ש (שם ח') אין טוב לאדם כ"א לאכול ולשתות ולשמוח ולראות טוב וכו'. וכמ"ש לך אכול בשמחה לחמך, וכמ"ש ואכלת לפני ה' אלקיך וכו' ושמחת בכל הטוב וכו'. כי עיקר תיקון ובירור האכילה הוא ע"י השמחה שהוא בחי' נגינה, בחי' ושמחתם בכל משלח ידכם. שעל ידי זה מבררין הרוח טובה מן הרוח נכאה מעצבות רוח. שזהו בחי' בירור המדמה דהיינו תאוות הבהמיות לברר הטוב בחי' שבע שני השבע משבע שני הרעב:

וזה בחי' ברכת המזון. בחי' כוס של ברכת המזון שטעון עשרה דברים שהם בחי' עשרה מיני נגינה שכולם כלולים בבחי' כוס של ברכה שהוא בחי' מלכות וכו' כידוע. נמצא שעיקר תיקון ובירור האכילה הוא ע"י שמחה בחי' נגינה. וזה בחי' אכילת שבת ויו"ט שהוא בחי' אכילה דקדושה, כי אז הם ימי שמחה ואז מצוה לאכול ולשתות ולשמוח כמ"ש בזוה"ק אין טוב לאדם כי אם לאכול ולשתות ולשמוח דא חדוה ביומא דשבתא ויומין טבין וכו'. כי עיקר בירור האכילה מכח המדמה כח הבהמיות הוא ע"י שמחה בחי' נגינה. וע"כ א"א לאכול בשר מן החי כי אם כשהבהמה וכיוצא הוא שלימה ואין בה שום טריפות בשום אבר שהחיות תלויה בו כדי שלא יצא הרוח החיים דרך שם. ואז הוא בחי' תצא רוחו ישוב לאדמתו שיוצא והולך כל הרוח המעורב יחד ואז אין נתברר המדמה. כי א"א לברר המדמה כ"א כשהכלי שלם. שאז יכולין לברר המדמה לברר הרוח טובה רוח האדם, מן רוח הבהמה וכו' בבחי' נגינה ושמחה. וע"כ עיקר הטריפות ביותר תלוי בריאה שצריכה בדיקה מכל מיני טריפות. כי עיקר בחי' הנגינה הוא בבחי' הריאה שמשם יוצא הקול נגינה. כי קנה הריאה מוציא קול הנגינה כשרז"ל כבד את ה' מגרונך וכו'. וע"כ ה' אוני אית לריאה כנגד ה' נימין דכנור דדוד כנגד ה' חומשי תורה שהם בחי' נגינה הנ"ל. וע"כ צריכה הריאה בדיקה ביותר מכל האברים כי צריכה הריאה שתהיה שלימה בלי שום חסרון כדי שלא תהיה בבחי' תצא רוחו ישוב לאדמתו וכו' כנ"ל. כי הריאה היא עיקר בחי' הכלי בחי' ה' נימין דכנור דדוד אשר משם יוצאין כל הנגונים כשזוכין שבחי' הכלי בחי' כנור דדוד בחי' הריאה היא בשלימות. שאז מבררין ע"י בחי' הניגון את רוח האדם מן רוח הבהמה שהוא בירור המדמה שעיקר (?)האילה בכשרות הוא על ידי זה כנ"ל שעל ידי זה נשמר הזכרון כנ"ל. כי שמירת הזכרון תלוי באכילה דקדושה. וע"כ הזהירה התורה שלא יפול לשכחה חס ושלום ע"י האכילה כמ"ש פן תאכל ושבעת וכו' ורם לבבך ושכחת וכו' וזכרת את ד' אלקיך וכו'. כי עיקר הזכרון הוא ע"י בירור המדמה שהוא תלוי באכילה דקדושה כנ"ל. וזה בחי' קרבנות שאז היו הלווים מנצחים בשיר על הדוכן בשעת הקרבת הקרבן. כי עיקר הקרבן הוא לברר רוח האדם רוח טובה מן רוח הבהמה וזה נעשה על ידי השיר והנגינה כנ"ל, בחי' ושמחתם בכל משלח ידכם שזה נאמר על ענין הקרבנות שמביאין ברגל. וזה בחי' אין שמחה אלא בבשר בהמה שמביאין ממנה קרבנות כי שם עיקר בחי' השמחה. כי עיקר בירור הבהמיות דהיינו בירור המדמה הוא על ידי שמחה וניגון כנ"ל. וע"כ מצוה לאכול בשבת ויו"ט בשר כי אז זוכין לשמחה שזהו בחי' בירור ותיקון בשר בהמה לברר רוח האדם מרוח הבהמה. וזה בחי' מה שהשיב התנא כששאלו אותו הלכה, זיל לא אכילנא בישרא דתורא, כי הכח המדמה שורה על פי שונה הלכות וכל זמן שאין מבררין המדמה אין זוכין להלכה ברורה. כי המדמה מבלבל בדמיונות ולפעמים מדמה מילתא למילתא שלא כדין האמת. ועל כן עיקר פסק הלכה מקבלין מבית המקדש כמ"ש וקמת ועלית אל המקום וכו' על פי התורה אשר יורוך. כי שם בביהמ"ק מביאין כל הקרבנות שעל ידי זה מתברר המדמה ועל ידי זה זוכין להלכה ברורה כנ"ל. וע"כ אמר זיל לא אכילנא בישרא דתורא. כי כשיאכל בשר אז יאכל בקדושה ובטהרה ובשמחה כי בלא זה אי אפשר להצדיק לאכול כנ"ל. וע"כ אמר זיל לא אכילנא בישרא דתורא. כי כשיאכל בשר אז יאכל בקדושה ובטהרה ובשמחה כי בלא זה אי אפשר להצדיק לאכול כנ"ל. ואז ע"י אכילתו שיאכל בשר ויברר ע"י אכילתו רוח האדם רוח טובה מן רוח הבהמה מעצבות רוח שזהו בירור המדמה. ואז בוודאי יוכל להשיב על שאלתו כי אז יזכה להלכה ברורה. כי עיקר הלכה זוכין ע"י בירור המדמה כנ"ל:

אות ג[עריכה]

וזה בחי' שחיטה. כי הבהמה שמתה מאליה היא נבילה ואסורה לאכילת ישראל עם קדוש. כי אנחנו ישראל עם קדוש א"א לנו לאכול בשר החי ששם שורה כח המדמה שהוא כח הבהמיות כנ"ל כ"א כשמבררין אותו קודם. דהיינו להכניע הרע שהוא רוח הבהמיות ולברר הטוב משם. ועל כן כשמתה מאליה ויצא רוח החיים ממנה בעצמה שלא ע"י ישראל, אזי לא נתברר רוח האדם מרוח הבהמה ואז הוא בחי' תצא רוחו ישוב לאדמתו. וע"כ א"א לישראל לאכול מבשר החי כ"א ע"י השחיטה דייקא, שאנחנו דייקא צריכין להוציא רוח החיים מן הבהמה וכו'. כדי שנברר אז בשעת השחיטה את בחי' המדמה לברר רוח האדם מרוח הבהמה שאז דייקא היא ראויה לאכילת ישראל. כי החליף שאוחז השוחט בידו הוא בהי' סטרא דנגינה שעל ידו מבררין המדמה כנ"ל כי נגינה מסטרא דליוואי מבחי' גבורות יצחק כידוע (כמובא בתיקונים). וזה בחי' החליף שהוא בחי' גבורות יצחק. וע"כ היה יצחק מוכרח לפשוט צווארו לשחיטה כמו שכתוב ויקח את המאכלת לשחוט את בנו כי אין הדין נמתק אלא בשרשו. וזה בחי' (תהלים קמ"ט) רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם, רוממות אל בגרונם זה בחי' נגינה הנ"ל כי כי הגרון מוציא קול הנגינה. וזהו וחרב פיפיות בידם כי זהו בחי' חרב פיפיות, בחי' החליף של השחיטה שהוא בחי' גבורות יצחק שמשם בחי' הנגינה והשמחה כי עש"ז נקרא יצחק על שם שחוק ושמחה כמ"ש כל השומע יצחק לי תרגם אונקלוס יחדי לי. וע"כ ע"י החליף של השחיטה בחי' חרב פיפיות, בחי' מלכות שכוללת כל העשרה מיני נגינה שהיא בחי' חרב נוקמת נקם ברית, על ידי זה מוציאין רוח החיים מן הבהמה וכו'. כי על ידי זה מבררין רוח האדם מן רוח הבהמה בבחי' מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה וכו'. (וכמובא בדברי רבינו ז"ל במ"א ג"כ שבירור רוח האדם מרוח הבהמה הוא ע"י נגינה). וע"כ צריך שיהי' החליף שלם בלי שום פגם כל שהוא שזהו בחי' שלימות הכלי כדי שיוכל לברר רוח טובה מן רוח נכאה וכו' כנ"ל:

אות ד[עריכה]

ועיקר השחיטה היא במקום הצוואר כי הצוואר והגרון מפסיק בין הראש והגוף שהם בבחי' רוח האדם ורוח הבהמה בחי' זכרון ושכחה, בחי' עלמא דאתי ועלמא דין, כי הראש הוא בחי' הדעת שהוא בחי' זכרון בחי' לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי. כי הדעת שבראש הוא יודע וזוכר היטב שזה העולם אינו כלום ועיקר הוא עלמא דאתי. כי איך אפשר לסתור זאת וכל מי שיש לו מוח בקדקדו יודע זאת בבירור היטב שאין שום תכלית בזה העולם ותאוותיו המדומיות. רק העיקר הוא לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי, לזכור תמיד את התכלין שהוא עלמא דאתי. ומה שהאדם שוכח זאת לפעמים הוא רק מחמת תאוות הגוף כי עיקר השכחה תלוי בלב (כ"ש במאמר הנ"ל) היינו ע"י תאוות הלב על ידי זה שוכח את התכלית שהוא עלמא דאתי. כי ראש וגוף הוא בבחי' דעת וסכלות זכרון ושכחה. כי הדעת שבראש הוא מרחק כל התאוות של הגוף. וע"כ השחיטה במקום הצוואר והגרון שדרך שם מתחבר הראש והגוף שהם בחי' זכרון ושכחה אדם ובהמה וכו'. ועל כן שם עיקר הבירור ע"י החליף של שחיטה לברר רוח האדם העולה למעלה שהוא בחי' ראש ודעת מן רוח הבהמה היורדת למטה שהוא בחי' גוף וסכלות. כי גם בהמה כלולה מכל הבחינות כידוע שכל בחינה כלולה מכל הבחינות. וע"כ צריכין לשחוט את הקנה וושט וורידין שהם בחי' שלשה שרי פרעה כידוע. שהם בחי' התאוות הבהמיות שהם רוצים להמשיך את הדעת שבראש אל תאוות הגוף חס ושלום, להגביר חס ושלום את כח המדמה כח הגוף שהוא בחי' פרעה כמ"ש במאמר הנ"ל שפרעה הוא בחי' כח המדמה. ופרעה הוא הערף שג' שרי פרעה שהם קנה וושט וורידין רוצים להמשיך הדעת חס ושלום אל העורף שהוא בחי' פרעה בחי' כח המדמה. וע"כ צריכין לשחוט ולהכניע אלו הג' שרי פרעה ע"י ששחטין הקנה וושט וורידין. ואז מבררין המדמה ומבררין בחי' הדעת שבראש בחי' רוח האדם מן רוח הבהמה מבחי' תאוות הגוף תאוות הבהמיות, ע"י החליף של השחיטה שהוא בחי' סטרא דניגונא סטרא דליואי כמ"ש והלווים על שחיטת הפסחים. וע"כ עיקר השחיטה בהולכה והובאה דייקא בבחי' מי עלה שמים וירד שזהו בחי' נגינה (כמ"ש במאמר הנ"ל) , ועל ידי זה זוכין לזכרון כנ"ל. וזה בחי' (שה"ש ג') איש חרבו על ירכו מפחד בלילות, ופרש"י שלא תשתכח התורה מהם בגלות. כי על ידי בחי' חרב בחי' סטרא דניגונא, ע"י זה מבררין המדמה וזוכין להלכה ברורה וניצולין משכחה כנ"ל:

אות ה[עריכה]

וזה בחי' ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו, לא תשא שמע שוא ודרז"ל (פסחים קי"ח) שהמספר לשון הרע ראוי להשליכו לכלבים כי הם בחי' אחת. היינו עון לשון הרע ואיסור טריפות כי עיקר התגברות המדמה הוא ע"י לשון הרע (כ"ש שם במאמר הנ"ל) וזהו בעצמו בחי' איסור טריפות כנ"ל:

אות ו[עריכה]

וע"כ הם ח"י טריפות כנגד צדיק ח"י עלמין שהוא בחי' יוסף הצדיק דנטיר ברית שעיקר התיקון של המדמה הוא על ידו בבחי' ויוסף ישית ידו על עיניך (כמבואר שם במאמר הנ"ל). כי עיקר בירור המדמה להכניע תאוות הבהמיות לברר רוח האדם מן רוח הבהמה הוא תלוי בשמירת הברית שהוא בחי' יוסף הצדיק. כי עיקר שלימות הניגון והשמחה הוא ע"י שמירת הברית כמובא בדברי רבינו ז"ל במאמר רציצא (סי' כ"ז). ושם עיקר רוח החיים בחי' יוסף שהוא איש אשר רוח אלקים בו בחי' ולא קמה עוד רוח באיש:

אות ז[עריכה]

וזה בחי' מילה ופריעה. כי ערלה דחפיא על ברית זה בחי' עננין דמכסיין על עיינין שהוא בחי' שכחה בחי' רע עין. כי פגם הברית הוא פגם העינים בחי' ולא תתורו אחרי לבבכם וארחי עיניכם. וצריכין להכניע בחי' רע עין בחי' פגם הברית בחי' הערלה דחפיא על ברית לחתכה ע"י חרב פיפיות. ואח"כ כשחותכין את הערלה שהוא בחי' רע עין עדיין צריכין לברר המדמה כנ"ל. וזה בחי' פריעה שקורעין את העור ומגלין את העטרה שעל ידי זה מבררין בחי' המדמה. ואז נכנע השכחה ומתגבר הזכרון שהוא בחי' ברית בחי' בן זכר (כמבואר במאמר הנ"ל). וע"כ מילה היא מצוה שקיבלו ישראל עליהם בשמחה כשדרז"ל. כי עיקר התיקון הוא ע"י שמחה בחי' נגינה שעל ידי זה מבררין המדמה וזוכין לזכרון כנ"ל. וזה בחי' פריעה להכניע בחי' פרעה שהוא הכח המדמה כנ"ל:

אות ח[עריכה]

וזה בחי' ירידת יוסף למצרים. שמכרוהו השבטים על שהיה מביא את דבתם רעה אל אביהם שהוא חטא לה"ר שעל ידי זה נופלים לבהמיות לכח המדמה שהוא בחי' פרעה ומצרים וע"כ נאמר שם וישחטו שעיר עזים וכו' וארז"ל שכל הדברים שדיבר עליהם בכולם לקה וכו' כי אפילו בשעת הקלקלה שחטו שעיר עזים וכו'. כי הוא דיבר עליהם שמזלזלין בבני השפחות וחשודין על אבר מן החי וחשודין על העריות וכולם הם בחי' אחת. כי מה שמזלזלין בבני השפחות זה בחי' לשון הרע כי המדבר לה"ר מבזה את האדם. וזה בעצמו בחי' שחשודין על אבר מן החי שאוכלין בלא שחיטה שזהו גם כן פגם המדמה. וזהו שחשודין על העריות היינו פגם הברית שהוא פגם הזכרון וכו'. והם שנאו אותו על זה כי אמרו שהם נקיים מכל זה. ואדרבא הוא מוציא דבה עליהם שמחמת זה ראוי לשנאותו כי פוגם באהבה דקדושה על ידי זה כנ"ל בבחי' כי אתה הדעת מאסת ואמאסך מכהן לי. וזהו ויוסיפו עוד שנא אותו על חלומותיו ועל דבריו, פרש"י שהיה מוציא דבה עליהם שעל ידי זה ראוי לשנאותו כנ"ל. וזהו על חלומותיו ועל דבריו כי החולם הוא בחי' המדמה והם אמרו שע"י שהוא מוציא דבה על ידי זה נפל להמדמה. ועל ידי זה חלומותיו שבאים מהמדמה אינם אמת וראוי לשונאו עליהם כנ"ל. וע"כ מכרוהו למצרים ששם הוא ממשלת פרעה שהוא (?)בודי המדמה. ואפילו בשעת הקלקלה שחטו שעיר עזים להורות שהם נקיים מאבר מן החי כי אצלם המדמה מבורר ומתוקן שזהו בחי' שחיטה כנ"ל. ויוסף על ידי גודל צדקתו שעמד בנסיון ושמר את הברית, שעיקר בירור תאוות הבהמיות הוא ע"י שמשברין תאוה זו שהיא עיקר תאוות הבהמיות. וע"י ששבר תאוה זו על ידי זה זכה לברר גם במצרים את המדמה במקום תוקף שליטתו שהיא ערות הארץ. וע"כ זכה לפתור חלומות שזהו בחי' בירור המדמה. כי החלום ע"י המדמה ומחמת עירבוב המדמה על ידי זה אין יודעין הפתרון האמתי. אבל יוסף שזכה לתקן המדמה ולבררו על ידי זה ידע פתרון כל החלומות. וע"כ היה יוסף מוכרח להיות אצל ג' שרי פרעה שהם שר הטבחים ושר המשקים ושר האופים. כי גם להם היה משרת מתחילה כ"ש וישרת אותם. כי היה מוכרח להכניע ג' שרים הנ"ל שעל ידם התגברות המדמה כנ"ל. והוא זכה להכניעם במקום תוקף ממשלתם. ועל ידי שתלה בבשר ודם נתוסף לו ב' שנים. וזהו ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו. ולא זכר דייקא, כי הם בבחי' שכחה שבא מהמדמה שמתגבר ע"י הג' שרים כנ"ל. כי יוסף יש לו כח לבררם לפתור חלומותיהם אבל הם בעצמם רחוקים מזכרון כי הם בחי' המדמה בחי' שכחה. ואח"כ כשקיבל עונשו עוד שתי שנים זכה לברר הכל. ויהי מקץ שנתיים ימים וכו' אז ופרעה חלם שהוא המדמה וכו' כנ"ל. ואז נתעלה יוסף ויריצוהו מן הבור ויבא אל פרעה ופתר לו את החלומות והכניע ובירר את המדמה. כי עיקר תיקון המדמה ע"י יוסף הצדיק סחי' ויוסף ישית ידו על עיניך כנ"ל. וע"כ כשבאו אחיו אצלו נאמר ויזכור יוסף את החלומות כו'. ויזכור דייקא, כי החלומות של יוסף הצדיק שתיקן את המדמה הם בבחי' זכרון כנ"ל:

אות ט[עריכה]

וזה בחי' דרוסה שהיא עיקר הטריפו' כשר"ל שעיקר שם טריפה הוא שנטרפה ע"י חיות רעות. ועיקר הדריסה היא ביד דייקא כי עיקר הדריסה של החיות שדורסים שיש להם ארס בידם הוא מחמת תוקף הכעס שיש להם. וכעס הוא מחמת כסילות כ"ש (קהלת ט') כעס בחיק כסילים ינוח (כ"ש רבינו ז"ל כ"פ). נמצא שאלו החיות רעות שכעסם גדול כ"כ עד שיש להם ארס בידם להמית. על ידי זה שם באלו החיות הוא תוקף הכסילות שהוא התגברות כח המדמה כח הבהמיות שהוא בחי' כסילות (כ"ש במאמר הנ"ל). כי כל מה שמתגבר בהחיה הכעס ביותר שם התגברות הכסילות דהיינו כח הבהמיות ביותר. ועל כן הם אוסרים את הבהמה על ידי דריסתם ביד דייקא. כי את זה לעומת זה כמו שבקדושה עיקר בירור המדמה ע"י יד דייקא כי שם פקדונות כל הרוחות כנ"ל. כמו כן להיפך בחיות רעות ששם התגברות הבהמיות והכסילות ביותר הם מטילים הארס שלהם שהוא בחי' רוח רעה בחי' כעס ע"י ידם דייקא. כי שם שורה הרוח רעה שלהם שהוא בחי' כעס ושנאה, כמו שבקדושה עיקר הרוח דקדושה בבחי' יד האדם כנ"ל. וע"כ הבהמה חיה ועוף שנדרסו ע"י היד של אלו החיות רעות הדורסים נאסרו לנו. כי ע"י אלו החיות רעות מתגבר הרע שבמדמה ביותר. שזהו בחי' הארס שהוא הרוח רעה שבידם דייקא. וע"כ מחמירין בדרוסה ביותר כי עיקר תיקון החי ע"י בירור המדמה. שזה נעשה דייקא כשהחי שלם מכל ח"י טריפות שאז מבררין אותו על ידי בחי' שמחה ונגינה כנ"ל:

אות י[עריכה]

וע"כ צריכין ליתן מן הבהמה מתנות כהונה לכהן. כדי לקשר על ידי זה את הבהמה לבחי' כהן שהוא בחי' אהבה דקדושה בחי' וקמץ הכהן כנ"ל. שזהו בחי' בירור המדמה שמבררין ומעלין אהבות הנפולות מתוך הבהמיות. ומקשרין אותם לשרשם לאהבה דקדושה שהוא בחי' כהן ע"י המתנות כהונה שנותנין לכהן:

הלכה ג[עריכה]

ענין ח"י טריפות כי כתב רבינו ז"ל במאמר הצילה מחרב נפשי מיד כלב וכו' (סבי' נ') שיש מיין מתוקין שהוא בחי' שמירת הברית ויש מיין מרורין וכו' שהוא פגם הברית. ואז כלבא נחית למיכל קורבניה וכו' ע"ש. והאכילה היא במקום קרבן כשרז"ל (ברכות נ"ה) שולחן מכפר כמזבח. וע"כ צריך שיהיה שלם מכל ח"י טריפות כי ח"י טרפות הם בחי' פגם הברית שהוא צדיק ח"י עלמין. וע"כ נאמר בטריפה לכלב תשלכון אותו כי אז כלבא נחית וכו'. ובזה מחובר מה שסיים שם רבינו ז"ל מאמר רז"ל האי בר בי רב דיתיב בתעניתא, שלכאורה אין לו חיבור שם, אך באמת גם האכילה היא במקום קרבן וכשאינו אוכל בכשרות כראוי חס ושלום אזי כלבא ליכול וכו'. וע"כ צריכין שתהיה הבהמה שלימוה מכל ח"י טריפות, ואז המאכל עולה בקדושה ונכלל בבחי' צדיק ח"י עלמין, אז אריה נחית למיכל קורבניה. וע"כ עיקר הטריפות תלוי בריאה כי הריאה הוא בבחי' שמירת הברית שהוא שמירת הדעת (כמובא בדברי רבינו במ"א). שע"י הריאה נתקיים ליחות ושמנונית הגוף שעל ידי זה עיקר קיום הדעת. ועל ידי זה עיקר קיום המוח שבעצמות שהם בחי' מיין מתוקין הנ"ל בי' כל עצמותי תאמרנה (כמבואר במאמר הנ"ל). וזהו ואנשי קודש תהיון לי ובשר בשדה טריפה לא לאכלו וכו'. כי כל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה (ויקרא רבה כ"ד). כי שמירה מח"י טריפות הוא בחי' שמירת הברית כנ"ל וע"כ אז נקראים אנשי קודש כנ"ל:

הלכות טריפות הלכה ד' נכללת בה' שחיטה הלכה ד' אות ח'. והלכה ה' נאבדה כנכתב לעיל בסוף הלכות שחיטה הלכה ה':