ליקוטי הלכות/אורח חיים/הלכות נטילת ידים שחרית (הכל)
הלכות נטילת ידים שחרית[עריכה]
הלכה א[עריכה]
אות א[עריכה]
כשיקום יטול ידיו וכו'. עיין במאמר המתחיל וביום הביכורים כי יש בכל אחד מישראל בחינת מלכות וכו' עיין שם. כי בלילה המלכות בגלות. כי עיקר שלימות המלכות על ידי אריכות ימים, היינו בחינת דעת בחינת חסדים, ובלילה דינים מתגברין ועל כן אז הסתרת הדעת. ועל כן המלכות נתקטנה אז ויורדת בין התחתונים. כי עיקר הדעת מקבלין מהידים בבחינת מחלוקת לשם שמים. בבחינת 'נשא לבבינו אל כפים' וכו'. ובלילה אין רוח הדופק מנשב כל כך. ותנועת האברים כבדים בלילה. ומחמת זה מתגבר אז העצבות רוח. בבחינת 'בערב ילין בכי'. ועיקר ההתגברות הוא על הידים כמבואר שם בחינת עצבון ידים וכו'.
ועל כן בבקר שאז מתחדש הרוח וחוזרין ונבראין כל האברים. ואז נתבטל העצבות רוח בבחינת 'ולבוקר רנה'. וחוזר רוח הדופק לילך כסדר בכל האברים והעיקר בהידים. על כן צריך לטהר את הידים דייקא. כי שם התגבר ביותר העצבות רוח כנ"ל. וכן להיפך עתה נמשך לשם הקדושה ביותר. על כן צריך לקדשם ולטהרם. והטהרה הוא במים שהם בחינת חסדים, בחינת דעת.
ואז על ידי זה יכול לבנות את המלכות. כי עיקר בנין המלכות מהידים. בבחינת 'שמאלו תחת לראשי וימינו' וכו'. היינו על ידי רוח הדופק שבלב שנמשך אל הידים עד שיכולים לנשאם אל השמים. ומשם מקבלין דיבורים בבחינת מחלוקת לשם שמים כנ"ל, שזה בחינת הדעת שעיקר שלימות המלכות על ידי זה כנ"ל.
וזה פירוש 'כל הנפנה ונוטל ידיו ומניח תפילין וקורא קריאת שמע כאילו קיבל עול מלכות שמים שלימה'. כי עיקר שלימות המלכות על ידי שמכניעין את הרע והקליפות הנאחזין בקדושה, וזה שכתב רבינו שם שהעיקר שלימות המלכות להוכיח ולייסר את העם כדי לגרש את הרע והקליפות. וזה בחינת 'הגו סיגים מכסף' וכו' 'הגו רשע לפני מלך ויכון בחסד כסאו'. בחסד דייקא. כי על ידי זה נמשך הדעת שהוא בחינת חסד כנ"ל.
וזה שצריכין ליטול הידים ב' פעמים. קודם הנקיות ואחר כך. כי אי אפשר לגרש את הרע כי אם על ידי הדעת כמבואר שם. ועל כן צריך קודם לטהר את הידים כדי להמשיך דעת בחינת אריכות ימים, ועל ידי זה יכולין לגלות ההסתרה. היינו. לגרש ולבטל הקליפות המעלימין ומסתירין את הקדושה. ומזה בעצמו נמשך אריכות ימים בחינת דעת כמבואר שם. וזה בחינת נטילת ידים שנית אחר כך כדי להמשיך דעת ואריכות ימים זוכין על ידי שמגרשין ומפנין את הרע כנ"ל.
וזה בחינת הנחת תפילין אחר כך. כי על ידי שמטהרין את הידים אזי יכולין לנשאם בבחינת 'כי אשא אל שמים ידי', בחינת 'שאו ידיכם קדש'. ונמשך מהידים דעת לתוך המוחין כנ"ל. ונעשה מזה בחינת תפילין שהם מוחין, והם בחינת חיים ואריכות ימים כמו שאמרו רז"ל 'המניח תפילין זוכה לחיים'.
וזה פירוש 'מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו', היינו מי יכול לזכות לדעת שהוא בחינת הר ה' ומקום קדשו היינו בית המקדש שהוא בחינת דעת. 'נקי כפים ובר לבב'. כי על ידי בר לבב הוא נקי כפים, בחינת נשא לבבנו אל כפים. ועל ידי זה יוכל לעלות בהר ה' לזכות לדעת, בחינת 'כי אשא אל שמים ידי'. בחינת מחלוקת לשם שמים כנ"ל. וזה בחינת 'חסד גבורה תפארת' שעולה ונעשה ממנו 'חכמה בינה דעת'.
וזה שכתוב בשלחן ערוך שאסור ליגע קודם הנטילה אל הפה והחוטם והעינים והאזנים, הם בחינת שבעת הנרות המקבלין אור הפנים היינו השכל. והקבלה הוא מהידים. כשהידים טמאות יכולין לקבל להיפך ח"ו מאחר שקבלתם מהידים כנ"ל.
ואחר כך קורין קריאת שמע, שהיא קבלת עול מלכות שמים שזוכין על ידי מה שנפנה ונטל ידיו והניח תפילין כנ"ל. וזה בחינת התגלות ההסתרה כמו שכתוב 'ה' אלקינו ה' אחד' שאפילו בכל ההסתרות כולם מקבלין חיות ממנו ולית אתר פנוי מיניה. וזה שכתוב בזוהר הקדוש 'וצריך לארכא בד' דאחד הדא הוא דכתיב 'למען יאריך ימים על ממלכתו'. היינו כנ"ל שעיקר קריאת שמע שהוא ד' דאחד, הוא בחינת המשכת אריכות ימים שהוא הדעת לתוך המלכות. זה שאמרו רז"ל 'כל הנפנה ונוטל ידיו ומניח תפילין וקורא קריאת שמע כאילו קבל עול מלכות שמים שלמה'. כי כל זה הוא בחינת שלימות המלכות כנ"ל.
וזה שאמרו רז"ל ומסקו שם שנחשב גם כן 'כאילו טבל'. כי זה בחינת טבילה, בחינת מקוה, בחינת דעת עליון וחסדים גדולים, שזה עיקר שלימות המלכות כנ"ל כמבואר שם, עיין שם.
עיין היטב בהתורה וביום הביכורים הנ"ל ותבין הדברים, כי כל זה נכתב בקיצור, ואי אפשר להבין היטב הדברים כי אם אחר העיון בהתורה הנ"ל.
http://breslev.eip.co.il/?key=2869
אות א[עריכה]
ענין נטילת ידים בשחרית בעת שמתעורר משינתו. על פי מה שאמר רבינו ז"ל (בסימן ר"נ) על שאלת ההוא אובי טמיא (ברכות נ"ט) מאי גוהא בשעה שהקדוש ברוך הוא זוכר את בניו שהן שרויין בצער בין האומות אזי מוריד שני דמעות לים הגדול וקולן נשמע מסוף העולם ועד סופו עיין שם כי עיקר כל היסורים שיש לאדם ח"ו הוא רק מחסרון הדעת כי מי שיש לו דעת ויודע שהכל בהשגחה מהשם יתברך אין לו שום יסורים ואינו מרגיש שום צער וכו'. ועיקר הצער של ישראל בגלות הוא רק ממת שנפלו מהדעת ותולין בטבע ובמזל ח"ו. ומחמת זה יש להם צער וזה מחמת שהם שרויין בין העובדי כוכבים ולמדו מהם וכו'. ובאמת ישראל הם למעלה מהטבע. רק כשהם חוטאים ח"ו אזי וכו'. וכשהקב"ה רוצה להושיע את ישראל מגלותם. אזי ממשיך עליהם השגחה מסוף העולם. כי לעתיד יבטל הטבע לגמרי. ולא יהיה רק השגחה לבד. כמו שכתוב (ישעיה נ"א) כי השמים כעשן נמלחו וכו' היינו שיתבטל הטבע שהוא על פי מערכת המזלות וכו' ואז יהיו ישראל למעלה. ועל כן גם עתה כשהשם יתברך רוצה להפיל את העובדי כוכבים ולהגביה את ישראל למעלה. אזי ממשיך עליהם השגחה מסוף העולם. שאז לא יהיה רק השגחה. ועל ידי זאת ההשגחה נתעלים ישראל ונעשה וכו'. עיין שם כל זה היטב. וזהו בשעה שזוכר וכו' עיין שם:
וכשנסתלק הדעת הנ"ל. דהיינו שאין יודעין ח"ו שהכל מתנהג רק בהשגחה מהשם יתברך לבד. וסוברין שיש טבע ח"ו. זה בחינת שינה שהיא הסתלקות הדעת בחינת לילה וחשך. כי עיקר האור יום הוא בחינת דעת כמובא. היינו כי האור הוא רק השם יתברך כביכול. בבחינת (תהלים כ"ז) ה' אורי וישעי בחינת (שם קי"ח) אל ה' ויאר לנו. וזה עיקר אור השמש בחינת (שם פ"ד) כי שמש ומגן ה' צב אות. היינו כשיודעין שהשם יתברך מנהיג העולם בהשגחה לבד זה עיקר האור. כי עיקר האור בכל מקום שנמצא אור כמו אור השמש וכיוצא הוא רק אור השם יתברך כביכול שמאיר לנו כנ"ל. וכשנופלין ח"ו מזה הדעת ותולין בטבע ח"ו. זה בחינת הסתלקות האור. ואזי היא בחינת לילה וחושך ח"ו. וזה בחינת (ישעיה י"ג) חשך השמש בצאתו וכו'. בחינת (יואל ב') שמש וירח קדרו וכו'. וכיוצא בפסוקים כאלו. וכולן נאמרו על זמן הגלות. היינו כי בגלות נחשב כאלו נחשך אור השמש. כי הגלות נמשל ללילה כמבואר בפירוש רש"י. היינו כי בעת הגלות שנמשך רק מחמת שתולין בטבע ח"ו. ואזי חשך השמש בצאתו. כי תיכף כשתולין בטבע ח"ו. אזי נסתלק האור מהשמש וכאלו נחשך השמש ממש. כי באמת אין להשמש אור כלל רק מהשם יתברך כנ"ל. ועל כן הגלות נמשל ללילה וחשך כי עיקר הגלות הוא רק מחמת שתולין בטבע ח"ו ואזי הוא בחינת לילה וחשך. הסתלקות האור כנ"ל וזה בחינת שינה הסתלקות הדעת. לידע שהכל בהשגחה שזהו עיקר האור וכו' כנ"ל. ועל כן בשעת שינה סטרא דמסאבא שריא על בר נש. והעיקר על הידים כמו שכתוב בזוהר (וישב קפ"ד ע"ב). כי עיקר הסטרא אחרא הם בחינת העובדי כוכבים כידוע שיניקתם רק מבחינת כפירות שזה עיקר שורש היצר הרע שנקרא אל אחר כפירות כמובא היינו כשתולין בטבע ח"ו. שמשם עיקר יניקת העובדי כוכבים והסטרא אחרא. ועל כן בשעת שינה הסתלקות הדעת כנ"ל. ואז מתגבר ח"ו בחינת העובדי כוכבים בחינת תוקף הגלות שנמשך ללילה ושינה שיניקם מבחינת התגברות הטבע כנ"ל. וזהו בחינת סטרא דמסאבא דשריא על בר נש. ועל כן עיק תיקון השינה בקדושה הוא על ידי אמונה כמובא בדברי רבינו ז"ל (סימן ל"ה). היינו בשעת הסתלקות הדעת בחינת שינה. דהיינו כשרואה אדם שדעתו מבולבל ואינו בשלימות. ואינו יכול לידע ולהבין שהכל בהשגחה מהשם יתברך לבד. כמו עכשיו בגלות בין העובדי כוכבים שנדמה ללילה וחשך שמתגברת חכמת הטבע בעולם ח"ו. אזי מחויב כל אחד מישראל להשליך ולסלק דעתו לגמרי ולהתחזק את עצמו באמונה לבד. להאמין באמונה שלמה שהכל בהשגחה לבד. ואין שום טבע בעולם כלל וזהו בחינת תיקון השינה על ידי אמונה. היינו בשעת שינה כנ"ל צריכין ליכנוס לתוך בחינת אמונה לסמוך על אמונה לבד מאחר שנסתלק הדעת. כמו עכשיו בגלות שאנו צריכין תמיד להתחזק באמונה לבד. מאחר שעדיין לא נתגלה הדעת בשלימות לידע באמת שהכל בהשגחה. על כן צריכין לסלק דעתו ולסמוך על אמונה לבד. בבחינת (תהלים צ"ב) ואמונתך בלילות. ומחמת שבלילה בשעת השינה הסתלקות הדעת מתגברת חכמת הטבע ח"ו שהוא בחינת חשך כנ"ל. בבחינת (בראשית ט"ו) ותרדמה נפלה על אברם והנה אימה חשכה וכו' שהראהו תוקף הגלות היינו בשעת שינה ותרדמה הסתלקות הדעת מתגברין תוקף הגליות שיניקתן מבחינת התגברות הטבע כנ"ל. וזהו סטרא דמסאבא דשריא על בר נש בשעת שינה כנ"ל. על כן תיכף כשמתעורר משינתו צריך ליטול ידיו במים. כי עיקר סטרא דמסאבא שריא על ידיו דבר נש כמו שכתוב בזוהר הקדוש (שם). כי הידים הם בחינת שמים אש ומים יד ימין ויד שמאל. בחינת כי אשא אל שמים ידי כמובא בדברי רבינו במקום אחר (בסימן נ"ו) ושם עיקר אחיזת הסטרא אחרא בחינת חכמת הטבע בחינת ידים. כי הם תולין במערכת השמים שהוא בחינת ידים. ועל כן עיקר התגברות הסטרא אחרא בשעת שינה שהיא בחינת הטבע הוא בידים דייקא כנ"ל. כי הידים הם כ"ח פרקין כנגד כ"ח אתוון שבמעשה בראשית שבהם נבראו שמים וארץ בחינת (ישעיה מ"ח) אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים. ועל כן עיקר הכנעת הסטרא אחרא שהם העובדי כוכבים דעלמא בחינת חכמת הטבע שמשם התגברותם כנ"ל עיקר הכנעתם הוא רק על ידי הידים דקדושה כשזוכין להרים אותם אל הדעת. וזה בחינת (שמות י"ז) והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכאשר יניח ידו וכו' הנאמר במלחמת עמלק כי עמלק הוא כלליות כל העובדי כוכבים והסטרא אחרא בחינת ראשית גוים עמלק. ועמלק היה כופר בעיקר. ותלה הכל בטבע ח"ו. והיו מחשבין השעתו באיצטרוליגאה שלהם כמו שמובא בפירוש רש"י. וכמובא בדברי רבינו ז"ל. ועל כן עיקר הכנעתו על ידי הרמת הידים שמרימין הידים כ"ח פרקין שבידים אל הראש. בבחינת שאו ידיכם קדש. היינו שמגביהין הידים כ"ח פרקין אל הדעת לידע שהכל בהשגחתו יתברך כי השם יתברך ברא הכל על ידי כ"ח אתוון שבמעשה בראשית שהם בחינת כ"ח פרקין כנ"ל ואזי מגביהין בחינת השמים שהם גם כן בחינת ידים כנ"ל לשרשם שבדעת לבחינת כ"ח אתוון הנ"ל. כי הכל ברא השם יתברך בכ"ח אתוון. והוא מחיה ומקיים השמים וכל צבאם והארץ וכו' בהשגחתו לבד. ואין שום טבע ומערכת השמים כלל. ואזי נכנע עמלק והסטרא אחרא כנ"ל. וזה בחינת (שם) ויהי ידיו אמונה עד בא השמש. כי עיקר הכנעת עמלק על ידי אמונה בהשגחת השם יתברך שנמשך על ידי הרמת הידים כנ"ל. ועל כן בשעת שינה הסתלקות הדעת שאז הוא בחינת התגברות הטבע ח"ו. ואז שורה סטרא אחרא על בר נש. על כן עיקר אחיזתה בידים כנ"ל. ועל כן תיכף כשמתעורר משנתו צריך ליטול ידיו במים שהם בחינת מימי הדעת מימי החסד בבחינת (ישעיה י"א) כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים. היינו שעל ידי הנטילה ממשיכין מים טהורים מימי הדעת מבחינת עלמא דאתי שאז תמלא הארץ דעה כמים לים וכו'. ואז ידעו הכל שהכל רק בהשגחה לבד כי יתבטל הטבע לגמרי. וגם עכשיו בכל עת שצריכין ישועה וטהרה להנצל מתוקף הסטרא אחרא שיניקתם מבחינת חכמת הטבע. אזי ממשיכין השגחה מסוף עולם כנ"ל במאמר הנ"ל. וזה בחינת מים של הנטילה שממשיכין מימי הדעת מסוף העולם מבחינת עלמא דאתא שתמלא הארץ דעה וכו' וזה בחינת מקוה שהיא בחינת עלמא דאתי כידוע. (כי מקוה בגימטריא קנ"א. בחינת בינה עלמא דאתי כמובא). בחינת (ירמיה י"ד) מקוה ישראל ה' מושיעו בעת צרה. כי כל הצרות והיסורין הם רק מהעדר הדעת מבחינת חכמת הטבע כנ"ל. דהיינו שאין יודעין ח"ו שהכל בהשגחה וכו' וזה עיקר הטומאה כנ"ל. ועל כן הישועה מהצרה והטהרה מהטומאה הוא על ידי מקוה שהוא בחינת עלמא דאתי בחינת מימי הדעת בחינת כי תמלא הארץ דעה כמים וכו' כי על ידי שנכנסין למקוה וסותמין העינים מחיזו דהאי עלמא ונתעלם ונתכסה שם בתוך מימי המקוה שהוא בחינת מימי הדעת בחינת עלמא דאתי על ידי זה הוא נכלל בתוך בחינת הדעת בחינת עלמא דאתי על ידי זה הוא נכלל בתוך בחינת הדעת בבחינת השגחה. כי סותם עיניו מחיזו דהאי עלמא שמתגבר הטעות של חכמת הטבע שמשם באים כל הצרות וכל הטומ אות. שעל ידי זה נפגמין העינים ששרשם וחיותם מבחינת עיני ה' שהם בחינת השגחה כמובן במאמר הנ"ל. וכשנופלין מהדעת וסוברין שיש טבע ח"ו זה בחינת פגם העינים. ומזה באין כל הצרות וכו' כנ"ל. ועל כן צריכין לסתום את עיניו לגמרי מחיזו דהאי עלמא ולהיות מתעלם ונכלל בתוך המקוה שהיא בחינת הדעת של עלמא דאתי שאז יתגלה השגחתו יתברך בעולם ויתבטל הטבע לגמרי ועל ידי זה ממשיך השגחה מסוף העולם מבחינת המקוה. ועל ידי זה בא לו ישועה לכל מה שצריך. בחינת מקוה ישראל ה' מושיעו בעת צרה וכו' וזהו בחינת הנטילה של שחרית שממשיך מים טהורים שנמשכין מבחינת מקוה. ועל ידי זה מטהר את ידיו שהם בחינת כ"ח פרקין בחינת כ"ח אתוון של מעשה בראשית שעיקר הפגם של בחינת חכמת הטבע שמתגבר בשינה בלילה וחשך נוגע בהם דייקא כנ"ל. כי על ידי חכמת הטובע פוגם בכ"ח אתוון הנ"ל. ותולה במערכת השמים ח"ו כנ"ל. וזה בחינת הטומאה שנאחז בהידים דייקא, בשעת הסתלקות הדעת. דהיינו בשעת שינה כנ"ל. ועל כן מטהרין אותם על ידי מימי הדעת נמשכין מבחינת עלמא דאתי וכו' כנ"ל.
אות ב[עריכה]
ועל כן קודם הנטילה אסור ליגע בידיו להשבעה נקבים שיש בהראש. דהיינו לשני עיניו ושני נקבי החוטם ולפיו ולשתי אזניו. (סימן ד' סעיף ג') כי הז' נקבים אלו הם בחינת דעת כמובא בדברי רבינו במקום אחר (בסימן כ"א) ואלו הז' נקבי הראש הם בבחינת (זכריה ד') שבעה אלה עיני ה' המה משוטטות בכל הארץ. בחינת דעת בחינת השגחה. ועל כן אסור ליגע בהם בידיו קודם הנטילה כדי שלא לפגום הדעת הקדוש של בחינת השגחה על ידי הזוהמא של חכמת הטבע הנאחזת בידים בעת שינה כנ"ל. ועל כן עיקר שליטת של חכמת הטבע שמסתכלין רק על מערכת שמים הוא בלילה. כי נקראים חוזים בכוכבים. כי חכמת הטבע הוא בחינת לילה וחשך. כי עיקר האור הוא השגחת השם יתברך לבד כנ"ל:
אות ג[עריכה]
ועל כן צריך לשבר תוקף השינה לשבר בחינת החשך והלילה שהוא בחינת תוקף הגלות שנמשך ללילה. היינו חכמת הטבע שמשם עיקר הגלות והחשך כנ"ל. וצריך כל אחד מישראל להתעורר מהשינה בחצות כדי לשבר ולבטל חכמת הטבע על ידי שמשבר את השינה וכו' כנ"ל. ועל כן כשקמים בחצות אז מתאבלין על הגלות שגלו ישראל מארצם כי עיקר הגלות על ידי חכמת הטבע שהוא בחינת לילה ושינה כנ"ל. ועל כן אז הזמן לתקן זאת:
אות ד[עריכה]
ועל כן הגאולה הראשונה שהיא יציאת מצרים שכולל כל הגאולות כי כל הגליות מכונים בשם מצרים כמו שכתב רבינו ז"ל במקום אחר (בסימן ד') על כן התחילה הגאולה בחצות הלילה. כמו שכתוב (שמות י"א) כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים. כי עיקר כל הגאולות בפרט גאולת מצרים היה על ידי בחינת הנ"ל הנאמר במאמר הנ"ל על ידי בחינת השגחה שהמשיך השם יתברך מסוף העולם מעלמא דאתי. כי אז ביציאת מצרים היה שידוד המערכות וביטול הטבע כי אז גילה השם יתברך השגחתו על ידי המופתים נוראים שעשה אז וביטל הטבע. וכל זה היה על ידי בחינת עלמא דאתי. כי מסטרא דיובלא נפקו. שהוא בחינת חמשים שערי בינה בחינת עלמא דאתי כידוע. ועל כן היתה הגאולה בחצות הלילה דייקא. דהיינו ששיבר את הלילה והחושך שהם בחינת חכמת הטבע וגילה השגחה בעולם ועל ידי זה היה עיקר הגאולה כנ"ל וזה בחינת (שם) ומת כל בכור בארץ מצרים ופסח ה' וכו' והציל בכורי ישראל. כי בכור הוא ראשית בחינת דעת בחינת (משלי א') ראשית דעת. היינו שהכניע הדעת של הסטרא אחרא שהיא בחינת חכמת הטבע. והגביר את הדעת של הקדושה בחינת הדעת של השגחה שהוא בחינת (שם ד') בני בכורי ישראל. היינו הדעת של אמונת ההשגחה שמשם נמשכין זרע קדוש ישראל. כי ישראל הם למעלה מהטבע כנ"ל כי הם נמשכין משם בבחינת (בראשית ט"ו) הבט נא השמימה וספור הכוכבים. ויאמר לו כה יהיה זרעך וכו' ודרשו רז"ל (מדרש רבה שם) שהגביהו למעלה מן השמים וכו'. נמצא שזרע ישראל נמשכין למעלה מהטבע כי על פי הטבע כפי מערכת השמים לא היה אברהם אבינו עליו השלום ראוי להוליד רק על ידי שאמר לו השם יתברך צא מאיצטגנינות שלך. והגביהו למעלה מן השמים. היינו למעלה מהטבע על ידי זה זכה להוליד בחינת (שם) כה יהיה זרעך. נמצא שזרע ישראל נמשכים בשרשם מבחינת למעלה מהטבע. וזה בחינת בכורי ישראל שהציל השם יתברך והמית בכורי מצרים בחצות הלילה. להכניע ולשבר ולבטל הדעת של חכמת הטבע ולהגביר הדעת של השגחה שהם בחינת בכורי בני ישראל כנ"ל:
אות ה[עריכה]
וזה בחינת (שם יד) ויחלק עליהם לילה הנאמר באברהם בעת שרדף את המלכים. כי אברהם גילה השגחתו יתברך בעולם ועל כן עיקר קיום תולדת השמים והארץ הוא על ידי אברהם. כמו שכתוב (שם ב) אלה תולדת השמים והארץ בהבראם באברהם (בראשית רבה שם). כי הוא גילה השגחתו יתברך בעולם. שעיקר קיום העולם הוא על ידי זה. ועל כן היה לו כח לאברהם לחלק את הלילה. דהיינו לשבר את הלילה שזה בחינת ביטול הטבע בחינת קימת חצות כנ"ל. ואז הכניע את הד' מלכים שהם בחינת ד' מלכיות כמובא. כי עיקר הכנעתם על ידי ביטול הטבע כנ"ל. ועל כן על ידי שפגם במה שאמר (שם טו) במה אדע כי אירשנה נגזר על ידי זה הגלות. כי פגם בהדעת שהוא בחינת השגחה. כי עיקר הדעת הוא בחינת השגחה והשגחה זה בחינת ארץ ישראל בבחינת (דברים יא) תמיד עיני ה' אלהיך בה כמו שכתב רבינו במקום אחר (בסימן רל"ד) ועל כן על ידי שפגם בהדעת ופגם בארץ ישראל שהוא בחינת השגחה על ידי זה (בראשית טו) ותרדמה נפלה על אברהם. והנה אימה חשיכה גדולה נופלת עליו. שהראהו תוקף הגליות שהם בחינת תרדמה בחינת חשך שעיקר התגברותם על ידי חכמת הטבע על ידי פגם השגחה כנ"ל:
אות ו[עריכה]
וזה בחינת אכילת מצה. ואיסור חמץ. כי מצה זה בחינת דעת בחינת מוחין דגדלות בחינת השגחה שזה עיקר הדעת. וחמץ זה בחינת מוחין דקטנות בחינת אלקים בחינת דינין כמובא בכוונות. זה בחינת חכמת הטבע שמשם עיקר הדינים והצרות ח"ו כנ"ל. כי הטבע בגימטריא אלקים כמובא. שמשם אחיזת הדינים כנ"ל. כי חמץ זה בחינת (תהלים ע"ג) כי יתחמץ לבבי וכו'. שזה נאמר על הקשיות שנופלין להאדם על הנהגת השם יתברך שזהו בחינת חכמת הטבע שמשם כל הכפירות והקשיות. אבל מצה זה בחינת דעת בחינת אמונת ההשגחה שזה עיקר הדעת כנ"ל. כי מצה על שם שיצאו בחפזון ולא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ. עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא וגאלם שנאמר (שמות יב) ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עגות מצות כי לא חמץ כי גורשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה וגם צדה לא עשו להם. כי היה להם אמונה בהשגחת השם יתברך. ועל כן לא הכינו להם שום צדה ויצאו בחפזון. נמצא שמצה הוא בחינת דעת של אמונת ההשגחה שזה עיקר גדולת דעת כשזוכין להתגלות אלקות לראות ולידע שהכל בהשגחתו יתברך לבד. וזה בחינת חפזון. כי חפזון זה בחינת למעלה מהזמן שדלג על הקץ והוציאם בחפזון גדול בלי שום זמן רק ברגע אחת ובשעה קלה באו מרעמסס לסוכות ונתקבצו יחד בשעה קלה שש מאות אלף מכל ארץ מצרים. כמו שפירש רש"י על פסוק (שם יט) ואשא אתכם על כנפי נשרים. שכל זה הוא בחינת למעלה מהזמן. היינו כי הגביהם למעלה מהזמן שזהו בחינת השגחה שהוא למעלה מהטבע למעלה מהזמן. ועל ידי זה יצאו בלי שום זמן בלי שום הכנה רק בשעה קלה. כי עיקר הגאולה היה על ידי התגלות ההשגחה שהיא למעלה מהזמן בחינת חפזון. כי חפזון זה בחינת זריזות. שהוא מדה טובה מאד בחינת אמונה בחינת ביטול השינה שבא על ידי עצלות בחינת (משלי י"ט) עצלה תפיל תרדמה. וכמובא במקום אחר בדברי רבינו (לקוטי מוהר"ן סימן קנ"ה, ספר המדות אות זריזות) שזריזות הוא בחינת אמונה עיין שם. וזה בחינת זכרון. בחינת (שם י"ג) זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים וכו'. וכמו שכתוב (דברים ט"ז) למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך וכו'. כי איתא בדברי רבינו בסוף מאמר ואלה המשפטים מדבר מאמונה (בסימן ז') שזכרון הוא בחינת אמונה. כי עיקר השכחה הוא מבחינת הזמן וכו'. וכשיודעין ומאמינים באמת שהכל מתנהג רק על פי השגחת השם יתברך לבד שהוא למעלה מהזמן. אזי אין שייך בחינת שכחה כלל וכו' עיין שם והבן. וזה בחינת זכרון הנאמר אצל יציאת מצרים בחינת זכור את היום וכו' למען תזכור וכו'. כי ביציאת מצרים נתגלה השגחתו יתברך כנ"ל שזה בחינת זכרון למעלה מהזמן למעלה מהטבע בחינת חפזון בחינת זריזות שהוא מחיה המוחין והדעת שעיקר קיומו הוא כשיודעין ומאמינים בהשגחה. וזהו בחינת מצה על שם החפזון וכו' וכו' כנ"ל:
אות ז[עריכה]
וזה בחינת שבת הגדול. שקורין לשבת שלפני פסח שבת הגדול על שם הנס וכו'. כי עיקר הנסים והנפלאות שהיו ביציאת מצרים ששידד המערכות וביטל הטבע וגילה השגחתו יתברך בעולם הכל נמשך מבחינת שבת שהוא עלמא דאתי שכולו שבת שמשם ממשיך השם יתברך כביכול ההשגחה מבחינת סוף העולם וכו' בבחינת קץ בא הקץ וכו' כמבואר שם במאמר הנ"ל, נמצא שעיקר יציאת מצרים נמשך מבחינת שבת שהוא בחינת עולם הבא ועל כן גם פסח נקראת שבת. כמו שכתוב (ויקרא כ"ג) וספרתם לכם ממחרת השבת דהינו פסח כמו שאמרו רז"ל (מנחות ס"ה). כי עיקר תוקף הנס של פסח נמשך משבת כנ"ל. וזהו בחינת השבת שלפני פסח שקורין אותו שבת הגדול על שם הנס. כי כל הנסים של יציאת מצרים נמשך מבחינת שבת כנ"ל. ועל כן נקרא גדול על שם הנסים שנקראו בחינת גדול. כמו שכתוב (מלכים ב' ח') ספרה לי את הגדולות שעשה אלישע. כמו שכתב רבינו שם במאמר הנ"ל על מאמר הנ"ל ומוריד שני דמעות לים הגדול עיין שם:
אות ח[עריכה]
וזה בחינת (פסחים ב') אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר. וקרי התנא לאורתא אור לישנא מעליא וכו'. כי עיקר בדיקת החמץ וביעורו הוא בחינת ביעור בחינת הטבע מהעולם שהוא בחינת חמץ כנ"ל. וכשנתבטל הטבע ונתגלה ההשגחה זה בחינת ביטול החשך והלילה כנ"ל שהם בחינת תוקף הגליות הנמשך מבחינת חכמת הטבע כנ"ל כי כשנתגלה השגחתו יתברך בעולם אזי אין שום חשך כלל. כי עיקר האור הוא השם יתברך כביכול כנ"ל. ואזי לילה כיום יאיר כו' כמו שכתוב (תהלים קל"ט) גם חשך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר כחשכה כאורה כמו שיהיה לעתיד. כמו שכתוב (זכריה י"ד) והיה לעת ערב יהיה אור. כמו שאנו מבקשים (בהגדה של פסח) תאיר כאור יום חשכת לילה. כי עיקר החשך של לילה הוא מבחינת חכמת הטבע שהם הם עיקר החשך. ואמונת ההשגחה זה עיקר האור וכנ"ל, ועל כן הלילה של בדיקת החמץ ביטול הטבע שהוא בחינת החמץ שבודקין ב אותו הלילה. שעל ידי זה הלילה בבחינת אור בחינת (תהלים קל"ט) לילה כיום יאיר וכו' כנ"ל ועל כן קרא התנא אותו הלילה אור:
אות ט[עריכה]
וזה בחינת (שמות יב) ליל שמורים שמשומר מן המזיקים, כי עיקר המזיקים הם מבחינת חכמת הטבע שהוא בחינת דינים שהוא בחינת העובדי כוכבים מזיקי עלמא. ואז בליל יציאת מצרים שהיה ביטול הטבע בלילה דייקא כדי לשבר ולבטל בחינת לילה שהוא בחינת חכמת הטבע על כן אותו הלילה הוא משומר מכל המזיקין ומכל הדינים, כי אז נתגלה השגחה שעל ידי זה נתבטלין כל ההיזיקות וכל הדינים כנ"ל:
אות י[עריכה]
וזה בחינת מלוי הלבנה. בחינת (ישעיה ל') והיה אור הלבנה כאור החמה כאור שבעת ימי בראשית וכו' שיהיה לעתיד לבוא כשיתגלה השגחתו יתברך בעולם. כי אז יתבטל חשכת לילה. ואז תתמלא הלבנה מפגימתה כי פגם ומיעוט הלבנה זה בחינת חשכת לילה. שהוא בחינת חכמת הטבע שזה עיקר אחיזתם כי כל אחיזתם הוא מבחינת פגם הלבנה כיודע. ולעתיד תתמלא הלבנה ויתבטל החשך, כי יתבטל הטבע ותתגלה ההשגחה, ואזי לילה כיום יאיר. וזה בחינת והיה אור הלבנה כאור החמה וכו' כנ"ל. ועל כן פרשת קידוש החדש הוא מצוה ראשונה שנצטוו ישראל במצרים בשעת הגאולה כי עיקר הגאולה שהוא ביטול הטבע זה בחינת מלוי הלבנה שזה בחינת קידוש החדש וכנ"ל:
אות יא[עריכה]
וזה בחינת (פסחים ה) אין ביעור חמץ אלא שריפה. כי (יחזקאל טו) מהאש יצאו והאש תאכלם. כי ההשגחה והטבע הם בחינת יום ולילה אור וחשך כנ"ל. וזה בחינת מאורי אור ומאורי אש. כי מאורי אש שולטין בשעת הסתלקות מאורי אור דהיינו בלילה וחשך. (וכמבואר מזה במקום אחר בדברי רבינו ז"ל במאמר בראשית לעיני כל ישראל בסימן ס"ז בלקוטי תנינא). כי האש זה בחינת תוקף הדין שנמשך מבחינת הטבע כנ"ל, ועל כן ברא השם יתברך את האש במוצאי שבת על ידי אדם הראשון כמו שאמרו רז"ל (פסחים נד). זה רמז על בחינת הטבע שנתעלם ההשגחה, כי הטבע זה בחינת (דברים ח) כחי ועוצם ידי עשה לי וכו'. כמו האש שעיקר ברייתו היה על ידי מעשה ידי אדם, ועל כן משם עיקר אחיזת הטבע שהוא תוקף הדין ועל כן מבדילין עליו במוצאי שבת כי שם עיקר בחינת ההבדלה והבירור. כי עיקר אחיזת עץ הדעת טוב ורע הוא מבחינת הטבע שהוא בחינת אש כנ"ל. ועל ידי שאנו מבדילין עליו על ידי זה אנו מבררין הטוב ומכניעין הרע הנאחז בהאש בבחינת הטבע ונכלל גם האש שהוא בחינת הטבע בקדושה, כי באמת גם הטבע הוא השגחה. כי השם יתברך בעצמו מנהיג את הטבע כרצונו יתברך. וכשמאמינים ויודעים שהכל בהשגחה וגם הטבע היא השגחה אזי נכלל גם האש בקדושה. וזה בחינת בורא מאורי האש שמברכין במוצאי שבת בשעת הבדלה. שמאמינים שהכל מהשם יתברך וגם האש בחינת הטבע ברא גם כן השם יתברך בעצמו. כי גם הטבע היא השגחה כנ"ל. ואזי נכלל הכל בקדושה. וזה בחינת תיקון עץ הדעת טוב ורע כנ"ל. ואזי על ידי זה דייקא הם נופלים בבחינת מהאש יצאו והאש תאכלם. כי עיקר אחיזתם מבחינת האש בחינת הטבע. וכשנתגלה שגם האש בחינת הטבע הוא מהשם יתברך על ידי זה בעצמו הם נכנעים. וזה בחינת ביעור חמץ על ידי האש. כי אז נתגלה השגחת השם יתברך. ואז יודעים שהכל מאתו יתברך. ואפילו הטבע בחינת האש הכל ברא השם יתברך לבד. ואזי החמץ בחינת חכמת הטבע בחינת אחיזת העובדי כוכבים נכנע ונתבטל על ידי שרשו דייקא. דהיינו על ידי האש. כי מהאש יצאו והאש תאכלם כנ"ל:
אות יב[עריכה]
ועל כן בכל השנה מותר החמץ רק בפסח צריכים לאכול מצה. וחמץ אסור ואיסורו חמור מאד אפילו במשהו. כי בפסח שהוא יציאת מצרים צריכים רק לאכול מצה שהוא בחינת השגחה ובחינת החמץ שהוא בחינת הטבע צריכים עכשיו לבער לגמרי בבל יראה ובל ימצא כי באמת גם הטבע בעצמה היא גם כן השגחת השם יתברך כנ"ל. אבל מאחר שהתגברו פרעה ומצרים אז עלינו מאד וכפרו בה' ואמרו מי ה' וכו' (שמות ה') על כן אי אפשר לצאת ממצרים כי אם על ידי התגלות ההשגחה מאד מאד. כמו שהיה בשעת יציאת מצרים שגילה השם יתברך השגחתו בעולם בהתגלות גדול מאד כי עשה עמנו אותות נור אות ועל כן צריכים אז בפסח לאכול רק מצה ולא חמץ שהוא בחינת הטבע. רק מצה שהוא בחינת השגחה כי מחמת תוקף הגלות שהיה במצרים שכולל כל הגליות אי אפשר לצאת משם כי אם על ידי התגלות ההשגחה לבד. ובחינת הטבע שהוא החמץ צריך לבער לגמרי בבל יראה ובל ימצא. כי על ידי בחינת הטבע הם יכולים להתגבר ולא יהיה אפשר לצאת מחמת גודל אחיזתם שנתאחזו אז מאד בישראל אבל מאחר שאוכלים מצה שהוא בחינת השגחה. שבעת ימים. אזי אחר כך הותר החמץ. כי מאחר שכבר יצאנו ממצרים ונתגלה הדעת של השגחה על ידי אכילת מצה אזי אחר כך יכולים לאכול גם החמץ שהוא בחינת הטבע. כי על ידי גודל התגלות ההשגחה יודעים האמת שגם הטבע הוא השגחה. כי השם יתברך ברא הכל ומנהיג ברצונו הכל על כן יכולים לאכול חמץ גם כן. אבל בתחלה בשעת יציאת מצרים אי אפשר לאכול חמץ כלל. כי אז מחמת גודל אחיזתו כנ"ל אסור להזכיר שם טבע כלל. שלא יתאחזו ביותר ולא יוכלו להגאל ח"ו. אבל אחר כך שכבר יצאנו מהם ונתגלה ההשגחה אזי יודעים שגם החמץ בחינת הטבע הכל בהשגחתו יתברך. ועל כן הותר החמץ אחר הפסח כנ"ל. וזהו בחינת מה שכתוב בזוהר הקדוש שמאחר שקבלנו המצה שהיא אסוותא יכולים אחר כך לאכול החמץ היינו כנ"ל. שאחר שנתגלה ההשגחה יכולים לאכול החמץ גם כן. כי נתגדל הדעת ויודעים שגם הטבע היא השגחה באמת כנ"ל. ועל כן לא הותר החמץ עד אחר קריעת ים מסוף שהיה בשביעי של פסח, כי אז היה עיקר מפלת מצרים. ואז היה ביותר ויותר התגלות ההשגחה מאד מאד על ידי קריעת ים סוף ונסים הרבה שהיו אז. ועל כן אז נכנע ונתבטל חכמת הטבע שמשם אחיזת העובדי כוכבים מאד. כי כולם נבהלו אז מאד על ידי התגלות ההשגחה שהיה אז מאד. כמו שכתוב (שמות טו) אז נבהלו אלופי אדום וכו'. ומגודל התגלות ההשגחה אז נתגלה שגם באמת הטבע היא השגחה. ועל כן אחר שביעי של פסח הותר החמץ וכו' כנ"ל:
אות יג[עריכה]
כי קריעת ים סוף הוא בחינת מה שאמר רבינו ז"ל שם במאמר הנ"ל על מאמר ומוריד שני דמעות לים הגדול. דהיינו שממשיך השגחה להכניע את העובדי כוכבים שהם בחינת ים. כמו שכתוב (ישעיה נ"ז) והרשעים כים נגרש. ואזי נעשין נסים ונפל אות שהם בחינת גדול. כמו שכתוב (מלכים ב' ח') ספרה לי את הגדולות וכו' עיין שם. וזה בחינת קריעת ים סוף שאז היה התגלות ההשגחה מאד כנ"ל. ועל ידי ההשגחה היה הנס. שהמשיך בחינת ההשגחה לבחינת ים שמרמז על העובדי כוכבים. ואז נבקע הים. היינו כי קריעת ים סוף הוא בשני בחינות. ושניהם אחד כי זה תלוי בזה. כי קריעת ים סוף מרמז שנבקע ים החכמה שלמעלה ונתגלה הדעת שהוא בחינת השגחה כי זה עיקר הדעת כנ"ל. ועל ידי זה בעצמו נבקע הים שלמטה. שמרמז על העובדי כוכבים דעלמא שהם כים נגרש. שכולם נבקעו ונשברו ונתבטלו. וישראל עברו בתוך הים ביבשה. כי לא יכלו המים שהם העובדי כוכבים לשלוט על ישראל מאחר שנתגלה ההשגחה כנ"ל. בבחינת ומוריד שני דמעות לים הגדול הנ"ל. (כי פרעה התגבר על ידי ב' אותיות אלו שהם מ'י' אותיות י"ם. ועל כן אמר (שמות ה') מ'י' ה' אשר אשמע בקולו כמובא בכתבי האר"י) ועל כן עיקר הכנעתו שנתגלה ההשגחה על ידי קריעת ים סוף בבחינת ומוריד שני דמעות. דהיינו השגחה לים הגדול כנ"ל:
אות יד[עריכה]
וזהו בחינת שאלת הבן. שמצוה שישאל הבן. מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות. כי צריכים אז בליל פסח לישאל דוקא קושיות מה נשתנה כדי להשיב על זה עבדים היינו וכו'. דהינו שהשם יתברך עשה עמנו נסים וגילה השגחתו יתברך בעולם. ועל ידי קשיא זו של מה נשתנה. על ידי זה מכניעין ומבטלין ומתרצין כל הקשיות של חכמת הטבע, כי על ידי זה מגלין ההשגחה כנ"ל ועל כן צריכין דייקא לישראל קשיות מה נשתנה בליל פסח כדי לבטל על ידי קשיא זו כל הקשיות של המחקרים שבאים מחכמת הטבע. כי על ידי קשיא זו נתגלה ההשגחה ונתבטל לגמרי כל הקשיות שלהם. ועל כן דברה תורה כנגד ארבעה בנים ששואלין קושיות מה נשתנה הנ"ל. כי הד' בנים הם כנגד ד' מלכיות כמובא. כי כל הד' מלכיות שהם כלל כל הגליות שכולם מתגברים רק על ידי בחינת חכמת הטבע כנ"ל כמבואר במאמר הנ"ל. וכולם נכנעים ונתבטלים על ידי שאלת הד' בנים שעל ידי זה נתגלה השגחה כנ"ל. ועל ידי זה נתבטלין כל הד' מלכיות שהם כלל כל הגליות כנ"ל. וזהו מה נשתנה הלילה. היינו שהקשיא מה זה היה שבלילה שמרמז על הגליות בחינת הטבע יהיה התגלות ההשגחה כל כך, והתירוץ עבדים היינו וכו'. ולא יכולנו לצאת משם כי אם על ידי התגלות ההשגחה לבד והיה מההכרח לבטל אז הטבע לגמרי. ועל כן היה הנס בלילה דייקא. כדי להכניעם בשרשם להפוך הלילה ליום. כי ביטל הטבע לגמרי. ואז נתהפך לילה ליום בחינת (תהלים קל"ט) לילה כיום יאיר. וזה עיקר הנס שיתבטל הטבע בחינת לילה לגמרי כנ"ל. על כן היה הנס בלילה דייקא כנ"ל:
אות טו[עריכה]
וזה בחינת טבילת כלים. כי הכלי שיצא מרשות העובדי כוכבים צריכים לטובלן מבמקוה שיהיה ראוי שיאכל בו הישראל (שולחן ערוך יורה דעה סימן ק"כ סעיף א'). כי העובדי כובבים שהם בחינת הטבע זה עיקר הטומאה כנ"ל וכשהכל ברשותם אינו יכול לצאת לרשות ישראל אל הקדושה כי אם על ידי טבילה במקוה. שהוא בחינת השגחה בחינת דעת בחינת (ישעיה י"א) כי מלאה הארץ דעה כמים וכו' כנ"ל. כי מאכל ישראל צריך להיות בקדושה גדולה מאד. ועיקר קדושת האכילה הוא על ידי הדעת שהוא התגלות ההשגחה. וזה בחינת אכילת מצה בפסח שמגלין ההשגחה על ידי האכילה דייקא על ידי שאוכלין מצה כנ"ל. כי אדם הראשון פגם באכילת עץ הדעת טוב ורע. ועץ הדעת טוב ורע זה בחינת חכמת הטבע ששם מעורב טוב ורע. והוא דעת דסטרא אחרא פגם הדעת דקדושה. ועיקר הפגם היה על ידי האכילה כי עיקר תיקון האכילה הוא על ידי אמונה דייקא בבחינת (תהלים ל"ז) ורעה אמונה כמובא במקום אחר (בסימן ס"ב). כי כשאינו אוכל בקדושה על ידי זה נפגם הדעת שהוא בחינת השגחה ונופל לטעות של חכמת הטבע. כמו שכתוב (דברים ח') פן תאכל ושבעת ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך וכו'. ואמרת בלבבך כחי ועוצם ידי עשה לי וכו' דהיינו שתולה בטבע ח"ו כאילו הפרנסה בכחו ועוצם ידו ואינו מודה בהשגחה. וזה בחינת כחי ועוצם ידי בחינת פגם הידים הנ"ל פגם כ"ח פרקין דידים כ"ח אתוון של מעשה בראשית. וזה (שם) וזכרת את ה' אלקיך כי הוא הנותן לך כ"ח וכו'. היינו כי באמת הכל בהשגחת השם יתברך שברא הכל בכ"ח אתוון של מעשה בראשית כנ"ל. והוא משגיח בכל עת ונותן כ"ח. כ"ח דייקא כנ"ל. כי השם יתברך משגיח ומקיים העולם על ידי כ"ח אתוון של מעשה בראשית כנ"ל. ועל כן צריכין ישראל לקדש את מאכלם מאד. וזה בחינת כמה וכמה מצות התלויים במאכל ומשתה. כי עיקר התגלות ההשגחה תלויה בקדושת המאכלים וכנ"ל. וזהו (שם ח') ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך על הארץ הטובה וכו'. היינו שתברך את ה' אחר האכילה שתדע שהכל מאתו בהשגחתו יתברך. וזהו על הארץ הטובה. כי ארץ ישראל הוא בחינת השגחה כמו שכתוב (שם י"א) תמיד עיני ה' אלקיך בה נ"ל. וזה בחינת אכילת מן. בחינת (שמות ט"ז) הנני מטיר לכם לחם מן השמים. שהיה יורד בהשגחה לבד דבר יום ביומו. וכמה נסים נעשו בו. וכשמאמינים שהפרנסה הכל בא מהשם יתברך בהשגחתו לבד בלי שום דרך הטבע כלל. כי הוא הנותן כ"ח וכו' כנ"ל זה בחינת אכילת מן. בבחינת לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן ועל כן בתחלת התקרבות ישראל לאביהם שבשמים דהיינו בפסח בשעת יציאת מצרים הם צריכים לאכול מצה שהוא בחינת מוחין ודעת בחינת מן. כי על ידי אכילת מצה בפסח נמשך דעת גדול. ויודעין שהכל בהשגחה לבד ועל ידי זה עיקר התקרבות ישראל לאביהם שבשמים וכו' כנ"ל. ועל כן הכלי שהיה ברשות העובדי כוכבים שהם מסטרא דמסאבותא. כי הם תולין בטבע שמשם עיקר אחיזת הדינים והסטרא אחרא. ועל כן אין הכלי ראוי לסעודת ישראל. כי אם על ידי טבילה במקוה. שעל ידי זה יוצא הכלי מבחינת טבע לבחינת דעת בחינת השגחה בחינת עלמא דאתי שזהו בחינת מקוה וכו' כנ"ל. וזה בחינת הכשר כלים. (במדבר ל"א) כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש. כי מהאש יצאו והאר תאכלם וכו' וכנ"ל. כי מאחר שכבר נבלע האיסור שהוא הטומאה בכלי שכל זה נמשך מבחינת הטבע דהיינו כפירות שמשם נמשכין כל הטומ אות וכל האיסורים. וכשכבר נבלע האיסור בכלי אין לו טהרה כי אם על ידי האש שהוא בחינת שורש הטבע וכו' כנ"ל. כי מהאש יצאו וכו' וכנ"ל. אבל כשעדיין לא נבלע האיסור בכלי רק שיצא מרשות העובדי כוכבים. דהיינו שיצא מדעתו ורשותו כי עיקר בחינת רשותו של אדם הוא הדעת שהוא קונה כל החפצים תחת רשותו. בבחינת (נדרים מ"א) דעת קנית מה חסרת וכו'. כי עיקר האדם הוא הדעת. ועל כן כשיוצא הכלי מרשות העובדי כוכבים היינו מרשות דעת העובדי כובבים שהוא בחינת הטבע וכו' כנ"ל. אזי די לו בטבילה במקוה שהוא בחינת עלמא דאתי שמשם מקבלין וממשיכין בחינת השגחה לשבר ולבטל בחינת הטבע. שעל ידי זה יוצאין מטומאה לטהרה מרשות העובדי כוכבים לרשות ישראל שהם למעלה מהטבע וכו' כנ"ל:
אות טז[עריכה]
וזה בחינת היין של ד' כוסות. כי היין כלול משני בחינות כמו שאמרו רז"ל (יומא ע"ו). זכה נעשה ראש לא זכה נעשה רש. היינו כשזוכין נתרומם הדעת על ידי היין. ועיקר הדעת הוא התגלות ההשגחה. דהיינו שנתגלה ביותר הדעת של ההשגחה על ידי שתיית היין כשזוכין. בחינת זכה נעשה ראש אבל אם אינו זוכה הוא להיפך. כי נעשה רש ואין עני אלא מן הדעת. ומשם עיקר העניות ממש דהיינו כשאין לו הדעת של השגחה שהוא עיקר הדעת משם בא עניות. בחינת (בראשית ג') בעצבון תאכלנה שהוא בחינת דחקות ועניות שבא על ידי פגם אכילת עץ הדעת טוב ורע שהוא בחינת חכמת הטבע כנ"ל. כי הטבע הוא בחינת חשך ולילה. בחינת פגם הלבנה כנ"ל שמשם עיקר העניות כידוע. ושני בחינת אלו כלולים ביין. כי היין מביא שינה וזה בחינת הטבע שהוא בחינת לילה ושינה כנ"ל. ולהיפך כשזוכין אזי היין מעורר מהשינה בבחינת (שיר השירים ז') וחכך כיין הטוב דובב שפתי ישנים. דהיינו שיין הטוב מסטרא דטוב מעורר מהשינה. שזה בחינת הדיבור. כי בשעת שינה אזי נסתלק הדיבור. ועל ידי היין הטוב נתעורר מהשינה ונמשך הדיבור שבא מהדעת כידוע בחינת דובב שפתי ישנים. וזה בחינת השגחה שהוא בחינת התעוררות השינה כנ"ל. ומחמת שהיין כלול משני הבחינות מבחינת דעת בחינת השגחה שזה בחינת יין המשמח בחינת עלמא דאתי בחינת (תהלים ק"ד) ויין ישמח וכו'. וזה כשזוכה כנ"ל. ואם לא זכה הוא בבחינת יין המשכר שמערב הדעת וטועה בחכמת הטבע ח"ו שזה בחינת שינה וכו' כנ"ל. על כן צריכין לשמור את היין מאד ממגע עובדי כוכבים יותר מכל הדברים שבעולם. כי שום דבר אינו נאסר במגע עובדי כוכבים רק היין נעשה נסך על ידי מגע עובדי כוכבים. כי תיכף כשנוגע העובדי כובבים ביין וסתם נגיעה היא בידים. אזי נמשך היין לבחינת טבע שהוא בחינת עובדי כוכבים דעלמא מחמת שהיין כלול מב' הבחינות כנ"ל על כן העובדי כוכבים שהם בחינת טבע הם יכולין לטמא את היין בנגיעתם ביד. כי נמשך מיד לבחינת טבע ועל כן אינו ראוי לישראל שהם למעלה מהטבע. וכל מאכליהם ומשקיהם צריך להיות קודש. שעל ידי המאכל והמשקה יומשך הדעת של השגחה כנ"ל. ועל כן עיקר הפגם של היין הוא על ידי נגיעתם וסתם נגיעה היא בידים. כי עיקר הפגם הדעת של השגחה היא על ידי פגם הידים פגם כ"ח פרקין דידים שהם כנגד כ"ח אתוון של מעשה בראשית וכו' כנ"ל וידי עובדי כוכבים הם בהיפך מזה והם בבחינת (בראשית כ"ז) הידים ידי עשו. בחינת הטעות של הטבע שהוא בחינת כחי ועוצם ידי כנ"ל. ועל כן היין נפגם על ידי ידי עובדי כוכבים וכנ"ל. ואזי נעשה נסך זה בחינת טעות של חכמת הטבע שהוא בחינת שינה. וזה בחינת נסך בחינת (ישעיה כ"ט) כי נסך ה' רוח תרדמה וכו'. שזה נאמר שם על החוטזים בכוכבים הטועים במערכת השמים וכנ"ל. ועל כן בעת גאולת מצרים שאז נתגלה ההשגחה אז הוא מצוה לשתות ד' כוסות של יין. כי אז היין הוא בחינת זכה נעשה ראש. כי עכשיו בליל פסח נתרומם הדעת ונתגלה ההשגחה ביותר על ידי היין. כי השם יתברך המשיך השגחה ושבר את הלילה והשינה בבחינת (שמות י"א) כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים. ואזי היין בחינת יין המשמח. ויכולין לדבר ולספר ביציאת מצרים בלילה הזה על ידי היין בבחינת דובב שפתי ישנים וכנ"ל. וזה בחינת (ברכות ל"ה) אין אומרים שיר אלא על היין. כי כל השירות הם נמשכין מבחינת עלמא דאתי שאז יתער שיר בעלמא. כמו שכתוב בזוהר הקדוש. בבחינת אז ישיר משה שר לא נאמר אלא ישיר מכאן שעתיד לשיר לעולם הבא. כי עיקר השירה מבחינת עולם הבא שאז ישיר משה וכו'. כי אז יתער שיר בעלמא ומשם נמשכין כל השירות לעולם הזה שמשוררין ומזמרין על הנסים. כי כל הנסים נעשין על ידי שהשם יתברך ממשיך בחינת השגחה מסוף העולם מעולם הבא לסזה העולם כנ"ל ואזסי כשנעשה הנס אנו ממשיכין גם כן בחינת שירה מעולם הבא לזה העולם. וזה בחינת כל השירות של הנסים. ועל כן אין אומרים שיר אלא על היין כי אז היין נכלל בקדושה בבחינת דעת של השגחה וזה עיקר בחינת השיר שממשיכין בחינת השגחה שזהו בחינת השיר של הנס לזה העולם. ועל כן אומרים השיר על היין וכנ"ל. וזה בחינת ד' כוסות יין של פסח כנגד ד' מלכיות. כי כשנכלל היין בקדושה בבחינת השגחה על ידי זה נכנעין כל הגליות של כל הד' מלכיות שעיקר כחם הוא על ידי הטבע כנ"ל. ועל ידי ההשגחה שנתגלה על ידי הדעת שנמשך על ידי ה' כוסות יין על ידי זה נתבטלים כולם וכו' וכנ"ל:
הלכה ג[עריכה]
אות א[עריכה]
ענין נטילת ידים אחר השינה. על פי התורה. כי תצא למלחמה בלקוטי תנינא בסימן פ"ב עיין שם כל התורה. והכלל לענינינו כי יש בחינת. כסדר ושלא כסדר. שהם בחינת אחור וקדם צרתני וכו'. בחינת אדם וחוה. א' ב' ותשר"ק. כי אדם הוא בחינת הוי' במילוי אלפין בגימטריא מ"ה שהוא בחינת כסדר בחינת קדם בחינת א"ב כסדר. וחוה הוא בחינת הדיבור בחינת ולילה ללילה יחוה. בחינת מלכות פה וכו'. בחינת תשר"ק שלא כסדר בחינת אחור וכו' וזה שאנו רואים שלפעמים הולך לאדם שלא כסדר. זה נמשך מבחינת שלא כסדר הנ"ל. על ידי שמחלק בחינת שלא כסדר מבחינת כסדר. ועיקר הפגם הוא על ידי גדלות שאומר אנא אמלוך. שבזה הוא מחלק בחינת חוה מלכות לעצמו. ומפריד אותה מהקדוש ברוך הוא. ואזי אינה בשלימות. כי עיקר חיותה מ"ה. היינו השכל שהוא בחינת כסדר. כי שלימות כל הדברים אינו אלא כשהם מיוחדים ומקושרים בו יתברך. שאז מקבלין ממנו יתברך חיות בשלימות. והחיות הוא המוחין וכו'. בחינת חכמה כ"ח מ"ה שהוא עיקר החיות בחינת החכמה תחיה. בחינת מ"ה חיינו מה כחינו וכו'. ומ"ה הוא אדם וכו'. נמצא זאת הבחינה. חוה מלכות. כשהיא מקושרת לאדם לבחינת מ"ה היינו להקדוש ברוך הוא. אזי יש לה שלימות וכו'. וזהו לה' הארץ ומלואה וכו' ואזי הולך לו להאדם כסדר. כי באתר דאית דכר נוקבי' לא אידכר תמן. נמצא כי בחינת חוה שלא כסדר נתבטלים על ידי האדם כסדר. ובחינת כסדר נקרא יו"ד. שהמלכות הנקרא דלי"ת לית לה מגרמה כלום. והקב"ה ממשיך לה חיות החכמה הנקרא יו"ד. וזה יוד ואו דלת. וזהו אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפיך. אל תאמר כפיך אלא כפיך היינו יוד גימטריא כף. וכשמחלק את הד' לעצמו וממשיך לעצמו חיות ממנה אזי נעשית לו שלא כסדר וכו'. ועל כן הולך לו שלא סדר. כי הוא בתוך בחינת שלא כסדר. היינו מלכות חוה תשר"ק ועל כן כשרואה אדם שהולך לו שלא כסדר ידע שיש לו גדלות. היינו אנא אמלוך. יעשה תשובה וישפיל את עצמו ויהיה בחינת מ"ה. כמו שכתוב ונחנו מה. ואזי נחזר חוה לבחינת אדם לבחינת מ"ה ונעשה כסדר וכו'.. ועיקר התשובה הוא בחדש אלול וכו' עיין שם כל זה היטב.
אות ב[עריכה]
וזה בחינת נטילת ידים שחרית בקומו משינתו. כי יום ולילה הם בחינת אדם וחוה בחינת כסדר ושלא כסדר וכו'. כי אור יום הוא בחינת אדם שהוא חכמה. כי האור הוא בחינת חכמה ודעת כמבואר בדברי רבינו ז"ל במקום אחר וכמו שכתוב כיתרון האור מן החשך כן יתרון החכמה וכו' ולילה הוא בחינת חוה מלכות בחינת ולילה ללילה יחוה. וכמבואר בזוהר הקדוש ומובא לעיל בהלכות השכמת הבקר שבלילה תרעין דגן עדן סתימין שהוא בחינת הסתלקות הדעת. ועלמא איתנהיג על ידא דמטרוניתא שהיא בחינת מלכות וכנ"ל. ועל כן בלילה דינא שלטא כמבואר בזוהר הקדוש. כי כל הדינים נמשכין מבחינת שלא כסדר שהוא בחינת דינים. שמשם כל היסורים ח"ו שהם שלא כרצון האדם שהוא בחינת שלא כסדר כי שלא כסדר הוא בחינת חשכת לילה. כמו האדם ההולך בחשך שאז הולך שלא כסדר. כי אינו יכול לכוין הדרך הישר. ואז יוכל להכשל באבן. וכיוצא אבל באור יום אז רואה הדרך והולך כסדר. נמצא שיום ולילה הם בחינת כסדר ושלא כסדר. בחינת אדם וחוה וכו'. ועל כן בלילה שאז שולט בחינת שלא כסדר. ובחינת כסדר שהוא החכמה שהוא אור יום נסתלק. על כן צריכין אז לישן. והשינה הוא בחינת ביטול. כי כשרואה האדם שהדעת מתבלבל ואין הדעת מיושב כראוי. ואז יכול להתגבר בחינת הדינים הנאחזין בחינת שלא כסדר. כי כשהדעת דקדושה בשלימות אז נתבטל בחינת שלא כסדר לבחינת כסדר כנ"ל. כי באתר דאית דכר נוקבא לא אידכר תמן וכנ"ל. אבל בלילה שאז הדעת מסתלק ואז מתגבר ח"ו בחינת שלא כסדר שמשם אחיזת הדינים ח"ו אזי צריך האדם לסלק דעתו לגמרי כאלו אין לו שום דעת כלל. ויבטל עצמו לגמרי. שזהו בחינת שינה שמוכרחים לישן בלילה בעת שאין הדעת בשלימות כנ"ל שאז יוכל ח"ו להתגבר בחינת שלא כסדר כנ"ל. על כן צריכין לישן לסלק דעתו לגמרי ולבטל עצמו לגמרי. להראות שבחינת שלא כסדר שהוא בחינת. הגוף אין לו שום חיות כי אם על ידי השכל. ועכשיו אנו מסלקין השכל לגמרי ונשאר הגוף כאבן דומם בלי חיות כי אם בצמצום גדול מאד. ואז בשעת השינה נתחדש השכל ונתחזק יותר. ואז כשמתעורר משינתו חוזרים אליו המוחין מחודשים. ואז חוזר ונתחזק גופו. כי עיקר חיות הגוף הוא על ידי הנשמה. והנשמה והגוף הם בחינת כסדר ושלא כסדר. כי גוף ונשמה הם בחינת איש ואשה כידוע. בחינת אדם וחוה בחינת אור וחשך חכמה וסכלות. כמובא בהתורה דרשו ה' ועוזו ואין לגוף שום חיות כי אם על ידי הנשמה על כן בלילה שאז אין הדעת בשלימות אז צריכין לסלק הדעת לגמרי, ולבטל עצמו ממש, שזהו בחינת שינה, כדי שלא יתגבר בחינת שלא כסדר כנ"ל.
אות ג[עריכה]
ועל כן כשמתעורר משינתו אז צריך ליטול ידיו במים. כי המים הם בחינת דעת בחינת כי תמלא הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים. כי אנו צריכין להמשיך מימי הדעת. כדי להמשיך בחינת כסדר כדי לבטל. הזוהמא הנאחז בהידים שאחיזתה בבחינת שלא כסדר. כי כל אחיזת הקליפות הוא בבחינת שלא כסדר. כשאינו מקבל חיות בשלימות מבחינת כסדר שזהו בחינת חשכת לילה ושינה שאז נשאר הגוף שהוא בחינת לילה בלי חיות מהשכל שהוא בחינת יום. ואז הסטרא אחרא שאחיזתא משם מבחינת שלא כסדר נאחזת הידים דייקא. כי כל עיקר התיקון הנ"ל. שיהיה נתחבר ונכלל שלא כסדר בבחינת כסדר. זהו נכלל בבחינת יוד שהוא בבחינת כף בחינת ידים. בחינת אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפיך כנ"ל. שזהו בחינת אל תאמר ידיך אלא יודיך. כמובא על פסוק פותח את ידיך. כי כלליות העולם נגד השם יתברך הוא בחינת שלא כסדר. כי השם יתברך הוא מרומם ומנושא מכל הרוחניות. וכל העולמות הם בבחינת שלא כסדר נגדו. כי כל העולמות מתנהגים על ידי בחינת מלכות כמבואר בהתורה הנ"ל. ומלכות הוא בחינת שלא כסדר כנ"ל. וזהו בחינת בתשרי נברא העולם. תשרי הוא בחינת תשר"ק שלא כסדר בחינת מלכות כנ"ל. ועיקר בריאת העולם. הוא בגין דישתמודעין ליה. כדי לזכות לדעת שלם. היינו לדעת אותו יתברך. שזהו עיקר אמתת הדעת ורק זה נקרא דעת. כמו שכתוב וידעת היום והשבות אל לבביך כי ה' הוא האלהים וכו' היינו שעיקר הבריאה היתה. כדי לחבר שלא כסדר בבחינתכסדר להעלות כל העולמות לשרשן. שיחזור ויתבטל בחינת שלא כסדר שהוא בחינת כלליות כל העולמות נגד בחינת כסדר שהוא הדעת. שהוא ידיעת אלקותו, שזהו עיקר התכלית וההשארה שישאר סוף כל סוף. והכל יתבטל נגד זה. אבל לזכות לזה לחבר ולהעלות כל העולמות שהם בחינת שלא כסדר לשרשן שהוא בחינת כסדר. שהוא החכמה והדעת הנ"ל. זה אי אפשר לזכות כי אם בעולם המעשה הזה על ידי עשיית המצות וקיום התורה. וכלליות התורה נכללת בידים שהם כלי המעשה. בחינת היום לעשותן. וזהו בחינת ושני לוחות הברית על שתי ידי כי כלליות התורה שהיא בחינת שני לוחות הברית. היא כלולה בשתי ידים. שהם בחינת כלי המעשה. כי הידים מושיטין כל דבר למקום שצריכין. אותו. כן בכלליות העולם. על ידי בחינת ידים שהם כלי המעשה בחינת כלליות התורה. על ידי זה לוקחין את כל העולמות שהם בחינת שלא כסדר. ומעלין אותן ומושיטין אותם להשם יתברך. שיהיו נכללין בשרשן בבחינת כסדר. ועל כן איתא בזוהר שבשעת הסתלקות ר' אליעזר הגדול הגביה שתי ידיו ואמר ווי לתרין תורות דיסתלקו מעלמא וכו'. כי שני הידים הם בחינת כלליות התורה בחינת תורה שבכתב ותורה שבעל פה וכנ"ל. ועל כן עיקר המשכת הקדושה. הוא על ידי קדושת הידים. וזהו בחינת נטילת ידים שחרית. כי מחמת שבעת השינה נסתלק החיות ואז הסטרא אחרא שאחיזתה בבחינת שלא כסדר. נאחזת בהידים דייקא. כי היא כרוכה אחר הקדושה תמיד. ומחמת שעיקר הקדושה לכלול כל העולמות בשרשן. דהיינו לכלול בחינת שלא כסדר בבחינת כסדר הוא על ידי בחינת הידים כנ"ל. על כן הסטרא אחרא דאזלה בתר פרודא תדיר ורוצה להתגבר תמיד להפריד ח"ו בחינת שלא כסדר מבחינת כסדר. עלכן היא נאחזת בהידים דייקא ששם. עיקר הקדושה. והם עיקר הכלים שעל ידם יכולין לקשר ולהעלות בחינת שלא כסדר לבחינת כסדר. על כן הם נאחזים שם ביותר. ועל כן תיכף כשעומד משנתו. צריך ליטול ידיו במים תיכף. להמשיך מימי הדעת כדי להמשיך בחינת כסדר. כדי לגרש את הסטרא אחרא הנאחזת מבחינת שלא כסדר כנ"ל. וזהו שאמרו רז"ל בת מלך היא ומקפדת וכו'. כי הקליפה נקראת בת מלך בוודאי. מחמת שנאחזת מפגם המלכות. כשחולקין בחינת מלכות לעצמו ואומרים אנא אמלוך שאז נעשה הכל שלא כסדר. שמשם אחיזת הדינים והקליפות וכנ"ל. ועל כן נקראת בת מלך כנ"ל.
אות ד[עריכה]
ועל כן אסור קודם נטילה ליגע בידיו בעיניו ואזניו וכו' . כי כל אלו הם נקבי הראש והמוח וכל הז' נקבים אלו הם. בחינת המשכת הדעת שנמשך דרך ז' נקבים אלו. שהם בחינת שבעת הנרות כמבואר במקום אחר. ועל כן קודם נטילה אסור ליגע בהם בידיו. כדי שלא יתגבר בחינת שאל כסדר על בחינת כסדר שהוא בחינת הדעת בחינת ז' נקבי המוח. על ידי הזוהמה הנאחז בהידים שהם כלי המעשה. שאחיזתו מבחינת שלא כסדר. ועל כן צריכין לטהר ולקדש תחלה את הידים במים. הם בחינת המשכת מימי הדעת. ואז יכולין לרים הידים לה'. ולכלול הכל בבחינת כסדר. בבחינת שאו ידיכם קדש. כי על ידי המשכת הדעת נכלל הכל בבחינת כסדר. שהוא בחינת חכמה ודעת כנ"ל כי החכמה נקרא קדש כידוע. וזהו בחינת קימת חצות או על כל פנים קודם עלות השחר. כדי לחבר לילה ביום בתורה ותפלה. כדי לחבר ולכלול מדת לילה ביום. היינו לכלול בחינת שלא כסדר שהוא בחינת לילה בבחינת כסדר שהוא בחינת יום. שהוא עיקר עבודת האדם להעלות ולכלול כל העולמות בשרשן וכנ"ל וזהו הנה ברכו את ה' כל עבדי. ה' העומדים בבית ה' בלילות. העומדים וכו' בלילות דייקא. כי עיקר התיקון על ידי זה על ידי שקמים בלילה לעסוק בתורה ותפלה. שעל ידי זה כוללין לילה ביום. שלא כסדר בבחינת כסדר. שזהו עיקר תיקון כל העולמות כנ"ל. וזהו שנסמך שאו ידיכם קדש וברכו את ה'. שאו ידיכם דייקא. כי להעלות ולחבר ולכלול לילה ביום שלא כסדר בבחינת כסדר זה נעשה על ידי הידים דייקא. שהם כלי המעשה. בחינת כלליות התורה. שהם מגביהין כל העולמות לשרשן בבחינת שאו ידיכם קדש וברכו את ה'. בחינת כי אשא אל שמים ידי. שזהו בחינת הרמת ידים הנאמר בזוהר הקדוש כי כלליות העולמות הם כלולים בידים בבחינת אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים. ועל כן עיקר הקדושה בידים. שעל ידי שמקיימין התורה והמצות שכלולים בידים שהם כלי המעשה. על ידי זה מגביהין כל העולמות שהם בחינת שלא כסדר ומעלין אותן ומושיטין אותם לשרשן להשם יתברך לבחינת כסדר שהוא בחינת חכמה שנקרא קדש כידוע.. וזהו שאו ידיכם קדש כנ"ל. ועל כן הוא נקשר יפה לפסוק הקודם שהוא הנה ברכו את ה' כל עבדי ה' העומדים בלילות וכנ"ל.
אות ה[עריכה]
וזהו בחינת ראש השנה. בחינת תקיעת שופר. שהוא בחינת התעוררות השינה. כמבואר בכוונות שבראש השנה הוא בחינת שינה. ועל ידי השופר הוא בחינת. התעורות השינה. כי בתשרי נברא העולם. שזהו בחינת שלא כסדר. בחינת תשר"ק כנ"ל. ואז כשמתעורר בחינת שלא כסדר. אז צריכין בחינת שינה לבטל עצמו לגמרי. שזהו בחינת השינה של לילה כנ"ל. כי אז בראש השנה הוא יום ראשון של עשרת ימי תשובה. ועיקר התשובה הוא לשוב מגדלות ולהפיל עצמו ולהרגיש שפלותו ופחיתותו באמת. כי עיקר התשובה הוא ההכנעה והפשלות. כמו שאמרו רז"ל טובה מרדות אח בלבו של אדם יותר ממאה מלקות וכו'. וכמו שכתוב ועבוד על פשע לשארית למי שמשים עצמו כשירים . נמצא שעיקר התשובה היא ענוה ושפלות כי כל החטאים נמשכין מבחינת שלא כסדר כשמחלקין אותה לעצמו. דהיינו על ידי גדלות כי מהם אחיזת כל הדינים. שמשם אחיזתיצר הרע והקליפות שמהם כל החטאים. וכן מבואר בספרים שעל ידי גאוה באין כל החטאים ח"ו חס ושלום. כי כל המתגאה כאלו עובד עבודה זרה וכל המודה בעבודה זרה כאלו כופר בכל התורה . נמצא שעל ידי גדלות באין לכל החטאים ח"ו. כי. על ידי גדלות הוא מילק בחינת שלא כסדר מבחינת כסדר כנ"ל. שמשם כל החטאים כנ"ל. ועל כן עיקר התשובה על כל החטאים הוא שפלות שישים עצמו כעפר לדוש. וירגיש שפלותו מוריחוקו מהשם יתברך וישפיל עצמו וישבר לבו לפני השם יתברך שעל ידי זה מוחל לו השם יתברך כמו שכתוב לב נשבר ונדכה לאלקים לא תבזה. וכמו שכתוב ועובר על פשע לשארית למי שמשים עצמו כשירים. כי על ידי הענוה והשפלות ועושה עצמו כמה. כאין ואפס. על ידי זה הוא חוזר לבחינת כסדר שהוא בחינת מ"ה שעל ידי זה נתבטלין כל הדינים שהם בחינת החטאים כנ"ל. ועל כן בראש השנה שהוא יום ראשון לעשרת ימי תשובה יום ראשון לבריאת אדם הראשון אז צריכין בחינתשינה. שהוא בחינת ביטולן שמבטלין עצמו לגמרי כאלו אין לו שם דעת. רק צועקין להשם יתברך וממליכין אותו יתברך בתמימות גמור בלי שום חכמות. כי בראש השנה נברא אטדם וחוה. שרשם מבחינת כסדר ושלא כסדר כנ"ל. והם היו. צריכין לתקן את כל העולמות על ידי עבודתם. דהיינו לכלול בחינת כלליות כל העולממות שהם בחינת שלא כסדר בבחינתכ סדר. לכלול בחינת חוה באדם. ואז היה נעשה הכל כסדר. והיה מתנכהג כל העולם כסדר בלי שום יסורים ודינים שהם בחינת שלא כסדר כנ"ל. אבל הם פגמו בחטאם. ועל ידי זה הפרידו בחינת שלא כסדר מבחינת כסדר. כי עיקר חטאם היה על ידי בחינת גדלות בחינת אנא אמלוך שזהו העיה עיקר הסתת הנחש הקדמוני. כמו שכתוב כי יודע אלקים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלקים וכו' וכמו שאמרו רז"ל שאמר להם כל אומן שונא בני אומנתו. כי מן העץ אכל וברא את העולם וכו'. היינו שהכניס בהם קנאה ותאוה למלוך ולהתגאות. כמו שכתוב שם והייתם כלאקים יוצרי עולמות. כאורמ למה לכם להיות נכנעים ובטלים תחתיו. הלא אם תאכלו מעץ הדעת תהיו בעצמכם אלקים ומלך כמותו. שכל זה הוא בחינת אנא אמלוך הנ"ל. שרוצה להמשיך בחינת מלכות לעצמו ח"ו. ועל. ידי זה נעשה הכל שלא כסדר. כי הוא בתוך בחינת שלא כסדר ועל כן באמת נקגזר עליהם מיתה לדורות. כי פגמו בבחינתכ סדר שהוא בחינת חכמה שמשם כל החיות בחינת החכמה תחיה. בחינת מ"ה חיינו וכו'. והם פגמו בזה והפרידו עצמן מבחינת כסדר מבחינת חמה מבחינת מ"ה שהוא עיקר החיות כנ"ל על כן נמשך עליהם מיתה היפך החיים. ועל כן גרמו שנעשה הכל שלא כסדר. שהם בחינת כל הדינים והגזירות שנגזרו על העולם על ידי חטאם. כמו שכתוב שם בעצבון תאכלנה וקוץ ודרדר תצמיח לך וכו'. ופירש רש"י כשתזרענה חטים היא מצמחת לך קוץ ודרדר וכו'. שכל זה הוא בחינת שלא כסדר שגרמו על ידי חטאם שהיה בחינת גדלות בחינת אנא אמלוך. שעל ידי זה נעשה הכל שלא כסדר על ידי שהמשיכו עליהם בחינת שלא כסדר על ידי חטאם וכו' כנ"ל. ולא די שלא תקנו את העולם ולא העלו וביררוט את העולם מבחינת הדינים הנאחזין בבחינת שלא כסדר ולכלול הכל. בבחינת כסדר. שזה היו צריכין לעשות ולתקן ביום הזה שנבראו בו. כי בשביל זה נברא אדם וחוה כדי להרים כל העולם לשרשו לכלול כלליות העולם הוא בחינת שלא כסדר בבחינת כסדר כנ"ל ולא די שלא תיקנו זאת. אף גם קליקלו בזה מאד על ידי חטאם וכו' כנ"ל. ועל כן עיקר הסתת הנחש. היה מתחלה לחוה. כי חוה היא בחינת שלא כסדר שמשם משתלשל אחיזת הקליפות. ועיקר התיקון הוא שיתבטל בחינת שלא כסדר לבחינת כסדר שיהי הנכלל ונתבטל בחינת חוה לאדם והוא התגבר על חוה בחינת שלא כסדר. להסיתה כדי להפריד ח"ו בחינת חוה מאדם. שיתגבר ח"ו בחינת חוה בחינת שלא כסדר על בחינת אדם כסדר. עד שהאטדם יעשה רצון חוה כדי להגביר בחינת שלא כסדר ח"ו וכנ"ל. אבל אחר כך עשו תשובה מיד והתחילו לתקן הכל אבל התיקון לא יוקמר עד הסוף, עד שיבא משיח צדקינו כמובא. ובכל שנה ושנה אנו צריכין לתקן זאת בראש השנה. כי אז נבראו והיו. צריכין לתקן זאת וקילקלו בו כנ"ל ועל כן אנו עוסקים בעבודתינו בראש השנה ויום הכפור לתקן זאת כמובא בכוונות. נמצא שעיקר התיקון בראש השנה הוא להשתדל לחזור ולתקן שיהיה הכל כסדר לעשות תשובה על כל חטאיו שנמשכין מבחינת שלא כסדר מבחינת גדלות. ולבטל עצמו להשם יתברך בבטול גמור. כדי להרים כל עולם שנברא אז זהשהוא בחינת שלא כסדר לחזור ולכוללו בבחינת כסדר וכנ"ל. וזהו הבחינה השינה של ראש השנה המבוא בכוונות דאפיל דורמיט עליה וכו' כי השינה הוא בחינת ביטול כי יש בחינת כסדר ושלא כסדר. שהם בחינת חכמה ומלכות אדם וחוה. וצריכין לבטל בחינתחוה לבחינת אדם לידע שכל העולם המתנהג על ידי בחינתמלכות בחינת חוה. הכל נמשך ממנו יתבר לבד. כי לה' המלוכה והכל כאין ואפס נגדו יתברך וכל דיירי ארעא כלא חשיבין וכו'. וזה הדעת מצוה גדולה לידע ולהודיע ולהתוודע כי זה עיקר חיותהאדם וכל העולמות כולם. ועל ידי זה חוזר הכל כסדר כנ"ל. אבל בעת שרוצה להתגבר. בחינת שלא כסדר שהוא בחינת דינים. דהיינו בראש השנה שאז נברא העולם. שהוא בחינת שלא כסדר. ובו חטאו אדם וחוה וכו' נץל שעל ידי זה גרמו בחינת שלא כסדר שיתגבר ח"ו. על כן צריכין אז לבטל עצו לגמרי בבחינת שינה דהיינו לסלק ולבטל דעתו לגמרי כאלו אין לו שום דעת כלל. רק להמליך אותו יתברך באמונה ובתמימות גמור בלי שום חכמות. שכל זה עיקר עבודתינו בראש השנה ויום הכפורים שאנו עוסקין רק לגלות מלכותו בלי שום חכמה. כי אנו מסלקין דעתינו לגמרי. ומבטלין עצמינו לגמרי שזהו עיקר עבודתינו באלו הימם הנוראים. שאז עוסקין כל ישראל בתפלות ותחנונים ובשירותותשבחות של ספר תהלים ושארי מ יני בקשות ותחינות וסליחותופיוטים וכו'. שכל זה הוא בחינת תמימות ופשיטות בלי חכמות כלל. כי אנו מגלין מלכותו יתברך בתמימות לבד בלי שום חכמות וזהו בחינת השינה של ראש השנה שנעשה אז כמבואר בכוונות. ומבואר שם שהשימה היא שמסתלקין המוחין מ ז"א למעלה וכו' ואז נמכין המוחין. והחיות לבחינת מלכות שלא על ידי ז"א. כי אם על ידי בינה אימא עילאה בעצמה וכו'. ואחר כך על ידי השופר נמשכין לו מוחין חדשים שנתחדשו על ידי השינה. אז נתעורר מהשינה ואז ננסרת המלכות וכו' עיין שם. היינו שהשינה הוא בחינת הסתלקות המוחין. שמסלקין המוחין בכוונה. שלא יתאחז בהם בחינת שלא כסדר בחינת גדלות. שהעיקר הפגם בהמוחין כמובא בכתבי האר"י ז"ל. שפגם הגדלות הוא במוחין. ועל כן גאוה בגימטריא י"ה שהם המוחין עיין שם. כי עיקר פגם הגאוה הוא שאומר אנא אמלוך. ובאמת עיקר חיות המלכות הוא על ידי החכמה כי החכמה תחיה וכו' כמבואר שם בהתורה הנ"ל. וצריכין להעלות המלכות לשרשה בבחינת והיתה לה' המלוה. לידע שכל העולמות וכל אשר בהם הם בחינת מלכות כנ"ל. הכל נברא ומתנהג רק על ידי מלכותו יתברך לבד אשר בכל משלה. ועל כן צריכין לבטל עצמו נגדו יתברך ולהיות בעיניו עצמו כלא ממש. בבחינת ונחנו מץה. כי עיקר החיות הוא בחינת מ"ה. בחינת מ"ה. היינו כנ"ל. אבל כשיש לו גדלות ואומר אנא אמלוך. ורוצה להמשיך המלכות לעמצמו. וכל זה מחמת שמתגאה בדעתו. ונדמה לו שכבר השיג איזה שכל הוהוא למדן או מקובל וצדיק, עד שראוי לו למלוך ולהשתרר. נמצא שרוצה להפוך את הסדר לחלוק המלכות לעצמו כאלו יש לו כוח ודעת להחיותאת המלכות שעיקר חיותו מהחכמה ורוצה להמשיך בחינת החכמה לתוך בחינת שלא כסדר. ולהגביר בחינת שלא כסדר על כסדר ח "ו כי בודאי אי אפשר לו להמשיך בחינת מלכות לעצמו כי אם על ידי חכמה שהוא חיות המלכות. ועל כן זה שמתגאה ואומר אנא אמלוך הוא פוגם בהמוח והחכמה שרוצה להמשיך המוח לתוך מלכות דסטרא אחרא שהוא גאות. ועל כן בעת שלא נמתק עדיין בחינת שלא כסדר. דהיינו בראש השנה בתחלתו. צריכין לבטל ולסלק המוח לגמרי כדי שלא יתאחז בו בחינת שלא כסדר בחינת דינים וכו' כנ"ל ועל כן מבטלין עצמן לגמרי. ובשעת הביטול שהוא בחינת שינה. דהיינו שאין אנו משתמשין בשום חכמה.. אזי אנו נכלין למעלה מחכמת אדם. כי על ידי תמימות ופשיטות ואמונה עולין למעלה מהמוח והחכמה כמבואר במקום אחר בדברינו. ואז אנו ממליכין אותו יתברך בתמימות בלי שום חכמות. שזהו בחינת שנמשכין המוחין והחיות להמלות שלא על ידי ז"א שהוא בחינת חכמת אדם. כי עיקר האדם הוא בחינת ז"א כידוע. כי עכשיו אנו מגלין מלכותו בלי שום חכמות כי אם על ידי הביטול לבד. שאז נכללין למעלה למעלה בבחינת בימינה אימא עילאה. שהוא כלליות של שלש ראשונות. ומשם נתגלה מלכותו יתברך. ואחר כך על ידי השופר נמשכין מוחין חדשים ונתעוררין מהשינה. כי על ידי השינה והביטול על ידי זה זוכי אחר כך למוחין גדולים ואז ננסבר המלכות ונעשה פרצוף שלם וכו'. כי אחר כך כשזוכין למוחין דקדושה אז נתגלה מלכותו יתברך לעין כל בדעת שלם. כי זוכין להמשיך כל המוחין רק בשביל התגלות מלכותו יתברך לידע ולהודיע ולהוודע שהוא היוצר הוא הבורא וכו'. ואז נמתק בחינת שלא כסדר ונכלל בבחינת. כסדר. בבחינת באתר דאית דרר נוקבא לא אידכר תמן. כי היא בטילה אצלו. כעי בעת שהמוחין בשלימות בקדושה אין מתיראין מבחינת שלא כסדר מאחר שיודעין הכל מאתו יתברך לבד שאז נתבטל בחינתשלא כסדר לגמרי ועל כן עיקר התעוררות השינה הוא על ידי קול שופר. כי הקול הוא בחינת מ"ה הוי' בחינת כסדר כמו שכתוב בתיקונים הוי' בקול ודיבור באדם. שהם בחינת כסדר ושלא כסדר. כי קול מעורר הכונה שהם המוחין. וזהו שאמרו רז"ל ת קיעת שופר חכמה ואינה מלאכה כי קול שופר הוא בחינת חכמה בחינת מה בחינת קול מעורר הכוונה שבמוח. כי הקול אין בו תפיסא ואין יכולין להבין מחבירו שום דבר על ידי הקול לבד. כי הקול הוא בחינת מ"ה בחינת כוח החכמה לבד. כי עכשיו אנו ממשיכין רק בחינת הקול לבד. שהוא בחינת מה כסדר. כדי להגביר בחינת כסדר ואחר כך על ידי הקול נבנה הדיבור שזהו בחינת התפלה בחינת מלכיותוזכרונות ושופרות שאומרים בראש השנה אחר תקיעת. שופר. ועוד היה לי כמה דברים בזה. ולא נכתב בזמנו ונשכח. חבל על דאבדין. השם יתברך יזכנו לחזור ולמצוא כל האבידות. ולא נאבד עוד שום דבר ודיבור. כבור סיד שאינו מאבד טפה אמן כן יהי רצון
http://breslev.eip.co.il/?key=2872
הלכה ד[עריכה]
אות א[עריכה]
על פי התורה ויאמר בועז אל רות עיין שם כל התורה היטב. והכלל שהאדם צריך תמיד להסתכל על התכלית שהוא כולו טוב כולו אחד. ששם מתבטלין כל היסורים וכל הצרות שבעולם. כי הכל לטובה. אך אי אפשר להסתכל על התכלית הזה כי אם בסתימוט דעיינין מחיזו סהאי עלמא לגמרי וכו'. ועל כן מוטבע בנפש האדם כשיש לו יסורין גדולים ח"ו. הוא סותם ועוצם עיניו בחזקה מאד וכו'. כדי לברוח אל התכלית וכו' עיין שם כל זה היטב. אך אחר כך כששב מהביטול חוזרים ומתגברים היסורים ביותר מבתחלה. כמו שני אנשים שנלחמים זה עם זה שכשאחד רואה וכו'. אך אחר כך מקררין ומבטלין היסורים על ידי התורה ששואבין על ידי היסורים על ידי שנתבטל אל התכלית שעל ידי זה מאיר הזריחה של הרשימו לתוך המוחין ומקבל תורה על ידי השמחה שהוא כלי לקבלת התורה שעל ידיה מכבין צמאון הנפש שהוא בחינת יסורים בבחינת הוי כל צמא לכו למים וכו' עיין שם כל זה באר היטב. ואז יכולין להתפלל כראוי ולעשות אחד מכל התפלה וכו' וכו' עיין שם היטב.
אות ב[עריכה]
וזה בחינת נטילת ידים שחרית כי השינה הוא בחינת ביטול אל התכלית בסמימא דעיינין ומשם שורש השינה שבשעת שינה מתדבקין בעלמא דאתי שהוא בחינת ביטול וכן בהתורה כי מרחמם ינהגם סימן ז' על מאמר רז"ל והיה ר"א ישן, מובן ם גם כן ששינה הוא בחינת ביטול בחינת עין לא ראתה עיין שם כי עיקר השינה שהשם יתברך מפיל על האדם הוא בשביל בחינת הנ"ל המבואר בתורה הנ"ל. דהיינו כדי לברוח בכל פעם מהדינים והיסורים שכולם נמשכין מבחינת בלבול הדעת כמובא בדברינו במקום אחר. ומחמת שהאדם בא לזה העולם רק בשביל המלחמה ללחום מלחמת ה' עם התתאוות והבלבולים ולדבק מחשבתו בהשם יתברך תמיד. על ידי זה המוחין מתייגעים. בכל פעם. ועל כן הטביע השם יתברך בנפש אדם שכשהבלבולים מתגברין ביותר והמוחין מתייגעים שיפול מעליו שינה שהוא סתימות העינים וביטול המוחין. היינו שיסתוך עיניו ויבטל מוחו ודעתו לגמרי שזהו בחינת ביטל הנ"ל. היינו ביטול אל התכלית הטוב ושם מתבטלין כל הבלבולים שהם בחינת כלל כל הדינים והצרות והיסורים והמניעות. כי כולם מתבטלים על ידי הביטול אל התכלית כנ"ל. ומשם נטבע השינה על כל אדם ועל כל הברואים. ועל כן באמת מי שזוכה יכול להשיג בשעת שינה דברים גבוהים מאד מחמת שאה הוא בבחינת ביטול אל אור יתברך שמו. ועל ידי זה משיג מה שמשיג כמובא בזוהר הקדוש על פסוק מי יעלה בהר ה' וכו'. ועל כן כשקמים מהשינה צריכין ליטול ידיוף במים. כי כשקם מהשינה זה בחינת שחוזר מהביטול. ואזי רוצים הדינים שהם הבלבולים שמהם כל הטומאות הם רוצים להתגבר יותר ויותר כמבואר בהתורה הנ"ל. ואז צריכים להתגבר יותר ויותר כמבואר בהתורה הנ"ל. ואז צריכים להתגבר ביותר לבטלם על ידי התורה שממשיכין מהרשימו וכו'. שהוא בחינת מים כנ"ל. וזהו בחינת נטילת ידים במים תיכף כשקמם מהשינה. כי אז כשקמי מהשינה שהוא בחינת שחוזרים מהביטול אז צריכים תיכף ומיד להמשיך מימי התטורה כדי לגרש רוח הטומאה השורה על הגוף. ועיק על הידים דהיינו כחות הדין והבלבולים העומדים ואורבים ושורים על הגוף בשעת הביטול. שתיכף כשיחזור הדעת מהביטול יהיו נאחזים בו יותר וכנ"ל. ועל כן צ ריכין ליזהר לגרשם תיכף כשעומדים מהשינה על ידי הטהרה במים שעל ידי זה ממשיכין טהרה וקדושה מימי התורה שנמשכין מהרשימו של הביטול שמבטלין היסורם והדינים כששבין מהביטול וכנ"ל. וזהו בחינת התחדשות התורה שצריכין לקבל בכל יום ויום שהוא התחדשות המוחין שנמשכין בכל יום בבחינת חדשים לבקרים וכמו שאמרו רז"ל אשר אנכי מצוך היום שיהיו דברי תורה בכל יום בעיניך כחדשים. נמצא שבכל יום צריכין להמשיך על עצמו קבלת התורה מחדש היינו כנ"ל. כי על ידי השינה הוא בחינת ביטול ומשם צריכין לקבל התחדשות התורה כדי לבטל הדינים והטומאות וכו' הרוצים להתגרות אז דייקא ביותר וכנה"ל. ומי שזוכה לזה בשלימות לחדש בתורה חידושים אמתיים בכל יום אשרי לו. אך אפילו שאר בעיני העולם שאינם זוכין לזה. צת ריכין על כל פנים להתגבר לעסוק בתורה בקר בהקיצו משנתו כמבואר בכל סרים לעמוד באשמורת לעסוק בתורה כדי לכבות על ידי זה צמאון הנפש דהיינו לגרש כל היסורים והדינים והסטרא אחרא וכל מיני בלבולים על ידי התורה שמקבלין מהרשימו. ועל כן באמת אפילו מי שאינו זוכה לחדש בתורה ממש. צריך על כל פנים להתגבר בכל יום ויום לעסוק בתורה בחשק חדש וחיות חדש. ויהיה בעיניו כחדשם ממש. כי זהו גם כן בחינת התחדשות התורה כמבואר במקום אחר היינו כנ"ל. וזהו כל בחינת ציצית ותפילין וקריאת שמע ותפלה שכולם הם בחינת התחדשות המוחין שנמשכין על כל אחד מישראל בכל יום שכל זה נמשך מבחינת הזריחה והרשימה של הביטול אל התכלית שהוא בחינת שינה וכנ"ל.
אות ג[עריכה]
וזה בחינת תוקף הנס של חנוכה עד שזכינו למצוה חדשה להדליק נר חנוכה בביתינו בכל שנה. כי הדלקת נר חנוכה מדליקין מ הזריחה של הרשימו הקדושה של הביטול אל התכלית שמשם כל קבלת התורה והמצות. שהם בחינתכ לל כל האורות הקדושות בחינת כי נר מצוה ותורה אטור. של ידי זה מבטלין כל הצרות והסטרא אחרא שמהם יניקת מלכות עובדי כוכסים כי מלכות עובדי כוכסים עמדה על ישראל להשכיחם תורתך וכו'. כי ידעו שעיקר ההתגברות כנגדם הוא על ידי התורה כנ"ל. על כן רצו להכח התורה ח"ו. בל הצדיקים שבאותו הדור שהם מתתיהו כהן גדולובניו ביטלו עצמם התכלית הביטול אלה שם יתברך והשליכו נפשם מנגד ומסרו נפשם בשביל ישראל שזהו בחינת ביטול. כי זהו עיקר העצה הגדולה האמתיית בכל הצרות ח"ו שעוברין על ישראל בכלליות או מה שעובר על כל אדם בפרטיות רחמנא ליצלן שאין שום עצה נכונמה לברוח מהם כי אם על ידי הביטול אל התכלית. דהיינו לסתום עיניו בחזקה ולעשות עצמו כישן ולבטל עצמו בתכליתה ביטולן כאלו אין בו שום הרגשה כלל. רק לדבר ולבטל מחשבתו אל אור האין סוף יתברך. וזה יכול כל אדם לעשות כאשר שמעתי מפיו הקדוש. כי אף על פי שאינו יכול לזכות לביטול בשלימות כמו גדולי הצדיקים השלימים. אף על פי כן יכול כל אדם לבטל עצמו איזה שעה אם ירצה באמת. ועל ידי הביטול יתבטלו ממנוף היסורים והצרות. אך אחר כך יכול להיות שיתגברו יותר ח"ו. וצריך להתגבר לבטלם על ידי חידושי התורה. או על ידי עסק התורה בחשק חדש וכנ"ל.
אות ד[עריכה]
ועל כן עיקר קבלת התורה היה על ידי בחינה זאת. על ידי שהיה תחלה בצרה גדולה במצרים. עד שבא משה רבינו וביטל עצמו בתכלית הביטל. כמו שכתוב והאיש משה עניו מאד וכו'. שזהו בחינת תכלית הביטול שהוטא בחינת ענוה אמתיית. ועל ידי הביטולן הזה ביטל כל הצרות וגאל אותנו מצרים ומכל הטומאות והסטרא אחרא. ומבחינת הביטול הזה המשיך לנו אש התורה לגרש הסטרא אחרא והקליפות שלא יתגברו ביותר אחר כך כנ"ל. ועל כן הוכרחו לברוח ממצרים מחמתש היה קודם קבלת התורה. ובמצרים לא היה אפשר ליתן התורה. כי היה מליאה גילולים. על כן באמת היה קשה וכבד מאד לצאת ממצרים. כי בכל פעם שביל משה את עצמו והאיר על ישראל בחינת ביטל כי הודיע להם שמו יתברך. והאיר עליהם או האיסן סוף ולמדם להתדבר ולהתבטל אליו יתברך. אך כל מה שביטל את עצמו ביותר התגברו המצריים ביותר והכבידו את לבם ביותר. מחמת הביטול צריך להיות ברצוא ושוב וכו' כנ"ל. כי אז היה קשה המשיך תורה בכל פעם. אך בחמלת ה' עשה עמנו נסים ונפלאות גדולות ונוראות עד שהאיר על ישראל הארה גדולה ועצומה מאד בליל שמורים. כמו שכתוב ועברתי בארץ מצרים וכו' ותרגומו ואתגליתי וכמובא בהכוונות. עד שמגודל ההארה נפלו ומתו כל בכורי מצרים שהיו אורבים להתגרות ולהתגבר על ידי זה דייקא. כי לא היו יכולים לסבול אפילו מרחוק התנוצצות האור הגדול הזה. כי אז בחמלתו האיר עלינו אור גדול מאד כל הלילה הקדושה הזאת שהוא ליל שמורים. עד שנתבטל כוח הסטרא אחרא שהוא בחינת מלכות מצרים אז מאד וכנ"ל. ואז ברחו ישראל תיכף. כיהוכרחוט לברוח מחמת שבהכרח שישובו מהביטול אף על פי שנמשך הרבה. ואז יוכלו המצרים להתגבר ביותר כנ"ל. ועל כן הוכרחו לברוח מחמת שלע היה באפשר אז עדיין להמשיך תורה אחר כך לבטלם על ידי התורה כנ"ל. ועל כן באמת רדפו מצרים אחר כך כשהוגד לפרעה כי ברח העם. כי אף על פי שנתבטל ונכנעו פרעה ומצרים באותו הלילה מאד. אף על פי כן אחר כך התגבר מחדש מאחר שלא היה עדיין קבלת התורה לבטלו בשלימות על ידי התורה. כי עיקר היטלם לגמרי בשלימות הוא על ידי התורה שממשיכין אחר כך מהרשימו של הביטוטל וכנ"ל. ואז לא היה אפשר עדיין לקבל התורה. על כן התגבר והכביד לבו ורדף אחריהם עד הים. על כן היו אז באמת בסכנה גדולה מחמת שהתגבר אז ביורת ויותר ולקח את כל חילו שש מאות רכב בחור שהם כלל כל הכחות של הסטרא אחרא והדינים רחמנא ליצלן כמובא. כי אז אחר הביטול מתגברין יותר ויותר כנ"ל. אבל השם יתברך בחמלתו חמל עלינו בזכות אבות ובכחו של משה ובקע מים מפניהם בזכות קבלת התורה שעתידין לקבל שיא בחינת מים כנ"ל. ועל ידי זה ברחו המים הגשמים מפניהם ועברו בתוך הים ביבשה. והמצרים נטבעו בהם. והכל בכח התורה שעתידין קלבל שהיא בחינת מים וכנ"ל.
אות ה[עריכה]
ועכשיו בגלותינו הארוך המר הזה שהוא קשה יותר מגלות מצרים ומכל הגליות כמובא. כי על הגלות הזה נאמר (איכה א') ותרד פלאים. וכן בכל מקום שמדברים הפסוקים וחז"ל מזה הגלות כולם מפליגים בעוצם אריכות ומרירות זה הגלות כמבואר במדרשים. ולפי אריכת מרירת הגלות לא היה אפשר לסובלו לולא ה' שהיה לנו שהקים רפואה למכה שכבר זכיהו לקבלת התורה במעמדהר סיני וגם עכשיו אין דור יתום. והשם יתברך שולח לנו צדיקים גדולים ונוראים שממשיכין עלינו בחינת הארת אור האין סוף ומלמדים אותנו להתבטל אליו יתברך בכל פעם ובפרט בעת צרה רחמנא ליצלן. והעיקר מה שממשיכין לנו חידושי תורה נפלאים מאד שבזה הם מחיין אותנו ונותנין לנו כח לעמוד כנגדם ולבטלם כשמתגברים ומתגרים אחר כך ביורת ויותר. כי בכל פעם מבטלין אותם על ידי התורה הקדושה שכבר זכינו לקבלה על ידי משה רבינו עליו השלום. ועל ידי החידושים הנפלאשים שחידשו הצדיקם הגדולים שבכל דור בבחינת (תהלים קי"ט) זאת נחמתי בעניי כי אמרתך חייתני וכנ"ל)
אות ו[עריכה]
וזה בחינת הדלקת נר חנוכה שמתתיהו ובניו וכל הצדיקים שב אותו הדור זכו לביטול הנ"ל בשלימות עד שהמשיכו אחר כך הארה גדולה מהרשימו הנ"ל שהוא בחינת קבלת התורה שעל ידי זה התגברו על מלכות עובדי כוכבים הרשעה וכנ"ל. ומגודל ההארה הזאת זכו להמשיך לדורות הארה גדולה בכל שנה בימים ההם בזמן הזה וקבעו לנו שמונת ימי חנוכה אלו ותיקנו להדליק בהם נר חנוכה שזאת ההדלקה הקדושה הוא בחינת המשכת האור והזריחה של הרשימו מהביטול שמשם קבלת התורה. שעל ידי זה מתגברין כנגד כל הקמים עלינו שמתגברין ביותר ויותר בכל פעם כדרך שני אנשים הנלחמים זה בזה כנ"ל. אבל על ידי בחינת קבלת התורה מאור הרשימו הנ"ל. שהוא בחינת הדלקת נר חנוכה על ידי זה מתגברים עליהם כנ"ל. ועל כן הם שמונת ימי חנוכה. כדי להמשיך הארת קבלת התורה משרשה שהוא בחינת יום השמיני שהוא בחינת בינה שכלול מג' ראשונות ששם נאחז ונתפס אור הזריחה של הרשימו. כי בינה לבא שהוא בחינת שמחה בחינת (תהלים ד') נתת שמחה בלבי שהוא כלי לקבלת התורה שנמשך לתוך ז' ימי הבנין שהם בחינת הז' מדות שהם בחינת כלל התורה בחינת (משלי ט') חצבה עמודיה שבעה כידוע:
אות ז[עריכה]
וזה בחינת חלום פרעה שתיקונו על ידי יוסף שפתר אותו שקורין זאת הפרשה בימי חנוכה. כי פרעה ראה בעת שינה שנמשך מבחינת ביטול כנ"ל. ראה אז איך שבע פרות הרעות בולעים שבע פרות הטובות.וכו'. שהוא בחינת התגברות הרע על הטוב. היינו התגברות הז' מדות רעות על ז' המדות הטובות עד אשר (בראשית מ"א) ותבאנה אל קרבנה ולא נודע כי באו אל קרבנה. כי כל כך מתגברת הסטרא אחרא בכל עם עד שרוצה להשכיח את האדם בכל פעם כאלו לא ראה טוב מעולם אף על פי שבתחלה בעת הביטול ראה רק את הטוב שהם בחינת ז' פרות הטובות. אך ראה שתיכף אחר כך סמוך להקיצו דהיינו כשמתחיל לשוב מהביטול חוזרים ומתגברים אחר כך שבע פרות הרעות. שהם הרע שאורב ומתגרה ומתגבר ביותר אחר כך וכנ"ל וזה שנסמך התגברות הפרות רעות להקיצו כמו שכתוב שם ומראיהן רע וכו' ואיקץ. וכן בכל הפרשה. היינו כנ"ל. ותיקונו על ידי יוסף שזכה לתכלית הביטולן בשלימות כראוי בבחינת (שם מ"ט) בן פורת יוסף בן פורת עלי עין עולה עין. שיוסף בחינת הצדיק האמת עולה על העין. כי הוא סותם עיניו מחיזו דהאי עלמא לגמרי ואין לו שום הסתכלות בזה העולם אפילו ?כהרף עין ועל כן נקרא עולה עין. כי הוא עולה על העין ומושל עליו.כ י מי שיש לו הסתכלות בזה העולם. כפי הסתכלותו כן הוא תחת העין. כי העין מושל עליו מאחר שנמשך אחר עיניו כמו שאמרו רז"ל (סוטה ט') על כמה שהלך אחר עיניו. שזהו בחינת (במדבר ט"ו.) ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם שלא תהיה העין רואה והלב חומד שולטין עליו. רק הוא יתגבר עלי העין והלב ויעלה עליהם וימשול בהם בבחינת עולי עין. שלא יהיו לו שום הסתכלות בזה העלום שזהו בחינת יוסף שנקרא עול עין. ועל כן הוא מבטל כל החרפות והבושות שהם כלל התאוות שוהסטרא אחרא בבחינת (בראשית ל') אסף אלקים את חרפתי. ועל כן זכה יוסף לתכלית הביטול בשלימות. ועל ידי זה פתר ותיקן חלום פרעה והגביר הטוב על הרע שבע שני השבע על שבע שני הרעב. וזה בחינת (שם מ"ו+) ויוסף ישית ידו על עיניך. ידו דייקא בחינת קבלת התורה שמקבלין מהרשימו שעיקר הקבלה על ידי בחינת ידים בבחינת (דברים ט') ושני לוחות הברית על שתי ידי. בחינת כתובים באצבע אלקים הנאמר בהתורה הנ"ל על מאמר רז"ל (תענית ל"א) וכל אחד מראה באצבעו. כי עיקר התיקון הוא על ידי התורה שמקבלין אחר כך כנ"ל. והתורה מגינה על העינים שאפילו כשחוזרין מהביטול לא יתגברו הסטרא אחרא כי נופלת על ידי התורה בבחינת (תהלים י"ט) מצות ה' ברה מאירת עינים. וזהו ויוסף ישית ידו על עיניך. ידו דייקא עיניך דיקיא וכנ"ל היינו שאפילו כשחורין מהביטול שהוטא בחינת פתיחת העינים אף על פי כן לא יהיה להם כח להתגבר עוד. כי יתבטלו על ידי התורה וכנ"ל. כי הצדיקים והכשרים אפילו כשחוזרים מהביטול ופותחין את העינים אינם מסתכלים ח"ו על הבלי עולם הזה. רק שומרים עיניהם על ידי התורה שמקבלין מהביטול כנ"ל. ועל ידי זה מתבטלין כל הדינים והצרות וכל הסטרא אחרא וזהו בחינת ויוסף ישית ידו על עיניך וכנ"ל:
אות ח[עריכה]
וזה בחינת ציצית שהם תיקון הלבושין שהם בחינת הכלים של המוחין. כי צריכין תחלה לתקן ולזכך מאד את הכלים שהם הלבושים כדי שיוכלו לקבל אור הזריחה של הרשימו מהביטול אל האין סוף. ולא תעבור ולא תשכח מהם. כי כל אחד מישראל בפנימיות נפשו הוא משתוקק ובוער מאד מאד להשם יתברך מחמת שבפנימיות הוא מסתכל בכל עת אל התכלית שהוא אור האין סוף שמשם שורשו ורוצה להדבר ולהכלל שם. אך מחמת שבחינה זאת הוא תמיד בבחינת והחיות רצוא ושוב. וכשהוא בחינת ושוב אין הכלים של המוחין שהם בחינת הלבושין יכולים לקבל אור הזריחה משם. ועל כן אין לו במה לקרר הצמאון שלו. ואז על פי רוב נשכח ממנו לגמרי. ועל כן היצר הרע וחיילותיו מתרין בישראל ביותר מחמת שרואין שרוצה לברוח בכל פעם אל התכלית בפרט בהתלמידי חכמים הכשרים החפצים ומשתוקקים ביותר אל התכלית שבהם מתגרה ביותר כמו שאמרו רז"ל (סוכה נ"ב). היינו מחמת בחינת הנל כנ"ל. כי יש בענין זה של בחינת ביטול והסתכלות אל התכלית כמה וכמה אלפים ורבי רבבות בחינות ומדריגות בין כל אדם ואדם. ואפילו באדם אחד בעצמו יש כמה שינויין בין כל זמן ועת. ועל כן ציצית הוא מצוה ראשונה בבוקר שתיכף בוקר בהקיצו משנתו שהוא בחינת ביטול אל התכלית. תיכף צריכין להתלבש בציצית להמשיך אור הציצית לתקן בחינת המלבושים שהם בחינת הכלים כדי שיוכל לקבל אור הזריחה של הרשימו מן הביטול כנ"ל. וזה בחינת (במדבר ט"ו) וראיתם אותו וזכרם את כל מצות ה' וכו'. כי אור הציצית בשרשם נמשך מבחינת הסתכלות אל התכלית שמשם שורש כל התורה כנ"ל. וזה בחינת תכלת שבציצית. כי תכליתבחינת התכלית כמבואר (בסין י"ח) ועל זה נאמר וראיתם אותו שעיקרו נאמר על התכלית. היינו שצריכין לר אות ולהסתכל מאד על התכלת שהוא בחינת התכלית כיתכלת דומה לים וכו' עד כסא הכבוד ששם שורה כבודו יתברך בחינתאור האין סוף שהוא בחינת התכלית. וזהו (שם) ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר את זונים אחריהם. דהיינו שלא יסתכל מן הצד על הבלי עולם הזה. רק יכווין ראייתו והסתכלותו אל התכלית לבד שהוא בחינת תכלת כנ"ל. ועל ידי זה ממשיכין אור מהתכלית לתקן בחינת המלבושים שהם הכלים כדי שיוכלו לקבל אור הרשימו כנ"ל שמשם כל התורה כנ"ל. וזה וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה'. כי כל המצות שהם כלל התורה נמשכין מאור הרשימו הנ"ל:
אות ט[עריכה]
ועל כן הוקשו כל התורה לתפילין כמו שכתוב (שמות י"ג) ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת ה' בפיך כמו שדרשו רז"ל (קדושין ל"ה). כי אור הרשימו מן הביטול הנ"ל הוא בחינת תפילין שהם עיקר הדביקות להשם יתברך שהם עיקר אור הזריחה של הרשימו כמובן בכמה מקומות. וזה בחינת כל התורה והצות שנמשכין משם כמבואר בהתורה הנ"ל על מאמר רז"ל וכל אחד מראה בעצבעו וכו' עיין שם. וציצית הוא בחינת תקון הלבושין שהם הכלים כדי שיהיו הכלים זכים ויוכלו לקבל אור הרשימו ולא תעבור מהם כי אם היה האדם זוכר היטב אור הזריחה של הרשימו הזאת שמאירה בכל אדם בכל יום לכל אחד לפי מדריגתו בוודאי היה דבוק בהשם יתברך תמיד אך מחמת גשמיות ועכירת הכלים אינו יכול לקבל אפילו אור הרשימו. ועל ידי זה עוברת ונשכחת ממנו. על כן צותה עלינו התורה להתלבש בציצית בכל יום כדי לזכך הכלים והלבושים כדי שיוכלו לקבל אור הרשימו שהיא כלל מצות התורה וזהו וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' וכו'. כי על ידי ציצית שהם בחינת תיקון כלי המוחין על ידי זה נקשרת היטב הזריחה של הרשמו במוח וזוכרין אותו יתברך היטב שזהו בחינת כלל מצות התורה שיוצאין משם כנ"ל.ו זהו בחינת סמיכת ציצית ותפילין שישראל לובשין בכל יום טלית ותפילין. כי תפילין הם בחינת אור הזריחה של הרשימו כנ"ל. וציצית הם בבחינת תיקון הכלים והלבושין כדי שתהיה הרשימו קשרת בהם ולא תעבור מהם בבחינת למען תזכרו בחינת וראיתם אותו וזכרתם וכו' כנ"ל.ועל כן ציצית קודם לתפילין כי תחלה צריכין לתקן ולזכך הכלים כדי שיוכלו לקבל אור הזריחה של הרשימו. ואחר כך ממשיכין הזריחה של הרשימו שהם בחינת תפילין שהם עיקר הדביקות בו יתברך שנמשך מאור הזריחה הנ"ל. ועל כן מצות תפילין גם כן בעינים כמו שכתוב (שמות יג) ולטוטפת בין עיניך. כי עיקר אור התפילין נמשך על ידי תיקון העינים על ידי הסתכלות העינים אל התכלית שמשם ממשיכין אור הזריחה של הרשימו הנשאר משם שמשם אור הגדול של התפילין וכנ"ל:
אות י[עריכה]
ועל כן המצוה בתכלת שהוא התחברות שחור ולבן כידוע וכמו שכתוב במקום אחר (סימן י"ח). היינו בחינת כלל התורה שהיא בחינת אש שחורה על גבי אש לבנה. כי כל התרוה נמשך משם מבחינת הסתכלות אל התכלית שהיא בחינת לתכלית שמצוה לר אותו תמיד כמו שכתוב וראיתם אותו וזכרתם וכנ"ל:
אות יא[עריכה]
וזה לשון מצוה שהוא לשון התחברות. מלשון צוותא וחיבור. כי על ידי כל מצוה ומצוה ממצות התורה מצוותין ומקשרין ומחברין אור הזריחה של הרשימו אל כלי המוחין. שעל ידי זה מקושרין בו יתברך ולהיפך עבירה ח"ו הוא לשון חלף ועבר שעל ידי העבירה ח"ו חולף ועובר ממנו אור הרשימו הזאת. ועל כן מצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה. כי על ידי המצוה מקשרין ומחברין לעצמו אור הזריחה של הרשימו הנ"ל. שעל ידי זה נתקשר ונתדבק להשם יתברך. ועל ידי זה נמשכין עליו בכל פעם אור קדושת שאר המצות וזוכין לקיימן כי כל המצות נמשכין משם. וכן להיפך בעבירה ח"ו. כי עיקר קדושת ישראל הוא לזכות להתכלית הנ"ל. היינו להתקשר ולהכלל באור האין סוף על ידי קדושת התורה והמצות שנמשכין מהזריחה הנמשך משם. אשרי המשתדל בכל עת להמשיך על עצמו אור הזריחה הזאת אשרי לו והבחירה חפשיית בכל אדם. כי בכל אדם מאיר בו אור הזריחה הזאת. כי אפילו במדריגות התחתונות מאיר אור האין סוף. כי אורו האין סוף אינו נפסק לעולם וכמובן בכתבי האריז"ל שאפילו בתכלית העשיה מלובש בחינתקו המאורהנמשך מאין סוף עיין שם. רק שהוא בהעלם גדול ובלבושים רבים מאד. אבל כל מי שרוצה לדבק את עצמו בהשם יתברך יכול לדבק את עצמו מ"מ שהוא כמו שאמר אדומו"ר ז"ל בכמה וכמה לשונות בכמה וכמה מקומות ועל זה נאמר אשרי איש שלא ישכחך ובן אדם יתאמץ בך כי צריכין התאמצות והתחזקות גדול מאד לזה וכל מי שהוא במדריגה נמוכה ביורת צריך להתחזק ולהתאמץ בזה יותר ויותר. כי גם בתוקף החשך בגיא צלמות יכולין להמשיך על עצמו אור האין סוף על ידי שיסתום עיניו ויבלה עצמו איזה שעה בבחינה הנ"ל. ועל זה נאמר (תהלים כ"ג) גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי וכתיב (שם קל"ט) גם חשך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר כחשכה כאורה וכתיב (מיכה ז') אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי כי אשב בחשך ה' אור לי. והבן היטב למעשה:
אות יב[עריכה]
וזה בחינת צמר ופשתים. שעיקר הבגדים הם של צמר ופשתים. (עיין מנחות ל"ט) ומהם עיקר הציצית. כי עיקר הבגדים נעשו אחר חטא אדם הראשון. כי מקודם כתיב (בראשית ב') ויהיו שניהם ערומים וכו'. ואחר כך (שם ג') ויעשה ה' לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם. ומשם נמשכין כל המלבושים שבעולם כי מקודם היו יכולים לכלול ולהתבטל באור האין סוף בכל עת בנקל ולהמשיך האור משם בלי לבושים עבים רק בלבושים זכים וצחים מאד בבחינת כתנור אור. כי קודם החטא הושיבו השם יתברך בגן עדן לעבדה ולשמרה שיזכה שם להתענג על ה' לחזור בנועם ה' להכלל באורו האין סוף ברצוא ושוב בכל עת בלי יגיעה ולהמשיך האור משם על ידי לבושים זכים מאד בחינת כתנות אור, כי זה היה עיקר ישיבתו שם בגן עדן. כי שם מתענגים על ה' כי גן עדן הוא בחינת ביטול הנ"ל. ומשם ממשיכין האור ונרשם בבחינת הגן שהוא מקום זך מאד ששם יכולין לקבל בקלות אור הזריחה של הביטול הנ"ל וכמבואר בסוף התורה הנ"ל שזה בחנית גן עדן בחינת משה ואהרן עיין שם. כי הגן עדן הוא בחינת השדה הקדושה המבוארת בתחלת התורה הנ"ל. ששם גדלים כל הנשמו וכו' שזה שייך לענין ביטול הכתוב שם. כי הגן עדן הוא השדה אשר ברכו ה' כמו שאמרו רז"ל (זוהר בראאשית דף קכ"ח). כי עיקר תיקון הנשמות שבשדה הוא שיזכו להכלל באור אין סוף ולהתענג על ה' שזה עיקר תכליתינו עיקר תענוג עולם הבא שהוא שעשוע גן עדן שהוא עולם הנשמות. ומתחלה קודם החטא היה יכול לזכות לזה בחיים חיותו. ובשביל זה הושיבו השם יתברך שם לעבדה ולשמרה בפקודין דל"ת. (זוהר בראשית דף כ"ז) דהינו שהיה צריך רק לקיים ולשמור את התורה שעל ידי זה היה יכול להכלל באין סוף ולהמשיך האור משם בלי התעבות הלבושים רק בבחינת כתנות אור כנ"ל. אך על ידי החטא אדם ביקר בל ילין (תהלים מ"ט) ונתגרש מגן עדן (בראשית ג') וישם ה' את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים. שהם בחינת נטורי תרעא שאין מניחין לכלול בקלות באטור האין סוף ששם עיקר החיים הנצחיים. כי מבלבלין המחשבה בכמה מיני הסתות ובלבולים שנמשכין מבחינת הלהט החרב המתהפכת וכו'. ואז צריכין יגיעה גדולה קודם שנכללין שם ואי אפשר לקבל האור משם כי אם על ידי התלבשות בכמה לבושים וצמצומים בבחינת כתנות עור שמהם נשתלשלו ונתהוו הלבושים גשמיים. והם עיקר התיקון. כי בלי תיקון הלבושים אי אפשר לקבל שום אור כידוע. ועל כן הסטרא אחרא והקליפות כרוכים ביותר אחר המלבושים כמו שאמרו רז"ל (ברכות ו') הני מאניה דרבנן דבלו מינייהו מחמת שעל ידם עיק המשכת האור על כן הם כרוכם שם כי הם כרוכים תמיד לקלקל ח"ו בחינת התיקון שעל ידו נמשך ונתגלה אורו יתברך. וגם כי הלבושים סמוכים אליהם. כי הלבושים הם חוץ לאדם והם בבחינת החשמ"ל שסמוך לבחינת נוגה כידוע כי הלבושים הם המפסיקין בין הקדושה ובין הקליפה.ה על כן הם כרוכים אחריהם. על כן צריכין לשמור המלבושים מאד מאד. וזה בחינת ציצית שהם תיקון המלבושים שעל ידי זה עיקר קבלת האור מהרשימו מהביטול וכנ"ל. וזה בחינת צמר ופשתים שאסור לחברם יחדיו שלא במקום מצוה כמו שכתוב (ויקרא י"ט) לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו גדילים תעשה לך וכו'. כי צמר שרשו נמשך מבחינת הביטול הנ"ל המבואר בהתורה הנ"ל דהיינו כשיש לאדם יסורין וצרות ח"ו. אזי סותם עיניו וכו' שזהו בחינת ביטול אל התכלית ששם כולו טוב ושם מתבטלין כל היסורים והדינים וכו' וזהו בחינת צמר שהוא בחינת תקוני דיקנא בחינת (תהלים קי"ח) מן המצר קראתי יה. וזהו (שם) חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך היינו שלפי עוצם ההתלהבות והתשובה הגדולה הזאת היה אפשר שיתגרו יותר ויותר ח"ו וירצו להפיל אותי ח"ו על ידי זה וכנ"ל.על כן אמר חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך. שאני מחשב דרכי בכל עת ובכל יום ובכל שעה מה שהתכלית מכל העולם הזה. והבליו. ולפי חשבוני ומחשבתי בוודאי אני מתלהב בכל עת לבטל עצמ לגמרי אך חלילה וחלילה שאפול מזה נפילה כל שהוא ח"ו כשאני רואה שאינו עולה בידי. רק ואשיבה רגלי אל עדותיך. לנחם ולהחיות עצמי על ידי העדות שהוא התורה שקבלנו ולהזהר לבלי לצאתעל כל פנים ח"ו מדרכי התורה בפשיטות וכנ"לן. וזהו (שם) חשתי ולא התמהמהתי לשמור מצותיך. שתיכף אני מזרז עצמ בזריזות גדול מאד לשמור מצותיך בפשיטות שעל כל פנים. כי מחמת שהם מתגרים אז ביותר כנ"ל. על כן צריכין להתגבר להזדרז מאד בזריזות גדול נגדם לשמור מצותיו יתברך וכנ"ל. וזהו (שם) חבלי רשעים עודוני תורתך לא שכחתי. כאן מפרש ומבאר בהיטב כל ענין הנ"ל שהם מתוועדין עליו ומתגרים בו ביותר מחמת בחינת גודל ההשתוקקות בחינת ביטול הנ"ל שהוא בחינת חלקי ה' שאמרתי וכו' כנ"ל וזהו חבלי רשעים עודוני. שהרשעים שהם הסטרא אחרא והקליפות מתוועדין ומתגרים בי ביותר מחמת הנ"ל. אבל אני תורתך לא שכחתי. כי אני מחליה עצמי בכל עתעל ידי ה תורה שמקררת הצמאון ומשברת ומבטל אותם כנ"ל. וזהו (שם) חצות לילה אקום להודות לך על משפט צדקך. כי כל דברינו המבוארים בכל ההלכה הזאת הכל סובב והולך על ענין קימת חצות שאז הוא התעוררות השינה שנמשך בשרשו מבחינת ששבין וחוזרין מהביטול וכנ"ל. ואז הסטרא אחרא רוצה להתגבר בשינה גשמיית שהיא סטרא דמותא שהוא בחינת סטרא דמסאבא דשריא על ודוי כנ"ל. ואזי צריכין להתגבר להתעורר מהשינה בזריזות ולקום בחצות ולעסוק בתורה. ועל ידי זה ממשיכין כח התורה שנמשך מאור הזריחה של הרשימו ועל ידי זה עומדים כנגדם ומכניעים אותם כנ"ל וזה בחינת חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך שנסמך לפסוקים אלו המתחילים חלקי ה' שמדברים מענין התנוצצות של הביטול הנ"ל שצריכין להחיות עצמו רק על ידי התורה שזה בחינת חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך כנ"ל. הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ה' נכלל בהלכות השכמת הבקר הלכה ה':