ליקוטי הלכות/חלק אורח חיים/הלכות תפילה/הלכה ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הלכה ג[עריכה]

אות א[עריכה]

ענין תפלה על פי מה שאמר רבינו ז"ל (בסימן ע"ח) על פסוק ואתחנן אל ה' בעת ההוא לאמר. עיין שם הענין כולו היטב. והכלל. כי עיקר החיות הוא התורה כי הם חיינו ואורך ימינו וכו' עיין שם. אך בודאי אי אפשר להיות עוסק בתורה לבד תמיד בלי הפסק רגע וכו'. כי בהכרח לבטל לפעמים קצת בשביל פרנסה וצרכי הגוף וכו'. ואם כן במה מחיין עצמן בשעת הביטול מאחר שבאמת אין שום חיות כי אם התורה לבד. אך בעת הביטול של תורה מחמת הכרח אז מחיין עצמן על ידי הצדיק הגדול האמת שהוא גם כן לפעמים איש פשוט בעת שבטל מדברי תורה. והוא מחיה עצמו מהדרך של ארץ ישראל וכו'. כי בעת שבטלין מדברי תורה אז הצדיק מחיה עצמו מבחינת ההנהגה היה קודם מתן תורה שאז היה העולם מתקיים בחסדו לבד בחינת (תהלים פרק ט') עולם חסד יבנה. וזה בחינת אוצר מתנת חנם. ואז היה תורה נעלמת בכל דבר שבעולם. בבחינת דרך ארץ שקדם לתורה. כי כל דבר נברא בעשרה מאמרות ועשרת הדברות נעלמין בעשרה מאמרות שהם נעלמין ומלובשין בכל דבר שבעולם. וקודם מתן ת ורה שלא היה עדיין התורה בעולם. אז היה העולם מתקיים רק על ידי חסד חנם בחינת מתנת חנם. שזה בחינת התורה נעלמת שהיתה נעלמת אז בכל דבר שבעולם שנברא בעשרה מאמרות שבהם נעלמין עשרת הדברות וכו. וזה בחינת הדרך לארץ ישראל. כי עיקר קדושת ארץ ישראל על ידי העשרה מאמרות. בחינת (שם קי"א) כח מעשיו הגיד לעמו וכו' כמו שפירש רש"י על פסוק בראשית ברא לא היה צריך להתחיל את התורה וכו'. על כן בקש משה ליכנס לארץ ישראל על ידי בחינת מתנת חנם. שהוא בחינת עשרה מאמרות שבהם נעלם התורה. שעל ידי זה היה מתקיים העולם קודם מתן תורה וכו'. וזהו ואתחנן וכו' וכו' עיין שם כל זה היטב היטב:

אות ב[עריכה]

וזה בחינת תפלה. כי עיקר התפלה הוא רק מתנת חנם כמו שכתוב (אבות פרק ב') אל תעשה תפלתך קבע אלא רחמים ותחנונים וכו'. וכמו שאמרו רז"ל צדיקים אף על פי שיש בידם תורה ומעשים טובים אין מבקשין אלא מתנת חנם. כי עיקר התפלה הוא רק מתנת חנם. ועל כן עיקר התפלה היא רק בארץ ישראל כמו שאמרו רז"ל כמו שכתוב (מלכים א' ח') והתפללו אליך דרך ארצם וכו'. דרך ארצם דייקא. כי עיקר התפלה היא רק מתנת חנם שזהו בחינת דרך ארץ. בחינת הרך לארץ ישראל כנ"ל במאמר ה"ל. כי התפלה נקראת חיי שעה. כמו שאמרו רז"ל (שבת י') רבא חזיי' לרב המנונא דקא מאריך בצלותיא אמר מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה. והוא סבר זמן תורה לחוד וזמן תפלה לחוד. ולכאורה קשה מאחר שהתפלה נקראת חיי שעה לדברי רבא מה תירצה הגמרא והוסא סבר זמן תורה לחוד וזמן תפלה לחוד. מהיכן יקבל זמן תפלה. הלא על עסק התתורה אין שום זמן קבוע כלל רק כל היום כולו וכל הלילה אנו מחויבים לעסוק בתורה תמיד. כי הם חיינו ואורך ימינו וכו' כנ"ל. ומהיכן יקבל זמן לחיי שעה. אך באמת מאחר שהתפלה היא רק מתנת חנם כנ"ל, שזה בחינת הדרך לארץ ישראל ששם עיקר התפלה כנ"ל. נמצא שבשעת התפלה הוא דבוק בהתורה הגנוזה והנעלמת שהיא בחינת חסד חנם מתנת חנם שהיה מקיים העולם קודם מתן תורה. ועל כן גם בשעת התפלה הוא דבוק בהתורה ממש. דהיינו בהתורה הנעלמת. ועל כן מתורץ היטב קישית רבא מניחין חיי עולם ועוסקים בחיי שעה, כי זמן תורה לחוד וזמן תפלה לחוד. כי בזמן תפלה מקבלין חיות על ידי התורה הנעלמת שהיא בחינת מתנת חנם בחינת ארץ ישראל. נמצא שדבקים גם בשעת התפלה, בהתורה. היינו בתורה הנעלמת כנ"ל. וזה שאמר רבינו ז"ל במקום אחר (בסימן ט"ו) שעל ידי התפלה זוכין לסתרי תורה. כי על ידי התפלה שהיא בחינת מתנת חנם על ידי זה דבקים בבחינת התורה הנעלמת שהיא בחינת סתרי תורה. ועל כן נקראת התפלה עבודה שבלב שזה בחינת העלמה בחינת התורה הנעלמת שהיא בחינת מחשבה שבלב. כי בהלב נעלמין כל הדברים בחינת תעלומת לב. ועל כן התפלה היא בחינת גבוה מאד מא. וצריכין דייקא להתפלל בכל יום ולהרבות התפלה ותחנונים. כי על ידי התפלה על ידי בחינת מתנת חנם בחינת התורה הנעלמת בחינת חסד חנם שהיה מקיים העולם קוד מתן תורה. על ידי זהיכולין לחיות כל הזמנים והעתים שהאדם בטל מדברי תורה מחמת הכרח צרכי פרנסה וכיוצא. כי כל העתים שאדם בטל מתורה מחמת ההכרח מקבלין חיות מבחינת חסד חנם הנ"ל על ידי התפלה שהיא בחינת חיי שעה שהיא בחינת מתנת חנם כנ"ל. שעל ידי זה מקבלים חיות משם ומחיין כל הזמנים והעתים בטלין מדברי תורה. בבחינת הנאמר במאמר הנ"ל שהצדיק על ידי שדבוק גבשעת ביטולו מדברי תורה בהתורה הנעלמת על ידי זה מחיה כל האנשים הפשוטים וכו' עיין שם כי התפלה היא ממש בחינה זו כנ"ל. כי עיקר התפלה זוכין רק הצדיקים. ועל כן כל אדם צריך להתפלל רק בהתקשרות לצדיקי הדור כמובא בדברי רבינו ז"ל בסימן ב'. כי עיקר התפלה היא בבחינת ארץ ישראל בבחינת מתנת חנם כנ"ל וכתיב (תהלים ל"ז) צדיקים ירשו ארץ. כי ארץ ישראל זוכין הצדיקים. וכמו שכתוב (ישעיה ס') ועמך ישראל כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ וכו'. כי כל אחד לפי בחינת קדושתו בקדושת הברית שזה עיקר בחינת צדיק כידוע וכפי מה שזוכה להתקשר ולהכלל בצדיק הדור האמתי כמו כן זוכה לירושת ארץ ישראל בבחינת לעולם ירשו ארץ וכו' וכמו כן זוכה לתפלה. כי עיקר התפלה היא בחבינת ארץ ישראל כנ"ל וכמובא בדברי רבינו ז"ל כמה פעמים שבמקום שמתפללין נעשה האויר בבחינת ארץ ישראל. כי התפלה היא בחינת מתנת חנם שעל ידי זה נעשה עיקר קדושת ארץ ישראל כנ"ל כמבואר במאמר הנ"ל שבכל מקום שאנשים כשרים באים לשם יכולין לעשות בחינת ארץ ישראל על ידי בחינה זו עיין שם היטב. וזה שרמז רבינו ז"ל בהראשי פרקים ממאמר הנ"ל שנמצאו בכתיבת ידו על פי ואתחנן. ורמז שם ענין שמירת הברית עיין שם. וזה שרמז רבינו זל בהראשי פרקים ממאמר הנ"ל שנמצאו בכתיבת ידו על פרשת ואתחנן. ורמז שם ענין שמירת הברית עיין שם. כי כל ענין המאמר הנ"ל שהוא בחנת הדרך לארץ ישראל דהיינו לכבוש ארץ ישראל. זה תלוי רק בקדושת הברית בבחינת צדיקים ירשו ארץ וכו' כנ"ל. גם עיקר התפלה תלויה בקדושת הברית כמובא במקום אחר:

אות ג[עריכה]

נמצא שעל ידי התפלה מחיין עצמו מהתורה הנעלמת בחינת מתנת חנם. ועל ידי זה יכולין לקבל חיות תמיד בשעת הביטול מדברי תורה. וזה שאמרו רז"ל (שבת י"א) חברים העוסקים בתורה תמיד כמו רבי שמעון בר יוחאי וחביריו שהיתה תורתן אומנתן מפסיקין לקריאת שמע ואין מפסיקין לתפלה. אבל אנו מפסיקים גם לתפלה. כי גם בלאו הכי אנו מבטלין הרבה מדברי תורה כמובא בפוסקים. היינו כנ"ל. כי מאחר שאנו מבטלין גם בלאו הכי מדברי תורה. בוודאי ההכרח להתפלל. כדי לדבק בהתורה הנעלמת בבחינת מתנת חנם כדי שיוכל להחיות כל שעת הביטולים כנ"ל. כי על ידי התפלה גם הם מקבלין חיות מהתורה הנעלמת בכל דבר כנ"ל. אבל רבי שמעון בר יוחאי וחביריו שתורתן אומנתן שאין להם שום אומנות כי אם התורה לבד ואין צריכין להחיות עצמן בהתורה הנעלמת בכל משא ומתן ומיני אומנות שבעולם. כי אין להם שום משא ומתן ואומנות בעולם כלל רק תורן אומנתן. ועל כן היו מגלין סתרי תורה ולהם ניתן רשות לגלות רזין דאורייתא. כי אצלם לא היתה התורה בהעלם. כי התורה הנלמת נתגלה להם. מאחר שלא היו עוסקין בשום אומנות ששם התורה נעלמת רק בהתורה לבד. ועל כן לא היו צריכין לתפלה כנץל. כי לא היו צריכין להחיותעצמן על ידי בחינת ההעלמה מאחר שלא היו בטלים מן התורה כלל כנ"ל:

אות ד[עריכה]

וזה בחינת (ברכות ל"ב) חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת וכו'. וכי מאחר שהיו שוהין ט' שעות ביום תורתן מתי נעשית ומלאכתן וכו' אלא מתוך שחסידים היו תורתן משתמרת ומלאכתן מתברכת. כי הם נקראו חסידים שהיו יכולין להמשיך ולקבל בתפלתן חסד חנם בחינת אוצר מתנת חנם שהיא התורה הנעלמת וכו' כנל. ועל כן היו יכולין להאריך בתפלה מאד כי תורתן משתמרת. כי גם בשעת התפלה היו דבקים בהתורה הנעלמת כנ"ל שהיא בחינת חסד חנם בחינת תורת חסד כנ"ל. וזהו ומלאכתן מתברכת. כי מאחר שזכו לבחינת חסד חנם על ידי התפלה שזה עיקר קיום העולם בעת שעוסקין במלאכה ומשא ומתן כנ"ל. דהיינו שמחיין עצמן בבחינת התורה הנעלמה בכל דבר ובכל משא ומתן ואומנות שבעולם. שזהו בחינת חסד חנם וכו' כנ"ל. על כן בוודאי היתה מלאכתן מתברכת. כי משם עיקר הברכהכי עיקר הברכה על ידי שמגלין החיות אלקות דהיינו התוה שנעלם בכל דבר. היפך הקללה ח"ו שהיא מחמת שנעלם ונסתר אור ה' שמלובש שם. בבחינת (דברים ל"א) הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה. כמובא בספרים. כי עיקר הברכה והשפע היא רק מאתו יתברך. וכשדבוק בהשם יתברך תמיד ויודע שאילו בכל הדברים ומשא ומתן ומלאכות שבעולם מלובש בהם אלקותו יתברך שהוא התורה שמלובש בכל דבר שבעולם, אזי בודואי נמשך ברכה במעשי ידיו על ידי שמדבק עצמו לאור ה' שנעלם שם שמשם עיק הברכה. וזה בחינת ברכת כהנים. כי הכהן איש חסד היה יכול לגלות בחינת החסד חנם שהיה מקיים העולם קודם מתן תורה על ידי בחינת העשרה מאמרות שהם נעלמין בכל דבר שהם בחינת התורה שמלובש ונעלם בכל דבר כנ"ל. כי המאמרות הם בחינת חסד בבחינת (תהלים פרק ט') כי אמרתי עולם חסד יבנה. ועל כן היה להם כח להמשיך ברכה לישראל. כי עיקר הברכה משם על ידי שמגלין העשרה מאמרות שבהם נברא העולם, שהם בחינת חסד חנם שהם מלובשין בכל דבר וכנ"ל. וזה בחינת (במדבר ו') כה תברכו את בני ישראל אמור להם, אמור להם דייקא. היינו לבחינת העשרה מאמרות הנ"ל שמלובשין בכל דבר שמשם עיקר הברכה כנ"ל. וזהו יברכך ה' וכו'. כי הברכה היא רק מהשם יתברך לבד. ועל ידי שמדבקין כל דבר לשרשו, לבחינת עשרה מאמרות שבהם נברא כל דבר שבעולם שזהו בחינת החיות אלקות שמלובש בכל דבר שבעולם, על ידיזה נמשך ברכה מה' וכנ"ל. ועל כן צריך הכהן לברך בנשיאת כפים. כי הידים הם כ"ח פרקין שהם בחינת כח מעשה בראשית בחינת עשרה מאמרות הנ"ל כמו שאמר רבינו במקום אחר.ועל כן על ידי הידים שעל ידי זה מגלין כח מעשה בראשית בחינת עשרה מאמרות שהם מלובשין בכל דבר. על כן על ידי זה יכול הכהן איש חסד להמשיך ברכה כי עיקר הברכה משם מבחינת האלקות המלובש בכל דבר כנ"ל. ועל כן עיקר נשיאת כפים הוא בשעת התפלה כי התפלה היא גם כן בבחינה זו כנ"ל. ועל כן גם התפלה מסוגלת יותר בפרישת כפים כמו שכתוב (תהלים פ"ח) שטחתי אליך כפי. וכמו שאמר רבינו ז"ל, בשעת התפלה טוב לפרש כפיו וכו' וכמובא במקום אחר (סימן מ"ד) ענין מחאת כפיים בשעת התפלה. כי הידים הם כ"ח פרקין בחינת כח מעשה בראשית שעל ידי זה יכולין לכבוש ארץ ישראל שזה עיקר בחינת התפלה בחינת מתנת חנם וכו' כנ"ל:

אות ה[עריכה]

ועל כן מזכירין האבות בתפלה. אלקי אברהם אלקי יצחק וכו'. וגם עיקר התפלה תיקנו הם כמו שאמרו רז"ל (ברכות כ"ו) אברהם תיקן שחרית וכו'. כי האבות היו קודם מתן תורה שאז היה מתקיים העולם בחסדו בבחינת התורה הנעלמת שזהו בחינת תפלה כ"ל. ועל כן היתה עיקר עבודתם רק תפלה. כי תפלה היא חסד חנם שהיה מקיים העולם קודם מתן תורה וכו' כנ"ל. ועל כן עיקר התפלה התחיל מאברהם שהוא התחיל לגלות אלקותו בעולם והוא עיקר קיום העולם כמו שכתוב (בראשית ב') אלה תולדות השמים והארץ בהבראם באברהם (בראשית רבה פרק י"ב). ועל כן עיקר חתימת הברכה באברהם כמו שאמרו רז"ל (פסחים קי"ז) יכול יהיו חותמין בכולם תלמוד לומר והיה ברכה בך חותמין וכו'. כי עיקר הוא אברהם שהוא בחינת חסד חנם שהואט עיקר קיום העולם קודם מתן תורה שזה עיקר בחינת תפלה וכו' כנ"ל. ועל כן נמסרו הברכות לאברהם. וממנו ליצחק ויעקב. כי משם עיקר הברכה על ידי שמגלין אלקותו יתברך שמלובש בבכל דבר וכו' כנ"ל:

אות ו[עריכה]

ועל כן אסור לאכול קודם התפלה משום לא תאכלו על הדם. כי עיקר האכילה והפרנסה היא רק בבחינת מתנת חנם, כמו שכתוב הזן את העולם כולו בטובו בחן ובחסד וברחמים הוא נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו וכו'. כי עיקר האכילה והפרנסה היא רק מארץ ישראל כידוע. ועל כן צריכין להזכיר ארץ ישראל בברכת המזון כמו שכתוב ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך על הארץ הטובה וכו'. כי עיקר הפרנסה מארץ ישראל ועיקר קדושת ארץ ישראל היא מבחינת עשרה מאמרות בחינת חסד חנם הנ"ל. ועל כן צריכין להמשיך האכילה והפרנסה רק בבחינת מתנת חנם בבחינת ארץ ישראל כ"ל. ועלכ ן צריכין לאכול עם דרך ארץ. כי רוב הלכות דרך ארץ הם רק בענין סעודה. כי כי האכילה היא רק בבחינת דרך ארץ הנ"ל שקדם לתורה כ"ו דורות שהיה מתקיים העולם בחסדו כמובא במאמר הנ"ל עיין שם שזהו בחינת דדרך לארץ ישראל עיין שם שמשם עיקר האכילה כנ"ל. ועל כן צריכין ליתן מלחמו לדל כדי להמשיך בחינת מתנת חנם בשעת האכילה על ידי שחונן את העני מסעודתו. וזה בחינת נטילת ידים קודם האכילה בחינת (תהלים קל"ד) שאו ידיכם קודש וברכו וכו'. כדי לגלות הארת הידים שהם כ"ח רקין בחינת כח מעשה בראשית שזה בחינת עשרה מאמרות הנ"ל שהם בחינת חסד חנם כנ"ל, בחינת הדרך לארץ ישראל שמשם עיקר המזון והאכילה וכנ"ל. ועל כן אסור לאכול קודם התפלה כיד ייקא על ידי התפלה ממשיכין בחינת החסד חינם כנ"ל. שמשם עיקר המזון דקדושה שנמשך מארץ ישראל מבחינת חסד חנם וכו' וכנ"ל. וזהו שאמרו רז"ל (ברכות י') שהאוכל קודם התפלה עובר משום לא תאכלו על הדם, שהוא בחינת גבורות. כי אז נמשך ח"ו האכילה בבחינת תוקף הגבורות שהם בחינת דם, ואכילה כזו אסורה לנו. כי אנו צריכין להמשיך המזון רק מבחינת ארץ ישראל שהוא בחינת חסד חנם שהוא בחינת התורה הנעלמת בכל דבר. נמצא שהחיות שמקבלין על ידי המאכל שמחיה ומקיים הגוף מקבלין מהתורה ממש בבחינת (תהלים מ') ותורתם בתוך מעי. מאחר שהמאכל נמשך מבחינת חסד חנם בחינת ארץ ישראל וכו' כנ"ל. אבל כשאוכל ח"ו קודם התפלה קודם שזכה לגלות בחינת החסד חנם, ואזי אינו ממשיך המאכל מבחינת חסד חנם, ואזי אין מקבל החיות מבחינת התורה הנעלמת שם שמשם עיקר החיות כי הם חיינו כנ"ל ועל חיות שמקבלין מאכילה כזו נאמר רשעים בחייהם קרויים מתים (ברכות י"ח). כי אין זה חיות כלל כי עיקר החיות הוא רק מהתורה כנ"ל. ועל אכילה כזו נאמר (דברים ח') פן תאכל ושבעת ורם לבבך ושכחת את ה' אלקיך. כי שוכח את ה' ח"ו מאחר שאינו ממשיך בשעת אכילה מתנת חנם שהוא בחינת החיות אלוקות דהיינו התורה הנעלמת שמלובש בהמאכל כנ"ל. וזהו (שם) וזכרת את ה' כו' כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל. כח דייקא בחינת כח מעשה בראשית שהוא בחינת חסד חנם. שזה צריכין לזכור בשעת האכילה כדי להמשיך החיות שמקבלין מהמאכל מהתורה הנעלמת שם שהוא חינת כח מעשה בראשית בחינת חסד חנם כנ"ל. ועל כן אסור לאכול עד אחר התפלה, שאז ממשיכין חסד חנם וכו' כנ"ל: