ליקוטי הלכות/חלק אורח חיים/הלכות ברכת הפירות/הלכה ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

סעיף ג[עריכה]

...כי האבדה צריכין זכרון היטב, שלא לשכוח הדבר, כי כל האבדות באין משכחה והיסח הדעת, שעל ידי זה באין לידי אבדה, חס ושלום, בגשמיות או ברוחניות, ועל כן השכחה נקראת בשם אבדה, כמו שאמרו "מהיר לשמוע ומהיר לאבד", שפירושו שכחה, וכמו שמבואר כל זה בדבריו זכרונו לברכה (ליקוטי מוהר"ן קמא קפ"ח).

...כי צריכין לזכור היטב כל מה שאיבד על ידי תאוותיו, ולהשתדל מאד לחפש אחר אבדותיו. ועל כל פנים להיזהר שלא יאבד עוד. והעיקר הוא הזיכרון, כי כל זמן שזוכר שיש אבדות, ומבקש וחותר לחפשם ואינו שוכח את עצמו חס ושלום, כאבדה לאחר יאוש חס ושלום, אז יש לו תקווה עדיין, כי ה' יתברך חושב מחשבות לבל ידח ממנו נדח, ובוודאי סוף כל סוף יהיו נמצאים כל האבדות ויתקן הכל. וכל אחד, כפי מה שיהיה לו חלק יותר בהבקשה והחיפוש - אשרי לו. ו"לפום צערא אגרא", שכל אחד, כפי מה שהתייגע והצטער עצמו יותר על האבידות, והשתדל לבקשם ולחפשם בתפילה ותחנונים ובגעגועים והשתוקקות והתקרבות לצדיקים וכשרים אמיתיים, וסבל בזיונות ושפיכות דמים הרבה על ידי זה, כמו כן יזכה ביותר שיחזירו לו כל אבדותיו בשלום.