ליקוטי הלכות/חלק אורח חיים/הלכות קריאת שמע/הלכה ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

הלכה ה?[עריכה]

אות ח[עריכה]

כי התגלות האור הוא בחינת נבואה בחינת ואראה את ה' בחינת בשם ה' אלהינו נזכיר ראשי תיבות נבי"א המובא בהא"ב ועיקר הנבואה ביום כמו שדרשור ז"ל על פסוק ביום צוותו וכו'. ועל כן לנביאי אומות העלם אינו נגלה אלא בלילה כמו שאמרו רז"ל (במדרש רבה פרק כ'). כי אצלם מגיע הנבואה בודאי רק בבחינת אתערותא דלעילא כי הם אינם ראויים בודאי על כן באה עליהם הנבואה בלילה דייקא. גם אפילו בנביאי ישראל הצדיקים נמצא שלפעמים שנגלה עיה בלילה. וזה כשקיבלו הנבואה בעת שעדיין לא היו כדאי וראוים להתגלות הזאת. כי בענין אתערותא דלעילא ואתערותא דלתתא יש כמה בחינת. כי אפילו כשמקבל האור על ידי אתערותא דלתתא. אבל אין ההתעוררות ראוי ל אותו ההתגלות נחשב בחינת אתערותא דלעילא. וזה היה שלימות משה שזכה לנבואת פנים בפנים יותר מכל הנביאים מחמת שהיה קדוש ופרוש כל כך ויגע כל כך בשביל השם יתברך עד שזכה לקבל התגלות הנבואה רק בבחינת אתערותא דלתתא שזה עיקר שלימות האור כנ"ל. וזה שהוכיח אותם השם יתברך (במדבר י"ב) אם יהיה נביאכם ה'. נביאכם דייקא. שהשם יתברך הוא נביא שלהם דהיינו שממשיך עליהם הנבואה מלמעלה בבחינת אתערותא דלעילא. ועל כן בחלום אדבר בו כנ"ל. לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא וכו' ותמונת ה' יביט. יביט דייקא שהוא בעצמו מביט בתמונת ה' בבחינת אתערותא דלתתא בשלימות שזוכה על ידי קדושתו ופרישותו. כי הם אף על פי שהיו צדיקים נוראים ובודאי קיבלו הנבואה בקדושה על ידי הכנתם בחינת אתערותא דלתתא אבל כנגד משה נחשב קבלת נבואתם בבחינת אתערותא דלעילא בבחינת אם יהיה נביאכם ה' וכנ"לך. ועל כן פירש שם רש"י שוהם צועקים מים מים דהיינו שלא היתה הכנתם בשלימות וכנ"ל:

אות ט[עריכה]

נמצא שעיקר התנוצצות האור בבקר שאז הוא בחינת אתערותא דלתתא שנשלם על ידי התשוקה של כל הלילה. אבל בלילה שהוא בחינת תחלת הבריאה תחלת היום. אז לא נשלם אתערותא דלתתא ואז האור מגיע רק בבחינת אתערותא דלעילא בבחינת (שיר השירים ה') אני ישנה ולבי ער קול דודי דופק וכו'. בבחינת (שם) דודי שלח ידו מן החור ומעי המו עליו. כי השם יתברך מאיר להאדם שהוא במדריגה התחתונה בבחינ חשכת לילה בבחינת גלות ומאיר עליו התנוצצות גדול בלבו ודעתו והכל כדי שיהיה נמשך אחריו בבחינת (שם א') משכני אחריך נרוצה. ועל כן אחר כך מיד נעלם ועובר ממנו ההתנוצצות וההארה הזאת כי ההתנוצצות היה רק לרמז לו נעימות האור כדי שירדוך אחיו. וזה עיקר בחינת הכרוז שקורין להאדם בכל פעם שישוב אליו יתברך. וזה בחינת פסח שאז מגיע ההארה שלא בהדרגה קודם הקץ אף על פי שאינו כדאי ואחר כך מיד ביום ב' נסתלק כי ההארה לא היתה כי אם לרמז שנררדוך אחריו וכנ"ל וכמובא מזה בספרים בשם הבעל שם טוב ז"ל ובדברינו במקום אחר. ועל כן צריכין אחרק כך לספור מ"ט ימי הספירה כדי לטהרינו וכו' כי אחר כך צריכין להתחיל להכין עצמינו בבחינת אתערותא דלתתא כדי שנזכה לקבל התורה בשבועות שהוא כלל הנבואה שאז זכו כולם להתגלות אלקות באור גדול בבחינת אתערותא דלתתא ועל כן בלילה כל הלילה ראוי לקריאת שמע מחמת שאז הוא רק בבחינת אתערותא דלעילא ברחמיו שלא על ידי הכנתינו בשלימות על כן כל הלילה כשרה לזה מאחר שעיקר הארת הדעת שלא על ידינו. אבל בבקר שנעשה על ידינו בבחינת אתערותא דלתתא על כן אז צריכין זמן קבוע דהיינו בבקר בעת בקיעת האור דייקא שנמשך עד רביע היום שנחשב הארת האור כבוקע ומאיר מחדש. ואז עיקר זמן קריאת שמע על ידינו בבחינת אתערותא דלתתא כי מה שנעשה על ידינו צריך שיהיה בזמן קבוע. כי אנחנו בזמן והשם יתברך למעלה מהזמן. אך זה עיקר השלימות שיעלה ההתעוררות מלמטה על ידי מעשה התחתונים שהם בזמן כידוע:

אות י[עריכה]

וזה עיקר התשובה שנזכה אנחנו לשוב אליו יתברך על ידי ההתעוררות שלנו. כי זה הויכוח בין השם יתברך ובין ישראל שהשם יתברך צועק אלינו (מלאכי ג') שובו אלי ואשובה אליכם שאנחנו נשוב תחלה. וישראל אומרים (איכה ה') השיבנו ה' אליך ונשובה וכו' שהוא ישיבנו אליו וכמובא בספרים. ועל ידי תהלים שכולל כל מ"ט שערי תשובה שהם בחינת מ"ט אותיות השבטים מ"ט ימי הספירה. מ"ט אותיות שבשמע וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד על ידי זה נתתקן הכל. כי תהלים נאמר על ידי דוד מלך ישראל שהוא בחינת משיח שיזכה להשיג שער החמשים שכולל הכל, שהוא שכל נלא שזוכין על ידי זה להכניס בלב ישראל שיצעקו תמיד להשם יתברך שישיבנו אליו. ועל ידי זה בעצמו יהיה נחשב להתעוררות שלנו כאלו אנו שבים אליו מעצנו. כי באמת כל צעקתו יתברך שצועק אלינו שובו אלי וכו'. כוונתו זה בעצמו שאנחנו נצעוק אליו תמיד השבנו ה' אליך וכו'. נמצא שבאמת לאמתו אין מ חלוקת וחילוק כלל בין כנסת ישראל ובין השם יתברך רק שאין כל אחד מבין כוונתו הקדושה. וכל זה מחמ שלא נתגלה עדיין שער הנ". אבל על ידי התהלים נמשך הארת שער הנ' שכולל הכל מתתא לעילא ומעילא לתתא עד שנזכה לצעוק אליו תמיד איך שיהיה ועל ידי זה יתתקן הכל וכנ"ל:

אות יא[עריכה]

וזה בחינת עשרה מיני נגינה שבהם נאמר ספר תהלים.כי אתא בדברי אדומו"ר ז"ל בסימן רל"ז שעיקר ההתחברות עלידי נגינה בבחינת (בראשית כ"ט) הפעם ילוה אישי אלי הנאמר כשנולד לוי שעוסקין בשיר על הדוכן וכו' עיין שם. היינו כי שיר וניגון בחינת תהלים על ידי זה עיקר ההתחברות של כנסת ישראל עם דודה כי עיקר הריחוק ח"ו הוא מחמת הויכוח ה"ל. שישראל רוצים שהשם יתברך יעוררם תחלה וישיבם אליו. והוא יתברך רוצה שכנסת ישראל תתעורר תחלה. אבל על ידי אמירת תהלים שכולל כל העשרה מיני נגינה מעילא לתתא ומתתא לעילא בבחינת מזמור לדוד לדוד מזמור. ואמרו רז"ל שלפעמים אומר שירה ואחר כך שורה עליו רוח הקדש ולפעמים להיפך ששורה עליו רוח הקדש ואחר כך אומר שורה היינו כ"ל שמזמורי תהלים כלול משני הבחינות מאתערותא דלתתא קודם ומאתערותא דלעילא קודם כנ"ל. על כן על ידי תהלים עיקר ההתחברות וההתקרבות של ישראל לאביהם שבשמים. מאחר שעל ידי זה נכללין יחד שני ההתעוררות. כי תהלים מעורר לב ישראל להשתוקק להשם יתברך. וזה נחשב להתעוררות שלנוט אף על פי שבאמת הכל מאתו יתברך וכנ"ל. וזה בחינת תכין לבם תקשיב אזניך. שהשם יתברך בעצמו מכין לבבינו להתפלל אליו. ואחר כך הוא מקשיב אזניו לשמוע דיבורינו כאלו הם יוצאים מאתנו בעצמינו. רק שאנו מחויבים על כל פנים להתעורר לזה בעצמו להשתוקק ולהתלל להשם יתברך על זה שיכין לבבינו אליו. שזהו בעצמו בחינת התפלה תכין לבם תקשיב אזניך. וכן מתפלל דוד בספר תהלים הרבה על זה כמו שכתוב (תהלים נא) אדני שפתי תפתחי וכו'. כי תהלים הוא בחינת התבודדות ושיחה בינו לבין קונו על ידי זה יכולין לפרש שיחתו על הכל ולבקש להשם יתברך על זה בעצמו שנוכל לבקשו השיבנו ה' אליך וכו' באמת. נמצא שהכל מאתו יתברך ואף על פי כן נחשב להתעוררות שלנו מאחר שאנו מתעוררים על כל פנים לבקש על זה וכנ"ל והבן היטב. כי בודאי בלי שום התעוררות כלל אי אפשר להתקרב:

אות יב[עריכה]

וזה מרומז שם בפסוקים (בשמואל ב' סימן כ"ג) שהביא משם אדומו"ר ז"ל בלקוטי תנינא סימן ע"ג לענין מעלת אמירת תהלים שהם ונאום הגבר הוקם על שהוקם עולה של תשובה כמו שדרשו רז"ל (מ"ק ט"ז) על ידי שהוא משיח אלהי יעקב ונעים זמירות ישראל שהוא ספר תהלים שיסד שנמשך מבחינת משיח שמשיג שער החמשים שכוטלל שני ההתעוררות יחד. שעל ידי העיקר ההתקרבות של ישראל לאביהם שבשמים מכל מקום שהם. וזהו (שם) לי דבר צור ישראל מושל באדם צדיק מושל יראת אלקים. מושל באדם זה בחינת אתערותא דלעילא בחינת והוא ימשל בך וכמו שפירש רש"י שם. צדיק מושל זה אתערותא דלתתא היינו כלליות שני ההתעוררות יחד. וזה זוכין על ידי בחינת יראת אלקים היינו בחינת תהלים בחינת (משלי ל"א) יראת ה' היא תתהלל:

אות יג[עריכה]

ועל כן אין אומרים עיקר קריאת שמע ברכותיה בשחרית עד שאומרים תחלה מזמורי תהלים שהם פסוקי דזמרה שתקנו להו לומר קודם קריאת שמע וברכותיה. כי עיקר קבלת היחוד שעל ידי זה כנסת ישראל מתחברין בהשם יתברך אי אפשר כי אם על ידי פסוקי דזמרה שהם מזמורי תהלים שכלולים משזני ההתעוררות שעל ידי זה עיקר היחוד וכנ"ל. ועל כן אומרים המזמורים האחרונים שבסוף תהלים הם העשרה הללויות שאמר בסוף תהלים שכלולים מכל ספר תהלים שנאמר בעשרה מיני נגינה שכנגדם הם הערה הללויות שבסוף תהלים. ומזמור האחרון הוא כלליות דכלליות שכולל בזה המזמור בעצמו כל היוד הילולים וסיים כל הנשמה תהלל י"ק הללויה. כי אמרו רז"ל (פסחים קי"ז) בעשרה לשונות נאמר ספר תהלים וגדול מכולם הללויה שכולל שם ושבח בבת אחת. היינו בחינת הנ"ל. כי הללויה הוא עיקר בחינת כלליות ספר תהלים שכול שם ושבח בבת אחת. היינו בחינת אתערותא דלעילא ואתערותא דלתתא כולל יחד שזהו בחינת הללויה. שההלל שאנו רומאים והשם יתברך בעצמו הם שניהם אחד בבחינת (דברים י') הוא תהלתך והוא אלקיך שזהו עיקר שלימנות התפלה והתהלה כמובא (במקום אחר סימן י"ט בל"ת) וזהו הללויה בראש הללויה בסוף. וכן תקנו לשלשולי הללויה בתר הללויה כי נעוץ ראשו בסופו וסופו בראשו. וכן נעוצים ומחוברים המזמורים זה זה. כי הכל אחד הראש והסוף ההתעוררות עליון והתעוררות תחתון. וזהו בחינת כל הנשמה תהלל י"ק הללויה שהוא סיום ספר תהלים הוא כולל כל תהלים. היינו כמו שדרשור ז"ל (מדרש רבה דברים פרק ב') על כל נשימה ונשימה תהלל י"ק. וזה העיקר לידע שכל נשימה ונשימה מאתו יתברך ולהלל שמו יתברך על כל נשימה ונשימה. ואחר כך צריכין מיד להללו על זה בעצמו שאנו זוכין להלל שמו שזהו בעצמו הנשימה. כי עקר הנשימה שהוא הנשמה הוא להל שמו יתברך כמו שכתוב בזה הפסוק בעצמו כפשוטו כל הנשמה תהלל י"ק וכו'. נמצא שלעולם צריכין להלל שמו יתברך בבחינת ואנחנו נברך "ק מעתה ועד עולם הללויה. כי כל מה שמהללים שמו יתברך צריכין להללו על זה בעצמו שאנו זוכים להל שמו. כי באמת הכל מאתו יתברך בבחינת הוא תהלתך והוא אלהיך וכו'. וזהו בחינת כפילת הפסוק כל הנשמה תהלל י"ק כל הנשמה תהלל י"ק שכופלין בסוף ההללויות להודות על בחינת הנ"ל שאחר כך צריכין לומר כל הנשמה תהלל י"ק להללו על זה בעצמו שאנו אומרים כל הנשמה תהלל י"ק וכן לעולם. כי ההילול שנרא כאלו הוא מאתנו ףושמו יתברך שניהם אחד כ"ל. שזהו בחינת הללויה שסיים בסוף ספר תהלים שכולל שם ושבח ביחד. שהוא בחינת כלליות אתערותא דלעילא אותערותא דלתתא יחד שעל ידי זה עיקר התחברות ישראל לאביהם שבשמים שזהו עיקר בחינת היחדוש זהוב חנית קריאת שמע בחינת ה' אלהינו ה' אחד. היינו ה' אלהינו שהוא בחינת החיות אלקות שלנו המלובש בנו בכל אחד ואחד בכל מקום שהוא, וה' בעצמו כביכול אחד. כי הכל אחד בתכלית האחדות. שזה עיקר שלימות האמונה לחבר וליד חלקי הנפש רוח נשמה שלו שהם חלק אלקי ממעל לחברם ולייחם עמו יתברך בבחינת (תהלים ק') הוא ענשנו ולו אנחונ. כי הכל אחד בתכלית האחדות רק שהשם יתברך כביכול מ סתיר עצמו מאתנו כדי שנתעורר מעצמינו אליו כדי שיהיה אתערותא דלתתא שעיקר הבריאה היתה רק בשביל זה כדי שיהיה אתערותא דלתתא כדי שלא תאכל הנשמה נהמא דכסופא כידוע. אבל מעוצם גשמיות העולם קשה לנו מאד להתעורר מעצמינו כראוי. כי בכל יום יצרו של אדם מתגבר עליו וכו' (קידושין ל'). ומחמת זה הוה מה דהוה שנתרחקנו בעוונותינו מו שנתרחקנו ונחרב בית ראשון ובית ני. ועדיין מרקקד בינן ועל ידי זה מתארך הגלות בעוונותינו הרבים. ועל כן עיקר התיקון על ידי אמירת תהלים בכוונה שכולל שני ההתעוררות יחד וכנ"ל. שעל ידי זה עיקר קבלת אמונת היחוד שאנו מקבלין עליו בכל יום שעל ידי זה נזכה להתקרב אליו יתברך ולהתחבר ולהכלל בו יתברך תמיד מכל המקומות שבעולם עד שנזכה לגאולה שלימה על ידי משיח צדקינו שיזכה להשיג ולגלות השער החמשים שעל ידי זה הכל ילכו בדרך זה לעסוק באמירת תהלים והתבודדות הרבה הרבה עד שנזכה לתקן הכל בחסדו הגדול יתברך:

אות יד[עריכה]

וזהו בחינת תהלה לדוד שאומרים מקודם ואמרו רז"ל (ברכות ד') כל האומר תהלה לדוד ג' פעמים בכל יום מובטח לו שהוא בן עולם הבא. מ"ט אילימא משום דאית בי' א"ב לימא תמניא אפי אלא משום דאית בי' פרנסה לימא הלל הגדול. אלא משום דאית בי' תרתי. והדברים תמוהים לכאורה מה קול הרש הזה שבשביל שיש בו א"ב על ידי זה מובטח לו שהוא בן עולם הבא. וגם הטעם הב' תמוה ביותר שבשביל שנזכר בו פרנסה יהיה מובטח כל כך. וגם התירוץ קשה לכאורה שמשני משום דאית בי' תרתי. אם כן יתקנו לומר תמניא אפי והלל הגדול. וצריכין לומר שכוונת התרצן הוא שמעלה גדולה מה שכלולים שניהם במזמור א' א"ב ופרנסה. ואם כן יתפלא האד מה קשה יש פרנסה עם הא"ב שבשביל זה תהלה לדוד יקר כל כך משום דאית ביה תרתי יחד עד שכל האומרו מטבטח לו שהוא בן עולם הבא. אך הענין כי על ידי שני הבחינות האלו יחד שהם השבח הגדול של זה המזמו תהלה לדוש שנאמר באלפא ביתא ויש בו הזכרת הפרנסה שהוא מאתו יתברך על ידי אלו השני בחינות נזכה לשוב אליו יתברך בודאי. ועל כן מובטח לו שהוא בן עולם הבא. מאחר שעל ידי זה יזכה בודאי לתשובה. כי עיקר התשובה על ידי הדיבור כמו שכתוב (הושע י"ד) קחו עמכם דברים ושובו אל ה' כמו שאמרו רז"ל (יומא פרק ו') איי מבקש מכם אלא דברים. והוא בחינת הנ"ל שעיקר התשובה זוכין על ידי אמירת תהלים שהוא כולו דיבורים קדושים של צעקות ותחנות ובקשות ושירות ותשבכחות אליו יתברך שעל ידי זה זוכין לתשובה כנ"ל. וזה בחינת מעלת האלפא ביתא שנאמר בו תהלה לדוד. כי הא"ב הם כלל כל הכ"ב אתוון שבהם כלולים כל הדיבורים שבעולם שכולם הם צירופי אותיות מהא"ב. ועיקר כל הפגמים של כל החטאים שבעולם הם בבחינת הכ"ב אתוון שממשיך ח"ו ה אותיות שיש ב אותו הדבר שעובר עליו למקום שממשיך ח"ו להסטרא אחרא וכו' רחמנא ליצלן. כי עיקר החיות של כל הדברים הם ה אותיות שיש ב אותו דבר שבו נברא כמו שכתוב תהלים ל"ג) בדברי ה' שמים נעשו וכו'. ועל ידי העבירה ח"ו ממשיך אלו ה אותיות למקום שממשיך רחמנא ליצלן. ועל כן עיקר התיקון על ידי הדיבור שעל ידי זה חוזר ומצרף אותיות הדיבור לטוב שעל ידי זה נתקן פגם העון שהיה עיקר הפגם בהדיבור. וכמובן כל זה בדברי אדמו"ר ז"ל בכמה מקומות. ועל כן על ידי תהלה לדוד שיש בו א"ב שהם כלל כל הדיבורים שבעולם שכולם הם צירופים של הא"ב. על ידי זה יכולין לתקן הכל. כי על ידי זה ימשיך על עצמו קדושה שיקדש הדיבור מאד שיאמר תמיד שירות ותשבחות הרבה עם הדיבור שכלול מהא"ב מכ"ב אתוון וימשיך על עצמו רחמנותו וטובו יתברך כנכר בזה המזמור הקדוש גדולת הבורא יתברך עד אין חקר רמיו על כל מעשיות וטובו הרב וחסדו הגדול וכו'. ושהוא קרוב לכל קוראיו וכו'. וסיים תהלת ה' ידבר פי ויברך כל בשר שם קדשו לעולם ועד שכל בשר יברך שם קדשו לעולם ועד שעל ידי זה בוודאי יתתקן הכל על ידי שיהפוך כל הצירופים שהם כלל הדיבורים שבעולם יהפוך אותם ויכלול אותם בתוך הא"ב הקדוש שהם דברי התבודדות ושירות ותשבחות להשם יתברך וכנ"ל. ובוודאי היא עצה גדולה וקלה שהכל יכולין לקימה. כי יכולין לזכות לתשובה ולחיי עולם הבא על ידי הדיבור לבד. אך יש על זה מניעה גדולה ועצומה והיא מניעת הפרנסה שכל אדם טרוד בפרנסתו מאד ועל כן אינו עוסק בשלימות אפילו בעצה קלה הזאת לשוב להשם יתברך על ידי הדיבור הקדוש של הכ"ב אותיות שבאלפא ביא. אבל באמת גם זה אינו מניעה כלל. כי צריכין להזכיר את עצמו האמת שאי אפשר בשום אופן להמשיך לעצמו פרנסתו על ידי יגיעתו וטרחתו. כי הו כפירה ח"וט לומר כחי ועוצם ידי עשה לי וכו' ח"ו רחמנא ליצלן. רק צריכין להאמין בהשם יתברך כי כל הפרנסה הוא מאתו יתברך לבד כמו שכתוב (דברים ח') וזכרת את ה' אלקיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל וכמו שכתוב במזמור זה עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו פותח וכו' ומשביע וכו'. וזהו מעל זה המזמור דאית בי' תרתי יחד שנאמר בא"ב ונזכר בו פרנסה שהיא מאתו יתברך. ועל כן על ידי זה מובטח לו שהוא בן עולם הבא. כי מי שילך בדרך זה בוודאי יזכה לעולם הבא. כי על ידי זה עיקר התשובה וההתקרבות אליו יתברך מכל מקום שהוא. דהיינו אף על פי שאינו זוכה להתייגע ולטרוח בעבודתו יתברך כמו הצדיקים והכשרים והחסידים שלפנינו שאפילו הקטנים שבהם יגעו וטרחו מאד מאד בתעניתים רבים ובסיגופים קשים ועצומים רבים ממאד. ואם אינו זוכה לזה אף על פי שאיודע בנפשו שהיה צריך לזה לפי עוונותיו ופגמיו המרובים. ואפילו אם יודע בעצמו שגם עתה עובר עליו מה שעובר בכל עת וכו'. אף על פי כן אם לא יניח את עצמו ליול לעוטלם ויחזק את עצמו לדבר דיבורים על כל פנים תמיד לפני השם יתברך בצעקות ותחנות ובקשות הרבה להשם יתברך בוודאי סוף כל סוף ישוב להשם יתברך וכנ"ל. ואפילו אם הוא בעל משא ומתן או מלאכה, אף על פי כן ידע האמת כי לא בכח יגבר איש. ואם יעשה מה שיעשה אינו יכול לקבל פרנסתו על ידי יגיעתו וטרחתו לבד כי אם בישועת ה' וחסדו. כאשר יודע כל אחד בעצמו שעיקר הפרנסה כשהשם יתברך מזמין לו איזה ריוח וכיוצא. ומכל שכן הטרדות והדאגות שאינם מועילים כלל אדרבא מזיקים הרבה לפרנסה. על כן אפילו הבעל משא ומתן ומלאכה יכול למצוא לנפשו כמה שעות ביום שיעסוק בהם באמירת תהלים והתבודדות וכו' לקדש הדיבור של הא"ב ועל ידי זה ישוב בוודאי השם יתברך. נמצא שעל ידי האלו תרתי שכלל המזמור מהם שהם הא"ב שהוא כלל הדיבור הקדוש והזכרת שבח פרנסה שהוא מאתו יתברך על ידי זה בוודאי נשוב להשם יתברך. ועל כן זוכין על ידי מזמור זה לחיי עולם הבא. מאחר שעל ידו שבין להשם יתברך וכנ"ל:

אות טו[עריכה]

וכל זה זוכין על ידי השכל הקדוש הנמשך משער החמשים שהוא בחינת שבועות בחינת המקוה של שבועות שהוא מקוה של שער החמשים שמטהר מכל הטומ אות והגילולים שבעולם ומושיע מכל הצרות. שאז ממשיכין על עצמו קדוש זאת לזכות לילך בזה באמת ולא יטעה את עצמו ולא יאבד את עולמו לנצח בחנם ח"ו. כי עכשיו כל תקוותינו הוא רק על ידי אמתיות העצות הקדושות התמימות הנמשכין מההתנוצצות משיח שהתחיל להצנוצץ מימי האריז"ל. וכל מה שמתקרבין יותר לביאת משיח. אף על פי שהצרות הנפש מתגברין ותר. אבל ברחמיו גם התנוצצות משיח מתנוצץ בכל פעם יותר. וכמו שמספרים ענין זה בשם הרב הקדוש מברדיטשוב זצוק"ל. ועיקר אלו העצות האמתיות נמשכין מבחינת שער החמשים שיגלה משיח צדקינו. וכלל העצות כלולים בספר תהלים שהם חסדי דוד הנאמנים שהם בחינת נו"ה בחינת עצות קדושות ונפל אות מאד (כידוע שחסדי דוד הם בחינת נו"ה בחינ עצות) היינו לצעוק תמיד להשם יתברך יהיה איך שיהיה וכנ"ל. כי הגלות של עכשיו נמשך מבחינת שער החמשים של הטומאה רחמנא ליצלן שמשם אי אפשר לצאת כי אם בישועת ה' וחסדו הנפלא. ועל כן זה הגלות האחרון הכביד מאד מאד ומתארך מאד בעוונינו הריבם ועליו נאמר (איכה א') ותרד פלאים אין מנחם לה וכתיב (דניאל י"ב) עד מתי קץ הפל אות. ועיקר הוא גלות הנפש מה שאנו רחוקים כל כך כל כך מאבינו ששבשמים ואין לנו שום עצה ותקוה כי אם על ידי הדיבור לדבר ולצעוק הרבה להשם יתברך ולומר תחנות ובקשות וכו' הרבה להשם יתברך בכל יום ויום וללמוד תורה הרבה. אך המניעה הגדולה על זה היא הפרנסה. והוא חסרון אמונה שאינו מתחזק להאמין שהפרנסה רק מאתו יתברך. ועל זה הניח את עצמו הבעל דבר עתה מאד על כל אחד ואחר להטרידו כל ימי חייו בטרדת הפרנסה עד שאינו מניחו אפילו לצעוק להשם יתברך כראוי. וזה נמשך משער החמשים של הטומאה משם הגלות הזה שמשם קשה מאד מאד לצאת. והוא בחינת מה שאמר אדמו"ר ז"ל במעה של הבעל תפלה שמכל התאוות ומדות רעות יכולין לצאת. אבל מתאוות ממון אי אפשר להוציא כי אם על ידי הדרך וכו':

אות טז[עריכה]

וזה שאמרו רז"ל (ברכות ד') מפני מה לא נאמר נון באשרי מפני שיש בה מפלתן של שונאי ישראל שנאמר נפלה וכו'. ואפ"ה חזר דוד וסמכה ברוח הקד שנאמר סומך ה' לכל הנופלים וכו'. והיינו כי לא רצה להזכיר הנון בפירוש שמרמז על שער החמשים של הקדושה שעל ידי זה עיקר התקוה. מפי שיש בה מפלה לכנת ישראל. כי גם עיקר הנפילה של כנסת ישראל הוא על ידי שער החמשים של הטומאה ועל כן אי אפשר להזכיר הנון דקדושה בפירוש. כי יתגבר המתנגד מאד. רק ברמז רמזה בפסוד שאחריו שהוא סומך ה' לכל הנופלים וכו'. וזה על ידי שישליך יהבו על ה' ויבטח שהשם יתברך יפרנסו בוודאי. אפילו אם יעסוק כמה שעות ביום בהדיבור הקדוש של תפלה ותורה ושירות וכו'. וזה על ידי שישליך יהבו על ה' ויבטח שהשם מיתברך יפרנסו בוודאי. אפילו אם יעסוק כמה שעות ביום בדיבור הקדוש של תפלה ותורה ושירות וכו. כי כל הפרנסה אפילו של הבעל משא ומתן ומלאכה מאתו יתברך כמו שכתוב שם יתברך אחר סומך ה' לכל הנופלים וכו' עיני כל אליך ישברו וכו' פותח ומשביע וכו'. ומה שאנו רואים שיש לזה הרבה עשירות מאד ולזה ענית ודחקות גדול וכיוצא צאר השינויים רבים שבפרנסה הכל מאתו יתברך. והוא יודע מה שעושה לפי ענין הבחירה של כל אחד שהבחירה של זה הוא דייקא על ידי עשירות. ושל זה דייקא על ידי עניות וכיוצא בזה שאר השינויים הרבים. כי צדיק ה' בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו. שכל מה שעושה עם האדם הכל חסד גדול מאתו יתברך. כי אילו מי שאין לו כי אם לחם צר ומים לחץ הכל הוא חסד גדול מאתו יתברך. ועיקר התקון של האדם הוא לזכות לחיים נצחיים של עולם הבא. כי כל העולם זה הבל וריק כצל עובר כאשר אנו רואים בעיניו. אך על ידי מה זוכים לחיים נצחיים, זה על ידי קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת. לכל אשר יקראוהו דייקא יהיה מי שיהיה. נמצא שמדבר המזמור הקדוש הזה שצריכין לצעוק ולדבר דיבורים קדושים תמיד להשם תברך ושהפרנסה לא תבלבלו מזה כי יבטח שהוא יתברך נותן לכל אחד את אכלו בעתו וכו' ועל כן על ידי זה מובטח שהוא בן עולם הבא. כי על ידי זה יזכה בוודאי לשוב ולהתקרב להש יתברך וכנל. (וקצת מזה מבואר בדברינו בהלכות שלוחין הלכה ד אותה):

אות יז[עריכה]

וזה שאומרים רות בשבועות כי עיקר קדושת שבועות שהוא יום החמשים זוכין על ידי מ"ט ימי הספירה שהם בחינת מ"ט אותיות השבטים בחינת מ"ט שערי תשובה בחינת מ"ט אותיות שבקריאת שמע וכו'. שכל זה כולל ספר תהלים כמבואר בהתורה הנ"ל בסימן ע"ג וכנ"ל. ועל כן אומרים רות שמדבר משלשלת היוחסין מתחלת הולדת דוד המלך שהוא משיח שחיבר ספר תהלים שכולל כל הנון שערים שהוא בחינת קדושת שבועות כנ"ל. אשר על שם זה נקראת בשם רות עיין שם שיצא ממנה דוד שחיבר ספר תהלים שריוה להקדוש ברוך הוא בשירות ותשבחות כמו שאמרו רז"ל (ברכות ל"ז). כי עיקר קדושת שבועות שהוא יום החמשים שהוא בחינת קבלת התורה מחדש בכל שנה ושנה הוא על ידי בחינת דוד שהוא חינת משיח שהוא בחינת ספר תהלים שעל ידי זה נזכה לשוב להשם יתברך ולקיים את כל דברי התורה שזהו עיקר קבלת התורה בכל שנה. כי לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה שהוא קיום התורה שזוכין על ידי אמירת תהלים וכנ"ל:

אות יח[עריכה]

כלל הדברים שעיקר ההתרחקות מהתשובה הוא מחמת שצריכין אנו נתעורר לשוב אעליו וההתעוררות כראוי קשה מאד. ובפרט למי שכבר נתרחק ועשה מה שעשה. ואף על פי כן הכל חפצים ליראה שמו יתברך אך קשה וכבד להם להתעורר וכולם רוצים שהשם יתברך יעורר אותם ויחזירם למוטב. אבל כשיודעים ומאמינים בהאמת שהשם יתברך בוחר בזה בעצמו שיהיה רצונינו וחפצינו תמיד להתקרב אליו. ושאין אנו צריכין רק ליקח דברים ולשוב אליו כמו שכתוב (הושע י"ד) קחו עמכם דברים ושובו אל ה'. ודרשו רז"ל איני מבקש מכם אלא דברים. ובאמת גם הדיבורים בעצמו ממנו יתברך רק שאנו צריכין להשתדל ליקח אותם עמנו ולדבר בהם לפניו יתברך. וזהו קחו עמכם דברים. קחו דייקא. היינו שהדברים כבר מוכנים מאתו יתברך והשם יתברך מבקש שניקח אותם עמנו לשוב אליו על ידי זה. וכמו שמפרש ומלמד אותנו שם איך נאמר לפניוכמו שכתוב שם אמרו אליו כל תשא עון וכו'. ומי שידע כל זאת באמת בוודאי בקל י שוב להשם יתברך מכל מקום שהוא אפילו אם יעבור עליו מה. כי תמיד יוכל ליקח דיבורים מאתו יתברך אם ירצה עד אשר סוף כל סוף ישוב אליו וירחמנו. וזהו בחינת גודל אמירת תהלים שגילה הוא ז"ל שעל ידי זה בוודאי נזכה לתשובה. ועל ידי זה תהיה הגאולה שלימה במהרה בימינו כל זמן שנעסוק באמירת תהלים בכוונה להשמיע אזנו ולבו למה אומר, בוודאי ישוב להשם יתברך. כי באמת הכל מאתו יתברך ואין השם יתברך חפץ רק הרצון וההתעוררות וההשתדלות אחר האמת כי בלי שום התעוררות כלל אי אפשר. אבל באמת הכל מאתו יתברך:

אות יט[עריכה]

וזה בחינת מעשה המנורה שהוא בחינת התורה כמו שכתוב (משלי י') כי נר מצוה ותורה אור וכמובא. וזה בחינת נר המערבי שהוא עדות לכל ישראל. כי ממנו היה מתחיל ובו היה מסיים (מנחו פרק ו'). כי כל בחינת התעוררות שלנו הוא רק כמדליק נר שאינו עושה כלום רק שלוקח נר ומדליק בו נרות אחרים לאלפים ורבבות כמו שירצה ובאמת אם לא היה לו אלו הנרות או הדברים שמדליקין, בוודאי לא היה אפשר לו להדליק אבנים ועפר. וכן אם לא היה לו נר להדליק מנו או איזה דבר להוציא ממנו אש, בוודאי גם כן לא היה אפשר לו להדליק. נמצא שהכל מאתו יתברך האש והנר והשמן והפתילה המדליק והנדלק הכל מאתו יתברך. ואף על פי כן אם לא יעשה האדם המעשה כל שהוא ליקח הנר ולהדליק בו אחרים בוודאי לא יהיו נדלקים מעצמם. כי כך ברא השם יתברך הבריאה שהכין הכל כאשר לכל בחכמתו. ואף על פי כן רוצה דוקא שאנחנו נעשה ונגמור על ידי התעוררותנו מלמטה. אף על פי שבאמת הכל מאתו יתברך כנ"ל כי כל עבודת האדם את השם יתברך הוא בבחינת הדלקת והארת אור הנשמה כמו שכתוב בזוהר הקדוש אעא דלא סליק בי' נורא מבטשין ליה גופא דלא סליק בי' נהורא דנשמתא וכו'. וזה בחינת נר המערבי שהוא עדות שהשכינה שורה בישראל. כי ממנו היה מתחיל ובו היה מסיים היינו שההתחלה והסיום הכל ממנו יתברך לבד. כי נר המערבי היה דולק בנס כמו שאמרו רז"ל (יומא ל"ט). ועל כן בוודאי היה יכול הוא יתברך להדליק בעצמו את כל נרות המנורה. וכמו שאמרו רז"ל (מנחות פרק ו') וכי לאורה הוא צריך וכו'. אך צור לנו והזהיר מאד על הדלקת נרות המנורה להורות שאף על פי שהכל מאתו יברך כנ"ל. אף על פי כן אנו מחויבים על כל פנים להדליק את נרות המנורה. וזה יהיה נחשב להתעוררות שלנו אף על פי שבאמת הכל מאתו יתברך. כי ממנו הוא מתחיל ובו היה מסיים. וזהו בחינת מעשה המנורה שהיה כולה מקשה עד ירכה עד פרחה מקשה היא, דהיינו שכולה נעשית מעשהת אחת מראשה עד סופה עם כל הכפתורים והפרחים וכו', הכל נעשה מחתיכה אחת. עד שנתקשה משה הרבה איך לעשותה ואמר לו השם יתברך הטל את העשת לתוך האש ותצמא המנורה, היינו שכל המנורה שהיא כלל הארת התורה הוא רק מחתיכה אחת מיני' ובי' שבאמת נעשית מאלי'. כי היה בלתי אפשר לאדם לעשותה. כי קשה וכבד להאדם שיתעורר ויאיר מעצמו. ואף על פי כן צריכין לעשות המנורה למטה דייקא. ועל כן באמת נתקשה משה הרבה על זה. כי סוד זה נוגע בשער החמשים כ"ל שבאמת הכל כאשר לכל ממנו יתברך ואף על פי כן צריכין רק התעוררות ורצון ותשוקה אל האמת. וזה נחשב להתעוררות שלנו כנ"ל. ועל כן כל הקרבת הקטרת היה בשעת הדלקת המנורה והטבתה כמו שכתוב כ(שמות ל"ג) בהיטיבו את הנרות יקטירנה. ובהעלות אהרן את הנרות וכו'. כי קטרת שהיא עיקר בחינת תשובה כידוע כי י"א סמני הקטרת מכניעין סטרא דמותא, כל הסטרין אוחרנין ומעלין הקדושה מעמקי עמקי הקליפות כידוע שזהו עיקר בחינתתשובה וכמו שכתוב בכתבי האר"י ז"ל שיזהר לומר קטרת בכוונה גדולה ויועיל לו לחזור בתשובה. נמצא שקטרת בבחינת תשובה. אבל עיקר התשובה זוכין בבחינת המנורה שהוא בחינת אמירת תהלים שכולל יוחד אתערותא דלתתא ואתערותא דלעילא בקשר נפלא מה שאי אפשר להבין ולהשיג כלל וכנ"ל. וזהו בחינת מה שראה זכריה סוד הגאולה שלימה על ידי המנורה שראה כמבואר שם בהפטרת בהעלותך ושבת חנוכה שהוא (זכריה ד') ראיתי מנורת זהב כולה וגולה על ראשה וכו'. וכלל הענין שהשמן היה נמשך מאליו כמו ממעין כמו שכתוב וגולה על ראשה. וכמו שפירש רשץי שם. וסיים שם לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי וכו' היינו כל ענין הנ"לל. שעיקר התשובה שהיא עיקר הגאולה הוא לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי וכו' כי הכל מאתו יתברך. והעיקר תלוי בבחינת ה"ל שנזכה שיהיה נמשך בחינת הארת שער החמשים כנ"ל ששם כלולים יחד בקשר אחד אתערותא דלעילא ואתערותא דלתתא שזה זוכין על ידי אמירת תהלים והתבודדות ושיחה בינו לבין קונו יתברך תמיד יהיה איך שיהיה. ואז אף על פי שיודע בעצמו שבוודאי אינו יוצא י"ח כלל. אף על פי כן באמת זהו סוד נפלא שאי אפשר להשיג כי נמשך משער החמשים שנמשך על שבעה קני המנורה שהם כלולים כל אחד משבעה בחינת שבעה ושבעה מוצקות וכו' שכל זה סוד שבע שבתות תמימות שסופרין קודם יום החמשים שהוא שבועות שכל זה כלול באמירת תהלים שכולל כל החמשים שערי תשובה שם תשובתינו אליו ותשובתו אלינו, כולל כולם יחד כי הכל אחד כנ"ל. ועל ידי זה תהיה הגאולה על ידי משיח צדקנו שהוא דוד וכנל. ועל כן רמז הגאולה במעשה המנורה וכנ"ל: