ליקוטי הלכות/חושן משפט/הלכות מצרנות

מצרנות א

אות א

ע"פ המבואר לעיל (בה' נזקי שכינים הלכה א') שצריך לעשות הרחקה בין אילני השדה שהם בחי' העשירות ששם שורש הנפשות כנ"ל וע"כ תקנו חז"ל לעשות הטוב והישר שבעל המצר קודם ליקח השדה הסמוכה לשדה שלו כדי שיהיו שדותיו יחד ולא יפסיק אחד באמצע. כי בוודאי ראוי כך שיהיו האילנות שהם משורש אחד במקום אחד ולקרב אותם בכל מה דאפשר ולא יפסיקו אילנות אחרים כדי שלא יכחישו זא"ז כנ"ל, ובזה עושין טובה גדולה לבעל המיצר שעי"ז כל שדותיו במקום אחד ואזי הוא מקבץ שרשי נפשו במקום אחד כי שורש הנפש בעשירות כנ"ל. וזה שאמר החכם הציליני מפיזור הנפש שלא יהיו נכסיו מפוזרין במקומות רבים כי בודאי זה הוא פיזור הנפש ממש כי שורש הנפש בהנכסים והעשירות כנ"ל. נמצא שעי"ז שהבעל מצרא קודם עי"ז מקבץ ביחד חלקי נפשו ביחד. וזה שארז"ל ועשית הטוב והישר ולמדו מכאן שבעל מצרא קודם כי ע"ז נאמר ועשית הטוב, הטוב דייקא כי זה עיקר הטוב שיהי' כולו אחד כמובא בדברי רבינו כ"פ שכולו אחד הוא כולו טוב. ועיקר שלימות הנפש כשהוא מכונסת ומקובצת עם כל חלקיה ביחד בבחי' כולו אחד כולו טוב. כי פיזור הנפש הוא בבחי' פיזור לרשעים שהוא בחי' נפשות עשו שהם נקראים נפשות רבים אבל כשמקבץ ומכנס חלקי נפשו ביחד זהבחי' כינוס לצדיקים בחי' נפשות יעקב שהם נקראים נפש אחד כשארז"ל כי הם מבחי' כולו אחד כולו טוב. וזה הטוב נעשה ע"י דינא דבעל מצרא קודם שעי"זמקבץ נכסיו ושדותיו במקום אחד ששם שרשי נפשו כנ"ל נמצא שמקבץ חלקי נפשו ביחד בבחי' כולו אחד כולו טוב כנ"ל. וזה ועשית הטוב כנ"ל:

וע"כ יעקב שהוא בתכלית האחדות כי היתה מטתו שלימה וכל הנפש הבאה לבית יעקב שבעים נפש בלשון יחיד כנ"ל, ע"כ נחלת יעקב נחלה בלי מצרים. כי נחלתו כולו אחד כי אין מי שפסיק ויעשה גבול ומיצר לנחלתו מאחר שנכלל נפשו בבחי' כולו אחד כולו טוב. כי המצרים הם רק מבחי' ריבוי כנ"ל אבל בבחי' כולו אחד כולו טוב אין שום מיצר וגבול כנ"ל. ובשביל זה תקנו דינא דבר מצרא כדי להרחיב גבולו ביותר כדי שיתקרב ויכלול ביותר בבחי' כולו אחד כולו טוב בבחי' ועשית הטוב כנ"ל. וע"כ יעקב שהוא בתכלית האחדות ע"כ נחלתו בלי מצרים לגמרי כנ"ל:

וזהו שכתוב בש"ע כשקונה מנכרי אין בו דינא דבר מצרא כי אמר לו לא ניחא לך דסליקת אריא מינך. כי בודאי זה הקונה השדה מהכרי עשה לו טובה גדולה טובה ממש כי הרחיב גבול ישראל שישראל כולם בכלל הם בבחי' כולו אחד כולו טוב בבחי' נפש יעקב כנ"ל. נמצא שעיקר המיצר הוא כשנכרי אצל גבולו שהוא עיקר המיצר כי הם מיצרי הקדושה אבל ישראל הם כולו אחד כנ"ל. נמצא שזה שסילק הנכרי מן המיצר עשה לו ממש אותה הטובה של דינא דבר מצרא. כי הרחיב גבול ישראל שלא יתערב זר ביניהם ויהי' בבחי' כולו אחד כנ"ל. ואדרבא אותה הטובה גדולה בודאי ביותר מדינא דבר מצרא שבין ישראל בעצמן כנ"ל וע"כ דיו בטובה זו כמו שארז"ל לא ניחא לך דסליקית וכו' כנ"ל:

גם זה עיקר הסתכלות של בעל השדה שמסתכל על האילנות להביאם אל התכלית שהוא כולו אחד כולו טוב כמבואר היטב במאמר ויאמר בעוז כו' ע"ש היטב. וכבר מבואר לעיל שהאילנות הם בחי' הנפשות ששרשם בעשירות כנ"ל, וע"כ תקנו רז"ל דינא דבר מצרא כדי להביאם לבחי' אחד וטוב שזה בחי' התכלית כנ"ל כי גם התכלית המבואר שם דהיינו שיהי' תפילתו בבחי' אחד. הואשייל לזה כי התפלה נקראת נפש כ"ש (שמואל א' א') ואשפוך את נפשי כו' ושורש הנפש בעשירות ועיקר העשירות הם השדות כמבואר לעיל כ"פ וכששדותיו במקום אחד שבזה מקבץ חלקי נפשו ביחד כנ"ל אזי התפילה היא ג"כ בבחי' אחד כי התפלה היא הנפש כנ"ל:

וזה בחי' צדקה קודם התפלה. כי צדקה מתקן הממון כמוא בדברי רבינו (סי' כ"ה). ותיקון הממון הוא שלא יהי' הממון בבחי' מרבה נכסים מרבה דאגה בבחי' פיזור הנפש שאזי מכלה הממון ימי חייו וממיתה אותו. וצדקה מציל מזה בבחי' וצדקה תציל ממות כי צדקה מקבץ נדחים דהיינו שמקבץ פיזור הנפש כשרז"ל אין הגליות מתכנסות אלא בצדקה כו'ו וכמובן מדברי רבינו במאמר גזילה (סי' סט) שצדקה הוא תיקון העשירות דקדושה ועיקר תיקון העשירות דקדושה שיהי' בבחי' אחדות היפך מרבה נכסים וכו' כנ"ל וע"כ נותנין צדקה קודם התפלה לתקן שרשי נפשו שיהי' בבחי' אחד ואזי יכולין להתפלל בבחי' כולו אחד כולו טוב כנ"ל:

מצרנות ב

אות א

ע"פ מ"ש רבינו ז"ל במאמר אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים וכו' (סי' ד'), שע"י ווידוי דברים לפני הת"ח מעלין את המלכות לשרשה וכו'. כי ע"י העבירה מקלקל הצרוף הטוב של אותיות התורה ומכניס אותם בתוך הס"א ח"ו, בתוך מלכות דס"א. כי הדיבור הואבחי' מלכות וכו' וע"י ווידוי דברים מתקן הצירופים ומחזיר המלכות להשי"ת וכו', ועי"ז אתה נכלל בא"ס וזה בחי' זרקא דאזדריקת לאת דאיתנטילת מתמן שמחזיר את המלכות לא"ס בחי' רעוא דרעוין. כי המלכות הוא בחי' רצונות בחי' תמונות אותיות וכל הדברים והישות שבעולם הם מהאותיות היינו ממלכות שרצה הקב"ה שיתגלה מלכותו בעולם ועי"ז ברא את העולם מאין ליש. וע"י שמבטלין את הישות בבחי' התפשטות הגשמיות, עי"ז נכללין כל הרצונות בתוך רצון שברצונות וכו' ושם כולו טוב וכולו אחד. ואח"כ כשחוזרין אל הישות בבחי' והחיות רצוא ושוב אזי מהרשימו הנשאר יודעין כי ה' הוא האלהים בחי' כולו טוב וכו' וכו'. ע"ש כ"ז והבן כי הם דברים ארוכים ועמוקים מאד ע"ש. וזה בחי' וענוים ירשו ארץ. ארץ הוא דינא דמלכותא בחי' מלכות שעולה לשרשה לבחי' אין שעי"ז נתכפרין כל העונות וכו' ע"ש:

אות ב

וכשבחי' מלכות שהוא בחי' ארץ כנ"ל עולה לשרשה בבחי' וענוים ירשו ארץ, זה בחי' נחלה בלי מצרים. כי עיקר התגלות המלכות הוא ע"י הישות ע"י שהוא ית' הוציא את עולמו מאין ליש כנ"ל. ועיקר הישות הוא הארץ שהוא עיקר הגשמיות והישות וכל הדברים יוצאין ממנה כ"ש קהלת הכל הי' מן העפר וכו'. ועיקר התגלות המלכות הוא ע"י תמונות אותיות שהם בחי' צמצומים וגבולים כי כל אות ואות יש לו צמצום וגבול, וכל הישות הנמשכים מהם כולם הם בעלי גבול וצמצום, וזה בחי' מצרים שהם צמצומים וגבולים. אבל ע"י התפשטות הגשמיות שנכללין כל הרצונות והתמונות ברצון א"ס שאין בו תמונה, ושם הוא בחי' בלתי גבול בחי' א"ס, עי"ז נכללת כל הארץ שהיא בחי' מלכות בבחי' נחלה בלי מצרים בבחי' וענוים ירשו ארץ כנ"ל:

וזשארז"ל כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים. כי בשבת נתגלה רעוא דרעווין כידוע שזהו בחי' הסתלקות משה בשבת במנחה ברעוא דרעוין. וע"כ ע"י שבת בחי' התגלות רעוא דרעווין עי"ז זוכין לבחי' נחלה בלי מצרים כנ"ל. כי שבת הואבחי' תשובה שהוא בחי' ווידוי דברים הנ"ל שעולין כל הדיבורים בבחי' מלכות לשרשם כי בשבת עולין כל העולמות לשרשם כי שבת הוא בחי' התפשטות הגשמיות כי אז נתבטלין כל הישות ע"י השביתה ממלאכה ועובדין דחול שהואבחי' ישות כי שובתין ובטלין ממלאכה שזהו בחי' ביטול אל הא"ס ואזי נכלל הכל בא"ס ברעווא דרעוין ואזי זוכין לבחי' נחלה בלי מצרים כי שם אין שום מיצר וגבול כנ"ל כי שם הוא כולו טוב כולו אחד. כי ע"י המצרים והגבולים שהם בחי' צמצומים משם עיקר אחיזת הדינים כידוע ומזה משתלשל אחיזת הס"א מלכות הרשעה. וע"כ זה עיקר ותכלית העבודה של כל המצות לזכות לבחי' התפשטות הגשמיות כדי שיהי' נכלל הואעם כל העולם בשרשם בבחי' רצון שברצונות ששם אין גבול וצמצום כלל ושם כולו טוב ונתבטל כל אחיזת הס"א שאחיזתם למטה דייקא בבחי' צמצום וגבול כנ"ל. וע"כ עיקר המיצר הוא במקום שיש להם איזה אחיזה עדיין וזשארז"ל שיעקב אבינו ע"ה זכה לנחלה בלי מצרים כי באברהם נאמר כי את כל הארץ וכו' וכן ביצחק וכו' כי אברהם ויצחק לא זכו עדיין לבחי' נחלה בלי מצרים כי מאברהם יצא ישמעאל ומיצחק עשו. נמצא שעידיין לא נזכך אצלם זוהמת הנחש לגמרי. ומחמת זה מחמת שהי' בהם אחיזה עדיין להסט"א שהם עשו וישמעאל ע"כ עדיין יש מצרים וגבול לנחלתם כנ"ל. אבל יעקב שהיתה מטתו שלימה ולא הי' בו שום פסול ולא הי' להס"א שום אחיזה בו ע"כ זכה לנחלה בלי מצרים כנ"ל. כי כפי מה שמזדככין מזוהמת הנחש שהם כלל כל החטאים כפי הזיכוך של כל אחד כמו כן זוכה להכלל בא"ס. וזהו בחי' ווידוי דברים הנ"ל שהוא בחי' תשובה שעי"ז נכללין בא"ס:

אות ג

וזהו בחי' דינא דבר מצרא שתקנו חז"ל כדי להרחיב המיצר והגבול של כ"א מישראל כי כל מה שנתרחב גבולו נכלל יותר בבחי' נחלה בלי מצרים ע"י שנתרחב המיצר ונתבטל ביותר אחיזת הס"א שאחיזתה בבחי' מצרים וכל מה שנתרחב ונתרחק המיצר של ישראל ביותר, עי"ז נתבטל ביותר אחיזת הס"א כנ"ל וכנ"ל ביותר בבחי' נחלה בלי מצרים שהוא בחי' כולו טוב כנ"ל. וע"כ סמכו רז"ל דין זה ע"פ ועשיות הישר והטוב לפני ה' אלהיך כי זהו בחי' ישר וטוב כי ע"י דינא דבר מצרא שנתרחב גבול ישראל נכלל ביותר בבחי' כולו טוב שהוא בחי' נחלה בלי מצרים כנ"ל. וזהו בחי' ועשית הישר והטוב לפני ה' אלהיך בחי' ה' הוא האלהים שזהו בחי' כולו טוב כמבואר שם. וזהו בחי' אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים וכו' כ"ש שם. כי מצרים הוא בחי' מצרים ממש, כי מצרים הוא תוקף הסט"א מלכות הרשעה כי כל הגליות מכונים בשם מצרים כמו שכתוב שם. וע"כ הם עיקר המצרים והגבול של הקדושה וע"י דינא דברמצרא שנכללין בבחי' נחלה בלי מצרים שזהו בחי' עשיית הישר והטוב בחי' כולו טוב כנ"ל, זהו בחי' ועשית הישר והטוב לפני ה' אלהיך בחי' ה' הוא האלהים בחי' אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתי מארץ מצרים וכו' כנ"ל:

אות ד

וע"כ כשקונה מהנכרי אין בו דינא דבר מצרא. כי עיקר מה שצריכין להרחיב המיצר הוארק בשביל לבטל אחיזת הס"א שאחיזתם מבחי' המצרים והגבולים כנ"ל בבחי' כל רודפיה השיגוה בן המצרים, בין המצרים דייקא כי משם עיקר אחיזתם כנ"ל וע"כ כשקונה מהנכרי ומרחיק הנכרי מעל גבול ישראל שהוא עיקר המיצר של הקדושה בחי' עשו וישמעאל שהם עירק המצרים של הקדושה כנ"ל, ע"כ זה שמסלק את הנכרי וקונה ממנו שאמרו שם הטעם לא ניחא לך סדליקית מינך אריא כי זה עיקר התיקון של דינא דבר מצרא כדי להרחיב המצר כדי לסלק אחיזת הנכרי והסט"א כנ"ל וע"כ מאחר שמסלק הנכרי מגבולו של ישראל נמצא שנעשה תיקון זה על ידו ע"כ אין בו דינא דבר מצרא:

מצרנות ג

אות א

ענין מצרנות ע"פ התורה ויאמר בועז אל רות (סי' סה) כמבואר מזה כבר בדרוש הא' ע"ש. ולבאר קצת יותר כי מבואר בהתורה ויאמר בועז הנ"ל שיש בעל השדה היינו הצדיק הגדול שהוא עוסק בתיקון הנשמות הגדלים בשדה העליון וכו' ומבואר שם שהוא עוסק בכל תיקוני השדה וכו' ועיקר התיקון הוא שיהיו הנשמות נכללין בבחי' כולו אחד כולו טוב שזה תיקון התפילה שזהו בחי' התכלית ע"ש:

אות ב

וזהו בחי' מצרנות שתיקנו חז"ל שבעל המצר קודם ליקח השדה הסמוכה לו כדי שיהיו שדותיו יחד כי זה ועיקר תיקון השדה שתהי' השדה נכללת באחד. כי השדה התחתון מרמזת לשדה העליון שגדלים בה נשמות הקדושות כי הכל א' כי גם כל גידולי השדה התחתון הוא ג"כ רק נשמות קדושות כיכל העשבים והצמחים והתבואות והפירות כולם הם גילגולי נשמות כידוע. וע"כ צריכין שתהי' השדה נכללת באחד שזהו עיקר תיקון הנשמות שהם צמחי השדה וזהו בחי' דין בן המיצר שהוא קודם ליקח השדה כדי לבטל המיצר של חבירו מן השדה דהיינו להרחיב שדהו יחד בכל מה דאפשר ולהרחיק חבירו ממצרו שכ"ז כדי שתהיה השדה אחד היינו שתהי' נכללת בבחי' כולו אחד כולו טוב שזהו עיקר תיקון השדה כנ"ל. וע"כ למדו רז"ל דין בעל המיצר מפסוק ועשית הטוב והישר כי עיקר דין בעל המצר הוא בשביל ועשית הטוב כדי להכלל בבחי' כולו אחד שהוא כולו טוב כנ"ל:

אות ג

וזהו בחי' מה שמתענין ביום שמת בו אביו ואמו בכל שנה ושנה שהוא יאר צייט ומדליקין נר ואומרים קדיש, כי כ"ז עושין הבנים בשביל לתקן ולהעלות נשמות אביהם ואמם וע"כ עושין זאת בכל שנה ושנה. וכן בשנה ראשונה אומרים קדיש כל השנה כי עיקר תיקון כל הנשמות היא בבחי' תיקון השדה כי שם גדלים כל הנשמות כנ"ל. וע"כ עיקר תיקונם ע"י הבעל השדה שעוסק בתיקון השדה הקדושה לזרועה ולנוטעה ולהצמיחה וכו' שכ"ז הוא תיקון הנשמות הגדלים שם. ועיקר תיקון השדה נעשה בכל שנה ושנה כמו שרואין בשדה התחתון שכל תיקוני השדה נעשין בכל שנה ושנה כי בכל שנה ושנה גדלים פירות חדשים וחורשין וזורעין וקוצרין וכו' פעם אחת בשנה. כי יש י"ב גבולי אלכסון שהם י"ב צרופי הויה ושורשם הוא הוי' פשוטה ואלו הי"ב גבולי אלכסון הם בחי' י"ב חדשי השנה שהם י"ב מזלות שהם כנגד י"ב שבטי יה. וכל הנשמות כלולים בי"ב שבטים כידוע שהם כנגד י"ב גבולי אלכסון שהם בחי' גבולי ומצרי השדה העליון שמתחלק לי"ב גבולי אלכסון שהם כנגד י"ב נוסחאות התפילה שהם כנגד י"ב שערים ברקיע שדרך שם עולין התפילות. כי תיקון התפלה הוא בחי' תיקון הנשמות שבשדה הנ"ל כ"ששם בהתורה הנ"ל ע"ש. וכלל התיקון של כל הבחינות האלה הוא שיהיה הכל נכלל בבחי' כולו אחד, כי כל הי"ב גבולי אלכסון מקבלי חיותם מנקודה הפנימית שהוא נקודת המרכז שהוא בחי' שורש, הויה פשוטה שמשם נמשכין כולם. ועיקר תיקון העולם כשכל הי"ב גבולין נכללין באחד בשורשם שהוא בחי' הוי' פשוטה שהוא כולו טוב כולו אחד ששם אין שום אחיזת דין כלל. כי עיקר אחיזת כל הדינים והיסורים כידוע. וע"כ כנגד י"ב גבולים שהם י"ב שבטים בקדושה יש י"ב נשיאי ישמעאל בקליפה כ"ש שנים עשר נשיאים יוליד וכן נחור הוליד ג"כ שנים עשר בנים את זה כנגד י"ב שבטים כשפרש"י שם ע"פ הנה ילדה מלכה גם היא וכו' אף היא השלימה וכו'. וע"כ עיקר התיקון לסתום עיניו מחיזו דהאי עלמא לגמרי כדי להכלל בבחי' כולו אחד כולו טוב כמבואר שם שעי"ז נתבטלין כל היסורים והדינים שזהו בחי' שנכללין כל הי"ב גבולים בשורשם בבחי' הוי' פשוטה בבחי' כולו אחד כולו טוב ששם נתבטלין כל הגבולים והמצרים שמשם אחיזת הדינים והיסורים כנ"ל. וזהו בחי' י"ב חדשי השנה שהם בחי' י"ב מזלות המתגלגלים ברגיע וכולם מתגלגלים ע לנקודת המרכז שאין בו שום ציור ששורשו מבחי' כולו אחד כולו טוב וכל גלגולם וסיבובם בכל שנה ושנה ושנה כל ימי עולם הכל כדי שיוכללו בבחי' כולו אחד כולו טוב שזהו התכלית של כל העולם ומלואו וכ"ש וזרח השמש ובא השמש ואל מקומו שואף זורח הוא שם. מקומו זה בחי' כולו אחד כולו טוב שהוא השי"ת שהוא מקומו זה בחי' כולו אחד כולו טוב שהוא השי"ת שהוא מקומו של עולם וכו'. כי כל הגלגלים סובבים והולכים על סביבותם כ"ש סובב סובב הולך הרוח ועל סביבותיו שב הרוח וכל גילגולם וסיבובם ומרוצתם הכל הוא לשוב ולהכלל בשרשם שהוא כולו אחד שהכל רצים ושבים ומתגלגלים וחוזרים לשם. וע"כ בכל שנה ושנה נעשה תיקון השדה כנ"ל כי בכל י"ב חדשי השנה חוזרים כל הגלגלים שהם בחי' י"ב מזלות שזהו בחי' תקופת השנה שחוזרים ועולים ונכללים כל הי"ב גבולי אלכסון שהם בחי' י"ב חדשים י"ב מזלות, נכללים בשרשם בנקודה הפנימיות בבחי' כולו אחד כולו טוב שזהו בחי' תיקון השדה שהוא תיקון הנשמות הגדלים שם שהם צמח השדה כי עיקר תיקונם ע"י שנכלל הכל בבחי' כולו אחד כולו טוב שזה התיקון נעשה בכל שנה ושנה כנ"ל:

אות ד

וזהו בחי' עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה. כי התבואה היוצא בכל שנה ושנה, בכל שנה דייקא כנ"ל צריכין לתקנה שתהי' נכללת בבחי' כולו אחד שהוא תיקון השדה כנ"ל וע"כ צריכין ליתן תרומות ומעשרות ומתנות עניים מהתבואה. כי ע"י שנותנין מהתבואה לכהנים וללווים ולעניים כמו שצותה התורה עי"ז מרימין כל התבואה ונכללת בשורשה בכולו אחד. כי החלק שנותנין לכהנים וכו' ולעניים הם חלק הש"י כאלו נותנין לו ית' כי כהנים משולחן גבוה קא זכו כ"ש אני חלקך ונחלתך בתוך בני ישראל. וכן כל מה שנותנין לעניים נותנין להש"י כביכול כ"ש מלוה ה' חונן דל וכו'. נמצא שבזה שמקיימין מצוות המתנות מן התבואה בזה מרימין ומעלין כל התבואה להש,י שהוא כולו אחד כולו טוב ע"י שנותנין לו חלקו שצוה ליתן חלקו לכהן וכו' ולעני כנ"ל:

וזהו בחי' מעשר מן המעשר שהוא בסוד מאה ברכות בכל יום כמובא שהוא בחי' התפילה שכלולה מכל המאה ברכות שהוא בחי' ויזרע יצחק בארץ ההוא וימצא בשנה ההוא מאה שערים ויברכהו ה' כידוע. שכ"ז הוא כדי לחזור ולכלול באחד ע,י שנכללין עשר מעשר עד מאה עד שנכללין באחד שהוא סוד מעשר מן המעשר דהיינו אחד ממאה שנותנין לכהן. וע"כ כל אלו התיקונים של תרומות ומעשרות ומתנות עניים שהם תיקוני השדה הקדושה נעשין בכל שנה ושנה כ"ש עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה. כי עיקר תיקון השדה דהיינו שתהי' נכללת באחד, זה צריכין לעשות בכל שנה ושנה שכלולה מי"ב חדשים שבהם חוזרים הגלגלים בחי' י"ב גבולי אלכסון וחוזרין ושבין ונכללין ועולין בשרשם שהוא כולו אחד כולו טוב כנ"ל שעי"ז נתבטלין כל המצרים והדינים הנאחזין מבחי' הגבולים והצמצומים כנ"ל:

אות ה

וע"כ יעקב אבינו שזכה להוליד י"ב שבטים בקדושה כי מטתו הי' שלימה בלי פסול ע"כ זכה לנחלה בלי מצרים כי נתבטלו כל המצרים והדינים ע"י שזכה להכניס כל הי"ב גבולים לפנים בבחי' כולו אחד כי אורייתא וישראל וקוב,ה כולא חד:

אות ו

וזהו בחי' שבת שאז נכללין בבחי' כולו אחד כי שבת מעין עוה"ב שאז יהי' ה' אחד ושמו אחד שהוא כולו אחד כולו טוב. כ"ש שם בהתורה הנ"ל. וכ"ש בזוה"ק רזא דשבת איהו שבת דאתאחדת ברזא דאחד וכו', ע"כ צריכין לסדר בשבת י"ב לחמים בביהמ"ק כדי שיהיו נכללין כל הי"ב גבולים וכו' בבחי' כולו אחד כנ"ל וע"כ ארז"ל כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים היינו כנ"ל:

וזהו בחי' התענית שמתענין בכל שנה ביום היאר צייט כי תענית הואבחי' שסותמין עיניו מחיזו דהאי עלמא שעי"ז נכללין בהתכלית שהוא עוה,ב שכולו אחד כולו טוב שאין בו אכילה ושתי' וכמבואר בהתורה הנ"ל. שא"א לכלול בהתכלית כ"א ע"י שסותמין עיני' מחיזו דהאי עלמא דהיינו לפרוש עצמו לגמרי מכל תאוות עוה"ז והבליו שזהו בחי' התענית שפורשין עצמן מאכילה ושתי' מתאוות עוה"ז בשביל להכלל נשמת המת בהתכלית שהואכולו אחד וכו' שהוא תיקון הנשמות הגדלים בהשדה שא"א לזכות לזה כ"א ע"י סתימו דעיינין מחיזו דהאי עלמא כנ"ל שזהו בחי' תענית כנ"ל:

אות ח

וזהו הקדיש שאומרים כל השנה ראשונה וכן ביום שמת בו אביו ואמו. כי קדיש הוא למעלה מכל הקדושות כולן כ"ש בזוה"ק וזוכין ע"י אמירת קדיש בכוונה להכלל בבחי' כולו אחד כולו טוב שהוא תיקון התפלה תיקון השדה כנ"ל כי עיקר תיקון התפלה הוא שתהי' כל התפילה נכללת באחד עד שאפילו כשעומד בסוף התיבה האחרונה של התפלה עדיין יהיה עומד בתחלת תיבה הראשונה של התפילהוכו' כמבואר שם היטב בהתורה הקדושה הנ"ל. וזהו בחי' קדיש כי כלהתיבות של התפלה שהם ברכות והודאות לשמו הגדול והקדוש צריכין לכוללם באחד שהוא התכלית ששם הוא למעלה מכל הברכות וההודאות ששם כולו אחד בחי' ויברכו שם כבודך ומרומם על כל ברכה ותהלה. וזהו בחי' הקדיש שהוא לעילא מן כל ברכתא ושירתא ותושבחתא ונחמתא דאמירן בעלמא, ולעילא מן כל הברכות הוא כולו אחד כולו טוב. ועל כן אומרים הקדיש בשעת התפלה כי עיקר תיקון התפלה כדי שתהיה התפילה כולה נכלת באחד כנ"ל על כן צריכין לומר קדיש שהוא למעלה על כל הקדושות ועל כל הברכות של התפילות בחינת לעילא מן כל ברכתא וכו' כנ"ל. ועי"ז עולין לשורש התפילה שהוא למעלה מן התפילה שהוא בחי' כולו אחד כולו טוב, ואז נכללת התפילה בשרשה בבחי' התכלית שכולו טוב כולו אחד שזה עיקר תיקון התפילה כנ"ל:

אות ט

וזה שמבואר בכוונות. שע"י הקדיש עולין מעולם לעולם שבשביל זה אומרין קדיש בין תפילת העשי' לתפילת יצירה כדי להכלל עשיה ביצירה וכן בין יצירה לבריאה כי הקדיש הוא העמוד שבין עולם לעולם שעי"ז נכלל עולם התחתון בעולם שלמעלה ממנו היינו כנ"ל. כי כלליות העולמות שיהי' עולה ונכלל התחתון למעלה בעולם העליון זה א"א כי אם ע"י שנכללין בהתכלית שכולו אחד כולו טוב ושם כל העולמות אחד ועי"ז יכול עולם התחתון להכלל בעליון וע"כ עושין זאת ע"י הקדיש נכללין בהתכלית שהוא לעילא מן כל ברכתא וכו' כנ"ל שעי"ז עולה ונכלל הכל באחד. ועי"ז עולה ונכלל התחתון בעליון כנ"ל:

אות י

וע"כ עיקר כוונת הקדיש להמתיק ולבטל כל המוחין דקטנות שהם הדינים. כי ע"י שמסתכלין על התכלית נתבטלין כל הדינים והיסורין כ"ש שם בהתורה הנ"ל וע"כ כתוב בזוה"ק שהקדיש מתבר כל גזיזין דפרזלא וכו' כי נתבטלין כל הדינים ע"י שנכללין בבחי' כולו אחד שזהו בחי' הקדיש כנ"ל וע"כ אומרים קדיש על אביו ואמו כי ע"י הקדיש נכלל נשמתם בבחי' כולו אחד שזהו עיקר תיקון הנשמות תיקון השדה כנ"ל:

אות יא

וזהו בחי' הנר שמדליקין ביום היאר צייט כי כל תיקוני הנשמה הוא ע"י ביטול אל התכלית כנ"ל. שזהו בחי' התענית והקדיש כנ"ל ע"כ מדליקין הנר כי הנר נדלק ומאיר מאור הזריחה וההתנוצצות של הרשימו של הביטול שמאור הזריחה הזה נמשך הארת התורה שנקראת נר ואור כ"ש כי נר מצוה ותורה אור. היינו בחי' אור הזריחה של הרשימו מן הביטול כנ"ל שמשם נמשך התורה כמבואר היטב בהתורה הנ"ל וזהו בחי' הנר הנ"ל של היאר צייט שמאיר מאור הזריחה הנ"ל. וזהו בחי' נר של תפלה כי בשעת התפילה צריכין להכלל ולהתבטל בהתכלית כנ"ל ומשם מאיר הנר של התפלה מאור הזריחה הנ"ל:

אות יב

וזהו בחי' נרות של יוה"כ שמדליק כ"א נר ביוה"כ כי אז ביוה"כ הוא עיקר שלימות התפילה שנכללת בכולו אחד שהוא התכלית שהוא בחי' עוה"ב. כי יוה"כ הוא בחי' עוה"ב שאין בו אכילה ושתיה כידוע כי אז אנו סותמין עינינו מחיזו דהאי עלמא כי מתענין ה' עינויים ופורשין עצמן מכל תאוות עוה"ז ועוסקין רק בתפלה שהוא למעלה מן הכל וע"כ אז ביוה"כ נכללת התפילה בתכלית השלימות בבחי' כולו אחד וע"כ אז נשלמת התפילה ביותר מכל השנה כי מתפללין אז ה' תפילות כי אז נכללת התפילה באחד שהוא בחי' עוה"ב שזהו עיקר שלימות התפילה כנ"ל וזהו בחי' תפילת נעילה שמתפללין ביוה"כ וביום התענית כי ביוה"כ וביום התענית שאז סותמין עיניהם מחיזו דהאי עלמא שעי"ז נכללין בהתכלית שכולו אחד כנ"ל. שעי"ז נכללת התפילה באחד. שזהו עיקר תיקון התפילה כנ"ל. ע"כ מתפללין אז תפילת נעילה שהוא בחי' שנועלין וסוגרין כל התפילות יחד וכוללין אותן באחד עד שכל התיבות של כל התפילות נעולים וסגורים יחד ואפילו כשעומדים בסוף התפילה עדיין עומדים בתחילת התפילה כי הכל נעול וסגור ביחד כי כולו אחד כנ"ל:

וע"כ אחר נעילה אומרים שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד כי אנו מייחדים וכוללים עי"ז כל התפילות באחד שזהו בחי' תפילת נעילה כנ"ל:

וזהו שאומרים אח"כ ה' הוא האלהים כי ה' הוא האלהים זהו בחי' עלמא דאתי שהוא שם מלא כידוע כי עוה"ב הוא בחי' כולו אחד כולו טוב בחי' ה' הוא האלהים היינו שרחמים ודין הכל אחד כי נתבטלין ונמתקין כל הדינים כי כולו אחד כולו טוב כנ"ל:

וע"כ מדליקין נרות ביהו"כ כ"א ואחד להורות שאז נכלל כ"א בעלמא דאתי שהוא התכלית שכולו אחד כולו טוב שע"י אור הזריחה של הביטול הזה מאיר הנר כנ"ל:

אות יג

וע"כ ביוה"כ ניתנה התורה כי הלוחות האחרונה ניתנו ביוה"כ כי התורה נמשכת מאור הביטול אל התכלית כנ"ל שהוא בחי' יוה"כ כנ"ל וע"כ אז מוחלין כל העוונות שהוא בחי' ביטול כל היסורין שבעולם כי אין יסורין בלא חטא ואז ביוה"כ נכללין בהתכלית שכולו טוב כולו אחד ששם נתבטלין כל העוונת וכל היסורין כי אין שם שום דין כלל. כי כולו אחד כולו טוב אמן ואמן:

אות יד

ושני הלוחות הם כלולים מי"ב שבטים כי הלוחות ארכן וא"ו ורחבן וא"ו (כשרז"ל ב"ב י"ד) נמצא שב' הלוחות ארכן י"ב והם כלולים ונמשכים מאור הביטול הנ"ל שהוא כולו אחד שכל זה הוא בחי' י"ב שבטים י"ב גבולי אלכסון שכלולים באחד שזהו עיקר תיקון כל העולמות והנשמות כנ"ל. וזהו בחי' י"ב אבני יעקב שנכללו באבן אחד כי יעקב זכה לנחלה בלי מצרים וגבולים כי נכללו כל הי"ב גבולים כל הי"ב שבטים באחד בחי' שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד שאמרו הי"ב שבטים ליעקב בשעת הסתלקותו כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבינו אלא אחד (כשרז"ל) היינו כנ"ל אע"פ שאנו י"ב שבטים שהם בחי' י"ב גבולים י"ב נוסחאות התפילה וכו' אעפ"כ הכל אחד כי אין בלבינו אלא אחד כי אנו מסתכלים רק על התכלית ששם הכל אחד כנ"ל:

אות טו

וזה שאומרים ק"ש קודם התפילה כדי לכלול התפילה באחד שהוא עיקר תיקון התפילה כנ"ל:

וזהו בחי' סתימת עינים בשעת ק"ש כי א"א להסתכל על התכלית היינו לכלול באחד כ"א ע"י סתימת עינים מחיזו דהאי עלמא לגמרי כנ"ל וע"כ צריכין למסור נפשו על קידוש השם בשעת אמירת אחד כי מסירת נפש זהו בחי' סתימת עינים מחיזו דהאי עלמא שמסתלקין מזה העולם לגמרי ומדבקין עצמן להש,י ומוסרין נפשם לגמרי בשבילו ית' ועי"ז נכללין באחד שהוא בחי' התכלית שכולו טוב כי א"א להסתכל על התכלית כ"א ע"י סתימת עינים מהאי עלמא שזהו בחי' מסירת נפש כנ"ל:

אות טז

וזה שארז"ל כל העונה אמן יהא שמי' רבא בכל כחו מוחלין לו כל עוונותיו כי ע"י עניית אמן יהא שמי' רבא בכונה נכלל לעילא מן כל ברכתא שהוא התכלית שכולו אחד כולו טוב ששם אין שום אחיזת דין ועון כלל רק הכל נמחל שם כי משם מבחי' התכלית בחי' עוה"ב משם עיקר מחילת עוונות כי זהו בחי' יוה"כ שהוא בחי' עוה"ב כולו טוב כולו אחד שמוחלין אז העוונות ע"י שנכללין אז שם כנ"ל:

וזהו בחי' כל המענג את השבת מוחלין לו עוונותיו כי ע"י שמירת שבת נכללין ג"כ בהתכלית הזה שזהו בחי' נחלה בלי מצרים וכנ"ל וע"כ מוחלין לו כל עוונותיו כנ"ל:

אות יז

וזה בחי' י"ב תיבות שבפ' שמע ובשכמל"ו כנגד י"ב גובלי אלכסון בחי' י"ב שבטים וכל בחי' י"ב הנ"ל שצריכין לכוללן באחד שזהו בחי' ק"ש כנ"ל:

מצרנות ד

אות א

ע"פ התורה הנ"ל (בה' חלוקת שותפות הלכה ה') יבואר ענין מצרנות שבעל המצר קודם לקנות השדה הסמוכה לגבולו. משום ועשית הישר והטוב כשרז"ל:

כי מבואר בהתורה הנ"ל שעיקר קיום הד' יסודות הוא ע"י יסוד הפשוט שהוא בחי' הצדיק יסוד עולם שהוא בחי' הנהר היוצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד והי' לארבעה ראשים שהם הד' יסודות וכו' ע"ש. וכמובא מזה לעיל ע"ש:

אות ב

כי עיקר התהוות של כל העולם ומלואו הוא מהד' יסודות ארמ"ע. כי השי"ת ברא הד' יסודות ומהם הרכיב והמזיג כל העולם ומלואו שהם דצח"ם שבכ"א מעורבים כל הד' יסודות רק שבדומם העיקר הוא בחי' עפר ובו כלולים השאר. והצומח עיקרו בבחי' מים וכו' אבל כ"א כלול מכולם כמובא כ"ז בספרים. ועיקר קיום כל הדברים שנתהוו מהד' יסודות הוא ע"י סדר ההרכבה שנתמזגו ונרכבו במזג השוה כפי הראוי לאותו הדבר כי הד' יסודות כל אחד ואחד משונה הרבה מחבירו. כי העפר משונה מאד מרוח ואויר, ואש ממים וכן כולם רק השי"ת בחכמתו הנפלאה בראם בחמכה כזאת שיוכלו להתערב ולהתמזג זה עם זה עד שיתהוה מהם כל הדברים שבעולם ויתקיימו ויחיו כל זמן קיומם עד שיגיע הזמן שיכלו ואז חוזרין ומתפרדין הד' יסודות כא למקומו שזהו עיקר בחי' המיתה והכליון וההפסד של הדברים כידוע. וע"כ ברא הש"י כחות ממוצעים בין הד' יסודות כדי שיוכלו להתמזג זה עם זה כי עפר קר ויבש ומים שסמוך לו הוא קר ולח ויש לו שייכות עם העפר ע"י ששניהם קרים וכן מים הורא קר ולח ורוח לח וחם וכו' כמבואר בספרים. נמצא שעיקר קיום כל הדברים שבעולם שנתהוו מהד' יסודות עיקר קיומם ע"י החיבור וההרכבה שלהם כשהם ממוזגים במזג השוה כפי הראוי לאותו הדבר. ע"כ עיקר קיום כל העולם ומלואו הוא ע"י בחי' היסוד הפשוט שהוא הצדיק יסוד עולם כי הוא מחי' ומקיים כולם כי ממנו נמשכין כולם והוא מחברם ומרכיבם וממזגם יחד במזג השוה ועושה שלום ביניהם שעי"ז עיקר קיום הדברים כנ"ל. כי מחמת שהוא בבחי' יסוד הפשוט שהוא פשוט בתכלית הפשיטות בלי שום שינוי כלל ע"כ הוא יכול לחבר כולם ולכוללם יחד למזגם במזג השוה ולעשות שלום ביניהם אע"פ שהם משונים מאד כ"א מחבירו וכחותם מהופכים זה מזה אע"פ מאחר שבאמת כל כחותם המשונים נמשכין מיסוד הפשוט שאין בו שום שינוי, ושם שורש כל הד' עם כל כחותם ע"כ הוא מאיר בהם וממשיך בהם כח פשיטותו. ועי"ז עושה שלום ביניהם וממזגם במזג השוה שזה עיקר קיום כל הדברים שבעולם. כי כל זמן שהד' יסודות מחוברים יחד באיזה דבר ומתנהגים במזג השוה אזי יש קיום וחיות לאותו הדבר אבל כשנתבלבל הסדר שביניהם ומתגבר יסוד אחד על חבירו מזה נפסדים ונתקלקלים ונכלים כי הכליון הוא פירוד הד' יסודות וכנ"ל. וע"כ כל החולאת שבאדם בא ע"י מחלוקת הד' יסודות שאין מתנהגים במזג השוה ח"ו מתגבר יסוד אחד על חבירו כידוע וכמובא מזה בדברי אדמו"ר ז"ל:

אות ג

נמצא שעיקר קיום כל הדברים שבעולם הוא ע"י השלום שנעשה ע"י הצדיק יסוד עולם שהוא בחי' רבית שלום שהוא בחי' יסוד הפשוט וכנ"ל וע"כ לא מצא הקב"ה כלי מחזקי ברכה לישראל אלא השלום. כי אפילו בגשמיות עיקר קיום כל הדברים שנתהוו מד' יסודות הוא ע"י השלום דהיינו ע"י שמתנהגים היסודות במזג השוה ואין א' יוצא חוץ לגבולו ואינו מתגבר נגד חבירו וזה נעשה ע"י הצדיק יסוד עולם וכו' שעל ידו עיקר השלום כנ"ל. מכ"ש ברוחניות לענין המדות הנמשכין מהד' יסודות וכל מדה כלולה מכולם וצריכין לידע איך להתנהג בכל מדה לברר הטוב ממנה ולבער הרע שבוודאי א"א לידע איך להתנהג בכל המדות כ"א ע"י הצדיק האמת שהוא בחי' יסוד הפשוט שהוא בחי' הנהר היוצא מעדן וכו' שהוא משקה את הגן דא אורייתא שכלולה מכל המדות. שא"א לידע איך להתנהג בכל המדות שהם כלל כל התורה אשר היא חיינו וחיות כל הדברים שבעולם כ"א ע"י הצדיק יסוד עולם שהוא יסוד כל המשות הנמשכין מד' יסודות שהוא יודע למזגם ולחברם ולעשות שלום ביניהם לברר מכל מדה ומדה הטוב מהם ולהתנהג בהם במזג השוה הכל בעתו ובזמנו באופן שיתקיים ויחיה חיים אמתיים ע"פ התורה שזה עיקר החיות של כל העולמות כלולים מד' יסודות. כי גם העולמות העליונים הם בבחי' הד' יסודות שהם בחי' ד' אותיות השם כמובא בכתבים שד' עולמות אבי"ע הם בחי' שורש הד' יסודות ששרשם ד' אותיות השם ע"ש. ע"ש צריכין לבקש ולהתפלל ולהתחנן הרבה לפני הש"י שנזכה להתקרב להראש בית האמתי כי העולם בכלל הוא כמו בית שעיקר קיומו כשיש לו ראש דהיינו ראש בית בחי' בעל הבית כדי שינהיג הבית וכל אשר בו כראוי לסדר הכל על מקומו הראוי ולהשגיח על תיקון הבית וכל אשר בו. וכן כל אדם בפרטיות הוא בחי' עולם קטן בחי' בית וצריך שיהי' לו ראש בחי' בעל הבית שינהיג אותו כראוי בגשמיות וברוחניות שידע להנהיג כל הד' יסודות שמהם כל המדות להנהיג ולסדר הכל כראוי במזג השוה באופן שיתנהג הכל ע"פ התורה אשר היא חיינו אשר ע"י מתקיימים הכל וכנ"ל. וע"כ שנאוי המחלוקת מאד בפרט כשחולקין ח"ו על צדיק האמת וכשרי הדור כי כפי המחלוקת שחולק א' עם חבירו כן נעשה פירוד בין הד' יסודות כי נתקלקל השלום שביניהם ע"י שנתעורר מחלוקת בין בנים אדם. כי כל אדם ואד יש לו אחיזה באות מיוחד ובמדה מיוחדת וביסוד פרטי אע"פ שכל אדם כלול מכל הד' יסודות ומכל המדות אעפ"כ עיקר אחיזתו ביסוד פרטי ובמדה מיוחדת. וע"כ יש שינויים גדולים בטבעי בני אדם ובמדותיו כי זה כנגד חבירו בחי' אש וחבירו בחי' מים כנגדו וצריכין שיהי' שלום ביניהם כי עיקר השלום הוא בין שני הפכים (כ"ש אדמו"ר ז"ל במ"א). אבל כשנתעורר ח"ו מחלוקת ביניהם אזי נתעורר מחלחוקת בשרשי היסודות שהם נאחזין בהם. וכשנעשה מחלוקת בין היסודות מזה באין ח"ו כל החורבנות וכל החולאת ח"ו וכו' ר"ל כי הכל כפי פירוד הד' יסודות ח"ו. כי כשאין הד' יסודות מתנהגין במזג השוה ח"ו אזסי הם מצירים זה לזה וכ"א וא' נעשה מיצר לחבירו כי מתגבר האש כנגד המים והמים נגד האש וכן השאר. ומזה כל החורבנות וכל הצרות ח"ו וזה בחי' חורבן ביהמ"ק שהתגברו מאורי אש כנגד מאורי אור והחריבו את הביהמ"ק והכל ע"י שפגמו בהד' יסודות במדותיהם ותאוותיהם הרעות והעיקר ע"י המחלוקת ובפרט שחלקו על צדיקי אמת וכשרז"ל (שבת קיט) לא חרבה ירושלים עד שהושוו בה קטן וגדול וביזו ת"ח וכו' וגם אמרו שעיקר חורבן בית שני הי' ע"י שנאת חנם כי ע"י שנאה ומחלוקת בפרט כשחולקין על צדיקי אמת שמהם עיקר החיבור וההרכבה של הד' יסודות שזה עיקר קיום הכל כנ"ל, וכשחולקין עליהם אזי נעשה מחלוקת בין הד' יסודות ואזי מצירים זה לזה ומזה באים כל החורבנות ח"ו ועי"ז נחרב הביהמ"ק בחי' ויצת אש בציון ותאכל יסודותי' כמובא בהתורה הנ"ל. כי הבית המקדש בחי' עינים בחי' כלליות הד' יסודות שצריכין לקבל חיות מהראש בית שיאיר הראש להבית דהיינו שהצדיק שהוא בחי' הראש שהוא בחי' מאורי אור יאיר להבית המקדש שהוא בחי' כלל הד' י סודות ואז הבית על מכונו וכל העולם ומלואו מתנהג בשלום כראוי וכסדר. אבל כשחלקו זה על זה ובפרט שחלקו על הראש כ"ש ויהיו מלעיבים במלאכי אלקים וכו' עי"ז נתרחק ונתעלם הראש מהבית ולא נמשך השפעת הנהר היוצא מעדן שהוא בחי' יסוד הפשוט לתוך הד' ראשים ואז נעשה מחלוקת בין הד' יסודות ונעשים מצרים זה לזה ומתגבר כ"א על חבירו ומזה נחרב הביהמ"ק ומזה באים כל החורבנות וכל הצרות ח"ו כנ"ל. וזה בחי' כל רודפיה השיגוה בין המצרים, בין המצרים דייקא כי ע"י המצרים, בין המצרים דייקא כי ע"י המצרים דהיינו שלא הי' שלום בין הד' יסודות ונעשים מצרים זה לזה עי"ז כל רודפיה השיגוה כי מזה הי' עיקר החורבן כנ"ל. כי אז התגברו עננין דמכסין על עיינין שהם עשו וישמעאל שהם עיקרי מימרי הקדושה. וע"כ אדום שהוא העיקר, והגלות הארוך הזה נקרא על שמו, ע"כ הוא עומד על המיצר של א"י כי הוא עיקר המיצר של הקדושה שהוא בחי' קדושת א"י. והתגברותו ח"ו כשנעשהמחלוקת ח"ו ונעשין מצרים בין הד' יסודות ומתגברין זה כנגד זה. והעיקר ע"י שחולקין על הצדיק הראש בית שהוא בחי' מאורי אור שאז מתגברין ח"ו מאורי אש שהוא פגם וקלקול הד' יסודות שהם בחי' עינים שזהו בחי' עשו וישמעאל שהם מיצרי הקדושה שהם בחי' עננין דמכסיין על עיינין שהם החריבו את הביהמ"ק כיעיקר החורבן עי"ז כנ"ל:

וע"כ ארז"ל כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים כי שבת הוא בחי' הצדיק הראש בית כמבואר שם בהתורה הנ"ל וע"כ ע"י שבת נתבטלין המצרים כיע"י הצדיק הראש בית בחי' שבת נמשךם היסוד הפשוט שעושה שלום בין כל הד' יסודות שיתנהגו במזג השוה, ולא יהיו מצרים זה לזה וכנ"ל. וכפי ביטול המצרים שבין הד' יסודות כמו כן נתבטלין המצרים של גבולי הקדושה ונתבטלין כולם להרחבי גבול הקדושה להגדיל שם ה' שהוא שורש הד' יסודות כמו שיהי' לעתיד שאז יתקיים ופרצת ימה וקדמה וצפונה ומזרחה שהוא בחי' נחלת יעקב ששמר את השבת שהיא בלי מצרים. כי ד' רוחות העולם הם בחי' ד' יסודות ששרשם ד' אותיות השם כידוע וכשמתקנין הד' יסודות ע"י הצדיק האמת שהוא בחי' שבת דהיינו שזוכין לטהר ולקדש א"ע כראוי בכל המדות והתאוות הנמשכין מהד' יסודות אז הוא מושל בכל הד' רוחות שהם בחי' ד' יסודות כי אין לו שום מיצר ומונע כי זכה לשלום ע"י הראש בית שעושה שלום בין הכל בין כל הד' יסודות שכוללים העולם ומלואו וכנ"ל:

אות ד

וע"כ הזהירו רז"ל על דינא דבר מצרא שלא לקנות שדה על מיצר חבירו אם חבירו רוצה בה כי צריכין להשתדל בכל כחו למעט המצרים כדי להרחיב גבול הקדושה כי כל מה שמתרחב הגבול של כל אחד מישראל ונתמעט המיצר כמו כן נתמעט המיצר שבין הד' יסודות ונמשכך שלום ביניהם דהיינו שנמשך עליהם הארת היסוד הפשוט שהוא הראש בית שעי"ז עיקר חיות וקיום כל העולם ומלואו בגשמיות וברוחניות וכנ"ל:

אות ה

וע"כ כבש משה רבינו בעצמו ארץ סיחון ועוג אע"פ ששאר א"י לא כבש. כי ארץ סיחון ועוג עומד על הציצר של א"י, וזה עיקר תוקף המלחמה לכבוש המיצר ואז ממילא כובשין א"י. וע"כ באמת לא אבה סיחון ועוג להעבירם בארצו כי אמר כל עצמי איני עומד כאן כ"א בשביל לשמור הגבול וכו' כשפרש"י שם. היינו כי כל הל"א מלכים של א"י שכרו אותם שיעמדו על הגבול מחמת שסיחון ועוג היו קליפות קשות ועצומות מאד ועמדו על הגבול והמיצר של א"י כדי שלא יוכלו ישראל יכנס לארץ. ומעוצם כחם לא הי' מי שיוכל לכובשם כ"א משה רבינו בעצמו בחייו ואז בקל כב יהושע את כל א"י כי עיקר המלחמה לבטל המיצר וכנ"ל. וע,כ רצה משה לעבור דרך ארץ אדום כי רצה לבטל עיקר המיצר הגדול שהוא אדום שהקליפה שלו קשה מכולם וראה שעיקר חורבן ביהמ"ק ואריכת הגלות יהי' על ידו ורצה לבטלו אבל השי"ת הזהירו כי לא אתן לך מארצו עד מדרך כף רגל. וכל זה גרמו ישראל בעוונותיהם ע"י שחלקו כ"פ על משה ואהרן במרגלים וכו' ואמרו נתנה ראש וכו' ופגמו בהראש בית ומאז נגזר עליהם בכיה לדורות בליל ת"ב שעי"ז לא הי' להם כח לכבוש מיצר אדום שאז הי' מתבטלת הקליפה לגמרי וכשפרש"י בפ' דברים ע"פ ונפן ונסע המדברה, אלו לא חטאו הי' עוברים דרך הר שעיר ליכנוס לארץ וכו' וכן פרש"י מקודם ע"פ פנו לכם שנאמר בענין חטא המרגלים כמובא שם בפרשה וגם שם פרש"י וז"ל אמרתי להעביר אתכם דרך רוחב ארץ אדום לצד צפון ליכנס לארץ, קלקלתם וגרמתם לכם עכוב. כי העיקר לבטל מיצרי הקדושה שהוא מצר א"י אבל מחמת חטאיהם לא יכלו לכבוש ולבטל עיקר המיצר שהוא אדום רק נכנסו לא"י ע"י שכבשו המצרים של סיחון ועוג וגם זה בגודל עוצם כחו של משה וכנ"ל:

אות ו

וזה שאיתא במדרש איכה (סוף פ"א) חטאו בראש ולקו בראש ומתנחמים בראש וכו' היינו כנ"ל כי עיקר החטא והחורבן הי' ע"י שפגמו בהראש בי תואמרו נתנה ראש ונשובה מצרימה ועי"ז גרמו כל ראש לחלי וכל לבב דוי וכו' כי החולאת וכל הדוויים וכל הצרות ר"ל הכל ע"י קלקול הד' יסודות ע"י שאין ביניהם שלום ע"י שפגמו בהראש בית וכנ"ל. וע"כ עיקר הנחמה ע"י הראש שנאמר ויעבור מלכם לפניהם וה' בראשם (עיין כל זה במדרש שם) וה' בראשם שה' בתוך ראשם ומנהיגם שהוא הראש בית כי הראש בית האמתי בתוכו שכינת השי"ת ב"ה כי שמו שמותף בשמו כנ"ל. וזה עיקר הנחמה שנזכה לראש בית האמתי שעל ידו יתתקן הכל כנ"ל ב"ב אמן:

אות ז

וע"כ קורין פ' דברים תמיד בשבת חזון סמוך לת"ב כי כל פ' דברים מדבר מה שגרמו בעוונותיהם לסבב גבולי א"י ולא יכלו לכנוס בדרך הישר דרך ארץ אדום לכבוש א"י וכל זה מחמת שבעונותיהם נתנו כח לעיקר המצרים של א"י שהוא אדום ועמון ומואב ולא יכלו לכבוש אלו המצרים רק הוצרכו לסבב הרבהעד שבאו ממזרח לארץ סיחון ושם כבשו המיצר בגודל כחו של משה עיין בפ' דברים שכל הפ' מדבר מזה. כי מתחיל אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר וכו' ומדבר מענין זה שסבבו גבולי א"י ע"י שחטאו במרגלים ואמרו נתנה ראש וכו' ומדבר מזה בכל הסדר כל מה שעבר בזה עד שבאו לארץ סיחון ועוג וכבשום. וכל זה גרם חורבן ביהמ"ק כנ"ל כי אם לא היו חוטאים והי' כובשים המצר של אדום ועמון ומואב לא הי' נחרב הביהמ"ק וכנ"ל. ע"כ קורין פ' זאת בשבת חזון סמוך לת"ב כי עיקר החורבן הי' ע"י שלא כבשו ולא הכניעו אלו המצרים בבחי' כל רודפיה השיגוה בין המצרים כנ"ל:

אות ח

וע"כ נסתלקו משה ואהרן על גבולי א"י כי מחמת עוונות ישראל לא יכלו לגמור בחייהם לכבוש אלו המצרים אבל גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם וסוף כל סוף יכבשו כלאלו המצרים ע"י שהם נגנזו שם וע"כ דקדקה התורה וביארה במיתת משה ואהרן שהי' בגבול ארץ אדום ובארץ מואב כ"ש במיתת אהרן ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בהר ההר על גבול ארץ אדום וכו' יאסף אהרן וכו' וכן במשה כתיב ויקבר אותו בגיא בארץ מואב כי עיקר גניזתם שם הי' מחמת שהם מיצרי הקדושה כי עומדים על גבול א"י שזה עיקר המלחמה לכבוש המצרים הקשים כנ"ל. ע"כ נסתלקו משה ואהרן ונתקברו שם כדי שבגודל כחם יכבשו גם מצרים אלו. שעי"ז נזכה ליכנוס לארץ ישראל ולכובשה לנו לעולם בב"א:

אות ט

ובזה יתבאר כל דברי המדרש המובא לעיל וז"ל (בפסוק כי רבות אנחותי ולבי דוי) אתה מוצא שבדבר שחטאו ישראל בו לקו ובו מתנחמים. חטאו בראש ולקו בראש ומתנחמים בראש. חטאו בראש דכתיב נתנה ראש ונשובה מצרימה ולקו בראש דכתיב כל ראש לחלי ומת נחמין בראש דכתיב ויעבור מלכם לפניהם וה' בראשם. חטאו באוזן וכו' ולקו באוזן ומתנחמין באוזן וכו'. חטאו בעין ולקו בעין ומתנחמין בעין. חטאו באף ולקו באף ומתחנמין באף. חטאו בפה ולקו בפה ומתנחמין בפה. חטאו בלשון ולקו בלשון ומתנחמין בלשון. חטאו בלב ולקו בלב ומתחנמין בלב. חטאו ביד ולקו ביד ומתנחמין ביד. חטאו ברגל ולקו ברגל ומתנחמין ברגל. חטאו בהוא ולקו בהוא ומתנחמין בהוא. חטאו בזה ולקו בזה ומתנחמין בזה. חטאו באש ולקו באש ומתנחמין באש. חטאו ביש ולקו ביש ומתנחמין ביש. חטאו בכפלים ולקו בכפלים ומתנחמין בכפלים דכתיב נחמו נחמו עמי יאמר אלקיכם עכ"ל המדרש רק ששם מפרש בכ"א ראיות מן המקרא שבאלו הדברים הנז"ל חטאו בובו לקו ובו מתנחמין ע"ש. והענין פלא מה שפרטו דברים אלו דייקא. אך הנלע"ד שבאלו הדברים כלולים כל הפגמים שפגמו בכל העוונת שלהם וע"כ בהם לקו ובהם יתנחמו. כי עקיר הפגם שעי"ז נחרב הביהמ"ק הוא מה שפגמו בכבוד הצדיקי אמת וכנ"ל. כי עיקר החיות והתקוה והישועה והנחמה מכל הצרות בגשמיטות וברוחניות הוא הצדיק האמת שהוא הראש בית שהוא הנהר היוצא מעדן להשקות את הגן וכו' שממנו חיות וקיום שלכל הד' יסודות שהם כלל כל העולם ומלואו. ומבואר שם בהתורה הנ"ל שזה הצדיק הוא הפאר והחן והיופי וההידור של כל העולם וכל מי שנכלל בו מסתכל על עצמו בכל המדות והתאוות הנמשכין מהד' יסודות וכו'. והנה אם תסתכל ותעיין היטב בדברי התורה הזאת תמצא שמזכיר שם כמה פרטים מענין קדושת הצדיק. דהיינו שם הצדיק שהוא השם והפרסום שלו והפאר והחן והיופי וההידור שלו דהיינו מי שזוכה להיות נכלל בשם הצדיק דהיינו ששם הצדיק נקרא עליו או שעכ"פ נכנס בלבו שם הצדיק והוא מאמין בו והואיקר וחשוב בעיניו ונכלל בהפאר והיופי והחן האמת של הצדיק או שרואה אותו בעיניו וכו'. שע"י כל זה נמשך עליו קדושת הצדיק שהוא הראש בית שעי"ז מסתכל על עצמו בכל המדות שהם כלל התורה עד שזוכה לשוב אל ה'. כי עיקר החיות והתיקון של כל ישראל בכלל ובפרט הוא ע"י הצדיק האמת שהוא הראש בית האמת שהוא הנהר היוצא מעדן וכו' שממנו חיות וקיום הכל וכו' כנ"ל. וזה הצדיק הוא בחי' שבת ומאיר להבית המקדש בבחי' ראש בית שהראש בחי' מוחין דהיינו הצדיק מאיר להבית שהוא בית המקדש שהוא בחי' עינים וכו'. וכשפגמו בכבוד הצדיק נתעלם ונסתלק הראש מהבית ועי"ז נחרב הביהמ"ק כי נסתלקו מאורי אור שהוא בחי' אור הצדיק והתגברו מאורי אש שהוא בחי' פגם וקילקול הד' יסודות בחי' עננין דמכסיין על עיינין בחי' רומי רבתא ורומי דעירתא בחי' עשו וישמעאל שהם בחי' כלל כל הפגמים שמהם יונקים המנהיגים של שקר בחי' ראש כל חוצות וכו' כמבוארשם כל זה ע"ש היטב:

נמצא שעיקר הפגם הוא ע"י שפגמו בכבוד הצדיק ועי"ז היו כל החורבנות וכל הצרות. ועיקר התקוה והישועה הוא ע"י התקרבות לצדיקים (וכ"ש בהא"ב ביאת המשיח תלוי ברבת הצדיקים) וזה בחי' כל הדברים הנ"ל שפרט במדרש שבו חטאו ובו לקו ובו מתנחמים. ונבאר בעזה"י הדבראים כסדר. חטאו בראש ולקו בראש ומתנחמים בראש וכו', זה כבר נתבאר לעיל כי חטאו ופגמו בהראש בית הנ"ל שהוא משה רבינו שהוא כלל כל הצדיקי אמת ורצו לבחור לעצמם מנהיגים של שקר כ"ש נתנה ראש ונשובה מצרימה (בפ' מרגלים) ועי"ז גרמו בכי' לדורות כי מאז נגזר חורבן ביהמ"ק שהוא בחי' הסתלקות הראש מהבית כנ"ל וע"כ לקו בראש כנ"ל ומתנחמים בראש דכתיב ויעבור מלכם לפניהם וה' בראשם שהם בחי' הצדיקי אמת שהם בחי' ראש בני ישראל באמת כי שמו יתב' משותף בשמם בחי' וה' בראשם וכנ"ל. חטאו באוזן וכו' זהבחי' הפגם שפגמו בשם הצדיק כי השם נשמע לאזנים וכשפוגמין בשם הצדיק האמת ואין חשוב בעיניו שמו הקדוש מכ"ש כשמבזין אותו ח"ו זה בחי' פגם האזנים שאינם רוצים להכניס באזנם ולבבם שם האמת של הצדיק האמת אשר שמו יתב' משותף בשמו וכל מה שנתגדל ונחשב שם הצדיק הזה, נתגדל ונחשב ונתפאר שמו הגדול יתב' וכשפגמו בזה פגמו באוזן כ"ש ואזניהם הכבידו משמוע שמכבידין אזניהם מלשמוע דברי הצדיק האמת אשר כל דבריו דברי אלקים חיים וע"כ לקו באוזן ומתנחמין באזן שנא' ואזניהם ישמעו דברי הצדיקי אמת ועי"ז יתתקן הכל:

חטאו בעין ולקו בעין וכו' זה בחי' פגם העינים כי צריכין לראות את פני הצדיקי אמת בבחי' והיו עינך רואות את מוריך וכו' כמבואר שם בהתורה הנ"ל היטב והם פגמו בזה ועי"ז נמשך עליהם פגם העינים של ניאוף ועי"ז לקו בעין ומתנחמין בעין דכתיב כי עין בעין יראו וכו' כי כשרואין את הצדיק כאלו רואין את השי"ת כי צדיקיא אנפי שכינתא אינון. חטאו באף שהוא החוטם זה בחי' פגם שפגמו בההידור והחן האמת של הצדיק. כי עיקר החן וההידור הוא בפנים ועיקר הפנים הוא החוטם כ"ש הכרת פניהם ענתה בם זה החוטם (כשרז"ל ומובא בדברי אדמו"ר ז"ל במ"א) כי עיקר החן האמת הוא ע"י הרוח חיים דקדושה שממשיך הצדיק שמשם כל החן וההידור והיופי כמובן שם בהתורה הנ"ל. ועיקר הרוח חיים באפיו וע"כ עיקר הפנים ששם עיקר החן והיופי הוא החוטם כי שם הרוח חיים וכנ"ל. וע"כ כשפגמו בכבוד הצדיק ולא רצו לכלול בן האמת שלו בהפאר והיופי וההידור שלו ע"כ פגמו בחוטם וזהו חטאו באף ולקו באף ומתנחמין באף וכנ"ל. חטאו בפה וכו' כי עיקר ההתקרבות אל הצדיק הוא ע"י הפא שמדברים דברי תורה שמקבלים מנו בפה כי התגלות המוחין שהם שורש הד' יסודות כנ"ל הוא בפה כ"ש מפיו דעת ותבונה וע"כ כשחטאו ופגמו בכבוד הצדיק ולא רצו לדבר בפיהם דברי תורה שגילו הצדיקי אמת ע"כ פגמו בפה וזהו חטאו בפה וכו'. וזהו חטאו בלשון כי כי הלשון הוא בחי' ברית הלשון שהוא בחי' הנהר היוצא מעדן להשקות את הגן כי הנהר היוצא מעדן להשקות את הגן זה בחי' החיות הנמשך מהראש והמוח לתוך הלב כדי להחיות את כל אברי הגוף. כי בכלליות האדם נקרא כלליות הראש שהוא הגולגלתא בחי' עדן ששם שורש החכמה והמוחין שהם שורש החיות של כל הדם כ"ש החכמה תחי' ומשם נמשך החיות לתוך הלב להחיות את כל הגוף שזהו בחי' נהר היוצא מעדן שהוא הרוח חיים הנמשך בשרשו מהמוח להשקות את הגן שהוא הלב שממנו נתפרדין כל הכחות וכל החיות לכל אברי האדם שכלולים מד' יסודות שהם בחי' ארבע מדות שזהו בחי' ומשם יפרד והי' לארבעה ראשים. וכן בענין המדות הנמשכין מהד' יסודות שכולם נמשכין ונתפרדין מהלב שהוא מקור כל המדות לטוב ולרע כי עיקר כל המדות בלב (כ"ש בהתורה מי האיש החפץ חיים בסי' ל"ג) והעיקר להמשיך שורש החכמה שבמוח להחיות ולהשקות את הלב שזה עיקר חיותו וקיומו בגשמיות ורוחניות. כי עצם החכמה שבמוח רחוק מאד מכל התאוות והמדות רעות, ועיקר המלחמה לקשר החכמה שבמוח עם הלב בבחי' וידעת היום והשבות אל לבבך שלא יהי' ברשות לבו רק יהי' לבו ברשותו. והצדיק האמת נגד העולם הוא בחי' ראש והעולם נגדו הם בחי' גוף ועיקר התיקון כשזוכין להיות מקורב ומקושר להצדיק כמו הגוף עם הראש שיהי' נמשך הנהר היוצא מעדן דהיינו החיות מהצידק להשקות את הגן שהוא כלל הגוף שעיקרו הלב אשר משם יפרד וכו' שמשם נפרדין כל המדות הכלולין בד' יסודות שהם בחי' ד' ראשים כנ"ל. וזה הנהר היוצא מעדן להשקות את הגן שהוא מקשר המוח עם הלב, הראש עם הגוף, הצדיק האמת עם כלל ישראל, הוא בחי' ברית הלשון כי עיקר הארת הצדיק הוא ע"י דיבורי פיו ולשונו הקדוש והם פגמו בהצדיק ע"כ חטאו בפה ובלשון וכו'. וזהו חטאו בלב היינו כנ"ל כי הלב הוא מקור כל המדות שממנו נפרדין כולם כנ"ל, ועיקר חיותו וקיומו לזכות שיהי' לבו שלם עם ה' להתנהג בכל המדות כראוי כרצונו יתב', הוא ע"י הצדיק האמת הוא הראש האמת שמאיר לתוך הלב וכו' כנ,לו הם פגמו בזה, וזהו חטאו בלב וכו' וכנ"ל:

וזהו חטאו ביד כי הידים הם כלי המעשה ובהם מתגלין כל המדות כפי מה שאוחז בהם כי כפי מדותיו ותאוותיו כן מעשיו לטוב או להיפך שכולם כלולים בבחי' ידים שהם כלי המעשה. וע"כ עיקר רוח החיים שבלב שממנו חיות כל האברים מתגלה בידים דהיינו בהדפק שדופק בידים דייקא כי עיקר הרוח חיים שבלב נמשך לתוך הידים מחמת שהם כלי המעשה. וע"כ עיקר התגלות מספר עשרה הוא בידים שיש בהם עשר אצבעות וכן ברגלים וכמובא מחמת ששם עיקר התגלות פעולת המדות של כל הד' יסודות שכלולים בעשר כידוע. וזהו חטאו ביד וכו' כי כל הפגמים שפגמו בכל המדות של כל הד' יסודות ע"י שפגמו בכבוד הצדיק הכל מתגלה בידים דייקא כנ"ל. וזהו חטאו ברגל כי עיקר שלימות התיקון הוא להתקרב ולהתקשר להצדיק באמת כ"כ עד שיהי' נמשך הארתו עד הרגלים ששם עיקר גמר התיקון. כי צריכין להמשיך אור הצדיק מהראש אל הלב ששם כל המדות לטוב או להיפך כדי לקשר הלב להחכמה שבמוח כדי שיהי' לבו ברשותו שיתנהג בכל המדות בקדושה כראוי ובזהיזכה לקדש את ידיו שהם כלי המעשה דהינו שיהיו כל מעשיו ופעולותיו בקדושה ובטהרה כראוי ע"פ התורה. אבל עיקר השלימות הוא כשמשיכין הקדושה עד הרגלים כי עיקר אחיזת הסט"א והקליפות שהם מיצרי הקדושה הוא ברגלים בבחי' רגלי' יורדות וכו' בבחי' עון עקבי יסובני, כי לאחר סיום רגלי הקדושה מתחיל ראש הקליפות והסט"א שהוא בחי' ראש כל חוצות. וע"כ עיקר אחיזתו בבחי' רגלין שהם סמוכין אליו שזהו סוד המנעלים כדי שלא תינק הסט"א מבחי' רגלין. וע"כ עיקר השלימות כשממשיכין קדושת הצדיק לתוך כל הגוף עד שתיה' נמשכת גם בבחי' רגלין כדי להכניע הסט"א והקליפות שהם בחי' הראש כל חוצות לקיים ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם. כי מהאש יצאו והאש האכלם היינו כי הם בבחי' אפר בחי' מאורי אש ורוצין ח"ו לכלות הכל ולעשות הכל כעפר ואפר ח"ו. ע"כ לסוף יהיו נעשין אפר תחת כפות רגלי הצדיקים הנ"ל. ואז יתקיים ועמדו רגליו ביום ההוא וכו' ואז נכבוש תחת רגלינו את עשו הוא אדום שהוא עיקר המיצר של הקדושה שנאמר עליו כי לא אתן לך מארצו ירושה עד מדרך כף רגל ודרז"ל על יום דריסת הרגל שיתקיים ועמדו רגליו וכו'. היינו עד שיתתקנו הרגלין ע"י שימשיכו הארת הצדיק יסוד עולם הארת הראש בית עד הרגלין שזהו בחי' עקבות משיחא שסובלין צרות גדולות ר"ל בעיקבות משיחא מחמת שעתה הנשמות בבחי' רגלין שבהם עיקר אחיזת הראש כל חוצות שהם בחי' המנהיגים של שקר ונתקיים ירהבו הנער בזקן וכו' כיהיו צריה לראש ונתקיים בעו"ה מכף רגל ועד ראש אין בו מתום. ועיקר התיקון שנזכה להמשיך הארת הצדיק בחי' הראש בית עד הרגלין שגם הנמוכין שהם בחי' רגליטן ידעו גדולת הצדיק וקדושתו ויאיר גם בהם עצות נכונות ונפלאות להתקרב אליו יתב' שזהו בחי' קדושת שבת שהוא בי' הצדיק האמת שנאמר בו אם תשיב משבת רגליך, להשיב ולהרים בחי' הרגלין מן הקליפה ואז יתנחמו ברגל כ"ש מה נאוו על ההרים רגלי מבשר כ"ש במדרש הנ"ל:

אות י

וזהו חטאו באש וכו' כי עיקר כל הפגם הנ"ל הוא שהגבירו בחי' מאורי אש ע"י שפגמו בכבוד הצדיק שהוא בחי' מאורי אור וכו' כנ"ל, וע"כ לקו באש בחי' ממרום שלח אש וכו' שזהו בחי' ויצת אש בציון ותאכל יסודותיה המבוא בהתורה הנ"ל. ומתנחמין באש דכתיב ואני אהי' לה חומת אש נואם ה'. כי ע"י שישראל קמים בחצות ומתאבלין על חורבן ביהמ"ק עי"ז יתקיים לשום לאבילי ציון פאר תחת אפר, שבחי' מאורי אש יתהפכו למאורי אור לכבוד ולתפארת שזהו בחי' ואני אהי' לה חומת אש נאום ה' ולכבוד אהי' בתוכה שמארוי אש יתהפכו לחומת אש ולכבוד ולתפארת לישראל שזהו בחי' מאורי אור שהם בחי' פאר וכבוד כנ"ל היינו פאר תחת אפר המבואר שם בהתורה הנ"ל ע"ש:

אות יא

וזהו חטאו בהוא חטאו בזה חטאו ביש, ובהם לקו וכו'. הוא זה יש, זה בחי' המוחין שהם בחי' הנהר היוצא מעדן להשקות את הגן. כי עיקר המוחין שממשיך הראש בית הוא לדעת ולהכיר אותו יתב' באמת ובאמונה שלימה כי רק זה הוא עיקר הדעת והמוחין כ"ש וידעת היום והשבות אל לבבך כיה' הוא האלהים וכו' וכ"ש כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי וכו'. והדעת והמוחין האמתיים האלו לדעת אותו יתב' צריכין להמשיך בבחי' הוא זה יש, שזהו בחי' נהר היוצא מעדן וכו'. כי השי"ת סתים וגליא כי הוא יתב' סתום ונעלם מצד עצמו, ונגלה מצד פעולותיו כידוע. וצריך להמשיך ידיעתו יתב' מההעלם אל הגילוי בבחי' נהר היוצא מעדן וכו'. כי עדן עין לא ראתה וכו' שזהו בחי' סתום ונעלם, וזה בחי' הוא בחי' העלמה ומשם צריכין להמשיך המקור מים חיים בחי' הנהר היוצא מעדן דהיינו בחי' המשכת הדעת עד שיתגדל הדעת עד שיכיר אותו יתב' כאלו הוא רואה אותו יתב' בעיניו בבחי' הנה אלקינו זה קוינו לו וכו' כשרז"ל עתידין צדיקים שיהיו מראין באצבע זה ה'. וזהו בחי' זה בחי' זה ה' קוינו לו כמובא זה הפסוק שם במדרש הנ"ל. וזהו בחי' הנהר היוצא מעדן שהוא הדעת שממשיכין מההעלם אל הגילוי. ואח"כ צריכין להמשיך הדעת יותר עד שידעו אותו יתב' בבחי' יש שידעו בדעת ובאמונה שלימה שבכל הישות ובכל הד' יסודות שהם כלל כל הדברים שבעולם בכולם מלובש חיותו ואלקותו יתב' בחי' מכה"כ. שזהו בח'י שנמשך הנהר להשקות את הגן ומשם יפרד וכו'. שנדע ונאמין שכל הד' ראשים שהם כל הד' יסודות שהם כלל כל העולם ומלואו כולם משקה הנהר היוצא מעדן שהוא חכמתו יתב' כי הוא יתב' מחי' את כולם ומלובש בכולם ובכל הישות נעלם הוא יתב'. וזה נזכה לעתיד בשלימות שנדע ונכרי אותו יתב' בכל הבחינות בבחי' הוא וזה ויש. וזהו עיקר קבול שכר לעתיד בחי' להנחיל אוהבי יש וכו'. כי עכשיו אין יודעין זאת כ"א באמונה אבל לעתיד נזכה לדעת כל זה בדעת שלם וזהו עיקר הקיבול שכר כנ"ל:

אות יב

וזהו חטאו בכפלים ולקו בכפלים ומתנחמין בכפלים. חטאו בכפלים כי על ידי שפגמו בכבוד הצדיק חטאו בכפלים כי פגמו שני פגמים כי פגמו בבחי' ראש ובבחי' בית שגרמו שנסתלק הראש שהוא הצדיק שהוא המוחין. וגרמו שנחרב הבית דהיינו הביהמ"ק. וכן אצל כ"א בפרטיות כפי הפגם שפוגם בכבוד הצדיק כמו כן גורם שני פגמים דהיינו הפגם שפגום בכבוד הצדיק בעצמו שזהו בחי' פגם בהראש. וגם גורם פגם גדול בעצמו דהיינו בכל הד' יסודות שלו שהם כלל כל המדות כי אינו זוכה לתקן ולברר המדות שלו של כל הד' יסודות מאחר שפגם בכבוד הצדיק שממנו עיקר התיקון כנ"ל. וזה בחי' פגם הבית כי כלל העולם כלל הד' יסודות הם בבחי' בית נגד הצדיק שהוא בחי' ראש כמובן בהתורה הנ"ל. נמצא שבזה שפגמו בכבוד הצדיק חטאו בכפלים כנ"ל. וזהו ולקו בכפלים כי גרמו התגברות המאורי אש ח"ו שהם בחי' הראש כל חוצות ועי"ז באים חולאים ח"ו שאין מועיל להם כ"א שמות החיצונים ח"ו כ"ש שם בהתורה הנ"ל. וזהו ולקו בכפלים דהיינו התגברות הראש כל חוצות בחי' מאורי אש וזהו מכה אחת. ומכה ב' מה שבאים ח"ו חולאים משונים ר"ל כנ"ל כי נתקלקלו הד' יסודות שעי"ז באים חולאים משונים ר"ל וזהו לקו בכפלים. ומתנחמים בכפלים כי על ידי שמתאבלין על חורבן ביהמ"ק זוכין לשום לאבילי ציון פאר תחת אפר דהיינו לא די שיחזרו המאורי אור למקומן ומעלתן אף גם נזכה שהמאורי אש שהם בחי' אפר יתהפכו אל הקדושה ויהי' נעשים ממאורי אש בחי' מאורי אור כי גם הראש כל חוצות ישובו אל ה' ויהיו מרכבה אל הקדושה ויתהפכו לבחי' מאורי אור ואז יעלו כל הניצוצות הקדושות וכל הנפשות שהיו בבחי' תשתפכנה אבני קודש בראש כל חוצות, כולם יתהפכו וישובו אל הקדושה ויתקרבו ויוכללו כולם בהראש בית ויתתקנו כולם וזהו בחי' ומתנחמין בכפלים בחי' נחמו נחמו וכו' כי גם הם המאורי אש יתהפכו למאורי אור וכנ"ל:

אות יג

הכלל שעיקר התרחקות ישראל מאביהם שבשמים ועיקר כלל כל הפגמים ואריכת הגלות הוא ע"י הפגם שפוגמין בכבוד הצדיק האמת שהוא בחי' הראש בית ומתגברין המנהיגים של שקר שהם בחי' ראש כל חוצות וכו'. והתיקון לזה לקום בחצות לילה ולהתאבל מאד על חורבן ביהמ"ק היינו על חטאינו שגרמו החורבן או שמעכבין בנין ביהמ"ק ועי"ז נזכה לשום לאבילי ציון פאר תחת אפר כ"ש שם. וזהו בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ, בראשית הוא ראש בית כ"ש שם. עי"ז ברא אלהים את השמים ואת הארץ שהם כלל העולם שכלול מד' יסודות שכולם נבראו ומתקיימים ע"י הצדיק שהוא בחי' הראש בית כשרז"ל ע"פ בוראך יעקב עולמי עולמי מי בראך יעקב בראך וכו'. וזהו והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום. וזה בחי' הד' מלכיות שהם כלל כל הגליות כשדרז"ל, תהו זו מלכות בבל וכו'. היינו בחי' פגם הד' יסודות שמהם יונקים הד' מלכיות שהם בחי' ארבעה אבות נזיקין שנמשך ע"י שפוגמין ח"ו בכבוד הצדיק שהוא הראש בית וכנ"ל. ורוח אלהים מרחפלת על פני המים, רוח אלהים דא רוחו של משיח שהוא יתקן הכל כי הוא הראש בית אמתי וכל ישראל יכירו אותו ויאמינו בו. והראש כל חותו יכנע ויתבטל לפניו. אך ע"י מה נזכה לזה ע"י הבכיה והדמעות שבוכין ומתאבלין על חורבן בהימ"ק. וזהו בחי' ורוח אלהים דא רוחו של משיח מרחפת על פני המים בחי' שפכי כמים לבך וכו' בחי' על אלה אני בוכיה עיני עיני יורדה מים כי רחק ממני מנחם משיב נפשי וכו'. שצריכין לבכות מאד ולהוריד דמעות כמים על כי רחק ממנו מנחם שהוא הצדיק האמת וכנ"ל, ועי"ז נזכה לרוחו של משיח שאז יתקיים לשום לאבילי ציון פאר תחת אפר וזהו ורוחו אלהים שהוא משיח מרחפת על פני המים היינו ע"י הדמעות בחי' עיני עיני יורדה מים כנ"ל, ועי"ז ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור, זהו בחי' התגברו תמאורי אור שנכנעין מא ורי אש שהם בחי' תהו ובהו וחשך ותהום. ומתגברין המאורי אור שהם בחי' המוחין בחי' תיקון הד' יסודות וכו' בחי' שם ה' וכנ"ל בילא"ו:

הלכה ה' בה' שותפים בקרקע ה"ה ע"פ התו' כי מרחמם ינהגם: