ליקוטי הלכות/אורח חיים/הלכות השכמת הבוקר/הלכה ב
הלכה ב
[עריכה]"יתגבר כארי לעמוד בבוקר שיהא" וכו', היינו שיקום בזריזות בלי עצלות, וזה בחינת אמונה, כמו שכתב רבנו, שזריזות הוא בחינת אמונה. כי בלילה האמונה בין הקליפות, ובבוקר נתגדלה ונתעוררה האמונה, על כן צריך לקום מן השינה בזריזות לחזק עצמו באמונה כדי לבנות ולגדל את האמונה. וזהו: שיהא הוא מעורר השחר, היינו בחינת אילת השחר, בחינת מלכות, בחינת אמונה.
וזה בחינת שבירת תאוות ממון, שעל ידי זה יכולין להעלות הנפשות ולהמשיך תורה, כמו שכתוב בהתורה "אשרי העם - השגחה", עיין שם. כי בכל יום ויום צריכין לקבל את התורה מחדש, כמו שאמרו רבותינו ז"ל: "אשר אנכי מצווך היום" - בכל יום יהיו דומין בעיניך כחדשים. וקבלת התורה הוא על ידי שמעלין את הנפש ומחדשין אותה, כמבואר שם. וזה נעשה על ידי שבירת תאוות ממון כנ"ל, שזה בחינת התעוררות השינה בזריזות בבחינת אמונה כנ"ל, כי תאוות ממון, הוא בחינת כפירות, בחינת לילה, בחינת חֹשך, אנפין חשוכין, בחינת עצבות ועצלות, בחינת מיתה, בחינת שינה שהיא אחד מששים במיתה. וצריך שיהיה לו התגברות לשבר את השינה, שהיא בחינת מיתה, בחינת תאוות ממון. ואזי יוכל לחדש את נפשו ולהעלות ולהמשיך תורה.
ואזי כשמשבר את השינה, את תאוות ממון, אזי אדרבא, השינה היא טובה לו דיקא, כי על ידי השינה מחדש נפשו, בבחינת "חדשים לבקרים רבה אמונתך". וכן על ידי הממון מחדש נפשו על ידי משא ומתן באמונה, שהוא בחינת שינה, כמו שכתוב בהתורה "אשרי העם - זרקא".
וזה פירוש "עד מתי עצל תשכב מתי תקום משנתֶך", היינו עד מתי תשכב ותישן בעצלות, מתי תשבר את השינה, שאז אדרבא, על ידי השינה יתחזק מֹחו ויתחדש נפשו כנ"ל, וזהו "מתי תקום משנתך", היינו שיהיה לך תקומה שיקום ויתרומם נפשך על ידי השינה.
וכשזוכה להעלות נפשו על ידי שבירת השינה, על ידי זה עושה יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, וזהו: "שיהא הוא מעורר השחר, לעורר אילת השחר לזיווג. וזה פירוש: "יתגבר כארי", הוא בחינת לקוטי הנפשות להעלותם, כמו שכתב רבנו בהתורה "אשרי העם", בחינת "אריתי מורי עם בְשָׂמִי". ועל ידי זה ממשיכין השגחה שלמה, על ידי שנתקרבין להכח הראות על ידי התורה, וזהו: "שויתי ה' לנגדי תמיד", היינו שהשגחתו עלינו תמיד.
וזה שכתוב: שראוי לכל ירא שמים שיהא מצר ודואג על חורבן בית המקדש, כי כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל. נמצא, על ידי שמצר ודואג על הבית המקדש, זה בחינת בנינו. ובנין בית המקדש הוא בחינת בנין הדעת, שעל ידי זה יכולין להעלות נפשות כנ"ל, כמבואר בסימן י"ג הנ"ל, עיין שם. וזה בחינת קימת חצות שמשברין השינה, שהוא בחינת תאות ממון, ומתאבלין על ירושלים וחורבן בית המקדש ועל ידי זה בונין אותו, ועל ידי בחינת בנין בית המקדש, על ידי זה יכולין ללקט הנפשות ולהעלותן.
ועל כן חצות ממתיק דינים, כי משברין את השינה שהיא בחינת מיתה, בחינת כפירות כנ"ל, כי כל זמן שיש עבודה זרה [בעולם, חרון אף בעולם] וכו', ועל ידי קימת חצות מקימין את האמונה וממשיכין חסדים. וזה שכתב רבנו שחצות מסוגל כמו פדיון, "כמו פדיון" דייקא, כי הפדיון הוא בחינת צדקה שמשבר תאות ממון וממתיק הדינים. וכן חצות הוא שבירת השינה, שהוא בחינת תאות ממון כנ"ל, שעל ידי זה ממתיקין דינים כנ"ל.