ליקוטי הלכות/אורח חיים/הלכות נטילת ידים/הלכה ג

נטילת ידים לסעודה ג

אות א

על פי המאמר "ויהי מקץ, כי מרחמם ינהגם" בלקוטי תנינא. סימן ז, עין שם. מה שכתב שם שעל ידי כלליות בן ותלמיד זוכה להארת הרצון בשעת אכילה וכו':

וזה בחינת נטילת ידים לסעדה. כדי שתהיה האכילה בבחינת אכילה דקדשה שמתגלה בשעת אכילה הארת הרצון שזה נעשה על ידי שנמשכת הפרנסה מבחינת הידים שיש בים החכמה וכו'. ועל כן זוכין להארת הרצון בשעת אכילה דיקא, עין שם במאמר הנ"ל. וזה בחינת נטילת ידים קדם האכילה, כי על ידי שנוטלין הידים ומטהרין אותם במים על ידי זה ממשיכין עליהם הארת הרצון מים החכמה ואז נכללין הידים בתוך בחינת מי הים, כי רביעית מים הוא בחינת מקוה, כמובא בפוסקים שמדאוריתא רביעית מטהר במקוה. ומקוה הוא בחינת ים, כמו שכתוב: ולמקוה המים קרא ימים. ועל כן על ידי הרביעית מים שמטהרים בהם הידים על ידי זה נכללין הידים בתוך בחינת הים, הינו בבחינת ים החכמה. ואזי עקר האכילה והפרנסה נמשכת מידים אלו, כי עקר הפרנסה נמשכת מן הידים שיש בים החכמה כנ"ל. ואזי כשזוכין לקבל האכילה משם. אזי נמשך ונתגלה הארת הרצון בשעת האכילה שזה עקר קדשת האכילה. וזה עקר התכלית לזכות להארת הרצון הנ"ל, כי ים החכמה הנ"ל ששם מאירין המקיפין הנ"ל שהם בחינת הארת בן, ותלמיד זה בחינת הארת הדעת של משה רבנו עליו השלום, שהוא האיר הדעת הזה, כמובן שם במאמר הנ"ל. ועקר הדעת הוא להציל ולשמר ולהוציא את ישראל מן העברות חס ושלום, שזה עקר הרחמנות על ישראל עם קדוש למי שיודע מהיכן ישראל הם לקוחים איך הם רחוקים לגמרי מעוונות רחמנא לצלן וכו', עין שם. ומי שזוכה להאיר הדעת בישראל ולשמרם ולהצילם מכל חטא ועוון. על ידי זה מאירין בחינת המקיפין הנ"ל בחינת ים החכמה הנ"ל אשר משם נמשך פרנסה מהידים שיש בים הנ"ל, ועל ידי זה זוכין להארת הרצון בשעת האכילה. נמצא, שעקר הארת הרצון נמשך על ידי שמירה מעוונות שנמשך על ידי הדעת הנ"ל שהוא בחינת משה כנ"ל. וכל העוונות חס ושלום, עקר פגמם הוא בבחינת ידים, כמובן בדברי רבנו זכרונו לברכה במקום אחר, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: ואי אתה בא לידי עברה, לידי 'עברה' דיקא. וזה בחינת עצבון ידים הנאמר בדור המבול שמרדו במקום. כמו שכתוב: זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו וכו'. כי עקר הפגם שהוא בחינת עצבות בחינת ויתעצב אל לבו הוא נוגע בידים דיקא, כמובן בדברי רבנו על פסוק ומעצבון ידינו הנ"ל. המובא במאמר "וביום הבכורים" סימן נו, עין שם. כי עקר פגם כל העברות נוגע בידים שהם בחינת כלליות כל התורה כלה. כלל כל העולם כלו, כמו שאמר רבי אלעזר הגדול קדם הסתלקותו שהרים שני ידיו ואמר: וי לתרין תורות דאתאבידו מעלמא. וכמו שכתוב: אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים. כי באוריתא ברא קדשא בריך הוא עלמא שהוא בחינת שתי הידים. ועל כן עקר הפגם חס ושלום, מגיע בהידים. ואזי הידים בבחינת וידי משה כבדים, כי משה הוא הדעת שמאיר בישראל לשמרם ולהצילם מידי עברה. ומי שנכנס בו רוח שטות ומסלק הדעת ממנו חס ושלום ועושה איזה חטא ועוון. אזי מגיע הפגם למשה שהוא כלליות התורה ועקר הפגם בידים כנ"ל בבחינת וידי משה כבדים. וידי דיקא כנ"ל. וזאת שנאמר: ושמר ידו מעשות כל רע. 'שמר ידו' דיקא:

אות ב

נמצא שעקר הפגם בידים. ועל כן צריכין לשאת הידים אל המח שהוא הדעת בבחינת שאו ידיכם קדש וברכו וכו'. כדי להמשיך הארת קדשת הדעת שהוא בחינת משה, על הידים דיקא כדי להנצל על ידי זה מידי עברה, כי כל החטאים תלויים בידים דיקא כנ"ל. וזה בחינת נטילת ידים כדי לטהר את הידים דיקא על ידי מימי הדעת שהם בחינת ים החכמה כנ"ל שזה הדעת מציל ומטהר את ישראל מכל העוונות כנ"ל. וזה עושין קדם האכילה דיקא כדי שתהיה האכילה בבחינת הארת הרצון כנ"ל:

אות ג

ומי שמזלזל חס ושלום, בנטילת ידים ואוכל בלא נטילה, הוא בחינת פגם אכילת עץ הדעת טוב ורע שכולל כל העוונות שבתורה, כי עקר פגם אכילת עץ הדעת הוא בבחינת ידים, בבחינת ותקח מפריו ותאכל וכו'. ועקר הפגם שאכלו מאכל שאין מאיר בו הארת הרצון, כי הרצון הוא למעלה מן הכל אפלו מן הדעת דקדשה ושם בבחינת רצון אין שום אחיזת הסטרא אחרא כלל. כי כלא במחשבה אתברירו. אבל למעלה מן המחשבה, למעלה מן הדעת, שהוא בחינת הרצון, שהוא למעלה מן הכל, אין להם שום אחיזה כלל. ועל כן רצה ה' יתברך שלא יאכל אדם הראשון רק אכילה שהיא כלה בבחינת הארת הרצון, אבל למטה מן הרצון ששם יש איזה אחיזה לבחינת עץ הדעת טוב ורע, משם לא יאכל כלל, כי עקר בריאת האדם היה בשביל בחינת רצון שיזכה בשלמות לבחינת הארת הרצון שזה תכלית השלמות, כמובן בדברי רבנו זכרונו לברכה בכמה מקומות. ובפרט בספוריו שספר עמנו. וקצתם כבר נדפסו בשיחות הר"ן. ומשה רבנו רבן של כל הנביאים תכלית שלמותו בעת הסתלקותו היה שהגיע לתכלית שלמות הרצון שנסתלק בתוך בחינת רעוא דרעוין, רצון שברצונות. ואדם הראשון נברא שיגיע תכף למעלה זו בשלמות לבחינת רצון. ועל כן הושיבו תכף בגן עדן ויצו עליו מכל עץ הגן אכל תאכל וכו':

ולכאורה קשה: למה נצטוה לאכל מכל עץ הגן? הלא עקר האזהרה הוא שלא יאכל מעץ הדעת. ובודאי שאר האילנות שלא הזהר עליהם. מי ימנעו מלאכל מהם. ולמה נאמר לו בפרוש מכל עץ הגן אכל תאכל?! אך אכילת פרות עצי גן עדן הם עקר שלמות האדם, כי הם אכילה דקדשה הנ"ל. בחינת אכילה שמאיר בה הארת הרצון שעל ידי האכילה כזו באים לתכלית השלמות שזה בחינת אכילת שבת, אכילת המן, כי המן שאכלו ישראל היא בחינת אכילה שהיא כלה בחינת הארת הרצון, שהיא בחינת מה בחינת משה, כמו שנתבאר במאמר הנ"ל. כי על שם זה נקרא מן, כי לא ידעו מה הוא, כי המן ירד בזכות משה שהוא בחינת מה, בחינת הארת הרצון הנ"ל. וזה בחינת אכילת שבת שהוא בחינת אכילת מן, כמו שכתוב: ויאמר משה אכלהו היום, שנאמר על אכילת מן. ומשם אנו למדים עקר אכילת שבת כמו שלמדו רבותינו זכרונם לברכה ממקרא זה לאכל שלש סעדות בשבת. כי אכילת שבת היא בחינת מן, כמובא שבשביל זה מניחין הפת בין שתי מפות זכר למן וכו', כי אכילת שבת היא כלה בחינת רצון, כי שבת הוא בחינת רצון, בחינת באהבה וברצון הנחלתנו וכו', בחינת רעוא דרעוין שנתגלה בשבת, כי אכילת שבת זה בחינת ענג שבת, בחינת אז תתענג על ה'. 'על ה זה בחינת רצון כידוע, כי ע'נ'ג' זה ע'דן נ'הר ג'ן. כמו שאיתא בזהר הקדוש בחינת ונהר יצא מעדן להשקות את הגן. ועדן הוא בחינת עין לא ראתה וכו'. שהוא בחינת השגת הרב שזהו בחינת הארת הרצון כמובן במאמר הנ"ל. ונהר יצא מעדן זה בחינת ים החכמה הנ"ל שנמשך מבחינת הארת הדעת על ידי בחינת משה כנ"ל שהוא משקה את הגן. הינו עשבין ודשאין דאתרביאו בגן, הינו נשמות ישראל להשקותם ולהחיותם להמשיך עליהם קדשה וטהרה. וזה בחינת שלש סעדות של שבת שהם בחינת ענג שבת עדן נהר גן, כמובא בזהר הקדוש. זה בחינת הארת בן ותלמיד שהם בחינת הארת הדעת, בחינת ים החכמה הנ"ל שהוא בחינת נהר היצא מעדן כנ"ל:

כי סעדת ליל שבת הוא בחינת הארת התלמיד שהוא בחינת מלא כל הארץ כבודו, שזה בחינת מלכות חקל תפוחין קדישין. סעדת שחרית הוא בחינת עתיקא קדישא שהוא בחינת כתר כידוע. בחינת איה, כמו שאומרים אז במוסף איה מקום כבודו וכו'. וזה בחינת השגת הבן שהוא בחינת איה. סעודה שלישית הוא בחינת כלליות בן ותלמיד שזה עקר השלמות שיהיו נכללין זה בזה, כי סעודה שלישית הוא בחינת סעדת זעיר אנפין בחינת נחלת יעקב שהוא מבריח מן הקצה אל הקצה. נמצא, שאכילת שבת הוא בחינת הארת הרצון הנ"ל. וזה בחינת אכילת עצי גן עדן שנצטוה עליהם אדם הראשון: מכל עץ הגן אכל תאכל. כי אכילת פרי גן עדן הם בחינת ענ"ג, כי הם גדלים על יד הנהר היצא מעדן וכו' וכנ"ל. אבל מעץ הדעת טוב ורע הזהירו שלא לאכל כלל, כי ה' יתברך רצה שיהיה אכילתו רק מבחינת הארת הרצון שאין שם אחיזת הסטרא אחרא כלל כנ"ל. ועל ידי שאכל אדם הראשון מעץ הדעת, על ידי זה נמשך סטרא דמסאבא. וכל הטהרות הם על ידי מי מקוה שהם בחינת נהר יצא מעדן וכו'. וזה בחינת נטילת ידים קדם האכילה כדי לטהר הידים מפגם זהמת הנחש שעקר הפגם נוגע בידים כנ"ל. ועל ידי המים נטהרין ונכללין הידים בבחינת ים החכמה, בבחינת 'שאו ידיכם קדש וברכו' שהידים נכללין בבחינת קדש שהוא בחינת ים החכמה שנקרא קדש. ואז נמשכת האכילה מהידים שיש בים החכמה שבאותה האכילה מתגלה הארת הרצון כנ"ל, כי כל אכילתנו צריכה להיות בבחינת הארת הרצון כנ"ל, כי אפלו כשמנח המאכל לפני האדם עדין הוא צריך לבקש להוציא המזון מבי מלכא, כמו שאיתא בזהר הקדוש על רב המנונא סבא שאף על פי שהיה המאכל מוכן לפניו לא היה רוצה להתחיל לאכל עד שהתפלל על מזונו. ואמר: עד דאתיהב מבי מלכא וכו'. וזה בחינת נטילת ידים שנוטלין הידים כדי שימשך המזון מבי מלכא מבחינת הידים שיש בים החכמה כנ"ל. כדי שיתגלה בזה המאכל הארת הרצון. ואז דיקא התר לאכילת ישראל כנ"ל:

אות ד

וזה בחינת שלחן מכפר כמזבח, כי אכילה דקדשה על ידה מתגלה הרצון שנמשך מבחינת כלליות בן ותלמיד שהוא בחינת הדעת של משה שהוא הפך עוונות כנ"ל, שהוא בחינת סלח נא שזוכין ביום כפור שעל ידי זה זוכין לבחינת חנכה בחינת חנכת הבית שהיא בחינת כלליות בן ותלמיד, כמבאר כל זה במאמר הנ"ל, עין שם היטב. נמצא, שהארת הרצון שזוכין בשעת האכילה נמשך מבחינת סליחת עוונות. ועל כן שלחן מכפר כמזבח, כי בכל הקרבנות נאמר לרצון בחינת הארת הרצון וכנ"ל. וזה בחינת לא תאכלו ולא תגעו בו פן תמתון-הוסיפה על הציווי, כי עקר האסור הוא האכילה:

אות ה

ועל-כן המזלזל בנטילת ידים חיב מיתה בחינת פגם עץ הדעת וכו'. ועל כן נעשה עני, כי אין לו פרנסה, כי עקר הפרנסה והעשירות נמשך מהידים שיש בים החכמה כנ"ל. שזה נמשך על ידי נטילת ידים כנ"ל. ועל כן אמר רב חסדא: אנא משאי מלא חפנאי מיא ויהבו לי מלא חפנאי טיבותא. כי משם נמשך העשירות והפרנסה מבחינת הידים שיש בים החכמה שזה בחינת נטילת ידים כנ"ל:

אות ו

ועל-כן צריך שיהיה הכלי שלם. כלי זה בחינת תלמיד, כמובא בדברי רבנו זכרונו לברכה בח"א סימן נג. ועל כן צריכה הכלי להיות שלמה כדי שלא תהיה חסרה שלא תוציא המים שמכניסין בה רק תהיה שלמה ומלאה שזה בחינת כוס של ברכה שצריך שיהיה שלם ומלא. כי הארת התלמיד הוא בחינת מלא בחינת מלא כל הארץ כבודו, בחינת ויהושע בן נון מלא רוח חכמה כי סמך משה ידיו עליו. 'מלא' דיקא, כמובן במאמר הנ"ל בסופו. ואז דיקא כשהכלי שהוא בחינת תלמיד הוא בשלמות ובמלאה, אז יוכל לקבל בחינת מימי הדעת בחינת ים החכמה, בחינת מלא כל הארץ כבודו. ואז נכלל ביחד בחינת בן ותלמיד ואז על ידי זה יוכל לטהר את הידים מבחינת ידים עסקניות, מבחינת עצבון ידים, מבחינת ידי עברה כנ"ל. כי זה העקר שהתלמידים יעשו תלמידים אחרים, כמובן בדברי רבנו זכרונו לברכה, דהינו להאיר הדעת בעולם להצילם מעוונות שזה בחינת נטילת ידים כנ"ל: