ליקוטי הלכות/אורח חיים/הלכות ברכת הריח וברכות הודאה

ברכת הריח וברכת הודאה א

הלכות ברכת הריח וברכת הודאה א

אות א

על הריח מברך לפניו ואין מברך לאחריו כלום כי על כל הדברים הנאכלין צריכין לברך ברכה ראשונה וברכה אחרונה. והנראה לעניות דעתי שהוא על פי מה שכתב רבנו במאמר 'בודיא' בסימן כה שבכל מדרגה ומדרגה יש קלפה הקודמת לפרי, דהינו כח המדמה כח הבהמיות, עין שם. וצריך להכניע ולשבר אותו. והוא על ידי שמזכירין גדלת הבורא. ועל ידי זה נכנעין כמבאר בכונות הודו לה' קראו בשמו, עין שם. והנה ידוע שכונות האכילה כדי לברר הניצוצות שנפלו לבחינת כח המדמה כח הבהמיות בחינת צומח חי להעלותן לבחינת מדבר. ועל כן צריך לברך קדם האכילה, כי הברכה הוא בחינת שבח ה' וגדלתו ועל ידי זה נכנע כח הבהמיות כנ"ל. ואזי יכול הנפש שיש שם לעלות ממדרגת דומם צומח חי למדרגת מדבר כנ"ל. ואחר כך כשאוכל ואזי המזון נתחלק באיברים. ומתחלה נזון הכבד ששם בחינת נפש המתאוה. ומשם יניקת הכסילות שהוא כח המדמה וצריך לברר המאכל הנאכל כבר להעלותו מן הכבד אל המח שזה עליה מן מדרגה למדרגה. וצריך להכניע שנית הכח המדמה שבגוף האדם בעצמו שהוא בחינת הדם שבכבד כנ"ל. כדי להעלות המאכל אל המח שמשם עקר עליתו. ועל כן אחר האכילה צריך לברך ברכה אחרונה כדי להכניע שנית הכח המדמה שבתוך האדם בעצמו כדי שיוכל המאכל להתברר ולעלות אל המח כנ"ל. וכן איתא בספרים . שהברכה היא בשביל ברור המאכלים ועליתן. ועל כן אם כבר נתעכל המזון אין מברכין עוד הברכה אחרונה, כי אין צרך עוד לברר, כי מה דהוה הוה. ומחמת זה אין מברכין ברכה אחרונה אחר הריח, כי מהריח אין יניקה לכח המדמה. והוא עולה תכף אל המח כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות מג): איזהו דבר שהנשמה נהנה ממנו ולא הגוף הוי אומר זה הריח. ועל כן אין צריך לברך כי אם ברכה ראשונה קדם שמריח. שאז הריח מלבש בהדבר הגשמי מדומם צומח חי שהוא בחינת כח הבהמיות כדי להעלותו כנ"ל. אבל אחר שמריח אזי תכף עלה אל המח ואין להכח המדמה יניקה ממנו כנ"ל ועל כן אין צריך לברך אחריו. כי אין צריך ברור עוד כנ"ל:

אות ב

ומעתה מישב היטב ונכון מאד דברי הפוסקים שכתבו הטעם שאין מברכין אחר הריח, כי הוא דומה לנתעכל המזון במעיו, עין שם. כי משרש טעם אחד אין מברכין אחר המזון שנתעכל ואחר הריח כנ"ל. ועל כן יש דעה שאין מברכין על ריח אתרוג של מצוה, כי מאחר שהקצה למצותו כבר יצא מכח המדמה ועלה אל קדשת המצוה. על כן אין הריח מלבש עוד בכח המדמה. ועל כן אין צריך ברכה כנ"ל. וזה שמברכין במוצאי שבת על הבשמים כדי לחזק הנשמה, כמובא . כי בשבת הנשמה, דהינו המח נזון תחלה והכבד נכנע, כמו שכתב רבנו בסימן נז. ובמוצאי שבת שאז מתחיל שליטת הכבד על כן מחזקין את המח על ידי הריח שאינו עולה כי אם אל המח כנ"ל. וזה שתקנו לומר בכניסת שבת הודו לה', כי בשבת הוא שליטת השכל ובחל הוא שליטת כח המדמה כנ"ל. ועל כן כשרוצין לעלות מן המדמה אל השכל צריך להזכיר שבח ה' כדי להכניע אותם כנ"ל:

אות ג

ועל-כן אומרים מזמור הודו שנתתקן על ארבעה צריכין להודות, כי אלו הארבעה הם גם כן צריכין להודות כדי להכניע כח המדמה על ידי שבח ה' כדי לעלות ממדרגה למדרגה, כי אלו הארבעה דברים ישנם בכל אדם כשנכנס לעבודת ה', כי מתחלה הוא תועה במדבר ואינו יודע שום דרך ישרה ושום מקום ישוב ושום עצה. ועל ידי הצעקה אל ה' כי הדבור בגלות ואינו יכול לדבר כי אם לצעק על ידי זה עולה מגלות זה ואזי צריך להודות לה' כדי לעלות אל מדרגה שניה כנ"ל. ואחר כך כשיודע קצת דרך הישר אזי יש לו מניעות גדולות רבות והוא אסור ומסגר בכבלי ברזל ואין מניחין אותו לילך בדרך הישר. ואחר כך עולה גם מזה ונשבר דלתות נחשת שהם המונעים. ואחר כך כשיוצא גם מזה אזי נחלש מאד, כי מחמת שהלך בחשך זמן רב על ידי זה נחלש כח הנפש עד שאין לה כח לקבל ולעשות מה שצריכין ואינה מרגשת טעם בהעבודה בחינת כל אכל תתעב נפשם. ואחר כך כשיוצא גם מזה והולך בדרך הישר אזי גם שם יש בלבולים רבים מאד ומעלין ומורידין אותו. יעלו שמים וכו'. ואחר כך זוכה לשבר הכל וזוכה לילך לבטח בדרך האמת. ובכל פעם שעולה ממדרגה למדרגה צריך להודות כנ"ל. וגם לפי פרוש הפשוט של ארבעה צריכין להודות הוא גם כן מטעם זה, כי ידוע כשאדם יוצא מצרה ונצל. כמו כן נצל הנפש ברוחניות מגלות הנפש וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה: אין עושין נס לאדם אלא אם כן מוחלין לו כל עוונותיו. ועל כן כשאדם נגאל מאיזה צרה בודאי יוצא ממדרגה למדרגה ועל כן צריך להודות לה' כנ"ל. ועל שם זה נקרא נס לשון הרמה ונשיאות כמו ארים נסי כי על ידי הנס נתרומם ממדרגה למדרגה כנ"ל. ועל כן בערב שבת שיוצאין ממדרגה למדרגה אומרים מזמור הודו הנ"ל כנ"ל. וזה שמרמז בדברי רבנו שעל ידי בחינת ארבעה צריכין להודות היא ברור המאכלים, עין במאמר ויסב אלקים (סימן סב) כי שמעתי מפיו הקדוש שמה שמבאר שם מענין העלאת הדבור בחינת ישלח דברו שעל ידי זה נעשה ברור המאכלים ששם נכלל כל הארבעה שצריכין להודות, עין שם היטב:

ברכת הריח וברכת הודאה ב

אות א

על הריח מברך לפניו ואינו מברך לאחריו כלל. על פי המאמר תקעו בחדש שופר (בלקוטי תנינא סימן א). מבאר שם שכשאוחזין בתפלה אזי אין צריכין לרפואות כלל, כי התפלה היא בחינת דבר ה'. שהוא שרש כל הכחות של כל העשבים והצמחים. ושם בהשרש הכל אחד, כי שנוי הכחות הוא רק למטה. ועל כן כשאוחזין בתפלה אין צרך כלל ברפואות, כי אין חלוק כלל בין רפואות ובין לחם ומים. ויכולין להתרפאות על ידי לחם ומים כמו על ידי רפואות. כי שם בבחינת תפלה שהיא דבר ה' שהוא שרש הכל שם נכללין ונשרשין כל הכחות יחד. ומי שהוא בבחינה זו, דהינו בחינת דבר ה', בחינת תפלה שהיא שרש הכל, יכול להמשיך כחות הרפואה לתוך לחם ומים ויתרפא על ידי לחם ומים וזה בחינת ועבדתם וכו' וברך את לחמך ואת מימיך והסרתי מחלה מקרבך. שעל ידי תפלה דבר ה' יברך את לחם ומים ועל ידם והסרתי מחלה כי יתרפא על ידם כנ"ל כי כחות הרפואה נמשכין לתוך לחם ומים כנ"ל, כי כשאדם מתפלל על איזה דבר. אזי מחיבים כל הכחות של כל העשבים והצמחים להחזיר כחם לתוך התפלה שהיא דבר ה' שהיא שרשם העליון. ואזי חוזרים ונמשכים כחות הרפואה לתוך מאכל ומשקה שהוא אוכל ושותה ואפלו בלחם ומים כנ"ל. וזה בחינת התנוצצות משיח, כי כל דבר נשתנה במראה טעם וריח. ועקר יניקת הנשמה מהריח. בבחינת כל הנשמה תהלל יה. איזהו דבר שהנשמה נהנה ממנו ולא הגוף הוי אומר זה הריח. ומשיח הוא בחינת חטם, בחינת רוח אפינו משיח ה' ומקבל כל התפלות שהם בחינת ריח חטם וכו' וכו':

אות ב

והנה הברכה שמברכין על כל דבר הוא בחינת דבר ה'. ועל ידה נתעלה ונתרומם הדבר שאוכל ושותה למעלה לשרשו כנודע . שזהו עקר הברכה להגביה ולהעלות המאכל שאוכל לשרשו העליון, כי הברכה שהיא דבר ה' היא היא שרשו כנ"ל. נמצא כשאנו מברכין על מה שאנו אוכלין ושותין אין אנו צריכין עוד לרפואות, כי הברכה היא בחינת תפלה, כי התפלה היא גם כן ברכות והודאות לשמו הגדול יתברך, הינו בחינת דבר ה' שהוא השרש העליון כנ"ל. וכשנתעורר השרש העליון בחינת דבר ה' אזי הדבר חוזר לשרשו העליון ששם כלולין כל הכחות כלם. ועל כן אין אנו צריכין עוד לרפואות, כי יכולין להמשיך כחות הרפואה לתוך המאכל והמשקה שאוכל ושותה על ידי דבר ה' כנ"ל. וזהו בחינת וברך את לחמך ואת מימיך והסרתי מחלה מקרבך. וברך ממש, הינו בחינת הברכה שעל ידה נתברך המאכל כנודע ואזי והסרתי מחלה מקרבך כנ"ל. כי נמשכין כל כחות הרפואה לתוך אותו הדבר שאוכל ושותה כנ"ל:

אות ג

וזה בחינת ברכה ראשונה וברכה אחרונה, כי על ידי ברכה ראשונה נתרומם ונתעלה הדבר שאוכל לשרשו העליון לבחינת דבר ה' כנ"ל. כי זה ענין כל הברכות הראשונות שמברכין על כל דבר, שעקר הברכה היא שמזכירין בברכה שה' יתברך ברא אותו הדבר. הינו שהכל יוצא משרש העליון מבחינת דבר ה' כנ"ל ועל ידי זה חוזר הדבר לשרשו העליון כנ"ל. נמצא, כשאוכלין על ידי ברכה כראוי. אזי אוכל משלחן גבה מבחינת השרש העליון ששם כלולים כל הכחות. ואחר כך אנו חוזרים ומברכים ברכה אחרונה כדי לחזר ולהמשיך על ידי הכחות שאנו צריכין לתוך גופו, כגון מי שצריך לרפואה או כיוצא. אזי אחר אכילתו שאז מתחילים המאכלים להתחלק בתוך הגוף. ולתן חיות וכח לאיברי הגוף. אז אנו מברכין ברכה אחרונה. כדי להמשיך על ידה משרש העליון מבחינת דבר ה' את הכחות שאנו צריכין להם. כגון רפואה לכל אחד כפי מה שצריך, כי זהו עקר ברכה אחרונה שכל נסח ברכות האחרונות הם כלם ההודאה על המשכת המזון להחיות לתוך הגוף. כמו שאנו אומרים בברכה בורא נפשות: בורא נפשות רבות וחסרונם על כל מה שבראת להחיות בהם נפש כל חי וכו'. נמצא, שעקר הברכה על חיות הנפשות מה שהמזון מחיה ונותן כח להגוף. ועל כן הכונה כנ"ל להמשיך הכחות של רפואה וחיות שהוא צריך על ידי המזון הזה שאוכל ואף על פי שקרוב לודאי שלא אכל מה שצריך לו על פי רפואה, כי בודאי רב האכילות הם שלא על פי רפואה אף על פי כן על ידי הברכה שהיא דבר ה' על ידה יכולין להמשיך כחות הרפואה שהוא צריך. על ידי אותו המאכל שאכל. אף על פי שאינו מסגל לזה על פי רפואה וכנ"ל. בבחינת וברך את לחמך ואת מימיך והסרתי מחלה וכו' כנ"ל. וזהו שאומרים בורא נפשות וכו'. על כל מה שבראת להחיות בהם נפש כל חי וכו'. הינו שה' יתברך מחיה עם כל מה שברא יהיה מה שיהיה נפש כל חי. אף על פי שעל פי חכמת הרפואה אין אותו הדבר מסגל לאדם זה לפי טבעו, אף על פי כן ה' יתברך מחיה נפש כל חי עם כל מה שברא, כי עם כל דבר ודבר שברא ה' יתברך יהיה מה שיהיה. הוא מחיה בו כל מיני הנפשות. וכל זה נעשה על ידי הברכה על ידי דבר ה' שעל ידה חוזר הדבר לשרשו העליון. ואחר כך חוזרין ונמשכין כחות הרפואה לכל אחד ואחד מה שצריך. על ידי כל דבר שבעולם כנ"ל. וכן ברכת המזון הוא גם כן על דרך זה. שהברכה היא גם כן לברך המזון שבמעיו. להמשיך מזון ושביעה וכח לאיברי הגוף, כמבאר בנסח הברכה. וזה שאנו אומרים בו פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון, הינו שאנו מודים ומבקשים שישביע לכל חי רצונו, דהינו לכל אחד ישפיע הכח שצריך כנ"ל. על ידי דבר ה' כנ"ל. שעל ידו נמשך כל מיני כחות שצריך כל אחד ואחד על ידי כל מאכל וכל משקה כנ"ל:

אות ד

ועל-כן על הריח אין צריך ברכה אחרונה רק ברכה ראשונה לבד, כי הריח הוא דבר ה' שהנשמה נהנה ממנו ולא הגוף, נמצא, שאין כחות הריח נמשכין ונתחלקין באיברי הגוף, כי אין נהנה ממנו. רק הוא הנאת הנשמה. והנשמה אין בה בעצמה התחלקות הכחות, כי הנשמה בעצמה היא בחינת עצם פשוט בחינת דבר ה' שאין בה שום שנוי כח חס ושלום. ועל כן בודאי אין צריכין לברך ברכה אחרונה על הריח כי עקר הברכה אחרונה היא בשביל כדי לחזר ולהמשיך לתוך הגוף אותו הכח שצריך כנ"ל אבל הריח אין כחותיו נמשכין לתוך הגוף שמשנה בכחותיו רק הוא מהנה הנשמה שאין בה שום שנוי כח כנ"ל. ועל כן תכף שמברכין ברכה ראשונה על הריח שעל ידו עולה הדבר ונתרומם מגשמיותו וחוזר לשרשו העליון. בחינת דבר ה' כנ"ל. ואזי ממילא הוא מחיה את הנשמה שהיא גם כן בחינת דבר ה' שאין בה שנוי כחות כנ"ל. ואף ברכה ראשונה הכרחו רבותינו זכרונם לברכה לבקש למוד שמברכין על הריח, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: מנין שמברכין על הריח? שנאמר כל הנשמה תהלל וכו'. איזהו דבר שהנשמה וכו' זה הריח. כי הינו יכולין לומר שאין צרך כלל לברך על הריח. מאחר שהריח הוא בחינת חיות הנשמה, בחינת תפלה, בחינת דבר ה', כמבאר שם היטב במאמר הנ"ל. ואם כן למה לנו לברך? בשביל להחזירו לבחינת דבר ה'. מאחר שהריח בעצמו הוא בבחינת דבר ה', כי הוא חיות הנשמה בחינת תפלה כנ"ל. אך באמת אף על פי כן מאחר שעל כל פנים אם שהוא בחינה גבה מאד כנ"ל. עם כל זה הוא מלבש בדבר גשמי. על כן בהכרח לברך ברכה ראשונה. כדי להחזירו לשרשו העליון כנ"ל. וזה שדיקו רבותינו זכרונם לברכה ואמרו: איזהו דבר שהנשמה נהנה ממנו ולא הגוף? זה הריח. הינו שאף על פי שרק הנשמה נהנה ממנו ולא הגוף. שמחמת זה היינו אומרים שאין צרך לברך כנ"ל, אף על פי כן מורה לנו הפסוק: כל הנשמה תהלל יה שצריכין לברך על הנאת הנשמה גם כן כנ"ל. אבל ברכה אחרונה בודאי אין צריכין לברך, כי אין צריכין לחזר ולהמשיך כח פרטי לתוך גופו. כי הריח הוא רק חיות הנשמה שהיא עצם פשוט כנ"ל:

אות ה

ועל-פי זה מובן היטב מה שמברכין על הבשמים במוצאי שבת בהבדלה. כי זה מורה על התנוצצות משיח שמתחיל להתנוצץ במוצאי שבת כידוע . כמו שאנו אומרים אליהו הנביא וכו' במהרה יבא אלינו עם משיח בן דוד. כי בשבת אין בן דוד בא. כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ערובין מג) ועל כן במוצאי שבת מתחיל התנוצצות של משיח, כי אז יכול לבוא. ועל כן מברכין על הבשמים, כי הריח הוא בבחינת התנוצצות משיח שהוא בחינת חטם, בחינת תפלה, כמבאר שם היטב במאמר הנ"ל. כי שבת הוא בחינת דבר ה' שהוא שרש העליון שכלם מקבלים ולווים ממנו, כי שבת הוא נקדה הפנימית. שכל ששת ימי המעשה עם כל הנבראים שבהם כלם מקבלים חיות מבחינת שבת שהוא שרשם וחיותם כנודע . בבחינת ויכל אלקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה: מה היה העולם חסר מנוחה? בא שבת בא מנוחה. ואיתא שעל ידי זה בעצמו נשתכלל ונגמר כל מעשה בראשית. כי עקר חיותם וקיומם על ידי מנוחה של שבת שהיא הנקדה הפנימיות המחיה הכל. בחינת דבר ה' בבחינת ודבר דבר שלא יהיה דבורך של שבת כדבורך של חל. כי דבור של שבת קדש הוא בחינת דבר ה', בחינת לשון הקדש שבו נברא העולם. וזה שאומרים בשבת: שבת היא מלזעק ורפואה קרובה לבוא. כי שבת שהוא בחינת דבר ה', בחינת השרש העליון כנ"ל. ועל ידי זה נמשכין כל הרפואות ממילא כנ"ל. וזהו: שבת היא מלזעק. כי בשבת אין צרך אפלו לתפלה, כי רפואה קרובה לבוא בשבת ממילא על ידי שבת בעצמו. שהשבת בעצמו הוא בחינת דבר ה' כנ"ל. ועל כן באמת אין מרבין בתפלה בשבת, כי שבת בעצמו הוא בחינת דבר ה' כנ"ל. וזהו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על שבת: לוו עלי ואני פורע. 'לוו עלי' דיקא, כי שבת שהוא בחינת דבר ה', שהוא בחינת המלוה הגדול שכלם מקבלים ולווים ממנו, כמבאר היטב במאמר הנ"ל, עין שם היטב. ועל כן לכבוד שבת בודאי ראוי ללוות, כי שבת הוא בטוח גדול מאד. מאחר שהוא בעצמו המלוה הגדול שהכל מקבלים ולווים ממנו כנ"ל. ועל כן במוצאי שבת כשהשבת נסתלק ומתחילין ששת ימי החל שבהם שנוי הכחות, כי כל הכחות משנים ופעלות משתנות הם בבחינת ששת ימי החל. ושבת היא בחינת דבר ה' שהוא שרש העליון הכלול מכל הכחות ואין בו שנוי כידוע. ועל כן במוצאי שבת כשמתחילין הששת ימי החל כחות משתנות, אזי תכף אנו מתקנין תקון גדול על ידי הריח של בשמים של מוצאי שבת. והריח הוא חיות הנשמה בחינת תפלה, בחינת דבר ה' כנ"ל. ובזה אנו מחיין את הנפש שנחלשה על ידי שנסתלק השבת שהוא בחינת דבר ה', כי על ידי הריח שהוא בחינת תפלה, בחינת דבר ה' אנו מחיין הנפש שהוא גם כן דבר השם כנ"ל. ואנו מכונין עצמנו שקדם כל ההנאות של מאכל ומשתה של ששת ימי החל שהוא שנוי כחות כנ"ל אנו מתחילין קדם כל עם הנאת הריח שהיא הנאת הנשמה, שהיא בחינת דבר ה' כנזכר לעיל. כדי לקשר גם ששת ימי החל בבחינת דבר ה', בבחינת שבת. וזה בחינת התנוצצות משיח כנ"ל, כי בשבת אין בן דוד בא, כי אף על פי שכל בחינת משיח, דהינו שיהיה הכל חוזר ונכלל בשרשו העליון כמבאר שם, זהו בעצמו בחינת שבת כנ"ל. עם כל זה הוא מכרח לבוא בששת ימי החל דיקא, כי משיח יבוא לברר ולהשלים תקון וברור כל העולמות כידוע שגמר הברור והתקון יהיה על ידי משיח. ועל כן הוא מכרח לבוא בששת ימי החל. שהם בחינת עולם הזה שאז יש ברור, כי בשבת בחינת עולם הבא אין ברור. ועקר בחינת משיח המבאר שם במאמר הנ"ל. הוא בחינת לברר ולהעלות כל שיח השדה וכל כחותם לשרשם העליון, דהינו בחינת להעלות ששת ימי החל שהם בחינת שנוי כחות לתוך בחינת שרשם בחינת שבת. נמצא, שצריך דיקא לבוא בחל בעולם הזה לתקן ימי החל העולם הזה בבחינת שבת בבחינת עולם הבא. ועל כן במוצאי שבת בהבדלה שמסתלק השבת ומתחילין ימי החל אזי באותו השעה אנו מברכין על הריח שהוא בבחינת שבת, בחינת דבר ה', בחינת תפלה, בחינת משיח. כדי לתקן ששת ימי החל לכללם בקדשת שבת בבחינת דבר ה', בבחינת תפלה שהיא בחינת ריח. וכל זה הוא בחינת התנוצצות משיח שיבוא במהרה בימינו, אמן:

ברכת הריח וברכת הודאה ג

אות א

על כל דבר שמריח צריך לברך לפניו אבל לאחריו אינו מברך כלום על פי מה שכתב רבנו זכרונו לברכה במאמר ויאמר בעז אל רות (סימן סה עין שם) מענין הזריחה של הבטול, כי מי שזוכה להסתכל בכל דבר על התכלית. אזי אין לו שום צער ויסורים כלל, כי התכלית הוא כלו טוב כלו אחד בחינת עולם הבא שאז יברכו על הכל הטוב והמטיב וכו'. כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק: ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד: אטו האדנא וכו' אלא בעולם הזה וכו'. אבל לעתיד לבא יברכו על הכל הטוב והמטיב וכו', עין שם. אבל אי אפשר להיות קבוע תמיד בבחינת הבטול אל התכלית. שהוא בחינת כלו טוב שהוא בחינת אין סוף. כי יצא מגדר אנושי. וצריך להיות בבחינת רצוא ושוב וכו'. וכשהוא בבחינת ושוב אזי הרשימו שנשאר מן הבטול מאיר אל הדעת וזוכה להשגת התורה. והשמחה שזוכה מבחינת הבטול שהוא כלו טוב. שעל ידי זה יש לו שמחה והשמחה הזאת היא כלי לקבל התורה שמשיג על ידי הרשימו והזריחה של בחינת הבטול אשרי הזוכה לזה. כי זה עקר התכלית למי שזוכה לזה בשלמות. וזה עקר תענוג עולם הבא בחינת עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות מחול לצדיקים לעתיד לבא. וכל אחד מראה באצבעו זה ה' קוינו לו וכו'. 'מחול', זה השמחה וכו'. 'מראה באצבעו', הינו הזריחה והרשימו של הבטול שעל ידי זה נעשה התורה שהיא בחינת אצבע אלקים (שמות ח) ואזי נתגלה השגת דבקות אלקותו יתברך בחינת זה ה' קוינו לו וכו', עין שם. ועין גם כן במאמר אנכי ה' אלקיך (בסימן ד) מענין הרשימו של הבטול שמאיר אל הדעת לדעת כי ה' הוא האלקים וכו'. בחינת אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלקים וכו', עין שם והבן אם תזכה:

וזה בחינת הריח, כי הריח הוא בחינה גבה מאד, בחינת תענוג עולם הבא שהוא בחינת ריח גן עדן, שהוא תענוג הנשמה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שהריח הוא דבר שהנשמה נהנה ממנו, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: מנין שמברכין על הריח? שנאמר: כל הנשמה תהלל יה. איזהו דבר שהנשמה נהנה ממנו ולא הגוף? הוי אומר זה הריח. כי עקר תענוג הנשמה הוא שעשוע עולם הבא שהוא עולם הנשמות. נמצא שהריח שהוא תענוג הנשמה הוא בחינת מעין עולם הבא. בחינת גן עדן ששם כל הריחות טובות, בחינת תליסר נהרי דאפרסמונא דכיא שזוכין הצדיקים בעולם הבא. כי הריח הטוב הוא בחינת הזריחה והרשימה של הבטול הנ"ל שזה עקר ענג עולם הבא כנ"ל. בבחינת לריח שמניך טבים שמן תורק שמך וכו' . 'לריח שמניך טבים' זה בחינת ריח נעם מתיקות ערבות ידידות דבקות ובטול אל האין סוף ברוך הוא בבחינת רצוא ושוב. שמרגישין ערבות מתיקות הדבקות על ידי הזריחה והרשימו בבחינת ריח הטוב, כי לית מחשבה תפיסא בה כלל. וכמובא בזהר הקדוש בענין התשעה היכלין לא מתדבקין ולא מתידעין ולית מאן דקימא בהו וכו' רק כמאן דארח ריחא. וזה בחינת לריח שמניך טבים שמן תורק שמך. 'שמן תורק' דיקא. זה בחינת הרשימו של בחינת הבטול שהיא בבחינת שמן תורק כמו שמוריקין השמן הטוב מהכלי ולא נשאר רק הרשימו של השמן. כמו כן הוא בחינת הרשימו של הבטול הנזכר לעיל כי אור התכלית בעצמו אי אפשר להשיג כנ"ל, רק שנשאר הרשימו שהוא בחינת שמן תורק שלא נשאר רק הרשימו. ועל ידי הרשימו לבד משיגין ריח השמן הטוב בחינת לריח שמניך טבים, דהינו ריח נעם מתיקות דבקות אלקותו יתברך כנ"ל. וזה בחינת ברח דודי ודמה לך לצבי וכו'. על הרי בשמים . 'ברח דודי' זה בחינת תכלית ההשגה, בחינת בטול הנ"ל אל האור האין סוף שאי אפשר להשיגו כלל. שעל זה נאמר: ברח דודי. כי אי אפשר להשיגו בגין דלית מחשבה תפיסה בה כלל וכמובן בזהר הקדוש על פסוק ברח לך אל מקומך וכו', עין שם. וזהו: ודמה לך לצבי. כי הצבי מחזיר פניו כשבורח, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה זה רמז על בחינת הרשימו הנ"ל של הבטול. שאף על פי שבחינת הבטול אי אפשר להשיג, כי בשעה שהאדם נתבטל אפלו הוא עצמו אינו יודע כמבאר במקום אחר , עין שם. אף על פי כן ה' יתברך ברחמיו מגלה אלקותו וטובו יתברך על ידי הרשימו שנשאר מהבטול בבחינת ברח דודי ודמה לך לצבי, דהינו החזרת הפנים קצת בחינת הרשימו שנשאר מהבטול שהוא בחינת ברח דודי, כי אי אפשר להשיגו כלל כי אם ברצוא ושוב כנ"ל. וזהו על הרי בשמים, כי זה בחינת ריח הטוב כמאן דארח ריחא וכו' כנ"ל. בחינת לריח שמניך טבים שמן תורק שמך. 'שמן תורק' דיקא כנ"ל. וזה עקר התכלית של עבודת האדם בעולם הזה לזכות לבחינת הבטול בבחינת רצוא ושוב שיזכה לדעת מה' יתברך על ידי הרשימו של הבטול כנ"ל. שזה עקר תענוג עולם הבא כנ"ל. בבחינת עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות מחול לצדיקים וכו' כנ"ל:

אות ב

ועל-כן על כל הדברים צריכין לברך תחלה וסוף, כי ברכה ראשונה הוא בשביל להרים הדבר שאוכל ושותה לשרשו, כי בברכה ראשונה מגלין שה' יתברך ברא את הדבר הזה. כמו שמברכין בורא פרי העץ או בורא פרי האדמה וכו' ובזה מגביהין ומרימין הניצוצות והחיות שיש בזה הדבר לשרשו. על ידי שמגלין שהשם יתברך בראו. ואזי נתברר הטוב שיש באותו הדבר, כי הרע שהיה נאחז בו מתחלה נופל ונתבטל על ידי שמגלין שה' יתברך ברא אותו הדבר. ואזי נתרומם ונתגלה הטוב. ואזי ראוי הדבר לאכילת אדם. ואחר כך כשאדם אוכל אותו הדבר אזי צריך לברך ברכה אחרונה והברכה אחרונה היא שמברכין לה' יתברך על שהוא זן ומפרנס אותנו בטובו. כי בברכה ראשונה מברכין לה' יתברך על שברא אותו הדבר ובברכה אחרונה מברכין אותו יתברך על שהזמין אותו הדבר לנו וזן ומפרנס אותנו בחסדו ובטובו. כמו שאנו אומרים בברכת המזון: הזן את העולם כלו בטובו וכו'. וכן בברכה אחרונה של פרות שמברכין על שברא די מחסורנו להחיות נפשנו, כמו שמברכין: בורא נפשות רבות וחסרונם על כל מה שבראת להחיות בהם נפש כל חי וכו'. ועקר שביעת האדם, דהינו שביעת הנפש. בחינת צדיק אכל לשבע נפשו הוא רק בחינת הנ"ל, דהינו בחינת הבטול הנ"ל, כי על ידי מה שהאדם אוכל ושותה בקדשה ובטהרה כראוי על ידי זה נתוסף הארה בנפשו על ידי הניצוצות והנפשות של המאכל שעולים ונכללים בנפשו. ואזי על ידי תוספת הארה שמקבל נפשו על ידי הטוב של הדבר שאוכל שנתברר ונתרומם על ידי הברכה ראשונה כנ"ל. ואזי על ידי זה מאיר נפשו ביותר וזוכה לבוא לבחינת בטול הנ"ל בבחינת רצוא ושוב כנ"ל. וזה עקר שביעת איש הישראלי בבחינת צדיק אכל לשבע נפשו שביעת הנפש זה בחינת הזריחה והרשימו של הבטול הנ"ל בבחינת והשביע בצחצחות נפשך. כי הזריחה של הבטול היא בחינת אורות הצחצחות. וכמובן כל זה בדברי רבנו זכרונו לברכה במקומות אחרים עין שם . וזה בחינת ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו . שעל ידי אכילה ושתיה זוכין לחזות בנעם ה' מי שזוכה לאכל כראוי. וזה בחינת לאכל לחם עם חתן משה לפני האלקים . ואמרו רבותינו זכרונם לברכה: כל הנהנה מסעדה שתלמידי חכמים מסבין בה כאלו נהנה מזיו השכינה. שזהו בחינת עולם הבא שצדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה, כי על ידי אכילה בקדשה זוכין לבחינת בטול הנ"ל שהוא בחינת תענוג עולם הבא בבחינת צדיק אכל לשבע נפשו, בחינת והשביע בצחצחות נפשך כנ"ל. וכמובא במקום אחר . וזה בחינת הארת הרצון שזוכין בשעת אכילה (כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה במקום אחר בלקוטי תנינא סימן ז) וזה בחינת ברכת המזון וברכה אחרונה של אחר האכילה. שעל ידי זה שמברכין לה' יתברך על שזן ומפרנס אותנו בטובו, על ידי זה נמשך עקר השביעה, כי עקר השביעה נמשך על ידי ברכת המזון וברכה אחרונה שעל ידי זה נמשך ברכה ושביעה כמובא , הינו שביעת הנפש שהוא בחינת הבטול כנ"ל, בחינת והשביע בצחצחות נפשך כנ"ל. וזה בחינת ברכת הטוב והמטיב שמברכין בברכת המזון, זה בחינת עולם הבא שאז יהיה כלו הטוב והמטיב כנ"ל. נמצא, שעל ידי ברכה אחרונה שאחר האכילה, על ידי זה זוכין להנות מזיו השכינה שהיא בחינת כלו הטוב והמטיב, בחינת עולם הבא, בחינת ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו כנ"ל. וזה בחינת אין טוב לאדם כי אם לאכל ולשתות ולשמח ולראות טוב , דהינו כשזוכין לבחינת הבטול אל התכלית הטוב על ידי אכילה ושתיה בבחינת טעמו וראו כי טוב ה'. ואז זוכין לשמחה כנ"ל. שהוא כלי לקבלת התורה כנ"ל. וזה בחינת לאכל ולשתות ולשמח ולראות טוב כנ"ל. וזה בחינת אכילת מן, בחינת לא נתנה תורה אלא לאוכלי המן, כי אכילת מן היא בחינת אכילה הנ"ל בחינת ויקראו בית ישראל את שמו מן כי לא ידעו מה הוא . בחינת ולא ידע איש וכו'. שהוא בחינת בטול הנ"ל שאז כשנתבטל אפלו הוא עצמו לא ידע כמו שכתב רבנו במאמר אנכי וכנ"ל. וכשזוכין לאכילה כזו זוכין על ידי זה לקבל את התורה על ידי הרשימו של הבטול ועל ידי השמחה וכו' כנ"ל. וזהו בחינת לא נתנה תורה אלא לאוכלי המן. כי על ידי אכילה הנ"ל. בחינת אכילת מן, דהינו שזוכין לבחינת בטול אל האין סוף על ידי האכילה כנ"ל. על ידי זה זוכין לקבלת התורה כנ"ל:

אות ג

נמצא, שעקר ברכה אחרונה שמברכין לאחר אכילה ושתיה היא בשביל לזכות לבחינת כלו הטוב והמטיב, בחינת זריחה ורשימה של הבטול אל האין סוף וכו' כנ"ל ובחינה זו היא בחינת ריח שהיא חיות הנשמה כנ"ל. וזה בחינת מה שהיו נוהגין להביא את המגמר של בשמים לאחר הסעדה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה והוא מברך על המגמר אלא שאין מביאין את המגמר אלא לאחר הסעדה, כי לאחר הסעדה שאז מברכין ברכת המזון כדי לזכות לבחינת בטול הנ"ל בחינת ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו וכו' כנ"ל, בחינת הטוב והמטיב שמברכין בברכת המזון שהוא בחינת עולם הבא וכו' כנ"ל, על כן מביאין אז מגמר של בשמים להריח בהם, כי הריח טוב הוא בחינת הרשימו והזריחה של בחינת הבטול כמאן דארח ריחא בחינת לריח שמניך טבים וכו' כנ"ל:

אות ד

וזה בחינת מה שמברכין על הריח במוצאי שבת, כי שבת היא מעין עולם הבא. ואז מתענגין על ה' ומתדבקין בה' בתכלית הדבקות והבטול אליו יתברך מי שזוכה לקדשת שבת כראוי, כי שבת היא מעין עולם הבא כלו טוב וכו' כנ"ל. ועל כן מצוה גדולה לאכל בשבת, כמו שכתוב: אכלוהו היום כי שבת היום לה'. כי אכילת שבת קדש היא כלה אלקות, כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה במקום אחר , כי שבת שהוא מעין עולם הבא אז זוכין על ידי האכילה לחזות בנעם ה', בחינת ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו וכו' כנ"ל. ועל כן כשיוצא השבת ונסתלקה הנשמה היתרה של שבת. זה בחינת ששבין מן הבטול מבחינת עולם הבא ואזי לא נשאר רק הרשימו. אזי מחיין עצמן על ידי הריח טוב שהוא בחינת רשימה וזריחה מבחינת הבטול כמאן דארח ריחא וכו' כנ"ל. כי אחר ששבין מבחינת הבטול מחיין עצמן רק על ידי הארת הרשימו כמבאר במאמר הנ"ל וזהו בחינת ריח כנ"ל. ועל כן מברכין על הריח במוצאי שבת כנ"ל:

אות ה

ועל-כן אין מברכין ברכה אחרונה על הריח, כי עקר הברכה אחרונה בשביל להמשיך חיות הנשמה, דהינו לזכות לבחינת הבטול הנ"ל. בחינת כלו הטוב והמטיב וכו' על ידי האכילה כנ"ל, בחינת צדיק אכל לשבע נפשו וכו' כנ"ל וכל זה הוא בחינת ריח שהוא חיות הנשמה וכו' כנ"ל. על כן על הריח בודאי אין צריכין לברך ברכה אחרונה, כי הריח בעצמו הוא בחינת חיות הנשמה כנ"ל, כי הריח הוא בחינת זריחה ורשימה של בחינת הבטול כנ"ל, שזהו בחינת מעין עולם הבא. ועל כן הריח הוא דבר שהנשמה נהנה ממנו כנ"ל, ועל כן אין צריכין לברך עליו ברכה אחרונה בשביל להמשיך שביעת הנפש חיות הנשמה כנ"ל, כי הריח בעצמו הוא בחינה זו וכו' כנ"ל, כי ברכה ראשונה בהכרח לברך גם על הריח כי גם הריח צריכין להרים ולברר בתחלה, כי כל דבר שהוא בעולם הזה יש בו תערובות טוב ורע ובהכרח לבררו. על ידי ברכה ראשונה לגלות שה' יתברך ברא אותו הדבר שמריח. כדי לבטל ולהכניע הרע שנאחז בו כי בעולם הזה הם נאחזין בכל דבר. וזהו בחינת אין מברכין על בשמים של עובדי כוכבים וכו' . אבל תכף כשמברכין על הריח ברכה ראשונה ומגביהין ומבררין אותו לשרשו שוב אין צריכין לברך ברכה אחרונה שהיא בשביל להמשיך חיות ושביעת הנפש וכו'. שהוא לחזות בנעם ה' על ידי כל ההנאות שנהנה בהעולם הזה שצריכין לזכות שיהיה כל ההנאות בשבילו יתברך. בבחינת והתענג על ה', בחינת טעמו וראו כי טוב ה' לזכות לחזות בנעם ה' על ידי כל התענוגים שבעולם ועל כן צריכין לברך ברכה אחרונה שעל ידי זה נמשך שביעת הנפש, דהינו חיות הנשמה כנ"ל. אבל על הריח אין צריכין ברכה אחרונה, כי הריח בעצמו הוא בחינת חיות הנשמה, בחינת הארה והתנוצצות וזריחה מערבות נעימות הבטול אל האין סוף יתברך כמאן דארח ריחא וכו' כנ"ל:

אות ו

וזה בחינת מה שמזכירין ברכת הארץ בברכת המזון, כמו שכתוב: ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך על הארץ הטובה וכו'. כי ארץ ישראל שם עקר הדבקות בה' יתברך. ועל כן דרך שם עולין כל התפלות שהם עקר הדבקות והבטול. כי עקר הדבקות הוא תפלה כמובן גם במאמר הנ"ל. ועל כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה כל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלקי וכו'. כי שם שער השמים . ושם יכולין להתדבק בה'. ועל כן נקרא ארץ ישראל ארץ המוריה על שם ריח הקטרת, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה , כי ארץ ישראל הוא בבחינת ריח כנ"ל. שהוא בחינת הזריחה והרשימה של הבטול והדבקות שזוכין לזה בארץ ישראל כנ"ל בבחינת אין השכינה שורה אלא בארץ ישראל. ועל כן תחלת גבול ארץ ישראל שהתחילו ישראל לכנס בו בתחלה בימי יהושע הוא עיר יריחו שנקראת יריחו על שם ריח הטוב על שהיה גדל שם אפרסמון כפי שפרש רש"י . כי עקר בחינת ארץ ישראל הוא בבחינת ריח הטוב, בחינת ארץ המוריה כנ"ל. ועל כן צריכין להזכיר בברכת המזון ארץ ישראל כדי להכלל בבחינת ריח הטוב של ארץ ישראל. ששם זוכין לחזות בנעם ה' ולבקר בהיכלו, שזהו בחינת חיות הנשמה שזוכין על ידי ברכת המזון וכו' כנ"ל:

אות ז

ועל-כן קטרת מכפר , כי שם בבחינת הבטול כלו טוב כלו אחד ושם נתבטל הרע לגמרי. ועל כן על ידי ריח הקטרת יכול הכהן הגדול לכנס לפני ולפנים ביום הכפורים אל נקדת האבן שתיה להתבטל שם בתכלית הדבקות בתכלית הבטול לחזות בנעם ה' ולבקר בהיכלו ושם כלו טוב ונתבטל הרע לגמרי ועל כן על ידי זה מכפר כל עוונות ישראל. ועל כן מקטירין בכל יום בעת הדלקת הנרות, כמו שכתוב: ובהעלת אהרן את הנרת יקטירנה וכו'. הדלקת הנרות בבית המקדש רמז על התנוצצות הרשימה והזריחה של בחינת הבטול כנ"ל. ואז הוא זמן הקטרת הקטרת. כי ריח הקטרת הוא בחינת רשימו של הבטול כנ"ל. וזה בחינת שמן המשחה שבו נמשחו כל כלי הבית המקדש ועל ידי זה נכנסו כלם ונתקדשו כלם בקדשת כלי שרת, כי כל הקדשות נמשכין מה' יתברך שהוא שרש כל הקדשות, כמו שכתוב: קדשים תהיו כי קדוש אני. וכל מה שנתבטלין אליו יתברך ביותר נמשך הקדשה ביותר. ועל כן על ידי שמן המשחה בחינת ריח הטוב בחינת לריח שמניך טבים וכו' כנ"ל. על ידי זה נכללו ונתבטלו כלם אל האור אין סוף שהוא שרש כל הקדשות. ועל כן על ידי זה נמשך עליהם קדשה ונתקדשו בקדשת המקדש וכלי שרת:

אות ח

וזה בחינת משיח שאז יכירו וידעו כל יושבי תבל בגדלתו יתברך, כי משיח יפקח עיני כלם לדעת כי ה' הוא האלקים, כמו שכתוב: כי תמלא הארץ דעה לדעת את ה' וכו'. ועל כן נקרא משיח על שם שמן המשחה שהוא בחינת לריח שמניך טבים. כי על ידי בחינת הריח בחינת שמן המשחה על ידי זה נמשך חיות הנשמה, כי הריח הוא בחינת הרשימו של הבטול. שעל ידי זה, הינו על ידי הרשימה והזריחה של הבטול עקר הארת הדעת לדעת כי ה' הוא האלקים בחינת אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלקים וכו', כמובא במאמר אנכי, עין שם. אשרי הזוכה לזה בשלמות באמת. כי משיח הוא בחינת חטם, בחינת רוח אפינו משיח ה', בחינת והריחו ביראת ה', כמובא בדברי רבנו במקום אחר . כי התגלות אלקות שיהיה על ידי משיח זה בחינת ריח. שהוא בחינת זריחה ורשימה של הבטול כנ"ל. שעקר ידיעת והשגת אלקות הוא על ידי זה בחינת לריח שמניך טבים וכו' כנ"ל שזה נזכה בשלמות על ידי משיח שיבוא במהרה בימינו. ועל כן נקרא משיח על שם הריח הטוב של שמן המשחה וכנ"ל:

אות ט

וזה בחינת השתטחות על קברי הצדיקים האמתיים, כי מקום קבורת הצדיק האמת הוא בחינת ארץ ישראל. בבחינת צדיקים ירשו ארץ כידוע . כי הצדיק האמת הוא בחינת משה כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה בכמה מקומות ובמשה נאמר: ולא ידע איש את קבורתו. ואפלו הוא עצמו לא ידע. וזה בחינת תכלית הבטול אל האין סוף שזכה משה וכו'. וכמו כן זוכה כל צדיק האמת לפי בחינתו לבחינת בטול אל האין סוף בשעת הסתלקותו. וכשבאין על קברו ומשתטחין עליו אזי נכללין בו. ועל ידי זה נכללין עם נפש הצדיק בהאור האין סוף. בבחינת עולם הבא, בחינת כלו טוב. ועל ידי זה נתבטל כל הרע ונתכפרין כל העוונות כנ"ל. ועל כן על ידי זה יכולין לזכות להשגות גדולות מי שזוכה להתדבקות רוחא ברוחא וכו', כמובא בשער היחודים , כי על ידי הרשימו שנשאר מבחינת הבטול שהוא בחינת השתטחות כנ"ל, על ידי זה זוכין להשגת התורה, כי הרשימו מאיר אל הדעת וכו' כנ"ל במאמר הנ"ל, עין שם. ואפלו מי שאינו בר הכי ואינו יודע לאדבקא רוחא ברוחא וכו'. אף על פי כן נעשה כל זה ממילא על ידי שבא על קברי הצדיקי אמת ונכלל בהם באמת ובלב שלם על ידי רבוי התפלות ותחנות ובקשות שמרבין להתפלל על קבריהם ולפרש שיחתו שם כל אחד ואחד כפי אשר יודע את נגעי לבבו באמת ומבקש ומשתוקק ומתגעגע לשוב לה' יתברך באמת ולהיות כרצונו יתברך וכרצון הצדיקים האמתיים. על ידי זה הוא נכלל בהם. ועל ידי זה הוא נכלל באין סוף וכנ"ל. שעל ידי זה נתבטל כל הרע וזוכין לכל טוב וכנ"ל, אמן:

ברכת הריח וברכת הודאה ד

אות א

ובו יתבאר ענין פורים וארבע פרשיות. וענין פסח וספירת העמר על פי התורה תקעו תוכחה בלקוטי תנינא סימן ח, עין שם כל התורה היטב מראשה לסופה, כי הדברים ארכים ועמקים מאד:

וזה בחינת פורים שהוא מפלת המן עמלק בכל דור ודור בכל אדם ובכל זמן. כי מבאר בהתורה הנ"ל שעקר מלחמת עמלק הוא על ידי התפלה בבחינת דין של הבעל כח. שעל ידי זה מכניעין קלפת עמלק, כי זאת התפלה של הבעל כח בבחינת דין כשהסטרא אחרא רוצה לבלע אותה היא עומדת להסטרא אחרא בבית הבליעה שלה. בבחינת חיל בלע ויקאנו, דהינו להקיא ולהוציא כל הקדשות והדעת והתפלות והרחמנות שבלעה מן הקדשה. הכל צריכה להקיא על ידי זאת התפלה בבחינת דין של הבעל כח שעומדת בבית הבליעה שלה. ואזי לא די שמקיאה הסטרא אחרא כל מה שבלעה מן הקדשה אף גם עצמות חיותה היא מכרחת להקיא. בבחינת מבטנה יורישנו אל. וזה בחינת גרים שמתגירין. שהם היו בתחלה מעצמות הסטרא אחרא ועכשו חוזרין אל הקדשה וכו'. ועל ידי זה נתרבה כבוד ה' יתברך וכו'. ועל ידי זה נמשך נבואה. וזה בחינת רפואה. וכו'. ועל ידי זה נתברר המדמה וכו'. וזוכין לאמונה שלמה. ובשביל זה צריכין לבקש מה' יתברך מאד. ולטרח ולהתיגע בכל כחו להתקרב לצדיקי אמת, כי כל צדיק אמתי יש לו בחינת רוח נבואה רוח הקדש שעל ידי זה עקר ברור המדמה שעל ידי זה עקר האמונה שתלויה בברור המדמה וכו', אבל אין הדבר בא בנקל להתקרב לצדיק אמתי, כי צריכין לחזר אחריו ולבקשו ולחפשו מאד מאד, כי כשמתקרב למנהיג שאינו אמת. אזי אדרבא, נתקלקל המדמה יותר ויכול לבוא לאמונות כוזביות וכו'. על כן צריכין לחפש ולבקש מאד ולהתפלל לה' יתברך הרבה מאד שיזכה להתקרב לצדיק אמתי שיש לו בחינת רוח נבואה. כדי שיתברר המדמה שלו, כדי שיזכה לאמונה שלמה. ואז זוכין לאמונת חדוש העולם. להאמין שה' יתברך ברא את העולם יש מאין המחלט. שזה אי אפשר להשיג בשום שכל כי אם על ידי אמונה לבד. ועל ידי זה יהיה חדוש העולם שלעתיד. וחדוש העולם יהיה בבחינת ארץ ישראל, כי עקר קדשת ארץ ישראל הוא על ידי כח מעשיו הגיד לעמו, כמו שפרש רש"י על פסוק בראשית וכו', דהינו על ידי מה שיודעין שה' יתברך ברא את העולם. ולעתיד יחדש הקדוש ברוך הוא את כל העולם כלו בבחינה זו של ארץ ישראל. כי אז ידעו בכל העולם שה' יתברך ברא הכל. ואז יתנהג כל העולם בבחינת השגחה ונפלאות כמו ארץ ישראל. שהנהגתה על ידי השגחה ונפלאות. בחינת תמיד עיני ה' אלקיך בה וכו'. ואז יתער שיר חדש. שהוא שיר של נפלאות. שהוא בחינת שיר פשוט כפול משלש מרבע וכו' שהוא קול של המוכיח האמת. שעל ידי זה הוא נותן ריח טוב בהנשמות על ידי תוכחתו בבחינת נרדי נתן ריחו וכו' שעל ידי זה מכניעין מזונא דגופא. וזוכין למזונא דנשמתא שהוא בחינת ריח וכו' וכו', עין שם כל זה היטב היטב, כי הם דברי רבנו זכרונו לברכה שכל דבריו כגחלי אש. יורדים עד עמקי תהום להעלות נפשות מבאר שחת. ועולים למעלה משמי השמים, מי יערך שבחם, מי יספר נוראות גדלתם אין דגמתם:

והנה על פי הדברים האלה יבין המשכיל קצת. שאין שום יאוש בעולם כלל, כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה כמה פעמים , ומכל הנפילות והירידות יכולים לעלות. והירידה תהיה תכלית העליה. והכל בכח הצדיק האמת שיכול להתפלל תפלה בבחינת דין שהוא בעל כח גדול. שזאת התפלה היא עומדת להסטרא אחרא בבית הבליעה שלה. שעל ידי זה מכרחת הסטרא אחרא להוציא כל הקדשות שבלעה וכו' וכו' כנ"ל ואף על פי שזה הענין אין מי שיחגר מתניו לעמד במלחמה זאת כי אם הצדיק האמת הגדול במעלה מאד שהוא בעל כח גדול שהוא בטוח בכחו שלא תוכל הסטרא אחרא לבלע אותו אדרבא, הוא יוציא על ידי תפלתו כל הקדשות מהסטרא אחרא, כי תעמד בבית הבליעה שלה וכו' כנ"ל, אבל אף על פי כן בכח הצדיק האמתי נמצאת בחינה זאת גם בשאר בני האדם. וזהו בחינת מה שאנו רואים כמה אנשים שהם רשעים גדולים כמה שנים ועוברים עברות גדולות וחמורות רחמנא לצלן, ואחר כך נתעוררים בתשובה ונעשים בעלי תשובה גמורים, כמובא כמה מעשיות כאלה בגמרא ומדרשים ושארי ספרים. וכמעשה דרבי אליעזר בן דורדיא ונתן צוציתא וכיוצא באלה מעשיות הרבה מאד בכל דור ודור. ולכאורה תמוה הדבר מאד הלא עברה גוררת עברה וכל מה שעובר עברה יותר הוא נופל בידי הסטרא אחרא יותר ומאין בא שלבסוף יתגבר נגד הסטרא אחרא ויחזר בתשובה אך הוא על פי הנ"ל כי באמת בכל אחד מישראל יש נשמה יקרה שיש לה כח גדול לעמד כנגד היצר הרע וחילותיו כי אם לא היה כח באדם לעמד כנגד היצר הרע לא היה הקדוש ברוך הוא נותן לו יצר הרע כזה, כי אין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם בריותיו וכמו שאמר רבנו זכרונו לברכה שאין מי שיהיה לו מניעות שלא יוכל לעמד בהם וכמו שכתוב: ואליך תשוקתו ואתה תמשל בו. אם תרצה תתגבר עליו, עין שם בפרוש רש"י. על כן צריכין לדעת ולהאמין שבודאי כל אחד ואחד מישראל אפלו הפחות שבפחותים הוא בעל כח גדול לעמד כנגד היצר הרע שלו. ועקר כל החטאים והתאוות שהאדם נלכד בהם חס ושלום, היא רק מחמת שטות שאינו יודע מכחו וכו', כמבאר בדברי רבנו זכרונו לברכה בנעימת החרוזים שלו הנדפסים בתחלת ספר לקוטי מוהר"ן וזה לשונו: חזק ונתחזק ואל תהיה כפיל הגדול וכגמל וכו'. וכל זה מחמת שטות שאין יודע מכחו וכו'. וזהו בחינת מה שכתב רבנו זכרונו לברכה בהתורה תקעו הנ"ל. שעקר תאות נאוף שהוא כלל כל החטאים רחמנא לצלן, נמשך רק ממחין דקטנות וכו', עין שם, כי הבעל דבר מתגבר עליו עד שמפילו לבחינת מחין דקטנות חס ושלום, דהינו שנקטן מחו ונחלש דעתו עד שאינו יודע מכחו ונדמה לו שאי אפשר לו לעמד כנגד תאוה זאת, כי עקר הגבורה הוא בלב, כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה במקום אחר ומי שלבו חזק יוכל להתגבר בכחו כנגד כל התאוות שבעולם ואפלו כנגד תאות נאוף כמו שראינו כמה צדיקים וכשרים שעמדו בנסיון רק עקר נפילת כל הנופלין לתאוות רעות הוא רק מחמת בחינת מחין דקטנות, דהינו שנקטן מחו עד שאינו יודע מכחו, כי עקר הכח הוא על ידי חכמה שבמח, כי חכמה הוא אותיות כ"ח מ"ה ומ"ה בגימטריא אדם שעקר כח האדם הוא החכמה, כמו שכתוב: החכמה תעז לחכם מעשרה שליטים אשר היו בעיר (קהלת

אות ז

. הינו שעקר הכח להיות עז כנמר כנגד כל התאוות והפתויים הוא רק על ידי חכמה אמתיות שהוא בחינת מחין דגדלות, כי המחין הם בחינת מחצות פרוסות כנגד תאות נאוף, כמבאר בהתורה הנ"ל. הכלל שהאדם צריך להאמין מאד בכחו וידע באמונה שלמה שבודאי יש בכח שכלו ומחו לעמד כנגד תאות נאוף שהוא עקרא דיצרא בישא , כי המח והשכל הוא הנשמה, כמו שכתוב: ונשמת שדי תבינם. כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה במקום אחר והנשמה של איש הישראלי אפלו של הפחות שבפחותים בודאי היא יכולה לעמד כנגד כל העולם עם התאוות:

אות ב

כי אין זה דרך הענוה להקטין כחו ולומר שאין לו נשמה גבה כמו הצדיקים והכשרים כאלו אין בידו להיות איש כשר או צדיק כי ענוה כזו אסורה והיא ענוה פסולה ואין זה ענוה כלל, רק מחין דקטנות שצריכין להתרחק מזה מאד כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה במקום אחר רק אדרבא, צריך כל אחד לומר בדעתו שיש לו נשמה גבה מאד, כי הנשמה של הפחות שבפחותים שבישראל הוא גבה מאד מאד. וצריך לומר בדעתו שאין נאה לו להיות כרוך אחר תאוות חס ושלום, מכל שכן וכל שכן לעבר איזה עברה חס ושלום, כמו שכתוב: ויגבה לבו בדרכי ה'. שצריכין להגביה לבו בדרכי ה', כי כל אחד מישראל רחוק בשרשו מאד מאד מעברה חס ושלום, כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה במאמר כי מרחמם ינהגם , כי כל אחד מישראל הוא בעל כח גדול לעמד כנגד כל העולם עם תאוותיהן רק העקר שיזכה לידע מכחו. נמצא, שבאמת כל אחד מישראל הוא בעל כח גדול, רק שלאו כל אחד זוכה לידע מכחו, ולפי נפילת כל אחד לבחינת מחין דקטנות דהינו מה שאינו יודע מכחו כמו כן נופל לתאוות והעקר לתאות נאוף שהוא עקר היצר הרע. וכל מה שאדם עובר עברה יותר חס ושלום, יונק הסטרא אחרא ממנו יותר ובולע אותו יותר רחמנא לצלן, ועל כן לפעמים הסטרא אחרא בולעת את האדם כל כך עד שהוא מגיע לעצם פנימיות קדשת יהדותו והיא מתחזקת ומתגברת לבלע נקדה זאת גם כן ומביאה אותו לידי עברה גדולה חס ושלום, כדי לבלע אותו לגמרי חס ושלום, אבל תכף כשהיא רוצה לבלע את עצם פנימיות קדשתו אזי זאת הנקדה עומדת להסטרא אחרא בבית הבליעה שלה, כי זאת הנקדה של פנימיות קדשתו היא בעל כח גדול מאד וכנ"ל ואי אפשר להסטרא אחרא לבלע אותה בשום אפן. ולא די שאינה יכולה לבלע אותה אף גם זאת הנקדה טובה עומדת להסטרא אחרא בבית הבליעה שלה עד שהיא מכרחת לתן הקאות להקיא ולהוציא כל הקדשות שבלעה מזאת הנשמה. ומזה בא בחינת מה שלפעמים האדם נתעורר בתשובה אחר כמה עברות, הינו כנ"ל. וכן שמעתי מרבנו זכרונו לברכה שלפעמים עברה מביאה את האדם לידי תשובה, הינו על ידי שנלכד באיזה עברה גדולה רחמנא לצלן, על ידי זה נתמרמר לבו ונתעורר בתשובה עד שנעשה בעל תשובה גמור. וכל זה על ידי בחינת הנ"ל. שלפעמים הסטרא אחרא מביאה אותו לידי עברה גדולה כל כך עד שהוא רוצה לבלע אותו לגמרי ואז מתגברת פנימיות הנקדה שלו שהוא בעל כח גדול שהסטרא אחרא רוצה לבלע גם אותה, ואזי היא עומדת להסטרא אחרא בבית הבליעה שלה ועל ידי זה לא די שאינה בולעת את הנקדה הקדושה הזאת אף גם היא מכרחת להקיא ולהוציא על ידי זה כל הקדשות שבלעה בבחינת חיל בלע ויקאנו וכו' כנ"ל:

אות ג

אבל בודאי אין שום אדם יכול לסמך על זה חס ושלום, כי האומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה . כי מי יודע אם יהיה לו כח לעמד שם, כי לפעמים התגברות הסטרא אחרא גדולה כל כך עד שבולעת אותו לגמרי חס ושלום, כמו שמצינו כמה אנשים שעברו עברות גדולות ולא שבו בתשובה לבסוף, כי יש בזה ענינים רבים לאין קץ. והם מסוד סתרי דרכי הבחירה שנתן ה' יתברך לכל אדם שאין מי שיעמד עליהם. אבל אחרי שכבר עבר מה שעבר חס ושלום, צריך לידע ולהאמין שאין שום יאוש בעולם כלל. ואפלו אם כבר רצה להתגבר אלפים פעמים להיות איש כשר ולא עלתה בידו ונפל למה שנפל, אפלו אם נפל לעברות גמורות וחמורות חס ושלום, אף על פי כן עדין יש לו תקוה כל עוד נשמתו בו. והעקר היא האמונה שיהיה לו אמונה שלמה בה' יתברך. וישתדל בכל עז להתקרב לצדיק אמתי, וישפך שיחו לפני ה' יתברך. שיגלה לו הצדיק האמת. כדי שיזכה על ידו לאמונה שלמה. ואז בודאי יש לו תקוה לעולם יהיה איך שיהיה, כי עקר הכח לעמד כנגד היצר הרע הוא על ידי אמונה שהיא כלל ועקר כל התורה כלה, כמו שכתוב: בא חבקוק והעמידן על אחת, וצדיק באמונתו יחיה. כי עקר האמונה הוא להאמין בחדוש העולם. להאמין שה' יתברך ברא הכל יש מאין כנ"ל. וזה בחינת כח מעשיו כנ"ל, שזהו בחינת ארץ ישראל כנ"ל. כי ה' יתברך ברא הכל בכ"ח אתון דעבדא דבראשית. שהם בחינת כח מעשיו הגיד לעמו שעל ידי זה כובשין ארץ ישראל. וזאת האמונה הוא עקר הכח של ישראל להתגבר כנגד כל הקלפות והתאוות והסטרין אחרנין בגשמיות וברוחניות וכמו שאיתא בתקונים עשרין ותרין (דף סו) ובהאי כח מתתקפין ישראל על אדום, כמובא בדברי רבנו זכרונו לברכה (סימן מד לקוטי חלק א), עין שם כי כל זמן שהוא מקרב לצדיק האמת. שעל ידי זה זוכה לאמונה שלמה להאמין בכח מעשיו. שהיא בחינת אמונת חדוש העולם שהוא עקר האמונה להאמין שה' יתברך ברא הכל בכחו וגבורתו בכ"ח אתון של מעשה בראשית על ידי זה הכח יוכל להתגבר לעולם כנגד כל הסטרין אחרנין. וסוף כל סוף ישוב בתשובה שלמה. והסטרא אחרא תחזר ותקיא כל הקדשות שבלעה עד שיזכה לעשות גרים ובעלי תשובה כמבאר בהתורה הנ"ל:

אות ד

וזה בחינת מלחמת עמלק שבכל דור ודור, כי זה עקר הבחירה של כל אדם כנ"ל. והבחירה של כל אדם לעמד כנגד היצר הרע. זה בחינת מלחמת עמלק. שהוא עקר זהמת הנחש שמשם עקר היצר הרע כידוע:

וזה בחינת פורים שהוא מלחמת המן עמלק. שעקר הכנעתו היתה על ידי לקיחת אסתר לבית אחשורוש שזהו בחינת תפלה בבחינת דין של הבעל כח. שעל ידי זה עקר מפלת המן עמלק כנ"ל. כי אסתר היא בחינת התפלה בבחינת דין, כי התפלה הוא בחינת אשה יראת ה' כידוע וכשהתפלה הוא בבחינת דין. אזי היא נקראת אסתר לשון הסתרה שהוא בחינת דין, בחינת ואנכי הסתר אסתיר וכו' . ואז כשהתפלה היא בבחינת דין אזי הסטרא אחרא רוצה לבלעה כדרכה תמיד שהיא בולעת את התפלה שהיא בבחינת דין כמבאר בהתורה הנ"ל. וזהו בחינת ותלקח אסתר אל בית המלך אחשורוש . שאסתר בחינת התפלה בבחינת דין, נלקחה לבית הסטרא אחרא למלכות הרשעה, כי הסטרא אחרא רוצה לבלעה. אבל היא היתה בעל כח גדול, ולא די שלא בלעה אותה, אדרבא, היא עמדה בבית הבליעה שלהם. עד שהסטרא אחרא נתנה הקאות על ידי זה, כי על ידי זה שנלקחה אסתר, דהינו התפלה בבחינת דין אל הסטרא אחרא, על ידי זה היה עקר מפלת הסטרא אחרא, דהינו מפלת המן עמלק. ולא די שלא בלעו את ישראל כאשר עלה על מחשבתם הרעה אדרבא, ישראל יצאו אז מאפלה לאורה מיגון לשמחה. וחזר להם כל הקדשות שבלעו מהם, כמו שכתוב: ליהודים היתה אורה זו תורה ושמחה וכו'. ויקר-אלו תפלין וכו' . הינו שכל המצוות והקדשות שהסטרא אחרא רצתה לבלעם הכל החזירה אל הקדשה, כי הכרחה לתן הקאות על ידי לקיחת אסתר לבית אחשורוש. שהיא בחינת התפלה בבחינת דין שנלקחה להסטרא אחרא כנ"ל. ואז לא די שהחזירה לישראל כל הקדשות והמצוות וכל גדלתם וכבודם וחשיבותם, כמו שכתוב: וכל עבדי המלך והאחשדרפנים והפחות וכו' מנשאים את היהודים וכו'. עד שזכו אחר כך על ידי זה לבנין בית המקדש שבנה כרש בן אסתר והחזיר כל הכלים לבית המקדש ולא די בכל זה אף גם עצמות חיותם הכרחו להקיא. וזהו בחינת גרים הרבה שנתגירו אז, כמו שכתוב: ורבים מעמי הארץ מתיהדים וכו', הינו כנ"ל:

אות ה

וזהו בחינת תקף הנס של פורים שהוא נס נפלא אשר כמוהו לא נהיתה. וכמבאר בדברי רבותינו זכרונם לברכה מגדל הפלגת הנס של פורים. אשר אין דגמתו בכל הנסים שעברו עד ביאת משיח צדקנו. וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: כל המועדים בטלים וימי הפורים לא נבטלים. כי המן הרשע ימח שמו, בקש להשמיד ולהרג ולאבד את כל היהודים וכו'. כי המן עמלק שהוא זהמת הנחש. בחינת והנחש היה ערום שיונק מהדעת כנ"ל. שעל ידי זה נקטן המח בבחינת מחין דקטנות שעל ידי זה עקר התגברות תאות נאוף שהוא עקר היצר הרע. עקר הכנעתו על ידי התפלה בבחינת דין של הבעל כח הנ"ל שעומדת להסטרא אחרא בחינת עמלק בבית הבליעה שלו עד שמכרח לתן הקאות וכו'. כנ"ל. אבל זה הצדיק הבעל כח שנכנס למלחמה זאת להתפלל תפלה בבחינת דין כדי שתבלע אותה הנחש והסטרא אחרא. ועל ידי זה דיקא יוציא כל הקדשות וכו' כנ"ל. זה הצדיק צריך להיות בעל כח גדול מאד וצריך להתבונן מאד בכחו. אם יש לו כח לעמד במלחמה זאת. וצריך לידע עם מי הוא נלחם, כי לפעמים אף על פי שהצדיק הוא בעל כח גדול. ויש לו כח לעמד כנגד איזה סטרא אחרא וקלפה גדולה, אבל אף על פי כן לפעמים מתגברת סטרא אחרא וקלפה גדולה. כל כך שאין בכחו לעמד כנגדה. ועקר כלל כל הסטרא אחרא וזהמת הנחש הוא עמלק שכולל כל הסטרא אחרא וכל הקלפות וכל עובדי כוכבים שיונקים ממנו, כמו שכתוב: ראשית גוים עמלק. שעמלק כלול מכלם וכלם יונקים ממנו. ועל כן ה' יתברך בעצמו צריך ללחם עמו, כמו שכתוב: מלחמה לה' בעמלק מדר דר. ועל כן לא היה יכל אפלו משה רבנו להכניעו לגמרי. וכמו שכתוב: ויחלש יהושע את עמלק וכו'. שפרש רש"י שחתך ראשי גבוריו ולא הרגו לגמרי. מכאן שעשו על פי הדבור, כי מלחמת עמלק היתה על ידי התפלה בבחינת דין של הבעל כח כנ"ל בתורה הנ"ל. ואף על פי שמשה רבנו עליו השלום, בודאי היה בעל כח גדול מאד, אף על פי כן לא היה יכל להכניעו לגמרי. כי אם היה רוצה להכניעו לגמרי, היה מתגבר בכח קלפה חזקה וגדולה כל כך שגם משה לא היה יכל לעמד כנגדה, כי קלפת עמלק מגיע עד אין תכלית. ואין מי שיכול לעקרו לגמרי. כי אם ה' יתברך בעת שיבוא משיח צדקנו, על כן הכרח משה ללחם עמו בחכמה גדולה על פי הדבור לחתך רק ראשי גבוריו. ולא להכניעו לגמרי. ועל כן מלחמה לה' בעמלק מדר דר, כי ה' יתברך בעצמו כביכול, צריך ללחם עמו בכל דור ודור, כי אין מי שידע איך להתנהג עמו כי אם ה' יתברך בעצמו. וזהו בחינת תקף הנס של פורים שהוא מפלת המן עמלק, כי המן עמלק רצה להתגבר אז בכל כחו עד שרצה לבלע את ישראל לגמרי, כי בקש להשמיד להרג ולאבד את כל היהודים והיה לו כח על ידי שנשאו נשים נכריות שהוא פגם תאות נאוף . שעל ידי זה עקר כחו. גם השתחוו לצלם שהוא פגם אמונה גם נהנו מסעדתו של אותו הרשע שהוא פגם תאות אכילה בחינת התגברות מזונא דגופא שהוא פגם אכילת עץ הדעת שעל ידי כל זה מתגבר זהמת הנחש שהוא בחינת קלפת המן עמלק, כמובן ומבאר בהתורה הנ"ל. שכל בחינות אלו, דהינו פגם אכילה ופגם נאוף ופגם אמונה תלויים זה בזה. והם פגמו אז בכל זה. ועל ידי זה התגבר עליהם המן עמלק שהוא עקר זהמת הנחש, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: המן מן התורה מנין? שנאמר: המן העץ וכו'. נמצא, שהמן הוא עקר פגם עץ הדעת וכל יניקתו היתה על ידי שחמל שאול על אגג זקנו שעל ידי זה נולד המן, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה , כי מה שחמל שאול על אגג. זה בחינת רחמנות דסטרא אחרא שמשם עקר יניקת זהמת הנחש, בחינת והנחש היה ערום, כמבאר בהתורה הנ"ל, עין שם. והמן בגדל התגברותו אז חשב מחשבה רעה, כי ראה שישראל מרודים מאד מאד בתקף הגלות ויש עליהם פגמים וקטרוגים כאלה. עד שאז אם היה מתגבר עליהם בכח איזה קלפה קטנה בעלמא גם כן היה קשה לעמד כנגדו לגדל חלישות ישראל אז, אבל הוא ברשעתו ימח שמו, התחכם אז והתגבר עליהם אז בכל מיני כחות שיש לו וקבץ זרש אשתו וכל אוהביו וכל עשרת בניו. שהם כל העשרה כתרין דמסאבותא . ורצה להתגבר אז על מרדכי וישראל. בכח כל החמשים שערי טמאה שהם כלל כל הסטרא אחרא שעמלק כלול מהם. ועל כן עשה עץ גבה חמשים אמה ובכח כלם רצה להתגבר על ישראל אז בעת חלישותם הגדולה. בעת תקף הגלות בעת שהיו רחוקים מארץ ישראל, כי עקר הכנעת עמלק הוא על ידי ארץ ישראל, כמו שכתוב: בארץ אשר ה' אלקיך נותן לך נחלה לרשתה תמחה את זכר עמלק וכו'. 'בארץ' דיקא, כי ארץ ישראל הוא על ידי כח מעשיו וכו' שמשם מקבלין עקר הכח לעמד כנגדו כנ"ל, דהינו שמארץ ישראל הוא עקר הכח של הצדיק הבעל כח שיכול להתפלל תפלה בבחינת דין שעל ידי זה מכניע המן עמלק. עד שזוכה לכל הבחינות המבארים שם בהתורה הנ"ל. עד שזוכה לגלות אמונת חדוש העולם. שעל ידי זה יהיה חדוש העולם שלעתיד. שאז יתנהג כל העולם בבחינת ארץ ישראל, דהינו לגלות כח מעשיו של ה' יתברך שה' יתברך ברא הכל בכ"ח אתון וכו' כנ"ל. אבל כל עקר הכח של הצדיק שזוכה לכל זה הוא על ידי ארץ ישראל. ששם מאירין כח אתון כח מעשיו שמשם עקר הכח כנ"ל. ועל-כן עקר הכנעת עמלק הוא בארץ ישראל דיקא כנ"ל. כי משם עקר הכח לעמד כנגדו כנ"ל, אבל אז בסוף גלות בבל שהיו ישראל בגלות רחוקים מארץ ישראל והיו חלושים אז מאד. והוא התגבר עליהם בכל כחותיו כנ"ל. ורצה לבלע את ישראל חס ושלום לגמרי כנ"ל. על כן באמת היה אז עת צרה גדולה אשר כמוהו לא נהיתה. אבל ה' יתברך חמל על עמו ושלח לנו אז את מרדכי ואסתר. ומרדכי הוא בחינת משיח שכלול מכל הריחות טובות שנמשכין על ידי התפלה בבחינת דין של הבעל כח כמבאר בהתורה הנ"ל. כי מרדכי הוא בחינת בשמים ראש מר דרור שתרגומו מרי דכיא, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה , הינו שהוא ראש לכל הבשמים והריחות של שמן המשחה, שזהו בחינת משיח שנקרא בשם משיח על שם שנמשח בשמן המשחה , כי משיח הוא עקר הכח של שמן המשחה, כי משיח הוא כלל כל הריחות טובות שבעולם. ועל כן על ידי שמן המשחה נתקדשין הדברים בקדשתן, דהינו המשכן ומזבח וכלי שרת וכהנים גדולים ומלכים, כי כל הקדשות מקבלין על ידי הריח טוב שהוא בחינת משיח שגדל וצומח על ידי הקול המשקה את הגן. שנמשך על ידי התפלה בבחינת דין של הבעל כח. שעל ידי זה הקול יכולין להוכיח ולהפך עוונות לזכיות חל לקדש. בבחינת נרדי נתן ריחו, כמבאר בהתורה הנ"ל. כי עקר הקדשה היא בחינת הנשמה שהיא חלק אלוק ממעל שעקר חיותה הוא הריח. ועל כן על ידי שמן המשחה שהוא בחינת ריח, בחינת משיח, על ידי זה מעלין כל הדברים מחל לקדש. ומרדכי נמשך משם, כי הוא בחינת בשמים ראש מר דרור. ועל כן היה לו כח גדול של משיח לעמד כנגד כל קלפות המן עמלק. ועל כן בכחו היתה יכולה אסתר לירד לבית אחשורוש שהוא בית הסטרא אחרא. שזהו בחינת התפלה בבחינת דין שהסטרא אחרא רוצה לבלעה, אבל בכחו הגדול של מרדכי היהודי, על ידי זה לא די שלא בלע אותה אדרבא, היא עמדה להם בבית הבליעה שלהם עד שהכרחו להקיא ולהוציא כל הקדשות שבלעו. והמן עמלק נפל מאד מאד ותלו אותו ואת בניו על העץ, כי נפל ונכנע המן עמלק מאד על ידי התפלה בבחינת דין של הבעל כח שהיא בחינת אסתר וכנ"ל. וזהו בחינת תקף השמחה של פורים, כי על ידי כל הנ"ל נתעורר השיר שיתער לעתיד. בחינת שיר פשוט וכו'. שמשם כל השמחות שבעולם. כפי ההארה שמקבלין משם. ואז בפורים נתעורר זה השיר בהארה נפלאה מאד, כי אז הוא התנוצצות משיח בחינת מרדכי כנ"ל. ועל כן אז נמשך שיר ושמחה וחדוה גדולה עד אין קץ:

אות ו

וזה בחינת סעדת פורים שהיא מצוה גדולה להרבות בסעדה. לאכל ולשתות ולשמח, כי אז האכילה בקדשה בבחינת מזונא דנשמתא. כי על ידי הריח טוב שנמשך על ידי התפלה בבחינת דין וכו' כנ"ל על ידי זה זוכין למזונא דנשמתא, כי מכניעין מזונא דגופא בבחינת וידו אחזת בעקב עשו, כמבאר בתורה הנ"ל. ועל כן אז מצוה לאכל, כי אז זוכין למזונא דנשמתא כנ"ל, כי אז מכניעין קלפת עמלק שהוא מזרע עשו שהוא בחינת מזונא דגופא. בבחינת וידו אחזת בעקב עשו כנ"ל. ועל כן נקראת אסתר הדסה על שם ריח טוב כי על ידי התפלה בבחינת דין של הבעל כח שהיא בחינת אסתר על ידי זה זוכין לריח טוב שהוא חיות הנשמה. שעל ידי זה נתתקן הכל בבחינת נרדי נתן ריחו, כמו שמבאר בהתורה הנ"ל, עין שם כל זה היטב:

אות ז

וזהו בחינת מפלת עשרת בני המן. שהם עשרה כתרין דמסאבותא שעקר התגברותם הוא בחינת כפירות שמכניסין בלב להחליש אמונת חדוש העולם חס ושלום. ועל כן הם עשרה כנגד עשרת הדברות שהם עשרה מדרגות של נבואה. שעל ידי זה עקר האמונה לזכות להאמין בחדוש העולם. שה' יתברך ברא את העולם בעשרה מאמרות. והם רוצים לפגם בכל זה חס ושלום, אבל על ידי התפלה בבחינת דין של הבעל כח כנ"ל, על ידי זה זוכין לעשרה מדרגות של נבואה. ונתגלה אמונת חדוש העולם. שה' יתברך ברא את הכל בעשרה מאמרות. ועל כן אז נופלים יחד כל עשרת בני המן. כל עשר כתרין דמסאבותא, כי נופלים על ידי בחינת עשרת הדברות עשרה מאמרות שנתגלין אז כנ"ל. וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שבפורים חזרו וקבלו את התורה מחדש, כמו שכתוב: קימו וקבלו וכו'. כי על ידי התפלה בבחינת דין בחינת אסתר כנ"ל. על ידי זה זוכין לבחינת נבואה בחינת רוח הקדש בחינת ותלבש אסתר מלכות. שלבשתה רוח הקדש, כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה . וזוכין לעשרה מדרגות של נבואה. שהיא בחינת עשרת הדברות, בחינת קבלת התורה כמבאר בהתורה הנ"ל, עין שם:

אות ח

וזה בחינת פסח וענין אסור חמץ, כי בפסח הוא יציאת מצרים ועקר יציאת מצרים היתה לגלות אמונת חדוש העולם. וזה היה עקר גאלת מצרים שעשה ה' יתברך עמנו אז נסים ומופתים גדולים ונוראים מאד מאד אשר לא נשמעו ולא נראו בכל הארץ ובכל הגויים. אשר על ידי כל זה נתגלה שיש אלקים שליט בעולמו לעשות בו כרצונו, כי הוא יתברך ברא את העולם יש מאין ברצונו והוא מנהיג את העולם. ובידו לעשות בעולם כרצונו לשנות הטבע בכל עת לעשות ממים דם ומדם מים ומאור חשך ומחשך אור וכיוצא בזה בשאר המופתים אשר על ידי כלם נתגלה אמונת אמתת אלקותו יתברך. שהוא יתברך חדש הכל ברצונו ועל כן בידו לעשות בכל העולם כרצונו. כמו שכתוב בכל המופתים:

למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ, למען תדע כי אין כה' אלקינו. וכיוצא בזה שאר לשונות כאלה הכתובים בכל המופתים. כי כל המופתים היו לגלות אלקותו יתברך שהוא אמונת חדוש העולם, כי אי אפשר להאמין בה' יתברך כי אם כשמאמינים בחדוש העולם כמובן לכל משכיל באמת. נמצא, שעקר בחינת יציאת מצרים הוא לגלות אמונת חדוש העולם שהיא עקר האמונה שנתגלה על ידי כל המופתים הנוראים שעשה ה' יתברך לעינינו במצרים. ועל כן עקר יציאת מצרים היתה על ידי התפלה בבחינת דין של הבעל כח. שזהו בחינת והשלך לפני פרעה יהי לתנין. הנאמר בתחלת הגאלה שפרשו רבנו זכרונו לברכה על התפלה בבחינת דין הנ"ל, כמבאר בהתורה הנ"ל, עין שם. כי על ידי התפלה הנ"ל על ידי זה זוכין לגיר גרים. שזהו בחינת וגם ערב רב עלה אתם, דהינו גרים רבים שנתגירו אז. ועל ידי זה נתרבה הכבוד דקדשה. ועל ידי זה זוכין לנבואה שהוא מתן תורה ועל ידי זה נתגלה אמונת חדוש העולם שהיא בחינת ארץ ישראל. ועל ידי זה נתעורר השיר הנ"ל שהוא הקול המשקה את הגן. שעל ידי זה גדלים כל הריחות והיראות שעל ידי זה נכנע עקב דסטרא אחרא שהוא בחינת מזונא דגופא וזוכין למזונא דנשמתא וכו', כמבאר כל זה בהתורה הנ"ל. אבל אז בשעת יציאת מצרים אף על פי שכבר קבלו כח על ידי התפלה בבחינת דין של הבעל כח הנ"ל שעל ידי זה היה עקר יציאת מצרים כנ"ל, אף על פי כן עדין לא זכו לקבלת התורה וכל זמן שאין מקבלין את התורה. עדין אין נתגלה אמונת חדוש העולם בשלמות, כי עקר שלמות אמונת חדוש העולם הוא על ידי מתן תורה שהיא בחינת עשרה מדרגות של רוח נבואה ורוח הקדש שעקר ברור המדמה הוא על ידי זה. שעל ידי זה עקר שלמות האמונה להאמין בחדוש העולם שהוא עקר האמונה כמבאר בהתורה הנ"ל. ועל כן אז בשעת יציאת מצרים שהיו עדין קדם קבלת התורה עדין לא היה אפשר לברר המדמה בשלמות וכל זמן שאין המדמה מברר על ידי רוח נבואה שהוא מתן תורה. עדין אי אפשר לגלות בשלמות אמונת חדוש העולם. וכל זמן שאין נתגלה אמונת חדוש העולם אי אפשר לצאת מקלפת מצרים שעקר זהמתם היה על ידי הכפירות הנמשכין מהכופרים בחדוש העולם ימח שמם וזכרם. ועל כן באמת היתה יציאת מצרים על ידי נס נפלא ונורא מאד מאד כמבאר בכתבי האר"י ז"ל , שה' יתברך המשיך עליהם מחין גדולים ונוראים מאד שלא בהדרגה ושלא כסדר, עין שם, הינו שאף על פי שלא זכו עדין לרוח נבואה בשלמות שהוא קבלת התורה. אף על פי כן המשיך עליהם ה' יתברך מחין גדולים שהם בחינת רוח הקדש, בחינת ברור המדמה. עד שנתגלה גם בשעת יציאת מצרים קדם קבלת התורה אמונת חדוש העולם ועל ידי זה יצאו ישראל ממצרים, כי עקר יציאת מצרים הוא על ידי אמונת חדוש העולם כנ"ל. ובשביל זה הצרכו לצאת בחפזון גדול כדי שלא יתאחזו בהם הקלפות שהם הכפירות מחמת שעדין לא זכו לקבלת התורה שעל ידי זה עדין לא נתברר המדמה בשלמות רק יציאתם מהכפירות וקלפת מצרים היתה בדרך נס שבאו עליהם הארת המחין שלא בהדרגה ושלא כסדר כמבאר בכתבים:

אות ט

ובשביל זה צריכין לאכל מצה בפסח. וחמץ אסור באסור חמור מאד בבל יראה ובל ימצא. ועקר אסור החמץ הוא על ידי המים דיקא, כי עקר הזהירות מחמץ למצה הוא דיקא משעה שנתנו מים בעסה. שאז צריכין לזהר מאד לבלי להשהות את העסה שלא תתחמץ על ידי המים, כי עקר אמונת חדוש העולם הוא בחינת מים, כי מים קדמו לעולם, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה . מתחלה היה העולם מים במים וכו' וכן פרש רש"י בפסוק בראשית שהמים קדמו לכל הבריאה ועקר אמונת חדוש העולם היא רק להאמין בהתחלת הבריאה שהם המים. להאמין שה' יתברך ברא את תחלת הבריאה שהיא המים יש מאין המחלט. ואחר כך ברא מהם כל העולם ומלאו, כי עקר מה שצריכין להתחזק באמונה על חדוש העולם היא רק על ההתחלה כי מה שאחר הבריאה שברא ה' יתברך יש מיש, זה אינו חדוש אצל העולם כל כך, כי החדושים שה' יתברך מחדש יש מיש, זה אנו רואין בכל יום ובכל עת ובכל שעה כי באמת אנו רואין חדוש העולם בכל עת ובכל שעה. כי ה' יתברך מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית. שבערב חמה שוקעת ונעשה חשך. ובבקר חוזר ומחדש אור החמה. וכן מחטה אחת שזורעין בארץ ה' יתברך מצמיח ממנה כמה שבלים גבוהים עם כמה מאות חטים. וכן מגרעין אחד מצמיח ברצונו אילן גדול ונפלא. ומטפה סרוחה הוא בורא ברצונו אדם גדול וחיה גדולה וכיוצא בזה פלאות הבריאה שאנו רואין בכל עת ובכל שעה. מה שה' יתברך בורא בריות נפלאות בכל יום ובכל עת ובכל רגע. אבל מחמת שכל אלו הבריות הנפלאות בורא אותם ה' יתברך יש מיש, כי כך גזר ברצונו שמיום הבריאה והלאה יברא הכל יש מיש. על כן אף על פי שאנו רואין בעינינו חדושי בריותיו בכל עת. אף על פי כן אי אפשר להבין בשכל חדוש העולם מחמת שאז היה יש מאין. על כן צריכין להתחזק באמונה להאמין באמונה שלמה שה' יתברך ברא הכל ברצונו בתחלת הבריאה יש מאין המחלט. ובאמת מי שיש לו מח אמתי בקדקדו ומסתכל על האמת. אין שום חלוק אצלו בין חדוש העולם בתחלת הבריאה. ובין החדושים שה' יתברך עושה בכל עת, כי כמו שאין יכולין להבין חדוש העולם של תחלת הבריאה, כמו כן אי אפשר להבין בשום שכל החדושים שה' יתברך מחדש בכל עת, כי בודאי אם לא היינו רואים בעינינו שנצמח מגרעין אחד אילן גדול כזה בודאי לא היה שום חכם ומחקר מאמין בזה. שיוכל להיות נצמח מגרעין קטן כזה. אילן גדול כזה עם ענפים ועלים ופרות כאלה. ואיך היה אפשר לציר זאת בשכל ואף על פי כן אנו רואין בעינינו פלאות הבורא כאלה בכל עת. שנצמח אילן גדול מגרעין אחד. ואדם בעל דעה ובעל שכל נברא מטפה סרוחה. וכיוצא בזה שאר פלאות הבריאה מה שלא היה אפשר להבין כלל. אם לא היינו רואין אותם בעינינו. וגם עכשו שאנו רואין אותם בעינינו. אי אפשר לציר זאת בשכל ולהבין איך נעשה זאת. איך נמשך שכל ודעת לטפה סרוחה שיהיה מטפה לחה וסרוחה כזאת אדם בעל קומה ובעל צורה ובעל שכל כזה. רק הוא יתברך אמר ויהי הוא צוה ויעמד. וזה הבורא יתברך. שהוא יכול לברא מגרעין אחד אילן שלם, הוא יכול בודאי גם כן לברא יש מאין המחלט לגמרי, כי כמו שאי אפשר להבין בריאת יש מאין כן אי אפשר להבין בריאת יש מיש כנ"ל. ומאחר שאנו רואין בריאת יש מיש בכל יום ובכל עת. אף על פי שאין אנו מבינים זאת בודאי אנו מחיבים להאמין גם בבריאת יש מאין. רק מחמת שבריאת יש מאין לאו כל אדם זוכה לראות כי אם הצדיקים בעלי רוח הקדש, על כן אי אפשר לציר זאת בשכל. וצריכין לסמך רק על אמונה. הנמשכת על ידי בעלי רוח הקדש האמתיים. נמצא שעקר התחזקות מה שצריכין להתחזק באמונה להאמין בחדוש העולם. הוא רק על התחלת הבריאה שהיתה יש מאין. והתחלת הבריאה היתה ממים שהיו ראשונים לכל הבריאה, כי המים ברא אותם ה' יתברך בתחלה כנזכר לעיל. נמצא שעקר אמונת חדוש העולם תלוי במים שהם ראשונים לבריאה. שהם העקר שנבראו יש מאין המחלט, כי מה שנברא אחר כך נברא ממים שהוא יש מיש שאלו החדושים של בריאת יש מיש אנו רואין תמיד בכל עת. ועל כן מחמת שעקר אמונת חדוש העולם הוא במים, על כן מים יש בהם שני כחות חסד ודין ימין ושמאל, כמובן בזהר מים אנון לימינא וכו' (זהר וארא דף כד) כי בם ידין עמים יתן אכל למכביר (איוב לו) ופרש רש"י משל לנחתום וכו' ועל כן המים מטהרין מכל הטמאות ואי אפשר לכנס לשום קדשה כי אם על ידי טבילה. או נטילה ורחיצה במים, כגון כהנים בעבודתן שאי אפשר לו להתקרב לשום עבודה כי אם על ידי טבילה וקדוש ידים ורגלים במים. וכן כלל ישראל לא נכנסו לברית כי אם על ידי טבילה במים וכו'. ולהפך מצינו שהמים עלולים לקבל טמאה. וכן אין האכל מכשר לקבל טמאה עד שיבוא עליו מים, כמו שכתוב: וכי יתן מים על זרע וכו'. כי עקר כל הקדשות והטהרות הם נמשכין כפי אמונת חדוש העולם, כי עקר הקדשה והטהרה, היא האמונה הקדושה. ולהפך עקר הטמאה והזהמא ותקף הדין הוא על ידי כפירות חס ושלום. ועל כן מחמת שעקר האמונה שהיא אמונת חדוש העולם הוא במים על כן צדיקים ילכו בם וכו'. שמי שזוכה לאמונה הוא מקבל על ידי המים כל הקדשות והטהרות. שכלם נמשכין מתחלת הבריאה שברא ה' יתברך את המים יש מאין שמשם כל הקדשות. כי בתחלת הבריאה היה הכל קדש כמבאר במקום אחר . אבל להפך פושעים יכשלו בם, שכל הכפירות שלהם הוא בבחינת מים דיקא שהם תחלת הבריאה יש מאין ששם עקר כפירתם ימח שמם כנ"ל. ועל כן המים עלולים לקבל טמאה. כי עקר אחיזת הטמאה למי שבא לטמא הוא בבחינת מים דיקא שהם תחלת הבריאה יש מאין. ששם מגיע עקר כפירתם שהוא עקר הטמאה כנ"ל:

אות י

וזה בחינת חמץ ומצה. שעקר הזהירות מחמץ למצה הוא במים דיקא כנ"ל, כי תכף כשבא מים על העסה תכף ומיד צריכין לזהר מאד מחמץ לבלי להשהות את העסה כלל. כדי שלא יתאחזו בהמים הכפירות של מצרים שכופרים בחדוש העולם ימח שמם שעקר כפירתם היא במים דיקא. שהם תחלת הבריאה יש מאין כנ"ל. ועקר הזהירות הוא לבלי להשהות את העסה שלא תחמץ במשך הזמן ועקר חמץ ושאור שנעשה במשך הזמן הוא על ידי הרוח והאויר כנראה בחוש שהעסה עולה ונתפחת כשנחמצת, שזהו על ידי האויר והרוח. ואז בפסח צריכין לזהר מזה מאד. שזהו עקר אסור חמץ ושאור שלא לאכל מעסה שעלתה בנפיחה ונחמצה, כי אז בשעת יציאת מצרים עדין לא נתברר בשלמות כח המדמה. מחמת שעדין לא היה מתן תורה ולא זכו עדין לרוח הקדש רוח נבואה בשלמות כנ"ל, על כן אז עדין יש שליטה לרוח שטות, 'רוח' דיקא. בחינת אויר ורוח טמא. שהוא בחינת רוח שטות, הפך רוח ואויר קדוש שהוא בחינת רוח הקדש, על כן צריכין לשמר אז את העסה מעת נתינת המים שלא תשהא. שלא ישלט בה רוח ואויר הטמא שהוא רוח שטות. שהוא רוח הטמא של המעוננים והמנחשים והמכשפים של מצרים שעל ידם מתקלקל המדמה. ובאים כפירות ואמונות כוזביות על ידם, דהינו כפירות בחדוש העולם שהוא בחינת מים כנ"ל. ועל כן אז בפסח בשעת יציאת מצרים שהוא קדם מתן תורה עדין לא זכו בשלמות לרוח הקדש כנ"ל, על כן צריכין אז לזהר מזה שזה עקר אסור חמץ לזהר שלא ישלט הרוח בעסה מעת נתינת המים שלא ישהא עד שישלט הרוח ויחמיץ את העסה חס ושלום. כדי שלא יתאחזו הכפירות במים שנמשכין מרוח שטות מחמת שעדין לא זכו לרוח הקדש בשלמות מחמת שעדין היה קדם קבלת התורה כנ"ל. אבל בשבועות שכבר קבלו ישראל את התורה. וזכו לרוח הקדש בשלמות על כן אז צריכין להביא שתי הלחם מחמץ דיקא, כי אז הרוח והאויר הוא בבחינת רוח הקדש אויר הקדשה שעל ידי זה מתברר המדמה יותר. ועל כן צריכין להביא חמץ דיקא, דהינו ששלטה בהם הרוח והאויר, כי אז הרוח והאויר נמשך מבחינת רוח הקדש שעל ידי רוח והאויר הזה מתברר המדמה יותר. וזוכין לאמונת חדוש העולם בשלמות. שזהו עקר הטהרה שזהו עקר בחינת יציאת מצרים כנ"ל:

וזה בחינת שתי הרחיצות שרוחצין בליל פסח במים, כי אז צריכין להמשיך מימי הטהרה ביותר. שהם בחינת אמונת חדוש העולם שעל ידי זה עקר הטהרה שזהו עקר בחינת יציאת מצרים כנ"ל:

אות יא

על-פי התורה הנ"ל מבאר ענין ברכת הריח שמברכין לפניו ולא לאחריו, כמבאר בשלחן ערוך על הריח מברכין לפניו אבל לאחריו אין צריך לברך כלום , כי מבאר בהתורה הנ"ל. שעקר האמונה זוכין על ידי ברור המדמה שזוכין על ידי שמתקרבין לצדיק אמתי. שהוא מנהיג הדור שיש לו בחינת רוח הקדש רוח נבואה, עין שם היטב ועל ידי זה זוכין לאמונת חדוש העולם. שזה אי אפשר להשיג בשום שכל כי אם באמונה, כי עקר חדוש העולם היה על ידי אמונה, כמו שכתוב: וכל מעשהו באמונה. ועל כן היה כל העולם תלוי עד ששי בסיון שקבלו ישראל את התורה כי אז זכו לרוח נבואה וכו'. שעל ידי זה נתברר המדמה וזכו לאמונת חדוש העולם וכו', עין שם. וחדוש העולם של לעתיד יהיה גם כן על ידי אמונה וכו' וחדוש העולם שלעתיד יהיה בבחינת ארץ ישראל. ואז יתנהג העולם בבחינת ארץ ישראל שהנהגתה על ידי השגחה ונפלאות שלא כדרך הטבע. ואז יתער שיר חדש שהוא שיר של נפלאות וכו'. שעל ידי שיר הזה גדלים כל הריחות והיראות שזהו בחינת קול המוכיח הראוי וכו', עין שם כל זה היטב:

ועל-כן אין צריכין לברך ברכה אחרונה על הריח, כי כל הברכות שמברכין על כל דבר תחלה וסוף, הכל היא בשביל לגלות האמונה הקדושה, הינו אמונת חדוש העולם כי על ידי הברכות שמברכין על כל דבר. מגלין שה' יתברך ברא וחדש את העולם וכל אשר בו. כמו שאנו מברכין המוציא לחם מן הארץ. בורא פרי העץ. בורא פרי האדמה וכו'. שעל ידי כל זה אנו מגלין אמונת חדוש העולם. שהוא היוצר הוא הבורא יתברך שמו. ובשביל זה צריכין לברך על כל דבר תחלה וסוף כי בברכה ראשונה מגלין אמונת חדוש העולם של עכשו, דהינו חדוש העולם הזה. כמו שאנו מברכין בתחלה בורא פרי העץ או בורא פרי האדמה וכו'. שבזה אנו מגלין שה' יתברך ברא את העולם הזה וכל אשר בו כנ"ל, אבל גם אחר האכילה צריכין לברך עוד ברכה אחרונה. וזה בשביל לגלות אמונת חדוש העולם של לעתיד, כי ברכה אחרונה מברכין אחר האכילה. אחרי שכבר נאכל ונתבטל ועבר מן העולם הדבר שאכלנו. ואזי עקר הברכה היא בבחינת אמונת חדוש העולם של לעתיד, כי כל דבר שבעולם יש לו התחלה ותכלית. ועקר הוא התכלית כי ה' יתברך לא ברא שום דבר לריק חס ושלום, רק כל דבר שבעולם דומם צומח, הכל כאשר לכל צריך שיבוא אל התכלית הטוב, דהינו בעת שיהיה חדוש העולם של לעתיד. שאזי יהיו נכללין כל דבר שבעולם בשרש חיותם. האדם שבשבילו נברא הכל כידוע ועל ידי החיות שהאדם מקבל מאיזה דבר בקדשה ובטהרה ובברכה בכונה כראוי על פי דין תורה הקדושה על ידי זה מעלה הדבר לשרשו. ועל ידי זה יבוא זה הדבר לתכליתו. בעת שיהיה חדוש העולם של לעתיד. ועל כן אחר האכילה שאז כבר הגיע הסוף של הדבר שאכל, כי כבר עבר ובטל מן העולם, אז עקר הברכה שמברכין על החיות שקבלנו מזה המאכל. היא שעל ידי זאת הברכה יעלה זה החיות של הדבר שאכל לתכליתו ושרשו בעת שיהיה חדוש העולם. שאז יגמר בשלמות התקון של כל הדברים שבעולם כידוע. ובשביל זה מברכין ברכה אחרונה בורא נפשות רבות וכו', כי עקר הברכה אחרונה היא בבחינת עולם הנפשות שהוא חדוש העולם שלעתיד. שאז יהיה עולם הנשמות והנפשות. ובשביל זה על הלחם שהוא עקר חיות האדם מברכין ברכת המזון. ועקר ברכת המזון הוא לברך ה' יתברך על ארץ ישראל שנתן לנו, כמו שכתוב: ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך על הארץ הטובה וכו'. כי ברכת המזון שהיא ברכה אחרונה, הוא בבחינת חדוש העולם של עתיד וחדוש העולם שלעתיד הוא בבחינת ארץ ישראל, כי אז יתחדש העולם בבחינת ארץ ישראל כנ"ל ועל כן עקר ברכת המזון הוא לברך ה' יתברך על ארץ ישראל. שזה עקר בחינת חדוש העולם שיתחדש בבחינת ארץ ישראל, שזהו בחינת הברכה אחרונה כנ"ל. ועל כן ברכה אחרונה חשובה יותר מברכה ראשונה, כי עקר הברכה מדאוריתא היא ברכה אחרונה שהוא ברכת המזון, כי חדוש העולם של לעתיד בודאי חשוב הרבה יותר מחדוש העולם של עכשו, כי עקר התכלית הוא העולם של לעתיד שהוא העולם הבא. וכל העולם הזה לא נברא כי אם בשביל לזכות לחדוש העולם של לעתיד שהוא עולם הבא אשרי הזוכה אליו:

אות יב

נמצא, שברכה ראשונה וברכה אחרונה שמברכין על כל דבר הוא בבחינת אמונת חדוש העולם של עכשו. שזהו בחינת ברכה הראשונה. ובחינת אמונת חדוש העולם של לעתיד שזהו בחינת ברכה אחרונה שהיא בשביל להעלות הדבר לתכליתו האחרון. שהוא בחדוש העולם של לעתיד כנ"ל. ועל כן על הריח אין צריך לברך ברכה אחרונה, כי כל עקר הריח נמשך מבחינת חדוש העולם של לעתיד כמבאר בהתורה הנ"ל. שכל הריחות גדלים מבחינת קול הנגון שיתער לעתיד בעת שיהיה חדוש העולם וכו' כנ"ל. ועל כן הריח הוא חיות הנשמה, כי עקר חיות הנשמה הוא מבחינת חדוש העולם של עתיד שהוא עולם הנשמות. אשר כל תשוקת הנשמה וחיותה ושעשועה הוא רק משם, כי הנשמה ממאסת בעולם הזה ואין לה חיות רק מהריח. הנמשך מחדוש העולם של לעתיד שהוא חיי העולם הבא, על כן אין צריכין לברך על הריח ברכה אחרונה. לגלות אמונת חדוש העולם של לעתיד. מאחר שכל עקר הריח נמשך רק משם כנזכר לעיל:

אות יג

כי באמת מה שאנו צריכין לברך על כל דבר תחלה וסוף. כדי לגלות אמונת חדוש העולם של עכשו. ואמונת חדוש העולם שלעתיד כנ"ל. כל זה הוא רק בשביל ברור המדמה. שעל ידי זה עקר האמונה, כי לכאורה קשה למה לנו לברך הברכה בפה מלא דיקא לגלות האמונה, הלא היה די במחשבה, שיאמין במחשבתו שה' יתברך ברא הכל. ועתיד לחדש הכל? אך מה שאנו צריכין לומר כל הברכות וההודאות בפה מלא דיקא, הכל הוא מחמת ברור המדמה. כי מחטא אדם הראשון. וכן כל אחד על ידי חטאיו על ידי זה נתבלבל המדמה. שזהו בחינת זהמת הנחש כמבאר בהתורה הנ"ל. שבלבול המדמה זהו בחינת זהמת הנחש. ועקר האמונה תלויה בהמדמה. וכפי שמברר כל אחד את הכח המדמה כמו כן זוכה לאמונה ולברר המדמה אי אפשר כי אם על ידי רוח נבואה רוח הקדש כנ"ל בהתורה הנ"ל. ובשביל זה צריכין לומר כל הברכות והתפלות וכו' בפה מלא דיקא. כדי לברר המדמה על ידי זה, כי על ידי הדבור הקדוש של הברכה והתפלה מתברר המדמה, כי הדבור דקדשה הוא בבחינת רוח ה' רוח הקדש, בבחינת רוח ה' דבר בי (שמואל ב כג) ועל כן על ידי שמדברין בפה מלא הדבורים הקדושים של הברכות והתפלות שהם נמשכין מבחינת רוח נבואה רוח הקדש. על ידי זה מתברר המדמה שעל ידי זה עקר האמונה כנ"ל. ועל כן אי אפשר לזכות לאמונה כי אם על ידי שמדברים דבורי אמונה בפה דיקא. כמו שכתב רבנו (בלקוטי תנינא סימן מד) האמונה תולה בפה של אדם. כמו שכתוב: אודיע אמונתך בפי הינו כנ"ל. כי אי אפשר לזכות להאמונה כי אם על ידי ברור המדמה שאינו מתברר כי אם על ידי הדבור בפה מלא כנ"ל:

אות יד

ועקר המדמה אין לו כח כי אם בעשיה גשמית ששם יש לו כח לבלבל. ושם צריכין עקר הברור של המדמה. שזה בחינת מה שכתוב בכתבים שעקר אחיזת הקלפות הוא בעשיה, כי עקר אחיזת הקלפות הוא על ידי כח המדמה שהוא בחינת נגה, בחינת עץ הדעת טוב ורע. שעקר אחיזתו בעשיה גשמית דיקא. ושם צריכין עקר הברור, כי דע כי כח המדמה הוא בחינת הממצע בין גשמיות לרוחניות, בין גוף לנפש. כי כח המדמה הוא בחינת תכלית הרוחניות של כל הגשמיים. והוא תכלית הגשמיות של הרוחניות. ועל כן הוא בחינת הממצע שמחבר גשמיות ורוחניות, כי כל הדברים הגשמיים שבעולם אנו יכולים לצירם במח כתבניתם ודמותם ממש. וזה הכח שמציר כל הדברים במח זה בחינת כח המדמה כי כח השכל האמתי הפנימי רחוק ונעלם מאד מכל מיני גשמיות. רק עקר הציור הוא על ידי כח המדמה כמבאר כל זה בספרים . וזה הציור שמצירין דבר גשמי במח. זה הציור הוא תכלית הרוחניות של אותו הדבר, אבל כנגד הדעת זה הציור הוא בחינת תכלית הגשמיות, כי אף על פי שאין בהציור שבדעת שום גשמיות, אף על פי כן מאחר שמציר בדעתו דבר גשמי הוא נחשב תכלית הגשמיות נגד פנימיות הדעת, אבל נגד הדבר הגשמי בעצמו הוא בבחינת תכלית הרוחניות. מאחר שאנו מעלין דבר גשמי אל המח. ומצירין ציורו לבד במח בלי שום גשמיות כלל. והבן הדבר היטב. נמצא שכח המדמה הוא בבחינת ממצע בין גשמי לרוחני. ורק על ידי הכח הזה יכולין להושיט ולהודיע ציור דבר גשמי להמח והדעת וכמבאר מזה בספרים. ועל כן שם בבחינת הכח המדמה שם עקר הנסיון והבחירה של כל אדם. ושם עקר אחיזת בחינת עץ הדעת שהוא בחינת נגה בחינת מתקלא שמשם עקר הנסיון והבחירה כידוע , כי עצם השכל הוא גבה ממלאך ורחוק בודאי מכל חטא ומכל תאוה. ומכל גשמיות העולם הזה. ולהפך גוף החמר הוא בחינת בהמה שאין לה שום בחירה. ואין לה כח להטות משום תאוה. ועקר הנסיון והבחירה הוא רק מחמת חבור הנפש והגוף. ועקר החבור הוא על ידי בחינת הכח המדמה שבאדם. שיש לו כח לנטות לכאן או לכאן, כי מי שזוכה לברר המדמה אזי זוכה על ידי זה לאמונה שלמה לאמונת חדוש העולם וכו' כנ"ל. ואז יזכה לעלות דרך המדמה אל עצם השכל הפנימי שהיא הנשמה. ועל ידי זה יזכה לרב טוב הצפון עין לא ראתה וכו' . כי המדמה הוא בחינת סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה וכו' . ולהפך להפך, כי כל הנפילות והירידות של כל הרחוקים שנתרחקו מה' יתברך. הכל היה על ידי שלא בררו המדמה על ידי התקרבות לצדיקים אמתיים וסמכו על דעת עצמן. ועל ידי זה נאבדו ונטרדו מן העולם. כי באמת הדעת והחכמה של כל בני אדם שבעולם. אפלו של החכמים הגדולים הכל הוא רק בחינת כח המדמה שרבו מערב בדמיונות כוזבים. ואין מי שיזכה לשכל אמתי. כי אם הנביאים בעלי רוח הקדש ושארי צדיקים אמתיים כיוצא בהם, כי בכל דור ודור נמצאים בעלי רוח הקדש אפלו אחר שפסקה הנבואה כמבאר באריכות בכתבי האר"י ז"ל וכמבאר בהתורה הנ"ל, עין שם. ומי שרוצה לזכות לחיים אמתיים, דהינו לאמונה שלמה שזה עקר החיים. אי אפשר לזכות כי אם על ידי שישתדל ויתאמץ ויבקש הרבה מה' יתברך שיזכה להתקרב לצדיקים אמתיים כנ"ל. שעל ידם דיקא יזכה לברר המדמה שעל ידי זה עקר האמונה כנ"ל. שזהו עקר בחינת קבלת התורה. על ידי שזכו להאמין במשה רבנו. שעל ידי זה זכו לקבל בחינת רוח נבואה רוח הקדש. ועל ידי זה נתקים העולם. כי על ידי זה נתגלה אמונת חדוש העולם כנ"ל בהתורה הנ"ל:

אות טו

נמצא שעקר אחיזת המדמה הוא רק בעשיה גשמית. ששם צריכין עקר הברור. ועל כן על הריח אין צריך לברך רק ברכה ראשונה. שאז עדין נאחז הריח בדבר גשמי על כן צריכין לברך הברכה ראשונה. כדי לברר בחינת המדמה. כדי לגלות אמונת חדוש העולם. אבל אחר שקבל הריח שאז הריח שקבל אינו מלבש בשום דבר גשמי והוא רק חיות הנשמה, על כן אין צריך עוד ברכה אחרונה, כי אין צריך ברור המדמה עוד. מאחר שכבר נתפשט מן הגשמיות שאז אין עוד שום שליטה להמדמה לבלבל חס ושלום. ועל כן הריח נכלל תכף בבחינת חיות הנשמה שהוא בחינת חדוש העולם של לעתיד. מאחר שאחר שמריחין הריח אין מלבש עוד בשום גשמי. ואין עוד כח להמדמה לבלבל כלל. מה שאין כן שארי דברים שגם אחר האכילה עדין נשאר בגוף גשמיות המאכל וצריכין לברר פנימיות החיות מכח המדמה שנאחז בגשמיות. כדי לכללו בהתכלית שהוא בחינת חדוש העולם של לעתיד. על כן צריכין לברך גם ברכה אחרונה בשביל ברור המדמה. כדי לגלות על ידי הברכה בפה בחינת חדוש העולם של לעתיד כנ"ל:

אות טז

וזה בחינת הדרך לארץ ישראל. מה שצריכין יסורים גדולים קדם שבאין לארץ ישראל, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שארץ ישראל הוא אחד מהדברים שבאים על ידי יסורין. וצריכין כמה טלטולים ולסבב דרכים רבים קדם שבאין לארץ ישראל. וגם אבותינו כשיצאו ממצרים לכבש ארץ ישראל. הסבם ה' יתברך בכמה דרכים שונים קדם שזכו לבוא לארץ ישראל, כמו שכתוב: ולא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא לארץ ישראל כפי שפרש רש"י שם. ויסב אלקים את העם דרך המדבר ים סוף וחמשים עלו וכו'. וזה בחינת חמשים יום של ספירת העמר כדי לזכות לקבלת התורה שעל ידי זה נתברר המדמה כנ"ל. שעל ידי זה זוכין לאמונת חדוש העולם שלעתיד שזהו בחינת ארץ ישראל כנ"ל, כי אי אפשר לבוא לארץ ישראל כי אם על ידי ברור המדמה. שעל ידי זה עקר האמונה, שעל ידי זה יהיה חדוש העולם שלעתיד, שזהו בחינת ארץ ישראל כנ"ל. ועל כן צריכין לסבב הדרך ולסבל כמה טלטולים בכמה מקומות משנים, כי עקר אחיזת המדמה הוא בארץ הגשמי הזה, כי הארץ היא תכלית הגשמיות ששם עקר אחיזת המדמה. וזהו בחינת מעלת ארץ ישראל שהיא ארץ גשמי שקדושה בקדשה כזו עד ששם על ידי הארץ הקדושה הגשמי דיקא, זוכין לאמונה שלמה בתכלית השלמות, כי הארץ הגשמי היא קדושה שם כל כך עד שהארץ הגשמי דיקא של ארץ ישראל הוא בבחינת ברור המדמה. שעל ידי זה עקר האמונה ועל כן צריכין לסבל כמה טלטולים בכמה מקומות משנים. הכל בשביל ברור המדמה, כי בכל מקום שבאין לשם בעת שעוסקין בהדרך של ארץ ישראל. ושם בכל מקום ומקום יש בלבולים של בלבול המדמה. ועל ידי שהולכין דרך שם בשביל לבוא לארץ ישראל. מאחר שפנימיות תכלית כונתו שהולך בכל אלו המקומות. הכל היא בשביל לבוא לארץ ישראל, על ידי זה הוא מברר בכל מקום ומקום ניצוצי האמונה שנפלו על ידי בלבול המדמה שנאחז בזה המקום. ועל כן בכל פסיעה ופסיעה שהולך בשביל הנסיעה לארץ ישראל או לשאר דבר שבקדשה. ובפרט להתקרב לצדיק אמתי, אזי בכל פסיעה ופסיעה הוא מברר המדמה בכל מקום שדורך שם. מאחר שכונתו בשביל ארץ ישראל שמשם עקר ברור המדמה כנ"ל. ועל כן על פי רב צריך לסבב הדרך הרבה, הכל כפי מה שצריך לברר המדמה, כפי שרש נשמתו. וכפי מעשיו שעשה בגלגול זה ובגלגולים אחרים. ואז יזכה לבוא לארץ ישראל ששם עקר תכלית שלמות תקון המדמה כי שם היא בחינת חדוש העולם של לעתיד שיהיה בבחינת ארץ ישראל כנ"ל בהתורה הנ"ל:

ובשביל זה נקרא הארץ אדמה. לשון דמיון, הינו בחינת המדמה, כמו שכתוב: וביד הנביאים אדמה. כי עקר אחיזת המדמה הוא בבחינת הארץ שהוא תכלית הגשמיות כנ"ל. ובשביל זה נקרא האדם בשם אדם על שם המדמה. שהוא לשון דמיון בחינת מדמה. כי עקר האדם נברא בשביל הבחירה שהוא תלויה בכח המדמה כנ"ל:

אות יז

וזה בחינת ספירת העמר שהוא כדי שיטהרו נפשות ישראל מזהמתם, הינו מזהמת מצרים שהיא בחינת זהמת הנחש שהיא בחינת בלבול המדמה, כמבאר בהתורה הנ"ל. שבלבול המדמה הוא בחינת זהמת הנחש. ועקר הקדשה והטהרה של איש הישראלי הוא כשזוכה לטהר ולברר המדמה. שזהו בחינת הברור והטהרה מזהמת הנחש כנ"ל. שזהו עקר עבודת האדם כידוע . ובשביל זה צריכין לספר ספירת העמר קדם קבלת התורה כדי לטהרנו מזהמת הנחש, הינו מבלבול המדמה כנ"ל. ועל כן צריכין לספר הימים, כי הספירה והמנין הוא בבחינת המדמה ששם כל הדמיונות והתמונות, כי עקר הספירה והמנין הוא רק במקום שיש שנויים ודמיונות, כי למעלה בתכלית השרש כלו אחד. ואין שם שום דמיון ושם כלו אחד. ואין שיך שם ספירה ומנין כלל. ועקר הספירה במקום שיש שנוי התמונות והדמיונות והציורים של כל הנבראים שבעולם. שכל אחד משנה מחברו בדמותו ותבניתו. ושם עקר הספירה והמנין. וכל השנויים והדמיונות והתמונות כלם הם בבחינת כח המדמה. ועל שם זה נקרא מדמה לשון דמיון ותמונה, כי המדמה בשרשו גבה מאד. כי נמשך משרש התחלת נקדת הבריאה שהיא תחלת הצמצום, כי תכף כשנתהוה הצמצום של התחלת הבריאה כידוע, תכף התחיל שרש המדמה, כי המדמה הוא בחינת צמצום השכל. כמו האדם כשנסתלק שכלו כגון בשנה וכיוצא אין נשאר אצלו רק המדמה שהוא רק הרשימו של השכל. וכמו כן למעלה בשרשו תחלת הצמצום שהוא בחינת הסתלקות אור השכל העליון שהוא שרש כל הבריאה כלה כידוע, כי בלא זה לא היה מקום לבריאה. ולא היה אפשר להתהוות שום נברא וכו'. זאת הבחינה של תחלת הצמצום זהו בחינת שרש המדמה. שמשם שרש הבחירה כנ"ל, כמובן בספרים ובפרט בדברי רבנו זכרונו לברכה ששרש הבחירה נמשך מתחלת הצמצום שזהו בחינת שרש המדמה כנ"ל. וזאת הבחירה הוא בחינת כח ההיולי הנזכר בספרי המחקרים ששם כלם נבוכים בדעות זרות ונבוכות אשר על ידי חקירות אלו הנמשכין משם רבים נתפקרו, כי באמת אי אפשר להבין ולהשיג ענין זה בדעת אנושי כלל. ועל זה נאמר במפלא ממך אל תדרש . כי הוא סוד סתרי מעשה בראשית. וצריכין לסמך רק על אמונה שהיא בחינת ברור המדמה. שהוא שרש הבריאה באמת, כמו שכתוב: וכל מעשהו באמונה. (ועין מזה בדברינו בכמה מקומות). וזה עקר בחינת אמונת חדוש העולם, כי חדוש העולם אי אפשר להשיג בשכל. מחמת שאי אפשר להבין בשכל תחלת שרש הבריאה. אשר מזה באים כל הקשיות שלהם ובודאי אי אפשר להבינו, כי תחלת שרש הבריאה נמשך מהסתלקות השכל, מבחינת חלל הפנוי שהוא תחלת הצמצום שהוא בחינת שרש המדמה. שהוא הסתלקות השכל ולא נשאר רק הרשימו שהיא בחינת שרש כח המדמה שעל ידי הרשימו הזאת. יש כח ביד האדם להתחזק באמונה שלמה אם ירצה, אבל אם ירצה לחקר ולהבין בודאי יפל באין סומך, כי אי אפשר להבין כי השכל נסתלק משם. רק על ידי הרשימו שנשאר שהיא בחינת שרש כח המדמה. על ידי זה יש לו כח להאמין באמונה שלמה בהאמת, כי זה הכח השאיר ה' יתברך בהרשימו שנשארה אחר הצמצום. שיהיה כח על ידי הרשימו הזאת להתחזק באמונה מי שירצה. ושם עקר שרש הבחירה. ששרשה אמונה שהיא יסוד כל המצוות, כמו שכתוב: כל מצותך אמונה. וכמו שכתוב: בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחיה. ומשם שרש כל השמות והכנויים והתארים והשבחים של ה' יתברך. שכלם הם בבחינת המדמה דקדשה, כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה בהתורה הנ"ל בסופה על פסוק ליום חגנו, עין שם. מבאר שם שכל השבחים והתארים שאנו מתארין ומשבחין אותו יתברך כלם הם בבחינת המדמה, כי בפנימיות השכל ה' יתברך מפשט מכל השבחים והתארים, עין שם. כי ה' יתברך למעלה מכל השמות והכנויים והתארים כידוע. ואלו לא היה הצמצום לא היה שום בריאה. ולא היו יכולין לקרותו יתברך בשום שם. רק מאהבתו וחמלתו שרצה להיטיב לזולתו. צמצם עצמו כביכול עד שסלק אור השכל ופנה מקום לבריאת העולמות. ולא נשאר שם כי אם הרשימו. בחינת שרש כח המדמה שהוא כח האמונה, דהינו הכח שיש להאדם להאמין בהאמת כנ"ל. ועל ידי זה נתהוו כל המדות וכל הבריאה. ועל ידי זה נתן לנו רשות לקרותו באלו השמות והכנויים והתארים והשבחים. ושם מתחיל הספירה והמנין, כי לפני אחד מה אתה סופר כידוע ועקר שרש המנין והספירה מתחיל אחר הצמצום שהוא שרש המדמה כנ"ל. נמצא, שהספירה והמנין הוא בבחינת המדמה כנ"ל. ועל כן על ידי מצות ספירת העמר, 'ספירה' דיקא. על ידי זה מבררין המדמה, כי עקר הספירה היא בבחינת המדמה כנ"ל. ועל כן סופרין לעמר, כי עמר שעורים הוא בחינת תקון וברור המדמה, כי כח המדמה הוא כח הבהמיות, כי גם הבהמה יש לה כח המדמה ושעורים הם מאכל בהמה. ועל ידי העמר שמביאין מן השעורים שהוא מאכל בהמה ומניפין אותו לה' יתברך בכל הששה קצוות מעלה ומוריד למי שמעלה ומטה שלו, מוליך ומביא, למי שארבע רוחות שלו. על ידי זה מבררין המדמה שהוא בחינת כח הבהמיות. וממשיכין אמונת חדוש העולם שה' יתברך ברא הכל. כל הששה קצוות. ועל כן סופרין אחר כך הימים לעמר, כי על ידי שסופרין ומונין הימים לעמר. על ידי זה מבררין המדמה שהוא בחינת ספירה ומנין, בחינת עמר שעורים שהוא מאכל בהמה כנ"ל. ועל ידי זה זוכין לטהר עצמנו מזהמת הנחש שהוא בלבול המדמה כנ"ל. ועל ידי זה זוכין לקבלת התורה שאז נשלם תקון וברור המדמה בתכלית השלמות:

אות יח

כי עקר ברור המדמה על ידי קבלת התורה שהיא רוח נבואה כנ"ל בהתורה הנ"ל, אבל אי אפשר לקבל את התורה כי אם על ידי שאנו עוסקין בתחלה לקדש עצמנו להמשיך עלינו קדשת ברור המדמה. שנמשך מקדשת קבלת התורה:

כי זה כלל בכל הדברים שבקדשה כשאדם רוצה לעשות איזה דבר שבקדשה כדי לזכות לתכלית הטוב שזוכין על ידי מצוה הזאת, אזי אי אפשר לו להגיע לקדשה זאת כי אם כשמסיעין לו מן השמים ומאירין עליו ההארה בהעלם משרש הקדשה הזאת שהוא רוצה להגיע אליה ובלא זה לא היה אפשר לו לעולם להגיע לקדשה זאת למשל לענין קיום מצוה אחת כגון כשאדם רוצה לזכות לקנות אתרוג נאה ומיניו ויש לו מניעות רבות על זה, כגון שאין אתרוגים מצויים. או שהם ביקר גדול והוא עני ואין לו ממון לקנותו. והוא משתוקק ומתגעגע ומתיגע ביגיעות ומחפש דרכים איך להשיג ולהגיע לקנות האתרוג, אזי הבא לטהר מסיעין לו, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה . והסיוע דלעלא הוא ממקור שרש הקדשה של המצוה הזאת שהוא עוסק להגיע, דהינו לענין זה שרוצה לקנות אתרוג אזי שולחין עליו הארה מלמעלה. משרש קדשת האתרוג וזאת הקדשה הולכת לסיעו ולחזק רצונו נגד המניעות שמתגברים עליו. עד שזוכה למצא האתרוג. וזה בחינת הבא לטהר מסיעין לו, כי הסיוע הוא משרש הקדשה הזאת שהוא רוצה להשיגה. וכן היא בכל המצוות. ולולי זאת לא היה באפשרי להאדם לעמד כנגד המניעות העומדים כנגדו למנעו מן הקדשה. כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה אלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו היה נופל בידו. והעזר והסיוע הוא מזאת הקדשה בעצמה כנ"ל. ובפרט כשאדם רוצה להשיג איזה קדשה הנוגעת לכלל יהדותו כגון להתקרב לצדיקים וכשרים אמתיים. שעקר ברור המדמה שעל ידי זה עקר האמונה תלויה בהם או כשרוצה לבוא לארץ ישראל שהיא כלליות הקדשה שאזי מתגברים כנגדו המניעות בלי שעור. ואם לא היה הקדוש ברוך הוא עוזרו לא היה אפשר לו לשבר המניעות ולבוא להצדיק או לארץ ישראל. אך ה' יתברך עוזרו ומסיעו בכל פעם והסיוע הוא ששולח עליו הארה וקדשה מהצדיק בעצמו. או מארץ ישראל בעצמה ועל ידי ההארה הזאת יש לו כח לשבר המניעות ולבוא לארץ ישראל ולהצדיק האמת כנ"ל וזה בחינת מה שפרש רש"י על פסוק:

ואשד הנחלים אשר נטה לשבת ער (במדבר כא) שכיון שרצו ישראל לכנס לארץ חרד ההר של ארץ ישראל ובא לקראתם כחתן לקראת כלה וכו', הינו כנ"ל. שמחמת שרצו לכנס לארץ ישראל בא קדשת ארץ ישראל לקראתם וסיעה אותם להכניע האמורי והאמות שהם בחינת המונעים מארץ ישראל ואז מחמת שרצו כל ישראל לכנס לארץ ישראל נתעוררה קדשת ארץ ישראל ויצאה לקראתם בהארה גדולה כל כך עד שגם בגשמיות נתקרב ההר ובא לקראתם כמו שפרש רש"י שם. ועל כן קדם קבלת התורה שתכליתה היא לזכות לברור המדמה. כדי לזכות לאמונת חדוש העולם שעל ידי זה נזכה לחדוש העולם של לעתיד שהוא בחינת ארץ ישראל שעל ידי זה יתעורר שיר של נפלאות וכו'. שזהו עקר התכלית שעל ידי כל זה נזכה להכיר את בוראנו ויוצרנו יתברך, על כן קדם קבלת התורה אנו צריכין לספר ספירת העמר. כדי להמשיך עלינו קדשת ברור המדמה על ידי מצוה זאת כנ"ל. שזהו בחינת קדשת קבלת התורה כנ"ל. ועל ידי זה שאנו ממשיכין עלינו קדשה זאת של קבלת התורה. על ידי זה בעצמו יש לנו כח לקבל את התורה בשבועות. ואז זוכין לתכלית שלמות תקון ברור המדמה כנ"ל:

אות יט

ועל-פי זה תבין מה שמבאר בהתורה הנ"ל. שצריכין לראות להשתדל מאד להתקרב לצדיק אמתי. כדי לזכות לברר המדמה. שעל ידי זה יזכה לאמונה שלמה שהיא העקר כנ"ל. ולכאורה קשה. הלא גם להצדיק האמת בעצמו אי אפשר להתקרב כי אם על ידי אמונה, כי אם לא יהיה לו אמונה, לעולם לא יזכה להתקרב להצדיק האמת. כי יפלו לו עליו קשיות שאי אפשר להבינם בדעתו. מחמת שהצדיק גבה ונשגב ונעלם משכל העולם מאד. ואם כן נפל פתא בבירא, מהיכן יזכה לאמונה. הלא אי אפשר לזכות לאמונה כי אם על ידי הצדיק. ולהצדיק בעצמו אי אפשר להתקרב כי אם על ידי אמונה. וענין כזה קשה עוד בכמה מקומות, כי מצינו רב הדברים שתלויים זה בזה. ואם כן מהיכן ההתחלה. וכמבאר מזה בדברי רבנו זכרונו לברכה שאמר שיש כמה דברים שתלויין זה בזה. ואין יודעין מהיכן ההתחלה. אך באמת גם זה מסוד סתרי הבחירה, כי כח הבחירה של האדם אי אפשר להבינו, כי כח הבחירה היא מגדלת נפלאות הבריאה אשר בכל הבריאה כלה מראש ועד סוף לא נמצא דבר נפלא יותר מזה, כמבאר בספרים שכח הבחירה הוא חדוש נפלא ונורא יותר מכל החדושים של כל הבריאה כלה. והוא מובן מאד לכל משכיל. שאין שום דבר בכל הבריאה שיהיה חדוש כל כך כמו הבחירה שברא ה' יתברך כח במין האנושי שיהיה לו כח לעשות רצונו יתברך או למרות עיני כבודו חס ושלום, ובאמת אי אפשר להבין בשום שכל שרש הכח של הבחירה. ועקר כח הבחירה נמשך מהעדר הידיעה וכמובן בדברי רבנו זכרונו לברכה . והכלל, שהאדם צריך לבחר רק בהאמת לאמתו. ולהשתוקק תמיד אל האמת באמת, כי יש נקדה דקדשה בכל אחד מישראל שהיא נקדת האמונה הקדושה. שעל ידי זה בפנימיות נפשו הוא רוצה וחפץ מאד להתקרב להאמת, דהינו להצדיק האמת שהוא שרש כל העולמות, כמו שכתוב וצדיק יסוד עולם וכמבאר מזה בדברי חכמינו זכרונם לברכה . ואזי כשהאדם מתחיל להשתוקק להתקרב להצדיק אמתי. אזי הבא לטהר מסיעין לו, הינו שנמשך עליו ההארה משרש קדשת הצדיק בעצמו. ועל ידי זה הוא זוכה להתגבר בהשתוקקות וכסופים ורצונות חזקים יותר. וכל מה שמתגבר ברצון חזק יותר להתקרב להצדיק. נמשך עליו קדשת הצדיק יותר. ומסיעו ביותר לשבר המניעות עד שזוכה לבוא להתקרב אליו. ואזי יזכה על ידי הצדיק לאמונה וכל טוב כנ"ל. וענין זה מרמז קצת גם בכתבי האר"י ז"ל, שמבאר שם , שכשאדם רוצה לעשות איזה מצוה אזי באה זאת הנשמה שהיתה עוסקת במצוה זאת ומסיעה לו לעשות המצוה, ובלא זה לא היה יכל לגמרה מעצם המניעות של הבעל דבר. וזה סוד הבא לטהר מסיעין לו, עין שם הינו כנ"ל. כי הנשמה שעסקה בחייה במצוה זאת היא נכללת עכשו בשרש קדשת המצוה הזאת, כי כפום מה דאתדבק בר נש בהאי עלמא הכי וכו'. ועל כן כשאדם רוצה עכשו בזה העולם לקים מצוה זאת באה עליו נשמת אותו צדיק. ועל ידי זה נמשך עליו שרש הקדשה של המצוה הזאת, כי שם נכללה נשמה של זה הצדיק כנ"ל ועל ידי זה זוכה לגמר המצוה הזאת וכנ"ל:

אות כ

וזה בחינת מה שכתבנו למעלה בתחלת הדרוש הזה שהכח של הבעל כח שיכול להתפלל תפלה בבחינת דין. נמשך מאמונת חדוש העולם. שהיא בחינת כח מעשיו הגיד לעמו וכו', עין שם. ולכאורה מבאר בהתורה הנ"ל להפך, כי שם מבאר להפך שעל ידי התפלה של הבעל כח הנ"ל. זוכין לכל הבחינות המבארין שם עד שזוכין לאמונת חדוש העולם, עין שם. אך על פי הנ"ל מבאר הכל על נכון, כי באמת בכל הקדשות כלם זה תלוי בזה. ונעוץ תחלתו בסופו וסופו בתחלתו, כי בודאי זה הבעל כח הנ"ל שמתפלל תפלה בבחינת דין שעל ידי זה זוכה לכל הבחינות הנזכרות לעיל. עד שזוכה לגלות אמונת חדוש העולם. כל כחו מקבל משם בעצמו מבחינת שרש האמונה הנ"ל. ובלא זה לא היה לו כח לזה, אך מחמת שהוא כבר קבל קדשה משם על ידי זה יש לו כח להתפלל תפלה בבחינת דין הנ"ל. עד שזוכה לבוא לזה בשלמות לגלות אמונת חדוש העולם כנ"ל. וכן היא בכל הקדשות שבעולם כנ"ל. ועל פי זה יתרצו לך כמה קשיות כאלה בדברינו בכמה מקומות:

אות כא

וזה בחינת והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום ורוח אלקים מרחפת על פני המים . ודרשו חכמינו זכרונם לברכה דא רוחו של משיח (זהר ויחי ר"מ) הינו בחינת הנ"ל שגם בתחלה כשהיה העולם תהו ובהו וחשך. היה אז תכף קיום העולם על ידי רוחו של משיח שיבוא בקץ העולם, כי ה' יתברך מגיד מראשית אחרית. וממשיך תקון העולם בעת החרבן והגלות מקץ האחרון. שהוא בחינת רוחו של משיח שהוא עקר תקון העולם בסוף קץ האחרון. וממנו ממשיך תקון לקיום העולם גם בעת החרבן והגלות, ובלא זה לא היה לנו שום קיום חס ושלום, בתקף הגליות. ובפרט בגלות הארך המר הזה. אשר ירדנו פלאים בגשמיות ורוחניות וכל אחד ואחד ירד ונפל למקום שנפל. כמו שיודע כל אחד בנפשו ולולא ה' שהיה לנו שהוא ממשיך עלינו גם עכשו בתקף עמק נפילתנו וגלותנו הארה נפלאה בהעלם גדול מרוחו של משיח שיבוא במהרה בימינו. לולא זאת כבר אבדנו בענינו. וכל זה מרמז בפסוק והארץ הנ"ל, כי רבותינו זכרונם לברכה דרשו פסוק זה על כל הגליות שמרמזים בתהו ובהו וחשך וכו', כמבאר במדרשים . אך כל הקיום שלנו בגליותנו בפרט בגלות הזה הוא על ידי בחינת ורוח אלקים מרחפת על פני המים דא רוחו של משיח. שמרחף על פני מימי התהום. שלא יבלעו אותנו לגמרי חס ושלום, שעל ידי זה לבד יש לנו קיום, הינו כנ"ל שה' יתברך ממשיך הקדשה מהתכלית האחרון. כדי שיהיה לנו כח להתגבר להתעורר לשוב אליו יתברך וכנ"ל:

אות כב

וזה בחינת מה שה' יתברך מקדים רפואה למכה. כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: אחר הדברים האלה גדל המלך אחשורוש וכו'. אחר שברא ה' יתברך רפואה למכה, הינו כנ"ל. שבשעת תקף הגלות הוא ממשיך הארה מסוף הגאלה כנ"ל. ואף על פי כן עדין יש סכנה גדולה כמו שהיה אז בימי אחשורוש. שאף על פי שכבר היתה הכנה לגאלה על ידי אסתר כנ"ל אף על פי כן היו ישראל נתונים עדין בצרה וסכנה גדולה. והיו תלויים בסכנה גדולה כחוט השערה עד אשר הכרח מרדכי ליצא בתוך העיר ויזעק זעקה גדולה ומרה וכו' וכמבאר בדברי חכמינו זכרונם לברכה גדל עצם הסכנה שהיה לישראל אז, כי הרפואה שהכין ה' יתברך קדם למכה היה רק בחינת הארה הנ"ל שנמשכת על האדם בתחלה כשרוצה לכנס אל הקדשה כדי שיהיה לו כח לעמד בנסיון ובלא זה לא היה אפשר לו לעמד בנסיון כלל. אבל אף על פי כן עדין הוא בסכנה גדולה בשעת הנסיון, כמו כן לענין הנ"ל של הנס של פורים כי הכל אחד, כי עקר הצרה והסכנה שהיתה בימי המן הכל הוא בחינת צרת הנפש, כי עקר הוא גלות וצרת הנפש שרחוקה מה' יתברך על ידי מעשיהם הרעים, כי אז בימי המן התגברה הסטרא אחרא זהמת עמלק כל כך עד שהחטיאו את ישראל בכל החטאים שחשבו רבותינו זכרונם לברכה. עד שעל ידי זה באה עליהם הצרה והסכנה הנ"ל. וה' יתברך חשב מחשבות והקדים הרפואה להמכה והצרה. ונלקחה אסתר לבית אחשורוש שזהו בחינת תפלה בבחינת דין של הבעל כח וכו' כנ"ל. שעל ידי זה היה להם כח להתעורר לתשובה כאשר עשו באמת כמבאר במגלה. ועל ידי זה זכו לגאלה וכנ"ל. וכן הוא בכל אדם ובכל זמן וכנ"ל. וזה בחינת עקר הנסיון של האדם. שכשה' יתברך מרחם עליו ושולח עליו הארה בהעלם גדול מבחינת גבה מאד כדי שיתעורר לתשובה בתקף עמק נפילתו. אזי צריך להתגבר כארי להתעורר לתשובה. ואז יסיעו ה' יתברך בכל פעם עד שיזכה לשוב אליו יתברך מכל מקום שהוא, כי אין שום יאוש בעולם כמבאר בדברינו כמה פעמים:

אות כג

וזה בחינת אלקי מתימן יבא וכו' וכתיב ה': מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן. ודרשו רבותינו זכרונם לברכה על זה: מלמד שהחזיר הקדוש ברוך הוא על כל עובדי כוכבים שיקבלו את התורה ולא רצו, הינו שהאיר עליהם הרהורי תשובה משרש קדשת התורה אבל הם לא רצו להתעורר ולשוב אליו יתברך, על כן מאס בהם ובא לישראל. ותכף שהאיר עליהם בהעלם הארה הנ"ל נתעוררו לשוב אליו. ועל ידי זה בחר בהם מכל העמים, אבל מחמת שבחינה זאת אי אפשר להבין בשכל אנושי כלל. איך ה' יתברך מתגלגל עם כל אדם לקרבו אליו. שזהו סוד סתרי הבחירה וכנ"ל, על כן נקראים ישראל עם סגלה. מחמת שאי אפשר להבין זאת מפני מה בחר בישראל מכל העמים. כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה בהתורה עתיקא טמיר וסתים בסימן כא. שבשביל זה נקראים ישראל עם סגלה וכו', עין שם. כי זה הענין אי אפשר להבינו כלל. וכמו כן בכל דור ודור. אי אפשר להבין מפני מה זכו אלו להתקרב להצדיק האמת יותר משאר אנשים, כי כל זה הוא בחינת סגלה שאי אפשר להבין כלל, אבל באמת צדיק ה' בכל דרכיו ולא עולתה בו. ובודאי גלגל ה' יתברך בהעלם גדול עם כל אחד שיזכה להתקרב אל האמת. וכפי ההתעוררות של כל אחד כן הוליך אותו ה' יתברך לרחק או לקרב, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו. רק שאי אפשר להבין זאת עכשו בשום שכל. ועל כן נקראין ישראל עם סגלה כנ"ל:

אות כד

ובשביל זה קורין פרשת במדבר קדם שבועות. שהוא מדבר ממספר בני ישראל. וכמו שנתנו רבותינו זכרונם לברכה סימן על זה מנו ועצרו. כי מספר בני ישראל זהו בחינת ברור המדמה שזהו עקר בחינת קבלת התורה בשבועות כנ"ל, כי עקר ברור המדמה הוא על ידי נפשות ישראל דיקא, כי ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זהמתן זהמת הנחש שהוא בלבול המדמה כנ"ל, כי עקר תקון המדמה תלוי בנפשות ישראל. שבשבילם נבראו כל העולמות והם השרש והחיות של כל העולמות כלם ובהם תלויים כלם, כמבאר כל זה בכל ספרי רז"ל. כי איתא בכתבים שיש בחינת ממצע בין כל שנוי הברואים שבעולם כי בין דומם לצומח יש ממצע וכן בין צומח לחי וכן בין חי למדבר, כמבאר כל זה בספרים. ומבאר שם בכתבים שיש בחינת ממצע לבין כלליות העולמות להבורא יתברך שמו והוא נפש הישראלי שהיא גבה מאד בשרשה והיא חלק אלקי ממש והיא הממצע והמחבר בין כלליות כל העולמות להבורא יתברך. ועל ידה נמשך השפע והחיות והקיום לכל העולמות כלם ועל כן בישראל תלוי הכל כידוע . וכל בחינות אלו שהם בחינת ממצעים, כלם הם בחינת כח המדמה שהוא החבור בין הנפש והגוף, כי המדמה הוא בחינת מדמה מלתא למלתא. ומחבר ומקשר שני הפכים יחד. ושרש המדמה למעלה למעלה בקדשה נמשך מנפש הישראלי שהיא היא המחברת עליונים ותחתונים, כי הוא בחינת הממצע והחבור בין הבורא יתברך לכלליות העולמות כנ"ל. ובאמת נפש הישראלי בשרשה גבוה מאד מאד והיא חלק אלקי ממש. ונכללת בו יתברך בתכלית האחדות, כי קדשא בריך הוא וישראל ואוריתא כלא חד , רק שיש בנפש הישראלי כח הזה שהוא הבחינה הבחינה האחרונה שבנפש הישראלי. והוא כח המדמה שמחבר הגשמי והרוחני שעל ידי זה נמשך החיות והשפע לכל העולמות כנ"ל. וכמובא בספרים שכח המדמה הוא הכח האחרון שבנפש האדם שהוא בחינת כח הבהמיות שבאדם. נמצא שעקר כח המדמה שרשו נמשך מנפש האדם, דהינו מנפש הישראלי ועל כן עקר קשור כל העולמות תלוי בנפש הישראלי. ועל כן עקר ברור המדמה שבזה תלוי עקר האמונה שהיא יסוד הכל תלוי בנפש הישראלי כנ"ל. ועל כן נצטוינו לספר את בני ישראל, כי הספירה היא בבחינת המדמה כנ"ל, על כן על ידי שסופרין נפשות ישראל על ידי זה נתברר המדמה כי עקר ברור המדמה תלוי בנפשות ישראל כנ"ל. ועל כן קורין פרשה זאת קדם שבועות שהיא קבלת התורה שזה עקר ברור המדמה עקר אמונת חדוש העולם שכל העולם היה תלוי עד יום זה שהוא ששה בסיון, כי עקר תקון כל העולמות הוא על ידי ברור המדמה שנתברר על ידי קבלת התורה שבזה תלוי עקר האמונה שהיא אמונת חדוש העולם שהוא יסוד הכל כנ"ל:

אבל מחמת שעקר אחיזת הסטרא אחרא והקלפות היא על ידי כח המדמה שזהו בחינת זהמת הנחש שהוא בלבול המדמה כנ"ל, כי מהמדמה משם אחיזת עץ הדעת טוב ורע, בחינת נגה וכו' כנ"ל, על כן אסור למנות את ישראל כי אם על ידי השקלים שלוקחין מהם. כדי שלא יתאחזו סטרא דמותא חס ושלום, על ידי המספר שהיא בחינת המדמה שמשם נאחזו זהמת הנחש שהביא מיתה לעולם רחמנא לצלן, וזה שכתוב: כי תשא את ראש בני ישראל וכו' ונתנו איש כפר נפשו לה'. ולא יהיה בהם נגף בפקד אתם. כי השקלים נותנים לנדבת המשכן ולקרבנות צבור. שכל זה הוא בחינת ברור המדמה, כי הקרבנות שמביאין מן הבהמות שהם בחינת כח המדמה כנ"ל. על ידי זה נתברר המדמה ועל כן הקרבנות מכפרין על החטאים, כי כל החטאים באין על ידי בלבול המדמה שהוא כח הבהמיות, כי כל התאוות הם מעשה בהמה שזהו בחינת זהמת הנחש שהוא בלבול המדמה כנ"ל. שמשם כל החטאים. ועל כן על ידי הקרבנות שמביאין מן הבהמות. על ידי זה נתברר המדמה ונתכפרין כל החטאים. וזה בחינת מעשה המשכן, כי כל הציורים והדמיונות שהיו במשכן שהיה בו כל הגונין זהב וכסף ונחשת ותכלת וארגמן וכו' מעשה רוקם מעשה אורג וכו', הכל היה בשביל ברור המדמה שבו כל התמונות והדמיונות כנ"ל. בשביל לכפר על מעשה העגל שהוא עבודה זרה וכפירות שנמשך מבלבול המדמה. שמשם כל הכפירות ואמונות כוזביות כנ"ל בהתורה הנ"ל. ובשביל זה נצטוו אז למנותם דיקא על ידי השקלים. כדי לברר המדמה בשרשו, כי זה ידוע שאין הדין נמתק אלא בשרשו. ובשביל זה נקראים שקלים, כי שם בבחינת המדמה עקר המשקל והמתקלא, כי שם עקר הבחירה והנסיון וכו' כנ"ל:

אות כה

ובשביל זה אנו מתחילין עכשו מקריאת פרשת שקלים. כי עכשו ההתחלה של הגאלה ותקון כל העולמות הוא מפורים. כמו שמובן מרמזי דבוריו הקדושים של רבנו זכרונו לברכה. בעת שאמר התורה על פסוק מ'מצרים ו'לא י'ראו פ'ני ר'יקם שהוא ראשי תבות פורים. שאמר אז כי מתחלה היו כל ההתחלות מפסח שהוא יציאת מצרים. ועכשו וכו' ופסק באמצע ולא סים דבריו. ומתוך דבריו הבנתי שעכשו ההתחלה מפורים. שהוא מחית עמלק שהיא עקר הגאלה של משיח, כי ראשית גוים עמלק ומלחמה לה' בעמלק מדר דר עד דורו של משיח, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה . וזה בחינת מה שכתבתי לעיל שה' יתברך מקדים רפואה למכה. כי ה' יתברך ראה שבגלות האחרון המר הזה שהוא גלות אדום שהוא עמלק לא היה לנו קיום חס ושלום, אם לא שימשיך עלינו הארה נפלאה ועצומה מקץ האחרון שהוא גאלה אחרונה של משיח, כי כל מה שהחולה גדול ביותר צריכין להחיותו ברפואות וחיות יקרים ביותר. על כן בנפלאותיו הגדולים הקדים רפואה למכה ועשה עמנו נפלאות ונוראות גדולות בימי מרדכי ואסתר כשעמד עליהם המן הרשע שהוא גזע עמלק ימח שמ, וחשב מחשבות להאביד אותנו לגמרי חס ושלום. וה' יתברך הפך מהפך אל הפך. והשיב לו מחשבתו בראשו. ולא די שנצולו ישראל בעזרתו יתברך. אף גם היה מחית עמלק ימח שמו. עד שעל ידי תקף הנס המשיכו הארה נפלאה בעולם שהיא ההארה הנמשכת מגאלה האחרונה שאז יהיה גמר מחית עמלק. וכמובא בכתבי האר"י ז"ל ובדברי רבותינו זכרונם לברכה מגדל ההארה הנפלאה שבפורים. ועל ידי ההארה הזאת שהאיר עלינו ה' יתברך קדם בנין בית שני וחרבנו, על ידי זה יש לנו כח עכשו להתקים בגלות המר הזה אשר ירדנו פלאים, כי בנין בית שני לא היה גאלה שלמה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה . כי היינו משעבדים למלכי פרס על כן מאז נחשב ימי הגלות. וכמובן מפרוש רש"י על פסוק ושבעים שבעים וכו' ובצוק העתים, עין שם (דניאל ט). על כן הקדים ה' יתברך הרפואה על ידי ההארה הנפלאה הנמשכת על ידי הנס של פורים בכל שנה ושנה. עד אשר עכשו כל ההתחלות מפורים. שהוא בחינת גאלה האחרונה שהיא מחית עמלק כנ"ל. ואפלו מצות פסח להיות נזהרין מחמץ אין אנו יכולין לקים בשלמות כי אם על ידי פורים כמו שכתב שם רבנו זכרונו לברכה שעל ידי מצוות פורים יכולין להיות נזהרין מחמץ בפסח, עין שם (בלקוטי תנינא סימן עד). נמצא שעכשו ההתחלה של הקדשה שאנו צריכין להמשיך עלינו הוא מפורים. והתחלת הנס והשמחה של פורים אנו מתחילין מפרשת שקלים, כי באחד באדר משמיעין על השקלים , כי עקר הנס של פורים היה על ידי השקלים שנותנין ישראל, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק ועשרת אלפים ככר כסף אשקל. שהמן ימח שמו רצה לבטל הכח של השקלים חס ושלום. ואמר הקדוש ברוך הוא: רשע, כבר קדמו שקליהם לשקליך וכו'. כי המן עמלק הוא עקר זהמת הנחש שנמשך על ידי חטא עץ הדעת טוב ורע כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה המן מן התורה מנין? שנאמר: המן העץ וכו'. ועקר זהמת הנחש הוא בלבול המדמה שמשם כל העבודה זרה והכפירות שהוא בחינת המן עמלק שהיה כופר גדול ועשה עצמו עבודה זרה, על כן עקר הכנעתו על ידי שקלי ישראל שהם בחינת ברור המדמה. ועל כן עכשו מתחילין מפרשת שקלים שהוא ההתחלה של פורים שמשם מתחילין לכנס בפסח, כי על ידי פורים יכולין להיות נזהרין מחמץ בפסח. וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ביום פורים מתחילין לשאל ולדרש בהלכות הפסח, כמבאר בשלחן ערוך לענין שואלין ודורשין בהלכות פסח שלשים יום קדם וכו'. ומתחילין ביום הפורים בעצמו, כי על ידי פורים נכנסין לפסח כנ"ל. וכל עקר התכלית של פסח ויציאת מצרים הכל בשביל קבלת התורה. כדי לזכות לרוח נבואה כדי לברר המדמה. שעל ידי זה עקר האמונה אמונת חדוש העולם שזה עקר הכל כנ"ל. ועל כן כשמגיעין לשבועות שהוא קבלת התורה קורין פרשת במדבר שמדבר ממספר בני ישראל שהיה על ידי השקלים שהוא בחינת ברור המדמה. נמצא שההתחלה והסוף אחד, כי ההתחלה מפרשת שקלים. והכל בשביל לברר המדמה. שעל ידי זה עקר הכנעת המן עמלק כנ"ל. שעל ידי זה זוכין לקבלת התורה בשבועות כנ"ל. ועל כן גם כשמגיעין אל הגמר לקבל את התורה בשבועות קורין פרשת במדבר כנ"ל. ונעוץ סופו בתחלתו ותחלתו בסופו. כי הכל אחד וכנ"ל:

אות כו

ועל-כן בפורים הוא קבלת התורה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: הדר קבלוה בימי אחשורוש שנאמר: קימו וקבלו. כי פורים שהוא הכנעת זהמת הנחש שהוא המן כנ"ל, כי אז זוכין לברור המדמה כנ"ל. זהו בחינת קבלת התורה שעקרה היא בחינת ברור המדמה כנ"ל, כי עכשו התחלת קבלת התורה היא מפורים כנ"ל. וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: הדר קבלוה בימי אחשורוש. כי עכשו מתחיל אז בפורים קבלת התורה כנ"ל. ועל כן רצה המן לבטל הכח של חמשים יום של ספירת העמר. ועל כן עשה עץ גבה חמשים אמה, כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה במקום אחר . כי ספירת העמר היא בחינת ברור המדמה. שהוא הכנעת המן עמלק כנ"ל. ועל כן נתלה המן ביום ראשון לספירה ביום הנפת העמר, כי מצות העמר שהוא בחינת ברור המדמה הכניע והפיל את המן שהוא בחינת זהמת הנחש בלבול המדמה כנ"ל. וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: אתי עמר דידכו ונצח אותו ואת בניו, כי הכנעת עמלק על ידי מצות העמר וכנ"ל:

אות כז

ובשביל זה הפיל פור הוא הגורל. ועל כן קראו לימים האלה פורים על שם הפור, כי גורל דקדשה זה בחינת ברור המדמה בקדשה, כי גורל הוא דבר שאין מבינים, כי בכל מקום שאין יכולין להבין בדעת ושכל למי מגיע הדבר הזה מטילין גורל. נמצא שגורל הוא בבחינת העדר הדעת שזהו בחינת כח המדמה. שהוא הסתלקות הדעת שאז נשאר המדמה. ובקדשה הגורל גבה מאד וזהו בחינת אך בגורל יחלק את הארץ (במדבר כו). כי ארץ ישראל היא עקר ברור המדמה, כי שם דיקא זוכין לאמונת חדוש העולם. שהיא בחינת ברור המדמה כנ"ל, כי כל עקר קדשת ארץ ישראל נמשך משם מבחינת אמונת חדוש העולם שמאמינים שה' יתברך ברא את העולם. וברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו, כמבאר כל זה בהתורה תקעו הנ"ל. נמצא, שעקר ברור המדמה הוא בארץ ישראל. ועל כן כל אחד מישראל אי אפשר להגיע לנקדת חלקו שיש לו בארץ ישראל. כי אם על ידי הגורל שהוא למעלה מהדעת. והוא בבחינת המדמה דקדשה שהוא בחינת אמונה בה' יתברך. שמאמינים שהגורל היא מה' יתברך לבד, כי מחמת שאי אפשר לשכל אנושי שיוכל להבין ולהשיג חלקת ארץ ישראל למי ומי מגיע כל חלק וחלק ביחוד כפי שרש קדשת נשמתו, כי קדשת ארץ ישראל גבה מאד בתכלית המעלה. ואין מי שיוכל להשיג בשכלו חלקה זאת, על כן צוה ה' יתברך לחלק ארץ ישראל בגורל דיקא שהיה על פי רוח הקדש שהוא ברור המדמה, כי גורל דקדשה הוא בחינת אמונה שמאמינים שהגורל אינו מקרה חס ושלום, או על פי איזה מערכה ממערכת המזלות חס ושלום, רק הכל מה' יתברך לבד, כמו שכתוב: בחיק יוטל את הגורל ומה' כל משפטו (משלי טז) ועל כן ביום הכפורים שאז צריכין להמשיך סליחה וכפרה לכל החטאים. ועקר הכפרה והסליחה נמשך מבחינת ברור המדמה שהוא הכנעת זהמת הנחש שהוא בלבול המדמה שמשם כל החטאים כנ"ל. על כן לא היה יכל הכהן הגדול לכנס לפני ולפנים ולהמשיך מחילה וסליחה וכפרה שהוא בחינת ברור המדמה כי אם על ידי הגורל הקדוש של יום הכפורים, כמו שכתוב: ונתן אהרן על שני השעירים גורלות גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל. וזה עקר בחינת ברור המדמה שנעשה ביום הכפורים דיקא. שמבררין אז על ידי הגורל דיקא. איזה לה' ואיזה לעזאזל. שזהו סוד ברור עץ הדעת טוב ורע. נמצא שגורל דקדשה הוא בחינת ברור המדמה. ועל כן המן שהוא זהמת הנחש בלבול המדמה רצה להתגבר על ישראל על ידי הגורל דיקא, כי רצה לפגם בגורל דקדשה חס ושלום, כי כל המנחשים והקוסמים הם מבחינת זהמת הנחש בלבול המדמה שזהו בחינת המן כמבאר בהתורה הנ"ל וכל הנחושים והקוסמים שלהם כלם הם בחינת פגם הגורל דקדשה, כי הנחושים שלהם הם להבדיל כמו הגורל דקדשה שעושין סימן פתו נפלה מפיו צבי הפסיקו בדרך וכו' שאין בזה שום טעם. רק הוא זהמת הנחש בלבול המדמה. ומחמת שבקדשה יש גורל דקדשה שהוא בחינת המדמה דקדשה, על כן משם משתלשל ונאחז פגם הנחושים והקוסמים שלהם שהם כקוף בפני אדם כנגד הגורל דקדשה. ועל כן המן שהוא עקר זהמת הנחש בחינת פגם המנחשים והמעוננים, כי המן וביתו היו מכשפים גדולים כמו שכתוב בכתבי האר"י ז"ל , על כן רצה לפגם את הגורל ולהתגבר על ישראל על ידי גורל דיקא וה' יתברך הפיר את מחשבתו והפך את הגורל עליו ועל משפחתו שנמחו ונעקרו באותו היום דיקא בי"ג באדר. ועל כן קראו לימים האלה פורים דיקא על שם הפור הוא הגורל כי עקר הנס הוא בבחינת גורל שהוא בחינת ברור המדמה בחינת ארץ ישראל שנתחלקה בגורל כנ"ל. כי המן התקנא במה שרצו ישראל לחזר לארץ ישראל אז, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה . ועל כן רצה לפגם את הגורל חס ושלום, שהוא בחינת חלקת ארץ ישראל. וה' יתברך ברחמיו הרבים הפיר את עצתו. וזכו שהתגבר גורל דקדשה ונפל הוא ומשפחתו וקבעו ימי הפורים על שם הגורל דיקא. וזכו אז לחזר לארץ ישראל שהוא בחינת גורל דקדשה כנ"ל:

אות כח

ועל-כן הבחירה ששרשה בבחינת המדמה כנ"ל. על כן נקראת הבחירה גורל, כמו שכתוב: ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי (תהלים טז) וכמו שפרש רש"י שם שזה נאמר לענין הבחירה שה' יתברך הניח ידו על חלק הטוב כאדם שאומר לבנו את זה בחר לך, כמו שכתוב: ובחרת בחיים הינו כנ"ל. כי הבחירה היא בבחינת המדמה שהוא בבחינת גורל וזהו אתה תומיך גורלי. הינו שה' יתברך מסיעו לבחר בגורל הטוב בחינת ובחרת בחיים כמו שפרש רש"י הנ"ל הינו כנ"ל, כי ה' יתברך מסיע את האדם בסיוע דלעלא שיזכה לבחר בטוב, כי הוא יתברך מקדים רפואה למכה וממשיך עליו הארה וסיוע משרש הקדשה שרוצה להגיע אליה כנ"ל. אך שכל זה אי אפשר להבין כמו שאי אפשר להבין את הגורל ועל כן נקראת הבחירה גורל כנ"ל:

אות כט

וזה שאנו מבקשים: קומה ה' קדמה פניו הכריעהו. שאנו מבקשים שה' יתברך יקדים עצמו לפני הבעל דבר להכניעו על ידי זה, הינו שיקדים רפואה למכה. ויקדים לשלח עלינו סיוע דלעלא משרש הקדשה שאנו רוצים להגיע אליה כדי שעל ידי זה נזכה להתגבר עליו ולהגיע אל הקדשה כנ"ל:

אות ל

וזה בחינת השכרות של פורים, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: חיב אניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. כי השכרות היא הסתלקות הדעת. ואז נשאר רק כח המדמה בבלבול גדול כנראה בחוש שהשכור אין לו דעת והוא מבלבל מאד. וכל זה היא מהסתלקות הדעת ובלבול המדמה. שמשם כל החלומות המבלבלין ובלבול כל המשגעים ובלבול של השכור כמבאר בספרים. אבל בפורים אז זוכין להכניע זהמת הנחש כל כך שמשם ברור המדמה עד שעל ידי השכרות של פורים שהוא בחינת מדמה. זוכין להמתיק בלבול המדמה בשרשו. כי אז אין שליטה לזהמת הנחש שהיא כלל הקלפות והסטרא אחרא להתאחז בהשכרות שהוא בלבול המדמה להמשיך כפירות ואמונות כוזביות על ידי זה חס ושלום. אדרבא, על ידי השכרות של פורים עד דלא ידע וכו' ממתיק ומבטל פגם עץ הדעת טוב ורע. שרצה לחקר שרש הטוב והרע מהיכן נמשכין שזהו עקר פגם בלבול המדמה ועכשו על ידי השכרות של פורים עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי ממתיקין ומתקנין זה הפגם. כי נמתק זה המדמה בשרשו בפורים מחמת שאז הוא עקר הכנעת המן עמלק שהוא זהמת הנחש וזוכין להמשיך אז אמונה שלמה על ידי המדמה, שזהו עקר תקף הנס של פורים וכנ"ל:

אות לא

וזה בחינת שבועות בחינת קבלת התורה, כי מבאר בהתורה תקעו הנ"ל. שעקר קבלת התורה הוא להמשיך אמונת חדוש העולם שזה עקר הכל, כי על ידי קבלת התורה זכו כל ישראל להמשיך על עצמן בחינת רוח נבואה רוח הקדש. שזהו בחינת עשרת הדברות שהם בחינת עשרה מדרגות של נבואה, כמו שכתוב: פנים בפנים דבר ה' עמכם. 'דבר ה זה בחינת נבואה. ועל ידי נבואה נתברר המדמה. שעל ידי זה עקר האמונה וכל זה מבאר שם, עין שם. ובשביל זה צריכין לראות ולהשתדל מאד לחפש ולבקש מה' יתברך לזכות להתקרב לצדיק האמת שבכל דו,. כי כל צדיק וצדיק יש לו בחינת רוח נבואה רוח הקדש ואפלו עכשו שפסקה הנבואה אף על פי כן כל צדיק אמת שבכל דור יש לו איזה בחינה של רוח הקדש וכו'. ועל כן צריכין להתקרב להצדיק כדי לזכות לאמונה שלמה שתלויה בברור המדמה. שאינו מתברר כי אם על ידי בחינת רוח נבואה רוח הקדש, אבל צריכין לחפש מאד את הצדיק הזה שיזכה לברר המדמה על ידו כדי לזכות לאמונה, כי יש מנהיגים של שקר שהם בחינת נביאי השקר. שעל ידם נפגם המדמה יותר. שמזה באים אמונות כוזביות. שזהו בחינת כל הנחשים והקוסמים שהם בחינת בלבול המדמה. בחינת זהמת הנחש וכו', על כן צריכין לבקש ולחפש מאד את הצדיק האמת ולבקש הרבה הרבה מה' יתברך שיזכה להתקרב להצדיק האמת. שיש לו בחינת רוח הקדש כדי שיזכה לברר המדמה. כדי שיזכה לאמונה שלמה. להאמין בחדוש העולם שזהו יסוד הכל. וזהו בחינת מה שכל העולם היה תלוי עד ששה בסיון שבו נתנה התורה, הינו שאמונת חדוש העולם היה תלוי עד קבלת התורה. שהוא בחינת המשכת קדשת רוח נבואה שעל ידי זה נתברר המדמה. וזכו לאמונת חדוש העולם וכו'. ועל ידי האמונה הזאת יהיה גם כן חדוש העולם של לעתיד וכו'. וחדוש העולם של לעתיד יהיה בבחינת ארץ ישראל. ועקר ארץ ישראל היא ששם הוא בחינת השגחה ונפלאות וכו'. ואז יתער שיר חדש שהוא שיר של נפלאות וכו'. וזהו בחינת קול המוכיח הנ"ל. שעל ידי זה גדלים כל הריחות שהם בחינת יראה וכו'. שעל ידי זה כל העוונות נתהפכין לזכיות, כי לא די שאינו מעורר הריח רע של העוונות, אדרבא, על ידי קול תוכחתו כל העוונות מוסיפין ונותנין ריח טוב. בבחינת נרדי נתן ריחו עזב לא נאמר אלא נתן וכו'. ועל ידי זה מכניעין מזונא דגופא וזוכין למזונא דנשמתא שהוא בחינת ריח וכו', עין שם כל זה היטב:

אות לב

ויותר ממה שכתוב שם דבר עמי פה אל פה. והזהיר מאד לכתב זה הענין היטב שצריכין לבקש מה' יתברך מאד ולחפש הרבה לזכות להתקרב להצדיק האמת. כדי לזכות לברור המדמה על ידי רוח הקדש של הצדיק. כדי שיזכה לאמונה שלמה לאמונת חדוש העולם וכו' כנ"ל. והנה לכאורה יש להקשות על ענין זה, הלא רבנו זכרונו לברכה כתב שם בעצמו בהתורה הנ"ל. שבשעת קבלת התורה זכו כל ישראל לבחינת רוח הקדש. ועל ידי זה נתברר המדמה שלהם וזכו לאמונת חדוש העולם וכו' כנ"ל. ואם כן קשה למה צריכין לנסע להצדיק בשביל לקבל ממנו ברור המדמה על ידי רוח הקדש שלו. הלא כבר זכו ישראל לזה בשעת מתן תורה כנ"ל. וקשיא זאת קרובה לקשיות העולם שמקשין למה צריכין לנסע להצדיק הלא די בהספרים שיש מכבר ורבנו זכרונו לברכה בהתורה הנ"ל בא לבטל קשיתם ולבאר שצריכין דוקא לנסע לצדיקים. ושזה עקר קדשת איש הישראלי, כי כל האמונה תלוי בזה, כי אי אפשר לזכות לאמונה כי אם על ידי הצדיק שיש לו בחינת רוח הקדש וכו' כנ"ל אבל לכאורה עדין הקשיא במקומה עומדת, כי הלא כבר קבלנו את התורה שאז זכו כל ישראל לברור המדמה. שעל ידי זה זכו לאמונה וכו'. כמו שכתב שם רבנו זכרונו לברכה בעצמו. ואם כן למה צריכין לחפש אחר הצדיק להתקרב אליו:

אבל באמת דברי רבנו זכרונו לברכה הם דברי אלקים חיים. ודבריו חיים וקימים נאמנים ונחמדים לעד. וכלם נכוחים למבין וכו'. כי באמת שלמות האמונה צריכין להמשיך על עצמו בכל יום ויום מחדש, כי הקדוש ברוך הוא מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית. ואין יום דומה לחברו , כי הקדוש ברוך הוא חדש את העולם יש מאין המחלט. בשביל לגלות אלקותו ואדנותו כדי שידעו שיש מחדש בורא הכל. שזה עקר התכלית של הבריאה כידוע, כי עקר הבריאה היתה בגין דישתמודעין לה כמו שאיתא בזהר הקדוש , אבל ה' יתברך רצה שיהיה בחירה להאדם שבשביל זה נבראו כל העולמות בשביל האדם הבעל בחירה כידוע, על כן העלים מדעת האדם שלא יוכל להשיג ולהבין בדעתו חדוש העולם. כדי שיתחזק באמונה. שזה עקר הנסיון והבחירה של האדם, כי עקר קיום כל התורה והמצוות תלויים באמונה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (מכות כד): בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחיה. וכמו שכתוב: כל מצותך אמונה. כי שם עקר הבחירה. ועקר היא אמונת חדוש העולם, כי עקר התחזקות האמונה צריכין במה שאי אפשר להבין בדעת בשום אפן. וזהו בחינת אמונת חדוש העולם, כי חדוש העולם אי אפשר להבין בדעת בשום אפן, אדרבא, מי שרוצה לכנס בענין זה לחקר ולהבין בדעתו יפל לקשיות ומבוכות גדולות עד שיוכל לבוא לאפיקורסית גמור רחמנא לצלן, כמו כל האפיקורסים שנפלו לאפיקורסית שלהם על ידי שכלם ודעתם שרצו להבין בדעתם. על כן צריכין להתחזק רק באמונה וכמבאר בדברי רבנו זכרונו לברכה כמה פעמים . וזה עקר הנסיון והבחירה של אדם, כי הכל תלוי באמונה כנ"ל. וה' יתברך רוצה להיטיב לבריותיו, על כן הוא מסבות מתהפך בתחבולותיו ומזמין לכל אדם בכל יום תמיד מחשבה דבור ומעשה באפן שיזכה על ידי זה להתחזק באמונה יותר. וזה בחינת חדוש מעשה בראשית שבכל יום, כי הקדוש ברוך הוא מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית. ועושה נפלאות בכל עת. וכמה וכמה שנויים שנעשים בעולם בכל יום ובכל עת ובכל שעה ואין יום דומה לחברו. והכל בשביל לגלות האמונה הקדושה בכל פעם בהתגלות יותר, דהינו אמונת חדוש העולם שהיא יסוד הכל. שבשביל זה ה' יתברך מחדש חדוש מעשה בראשית בכל יום. כדי להמשיך בכל יום אמונת חדוש העולם בהתגלות יותר. וזה בחינת חדשים לבקרים רבה אמונתך . שהאמונה הקדושה מתחדשת ומתחזקת בכל יום כפי חדוש מעשה בראשית שבאותו היום. אבל את זה לעמת זה עשה אלקים. וכמו שה' יתברך מסבב סבות בכל יום. ומחדש מעשה בראשית בכל יום כדי לגלות האמונה, דהינו אמונת חדוש העולם כנ"ל, כמו כן את זה לעמת זה מתגבר הסטרא אחרא והקלפות להסתיר ולהעלים האמונה הקדושה ולהכניס כפירות וקשיות חדשות בלב כדי לבלבל האמונה הקדושה, כי בכל יום יצרו של אדם מתגבר עליו וכו' כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. ועקר היצר הרע הוא בחינת כפירות שמשם עקר כחו של היצר הרע, כמבאר בדברינו כמה פעמים. ובשביל זה צריכין להשתדל מאד להתקרב דיקא להצדיקים אמתיים שבדור. ואין די בהספרים שיש מכבר, כי אנו צריכין להצדיק האמת שבדור שיש לו רוח הקדש כדי שיברר לנו המדמה כדי שנזכה לאמונה שלמה בכל יום ויום כפי חדוש מעשה בראשית שבכל יום, כי בכל יום ויום אנו צריכין לברור חדש לברר המדמה כפי המחשבות הנמשכין בזה היום כפי חדוש מעשה בראשית שבאותו היום שהכל בשביל חזוק האמונה כנ"ל, אבל הבעל דבר מתגבר בכל יום בבלבולים חדשים לבלבל האמונה חס ושלום, כנ"ל על כן צריכין צדיק הדור דיקא. ואין די במה שכבר קבלנו התורה וזכינו לברור המדמה ולאמונה שלמה אז, כי אנו צריכין לברר המדמה בכל יום מחדש כדי לחזק האמונה בכל יום כפי חדוש מעשה בראשית שבאותו היום. לברר האמונה מהקלפה והסטרא אחרא המתגברת כנגדה מחדש בכל יום כנ"ל:

אות לג

וזהו בחינת מה שראינו דבר נבהל וזר אשר כל אדם משתומם על זה. היאמן כי יספר. שאחרי שזכו ישראל לקבל את התורה באותות נוראות כאלו. וכלם זכו לרוח הקדש וכו'. ואחרי כל אלה הנשמע כזאת שיעשו מעשה כזאת לטעות אחר העגל. ואף על פי שישראל לא עשו כי אם הערב רב. ואחר כך הטעו קצת מישראל, אף על פי כן אפלו אלו המעט דמעט שטעו בזה מה זה היה להם. וגם על הערב רב גופא קשה, כי גם הערב רב היה להם דעת גדול מאד כמובן בכתבי האר"י ז"ל. ובודאי היה בהם גם איזה מעט טוב. מאחר שהם יצאו אחרי משה ממצרים והשליכו משפחתם ובית אבותם ורצו להתגיר מחמת שראו ממשה רבנו אותות ומופתים נוראים כאלה במצרים. ואחרי כל אלה אחרי כל המופתים נוראים שראו בעיניהם במצרים וקריעת ים סוף ומלחמת עמלק ומתן תורה באותות ומופתים נוראים כאלה, כמו שכתוב: המסות הגדולות אשר ראו עיניך והאותות והמופתים וכו' השמע עם וכו'. ואחרי כל זה יעשו מעשה כזה לעשות להם עגל לאלק. אבל מכל זה יכול כל אדם להבין עד היכן כח הבחירה של האדם. וכמה וכמה מתגבר הבעל דבר על האדם בכל יום כי ה' יתברך ברא הכל בשביל הבחירה, כי הכל נברא בשביל האדם. לא בשביל מלאך ולא בשביל שרף. וכן להפך לא בשביל בהמה וחיה וצומח וכו'. רק הכל נברא בשביל האדם. ועקר היחוס והמעלה של האדם אשר בשבילו כל הרעש הזה. שהכל נברא בשבילו מראש ועד סוף. העקר הוא מה שהאדם הוא בעל בחירה שעל ידי זה דיקא עבודתו חשובה מאד מאד יותר מעבודת כל המלאכים והשרפים וכו'. מאחר שהם אין להם בחירה והאדם הוא בעל בחירה. ובשביל זה ברא ה' יתברך הכל מראש ועד סוף. נמצא שהכל נברא בשביל הבחירה. ועל כן הבחירה יש לה כח גדול. עד שכביכול, ה' יתברך בעצמו אין בידו לבטל הבחירה כי אם כן יתבטל העולם. וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. ומגדל הכח של הבחירה שהכל נברא בשביל זה, על כן יש כח להבעל דבר להתגבר בכל פעם מחדש בכמה מיני בלבולים והסתות חדשות עד שהיה לו כח להתגבר על ישראל אחר מתן תורה שיעשו מעשה העגל וכל זה מחמת שמשה רבנו נסתלק מהם אז ולא היה ביניהם, על כן ערבב השטן את העולם עד שעשו את העגל. וכמו שכתוב שם בפרשה: וירא העם כי בשש משה וכו' קום עשה לנו אלקים. כי זה משה האיש לא ידענו מה היה לו וכו'. נמצא, שעקר התגברות השטן הוא מחמת שהעלים מהם את משה והכניס בלבם שכבר נעלם משה. על כן הסית אותם לעשות מעשה הנ"ל, כי באותו היום היה התגברות הסטרא אחרא כל כך עד שלא היה כח לבטלו כי אם משה בעצמו אם היה שם. וזהו: וירא העם כי בשש משה. ודרשו רבותינו זכרונם לברכה: בא שש וכו' ושהיה יום המענן וכו', הינו כנ"ל. שהשטן ערבב אז את העולם כל כך. כפי אותו היום שהיה יום מוכן לפרעניות. ודוקא באותו העת אחר שבא שש. והיה יום המענן אז דיקא היה כח להשטן להתגבר בבלבולים וכפירות כאלה. כפי אותו היום והשעה דיקא. עד שלא היה כח לבטלו בשום דבר כי אם משה רבנו בעצמו שהוא היה הצדיק הדור אז. ומחמת שמשה היה אז בשמים, על כן הצליח מעשה שטן באותו השעה, אבל תכף כשירד משה מההר הכניע ושבר ובטל את העגל. וחזר וקבל את הלוחות האחרונות. וחזר לחזק את האמונה, אבל גם אז הכל היה בכח הרשימו שנשארה מסוד האמונה שנקבע בלב ישראל בשעת מתן תורה. בשעת קבלת לוחות הראשונות, כי על ידי יסוד האמונה הזאת יש כח לכל צדיק וצדיק בדורו לברר לישראל את האמונה הקדושה כי על ידי יסוד אמונה זאת זוכין ישראל בכל דור להתקרב לצדיק האמת לבקש ולחפש אותו עד שמוצאין אותו. וכאשר יבאר לקמן. ועל-כן צריכין להשתדל להתקרב לצדיק הדור דיקא כדי שיזכה לברר לנו האמונה הקדושה בכל פעם כפי היום והשעה, כי אף על פי שבשעת מתן תורה זכו ישראל לאמונה על ידי רוח הקדש כנ"ל. וכן אחר כך על ידי הצדיקים והנביאים שהיו בכל דור. שנתבררה האמונה בכל פעם יותר ויותר, אף על פי כן אנו צריכין עכשו בדור הזה להתקרב לצדיק האמת שבדור הזה. כדי שיברר לנו האמונה כפי העת והזמן של עכשו, כי האמונה צריכין לברר בכל יום ויום מחדש כנ"ל. וזה עקר התגברות היצר הרע שמתגבר בכל דור ודור. להסתיר ולהעלים את הצדיק האמת שבאותו הדור דיקא. כמו שאנו רואין בחוש. שעקר המחלקת הוא על הצדיק שבאותו הדור ואחר כך בשכבר הימים הבאים מודים גם בזה הצדיק. ואומרים שזה בודאי היה צדיק. אבל חולקים על זה הצדיק שבזה הדור שאחריו, כי בימי האר"י ז"ל היתה מחלקת גדולה על האר"י ולא רצו להודות שימצא באותו הדור חדוש כזה שיהיה לו רוח הקדש כזה, כמובא בכתבי האר"י ז"ל. ואחר כך בכמה דורות נתקבל האר"י ז"ל. והכל מודים שהיה חדוש נפלא איש אלוק וכו'. אבל חלקו על צדיקים אחרים שבדורות שאחריו. עד שסמוך לימינו היה הבעל שם טוב זכרונו לברכה. שהיה אור נפלא ונורא מאד, והיה עליו מחלקת גדול. ובימי הבעל שם טוב רב המתנגדים הודו בהאר"י ז"ל. וחלקו על הבעל שם טוב זכרונו לברכה. וכן הוא בכל דור ודור. וכבר מובא מזה בספרים (ועין בסוף ספר נעם אלימלך מדבר שם מזה). וכל זה הוא מחמת שעקר ברור המדמה שהוא ברור האמונה. הוא דיקא על ידי הצדיקי האמת שבזה הדור דיקא, כי אין לך אלא שופט שבימיך כי צריכין לברר האמונה בכל יום מחדש. כפי חדוש מעשה בראשית שבאותו היום כנ"ל. שזה אינו מתברר כי אם על ידי זה הצדיק שבאותו הדור דיקא. ועל כן מניח הבעל דבר עצמו על זה לארכו ולרחבו להסתיר ולהעלים זה הצדיק ולהרבות עליו מחלקת וקשיות כדי שלא יתקרבו אליו חס ושלום, מחמת שעקר האמונה שהיא עקר קדשת ישראל תלויה בזה הצדיק דיקא כנ"ל:

על-כן צריך כל אחד להשתדל מאד להתקרב לצדיק האמת שבדור הזה דיקא. ואין די לו במה שנתברר המדמה וכו' על ידי קבלת התורה. ועל ידי הספרים של הנביאים והצדיקים שיש מכבר, כי צריכין דיקא לבוא להצדיק האמת שבדור הזה כדי לברר האמונה בכל עת. כפי הברור שצריכין בזה הדור בכל יום ויום מחדש וכו' כנ"ל:

אות לד

אך אם כן לכאורה קשה מה פעלו הצדיקים האמתיים שהיו בכל הדורות שלפנינו שחברו ספרים קדושים ברוח הקדש שלהם הכל כדי להמשיך האמונה בעולם. וכן מה פעלנו בברור האמונה שזכינו בשעת מתן תורה. מאחר שעדין אנו צריכין לצדיק האמת שבכל דור ודור דיקא? אך באמת שניהם כאחד טובים, כי בודאי עקר ברור האמונה שבכל דור ודור הוא על ידי הצדיק האמת שבאותו הדור. ועל כן צריכין להתקרב אליו דיקא וכנ"ל. אך הבעל דבר מתגרה בזה הצדיק מאד ומתגבר בכל דור ודור לרחק את העולם מזה הצדיק על ידי גדל הקשיות והמחלקת שמרבה עליו. אשר על כן צריכין לחפש ולבקש מאד את הצדיק האמת כנ"ל. וזהו בחינת גדל שבח מעלת קדשת קבלת התורה אשר ה' יתברך חמל עלינו ונתן לנו את תורתו הקדושה על ידי משה רבנו נאמן ביתו, כי ה' יתברך רואה את הנולד וראה בחכמתו שמתגברין עזי פנים בכל דור ודור שחולקין על הצדיק האמת שבכל דור. ומסתירין ומעלימין אותו ומרחיקין את העולם ממנו. וכשאין זוכין להתקרב להצדיק האמת אין זוכין להאמונה כנ"ל. ואם כן חס ושלום יחזיר העולם לתהו ובהו, כי אין העולם מתקים אלא על ידי אמונה וכנ"ל. על כן ה' יתברך ברחמיו הקדים רפואה למכה. ונתן לנו את תורתו התמימה על ידי משה רבנו. ואז זכו ישראל כלם לרוח הקדש עד שנתברר המדמה אצלם בשלמות גדול עד שזכו כלם אז לאמונה שלמה. ואף על פי שה' יתברך ידע שאחר כך יתגבר הבעל דבר על ידי ערמימותיו וירצה לקלקל גם את זה חס ושלום. כאשר עשה באמת שהתגבר אחר כך במעשה העגל שאז חזר ונמשך זהמת הנחש בעולם שהוא בלבול המדמה. ואי אפשר לברר ולתקן זאת הזהמא כי אם על ידי הצדיקים אמתיים שבכל דור ודור שהם מבררים המדמה. שהוא בחינת ברור מזהמת הנחש ומתקנים חטא העגל בכל דור ודור. וממשיכים אמונה בעולם כנ"ל. ואם כן מה פעל אל בברור האמונה שזכה אותנו בקבלת התורה מאחר שסוף כל סוף צריכין להצדיק האמת שבכל דור דיקא. שעקר האמונה תלויה בו כנ"ל. אך אדרבא, זהו באמת נפלאות תמים דעים, כי על ידי גדל הקדשה שנמשך עלינו בקבלת התורה, על ידי זה אנו זוכין למצא את הצדיק בכל דור ודור ולהתקרב אליו, כי לולא קבלת התורה חס ושלום, לא היינו זוכין כלל להתקרב להצדיק האמת שבדור מחמת גדל התגברות העזי פנים שבכל דור החולקים עליו ומסתירים אותו כנ"ל. אבל על ידי קבלת התורה זכינו שנתברר המדמה וזכינו לאמונה שלמה כל כך עד שאפלו אחר כך כשהתגבר הבעל דבר ובלבל האמונה על ידי מעשה העגל, אף על פי כן נשארה הרשימו שעל ידי זה יש לנו כח לחפש את הצדיק האמת בכל דור ולהתקרב אליו. ולולא קבלת התורה לא היה לנו כח כלל לחפש את הצדיק. ולהתקרב אליו מחמת גדל התגברות העזי פנים שבדור החולקין עליו ומרחיקין את העולם ממנו כנ"ל:

וזהו: כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר, הינו שהתורה והמצוות הם בחינת אור ונר שעל ידם יש לנו כח לחפש את הצדיק להתקרב אליו, כי יסוד האמונה שנשארה בנו ממתן תורה שהבטיח ה' יתברך למשה וגם בך יאמינו לעולם. וכל צדיק אמתי שבכל דור ודור הוא בחינת משה. על ידי יסוד האמונה הזאת יש לנו כח לחפש ולבקש את הצדיק האמת כנ"ל. וזה שסים ודרך חיים תוכחות מוסר, כי הצדיק נקרא חיים, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: צדיקים אפלו במיתתם קרויין חיים וכו'. וזהו: כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים וכו'. שהתורה והמצוה הם אור ונר להאיר לנו הדרך לבקש ולמצא את הצדיק האמת שנקרא חיים. וזהו ודרך חיים וכו'. שהתורה מאירה לנו הדרך להתקרב לצדיק האמת שנקרא חיים. וזהו ודרך חיים תוכחות מוסר, כי על ידי הצדיק זוכין לאמונה. שעל ידי זה יהיה חדוש העולם שלעתיד. שעל ידי זה זוכה לקול הנגון שיתער לעתיד שהוא קול המוכיח הראוי וכו', כמבאר בהתורה הנ"ל, עין שם. וזהו ודרך חיים תוכחות מוסר כנ"ל. שזוכין על ידי התורה להתקרב להצדיק שנקרא חיים. שהוא במדרגה גבה כל כך עד שיש לו כח להוכיח את ישראל. שזהו בחינת תוכחות מוסר. כי זה הצדיק האמת שיש לו רוח הקדש. שיש לו כח לברר המדמה והאמונה כנ"ל הוא זוכה לקול הנגון שיתער לעתיד. שעל ידי זה יש לו כח להוכיח את ישראל כמו שמבאר שם, עין שם:

אות לה

וזהו מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: דבר צוה לאלף דור. שהקדוש ברוך הוא רצה לתן את התורה לאלף דורות וראה שאין העולם מתקים עמד ונתנה לעשרים וששה דורות, ותשע מאות שבעים וארבעה דורות עמד ושתלן בכל דור ודור והן הן עזי פנים שבדור. ולכאורה זה הענין תמוה מאד. מעקרא מאי קסבר איך היה אפשר להעולם להתקים בלא תורה. הלא כל העולם לא נברא אלא בשביל התורה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה וגם לפי דברי רבותינו זכרונם לברכה נראה שמחמת שה' יתברך ראה שהדורות הם רשעים ולא יוכל העולם להתקים על ידם, על כן מהר לתת את התורה לעשרים וששה דורות, אבל אם היו הדורות צדיקים וכשרים. היה מקים מחשבתו לעכב נתינת התורה עד אלף דור. ולכאורה קשה להבין זאת, כי אפכא מסתברא, כי התורה ראויה שתנתן לצדיקים ואם כן אם היו הדורות צדיקים פשיטא שהיה ראוי שתנתן להם התורה מיד. ומפני מה היה בדעתו של ה' יתברך תחלה לעכב נתינת התורה כל כך עד אלף דור? אך באמת אנו רואין שיש צדיקים אמתיים גדולים כל כך שהיו יודעים לעבד את ה' יתברך ולקים כל התורה כלה אפלו אם לא נתנה. כמו שראינו אבות העולם שעבדו את ה' יתברך וקימו את כל התורה כלה עד שלא נתנה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה במשנה: מצינו שקים אברהם אבינו את כל התורה עד שלא נתנה וכו'. ובודאי גם בכל דור ודור נמצאים צדיקים גדולים כאלה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: אין לך דור שאין בו כאברהם וכו'. ועל כן על ידי צדיקים כאלו בודאי היה יכול להתקים העולם בלא נתינת התורה, כי אלו הצדיקים היו מורים לנו את הדרך בכל דור ודור והיו ממשיכים עלינו מרוח הקדש שלהם לברר את המדמה שלנו. ועל ידי זה היו ממשיכים האמונה הקדושה בעולם. שזה עקר קיום העולם כנ"ל. ועל כן רצה ה' יתברך לעכב נתינת התורה עד אלף דור. והענין כי מחטא אדם הראשון נמשך זהמת הנחש בעולם. שהוא בלבול המדמה. בלבול האמונה. וצריכים לברר הזהמא בכל דור ודור. וזאת הזהמא לא תתברר בתכלית השלמות עד זמן בלע המות לנצח כמובא בכתבים . רק הצדיקים והכשרים שבכל דור ודור מבררים מעט מעט. עד שישלם הברור ויתתקן העולם בשלמות. ורצה ה' יתברך לעכב נתינת התורה עד זמן תקון העולם בשלמות. ורצונו יתברך היה שהצדיקים שבכל דור ודור שיודעים לעבדו בלי נתינת התורה כנ"ל. הם יקימו את העולם וילמדו דעת את העולם וימשיכו אמונה בעולם. ויורו להם בכל דור ודור את הדרך ילכו בה וכו'. כדי שעל ידי זה יבררו בכל דור ודור. ויזככו את העולם בכל פעם מהסיגים והפסלת עד שישלם הברור בשלמות אחר אלף דור. ואז יתן את התורה בבהירות נפלא ובהתגלות גדול. כמו שיהיה לעתיד שיתגלה אוריתא דעתיקא סתימאה, כמו שכתוב: כי תורה מאתי תצא. כמו שאיתא בזהר הקדוש כי ה' יתברך רצה שלא לתן את התורה עד שיזדכך העולם כל כך עד שיהיה בטוח שלא יבטלו עוד שום דבר מהתורה. ולא יפרו את בריתו לעולם. כמו שיהיה לעתיד באמת, בעת שיגלה ה' יתברך סתרי התורה שיתגלה לעתיד שהוא אוריתא דעתיקא סתימאה, שעל זה נאמר ביחזקאל וכרתי להם ברית חדשה וכו'. לא כבריתי אשר כרתי אתם בהוציאי אותם מארץ מצרים. אשר הם הפרו את בריתי וכו', ובשביל זה רצה ה' יתברך לעכב נתינת התורה כל כך עד אלף דור. כדי שבאלו הדורות יתברר העולם בכל פעם על ידי הצדיקים שבכל דור ודור כנ"ל, כדי שיוכל אחר כך לגלות את התורה בשלמות כמו לעתיד. כדי שלא יפרו ולא יעברו עוד על התורה לעולם וכנ"ל:

אבל ה' יתברך ראה שאין העולם מתקים, על כן עמד ונתנה לעשרים וששה דורות, הינו שה' יתברך ראה שבעוונותינו הרבים מתגברים בכל דור ודור העזי פנים שבדור. שהם עומדים וחולקים על הצדיק ומעלימין אותו ומרחיקין העולם ממנו. ואם כן איך אפשר להעולם להתקים מאחר שאין יודעין מהצדיק שעקר קיום העולם על ידו. ואנחנו צריכין שהוא יוליך אותנו בדרך ישרה. וימשיך עלינו האמונה על ידי רוח הקדש שלו כנ"ל. ומאחר שמתגברים העזי פנים עד שאי אפשר לידע ממנו ולהתקרב אליו מגדל המחלקת שמרבים עליו על ידי עזותם ורבוי לשון הרע שלהם. אם כן איך יתקים העולם, על כן חמל ה' יתברך על עולמו. ונתן התורה קדם זמנה לעשרים וששה דורות. ואף על פי שעדין לא נשלם הברור. ועל כן בודאי יתגבר הבעל דבר לקלקל גם אחר כך. כמו שהיה באמת שהתגבר כל כך עד שעשו את העגל. וכן אחר כך במרגלים וכו' וכן אחרי מות יהושע וכו' ובימי השופטים ושארי הדורות שהתגבר בכל פעם שיעברו ישראל על התורה. והתקון היה בכל פעם על ידי הצדיקים שעמדו להם בכל דור למושיע. כמו השופטים והנביאים ושאר הצדיקים שבכל דור ודור, אף על פי כן אתה מרום לעולם ה'. ולעולם ידך על העליונה (כמו שפרש רש"י שם) כי ה' יתברך גדול העצה ורב העליליה. ונפלאותיו ומחשבותיו אלינו. כי ברחמיו המרבים הקדים לנו רפואה למכה כי על ידי נתינת התורה זכינו שיש לנו כח לחפש ולבקש את הצדיק האמת שבכל דור ודור עד שנזכה למצא אותו. ועל ידי זה נזכה לאמונה שלמה ולהתקרב אליו יתברך ולולא נתינת התורה. אפלו אם היו צדיקים בכל דור שהיו יודעים את התורה קדם שנתנה. והיו יכולים להנהיג אותנו בדרך הישר ולהמשיך האמונה שלמה בנו ולקים את העולם. אף על פי כן לא היה העולם יכול להתקים. מחמת שלא היינו יודעים כלל מהצדיק על ידי התגברות העזי פנים שבכל דור ודור שחולקין עליו ודוברים עליו לשון הרע עד שלא היה לנו כח לחפשו ולבקשו כלל, אבל על ידי שכבר זכינו לקבלת התורה שעל ידי זה נתברר המדמה. ונמשך עלינו אז יסוד האמונה הקדושה, על ידי זה יש לנו כח לחפש ולבקש את הצדיק האמת בכל דור ודור עד שנזכה להתקרב אליו. ועל ידו נזכה לברור המדמה בשלמות. כדי לברר האמונה כפי אותו העת והזמן כפי אותו הדור וכנ"ל:

וזהו מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שם שהתשע מאות שבעים וארבעה דורות עמד ושתלן בכל דור ודור והן הן העזי פנים שבדור, הינו כי העזי פנים שיש בכל דור ודור שחולקין על הצדיק האמת ודוברים עליו סרה בגאוה ובוז הם מהתשע מאות שבעים וארבעה דורות הנזכרים לעיל. אשר קמטו בלא עת. שהכרח ה' יתברך לסלקן ולמהר לתן התורה קדם הזמן שרצה. מחמת שראה שהם עזי פנים ויחלקו על הצדיקים. עד שלא ידעו מהצדיקים אמתיים שבכל דור. ולא יוכל העולם להתקים וכנ"ל. על כן סלק ברחמיו את אלו התשע מאות שבעים וארבעה דורות ונתן התורה תכף. ואלו התשע מאות שבעים וארבעה דורות עמד ושתלן בכל דור. והן הן עזי פנים שבדור. שחולקין בכל דור ודור על הצדיק האמת שבדור. ומסתירין ומעלימין את הצדיק על ידי גדל מחלוקותם. ומרחקין את העולם ממנו. ואף על פי כן עכשו יכול העולם להתקים כי עכשו כבר יש לנו כח לחפש ולבקש את הצדיק על ידי יסוד האמונה שנקבעה ונשרשה בנו על ידי קבלת התורה שזכינו לקבל כנ"ל. שעל ידי זה זכינו שיש לנו יסוד האמונה אשר על ידי זה יש לנו כח לחפש ולבקש את הצדיק ואם יעלה לשמים שיאם של העזי פנים. ואם הם מתגברים כמו שהם מתגברים בעוונותינו הרבים בכל דור ודור. לא תעשינה ידיהם תושיה. כי יסכר פי כל דברי שקר. וכלם יכרעו ויפלו כי ה' יתברך הקדים רפואה למכה כי כבר קבלנו את התורה הקדושה אשר על ידי זה יש לנו בחינת אור ונר לבקש על ידי זה את הצדיק האמת עד שנזכה למצאו. ושפת אמת תכון לעד ועד ארגיעה לשון שקר וכנ"ל:

אות לו

וזהו: נמוגים ארץ וכל ישביה אנכי תכנתי עמודיה סלה. ודרשו רבותינו זכרונם לברכה מקרא זה על מתן תורה. שישראל מתפארין עצמן שכשהיו נמוגים הארץ וכל ישביה קדם מתן תורה, כי כל העולם היה תלוי עד ששי בסיון שקבלו ישראל את התורה וכו' אנכי תכנתי עמודיה סלה. כי על ידי שקבלתי את התורה שמתחלת אנכי על ידי זה תכנתי עמודיה, שלא יחרבו וכו'. וזהו שנסמך מיד: אמרתי להוללים אל תהלו וכו'. הינו שהכתוב מתרץ בעצמו קשיא הנ"ל. שאם יאמר האומר. מה אתם מתפארים שתכנתם את העולם שלא יחרב על ידי שקבלתם את התורה ועקר קיום העולם שזכיתם על ידי מתן תורה העקר הוא האמונה שזכיתם להמשיך בעולם, הינו אמונת חדוש העולם שזה העקר וכנ"ל. כמו שפרש שם רבנו זכרונו לברכה, מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שכל העולם היו תלוי עד ששי בסיון. שהכונה הוא שאמונת חדוש העולם זה היה תלוי עד ששה בסיון שקבלו את התורה. וזכו לרוח נבואה רוח הקדש שעל ידי זה דיקא נתברר המדמה וזכו לאמונת חדוש העולם וכנ"ל. ובאמת הכל אחד, כי קיום העולם כפשוטו שלא יחרב שהיה תלוי עד ששה בסיון כמו שהוא פרוש הפשוט במאמר הנ"ל. ומה שפרש רבנו זכרונו לברכה שהעולם היה תלוי. פרושו שאמונת חדוש העולם היה תלוי וכו' כנ"ל. שני פרושים אלו עולים בקנה אחד, כי הכל אחד, כי זה תלוי בזה, כי עקר קיום העולם שלא יחרב ולא יחזר העולם לתהו ובהו חס ושלום. זה תלוי באמונת חדוש העולם, כי עקר יסוד העולם וקיומו הוא אמונה. וכמו שכתוב: וכל מעשהו באמונה והקדוש ברוך הוא מקים את העולם רק בזכות האמונה של כל ישראל שמאמינים בחדוש העולם שזהו התחלת תורתנו הקדושה, כמו שכתוב: בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ. וכל זה מובן ומבאר בהתורה הנ"ל למעין שם. נמצא שעקר קיום העולם שלא יתמוגג שזכו ישראל בשעת קבלת התורה הוא בחינת אמונת חדוש העולם שזכו להמשיך אז. ואם כן יכולין להקשות קשיא הנזכרת לעיל מה פעלתם בזה. הלא עדין אתם צריכין לברר האמונה בכל דור ודור על ידי הצדיקים שבכל דור ודור דיקא. שהם דיקא יכולים לברר האמונה כפי אותו העת והזמן כנ"ל. על זה משיב הפסוק בעצמו ומדבר בשביל כנסת ישראל. ואומר כמתפאר הרבה הרבה פעלתי. בברור האמונה שהמשכתי עלי בקבלת התורה. כי פעלתי בזה מה שיש לי כח למלאות פיהם של העזי פנים חצץ ולשבר מתלעות עול וכנ"ל:

וזה אמרתי להוללים אל תהלו ולרשעים אל תרימו קרן וכו'. כי על ידי קבלת התורה יש לי כח להכניע ולשבר ולהפיל העזי פנים בעלי לשון הרע ההוללים ומבלבלים את העולם ומרחקין מהצדיק האמת כי על ידי כח התורה שקבלנו במעמד הנבחר. יש לנו כח עתה לחפש ולבקש את הצדיק עד שנזכה למצאו ולראות האמת ולבטל השקר וכנ"ל:

וזהו: אל תרימו למרום קרנכם תדברו בצואר עתק, הינו שלא יהיה להם עוד יכלת להרים קרנם ולדבר בצואר עתק על צדיקי אמת. כי כח האמונה שזכינו בקבלת התורה יעמד לנו לעזר שנזכה על ידי זה לחפש ולבקש את הצדיק האמת עד שנזכה להתקרב אליו. ועל ידי זה נזכה לברר המדמה בשלמות כפי הדור של עכשו. וכפי הזמן והימים האלו. ועל ידי זה נזכה לאמונת חדוש העולם בשלמות שעל ידי זה זוכין לבחינת חדוש העולם של לעתיד שהוא בחינת ההנהגה של ארץ ישראל שהוא בחינת השגחה ונפלאות שלא כדרך הטבע, כמו שמבאר בהתורה הנ"ל. וזהו: כי לא ממוצא וממערב ולא ממדבר הרים. כי אלקים שופט וכו'. הינו שאין שום טבע בעולם כלל, רק הכל בהשגחתו יתברך לבד. שכל זה נמשך מאמונת חדוש העולם שזוכין על ידי קבלת התורה. ועל ידי הצדיקים שבכל דור ודור וכנ"ל. וזהו שסים: וכל קרני רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדיק, הינו כנ"ל שבכח זכות קבלת התורה. שזהו בחינת נמוגים ארץ וכל ישביה אנכי תכנתי עמודיה סלה. בכח זה יש לי כח לחפש את הצדיק עד שאזכה להתקרב אליו. וכל קרני רשעים שהם העזי פנים בעלי לשון הרע אגדע ואפיל אותם. וקרנות צדיק תרוממנה, כי הכל יראו האמת. והכל בכח קבלת התורה שקבלנו כבר וכנ"ל:

אות לז

וזהו שמבקשת כנסת ישראל מהקדוש ברוך הוא: הגידה לי שאהבה נפשי איכה תרעה איכה תרביץ בצהרים. שלמה אהיה כעטיה על עדרי חבריך ופרש רש"י שצהרים מרמז על תקף הגלות וכו', עין שם בפרוש רש"י וכו' שפרוש רש"י שם מבאר היטב לענינינו. כי שלמה המלך עליו השלום ראה ברוח הקדש שבתקף הגלות המר הזה באחרית הימים. יתגברו העזי פנים מאד, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה בעקבא דמשיחא חצפא יסגי והאמת תהיה נעדרת ואין תוכחה וכו'. ומגדל התגברות העזי פנים ובעלי לשון הרע נתבלבל העולם מאד מאד. ונעשה קטגוריא גדולה בין התלמידי חכמים עד שאי אפשר לידע היכן האמת. שזהו עקר חבלי משיח שהתנבאו עליו נביאינו וחכמינו זכרונם לברכה וזה שצועקת כנסת ישראל בקול מר הגידה לי שאהבה נפשי איכה תרעה איכה תרביץ בצהרים. שהוא זמן חם היום שהוא עת קשה לצאן שמרמז על תקף הגלות, הינו שמבקשת כנסת ישראל שיגיד לה הקדוש ברוך הוא איכה הוא רועה ואיכה הוא רובץ את צאן מרעיתו בצהרים, דהינו בסוף הגלות המר הזה שרב העולם אין יודעין היכן הוא הרועה האמת על כן מבקשת כנסת ישראל מהקדוש ברוך הוא שיגלה האמת לישראל, ויגלה להם היכן הוא רועה את צאנו. היכן הוא הרועה האמת שרועה את עמו וצאן מרעיתו באמת לאמתו כראוי, וזהו שלמה אהיה כעטיה על עדרי חבריך, הינו שכנסת ישראל שהיא השכינה שהיא הקדשה של ישראל ששוכנת בתוך הצדיקים והכשרים שבדור היא מתאוננת וקובלת לפני ה' יתברך. מפני מה הכשרים האמתיים שבדור המקרבים לצדיקי אמת ששם שורה השכינה שהיא בחינת כנסת ישראל. הם מבזים כל כך ומרחקים אותם בכל מיני הרחקות כי העזי פנים ערבבו את העולם עד שעמדו כמה מפרסמים ומנהיגים של שקר בעולם. ואפלו המנהיגים הכשרים נתרבה ביניהם מחלקת גדול. עד שאי אפשר לרב העולם לידע היכן הוא הצדיק האמת שיכול להנהיג את ישראל כראוי. ולא עוד אלא שמבזין מאד את המתקרבין להצדיק האמת ומהפכין את האמת ואומרים לצדיק רשע אתה ויראי חטא נמאסין כאלו הם רחוקים חס ושלום מה' יתברך והתורה. והעזי פנים מתפארין בעצמן שרק הם קרובים לה' יתברך. ואומרים להכשרים באמת קרב אליך אל תגע בי כי קדשתיך וכו'. כאשר מצוי עכשו בעוונותינו הרבים. וזהו שלמה אהיה כעטיה על עדרי חבריך. שהשכינה אומרת שהכשרים באמת ששם השכינה הם דומים כאבלים וכנזופים חס ושלום, על עדרי חבריך שהם שאר המנהיגים המתנשאים ברבנות שלהם כאלו הם חברים להקדוש ברוך הוא. והקדוש ברוך הוא מתחבר עמם לבד. ואת הכשרים האמתיים הם מרחקים כנזופים חס ושלום, וכל זה מחמת שנעלם האמת מחמת המחלקת שנעשה על ידי התגברות העזי פנים וכנ"ל:

וזהו שמשיב לה ה' יתברך: אם לא תדעי לך היפה בנשים, דהינו שה' יתברך משיב לכנסת ישראל: אם אין אתה יודע איך להתנהג למי להתקרב צאי לך בעקבי הצאן. ופרש רש"י: הסתכל בדרכי אבותיך הטובים והלך אחריהם ורעי את גדיתיך וכו'. הינו מה שאמרנו לעיל, כי אף על פי שעכשו נתבלבל העולם מאד. ואין יודעים היכן האמת אף על פי כן כבר הקדים ה' יתברך רפואה שזכינו לקבל את התורה. ואנו צריכין לילך בעקבי הצאן בדרך אבותינו בדרך התורה שמסר לנו משה וחכמינו זכרונם לברכה מדור לדור שכל חכמינו ונביאינו ז"ל חברו לנו ספרים קדושים ויקרים והורו לנו דרכי התורה ואנו צריכין לילך בעקבותם ועל ידי זה נזכה לחפש ולבקש ולמצא את הצדיק האמת שבדור הזה שעקר ברור האמונה על ידו וכנ"ל:

וזהו: ורעי את גדיתיך על משכנות הרעים. שעל ידי כח התורה שזהו בחינת צאי לך בעקבי הצאן כנ"ל. על ידי זה תזכה כנסת ישראל באמת לרעות גדיותיו אצל הרועים האמתיים. כי על ידי כח התורה שקבלנו כבר זוכין אנו למצא את הצדיק הרועה האמת ולהתקרב אליו וכנ"ל:

אות לח

וזה בחינת ספירה שצריכין לספר הימים שבע שבועות קדם קבלת התורה, כי על ידי הספירה מבררין המדמה וכנ"ל. ועל כן צריכין לספר הימים, כי על ידי שסופרין הימים על ידי זה ממשיכין קדשת ברור המדמה. שהוא קדשת האמונה על כל יום ויום של כל השנה, כי אלו השבע שבתות הם כנגד שבעת ימי בראשית. וכל אחד כלול משבעה שזהו בחינת כלליות כל הימים הינו שבספירה אנו ממשיכין על עצמנו קדשת קבלת התורה שהוא ברור המדמה ברור האמונה. באפן שנזכה ליסוד האמונה כל ימי עולם שבכל יום ויום שיבוא. אף על פי שיתגבר הבעל דבר באיזה בלבול שיתגבר כפי התגברותו בכל יום מחדש אף על פי כן יהיה לנו כח לברר האמונה על ידי צדיקי הדור שנזכה להתקרב אליהם. כי יהיה לנו כח לבקשם ולמצאם על ידי קדשת יסוד האמונה שהמשכנו עלינו בקבלת התורה על ידי שספרנו מ"ט [ארבעים ותשעה] ימי הספירה שבהם אנו נטהרים מזהמת הנחש שהוא בלבול המדמה. וזוכין לאמונה שלמה להמשיך בכל יום ויום. עד שזוכין לברר האמונה בשלמות ועקר הקדשה שאנו ממשיכין עלינו לעולם. הוא שנזכה לחפש את הצדיק עד שנזכה למצאו כנ"ל:

אות לט

וזהו: הושיעה ה' כי גמר חסיד כי פסו אמונים מבני אדם. שדוד המלך עליו השלום צועק לפני ה' יתברך: הושיעה ה' כי גמר חסיד, הינו שנסתלקו החסידים והצדיקים האמתיים, ועל ידי זה נתקלקלה האמונה בעוונותינו הרבים כנ"ל. וזהו: כי פסו אמונים מבני אדם, כי עקר האמונה נמשך על ידי הצדיקים והחסידים האמתיים כנ"ל. וזהו שוא ידברו איש את רעהו וכו'. הינו שדוד המלך עליו השלום מתאונן ואומר שאף על פי שבודאי אין דור יתום. ובודאי נמצאים צדיקים אמתיים גם בדור הזה. אבל הבעלי לשון הרע והעזי פנים מבלבלין את העולם עד שאין יודעין היכן האמת כנ"ל. וזהו שוא ידברו איש את רעהו שפת חלקות וכו'. שהם בעלי לשון הרע. שעל ידי זה גמר חסיד ופסו אמונים וכו'. כי אין יודעין היכן הצדיק האמת וכנ"ל. ועל זה סים דוד בעצמו ואומר שה' יתברך ישמע תפלתו. ויכרת כל הבעלי לשון הרע מחרחרי ריב הרוצים להסתיר את הצדיק. וזהו: יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדלות. אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו. שאומרים שאין להם אדון שאינם רוצים להאמין בצדיקים אמתיים. הקדוש ברוך הוא יכרית אותם. כי משוד עניים ומאנקת אביונים. שהם הכשרים העניים והאביונים הרוצים באמת להתקרב לצדיקי אמת. ששודדים אותם ומבזים אותם. והם נואקים וצועקים לה' יתברך מגדל צרתם וצעקתם יקום ה' יתברך ויושיע אותם ואת כל ישראל:

וזהו: משוד עניים מאנקת אביונים עתה אקום יאמר ה' אשית בישע יפיח לו. ומפרש הפסוק על ידי מה תהיה הישועה. הלא האמת נתבלבל מאד. ועל זה מסים הפסוק אמרות ה' אמרות טהורות וכו', הינו כי כבר הקדים ה' יתברך רפואה למכה. ונתן לנו את התורה מכבר. ועל ידי כח התורה שקבלנו. יש לנו כח להתקים גם עתה ולזכות לבקש את הצדיק האמת עד שנמצא אותו כנ"ל:

וזהו: אמרות ה' אמרות טהורות וכו'. שהיא התורה מזקק שבעתים שבעתים דיקא. שבע פעמים שבע, כמו שפרש רש"י שם. זהו בחינת מ"ט ימי הספירה. שבהם אנו זוכים להמשיך עלינו קדשת קבלת התורה קדשת האמונה. עד שנזכה ליסוד האמונה כל ימי עולם, אף על פי שברור האמונה בכל יום ובכל זמן צריכין דיקא על ידי אותו הצדיק שבאותו הזמן דיקא וכנ"ל. אשר על כן מתגבר הבעל דבר דיקא ביותר על הצדיק שבאותו הדור מחמת שבזה הדור עקר ברור האמונה על ידו דיקא וכנ"ל, אף על פי כן על ידי קבלת התורה שאז נתבררה האמונה זכינו על ידי זה שיהיה לנו כח בכל דור ודור כל ימי העולם. לזכות לחפש את הצדיק ולמצא אותו ולהתקרב אליו כנ"ל. שזהו בחינת מ"ט ימי הספירה שבהם אנו ממשיכין יסוד האמונה על כל ימי העולם כדי שיהיה לנו כח בכל יום תמיד לחפש ולמצא את הצדיק האמת כנ"ל. וזהו: אתה ה' תשמרם תצרנו מן הדור זו לעולם. 'מן הדור זו' דיקא, שעל ידי התורה שקבלנו אחר זכוך מ"ט ימי הספירה שזהו בחינת מזקק שבעתים על ידי זה אתה ה' תשמרם תצרנו מן הדור זו לעולם שתשמר את ישראל מהמתנגדים והעזי פנים המתגברים כנגד הצדיק שבאותו הדור דיקא. וזהו תצרנו מן הדור זו לעולם שתשמר את ישראל הכשרים בכל דור ודור מן הבלבולים שבאותו הדור דיקא. שאומרים שאי אפשר שיהיה בזה הדור צדיק גדול וחדוש כזה כנ"ל. ומודים על הדורות הראשונים שהיו בהם צדיקים גדולים וחולקין על הצדיק שבדור זה דיקא וכנ"ל. וזהו: סביב רשעים יתהלכון כרם זלת לבני אדם. שהרשעים מתגברים כנגד הצדיק שמרים נפשות מזילותא דגלותא ומחזיר ישראל בתשובה שזהו בחינת כרם זלת שמרים אותם מזילותא דגלותא ועל כן הרשעים המתנגדים יתהלכו סביב סביב להסתיר ולהעלים האמת על ידי גדל מחלקתם ושפת חלקות ולשון מדברת גדלות שלהם כנ"ל. אבל הקדוש ברוך הוא יכרת אותם בכח התורה שקבלנו כבר שהוא בחינת אמרות ה' וכו' מזקק שבעתים, וישמר אותנו מן הדור, ויקרב אותנו לצדיק האמת שעל ידי זה נזכה לברור המדמה שהוא ברור האמונה בשלמות כמו שצריכין עכשו בזה הדור בזה הזמן כפי חדוש מעשה בראשית שבכל יום כנ"ל:

אות מ

ועל-כן קדמו ברכת המאורות קדם קריאת שמע. אף על פי שאין להם שיכות לברכת קריאת שמע לכאורה כמבאר הקשיא הזאת בפוסקים , אך על פי הנ"ל מבאר כי קריאת שמע שהוא אמונת היחוד. שהוא אמונת חדוש העולם, כי בודאי אי אפשר להאמין ביחודו יתברך כי אם כשמאמינים בחדוש העולם שה' יתברך יחיד קדמון לכל וחדש את העולם ברצונו יש מאין. ומי שאין מאמין חס ושלום, בחדוש העולם הוא כופר בכל, כופר גמור באלקי ישראל שאין כפירה גדולה מזו (ואף על פי שיש ממחברי ספרי החקירות שכתבו שאמונת חדוש העולם אינו מהעקרים. הבל יפצה פיהם, ואין צרך לסתר שטות כזה, כי כל מאמין באמת יבין מאליו. שאמונת חדוש העולם הוא אמונת היחוד. והוא יסוד כל התורה כלה. ובשביל זה פתח משה רבנו את התורה בחדוש העולם, כמו שכתוב: בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ). ומי שכופר בזה חס ושלום הוא האפיקורס הגמור. שגרוע מעובדי כוכבים ומשמד. ומצוה להורידו ולא להעלותו. ומצוה להרגו ביום הכפורים ובשבת ולקרעו כדג ומגבו. ואין גרוע בעולם ממנו. וזה פשוט לכל המאמינים בה' יתברך ובתורתו הקדושה. ועל כן קדם קריאת שמע שהוא אמונת היחוד שהוא אמונת חדוש העולם. אומרים מקדם ברכת המאורות שמדברים בשבח הבריאה. שה' יתברך מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית. וה' יתברך עושה חדשות בכל עת. כמו שאומרים: פועל גבורות עושה חדשות וכו' אדון הנפלאות המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית וכו'. ואחר כך אומרים קריאת שמע שהוא אמונת היחוד שהוא אמונת חדוש העולם כנ"ל, כי אמונת חדוש העולם צריכים להמשיך על עצמו בכל יום מחדש כפי חדוש מעשה בראשית שבכל יום כנ"ל. ובשביל זה אחר ברכת יוצר המאורות אומרים ברכת אהבה רבה. שמדבר משבח קבלת התורה, כי עקר האמונה שהוא אמונת חדוש העולם זוכין על ידי קבלת התורה כנ"ל. וזהו שאנו אומרים בעבור אבותינו שבטחו בך ותלמדם חקי חיים. כן תחננו ותלמדנו. כי עקר הכח שיש לנו עכשו להתקרב לה' יתברך הוא בכח אבותינו שזכו להמשיך קבלת התורה שעל ידם יש לנו אור עכשו לחפש ולבקש את הצדיק שילמד אותנו דרך ה' יתברך ויכניס בנו אמונה שלמה כנ"ל. וזהו ותן בלבנו בינה וכו'. ללמד וללמד לשמר ולעשות ולקים וכו'. כי אנו צריכין עכשו לזכות ללמוד כזה. שנזכה על ידו לשמר ולעשות ולקים את כל דברי התורה, כי התורה כבר קבלנו. ואנו יודעין כל המצוות שצונו ה' יתברך, אבל אף על פי כן זעירין אנון שזוכין לקים את כל דברי התורה. ועל כן אנו מבקשין מה' יתברך שנזכה ללמוד כזה שנזכה על ידו לשמר ולעשות ולקים את כל דברי תורתו באהבה ועקר הוא האמונה שהוא יסוד כל התורה כלה, כמו שכתוב: כל מצותיך אמונה. וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחיה. ועל כן צריכין לחפש את הצדיק האמת שבכל דור ודור וכו' וכנ"ל. וזה שאומרים בקריאת שמע והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום וכו'. שבכל יום ויום יהיה בעיניך כחדשים. כי קריאת שמע שהיא אמונה צריכה שתהיה בכל יום כחדשה בחינת חדשים לבקרים רבה אמונתך כנ"ל. כי האמונה הקדושה צריכין להמשיך על עצמו בכל יום מחדש. להתחזק באמונה שלמה בהתחזקות יותר בכל יום מחדש כפי חדוש מעשה בראשית שבכל יום שהכל בשביל להמשיך האמונה בעולם בכל יום מחדש כנ"ל:

אות מא

ועל-כן נעורין בליל שבועו, כי אז מקבלין התורה. שעל ידי זה עקר ברור המדמה כנ"ל. ועל כן נעורין אז כל הלילה, כי שנה הוא בחינת מדמה, כי בשעת שנה נסתלק השכל. ואין נשאר כי אם המדמה כידוע. וכן מבאר גם בהתורה הנ"ל, עין שם. ועקר השנה הוא בשביל המדמה שהוא ברור האמונה כי בלא השנה היה השכל מתיגע ומתבלבל מאד על ידי בלבול המדמה. ועל ידי השנה נסתלקין מהמחין כל בלבולי המדמה. כנראה בחוש שאחר השנה המח זך וצח מכל הבלבולים שכלם נמשכים מבלבולי המדמה. ועל כן על ידי השנה נתברר האמונה. בבחינת חדשים לבקרים רבה אמונתך (כמו שמבאר במקום אחר). ועל כן הצדיק שזוכה לרוח הקדש שעל ידי זה הוא מברר המדמה, על כן הוא ישן מעט מאד מחמת שהמדמה ברור אצלו. וכן כל אחד כפי מה שזוכה לברר המדמה כן הוא ממעט בשנה כנ"ל. ועל כן בשבועות שאז זוכין לקבלת התורה שהוא בחינת המשכת רוח הקדש על כל ישראל כנ"ל. שעל ידי זה נתברר המדמה כנ"ל. על כן נעורין אז כל הלילה, כי נתבטל השנה מחמת שזוכין לברור המדמה על ידי קבלת התורה כנ"ל:

הלכות ברכת הודאות היחיד מקשר לענין הנ"ל:

אות מב

וזה בחינת ארבעה צריכין להודות. שהם הולכי מדבריות. והיוצא מבית האסורים. וחולה שנתרפא. ויורדי הים, כשיגיעו ליבשה וסימנך וכל ה'ח'י'י'ם יודוך סלה וכו', כמבאר בשלחן ערוך סימן ריט:

כי כל אלו הארבעה צריכין להודות בשביל הנסים שנעשו להם. וכל הנסים הם השגחה ונפלאות הבורא יתברך שמו וכלם נמשכין מבחינת חדוש העולם שלעתיד שאז יתנהג העולם בבחינת ארץ ישראל. שהנהגתה על ידי עיני ה' תמיד, דהינו בחינת השגחה ונפלאות שלא כדרך הטבע. ומשם נמשכין כל הנסים והנפלאות שנעשין אפלו עכשו בעולם הזה כמובן בדברי רבנו זכרונו לברכה בהתורה (סימן רנ) על מאמר רבותינו זכרונם לברכה ומוריד שני דמעות לים הגדול. וקולו נשמע מסוף העולם ועד סופו וכו', עין שם. ובשביל זה כל אלו הארבעה הנזכרים לעיל שנעשו להם נסים שנצולו מסערת הים. או מן החלי וכו' בהשגחתו ונפלאותיו יתברך, כתיב בהם במזמור קז: יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם. 'חסדו ונפלאותיו' דיקא. זה בחינת הנהגה של חדוש העולם שלעתיד שהוא בחינת חסד, בחינת עולם חסד יבנה. שאז יתנהג העולם בבחינת נפלאות והשגחה וכו' כמבאר בהתורה תקעו תוכחה הנ"ל. כי מבחינת ההנהגה של לעתיד שהוא בחינת חסד כנ"ל, בחינת עולם חסד יבנה. שאז יתנהג העולם בבחינת נפלאות. משם נמשכין כל הנסים והנפלאות שנעשין בעולם הזה כל ימי עולם. וזהו: יודו לה' חסדו ונפלאותיו. 'חסדו ונפלאותיו' דיקא כנ"ל. כי כל הצרות שעברו על אלו הארבעה הצריכין להודות, כלם נמשכין מפגם שפוגמין בהצדיק שהוא בחינת פגם ארץ ישראל, כי מי שזוכה לחפש ולבקש את הצדיק האמת כראוי, עד שזוכה להתקרב אליו. על ידי זה זוכה לאמונה שלמה כנ"ל. שעל ידי זה זוכה לבחינת חדוש העולם שלעתיד, שזהו בחינת ארץ ישראל בחינת ההנהגה של השגחה ונפלאות וכו' כנ"ל. נמצא, שעל ידי הצדיק זוכין לארץ ישראל. ואז זוכין לאמונה שלמה להאמין בה' יתברך בשלמות. שה' יתברך חדש את העולם יש מאין ועתיד לחדש את עולמו. והוא יתברך משגיח בעולם בכל עת בהשגחה פרטיות וכנ"ל, אבל מי שפוגם בזה, דהינו שאינו משתדל להתקרב לצדיקי אמת. ואינו מתיגע לחפש ולבקש את הצדיק תמיד עד שימצאנו, על ידי זה פוגם באמונה ובארץ ישראל וכנ"ל. ועל כן עוברין עליו כל הצרות הנזכרות לעיל של כל הארבעה הנזכרים לעיל. שבהם כלולים כל הצרות רחמנא לצלן, כי עקר הצרה והסכנה של כל הארבעה הנזכרים לעיל. שהם הולכי מדבריות וחולים וכו'. עקר הוא צרות וסכנות הנפש שהיא רחוקה מאביה שבשמים. שעליו נאמרו כל הדברים הנאמרים במזמור הנ"ל. כמובן לכל משכיל. וכבר מובא מזה בספרים. וכמובא מזה בדברי רבנו זכרונו לברכה (בסימן קסג) שכל אלו הארבעה הנ"ל מרמזין על צרות הנפש שהיא תועה במדבר בישימון דרך. כל זמן שאינה זוכה להתקרב להצדיק האמת ולילך בדרכיו. והיא כמו חבושה בבית האסורים. שהיא כבושה בגולה בין מאסר התאוות והמדות רעות והיא חולה חולת הנפש בבחינת כי חולת אהבה אני. והיא כמו יורד בים בעמק מצולת הים ועולה שמים ויורדת תהומות, כמו שכתוב: טבעתי ביון מצולה ואין מעמד. באתי במעמקי מים ושבלת וכו' וכמבאר מזה בסימן הנ"ל. נמצא שכל אלו הארבעה הם בחינת צרות הנפש. ובאמת הכל אחד, כי גם כל היסורין והסכנות והצרות העוברין על האדם בגשמיות חס ושלום, כלם הם בחינת צרות הנפש, כי אין מיתה בלא חטא ואין יסורין בלא עוון. ועקר היסורים הם העוונות, כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה בתורה כי מרחמם ינהגם. שעקר היסורין של כל היסורים שבעולם הם העוונות דיקא רחמנא לצלן, עין שם . וכל היסורים והצרות והסכנות בגוף ונפש שכלם כלולים בארבעה הנ"ל. כלם נמשכין מחמת הרחוק מהצדיק. שעל ידי זה הם רחוקים מארץ ישראל ומאמונה בשלמות כנ"ל. בבחינת הלא על כי אין אלוה בקרבי מצאוני הרעות האלה. שכל הרעות והצרות חס ושלום נמשכין מחמת שאין מרגישין ה' יתברך ששוכן בקרבנו ומשגיח עלינו תמיד, דהינו פגם האמונה. שפגם זה נמשך מחמת הרחוק מהצדיק ומארץ ישראל כנ"ל, כי כל הצרות שבעולם רחמנא לצלן נמשכין מתקף הגלות בעוונותינו הרבים, כי מיום שחרב בית המקדש אין לך יום שאין קללתו מרבה מחברו רחמנא לצלן, וזה בחינת ארבעה הנ"ל שהם בחינת ארבע מלכיות. שבהם כלולים כל הגליות שכוללים כל הצרות רחמנא לצלן. ועל כן גלות מצרים שמרמז על כל הארבע גליות ארבע מלכיות כי כלם נקראים גלות מצרים, על שם שהם מצרים לישראל, כמו שאמרו במדרש ומובא בדברי רבנו זכרונו לברכה. על כן גלות מצרים היה כלול מכל הארבעה הנ"ל, כי כשיצאנו ממצרים זכינו לכל הנסים והנפלאות הנאמרים במזמור הנ"ל שמדבר מארבעה צריכין להודות הנ"ל, כי במצרים היינו בגלות ובשביה ובמאסר. שזהו בחינת יוצא מבית האסורים. וה' יתברך הביא עשר מכות על המצרים ואותנו הציל מהם. וזה בחינת חולה שנתרפא ונצל מהחולאת, כמו שכתוב: כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך וכו'. וכתיב: והסיר ה' ממך כל חלי וכל מדוי מצרים וכו' אשר ידעת לא ישימם בך וכו'. וגם עברנו בים. וה' יתברך קרע לנו את הים. אחר כך הלכנו במדבר וה' יתברך העבירנו בשלום בנסים ונפלאות גדולות. וזה בחינת הולכי מדבריות ויורדי הים הנזכרים לעיל. נמצא, שכל הארבעה הנ"ל שצריכין להודות. זה בחינת יציאת מצרים וכלל כל הגאלות מכל הגליות של הארבע מלכיות שכלם מכנים בשם גלות מצרים כנ"ל ועקר כל הגליות הוא הרחוק מארץ ישראל שזה עקר הגלות, כמו שכתוב: ויגל ישראל מעל אדמתו. וכמו שאנו אומרים ומפני חטאינו גלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו וכו'. ועל זה אנו מבקשין תמיד שיחזיר אותנו ה' יתברך לארץ ישראל. כמו שאומרים בכל יום: ותוליכנו מהרה קוממיות לארצנו וכו'. יהי רצון שתעלנו בשמחה לארצנו וכיוצא בזה תקון חצות ושארי תפלות רבות שאנו מבקשים לה' יתברך על אריכת הגלות שישיבנו לארצנו בקרוב. ועל זה קובלת השכינה בכל עת על עצם רחוקנו מארצנו הקדושה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה אוי להם לבנים שגלו מעל שלחן אביהם ומארצם יצאו. כי עקר כל הגליות שכולל כל הצרות כנ"ל. העקר הוא מחמת שאנו רחוקים מארץ ישראל ששם עקר האמונה בשלמות עקר אמונת חדוש העולם ואמונת ההשגחה. שמשם כל הטובות והנסים והנפלאות והישועות שכלולים בהארבעה צריכין להודות הנ"ל. ולהפך חס ושלום כפי הרחוק מארץ ישראל שעל ידי זה רחוקים משלמות האמונה, כמו כן עוברים חס ושלום, צרות ויסורין רחמנא לצלן וכנ"ל. וכל זה נמשך מחמת הרחוק מצדיקי אמת שעל ידי זה רחוקים מארץ ישראל בכלל ובפרט וכנ"ל, כי עקר עכוב הגאלה ועקר הגלות מארץ ישראל נמשך מחמת הפגם שפגמו בכבוד הצדיקים האמתיים שהם בחינת נביאים כמו שכתוב: ויהיו מלעבים במלאכי האלקים ומתעתעים בנביאיו. וכתיב: הצדיק אבד ואין איש שם על לב ואנשי חסד נאספים באין מבין וכו'. כי כל אחד צריך לחפש ולבקש מאד את הצדיק האמת וכנ"ל. שעל ידי זה עקר תקון האדם עקר האמונה שהיא יסוד הכל וכנ"ל. וכפי מה שפוגמין חס ושלום, בזה שאין משתדלין לחפש את הצדיק, כמו כן נופלים בגלות ונתרחקין מארץ ישראל. ואזי נופל אל ההפוך שהוא צריך לחפש ולבקש כל ימיו. ואינו יודע מה הוא מחפש ומבקש. שזה הוא עקר בחינת הגלות שהוא בגלות וטלטול נע ונד. ושואל ודורש ומבקש ומחפש ביגיעה ועמל וטרחה גדולה מאד מאד. ואינו יודע בעצמו מה הוא מבקש ומחפש. כמו שרואין כל זה בחוש. מי שיביט בעין האמת. שרב בני האדם רודפים אחר הממון ביגיעות גדולות וטרחות וטרדות מאד מאד. והוא ממש כמו מי שהולך לחפש ולבקש איזה דבר. כי כל אדם אינו ממלא תאותו לעולם בממון. כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה אין אדם מת וחצי תאותו בידו יש לו מנה מבקש מאתים וכו'. נמצא שלעולם אין ממלא תאותו. והוא שואל ודורש ומבקש ומחפש אחר הממון לעולם כאלו הוא מחיב ומשעבד לאיזה שר ומושל לחפש ולבקש איזה דבר. ובאמת הוא בעצמו אינו יודע מה הוא מבקש, כי עד יום מותו הוא מבקש ומחפש תמיד. ואם כן בשביל מי הוא מבקש ומחפש אחר הממון. ואם יאמר בשביל בניו. מי יודע אם ישאר הממון אחריו לבניו כאשר אנו רואין שרב העשירים בניהם או יוצאי חלציהם עניים ואביונים. ואפלו אם היה נשאר הממון לבניו. מה התכלית מזה. הלא גם בניו אחריו ודורותיהם אחריהם כלם יהיו צריכים למות כמותו. ומה יתרון להם בכל הממון, כמו שכתוב: כי לא במותו יקח הכל וכו'. וגם כי הלא גם בניו לא יספיק להם כל הממון שיניח להם. כי יותר שישאיר להם ממון יהיה חסר להם יותר ויגדל דאגתם יותר, כי אין אדם מת וחצי תאותו בידו וכנ"ל. וכמו שאנו רואים בעינינו מי שבקי בטיב בני העשירים שרבם ככלם דאגתם וצערם גדול מאד, כי למשל עשיר אחד שיש לו עשרת אלפים אדומים. ויש לו חמשה או ארבעה בנים. והוא מתנהג כדרך הנגידים הגדולים. ובודאי כשיש לו עשרת אלפים הוא מתנהג בדרך שצריך לפרנסתו לפי דעתו יותר מעשרת אלפים, כי נדמה לו שמכרח לישב בדירות וחומות שעולים כמה אלפים, ומרגליות ותכשיטין ורבוי ההוצאה בכל שבוע להוליך בניו כל אחד ואחד בבגדי משי ורקמה ותכשיטין וכו' כדרך הגבירים הגדולים. ואומר שעל עצמו אינו מקפיד כלל רק על בניו כאלו הוא מצוה מן התורה להוליך בניו בדרך זה. והוא עושה הכל בשביל נחת רוח לבניו. ובאמת בניו כל ימיהם כעס ומכאובות כי כל אחד מבניו ובנותיו רוצה להתנהג באפן שאין מספיק לו לבדו כל העשירות של אביו ויותר מזה, עד שמתרבה דאגתו בכל יום, כי בודאי אי אפשר לאביו שיתן לכל אחד מבניו ובנותיו כל עשירותו. ונותן לכל אחד כפי דעתו ורצונו, וכל מה שנותן להם אינו מספיק להם, עד שנופל קנאה ושנאה גדולה בין בניו ובנותיו בעצמן, וכל אחד מבניו מתקנא בחברו. וכל אחד רוצה לבלע את חברו כמו קין שהרג את הבל, מחמת שכל העולם לא היה מספיק לו. ואביהם בעצמם יש להם צער גדול מהמריבה והשנאה והקנאה שבין בניו. וכיוצא בזה דאגות ויסורים הרבה שיש לכל אחד כל ימי חיי אביו. ואחר כך כלם מצפים עליו שימות. וכשמת רוצה כל אחד לקבל כל הירשה לחלקו עד שעל פי רב כמה ירשות יורדין לטמיון על ידי המחלקת שבין הבנים. וגם על פי רב אינם מצליחים אחריו ונעשים עניים. והלא מימות עולם אומר כל אחד שהוא חושב בשביל בניו. כדי שיהיה לבניו ממון ועשירות. ועדין לא נמצא אחד בעולם שאביו ישאיר לו די ספוקו שלא יהיה טרוד עוד אחר הממון, כי אפלו מי שיורש הון רב מאביו, אף על פי כן אינו מת וחצי תאותו בידו. נמצא שלשוא ולחנם עומלים כל העולם ומבקשים ומחפשים אחר הממון תמיד ומאומה לא ישאו בעמלם. וכאשר צעק על זה קהלת בכל ספריו. ומכל שכן העניים והדלים ושאר אנשים שעיניהם מצפים תמיד על פרנסה ועומדים בבקר בדאגת פרנסה. ובלילה לנים בדאגה זו ומשוטטים בשוקים וברחובות למצא איזה דרך לבקש איזה פרנסה. וכן עוברים להם כמה ימים ושבועות ואין פועלים כלום. ומעט פרנסה שיש להם מגיע להם רק בהשגחת ה' יתברך שלא ממקום שחשבו ובקשו וחפשו כלל כאשר נראה בחוש. ומודים על זה כל הצריכים פרנסה. שעל פי רב הם מבקשים ומחפשים איזה ימים רוח ופרנסה ואינם מוצאים כלל, ואחר כך ה' יתברך מזמין להם איזה רוח בהשגחתו יתברך לבד. שלא ממקום שחפשו ובקשו כלל. נמצא שהבקשה והחפוש שלהם היה בחנם להבל ולריק. ושלמה המלך עליו השלום צוח ואמר: אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת ה' וכו'. שצריכין לבקש את דרכי הקדשה בבקשה וחפוש גדול כמטמונים וככסף כנ"ל. כמטמונים וככסף דיקא. ויציר האדם בדעתו כמה היה מבקש ומחפש אם היו אומרים לו שבכאן ימצא אוצר בודאי. ואם יחפש כך את הצדיק האמת שעל ידו יבוא לכל טוב כנ"ל. בודאי יזכה למצא אותו ולהתקרב אליו ויזכה לכל טוב. כי עקר מה שנופלים בני אדם בגלות גדול שהם מטלטלים בגלות ונעים ונדים לחפש ולבקש הממון הכל הוא מחמת הפגם שפגמו שלא זכו לחפש את הצדיקי אמת שעל ידם זוכין לארץ ישראל ולאמונה ולהשגחה ונפלאות. שאז אין צריכין יגיעה וטרדא כלל אחר הפרנסה. כי דרשי ה' לא יחסרו כל טוב. דרשי דיקא, דהינו שמחפשין ומבקשין את הצדיק כדי להתקרב לה' יתברך. אזי לא יחסרו כל טוב. כי ה' יתברך יספיק להם כל צרכם בלי טרדא ובקשה וחפוש, כי זוכין להשגחה ונפלאות שלא כדרך הטבע כנ"ל:

אות מג

וזה בחינת זבולן לחוף ימים ישכן, והוא לחוף אניות וירכתו על צידן. כי צידון הוא גבול ארץ ישראל, כמו שכתוב: ויהי גבול הכנעני מצידון וכו'. ושם בתחלת הגבול במקום שמתחיל ארץ ישראל שם קבור זבולון. (כאשר זכיתי להיות שם בעצמי על קברו הקדוש בעיר צידון. ואמרו לי שם שמשם מתחילין לחשב גבול ארץ ישראל) כי זבולון הוא בחינת תקון תאות ממון. כי זבולון היה מספיק ליששכר הצדיק שהיה עוסק בתורה. וזבולון היה עוסק בפרקמטיא והיה מספיק ליששכר, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, שזהו עקר תקון תאות ממון, כמבאר בדברי רבנו זכרונו לברכה. שעקר תקון תאות ממון הוא צדקה. ועל זה נאמר שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך וכו' שזה בחינת תקון תאות ממון שהוא בחינת שמחה בחינת שמח זבולן, כמבאר בהתורה צוית צדק (סימן כג) נמצא שזבולון הוא בחינת תקון תאות ממון. ועל כן זבולון הוא קבור על גבול ארץ ישראל בצידון בחינת וירכתו על צידן שסופו על צידון שהוא גבול ארץ ישראל. זה רמז שעל ידי בחינת זבולון, דהינו בחינת תקון תאות ממון זוכין לכנס לארץ ישראל, הינו על ידי שמבקשים ומחפשים את הצדיק. שעל ידי זה זוכין להנצל מהחפוש והבקשה של הסטרא אחרא. שהוא החפוש והבקשה אחר הממון על ידי זה זוכים לארץ ישראל, כי עקר ארץ ישראל זוכין על ידי הצדיק בבחינת צדיקים יירשו ארץ. ואי אפשר לאדם לזכות לארץ ישראל כי אם על ידי צדיקים אמתיים. שזהו בחינת הנשיאים שהעמיד משה להנחיל הארץ לישראל, כמו שכתוב: אלה האנשים וכו'. לנחל את הארץ. כי אי אפשר לזכות לארץ ישראל כי אם על ידי צדיקים אמתיים שעל ידם זוכין לאמונת חדוש העולם. שזהו בחינת ארץ ישראל כנ"ל. ועל כן זבולון שזהו בחינת המתקרב להצדיק האמת ומשמש אותו בגוף ונפש וממון ועושה לו כל צרכיו כמו זבולון שטרח בפרקמטיא בשביל להספיק את יששכר שעסק בתורה. הוא זוכה לבוא לארץ ישראל. ועל כן זבולון עומד על גבול ארץ ישראל, כי דיקא על ידי בחינת זבולון שהוא המתקרב לצדיק האמת, על ידי זה זוכה לכנס ולבוא לארץ ישראל כנ"ל:

אות מד

ובשביל זה כל הארבעה צריכין להודות הנ"ל. צריכין להביא תודה שבאה מחמץ ומצה, שזהו בחינת שבועות שאז מביאין גם כן חמץ ומצה, דהינו שתי הלחם מחמץ. ושאר מנחות ממצה, כי כל הארבעה הנ"ל. עקר הנסים והנפלאות והישועות שלהם נמשך מבחינת שבועות שהוא קבלת התורה. שעל ידי זה זוכין לחדוש העולם שלעתיד שאז יתנהג העולם בבחינת ארץ ישראל שהוא השגחה ונפלאות וכו' שמשם כל הנסים והנפלאות והישועות של כל הארבעה צריכין להודות הנ"ל שכוללים כל הנסים כנ"ל:

וזה שפתח דוד המלך עליו השלום מזמור זה של הארבעה הנ"ל: יאמרו גאולי ה' אשר גאלם מיד צר. ומארצות קבצם ממזרח וממערב וכו'. שזהו בחינת קבוץ גליות שזהו בחינת ארץ ישראל שלשם כל הקבוץ של הגליות, כמו שכתוב: אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך וכו'. והביאך ה' אלקיך אל הארץ וכו'. כי עקר הישועה של כל הארבעה הנ"ל הוא נמשך מארץ ישראל ששם הוא בחינת השגחה ונפלאות שלא כדרך הטבע כנ"ל. שמשם כל הנסים והישועות כנזכר לעיל. ועקר הגלות שכולל כל הצרות בגוף ונפש שכלם כלולים בארבעה הנ"ל העקר הוא מחמת הרחוק והגלות מארץ ישראל כנ"ל:

אות מה

וזה בחינת גדל הטלטולים והיסורים שצריכין לסבל קדם שבאין לארץ ישראל וצריכים לסבב בכמה דרכים קדם שבאין לארץ ישראל וכמו שכתוב: ויסב אלקים וכו' וכמובא לעיל. והכל הוא בשביל קבוץ הנדחים הנ"ל:

כי איתא בכתבי האר"י ז"ל בכונות: והביאנו לשלום מארבע כנפות הארץ וכו' שבכל מקום בעולם שאחד מישראל נדחה לשם בגלות בארבע כנפות הארץ נחשב כאלו כל ישראל גלו לשם ועל ידי זה מברר ניצוצות משם ועל ידי זה באין לארץ ישראל, עין שם באריכות. שזהו סוד מה שישראל מפזרין עכשו בגלות במקומות הרחוקים מהקדשה מאד. והנה זה הענין הוא דבר נסתר ונעלם מאד. ואי אפשר להבינו, כי אנו רואים שבמדינות הרחוקים מישיבות ישראל. כמו במדינות מאסקווע. נדחו לשם יהודים מעטים. ודרים בין הרבה עובדי כוכבים יהודים מתי מעט. עד שיש עירות הרחוקים יותר. שאין נמצאים שם ישראלים כי אם אחד או שנים בעיר גדולה. והנה אנו רואים בעינינו שרב אלו היהודים הדרים במקומות כאלה רבם ככלם אינם צדיקים כלל. והלואי היו בינונים כי הם רחוקים מאד מה' יתברך ואי אפשר להאריך בזה שלא לדבר על איזה מישראל חס ושלום, כי גם פושעי ישראל מלאים מצוות כרמון. ואם כן איך אפשר להבין זאת. שעל ידי אנשים כאלו יתבררו הניצוצות מעמקי הקלפות כאלו, אבל באמת היא נפלאות תמים דעים ואי אפשר להבין זאת. והכלל, שעקר הגלות הוא הגלות וההתרחקות מארץ ישראל שהוא כלל הקדשה ועקר הגלות הוא בשביל לברר הנדחים שהם הניצוצות שנדחו בעמקי הקלפות בבחינת לא גלו ישראל בין העובדי כוכבים אלא כדי שיתוספו עליהם גרים, שזהו בחינת הניצוצות המתבררים מעמקי הקלפות, כי באמת לכאורה קשה להבין ענין הגלות שמחמת שחטאו ישראל בארץ ישראל גלה אותם משם לארץ העמים. עד שיתקנו וישובו אליו ויביא לנו גואל צדקנו. והדבר קשה מאד איך יהיה תקוה שבחוץ לארץ ישובו ישראל. ומה אם במקום חיותנו וקדשתנו שהוא ארץ ישראל ארץ הקדשה ששם עקר קדשת ישראל וכו'. אם שם התגבר על ישראל היצר הרע עד שהחטיאם איך יהיה תקוה שבחוץ לארץ שהיא ארץ העמים אויר הטמא וכו', שם יתקנו וישובו ישראל? ואם כן חס ושלום, אפס תקוה!! הלא ה' יתברך רוצה בתקנותינו. ואינו חפץ לנקם בנו, רק כל הגליות והצרות הם בשביל תקון, כמו שכתוב: ובקשתם משם את אלקיך ומצאת וכו'. אבל איך יתכן זה שבארץ ישראל לא בקשנו וחפשנו ודרשנו את ה' יתברך ובחוץ לארץ בארץ העמים נדרש ונבקש אותו? אבל באמת כל זה הוא נפלאות תמים דעים. והם מסתרי פלאותיו. וזהו בחינת כל הירידות והנפילות העוברים על כל אחד מישראל לפי בחינתו ומדרגתו עד שיש הרבה שנפלו עד עמקי תהום תחתיות. אשר נדמה להם כי אפס תקוה חס ושלום, בפרט עכשו בסוף הגלות באחרית הימים האלה בעקבא דמשיחא כאשר יודע כל אחד בנפשו נגעי לבבו ומכאוביו. ואף על פי כן סוף כל סוף כלם יתתקנו ולא יהיה נאבד שום אחד מהם. כי ה' יתברך חושב מחשבות לבל ידח ממנו נדח. כי באמת יש לפעמים שדיקא כשהאדם מגיע למקום נמוך ורחוק מהקדשה מאד מאד. שם דיקא יתעורר בהתעוררות גדול לה' יתברך. וכמו שדברנו מזה בתחלת הדרוש הזה למעלה כנ"ל. ויש בענין זה כמה טעמים ובחינות וקצת מהם הוא מחמת שכשהיו ישראל בארץ ישראל הראה להם הקדוש ברוך הוא חבה יתרה. והיו מקרבים אליו מאד ונדמה להם שכבר הם סמוכים לה' יתברך ולא בקשוהו יותר ונתרשלו בעבודתם. והבעל דבר חותר עליהם בכל יום ובכל עת ועל ידי זה התגבר עליהם עד שהחטיאם וזה בחינת הסבי עיניך מנגדי שהם הרהיבני (שיר השירים ו). ועין בפרוש רש"י שם שפרש ענין זה שמרב חבה שהראה להם בבית המקדש, על ידי זה מרדו בו וכו', עין שם וזהו ענין הנ"ל. וגם מחמת שכשהיו בארץ ישראל לגדל הקדשה של ארץ ישראל. באיזה תנועה בעלמא שלא התנהגו בקדשה כראוי פגמו מאד. ועל ידי הפגם הזה נמשך פגם גדול יותר, כי עברה גוררת וכו' ועל ידי זה החטיאם הבעל דבר. וזה בחינת כי באת אלי להזכיר את עווני. שכנגד קדשת אליהו היא נחשבת כרשעה אף על פי שהיתה צדקת כמו שפרש רש"י שם. ובשביל זה הכרחו לצאת בגלות. ואז מגדל הרחוק שרואים גדל רחוקם מה' יתברך שנגלו ונפוצו בארץ העמים באויר הטמא תחת ממשלת העובדי כוכבים מתגברים נפשות ישראל ביותר לשוב לה' יתברך כנ"ל. וגם שם לגדל הטמאה של חוץ לארץ. תכף כשישראל עושים איזה עבודה בעלמא יקר בעיניו יתברך מאד מאד. אף על פי שאין עבודתם בשלמות, אף על פי כן יקר בעיניו מאד שבמקום רחוק וטמא כזה יתגברו לעשות אפלו העבודה הזאת. ועל ידי זה הוא מרחם עליהם ומושיעם. וזהו בחינת של כל הנופלים מעבודת ה' יתברך שעל ידי כל מה שפוגמים איזה פגם. או שעוברים איזה עברה חס ושלום, נופלים יותר ויותר. ואם כן מה יהיה הסוף וכי אפס תקוה, אך הכל על פי הנ"ל שכשה' יתברך רואה שאיזה אדם מתרחק מעבודתו ופוגם איזה פגם או שעובר חס ושלום, איזה עברה אזי הקדוש ברוך הוא מרחק אותו ונופל יותר, כי הבא לטמא פותחין לו , אבל אם כן היה חס ושלום, אפס תקוה ולא היה באפשר לשום אדם לשוב לעולם מאחר שכל פעם נופל יותר חס ושלום, אבל ה' יתברך חושב מחשבות לבל ידח ממנו נדח. והוא מסבות מתהפך בתחבולותיו, כי כשהאדם נופל על ידי חטאים למקום הרחוק מהקדשה. אזי ה' יתברך מזמין לו שם רמזים לפי אותו המקום ומזמין לו איזה זכות שיכול לזכות בזה המקום הרחוק דיקא. וזהו הנסיון והבחירה שלו. ואם יזכה שם לזכר בה' יתברך. ולעשות שם מה שיוכל מה שמרמז לו ה' יתברך בכל מקום שהוא. בקל יוכל לשוב לה' יתברך, כי לפי המקום הזה יכול לזכות בעבודה קטנה לעשות נחת רוח ותענוג ושעשוע גדול לה' יתברך. מה שלא היה זוכה במקום קדוש ביותר, כי ה' יתברך מקבל תענוג ושעשוע גדול מאד כשעולה לפניו איזה עבודה ממקום הנמוך ורחוק מאד כמובן בדברי חכמינו זכרונם לברכה כמה פעמים. בבחינת כד אתי יתרו ואמר כי עתה ידעתי וכו', כדין אסתלק ואתיקר שמא דקדשא בריך הוא עלא ותתא. וזה סוד גלות ישראל בכלל. ובפרטיות הנפילות של כל אחד ואחד כנ"ל שזהו עקר הגלות, כי כל מה שנופל למקום נמוך ורחוק מהקדשה יותר יש לו שם איזה עבודה ונחת רוח לעשות לה' יתברך, מה שאינו זוכה לזה אפלו צדיק גדול וכנ"ל. ועל ידי זה מעלה כל הניצוצות והקדשות שנפלו לשם למקום הטמא הזה, כי יש כמה וכמה ניצוצות הקדושות שנפלו משנים קדמוניות הרבה לעמקי עמקי הקלפות מאד מאד. ומחמת שמנחים ביון מצולה בעמקי תהומות מאד מאד בודאי אין מי שיכנס לשם להעלותם. ועל כן כשמזדמן אדם שחטא עד שנפל לשם חס ושלום, תכף כשמזכיר את עצמו בה' יתברך. ונתעורר לעבד את ה' יתברך באיזה עבודה בעלמא שהוא יכול לעשות שם לפי מקומו הנמוך כנ"ל. אזי מתדבקים בו כל אלו הניצוצות. ומעלה אותם משם. ובזה עושה נחת רוח ותענוג גדול לה' יתברך בלי שעור כנזכר לעיל. וזה בחינת היהודים הנדחים בארבע כנפות הארץ. במקומות הרחוקים מישראל, כי יש שם ניצוצות מאלפים שנים שמנחים שם בגלות וצער גדול מאד. שאם היו מריחים שם ריח בעלמא של ישראל היו מחיין עצמן מאד. ועל כן תכף שנכנס לשם איזה ישראל בעלמא אפלו פושעי ישראל, אף על פי שחטא ישראל הוא ואף על פי כן שם ישראל נקרא עליו. אזי תכף כשאלו הניצוצות הקדושים מריחין ריח של ישראל הם מתעוררים ומתדבקים בו. ואף על פי שעדין אי אפשר להם לעלות מחמת שזה האיש בודאי אין לו כח להעלותן. ועל כן על פי רב נופל על ידם יותר. מחמת רבוי הקלפות הנאחזין באלו הניצוצות כידוע. אף על פי כן מאחר שעל כל פנים מחזיק עצמו בדת ישראל. ואינו ממיר דתו לגמרי חס ושלום. ונקרא עליו שם ישראל, זה בעצמו יקר מאד בעיני ה' יתברך. ויש לה' יתברך תענוג ושעשוע גדול מזה עד שסוף כל סוף יעלה זה האיש משם. ויעלה עמו כל הניצוצות הנזכרים לעיל משם. ועל ידי זה יתקן כל חטאיו מאחר שעל ידו דיקא עלו הניצוצות האלו מה שלא היו יכולין לעלות על ידי שום איש כשר שבעולם, כי מי היה נכנס למקום טמא ומלכלך כזה וכנ"ל. והעקר הוא על ידי כח הצדיק הגדול האמתי שיש לו כח להעלות כל אלו האנשים עם הניצוצות שנתדבקו בהם מכל המקומות הנמוכים אפלו מעמקי עמקי תהום תחתיות. אפלו מיון מצולה ואין מעמד. ועל כן כל זמן שהאדם משתדל ומחפש ומבקש להתקרב לצדיקי אמת יש לו תקוה לעולם יהיה איך שיהיה. אפלו אם נפל מאד אלפים ורבבות פעמים. כי בכח הצדיק יכול להיות שעל ידי דבר אחד ונחת רוח אחד שיעשה לה' יתברך במקומו הרחוק כזה יתקן הכל ויעלה עמו כל הניצוצות ממקומות כאלו. מה שלא היו יכולים לעלות על ידי שום אדם אחר וכנ"ל. ובשביל זה צריך האדם לסבל טלטולים ויסורים הרבה קדם שבא לארץ ישראל, הכל בשביל ברור הניצוצות הנ"ל שכלם צריכים להתקבץ לארץ ישראל. ועל ידם דיקא זוכין לבוא לארץ ישראל. כי בכל מקום שמסבב לבוא לשם בשביל לבוא לארץ ישראל. הוא מברר הניצוצות משם מאחר שכל כונתו שהולך ומסבב שם הוא בשביל לבוא לארץ ישראל. ששם קבוץ כל הניצוצות ואזי זוכה לבוא עם כל אלו הניצוצות לארץ ישראל. בבחינת אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלקיך וכו'. והביאך ה' אלקיך אל הארץ. והכל בכח הצדיק שעל ידו דיקא באין לארץ ישראל וכנ"ל. ועוד יש בזה דברים הרבה. ודי בזה למסתכל על האמת לרחם על עצמו לשוב לה' יתברך מכל מקום שהוא. כי חסדי ה' לא תמנו ולא כלו רחמיו לעולם:

אות מו

וזה פרוש דרשו ה' ועזו בקשו פניו תמיד. דרשו ה' שצריכין לדרש ולבקש את ה' יתברך מאד לזכות לאמונה שלמה באמת. ומפרש הפסוק איך מבקשין את ה' יתברך. הינו איך זוכין לאמונה. וזה 'עזו'. עזו זה הצדיק האמת שנקרא עז, כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה. שהצדיק נקרא בעז. בו עז בו תקפא. כי הצדיק הוא גבור הכובש את יצרו . והוא עז כנמר בעבודתו יתברך. והוא נותן עז ותעצומות לה' יתברך כביכול, בבחינת תנו עז לאלקים. ובשביל זה הצדיק נקרא עזו. וזהו: דרשו ה' ועזו. שצריכין לבקש את ה' יתברך, הינו לזכות לאמונה שלמה. וזה אי אפשר כי אם על ידי שידרשו ויבקשו ויחפשו את ה' 'ועזו', הינו הצדיק. כמבאר לעיל שצריכין לבקש את הצדיק מאד, ועל ידי זה דיקא דורשין את ה' וזוכין לאמונה שלמה כנ"ל. וזהו: בקשו פניו תמיד. 'פניו' הם הצדיקים שנקראים אנפי שכינתא כמובא בזהר הקדוש. וכמו ששמעתי זה מפי רבנו זכרונו לברכה, הינו שצריכין לחפש ולבקש פני ה' שהם הצדיקים, צריכין לחפשם ולבקשם תמיד עד שיזכה למצאם להתקרב להם, כי עקר האמונה וההתקרבות לה' יתברך תלוי בהם כנ"ל. וזהו: זכרו נפלאותיו אשר עשה וכו'. הינו שהפסוק מפרש איך אפשר לחפש ולבקש את הצדיקי האמת. הלא יש ערבוביא גדולה בעולם מגדל המחלקת שנעשה בעולם על ידי עזי פנים שבדור וכנ"ל. על זה משיב הפסוק. זכרו נפלאותיו אשר עשה מופתיו ומשפטי פיהו. שזהו בחינת קבלת התורה ויציאת מצרים שזכינו שעשה ה' יתברך עמנו נפלאות גדולות והראה מופתים גדולים ונוראים מאד ונתן לנו את התורה שהיא משפטי פיהו, הינו שהכתוב אומר שנזכר את הכח של מתן תורה שזכינו אחר יציאת מצרים. שעל ידי זה הכח של קבלת התורה יש לנו כח לחפש ולבקש את הצדיק עד שנזכה להתקרב אליו כנ"ל. וזהו: זרע ישראל עבדו בני יעקב בחיריו הוא ה' אלהינו בכל הארץ משפטיו, הינו ענין המבאר לעיל באריכות. שה' יתברך מקדים רפואה למכה תמיד, שזהו בחינת מה שה' יתברך מזמין לאדם הארה מלמעלה ומסיע אותו משרש הקדשה שהוא צריך להגיע אליה. כדי לסיע אותו שיוכל להגיע לאותה הקדשה וכו' כמבאר לעיל. וזאת הבחינה היא סוד סתרי הבחירה שאי אפשר להבין איך ה' יתברך מסיע את האדם והכל ממנו יתברך לבד, כמו שכתוב: כי ממך הכל וכו'. וכמו שכתוב: מי הקדימני ואשלם. ואף על פי כן יש להאדם בחירה וכנ"ל. ומבאר לעיל שזהו בחינת ה' מסיני בא וזרח משעיר למו וכו'. שה' יתברך החזיר התורה לכל העובדי כוכבים ולא רצו לקבלה עד שבאו ישראל וקבלוה, דהינו שה' יתברך האיר עליהם ורמז להם רמזים שיתקרבו אליו ולא רצו לקבלה. אבל ישראל תכף כשרמז להם והאיר עליהם ורצה לסיעם ולקרבם, תכף רצו אחריו באהבה ונתקרבו אליו. וכמו שכתוב: משכני אחריך נרוצה. ופרש רש"י שם שתכף כשהתחלת למשכני לרמז לי על ידי שלוחך שאתה רוצה לקרבני. אזי תכף אחריך נרוצה באהבה. והקדמתי נעשה לנשמע. וכמו שכתוב: אזנים כרית לי וכו'. אז אמרתי הנה באתי. ופרש רש"י שם גם כן שה' יתברך רמז להם לקרבם בחינת אזנים כרית לי וכו' ואזי תכף אז אמרתי הנה באתי במגלת ספר לעשות רצונך אלקי חפצתי. כי חפצתי תכף באהבה ובשמחה לרדף ולרוץ אחריך ולמסר נפשי על קדשת שמך. נמצא שיש כאן שני בחינות. שלפי פחיתות דעת האדם נראין כסותרין זה את זה, כי בבחינה אחת נראה שה' יתברך בחר בישראל בחנם בחסדו הגדול לבד. וזה בודאי אי אפשר להבין מפני מה בחר בעם מכל העמים אשר באמת נקראים ישראל בשביל זה עם סגלה, כי סגלה היא בחינת דבר שאי אפשר להבין כמו שמבאר בהתורה בהעלתך (בסימן כא) אבל יש בחינה אחרת שישראל זכו להתדבק בה' יתברך ולבחר בו יתברך כאשר גם זה היה באמת, כמו שכתוב:

זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולתיך לכתך אחרי במדבר וכו'. ועל ידי בחינה זו בודאי מגיע לישראל לקרבם בכל עז. אבל באמת על ידי בחירתם לבד של ישראל לא היה אפשר להם להתקרב לה' יתברך. כי לא היה להם כח לעמד כנגד היצר הרע והסטרא אחרא המונע ומבלבל אותם ועקר התקרבותם שזכו להתקרב ולהתעורר אליו יתברך היה על ידי סיוע גדול דלעלא. וכמו שכתוב אתה תומיך גורלי ופרש רש"י אתה הנחת ידי על חלק הטוב ואמרת לי את זה בחר לך. ואלו השני בחינות הם מתקבצים יחד. שה' יתברך בחר בישראל וישראל בחרו בה' יתברך. ומהיכן היתה ההתחלה. זה הענין מסוד סתרי נסתרות שאי אפשר להבין כלל, כי זהו בחינת מקיפין שלא יתגלו עד לעתיד כמובן בהתורה בהעלתך הנ"ל. וזה עקר בחינת קבלת התורה. כי עקר קבלת התורה היא שנמשכה קדשה על ישראל כדי שיהיה כח לכל אדם בכל דור ובכל זמן להתחזק באמונה ולחפש ולבקש את הצדיקי אמת שבכל דור וכו'. ולזכות על ידי זה להתקרב לה' יתברך בשלמות באמונה שלמה וכו' כנ"ל. ואף על פי כן יש לכל אדם בחירה גדולה בכל דור ודור. אם להתקרב לצדיקים אמתיים אם לאו חס ושלום, כאשר אנו רואין בעינינו שמעט דמעט הם המתקרבים לצדיקי אמת, כמו שכתוב: טוב מעט לצדיק וכו'. וזה בחינת זרע ישראל עבדו בני יעקב בחיריו, הינו שני בחינות הנזכרות לעיל, כי זרע ישראל עבדו, זה בחינת בחירת ישראל שהם בחרו בה' יתברך על ידי עבודתם ויגיעתם וטרחתם שהלכו אחריו במדבר וכו' וזה בחינת עבדו, דהינו שעובדים אותו יתברך. שעל שם זה נקראים עבדו. בני יעקב בחיריו זה בחינה השנית הנ"ל, דהינו שה' יתברך בחר בהם בטובו הגדול, כמו שכתוב: ובך בחר ה' להיות לו לעם סגלה וכו'. הינו שני הבחינות הנזכרות לעיל שעל ידי שניהם נתקרבו ישראל לה' יתברך וקבלו את התורה. וכן הוא בכל דור ודור בענין ההתקרבות לצדיקים אמתיים כנ"ל. והכל בכח התורה שקבלנו כבר וכנ"ל. ובשביל זה אצל עבדו כתיב ישראל. ואצל בחיריו כתיב יעקב, כי יעקב הוא בחינה קטנה. וישראל הוא בחינה גדולה ביותר כידוע , הינו שבתחלה כשאחד מישראל צריך להתקרב לה' יתברך. ואין לו כח להתקרב מגדל חלישת כחו כנגד היצר הרע. וה' יתברך מסיע אותו בדרך נפלא ונורא כדי שיזכה להתקרב. וכל התקרבותו על ידי סיוע דלעלא זאת הבחינה נקראת יעקב, בחינת קטנות בבחינת בבטן עקב את אחיו . שצריכין לקבל גדלת קדשת ישראל בדרך ערמה בגנבה והעלמה שלא יקטרג הבעל דבר מחמת שעדין לא זכה על ידי עבודת עצמו להתקרב לה' יתברך. רק העקר על ידי סיוע דלעלא. ועל כן זאת הבחינה נקראת יעקב. אבל אחר כך כשזוכה להתגבר כארי בעבודת ה' יתברך עד שזוכה להתקרב לה' יתברך על ידי עבודתו. אזי נקרא ישראל שהיא בחינה גדולה בחינת לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל . וכמו שפרש רש"י שלא יאמר עוד שקבלת הברכות היתה בעקבה ובמרמה וכו', הינו שאין יכולין לומר עוד שבדרך רמאות והעלמה קבלת הברכות שהוא קדשת ישראל, כי אם ישראל יהיה שמך, כי שרית עם אלקים ואנשים ותוכל . כי זכית להתגבר בעבודתך עד שנצחת מלאכים המקטרגים ואנשים המתנגדים והמונעים הנמשכים מהם. ואזי נקרא ישראל. ועל כן אצל עבדו שהוא בחינת הבחירה שישראל בחרו בה' יתברך על ידי עבודתם שזהו בחינת עבדו כנ"ל. על כן כתיב שם ישראל כנ"ל. אבל אצל בחיריו שזאת היא הבחינה שה' יתברך בחר בישראל בחסדו כתיב יעקב, כי זאת הבחינה היא בחירת יעקב כנ"ל. ובחינת בחירת ישראל בה' יתברך על ידי עבודתם הוא בחינת ישראל וכנ"ל ובאמת הכל אחד. כי גם מתחלה כשנתקרבו ישראל לה' יתברך בכלל בשעת מתן תורה או בפרטיות כשמתקרב אדם לה' יתברך ולהצדיק האמת בכל דור ודור ובכל זמן בודאי גם בתחלה בשעת הקטנות וההתחלה היה לו איזה בחירה שעל ידי זה זכה להתקרב, אך כל זה אי אפשר להבין כלל וכנ"ל. וזהו: הוא ה' אלקינו בכל הארץ משפטיו, הינו שבודאי צדיק ה' וישר משפטיו ולא עולתה בו, ובודאי לא על חנם בחר בנו בכלל ובפרט. רק שאי אפשר להבין זאת וכנ"ל. וזהו: זכרו לעולם בריתו דבר צוה לאלף דור, הינו שצריכין לזכר בריתו, הינו התורה בכל דור ודור ואף על פי שעדין אנו צריכין להצדיק הדור, אף על פי כן פעלנו הרבה על ידי התורה. שעל ידי זה יש לנו כח לחפש ולבקש אותו ולהתקרב אליו. וזהו בחינת דבר צוה לאלף דור, כמבאר לעיל באריכות שזהו בחינת מה שה' יתברך רצה לתן את התורה לאלף דור וראה שאין העולם מתקים ועמד ונתנה לעשרים וששה דורות. שמבאר לעיל שכל זה הוא בחינת הנ"ל שעל ידי קבלת התורה יש לנו כח להתקרב להצדיק האמת שבכל דור. שעל ידי זה עקר ברור האמונה בכל דור כפי הזמן וכפי היום כנ"ל. וזהו אשר כרת את אברהם וכו' לאמר לך אתן ארץ כנען וכו' כי עקר תכלית קבלת התורה ותכלית ההתקרבות לצדיקים בכל דור ודור. עקר התכלית הוא ארץ ישראל, דהינו לזכות לאמונת חדוש העולם. שהיא בחינת ארץ ישראל וכנ"ל. וזהו בחינת חבל נחלתכם. 'חבל' דיקא, כי בארץ ישראל שהיא בחינת התקרבות לצדיקים אמתיים בחינת אמונה כנ"ל שם קשור החבל דקדשה. אשר כל מי שמתקרב לשם, דהינו להצדיק ולארץ ישראל. שעל ידי זה זוכה לאמונה שלמה. אזי הוא קשור לה' יתברך בחבל דקדשה לעולמי עד ולנצח נצחים. אשר לא ינתק ולא יהרס לעולם בבחינת בחבלי אדם אמשכם בעבתות אהבה . וכמבאר לעיל באריכות. שכל זמן שמשתדלין ומחפשין להתקרב לצדיקי אמת. אזי אפלו אם חס ושלום, נופלים כמו שנופלים אינו נחשב נפילה כלל, כי אדרבא, אז יעלה ניצוצות יותר ממקומות הרחוקים ביותר וכנ"ל. והוא ממש כמו שמשלשלין אחד על ידי חבל לתוך עמקי מצולות ים ותהומות תחתיות. כדי שיחפש ויבקש שם אוצרות יקרות ואבנים טובות ונפלאות מאד. וכל זמן שהוא מקשר בהחבל לא יהיה נאבד לעולם. כמו כן הוא ממש. שכל זמן שמתקשרין עצמו לצדיקי אמת. ומתגעגעין אחריהם ומחפשין אותם על ידי זה מקשרין עצמן לחבל דקדשה. ואזי בכל מקום שיורד לשם יעלה אותו הצדיק משם על ידי החבל דקדשה שמקשר בו. ולא די שיעלה אותו משם. אך גם הירידה והנפילה תהיה תכלית העליה. כי על ידי נפילתו וירידתו למקומות כאלה. יעלה משם ניצוצות קדושות ויקרות הרבה שלא היה אפשר להעלותם על ידי שום צדיק כי אם על ידו דיקא וכנ"ל. וזהו בהיותכם מתי מספר וכו'. ויתהלכו מגוי אל גוי ומממלכה אל עם אחר , הינו שכל זה הוא סוד טלטול ישראל בגלות מגוי אל גוי ומממלכה וכו'. שזהו התחיל מימי אברהם אבינו מעת שנגזר עליו ידוע תדע כי גר יהיה זרעך וכו' . שרמז לו אז גם כל הגליות של כל הארבע מלכיות שכל זה הוא סוד בחינת הנ"ל. בשביל לברר ניצוצות מעמקי הקלפות וכנ"ל. וזהו: לא הניח לאיש לעשקם וכו' אל תגעו במשיחי ובנביאי אל תרעו. הינו שכשישראל יורדים בגלות בכלל ובפרט. אינו מניח ה' יתברך אותם לעשקם וכו' שלא יאבדו שם חס ושלום. וכמו שכתוב: ואף גם זאת בהיותם בארץ איביהם לא מאסתים וכו'. וכל זה בכח וזכות הצדיקי אמת שבכל דור שעל ידם עקר ברור האמונה בכל דור בכל יום ויום וכנ"ל. וזהו: אל תגעו במשיחי ובנביאי אל תרעו. כי הצדיקים וכל המתקרבים אליהם הנכללים בהם נקראין נביאים. כי כל צדיק זוכה לבחינת רוח נבואה שעל ידי זה עקר ברור האמונה כנ"ל באריכות. ועל ידי זה זוכין לאמונת חדוש העולם שעל ידי זה זוכין לבחינת ריח שהוא בחינת משיח כמבאר בהתורה הנ"ל. ובשביל זה נקראים הצדיקים אמתיים משיח כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה. וזהו: אל תגעו במשיחי. ובנביאי וכו' שהם הצדיקים אמתיים בעלי רוח הקדש שבכחם וזכותם יש לישראל קיום בגלות שלא יאבדו חס ושלום וכנ"ל. כי על ידם עקר ברור האמונה בכל יום ויום. שעל ידי זה יהיה חדוש העולם של לעתיד שאז יתער שיר חדש וכו' וכנ"ל בהתורה הנ"ל. וזהו: שירו לה' כל הארץ. בשרו מיום אל יום ישועתו, הינו על ידי התקרבות לצדיקים אמתיים נזכה לשיר הנ"ל. בחינת שירו לה' כל הארץ. והעקר על ידי הנפלאות והישועות שהצדיקים ממשיכין עלינו בכל יום ויום. לברר האמונה בכל יום ויום. כפי היום והשעה שבשביל זה צריכין להתקרב לצדיקים אמתיים בכל דור ודור וכנ"ל. וזהו בשרו מיום אל יום ישועתו. 'מיום אל יום' דיקא, כי האמונה שהיא עקר הישועה והגאלה מכל הצרות בכלל ובפרט. צריכין לבררה מיום אל יום דיקא כנ"ל. אשר בשביל זה צריכין דיקא להתקרב לצדיק האמת שבכל דור ודור. וכמבאר כל זה לעיל באריכות, עין שם:

מן וזה בחינת ארבעה צריכין להודות שבאות מב עד כאן נכתב בצידון בבואי מים ליבשה לתחלת גבול ארץ ישראל. מה גדלו מעשיך ה' מאד עמקו מחשבותיך. רבות עשית עמי וכו' וכו' מה אדבר:

ברכת הריח וברכת הודאה ה

אות א

לשון השלחן ערוך סימן ריו אסור להנות מריח טוב עד שיברך קדם שיריח אבל לאחריו אין צריך לברך כלום על פי התורה ויהי נא פי שנים ברוחך אלי (בסימן סו) עין שם באות ד מה שכתב שם דברים נפלאים כמה האדם צריך להתחזק ולהתגבר לשבר כל המניעות שבעולם עד שיזכה לגמר להוציא מכח אל הפעל כל הדברים שבקדשה וכו'. ובפרט להתקרב לאנשי אמת שבזה תלוי כל קדשתו וחיותו וכו', עין שם היטב. מה שכתב על מאמר הזהר הקדוש תשעה נקודין תשעה רקיעין. כי להוציא מכח אל הפעל צריכין לעשות נקדות להאותיות וכו'. והנקדות נעשין על ידי החשק והכסופין שחושקין לדבר שבקדשה בבחינת נקדות הכסף וכו'. ועקר החשק נעשה על ידי המניעות שמזמינין לו וכו'. וכל מה שהנחשק גדול ביותר שאזי צריך שיהיה לו חשק גדול ביותר, כמו כן מתגברין כנגדו ומתפשטין לפניו המניעות ביותר, כי המניעות הם בשביל החשק וכל שהמניעות גדולים ביותר כמו כן מתגבר החשק ביותר. ואם יחפץ בהאמת ויתגבר בחשק חזק כפי תקף המניעות בודאי ישבר המניעות, כי המניעות לא באו כי אם בשביל החשק, כי על ידי החשק והכסופין ממשיכין נקדות. שעל ידי זה מוציאין מכח אל הפעל וכו'. וזה בחינת תשעה נקודין תשעה רקיעין וכו' עין שם. ויש תשעה נקודין תשעה רקיעין כי יש כמה בחינות בהנחשק, כי יש נחשק למעלה מנחשק וכו' עד שיש נחשק שהוא בחינת קמץ בחינת קמיץ וסתים. ששם משתטחין המניעות ביותר מאד מאד. ומזה בעצמו יכולין להבין מעלת הנחשק. ואם יתגבר בחשק חזק כפי מעלת הנחשק בודאי ישבר המניעות ויגיע אל הנחשק הזה, כי הכלל שכל מה שהאדם חושק באמת בודאי יוכל לגמרו ולהוציאו מכח אל הפעל וכו', עין שם כל זה היטב:

וזה כלל כל עבודת האדם בזה העולם שנברא רק בשביל זה לשבר מניעות כי זה כל מעלת האדם שהוא גבה מהכל אפלו ממלאכים ושרפים וכו' ובו תלויים כל העולמות. וכל עצם גדלת מעלתו של האדם הוא מה שהוא בזה העולם העשיה והגשמי שהוא מלא מניעות עצומות מלהתקרב לה' יתברך. והאדם נברא לשבר ולבטל כל המניעות שהם כלל כל ההסתות והפתויים והתאוות של זה העולם. שכלם הם מניעות מלהתקרב לה' יתברך. והאדם צריך להתגבר עליהם ולשברם ולבטלם על ידי גדל החשק אל האמת. ומחמת זה שגבה מעלתו מאד. וזהו בעצמו בחינת מוציא מכח אל הפעל. כי האדם צריך להוציא כל דבר מכח אל הפעל. כי ה' יתברך ברא כל הבריאה שתהיה חסרה עד שישלים אותה האדם, כמו שכתוב אשר ברא אלקים לעשות. שפרושו שהאדם יעשה וישלים אותה. וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שהכל צריך תקון וגמר על ידי האדם, כי החטין צריכין לטחן התרמסין וכו'. וזה בחינת מוציא מכח אל הפעל. שצריך האדם לעסק בזה. ברוחניות וגשמיות כי אף על פי שה' יתברך ברא הכל בששת ימי המעשה והוציא מכח אל הפעל כל הבריאה, אף על פי כן גמר כל דבר נשאר עדין בכח עד שיוציאו האדם דיקא מכח אל הפעל כגון כל הצמחים שיש כח בזרעם להוציא כיוצא בהם. אבל האדם צריך לעסק לחרש ולזרע עד שתגדל התבואה ותצא מכח אל הפעל. ואחר כך לקצר התבואה ולטחן וכו' עד שיגמר מלאכות הפת. וכן בלבושים ובכל הדברים. וכמו שהוא בגשמיות כן הוא ברוחניות. שאין שלמות לשום דבר. ואין נמשך בו שלמות חיותו. עד שבא האדם ומתפלל עליו ועובד ה' יתברך בזה הדבר ואז דיקא נשלם חיות הדבר ברוחניות. כי הכל נשלם על ידי האדם בגשמיות וברוחניות. ועל כן אף על פי שנבראו כל הצמחים לא יצאו בארץ עד שבא האדם והתפלל על הגשמים. כמו שפרש רש"י על פסוק: וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח כי לא המטיר ה' אלקים ואדם אין לעבד את האדמה ופרש רש"י שם: ובשלישי שנאמר בו תדשא הארץ וכו' על פתח קרקע עמדו עד שבא אדם וכו' והתפלל על הגשמים, עין שם. נמצא שהאדם צריך להוציא מכח אל הפעל. להשלים כל הדברים של הבריאה. וזהו אי אפשר כי אם על ידי בחינת נקדות שנעשין על ידי החשק והכסופין שנעשין על ידי המניעות דיקא כנ"ל. על כן בהכרח שיעברו עליו מניעות רבות כל ימי חייו כדי שיתגבר בחשק יותר כדי שעל ידי זה ימשיך נקדות אל האותיות כדי שעל ידי זה יוציא מכח אל הפעל וכו' כנ"ל:

אות ב

ועקר כח החשק והכסופין דקדשה נמשכין מבחינת ריח טוב בשרשו. שהוא חיות הנשמה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה:

איזהו דבר שהנשמה נהנה ממנו? זה הריח. כי התגברות החשק בשעת המניעות הוא על ידי בחינת ריח. כי באמת עקר כל המניעות הם מניעות המח כמו שכתוב במקום אחר , כי עקר המניעה מחמת שמבלבלין מחו בעקמימות וקשיות ובלבולים על צדיקי אמת או על שאר דברים שבקדשה שצריך לעשות עד שאינו יודע מעלתם ועצם קדשתם שיכול לזכות על ידם לכל טוב נפלא ונורא מאד, כי בודאי אם היה האדם רואה בעיניו גדל עשירותו והצלחתו בזה ובבא לנצח שיזכה על ידי הצדקה שיתן בודאי כל אדם היה נותן צדקה הרבה בשתי ידים, כי כמה וכמה האדם מתיגע ביגיעות גדולות ומוציא ממונו ומרבה בהוצאות בשביל ספק רוח, מכל שכן וכל שכן כשהיה רואה בעיניו רוח כזה שמרויחין על ידי הצדקה בודאי היה נותן צדקה בשתי ידים בשמחה רבה. וכן בכל המצוות. וכן להתקרב לצדיקי אמת ולאנשיהם שיכולים לקרב אותו לה' יתברך שזה עולה על הכל. ובזה תלוי כל קדשת יהדותו. אם היה רואה נפלאות ערבות נעימות התקוה שיזכה על ידם לנצח. בודאי היה משליך הכל והיה רץ אחריהם בכל כחו. ולא היתה שום מניעה והסתה ודחיה נחשבת בעיניו לכלום, אבל עקר המניעה היא מניעת המח, דהינו שאין רואין כל זאת בעיניו בתחלה, כי בתחלה בשעה שבא לעשות המצוה או להתקרב לאנשי אמת אינו רואה אמתת מעלתם. ועל ידי זה יש כח להמניעות להשתטח כנגדו למנעו חס ושלום. וצריך להתגבר בחשק חזק על המניעות דיקא לשבר המניעות כנ"ל. אבל אם כן מאחר שהמניעות מעלימין מעלת הדבר שבקדשה אם כן. מהיכן יקבל כח לשברם, אך עקר הכח לשברם נמשך מרחמי ה' יתברך. מה שה' יתברך מאיר מרחוק בדעת כל אדם. שיתנוצץ לו האמת מרחוק. בבחינת מרחוק ה' נראה לי . וזהו בחינת הרמזים הבאים אל האדם בכל יום שיתקרב וישוב אליו. ומי שחפץ בחיים באמת ואינו מטעה את עצמו. ומסתכל על האמת לאמתו. הוא רואה מרחוק אמתת האמת, כי האמת עד לעצמו . ועל ידי זה מתגבר בחשק חזק כפי המניעות עד שמשבר כל המניעות ומתקרב אל האמת. וזאת הבחינה שרואה האמת מרחוק כדי שיוכל להתגבר בחשק חזק לשבר המניעות זאת הבחינה היא בחינת ריח טוב, כי עדין אינו רואה האמת ממש כי אם כן לא היה מניעה כלל כנ"ל. והאדם בהכרח שיהיה לו מניעות, רק זאת הראיה וההתנוצצות מרחוק. היא בבחינת ריח שמגיע לו ריח טוב מהאמת כמאן דארח ריחא בבחינת ריח טוב קלט. וזהו בחינת לריח שמניך טבים שמן תורק שמך על כן עלמות אהבוך ופרש רש"י על הרחוקים הבאים לשוב ולהתגיר כמו שפרש שם עלמות אהבוך-בא יתרו ונתגיר באה רחב ונתגירה. וזהו לריח שמניך טבים וכו'. דהינו על ידי בחינת ריח טוב. על ידי זה דיקא עלמות אהבוך. שבאים הרחוקים ושבים לה' יתברך כמו יתרו וכו'. כי עקר התקרבות הרחוקים לשבר מניעות שלהם העצומות הוא על ידי בחינת ריח כנ"ל. שהוא בחינת מה שה' יתברך מרחם עליהם ומאיר עליהם מרחוק רמזים שיתנוצץ להם האמת מרחוק וכו' וכנ"ל. וזהו שנסמך לזה משכני אחריך נרוצה כי הינו הך. וכמו שפרש רש"י שם. אני שמעתי משלוחיך רמז שאמרת למשכני ואני אמרתי אחריך נרוצה וכו', הינו כנ"ל. שה' יתברך מרמז רמזים מרחוק להאדם שיתקרב אליו ומי שחפץ באמת רץ אחריו מיד. בבחינת משכני אחריך נרוצה. שזהו בחינת ריח כמאן דארח ריחא בחינת לריח שמניך טבים וכו' על כן עלמות אהבוך. שעל ידי זה מתקרבים הרחוקים כנ"ל, על כן נסמכו זה לזה וכנ"ל:

אות ג

וכל הברכות שמברכין על כל הדברים כלם הם בבחינת מוציא מכח אל הפעל, כי קדם שמברכין על הדבר ומודים שה' יתברך ברא אותו קדם לזה, אין שלמות להדבר, ואין נמשך שלמות החיות דקדשה לאותו הדבר, כי הכל נברא לכבודו כדי שיודו ויברכו אותו עליו, כמו שכתוב: כל פעל ה' למענהו וכו'. כי כשמברכין על הפרי בורא פרי העץ או בורא פרי האדמה וכיוצא. בזה ממשיכין עקר שלמות בריאת אותה הפרי וכאלו עכשו נבראת הפרי על ידי הברכה שברך עליה שעל ידי זה נמשך שלמות חיותה דקדשה. נמצא שעל ידי הברכה היא בחינת מוציא מכח אל הפעל. שמוציא מכח אל הפעל שלמות חיותו כנ"ל. וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: כתיב לה' הארץ ומלואה. וכתיב והארץ נתן לבני אדם כאן קדם ברכה וכאן לאחר ברכה. כי קדם ברכה כאלו הכל עדין בכח ה' בבחינת לה' הארץ ומלואה שהכל עדין של ה' כי נחשב כאלו לא יצא עדין מכחו אל הפעל. אבל לאחר ברכה אז דיקא והארץ נתן לבני אדם. כי על ידי הברכה מוציאין מכח אל הפעל ואז שיך הכל לבני אדם, דהינו לבני ישראל שהם קרויים אדם כי הם הוציאו הכל מכח אל הפעל על ידי הברכה כנ"ל:

אות ד

וזה בחינת ברכה ראשונה וברכה אחרונה. כי כל דבר יש לו תכלית שבשביל זה נברא ויצא מכח אל הפעל. כי כל הדברים שברא ה' יתברך הכל יצאו מכח אל הפעל בשביל האדם שמשלים אותם וחוזר ומעלה אותם על ידי עבודתו למקורם ושרשם שזהו תכליתם. כי תכלית כל הדברים הוא כשאדם עובד בכח הזה את ה' יתברך שבזה מעלה אותם לשרשם ותכליתם. ועקר תכלית עבודת האדם הוא הרצון לכסף ולהשתוקק תמיד לה' יתברך בתכלית הרצון כמו ששמענו מפיו הקדוש כמה פעמים כמבאר בספריו הקדושים וזה תכלית כל המצוות והעבודות הקדושות, כי ההתחלה היא מרצון והסוף והתכלית הוא שלמות הרצון בחינת רצון שברצונות. ששם הסתלקות משה רבנו שהוא שרש וכלל נשמות כל ישראל. שנסתלק ברעוא דרעוין רצון שברצונות . וכל אחד מישראל יש לו איזה שרש ואחיזה בנשמת משה רבנו שהוא בחינת רצון ושם עקר תכליתו וסופו על ידי עבודתו ותורתו ומצוותיו וכנ"ל, כי כבר מבאר שעקר ההתחלה על ידי הרצון, כי אי אפשר לשבר מניעות הגוף שלו ושל אחרים וכו' כי אם על ידי תקף הרצון והחשק וההשתוקקות והכסופין וכו' וכנ"ל. שעל ידי זה משברין כל המניעות שבעולם ומוציאין מכח אל הפעל. ואחר כך כשזוכין להוציא מכח אל הפעל וגומרין המצוה או הדבר שבקדשה שרצה לעשות. עקר התכלית והפעלה שפועלין על ידי המצוה הוא מה שזוכין על ידי המצוה להתגבר ברצון חדש וחזק יותר לה' יתברך. עד שישתוקק וירצה לעשות מצוה אחרת וכן להלן יותר, כי כל נפשות ישראל וכל המצוות הם אחד כידוע וכלם נמשכין ממקור הרצון שהוא בחינת רצון שברצונות. שהוא בחינת נשמת משה רבנו. שהוא שרש וכלל כל התורה והמצוות וכל נפשות בית ישראל. ושם עקר התכלית והסוף של כל אדם מישראל שזוכה על ידי תורתו ומצוותיו דהינו שיכלל בבחינת רצון העליון שישתוקק לה' יתברך בתכלית הרצון שאי אפשר לדבר בזה כלל. שהוא בחינת ארבע מאות עלמין דכסופין דירתין צדיקיא לעתיד לבא . אשרי הזוכה להם:

אות ה

וזה בחינת הוי רץ למצוה קלה ובורח מן העברה שמצוה גוררת מצוה ועברה גוררת עברה ששכר מצוה מצוה ושכר עברה עברה . כי כל מה שעושין איזה מצוה זוכין לרצון חזק יותר לה' יתברך, כי זהו התכלית והשכר של המצוה כנ"ל. ועל כן מצוה גוררת מצוה, כי נכנעין ונתבטלין המניעות שמונעין מהמצוה השניה על ידי תקף הרצון שזכה על ידי מצוה הראשונה כנ"ל, כי על ידי תקף הרצון משברין כל המניעות כנ"ל. ועל כן מצוה גוררת מצוה וכנ"ל. וכן להפך עברה גוררת עברה, כי על ידי העברה שהיא על ידי שהתגברו עליו המונעים שהם המסיתים והמפתים עד שהעבירוהו מדעתו עד שלא היה יכל להתגבר בתקף הרצון דקדשה עליהם עד שעבר מה שעבר על ידי זה התגברו ביותר המניעות כי כשזה קם זה נופל. ועל כן עברה גוררת עברה על ידי שנחלש הרצון דקדשה על ידי העברה. וזהו ששכר מצוה מצוה ושכר עברה עברה. כי עקר השכר של המצוה היא מצוה שהיא בחינת רצון ששם שרש כל המצוות. שהם רצונו יתברך שרצה שזאת המצוה תהיה כך וזאת המצוה כך כמו שמבאר במקום אחר . וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני. ועל כן בקל יכולין לשוב מכל העברות אם ירצה באמת, כי עקר הוא הרצון. ותכף כשיתגבר וירגיל את עצמו שיהיה לו רצונות חזקים דקדשה להתקרב לה' יתברך ולצדיקיו ולא ירפה את הרצון בודאי יוכל להתגבר על כל המניעות הבאים על ידי העברות וחטאות נעורים שלו. ובודאי ישבר כלם ויזכה לחיים נצחיים כי עקר פגם העברה הוא מה שנחלש הרצון דקדשה על ידי העברה כנ"ל שעל ידי זה עברה גוררת עברה. ועל כן נדמה לו שאי אפשר לו לצאת ממה שנלכד בו. אבל הבחירה חפשיית תמיד. ותשובה קדמה לעולם . וה' יתברך נתן כח באדם שאפלו אחר כל העברות והחטאים חס ושלום. יש לו כח עדין להתגבר ברצונות חזקים לה' יתברך. שעל ידי זה ישבר כל המניעות ויתקרב לה' יתברך כנ"ל. ועל כן הזהיר התנא הוי רץ למצוה קלה וכו' רץ דיקא. כי צריכין לרוץ למצוה בזריזות גדול. כי זה סימן על תקף חשקו ורצונו החזק. ועל כן רץ לשון רצון בחינת משכני אחריך נרוצה. שפרושו גם לשון רצון כמו ששמעתי מפי אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה בשם צדיק אחד וקלסה. כי שניהם אחד כי הריצה והזריזות הגדולה לדבר מצוה זה סימן על תקף הרצון והחשק שעל ידי זה דיקא זוכין לגמר המצוה ולעשות מצוה אחרת וכו' וכנ"ל:

אות ו

וזה בחינת ברכה ראשונה וברכה אחרונה שמברכין על כל דבר שאוכלין, כי הברכה ראשונה היא בבחינת מוציא מכח אל הפעל, כי על ידי הברכה ממשיך שלמות חיותה של הפרי שמברך עליה ונחשב כאלו בראה עתה מחדש כנ"ל. ואחר כך צריך לברך ברכה אחרונה כדי לחזר ולהעלות הפרי לתכליתה ושרשה, כי ברכה אחרונה מברכין על שה' יתברך מחיה את האדם בזאת הפרי והמאכל כמו שאומרים בורא נפשות וכו' על כל מה שבראת להחיות בהם וכו' וכן בברכת המזון. וזהו התכלית של המאכל, כי תכליתו כשמחיה את האדם שעל ידי זה יש כח בהאדם לעבד את ה' יתברך ולקים מצוותיו. ועקר העבודה והחיות דקדשה הוא מה שמתחזק ברצון חזק לה' יתברך שזהו העקר כנ"ל. וזהו התכלית של הפרי שנכלל בהאדם והחיה אותו עד שזוכה על ידי זה לרצון חדש חזק יותר לה' יתברך. שעל ידי זה כל עבודת האדם כנ"ל, כי העקר הוא הרצון כנ"ל, כי שם שרש הנפש שהיא לשון רצון כמו שכתוב אם יש את נפשכם וכנ"ל . וכן כתב אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה בהתורה כי מרחמם ינהגם שעל ידי האכילה זוכין להארת הרצון, עין שם הינו כנ"ל. נמצא שעקר הברכה אחרונה הוא כדי להעלות הפרי לשרשה שהוא בחינת רצון כדי להמשיך בחינת רצון דקדשה על ידי זאת הפרי והמאכל שעל ידי זה משברין כל המניעות שבעולם וזוכין לעבודת ה' כנ"ל. ועל כן על הריח אין צריכין לברך ברכה אחרונה, כי כל הרצון והתשוקה והחשק דקדשה שעל ידי זה משברין המניעות. הוא בבחינת ריח בבחינת לריח שמניך טבים כנ"ל, כי ברכה ראשונה צריכין לברך גם על הריח. כדי להוציא מכח אל הפעל כדי להשלים שלמותו על ידי הברכה כנ"ל, אבל תכף שנשלם הריח טוב על ידי הברכה אין צריכין לברך עוד ברכה אחרונה כדי להעלותו לשרשו. שהוא בחינת רצון שיזכה האדם על ידי זה לרצון וחשק דקדשה כנ"ל, כי הריח טוב בעצמו הוא בבחינת רצון וחשק דקדשה, כי כל התגברות הרצון והחשק בשעת המניעות הוא על ידי בחינת ריח כמאן דארח ריחא כנ"ל. ומשם שרש הריח. על כן אין צרך לברך אחריו ברכה אחרונה וכנ"ל:

אות ז

וזה בחינת פגם המרגלים שפגמו בארץ ישראל. כי עקר הרצון זוכין על ידי ארץ ישראל. כי שם בארץ ישראל עקר הארת הרצון וההשתוקקות והכסופין לה' יתברך בבחינת רצית ה' ארצך . וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה שנקראת ארץ על שם הרצון כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה למה נקרא שמה ארץ שהיא מרצה את פרותיה. ועל כן נתברכו כמה שבטים שארצם מלאה רצון. כמו שכתוב: נפתלי שבע רצון וכו'. וכתיב: ורצון שכני סנה (ושבטים שלא נתברכו בזה הרי כללם יעקב זה בזה שכל הברכות של כל אחד ואחד יחולו על כלם כמו שפרש רש"י שם. וכן הוא בברכת משה שהיתה מעין ברכתו של יעקב כמו שפרש רש"י שם). כי עקר הרצון החזק והשתוקקות להשם יתברך זוכין בארץ ישראל, כי שם מאיר ומתנוצץ אלקותו יתברך כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה:

הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלקי וכו'. כי הארת הרצון הוא בחינת ריח טוב כמבאר לעיל. ועקר הריח הטוב הנפלא של התנוצצות אלקותו יתברך שעל ידי זה משתוקקין וכוספין אליו ברצון חזק בלי שעור הוא רק בארץ ישראל. שנקראת ארץ המוריה על שם ריח הטוב של הקטרת . ועל כן נכנסו ישראל לארץ ישראל בתחלה דרך יריחו דיקא. שנקראת יריחו על שם ריח הטוב כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה כי שם בארץ ישראל עקר הריח הטוב בחינת לריח שמניך טבים . שהוא בחינת התנוצצות אלקותו יתברך שאי אפשר לדבר בזה כלל. שעל ידי זה עקר ההשתוקקות והרצון החזק כנ"ל. וגם בחוץ לארץ מה שזוכין לפעמים לאיזה התנוצצות אלקות שהוא בחינת ריח הטוב כמאן דארח ריחא. שעל ידי זה נתעורר השתוקקות ורצון נפלא לה' יתברך זה נמשך גם כן מארץ ישראל, כי כל קדשתנו מארץ ישראל, כי ישראל על ידי עבודתם ממשיכין קדשת ארץ ישראל לחוץ לארץ כידוע. אבל עקר מקום הארת הרצון. שהוא בחינת ריח הטוב של התנוצצות אלקותו יתברך, הוא בארץ ישראל ששם הבית המקדש וכליו והארון עם הלוחות והכרובים העומדים בבית קדש קדשים ששם עקר ההשתוקקות. והרצון והאהבה והכסופין הנפלאים שבין ישראל לאביהם שבשמים, בבחינת תוכו רצוף אהבה מבנות ירושלים. ומשם נמשך הארת הרצון לכל אחד ואחד כפי מה שממשיך על עצמו קדשת ארץ ישראל. מכל שכן כשזוכה לבוא לארץ ישראל ממש לשם שמים. (לא בשביל פניות אחרות כאשר נמצא עכשו בעוונותינו הרבים) אבל המניעות רבים ועצומים מאד מלבוא לארץ ישראל. אך על ידי תקף הרצון והחשק יכולים להתגבר עליהם, בפרט כי הרצונות לארץ ישראל חזקים ביותר, כי תכף כשרוצה לבוא לארץ ישראל מאיר בו הארה מהארת הרצון שמאיר בארץ ישראל (כמבאר מזה במקום אחר באריכות) ועל ידי תקף הרצון והחשק הבא על ידי המניעות הגדולות דיקא כנ"ל. על ידי זה יכולין לדלג על כלם ולבוא לארץ ישראל. והמרגלים פגמו בזה. כי אמרו שחס ושלום המניעות חזקים מהרצון. ועל כן אמרו תחלה שבח ארץ ישראל. וגם זבת חלב ודבש היא וזה פריה. ואחר כך סימו בהמניעות העצומים לבוא לשם. כמו שכתוב אפס כי עז העם והערים גדולות בצורות מאד וכו' עמלק יושב בארץ הנגב וכו' . כי אמרו דבר והפוכו. כי מה שאמרו 'וזה פריה' זה מורה על גדל הארת הרצון שמאיר שם. כי בכל הפרות ובכל התאוות של זה העולם מלבשים אהבות עליונות ורצונות יקרים דקדשה רק שצריכים להעלותם כידוע . ועל כן פרות ארץ ישראל שהם מבחרים וגדולים ונפלאים כל כך זה מורה על גדל הארת הרצון שיש שם. ועל כן שבחה התורה ארץ ישראל בפרותיה כמו שכתוב ארץ חטה ושעורה וגפן וכו'. כי כל זה מורה על הארת הרצון שמאיר שם וכנ"ל:

ועל-כן עתה מקשר יפה מה שאמרו וזה פריה אפס כי עז העם, הינו שאמרו שהפרות טובים ונפלאים מאד שזהו מורה על הארת הרצון, אפס כי עז העם וכו' שהמניעות חזקים יותר מהם. וזה היה עקר הפגם והכפירה הגדולה שלהם. שכפרו בחזק הרצון שיש לו כח לשבר על ידו כל המניעות כנ"ל. והם אמרו ההפך מזה ממש, כי אמרו אפס כי עז העם וכו' שהמניעות גדולים וחזקים מהרצון עד שאי אפשר לבוא לארץ ישראל מעצם המניעות, כי אמרו שאין כח לשברם על ידי הרצון מה שבאמת הוא להפך כנ"ל, ועל כן היה הפגם שלהם גדול מאד וגרמו בכיה לדורות חרבן בית ראשון ובית שני. כי כל קיום הבית המקדש שהוא כלל עבודת וקדשת ישראל הוא על ידי הרצון והחשק דקדשה כנ"ל, כי שם בבית המקדש כל הריחות וכל הקרבנות שעולין לרצון, כמו שכתוב: לרצנכם תזבחהו וכן הרבה, וכתיב אשה ריח ניחוח לה'. ועקר התקון היה על ידי יהושע וכלב שהאמינו לדברי משה שיש כח בהרצון והחשק להתגבר על המניעות אף על פי שהמניעות משתטחים מאד מאד עד שנדמה שאי אפשר בשום אפן לשברם אף על פי כן צריכין להתחזק ברצון וכו' וכנ"ל:

ועל-כן אמרו עלה נעלה וירשנו אותה וכו'. אפלו אומר לנו עשו סלמות ועלו לשמים עלה נעלה כי אין שום מניעה בעולם. כי על ידי תקף החשק והרצון יכולין לשבר ולדלג על הכל:

אות ח

וזה בחינת מה שנסמך פרשת מנחות נסכים לפרשת המרגלים . כי קרבן מנחה הוא בחינת הארת הרצון, כמו שכתוב: ונפש כי תקריב קרבן מנחה וכמו שפרש רש"י: לא נאמר נפש אלא במנחה. מי דרכו להקריב מנחה עני. מעלה אני עליו כאלו הקריב נפשו. נפש זה בחינת רצון והשתוקקות חזק במסירת נפש, כי כל הקרבנות של בהמות ועופות שסומכין עליהם ושוחטין אותם וכו' זה בחינת זביחת היצר כמובא . אבל המנחה אין בה שחיטה. והיא בחינת קרבן עני. אין עני אלא מן הדעת , הינו מי שהוא עני במעשים טובים ואין בו דעת לזבח את יצרו לגמרי ואף על פי כן הוא רוצה להקריב קרבן לה' נתנה לו התורה עצה שיקריב את נפשו הינו רצונו. שזהו בחינת קרבן מנחה שנאמר בה נפש שהוא קרבן עני שאין בה שום שחיטה ואף על פי כן היא יקרה מאד בעיני ה' יתברך מאחר שרצונו חזק כל כך לה' יתברך עד שגם הוא בעניותו הגדולה אינו מונע את עצמו מלהקריב קרבן לה', דהינו בחינת קרבן מנחה שהוא בחינת נפש בחינת רצון וכנ"ל. וזה בחינת גדל יקרת קדשת תפלת המנחה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: לעולם יהא אדם זהיר בתפלת המנחה. והקשו הפוסקים למה נקראת מנחה הלא גם בבקר הקריבו מנחה ותרוצם דחוק. אך עקר המשכת הרצון צריכין להתגבר ביותר ויותר להמשיך בשעת תפלת המנחה שאז תקפא דדינא שלטא. כמו שאיתא בזהר . שמשם כל המניעות מעבודת ה' יתברך. ועל כן הזהירו רבותינו זכרונם לברכה מאד ביותר שלא לאחר תפלת המנחה. והחמירו בזה מאד כמו שכתוב במשנה: לא ישב אדם לפני הספר ולא לאכל וכו' גזרה שמא ימשך וכו' מחמת שאז שכיחים המניעות ביותר. מחמת שזמנה באמצע היום, דהינו אחר חצות היום. בעת שהעולם טרודים במשא ומתן ופרנסתם. שמהם כל המניעות מה' יתברך. ואז צריך האדם להתגבר ביותר ברצונות חזקים וכסופים גדולים והשתוקקות נמרץ לה' יתברך כדי שיזכר בה' יתברך בתוך המשא ומתן בתוך תקף המניעות שזהו העקר כנ"ל. וכמו שהזהירו רבותינו זכרונם לברכה על זה מאד בכמה מקומות . וזהו בחינת תפלת המנחה כי התפלה בחינת רצון כי היא עבודה שבלב . אך עקר התגברות הרצון צריכין בשעת מנחה כנ"ל, כי עקר ההמתקה והתקון של תפלת המנחה בחל נמשך ממנחה של שבת. שאז עקר הארת הרצון. כי אז רעוא דרעוין כידוע בזהר . ועל כן נקראת זאת התפלה. דיקא בשם מנחה, כי אז צריכין ביותר להתגבר להמשיך על עצמו רצונות חזקים לה' יתברך שזהו בחינת מנחה כנ"ל, ועל כן נסמכה פרשת מנחות לפרשת מרגלים כי בחינת מנחות הם תקון המרגלים שפגמו ברצון כנ"ל. כי על ידי קרבן מנחה ממשיכין הארת הרצון כנ"ל שעל ידי זה סוף כל סוף יתתקן הכל ונשוב לארצנו בקרוב אמן כן יהי רצון: