ליקוטי הלכות/אורח חיים/הלכות ברכת המזון ומים אחרונים/הלכה ד

אות א

על פי התורה מי שיודע מארץ ישראל וכו' בלקוטי תנינא סימן מ"ם, עין שם כל התורה הזאת היטב:

והכלל, שעקר קדשת ארץ ישראל הוא על ידי עיני ה' על ידי שה' יתברך מסתכל שם תמיד, שעל ידי זה אוירא דארץ ישראל מחכים, כי עינים על שם החכמה נאמר. ועקר בחינת עיני ה' נתעוררים על ידי ההתפארות שה' יתברך מתפאר עם ישראל בבחינת ישראל אשר בך אתפאר, שזה בחינת תפלין וכו'. ומי שמסתכל על ההתפארות הזאת נעשין אצלו גם כן בחינת מחין תפלין והמחין בוקעין בעינים ואזי גם בכל מקום שהוא מסתכל נעשה גם כן האויר בבחינת ארץ ישראל כנ"ל, אבל ההתפארות של ה' יתברך בעצמו לאו כל אדם זוכה לראות אך מי שמסתכל על הצדיק ועקר בעת שהעולם מתקבצין אליו, דהינו בראש השנה שאז עקר הקבוץ. ואז עולה התפארות הרבה מהקבוץ הנ"ל שמתקבצין אליו בשביל לעבד את ה' והצדיק כלול מכל ההתפארות הזאת, כי עקר ההתפארות שה' יתברך מתפאר בישראל הוא על ידי הצדיק שמקרב אותם לה' יתברך שעל ידי זה ה' יתברך מתפאר בהם. נמצא, שהצדיק הוא בעצמו עקר ההתפארות, על כן מי שמסתכל בעיניו בהצדיק הוא ממשיך על עצמו גם כן מזאת ההתפארות בחינת תפלין ואזי ההתפארות והמחין בוקעין בעינים, אזי גם בכל מקום שזה האיש מסתכל נעשה גם כן ארץ ישראל, כי עקר ארץ ישראל נעשה על ידי העינים הנמשכין על ידי ההתפארות וכו' כנ"ל, עין שם כל זה היטב:

אות ב

וזה בחינת כוס של ברכת המזון צריך שיתן בו עיניו, כי עקר ברכת המזון הוא לגלות קדשת ארץ ישראל שמשם עקר קדשת ותקון האכילה כמבאר במקום אחר (לעיל בהלכות דברים הנוהגים בסעדה, עין שם) וכמו שכתוב: ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך על הארץ הטובה אשר נתן לך. ועקר קדשת ארץ ישראל נתגלה על ידי העינים שמסתכלין על ההתפארות של ישראל כנ"ל וזה בחינת כוס של ברכת המזון אחר האכילה של ישראל, כי כוס של ברכה זה בחינת כלליות ההתפארות מה שה' יתברך מתפאר בישראל שעל ידי זה נעשה שמחה וחדוה גדולה בכל העולמות, כי להפך חס ושלום, כשאחד מישראל נופל מעבודתו חס ושלום, בחינת ויתעצב אל לבו . וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה:

שכינה מה אומרת? קלני מראשי קלני מזרועי. וכמובא מאמר זה בהתורה הנ"ל. אבל בהפך. כשישראל מתקרבים לה' יתברך וה' יתברך מתפאר בהם. אזי נתוסף עז וחדוה בכל העולמות בבחינת ישמח ה' במעשיו , בחינת מעשי ידי להתפאר , שה' יתברך שש ושמח כביכול, בגדל ההתפארות שמקבל מישראל, שזהו עקר שעשועיו ושמחתו יתברך. וכמו שכתוב לענין ההתפארות שלנו שאנו מתפארין עמו יתברך בשמך יגילון כל היום וכו' כי תפארת עזמו אתה וכו' . כי ההתפארות הוא שמחה. וזה שכתוב: יפאר ענוים בישועה יעלזו חסידים בכבוד. וכתיב: שוש אשיש בה' תגל נפשי באלקי כי הלבישני בגדי ישע מעיל צדקה יעטני כחתן יכהן פאר וכו'. נמצא שהתפארות הוא שמחה וזה בחינת יין המשמח שהוא בחינת היין של כוס של ברכה, כמו שכתוב: ויין ישמח לבב אנוש, הינו כי היין דקדשה, דהינו היין של ברכה הוא בחינת שמחה, דהינו בחינת כלליות ההתפארות שזהו בחינת שמחה כנ"ל, כי אין אומרים שיר אלא על היין, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק: המשמח אלקים ואנשים (שופטים ט) וכו' מכאן, שאין אומרים שיר אלא על היין. וכל השירות והתשבחות הם בחינת התפארות שאנו משבחין ומפארין אותו יתברך בשיר ורנן והלל ושמחה. כי ה' יתברך מתפאר ומתרומם על ידי השירות ותשבחות של עמו ישראל. בבחינת יתברך וישתבח ויתפאר ויתרומם וכו'. וזה בחינת אשירה לה' כי גאה גאה . 'גאה' זה בחינת ההתפארות, בחינת ה' מלך גאות לבש, דהינו בחינת לבושי גאותו והתפארותו. אז הוא בחינת אשירה לה', כי השיר והשבח הוא בחינת התפארותו וגאותו כביכול, כנ"ל. ועל כן היין של ברכה הוא בחינת כלליות ההתפארות, כי עליו אומרים כל השירות והתשבחות שהם בחינת התפארות, כי אין אומרים שיר אלא על היין כנ"ל:

אות ג

וזה בחינת כוס של ברכת המזון, כי אנו צריכין עתה להמשיך קדשת ארץ ישראל שזהו עקר מצות ברכת המזון, בחינת ואכלת ושבעת וברכת וכו' על הארץ וכו' . ועקר קדשת ארץ ישראל נמשך על ידי ההתפארות וכו' כנ"ל. על כן צריכין להביא כוס של ברכת המזון, כי כוס יין של ברכה הוא בחינת התפארות ושמחה כנ"ל שעל ידי זה עקר קדשת ארץ ישראל כנ"ל. וזה בחינת כוס של ברכת המזון צריך לתן עיניו בו , כי עקר קדשת ארץ ישראל נמשך על ידי העינים על ידי שמסתכלין על ההתפארות שעל ידי זה בכל מקום שמסתכל נעשה ארץ ישראל כנ"ל ועל כן צריכין לתן עיניו בכוס של ברכת המזון, כי היין של ברכה יין המשמח הוא בחינת ההתפארות כנ"ל ועל ידי שמסתכלין על זה ההתפארות נעשה ארץ ישראל שהוא בחינת מלכות בחינת כוס של ברכה כידוע , שכוס של ברכה הוא בחינת דוד בחינת כוס ישועות אשא בחינת מלכות שזהו בחינת ארץ ישראל שהוא בחינת מלכות כנ"ל, נמצא שכוס של ברכה המלא יין דקדשה זה בחינת ארץ ישראל שמקבל ההתפארות של ישראל שמשם עקר קדשת ארץ ישראל כנ"ל. כי היין שבכוס הוא בחינת ההתפארות בחינת שמחה כנ"ל והכוס בעצמו שהוא בחינת מלכות כי כוס בגימטריא אלקים כמובא בכתבי האר"י ז"ל ואלקים הוא בחינת מלכות כמו שכתוב ואלקים מלכי מקדם וכו'. ועל כן הכוס שהוא בחינת מלכות הוא בחינת ארץ ישראל שהוא בחינת מלכות כידוע , נמצא שהכוס הוא בחינת מלכות בחינת ארץ ישראל שמקבלת קדשתה מההתפארות של ישראל שהוא יין דקדשה יין המשמח שבכוס כנ"ל. ועל כן צריכין לתן בו עיניו כי העקר תלוי בעינים כי על ידי שמסתכל בעיניו על ההתפארות על ידי זה נעשין עיניו בבחינת עיני ה' ואזי בכל מקום שהוא מסתכל בעיניו נעשה ארץ ישראל כנ"ל ועל כן צריך להסתכל בעיניו בכוס של ברכה כדי לעשות בחינת ארץ ישראל על ידי זה על ידי שמסתכל על היין ועל הכוס שעל ידי זה ממשיך ההתפארות לעיניו וחוזר וממשיך לבחינת הכוס שהוא בחינת מלכות בחינת ארץ ישראל. דהינו לקדש האויר בבחינת ארץ ישראל על ידי העינים כנ"ל:

אות ד

וכל זה צריכין אחר האכילה כי אכילת ישראל קדש. ועקר התגלות ההתפארות הוא בשעת סעודה דקדשה של ישראל כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה במקום אחר שעקר שלמות המלכות הוא על ידי אכילה של ישראל בבחינת לעת האכל גשי הלם אין הלם אלא מלכות שמלכותו יתברך נתגלה על ידי קדשת אכילת ישראל ועקר על ידי מצות ברכת המזון וכמו שכתב רבנו זכרונו לברכה בספר הא"ב (אות א אכילה) על ידי ברכת המזון נתודע ה' יתברך בעולם. והתגלות מלכותו יתברך זה בחינת התגלות ההתפארות הנ"ל מה שה' יתברך מתאר בעצמו ישראל שעל ידי זה עקר התגלות מלכותו יתברך כי אין מלך בלא עם , ועל כן כשישראל עובדין אותו יתברך ועושין רצונו יתברך שאזי ה' יתברך מתפאר בהם אזי מתגלה מלכותו יתברך כמו שכתוב ה' מלך גאות לבש, גאות לבש הינו לבושי גאותו והתפארותו אזי ה' מלך כי עקר התגלות מלכותו הוא על ידי ההתפארות שמתפאר בישראל כנ"ל (וזה סוד מה שכתוב בכתבי האר"י ז"ל שעקר בנין המלכות על ידי תפארת והבן) נמצא שבשעת האכילה נתגלה ההתפארות שהוא בחינת התגלות מלכותו שנמשך בשעת האכילה כנ"ל כי כן דרך המלכות להראות כבוד עשרו ותפארתו וגדלתו בשעת סעודה שאז עקר התגלות מלכותו וכמו שכתוב 'כשבת המלך על כסא מלכותו עשה משתה בהראתו את עשר כבוד מלכותו ואת יקר תפארת גדולתו וכו ומלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיע ועל כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה אסור לאכל קדם התפלה שנאמר לא תאכלו על הדם לא תאכלו קדם שתתפללו על דמכם. כי אי אפשר לאכל בקדשה כי אם כשמעלין תחלה התפארות ושעשועים לפניו יתברך ועל כן צריכין להתפלל קדם כי עקר ההתפארות שה' יתברך מתפאר בישראל הוא על ידי התפלה שהוא שירות ותשבחות והתפארות שאנו משבחין ומפארין אותו יתברך שעל ידי זה ה' יתברך מתגדל ומתפאר בכל העולמות שהוא יתברך מתפאר בנו שיש לו עם קדוש כזה שיודעין בזה העולם הגשמי לפארו ולשבחו ולהתפלל לפניו כמו שכתוב ואתה קדוש יושב תהלות ישראל שעל ידי תפלות ותהלות ישראל על ידי זה ה' יתברך מתקדש ומתפאר בכל העולמות ועל כן קדם התפלה אסור לאכל כי אי אפשר לאכל בקדשת ישראל כי אם על ידי התפלה שעל ידי זה עולה ההתפארות של ישראל ואז האכילה בקדשה כי אזי מתגלה כל ההתפארות בשעת סעודה דיקא שעל ידי זה מתגלה קדשת ארץ ישראל שעל ידי זה עקר קדשת האכילה כנ"ל וזהו לך אכל בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך כי כבר רצה האלקים את מעשך , הינו אחר שכבר רצה אלקים את מעשך שמעשך עולים לפניו יתברך לנחת ולרצון. והוא מתפאר בהם בבחינת ועמך ישראל כלם צדיקים וכו' מעשי ידי להתפאר הינו אחר התפלה שאז כבר קבל ה' יתברך התפארות ונחת ורצון ממך. אז לך אכל בשמחה לחמך וכו' כי אז האכילה בקדשה בחינת ארץ ישראל על ידי התגלות ההתפארות שעל ידי זה נעשה ארץ ישראל כנ"ל:

אות ה

וזה שקורא הכתוב ההתפארות שה' יתברך מקבל מישראל בשם אכילה כמו שכתוב באתי לגני אחתי כלה אריתי מורי עם בשמי אכלתי יערי עם דבשי שתיתי ייני עם חלבי אכלו רעים וכו' שפרש רש"י שהענין מדבר על הנחת רוח שמקבל ה' יתברך מקרבנות ועבודת ישראל עין שם. כי הנחת וההתפארות שה' יתברך מקבל מישראל הוא בחינת אכילה שאז עקר התגלות ההתפארות כנ"ל וזה בחינת לאכל ולשתות ולשמח בחינת ויאכל וישת וייטב לבו שעל ידי זה מאיר הפנים כמו שכתוב לב שמח ייטב פנים, כי הארת פנים על ידי אכילה ושתיה דקדשה זה נמשך מבחינת ההתפארות שמתגלה בעת האכילה שמשם עקר הפאר והארת פנים וזה בחינת לחם הפנים כי עקר הארת פנים שהוא ההתפארות בחינת מלך ביפיו וכו' זה זוכין על ידי אכילה דקדשה כנ"ל ועקר הפאר והארת פנים של האכילה דקדשה מתקבץ ומתגלה על ידי הכוס יין של ברכת המזון שהוא בחינת יין המשמח בחינת השמחה של ההתפארות כנ"ל. וזה בחינת התאדמות פנים על ידי היין כי בקדשה דהינו בכוס של ברכה נמשך זה ההתאדמות הפנים מבחינת ההתפארות הנ"ל שהוא בחינת אדמוני עם יפה עינים הנאמר בדוד המלך עליו השלום שהוא בחינת כוס של ברכה כנ"ל שזהו בחינת התאדמות פני התוקע בראש השנה כי בראש השנה אז הוא עקר קבוץ ועלית כל ההתפארות של ישראל שמתקבצין כלם אל הצדיקים שבדור וכנ"ל. וזה בחינת שופר לשון שפרא כמו שכתוב שפרו מעשיכם . הינו בחינת התגלות היפי וההתפארות שמתגלה בראש השנה כנ"ל. ומשם נמשך התאדמות פני התוקע על ידי שמאיר בו בחינת קבוץ ההתפארות הזאת בבחינת אשרי העם יודעי תרועה ה' באור פניך יהלכון . אור הפנים הינו התפארות הנ"ל שעולה לפניו יתברך על ידי תקיעת שופר וזהו בשמך יגילון כל היום וכו'. כי תפארת עזמו אתה וכו' וכנ"ל. וזה בחינת התאדמות פנים על ידי היין דקדשה שהוא בחינת כוס של ברכה שהוא בחינת התפארות הנ"ל שהוא בחינת יין המשמח שמשם הארת פנים כנ"ל ועל ידי זה ממשיכין קדשת ארץ ישראל כנ"ל שזהו עקר מצות ברכת המזון וכנ"ל:

וזה שכתוב בהתורה ויהי הם מריקים שקיהם בסימן יז שעל ידי אכילה בקדשה זוכין לדעת שעל ידי זה מאיר אור הצדיק שהוא מגלה כל ההתפארות שה' יתברך מתפאר בכל אחד מישראל אפלו עם הפחות שבפחותים וכו' עין שם היטב כי התגלות ההתפארות הוא בשעת אכילה דקדשה כנ"ל:

אות ו

וזה אכלו משמנים ושתו ממתקים וכו' ואל תעצבו כי חדות ה' הוא מעזכם , כי עקר תקון האכילה בקדשה הוא על ידי שמחה שהוא בחינת ההתפארות כנ"ל בחינת כי חדות ה' הוא מעזכם שהוא בחינת כי תפארת עזמו אתה וכו' וכנ"ל ועל כן נאמר מקרא זה על ראש השנה כי אז בראש השנה הוא עקר התגלות ההתפארות כנ"ל ועל כן אז עקר התגלות קדשת ארץ ישראל כמו שכתוב תמיד עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה וכו' וכנ"ל ועל כן אז מזהיר הכתוב לאכל ולשתות בשמחה כי חדות ה' הוא מעזנו על ידי ההתפארות שמקבל אז מאתנו כנ"ל שעל ידי זה נעשה קדשת ארץ ישראל שעל ידי זה עקר תקון האכילה בקדשה כנ"ל:

אות ז

וזה בחינת כל הסעדות של מצוה כי כשגומרין איזה מצוה או איזה מסכתא עושין סעודה כי עקר ההתפארות שמקבל ה' יתברך מהלמוד הזה או ממצוה זאת הוא מתגלה בשעת סעודה דיקא כי עקר התגלות ההתפארות בשעת סעודה דקדשה כנ"ל וזה בחינת אכילת שבת ויום טוב שהוא מצוה גדולה מאד. כי אז בשבת ויום טוב עולה ההתפארות והשעשועים של כל המצוות והעבודות שעושין בחל וכמובן בדברי רבנו זכרונו לברכה כמו שמבאר על פסוק צדק לפניו יהלך שבשבת עולה המצוה לפני ה' יתברך וה' יתברך מתפאר בה וכו'. וכן ביום טוב מתקבץ השמחה של כל המצוות ואז זוכין לאור הפנים בחינת שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ה' וכו' (כמו שמובא בהתורה מישרא דסכינא בסימן למד) ועל כן מחמת שבשבת ויום טוב עולה ומאיר כל ההתפארות של כל המצוות שישראל עושין על כן אז הוא עקר אכילה דקדשה ואז מצוה גדולה להרבות בסעודה כי קדשת האכילה הוא על ידי התגלות ההתפארות שעל ידי זה נתגלה ונמשך במקום הזה קדשת ארץ ישראל שמשם עקר קדשת האכילה כנ"ל:

שיך לעיל

אות ח

לענין מה שכתב רבנו זכרונו לברכה שעקר קדשת ארץ ישראל נמשך על ידי ההתפארות שה' יתברך מתפאר בישראל וזהו ועמך ישראל כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ נצר מטעי מעשי ידי להתפאר הינו כנ"ל על ידי בחינת מעשי ידי להתפאר דהינו ההתפארות שמתפאר בנו על ידי זה לעולם יירשו ארץ על ידי זה נזכה לארץ ישראל כי עקר קדשת ארץ ישראל על ידי ההתפארות בחינת מעשי ידי להתפאר כנ"ל:

אות ט

וזה בחינת חנכה כי הדלקת נר חנכה הוא להמשיך ולגלות אור ההתפארות הזאת מה שה' יתברך מתפאר תמיד עם עמו ישראל ומשם ממשיכין האור הגדול הזה שממנו מדליק ומאיר אור הנר של חנכה שהוא פרסומי נסא שמעיד ומפרסם תקף הנסים שה' יתברך עושה עמנו בכל דור ודור וכל זה מחמת גדל אהבתו את עמו ישראל שהוא מתפאר בנו בכל דור ודור שמחמת זה הוא עושה עמנו נסים ונפלאות בכל דור ודור כי מלכות יון הרשעה עמדה על ישראל להשכיחם תורתו ולהעבירם על חקי רצונו כי התקנאו בההתפארות שה' יתברך מתפאר בנו על ידי קיום התורה והמצוות ורצו לבטל את התורה חס ושלום ואמרו כתבו לכם על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל שהוא הפך ההתפארות מה שאנו מתפארין בו יתברך שהוא אלקינו ואנחנו עמו והם רצו לבטל זאת ההתפארות שזהו גם כן בחינת בטול ההתפארות של ה' יתברך שהוא יתברך מתפאר בנו כי הא בהא תליא ושניהם אחד. כי כפי קיום התורה והמצוות וכפי ההתפארות והשמחה שאנו מתפארין בו ושמחין בו יתברך כמו כן הוא יתברך שש ומתפאר בנו כמו שכתוב את ה' האמרת וה' האמרך היום וכו' ולתתך עליון וכו' לתהלה ולשם ולתפארת וכו' ועל כן כשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום נעשה הנס בנרות המנורה וקבעו לדורות להדליק נר חנכה כי עקר האור נמשך מאור ההתפארות הזאת שה' יתברך מתפאר בישראל במעשיהם הטובים שזה עקר האור כמו שכתוב ויבדל אלקים בין האור ובין החשך ואמרו רבותינו זכרונם לברכה אור אלו מעשיהם של צדיקים וכו' וכמו שכתוב אור צדיקים ישמח. ועל כן נעשה מההתפארות הזאת אור עינים כמו שמבאר בהתורה הזאת שהתפארות הזאת נעשה בחינת תפלין מחין והם בוקעין בעינים ומשם נמשך אור העינים שעל ידי זה נעשה קדשת ארץ ישראל כנ"ל. כי עקר האור נמשך מאור ההתפארות הזאת שה' יתברך מתפאר בישראל שאז מאיר אור גדול בכל העולמות ונדלקין ומאירין כל הנרות והאורות העליונים כמו שאיתא בזהר הקדוש לאדלקא שרגין ולאנהרא בוצינין וכו' ומאור ההתפארות הזאת אנו ממשיכין אור הקדוש והנורא הזה של נר חנכה הקדוש. על ידי תקף הנס שעשה ה' יתברך עמנו אז שעל ידי זה נתגלה ההתפארות שה' יתברך מתפאר בנו עדין בכל דור ודור. ועושה נסים ונפלאות גדולות בשבילנו ועל ידי התגלות ההתפארות מאירין כל האורות כנ"ל. ומשם אנו ממשיכין אור הנר של חנכה כנ"ל. וזה האור הקדוש של נר חנכה מצוה לראותו כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה הרואה נר חנכה מברך וכו'. וכמו שאומרים הנרות הללו קדש הם וכו' אלא לראותן בלבד. כי עקר הדלקת נר חנכה הוא להמשיך למטה אור ההתפארות הזאת כדי לזכות לראות אור ההתפארות הזאת כדי לזכות על ידי זה להרגיש טעם המתוק והקדוש של ארץ ישראל כמבאר בהתורה הנ"ל. שמי שרואה זאת ההתפארות אזי גם בכל מקום שהוא מסתכל נעשה האויר בבחינת ארץ ישראל וכו' ונתעורר תשוקה חדשה וחשק נמרץ לארץ ישראל כמובן בהתורה הנ"ל. כי בחנכה צריכין להמשיך קדשת ארץ ישראל לתקן פגם המרגלים שהוציאו דבה על הארץ ופגמו בארץ ישראל כמו שכתב רבנו בהתורה כי מרחמם ינהגם. שכפי הסלח נא שפועלין ביום הכפורים כן זוכין לקדשת חנכה. כי משה רבנו עליו השלום בקש סלח נא על חטא המרגלים וכו' נמצא שבחנכה צריכין לתקן חטא המרגלים וכו' נמצא שבחנכה צריכין לתקן חטא המרגלים שדברו על ארץ ישראל. על כן אנו צריכין עכשו לגלות הטעם הקדוש של ארץ ישראל. וזה נעשה על ידי הדלקת נר חנכה שעל ידי זה נתגלה אור ההתפארות מה שה' יתברך מתפאר בישראל שעל ידי זה נמשך קדשת ארץ ישראל בכל מקום שמסתכלין בו. כי נמשך בחינת אוירא דארץ ישראל מחכים וכו'. על ידי אור ההתפארות שהוא בחינת מחין תפלין וזה בחינת השמן של נר חנכה שהוא בחינת מחין תפלין כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה כי המחין הם בחינת שמן משחת קדש כידוע ועל ידי זה נמשך קדשת ארץ ישראל בכל מקום שמסתכלין בו. ואזי מרגישין טעם של ארץ ישראל וחוזרין ומשתוקקין באמת לארץ ישראל. ובזה מתקנין פגם המרגלים שהוציאו דבה על ארץ ישראל. ועל כן צריכין לראות ולהסתכל בנר חנכה כדי להסתכל על אור ההתפארות הזאת שהוא בחינת אור הנר של חנכה כדי לזכות על ידי זה לעשות ארץ ישראל בכל מקום שהוא יסתכל שם. ואזי יחזר וישתוקק לארץ ישראל. ובזה יתקן פגם המרגלים שפגמו בארץ ישראל כנ"ל:

אות י

ועל-כן קורין בחנכה פרשת הנשיאים כי הנשיאים של ישראל הם בחינת צדיקי הדור שעקר ההתפארות כלול בהם. כמו שמבאר בהתורה הנ"ל ועל כן הנשיאים הביאו את אבני המלואים לאפוד ולחשן. כי אבני האפוד והחשן הם בחינת התגלות ההתפארות שה' יתברך מתפאר בישראל כי עקר ההתפארות על ידי הגונין על ידי שישראל כלולין מגונין סגיאין כמבאר בדברי רבינו זכרונו לברכה במקום אחר וכלליות הגונין של ישראל היו מתגלין באבני החשן והאפוד שכל אבן היה לו גון מיחד כפי שבטו שהיה כתוב עליו הינו כפי הגון וההתפארות שה' יתברך מקבל מזה השבט כי כל שבט ושבט יש לו גון מיחד וכל אלו הגונין היו באבני החשן והאפוד אדם לראובן. פטדה לשמעון וכו'. ואלו הגונין היו מצירין בדגלים כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה . שבאלו הדגלים היו הולכין ישראל במלחמת מצוה לכבש ארץ ישראל שזה היה עקר מלחמת ישראל כי עקר כבישת ארץ ישראל הוא על ידי התגלות ההתפארות שהוא בחינת כלליות הגונין של אבני החשן שהיו מצירין בדגלים שעל ידי זה נעשה קדשת ארץ ישראל ונתגלה הטעם של ארץ ישראל. שאז מכניעין כל המונעים מארץ ישראל. כי עקר המונעים הם מוציאי דבת הארץ רעה וכו' כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה בהתורה תשעה תקונין וכו' עין שם:

ועל-כן הביאו הנשיאים דיקא את אבנים של החשן והאפוד. כי עקר ההתפארות תלוי בהנשיאים שהם בחינת צדיקי הדור שעקר ההתפארות על ידם כנ"ל. ועל כן קורין פרשת הנשיאין בחנכה כי אז מגלין אור ההתפארות הזאת שעקרו תלוי בצדיקי הדור שהם בחינת נשיאים כנ"ל:

אות יא

וזה בחינת מצות נר חנכה איש וביתו והמהדרין נר לכל אחד ואחד והמהדרין מן המהדרין מוסיף והולך . כי בנר חנכה יש מהדרין ומהדרין מן המהדרין. כי עקר נר חנכה הוא בבחינת הדור והתפארות שמגלין התפארות של ה' יתברך שמתפאר ומהדר בנו כנ"ל. וזה בחינת השלש מדרגות שיש במצות נר חנכה דהינו איש וביתו. ונר לכל אחד וכו' כנגד שלש בחינות של המשכת קדשת ארץ ישראל המבארין בהתורה הנ"ל. כי מבאר שם שעל ידי ההתפארות שה' יתברך מתפאר בישראל. על ידי זה נעשה קדשת ארץ ישראל על ידי הסתכלות עיני ה' יתברך שם. וגם כל מי שזוכה להסתכל על זאת ההתפארות הוא ממשיך לעצמו גם כן בחינת עיני ה' ואזי גם בכל מקום שהוא מסתכל נעשה גם כן בחינת אוירא דארץ ישראל. אך מי הוא זה שיזכה לראות ההתפארות של ה' יתברך וכו' רק מי שזוכה לראות את הצדיק האמת שהוא עקר ההתפארות של ישראל וכו' ואזי הוא זוכה גם כן לקבל מהתפארות הזאת ונעשין אצלו גם כן בחינת עינים הנ"ל. ואזי גם בכל מקום שהוא מסתכל נעשה שם בחינת ארץ ישראל כמבאר שם עין שם היטב. נמצא שיש שלש בחינות הסתכלות העינים שעל ידי זה נעשה קדשת ארץ ישראל כנ"ל דהינו בחינת הסתכלות אור עיני ה' והסתכלות הצדיק שהוא כלליות ההתפארות והסתכלות העינים של כל מי שזוכה לראות את הצדיק. ועקר הוא הצדיק כי הוא כלול מכל ההתפארות של ישראל שכלם נתקרבים לה' יתברך על ידו וכו'. וגם הצדיק הוא יכול לראות את ההתפארות של ה' יתברך. כי אף על פי שכתב רבנו שם מי הוא שיוכל לראות ההתפארות של ה' יתברך וכו'. זה נאמר על סתם בני אדם שבודאי אינם זוכים לראות את ה' יתברך שיראו את ההתפארות שלו. אבל הצדיקים האמתיים הם רואין את ה' יתברך והתפארותו כמו שמצינו בנביאים. כמו שכתוב (ישעיה ו) ואראה את ה'. וכן מיכיהו אמר ראיתי את ה' ישב וכו'. (מלכים א כב) ועל כן הצדיקים בעצמם בודאי רואין את ההתפארות של ה' יתברך בעצמו. וגם הם בעצמן הם עקר ההתפארות וכו' כנ"ל. ועל כן עקר קדשת ארץ ישראל נתגלה על ידי הצדיק שהוא כלל כל ההתפארות שעל ידי זה נעשה קדשת ארץ ישראל כנ"ל. וזה בחינת צדיקים יירשו ארץ כי עקר קדשת ארץ ישראל נמשך על ידם כנ"ל. כי זה ידוע שעקר הקדשה נמשך למטה כפי מעשה בני אדם. והכל תלוי במעשה התחתונים. ועל כן כשנמשך קדשת ארץ ישראל על ידי ה' יתברך על ידי הסתכלות עיניו יתברך שמו בעצמו. עדין אין הקדשה בשלמות כל כך. כי עקר המשכת הקדשה למטה בשלמות הוא על ידי בני אדם דיקא כידוע. ועקר תלוי בהצדיק. ועל כן כשהצדיק מקבל זאת ההתפארות וזוכה לעיני ה' הנ"ל. עד שזוכה להמשיך קדשת ארץ ישראל על ידי הסתכלות עיניו. אז נמשך ונתגלה קדשת ארץ ישראל בשלמות גדול ביותר. וזה בחינת שלש המדרגות שבמצות נר חנכה כנ"ל. כי נר איש וביתו. זה בחינת שממשיכין אור ההתפארות שהוא בחינת קדשת ארץ ישראל שמתגלה על ידי ה' יתברך בעצמו. שזאת הקדשה וההתפארות הוא בחינת כלליות. וזה בחינת איש וביתו. כי ה' איש מלחמה. והוא כביכול הבעל הבית של כל העולם שדומה לבית כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. בחינת בראשית ראש בית:

והמהדרין נר לכל אחד ואחד. זה בחינת אור ההתפארות שנתגלה אצל כל אחד ואחד. על ידי שזוכה לראות אור ההתפארות הזאת על ידי שמסתכל בהצדיק וכו' כנ"ל. וזאת ההתפארות מאיר יותר מחמת שנתגדל ההתפארות כל כך עד שגם אנחנו זוכין לבחינת עינים אלו להמשיך קדשת ארץ ישראל על ידי הסתכלות עיניו. ואז מאירה קדשת ארץ ישראל יותר ויותר. כי על ידי שאנו מקבלין זאת ההתפארות וזוכין לעינים אלו. ואזי גם בכל מקום שאנו מסתכלין נעשה קדשת ארץ ישראל כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל. וכל מה שנמשך קדשת ארץ ישראל ביותר. אפלו לחוץ לארץ מאירה ארץ ישראל ממש באור גדול ונפלא יותר ומשתוקקים ומתגעגעים ביותר לארץ ישראל וכמובן היטב שם בהתורה הנ"ל. שמתחיל שם, מי שיודע מארץ ישראל שטעם באמת טעם ארץ ישראל. אזי הוא יכול להכיר באחר אם היה אצל הצדיק על ראש השנה. ומסים שם בטעמו כי על ידי זה האיש שהיה אצל הצדיק אמתי על ראש השנה נעשה האויר בבחינת ארץ ישראל בכל מקום שהוא מסתכל בו. ומרגישין טעם ארץ ישראל שם וכו'. ואמר שהוא ידע זאת מקדם כי קדם שהיה בארץ ישראל היה משתוקק מאד לארץ ישראל. ופעם אחד התועד יחד עם איש אחד. ונתעורר לו תשוקה גדולה לארץ ישראל. והבין שזה האיש היה בודאי אצל הצדיקים על ראש השנה. ושאל את אותו האיש. וכן הוה. כי ספר לו שהיה אצל כמה צדיקים על ראש השנה וכו'. (ועין ענין זה בשיחות שלו) נמצא שעל ידי זה האיש שזוכה לעינים הנ"ל שבכל מקום שהוא מסתכל נעשה בחינת ארץ ישראל אפלו בחוץ לארץ. על ידי זה חוזרים ומשתוקקים ביותר לארץ ישראל ממש. כי נתגלה קדשת ארץ ישראל ביותר על ידי זה האיש. כי זה כלל שהקדשה כל מה שנמשכת למטה יותר לקדש ולטהר מקומות החיצונים יותר. אין הקדשה נגרעת על ידי זה חס ושלום אדרבא נתוסף עליו אור גדול ונפלא יותר ויותר בכפלי כפלים. ועל כן כל מה שממשיכין קדשת ארץ ישראל בחוץ לארץ יותר ויותר על ידי בחינת עינים הנ"ל של כל אחד ואחד כנ"ל. על ידי זה נתוסף אור גדול בארץ ישראל בעצמה יותר ויותר. ועל כן מרגישין יותר ויותר טעם ארץ ישראל ומשתוקקים לארץ ישראל ביותר. וזה בחינת והמהדרין נר לכל אחד ואחד. זה בחינת אור ההתפארות הנמשך על ידי כל אחד ואחד. על ידי שזוכה לראות התפארות הזאת על ידי שמסתכל בהצדיק וכנ"ל:

והמהדרין מן המהדרין מוסיף והולך זה בחינת שהוא כלול מהכל. מכל ההתפארות של ישראל. כי הוא מקרב כל ישראל לה' יתברך. גם ה' יתברך מתפאר בו ביותר מכל ישראל מחמת גדל צדקתו ותורתו ומעשיו הטובים. כי כל מי שעושה רצונו יתברך יותר מתפאר בו ה' יתברך ביותר. וגם הצדיק זוכה לראות ההתפארות של ה' יתברך בעצמו כנ"ל. ועל כן הוא עקר ההתפארות של ה' יתברך בעצמו כנ"ל. ועל כן עקר ההתפארות הוא הצדיק והוא זוכה ביותר לבחינת עינים הנ"ל. ועל ידו עקר המשכת קדשת ארץ ישראל כנ"ל. וזה בחינת מהדרין מן המהדרין מוסיף והולך בכל יום שעל ידי זה ממשיכין האור של ההתפארות של הצדיק שהוא בחינת יוסף שמוסיף והולך בעבודתו בכל יום שעקר ההדור וההתפארות על ידו בבחינת ויהי יוסף יפה תאר ויפה מראה. שהצדיק בחינת יוסף הוא עקר היפי והפאר. כי הוא כלול מכל ההתפארות הנ"ל. ועל כן נקרא יוסף על שם אסף אלקים את חרפתי . חרפה הוא הפך ההתפארות והכבוד. ויוסף בחינת הצדיק הוא מאסף ומבטל כל החרפות ובזיונות. כי הוא מגלה כל ההתפארות והכבוד שה' יתברך מתפאר ומתכבד בישראל שהוא הפך החרפות ובזיונות. וזה בחינת מוסיף והולך בחינת יוסף שהוא בחינת הצדיק שנקרא יוסף על שם שמוסיף והולך ומתחדש בעבודתו יתברך בכל יום ויום בבחינת יסף ה' לי בן אחר. כי הצדיק מוסיף בעבודתו בכל עת. ומתחיל בכל פעם מחדש כאלו לא התחיל עדין בעבודתו יתברך כלל. וזה עקר השעשועים וההתפארות של ה' יתברך. כי עקר ההתפארות והשעשועים של ה' יתברך הוא על ידי חדושים דיקא. דהינו כשעולה התפארות חדש למעלה. דהינו כשמתקרב הרחוק לה' יתברך וכמבאר בהתורה הנ"ל. שעקר ההתפארות הוא כשאחד מישראל נתקרב לה' יתברך ונתוסף עוד אחד מישראל שרוצה לעבדו יתברך. אזי הוא עקר ההתפארות של ה' יתברך. וכן מובן ומבאר בדברי רבנו זכרונו לברכה בכמה מקומות שכל ההתפארות שה' יתברך מתפאר בישראל אינו עולה כלל כנגד ההתפארות החדש שעולה למעלה כשמתקרב אחד מחדש אליו יתברך ורוצה לעבדו בבחינת כד אתי יתרו וכו'. כדין אסתלק ואתיקר שמא דקדשא בריך הוא עלא ותתא שעקר גדלתו והתפארותו יתברך הוא כשמתקרבים הרחוקים לה' יתברך. כי ההתפארות הוא בחינת לבושים בחינת ה' מלך גאות לבש וכו'. כי רבי יוחנן קרי למאני מכבדותא . ועקר חשיבות הלבושים הוא כשזוכין לעשות בחינת לבושין חדשים לה' יתברך שזה עקר כבודו והתפארותו כי אין המלך מתפאר בלבושי מלכות שיש לו מכבר. אפלו אם הם יקרים מאד כמו שמתפאר בלבוש חדש וגון חדש שעולה למעלה על ידי שנתקרב הרחוק לה' יתברך שזה עקר שעשועיו והתפארותו וכבודו וגדלו. כי תענוג תמידי אינו תענוג. ועל כן עקר תענוגיו ושעשועיו והתפארותו יתברך הוא על ידי חדושים דיקא. ועל כן איתא בזהר הקדוש ולבושא דאיהו לביש ביומא דא לא לביש ליומא אחרא. ולבושין דאיהו לביש בצפרא לא לביש ברמשא וכו'. כי ה' יתברך מתפאר בכל עת בלבושים חדשים הנעשים על ידי התקרבות הרחוקים שמתקרבין בכל פעם על ידי צדיק הדור שהוא בחינת יוסף. כי זה הצדיק מתחיל בעצמו בכל פעם מחדש כאלו לא התחיל בעבודתו מעולם כלל. כמבאר בדברינו מזה כמה פעמים. ומחמת זה יש לו כח לקרב רחוקים ממש בכל עת לה' יתברך לקרב בכל פעם רחוקים יותר. כי בכח התגברותו להתחיל בכל פעם מחדש כאלו הוא מתחיל עתה לעבד את ה'. בכח הזה יש לו כח לעורר בכל פעם רחוקים ממש שיתחילו מעתה לשוב לה' יתברך. ועל כן מצדיקים כאלו יש לה' יתברך תענוגים ושעשועים והתפארות נפלא בכל עת. דהינו התפארות חדש. שזה עקר ההתפארות כנ"ל. כי ההתפארות עולה מחדש על ידי הצדיק בעצמו שמתחדש ממש בכל עת ומוסיף והולך בעבודתו ועל ידי התקרבות רחוקים שבאים חדשים להתקרב לעבודתו יתברך. ועל כן נקרא יוסף בחינת יסף ה' לי בן אחר . כי ההתפארות הוא בחינת בן שה' יתברך מתפאר בישראל כאב המתפאר עם בנו בבחינת בני בכורי ישראל-בנים אתם לה' אלקיכם . שהוא לשונות של חבה והתפארות. והצדיק הוא עקר כלל ישראל והוא בעצמו נקרא בן כמו שכתוב ה' אמר אלי בני אתה . ומחמת שהצדיק מתחדש בעבודתו בכל פעם מחדש. הוא בכל פעם בן חדש אצל ה' יתברך בבחינת ה' אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך שהצדיק מתחיל בכל פעם מחדש כאלו נולד היום ועל ידי זה ה' יתברך מתפאר בו בכל פעם מחדש כאלו ילדו היום. בבחינת בני אתה אני היום ילדתיך. וזה בחינת יסף ה' לי בן אחר שהצדיק מבקש וחפץ תמיד שה' יתברך יוסיף לו בעצמו בן אחר דהינו שיתחדש ויתחיל בכל פעם מחדש בעבודתו יתברך עד שיהיה נחשב בכל פעם בן אחר לה' יתברך כבן חדש שנולד היום בחינת בני אתה אני היום ילדתיך. שזה בחינת מעלת הזקן הגדול מכלם. המובא בהמעשה של השבעה בעטלירס . שהתפאר שהוא זקן מאד והוא יניק מאד ועדין לא התחיל לחיות כלל וכו' עין שם והבן. וגם על ידי זה שהצדיק מוסיף ומתחדש בעבודתו ומתחיל בכל פעם מחדש על ידי זה הוא מקרב בכל פעם רחוקים לה' יתברך כנ"ל. ואלו הרחוקים שהצדיק מקרבם לה' יתברך הם נקראים בנים אצל הצדיק. כי כל המלמד את בן חברו תורה כאלו ילדו . וזהו גם כן בחינת יסף לי בן אחר שיזכה בכל פעם לקרב אחד מישראל מחדש לה' יתברך שהוא בן אחר. בן חדש שזה עקר התפארותו יתברך כמו שראינו אצל רבנו זכרונו לברכה שעקר החשיבות היה אצלו זכרונו לברכה כשבא איש חדש להתקרב לה' יתברך שהיה יקר בעיניו מאד יותר מכל האנשים שנתקרבו מכבר. כי עקר ההתפארות הוא כשעולה התפארות חדש לה' יתברך על ידי התקרבות הרחוקים כנ"ל. וזה בחינת המהדרין מן המהדרין הדור דהדור התפארות דהתפארות הוא בחינת מוסיף והולך בחינת יוסף. בחינת הצדיק שמוסיף והולך ומתחיל בעבודתו מחדש בכל פעם שזה עקר ההתפארות וכו' כנ"ל. וכל עקר ההתפארות של כל ישראל על ידו. כי הוא מקרב כל הרחוקים לה' יתברך שזה עקר ההתפארות כנ"ל וזה עקר קדשת חנכה. כי על שם זה נקרא חנכה לשון חנוך בחינת חנך לנער על פי דרכו . דהינו כשמתחנך אחד מחדש ומתחיל לכנס בעבודת ה' שזה עקר התפארותו יתברך. ומשם עקר המשכת האור של נר חנכה כי עקר האור על ידי ההתפארות כנ"ל. ועקר ההתפארות הוא על ידי התקרבות הרחוקים שמתחילים להתחנך בעבודתו יתברך ועל כן נקרא חנכה לשון חנוך כנ"ל:

אות יב

וזה בחינת וזה מעשה המנורה מקשה זהב עד ירכה עד פרחה מקשה היא . כי איתא בדברי רבנו זכרונו לברכה שצריכין להיות עקשן גדול בעבודת ה'. ומי שהתחיל מעט בעבודת ה' יודע זאת שאי אפשר להיות איש ישראל באמת כי אם על ידי עקשנות גדול, כי הרבה הרפתקאות ועליות וירידות צריכין לעבר על כל אחד ואחד בלי שעור. ואם לא יהיה עקשן גדול לבלי להניח על ידי זה מעט עבודתו שהתחיל, אי אפשר לו שישאר על עמדו, ובפרט לנסע ולבוא לארץ ישראל שזה עקר קדשת איש הישראלי והוא עקר נצחון המלחמה, כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה בהתורה תשעה תקונין, עין שם. בודאי אי אפשר לנצח מלחמה זאת כי אם על ידי עקשנות גדול מאד. וזה עקר ההתפארות שה' יתברך מתפאר בישראל, כי ה' יתברך מתפאר מאד בהעזות והעקשנות של איש הישראלי שמפילין אותו בכל פעם. והוא מתחזק בכל עת והוא עקשן גדול. ואינו מניח להפיל עצמו בשום אפן. וזה עקר התפארותו יתברך בבחינת תנו עז לאלקים על ישראל גאותו . 'עז' זה בחינת עזות ועקשנות של ישראל שהם עזים וחזקים בעבודתן שעל ידי זה עקר קבלת התורה שהוא כלל ההתפארות, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: מפני מה נתנה תורה לישראל? מפני שהן עזין (ביצה כה) על ידי זה על ישראל גאותו. דהינו גאות והתפארות. כי זה עקר התפארותו יתברך. וכמו שכתוב: כי תפארת עזמו אתה, כי עקר ההתפארות הוא העזות והעקשנות. ועל ידי זה העקשנות בעצמו שהוא עקר התפארותו יתברך. על ידי זה זוכה באמת לנצח המלחמה ולבוא לארץ ישראל שזה עקר נצחון המלחמה, כי על ידי העזות והעקשנות שהוא עקר התפארות, על ידי זה נמשך קדשת ארץ ישראל, כי עקר ארץ ישראל על ידי ההתפארות כנ"ל. וזה בחינת ה' מלך גאות לבש לבש ה' עז התאזר, הינו עקר לבוש גאותו והתפארותו יתברך הוא על ידי העזות והעקשנות של ישראל בבחינת לבש ה' עז התאזר, בחינת תנו עז לאלקים על ישראל גאותו וכו' כנ"ל. וזה בחינת אשירה לה' כי גאה גאה וכו' , זה בחינת גאותו והתפארותו יתברך. וזה ההתפארות נמשך על ידי העזות והעקשנות של ישראל שעל ידי זה הם מכניעים ומפילין את הס"ם [הסמך מם] וחילותיו שמתגברין על כל אחד מישראל בכל יום שאי אפשר להפילם ולנצחם כי אם על ידי עקשנות ועזות גדול מאד. וזהו עקר התפארותו וגאותו יתברך כנ"ל. וזהו סוס ורכבו רמה בים. 'סוס ורכבו' הם בחינת סמך מם ונוקבין והתאוות והמניעות והרהורים ומחשבות זרות שמתגברין על כל אחד בכל יום שזוכין להפילם ולהכניעם בבחינת סוס ורכבו רמה בים. על ידי העזות והעקשנות של ישראל. וזהו: עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה. שעקר הישועה ועקר הכנעת הסטרא אחרא הוא על ידי העזות והעקשנות דקדשה שהוא בחינת עזי וזמרת יה וכנ"ל. וזהו עקר התפארותו יתברך בחינת כי גאה גאה כנ"ל. וזה, זה אלי ואנוהו אלקי אבי וארממנהו, הינו נוי והתרוממות שהוא בחינת התפארות שמתפאר ה' יתברך על ידי העזות והעקשנות של ישראל כנ"ל ואז זוכה לנצח המלחמה ולבוא לארץ ישראל. וזה בחינת ה' איש מלחמה, כי עקר נצחון המלחמה כשמתחזקין בעקשנות גדול עד שזוכין לבוא לארץ ישראל כנ"ל, כי כל כונת השירה הזאת הנאמר בשביל לזכות לבוא לארץ ישראל כי עקר יציאת מצרים וקריעת ים סוף וכו' הכל היה בשביל לבוא לארץ ישראל, כמו שכתוב: ואותנו הוציא משם להביא אותנו אל הארץ וכו'. וכן בפסוקים רבים וכמבאר מזה לעיל באריכות (בהלכות ראש השנה הנכלל בהלכות דברים הבאים בסעודה הלכה ד, עין שם). ועל כן מסים בסוף עד יעבר עם זו וכו', דהינו שיעברו את הירדן לבוא לארץ ישראל, כמו שפרשו רבותינו זכרונם לברכה . ועל כן מתחיל השירה: כי גאה גאה עזי וזמרת יה. כי עקר ארץ ישראל זוכין על ידי התגלות ההתפארות שנתגלה על ידי העזות והעקשנות של ישראל כנ"ל:

וזה בחינת וזה מעשה המנרה מקשה זהב . 'מעשה המנרה' זה בחינת כלל ההתפארות שה' יתברך מתפאר בישראל שמשם עקר האור כנ"ל. ועל כן בנרות המנורה היה עדות שה' יתברך אוהב עמו ישראל ומשרה שכינתו בהם, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על נר המערבי שהוא עדות לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל. שזה בחינת התפארות שמחמת התפארותו ואהבתו בנו הוא משרה שכינתו בתוכנו נמצא שכל מעשי המנורה הוא בחינת התפארות שה' יתברך מתפאר בישראל. וזה בחינת כל הציורים הנפלאים שהיו במנורה גביעים וכפתורים משקדים ופרחים וכו' כל זה מרמז על כמה מיני גוני ההתפארות שה' יתברך מתפאר בישראל כלולים מגונין סגיאין. וכל אלו ההתפארות שהם בחינת מעשה המנורה אין זוכין כי אם על ידי עקשנות גדול שצריכין להיות עקשן גדול בעבודת ה' כנ"ל. וזה בחינת וזה מעשה המנרה מקשה זהב. מקשה לשון עקשנות. שצריכין להיות עז וקשה. בעבודת ה' בעקשנות גדול מאד כנ"ל. וזהו עד ירכה עד פרחה מקשה היא, דהינו שכל הציורים והפרחים שבמנורה עד ירכה עד פרחה שהוא כלל ההתפארות של ישראל, הכל זוכין על ידי עקשנות דיקא בחינת עד ירכה עד פרחה מקשה היא וכנ"ל, הינו שבכל עבודות איש הישראלי מתחלה ועד סוף שמכלם מקבל ה' יתברך התפארות שהוא בחינת מעשה המנורה כנ"ל. כל זה נעשה רק על ידי עקשנות בחינת עד ירכה עד פרחה מקשה וכו' שמתחלה ועד סוף צריכין עקשנות ועזות גדול כנ"ל:

אות יג

וזה בחינת מה שה' יתברך משבח את ישראל: זאת קומתך דמתה לתמר , דהינו שהם חזקים וקשים ותקיפים בעבודתם ואינם מניחים להפיל עצמן בשום אפן וכמו שפרש רש"י שם לענין הצלם של נבוכדנצר שעמדו בזקיפתן ולא השתחוו לו. כי זהו השבח וההתפארות של ישראל כנ"ל:

אות יד

וזה בחינת ואולך אתכם קוממיות ופרש רש"י: בקומה זקופה. כי זה המקרא נאמר לענין ארץ ישראל. שלשם היו הולכין ישראל כי כל ההליכות והדרכים והנסיעות של ישראל והמלחמות והכבישות הכל היו לילך ולכבש ארץ ישראל, כמובן ומבאר בספורי כל התורה כלה. וזהו: ואולך אתכם קוממיות, דהינו בקומה זקופה בחינת עזות ועקשנות שעומדין זקופין בעקשנות גדול לנצח המלחמה ולילך ולבוא לארץ ישראל שזה היה עקר תכלית יציאת מצרים וכו' כנ"ל, כי אי אפשר לבוא לארץ ישראל לנצח מלחמה זאת שהיא עקר כלל כל המלחמות של איש הישראלי כי אם על ידי עקשנות גדול מאד בחינת ואולך אתכם קוממיות. בחינת ותוליכנו מהרה קוממיות לארצנו במהרה בימינו, אמן:

אות טו

ועל-כן היה הנס בכהנים שהם לובשים בגדי ההתפארות, כמו שכתוב: ועשית בגדי קדש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת. ועקר הוא הכהן הגדול שהיה לבוש בחשן ואפוד שהיו כתובים עליהם שמות בני ישראל ששם היו מאירין כל הגונין שהם בחינת אדם פטדה וברקת וכו' שכל אבן ואבן היו לו גון מיחד שהם כלל התפארות של ישראל וכנ"ל. ועל כן הם שמונת ימי חנכה כנגד שמונת בגדי כהנה גדולה שהם כלל ההתפארות שמשם עקר האור של נר חנכה כנ"ל ועל כן נסמך פרשת בגדי כהנה לפרשת ויקחו אליך שמן זית וכו'. שהוא בחינת נר חנכה, הינו כנ"ל:

וזה וקבעו שמונת ימי חנכה אלו להודות ולהלל לשמך הגדול. כי ההודאות וההלל הם ההתפארות שמהללין ומשבחין ומפארין אותו יתברך שעל ידי זה ה' יתברך מתפאר ומתגדל ומתקדש בכל העולמות שזה עקר קדשת חנכה כנ"ל:

אות טז

ועל-כן קורין פרשת ויהי מקץ בחנכה, כי איתא בסוף התורה הנ"ל המדברת מענין ארץ ישראל וכו' וסים שם. ויש בזה עוד ענינים, כי אין אדם מת וחצי תאותו בידו. נמצא, שאין ממלא תאותו ורצונו בממון לעולם, כי תמיד חסר לו כנ"ל. אבל יש בחינת שפע כפולה בחינת וכסף תועפות לך שהוא לשון כפול. נמצא, שבזה השפע נתמלא רצונו מאחר שהיא כפולה ולא סים, עד כאן לשונו:

והנה רבנו זכרונם לברכה לא באר דבריו מה חבור יש לענין זה עם כל מה שאמר שם מקדם מענין ארץ ישראל וראש השנה וכו'. אך הנראה לעניות דעתי אבאר קצת, כי תאות ממון, דהינו מה שאין אדם מת וחצי תאותו בידו. וכל מה שיש לו יותר חסר לו יותר. זה בחינת פגם העינים בבחינת וגם עינו לא תשבע עשר (קהלת ד). ופגם העינים זה בחינת פגם ארץ ישראל, כי עקר קדשת ארץ ישראל נמשך מן העינים שמסתכלים על הצדיק שכלול מכל ההתפארות. שעל ידי זה נמשך קדשת ארץ ישראל. וארץ ישראל הוא מקור הברכה, כי כל הברכות וההשפעות נמשכין מארץ ישראל כידוע , כי ארץ ישראל מקבלת קדשתה מהצדיק כנ"ל. ואצל הצדיק הם כל הברכות וההשפעות בבחינת ברכות לראש צדיק, בחינת צדיק חונן ונותן . וכשזוכה לקבל השפע של ארץ ישראל והצדיק בשלמות בודאי אין לו שום חסרון, כי בארץ ישראל כתיב: לא תחסר כל בה. שהשפע הנמשכת משם אין בה שום חסרון, כי שם צוה ה' את הברכה, בחינת והריקתי לכם ברכה עד בלי די , שזהו ההפך מבחינת אין אדם מת וחצי תאותו בידו, דהינו שלעולם חסר לו. אבל השפע דקדשה של ארץ ישראל היא בחינת שפע כפולה שאין בה שום חסרון בחינת ברכה עד בלי די, שיבלו שפתותיכם מלומר די שהשפע כפולה ומכפלת יותר ממה שרוצה. וזה בחינת השפע של שבת דמנה מתברכין כל שתא יומין שהוא בחינת לחם משנה, בחינת שפע כפולה הנ"ל, כי שבת וארץ ישראל הם בחינה אחת כמו שמסדר בהשבע הבדלות שאמרו רבותינו זכרונם לברכה בירושלמי בין קדשת ארץ ישראל לחוץ לארץ בין יום השביעי לששת ימי המעשה. נמצא, שהצדיק שממנו נמשך כל קדשת ארץ ישראל הוא זוכה לשפע כפולה כנ"ל. וזה בחינת מה שכתוב בצדיקים: לכן בארצם משנה יירשו (ישעיה

אות סא

משנה זה בחינת שפע כפולה, בחינת לחם משנה וזהו לכן בארצם משנה, 'בארצם' דיקא, כי עקר בחינת השפע כפולה הוא בארץ ישראל וכו'. וזה שכתב רבנו זכרונו לברכה בהתורה צוית צדק (סימן כג) שעקר שבירת תאות ממון הוא על ידי הצדיק ומי שחולק על הצדיק הוא נופל לתאות ממון כמו שמבאר שם על פסוק: ויגרש מפניך אויב ויאמר השמד. כשמקשר להצדיק הוא ממשיך ממנו בחינת שפע כפולה שהוא הפך תאות ממון שהוא בחינת אין אדם מת וחצי תאותו בידו וכנ"ל:

אות יז

וזה בחינת חלום פרעה שבע פרות טובות. ושבע פרות רעות שהם בחינת שבע שני השבע ושבע שני הרעב. זה בחינת תאות ממון שכל מה שיש לו יותר חסר לו יותר. וזהו מה שראה שבע פרות בריאות וטובות, דהינו בחינת שבע שני השבע. זה בחינת עשירות וכל טוב שנותן ה' יתברך להעשירים. והנה שבע פרות אחרות עלות אחריהן וכו'. ותבלענה הפרות הרקות והרעות את שפע הפרות יפות המראה והבריאות. שבע פרות הרעות הם בחינת שבע שני רעב שהוא בחינת תאות ממון שהוא רעב תמיד לבלע ממון הרבה. שהם בולעים את שבע שני השבע את כל הטוב והעשירות שנתן לו ה' יתברך, כי כל מה שיש לו עשירות יותר חסר לו יותר בבחינת מרבה נכסים מרבה דאגה . ויש לו דאגות ויסורין כאלו הוא עני ממש בבחינת ותבלענה שבע פרות הרעות וכו' ותבאנה אל קרבנה ולא נודע כי באו אל קרבנה. ומראיהן רע כאשר בתחלה, דהינו על ידי הרע של תאות ממון שהוא בחינת שבע שני הרעב בחינת שבע פרות הרעות. על ידי זה נבלע ונשכח כל השפע והעשירות שחננו ה' יתברך ולא נודע אצלו העשירות כלל והוא מלא דאגות כבתחלה, כי לעולם חסר לו, כי אין לו חצי תאותו בידו לעולם ועינו לא תשבע עשר לעולם, כי תאות ממון שלו מה שמתאוה בכל פעם יותר. זה בולע את כל העשירות שלו עד אשר לא נודע כל טוב והעשירות שלו, כי נבלע ונשכח הכל על ידי תאות ממון שלו שמתאוה בכל פעם יותר ויותר. והתקון על ידי יוסף שהוא בחינת הצדיק שבדור שעקר תקון תאות ממון על ידו. והוא נותן עצה להעשירים בעלי הממון שינצלו משבע שני הרעב מרעבון תאות ממון על ידי צדקה שהוא עקר שבירת תאות ממון, כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה (בסימן יג). וזה בחינת 'יעשה פרעה ויפקד פקידים על הארץ ' שיעשה ממנים, הינו בחינת גבאי צדקה שהם ממנים לפקח על העניים. וזהו: 'וחמש' את ארץ מצרים. 'וחמש' זה בחינת צדקה ששעורה חמש, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: המבזבז אל יבזבז יותר מחמש. וזהו והיה האכל לפקדון לארץ וכו'. כי עקר פקדון ושמירת הממון הוא על ידי צדקה בבחינת אבותי גנזו למטה ואני גנזתי למעלה וכו' . וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: מלח ממון חסר (כתבות סו) וזה: ולא תכרת הארץ ברעב, שלא תתגבר רעבון תאות ממון שכורתת ועוקרת את האדם חס ושלום, כמבאר בהתורה צוית צדק (סימן כג) כי על ידי צדקה נצולין מתאות ממון כנ"ל. וזהו: ויתן אכל בערים ושמרו. אכל שדה העיר אשר סביבתיה נתן בתוכה, הינו שנתן האכילה והשפע של כל עיר ועיר לעניי אותה העיר, כי עניי עירך קודמין לעניי עיר אחרת, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה . וזהו בחינת אכל שדה העיר אשר סביבתיה נתן בתוכה שנתן וחלק בתוך העיר לעניי אותה העיר. את כל האכילה והשפע שבסביבותיה. וזה שפרש רש"י שכל ארץ מעמדת פרותיה. ונותנין מעפר הארץ לתוכה ומעמדת פרותיה וכו', כי העני הוא בחינת עפר, כי מנח עד עפר, כמו שכתוב: מקימי מעפר דל. וכשרוצה האדם לשמר עשירותו, שלא ישלטו עליו שבע שני הרעב צריך לתן מעפר הארץ לתוך עשירותו דהינו זכות וכח הצדקה שנותן לעניים שהם בחינת עפר. וזה מעמיד ושומר עשירותו שיתקים ולא יכלה על ידי שבע שני הרעב שהוא תאות ממון שמכלה חייו ועשירותו חס ושלום, וזה שאמר יוסף לאחיו: מרגלים אתם לראות את ערות הארץ באתם. ואיתא שרמז להם פגם המרגלים שפגמו בארץ ישראל, הינו שיוסף שהוא בחינת הצדיק שממנו נמשך קדשת ארץ ישראל ששם בחינת שפע כפולה, בחינת תקון תאות ממון, אמר לאחיו שפגמו בכבודו וחלקו עליו ומכרוהו למצרים. אמר להם: מרגלים אתם, הינו שפגם שלכם הוא פגם המרגלים שפגמו בארץ ישראל, כי כשפוגמין בכבוד הצדיק פוגמין בארץ ישראל שכל קדשתה נמשך מהצדיק כנ"ל. וזהו: לראות את ערות הארץ באתם. 'ערות הארץ' לשון חרפה ובושה. הפך ההתפארות של הצדיק שכשזוכין לראות אותו. משם עקר קדשת ארץ ישראל. והם פגמו בכבוד הצדיק שהוא יוסף ולא רצו לראות יפיו והתפארותו, אדרבא, באו לראות ערות הארץ שהוא הפך התפארות. ואמר להם שמחמת זה התגבר עליהם שבע שני הרעב שהוא בחינת תאות ממון שכל זה נמשך מבחינת פגם המרגלים פגם ארץ ישראל שהוא פגם כבוד הצדיק וכנ"ל. ועל כן יעקב כששמע שאמר להם מרגלים אתם. הבין להיכן הדבר מגיע, על כן אמר להם: וכסף משנה קחו בידכם . 'כסף משנה' זה בחינת שפע כפולה שצוה להם להמשיך שפע כפולה הנמשך מארץ ישראל כנ"ל:

אות יח

וזה בחינת הצדקה שנותנין בחנכה בשביל לתקן תאות ממון להמשיך בחינת השפע כפולה הנמשך מארץ ישראל ששם מקור הברכה שזהו בחינת השמן של חנכה בחינת ושמן על ראשך אל יחסר .'אל יחסר' דיקא, דהינו שאין שם שום חסרון. בחינת צפחת השמן לא תחסר וכו' . כי השמן הוא בחינת מחין, בחינת שמן משחת קדש כנ"ל. ועל ידי המח והדעת אין חסר לאדם שום חסרון וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: דעת קנית מה חסרת (נדרים מא) וכו'. וזהו בעצמו בחינת הנס של חנכה שנשלח ברכה במעט השמן שדלק שמונה ימים, הינו בחינת ברכה ושפע כפולה הנמשך מארץ ישראל, כי בחנכה אנו עוסקין להמשיך קדשת ארץ ישראל כנ"ל:

אות יט

וזהו: ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חלם וכו'. 'מקץ' זה בחינת תאות ממון, בחינת קץ שם לחשך דא זהמא דדהבא כמו שאיתא בזהר (פרשה הנ"ל) הינו תאות ממון שהוא בחינת חשך אנפין חשוכין מרה שחרה עצבות. בחינת מרבה נכסים מרבה דאגה . כי יש לו בכל פעם חסרונות יותר ויותר, כמו שכתב רבנו כל זה בהתורה צוית צדק בסימן כג, עין שם. וזה 'שנתים ימים', זה בחינת פגם המרגלים שנאמר בהם יום לשנה יום לשנה, כמו שפרש רבנו זכרונו לברכה (בסימן נד) כי על ידי פגם המרגלים, דהינו פגם ארץ ישראל משם נמשך תאות ממון כנ"ל, כי הממון נקרא רגל, כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה . בחינת ואת כל היקום אשר ברגליהם-זה ממונו וכו'. ועל כן כל אלו המשקעים בתאות ממון נקראים מרגלים, כי נוסעים תמיד למרחקים ומרגלים ומשוטטים בכל הארץ בשביל ממון. ואינם מאמינים בה' יתברך שיוכל להזמין להם פרנסתם במקומם בלי טרחא כמו המרגלים שלא האמינו בה' יתברך שיתן להם ארץ ישראל שהוא מקור הברכות בלא דרך הטבע כלל. ואמרו שרוצים דוקא לרגל את הארץ לכבש ארץ ישראל מקור הברכה על פי דרך הטבע כמו שאר העובדי כוכבים ששולחין מרגלים למקומות שרוצין לכבשן. אבל באמת אנו צריכים להאמין בה' שיכבש לנו ארץ ישראל בלא מרגלים כלל. וכמו כן אלו המשקעים בתאות ממון ומסכנים עצמן בסכנת דרכים ונוסעים למרחקים ומשוטטים ומרגלים את הארץ כאלו חס ושלום, אין ה' יתברך יכול לתן להם ברכת עשירותם בביתם. נמצא שהמשקעים בממון נקראים מרגלים, כי באמת עקר פגם תאות ממון נמשך מפגם המרגלים שהוא פגם ארץ ישראל כנ"ל. וזהו: ויהי מקץ שנתים ימים. הינו בחינת פגם תאות ממון הנמשך מפגם המרגלים שנאמר בהם יום לשנה יום לשנה וכו'. ופרעה חלם והנה עמד על היאר. פרעה זה המשקע בתאות ממון שנקרא פרעה, כי תאות ממון הוא עבודה זרה ממש כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה בהתורה "צוית צדק ". ועקר העבודה זרה שהוא תאות ממון נמשך מחטא העגל שעשו להם אלהי זהב שהוא בחינת תאות ממון, כי גם חטא המרגלים נמשך מחטא העגל שאז חזרו ומשכו היצר הרע עליהם כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה . וכמו שפרש רש"י שגזרת הארבעים שנה שהיו במדבר וכו'. נגזר כבר מחטא העגל, כי הא בהא תליא, כי פגם המרגלים נמשך מחטא העגל כמובן בספרים . וכל זה הוא בחינת תאות ממון כנ"ל. ועל כן נקרא פרעה לשון 'כי פרעה אהרן לשמצה' הנאמר בעגל שהוא עבודה זרה של תאות ממון כנ"ל. גם נקרא המשקע בממון פרעה מלשון פרעה, כי המשקע בתאות ממון הוא בעל חוב תמיד. ותמיד טרוד לשלם פרעון כנראה בחוש שרב העשירים חייהם אינם חיים מרבוי הפרעון שלהם שצריכין כמעט בכל יום להחזיר פרעון ואין להם חיי שעה מדאגת הפרעון בכל עת. וזה פרעה חלם והנה עמד על היאר יאור מצרים הוא נילוס שהיה פרעה עושה אותו עבודה זרה, הינו תאות ממון שהוא עבודה זרה שאומר כחי ועצם ידי עשה לי החיל הזה. כמו פרעה שעשה הנילוס לאלהי. כי הנילוס היה עולה ומשקה את כל ארץ מצרים וכל טוב מצרים מהנילוס והיה פרעה עושה אותו עבודה זרה, כי לא היה מאמין שכל הברכה והעשירות הכל רק מה' יתברך. רק עשה הנילוס לעבודה זרה. וזה בחינת העבודה זרה של תאות ממון. שהממון הוא עבודה זרה אצלו כאלו כחו ועצם ידו עשה לו החיל הזה חס ושלום, וזהו: והנה מן היאר עלות שבע פרות טובות ושבע פרות רעות ובלעו פרות הרעות את הטובות. שהוא רמז שהרע, דהינו תאות ממון שהוא בחינת שבע שני הרעב, בולע את כל העשירות שלו בבחינת ותבאנה אל קרבנה ולא נודע כי באו אל קרבנה. כי כל מה שיש לו יותר יש לו דאגות יותר כאלו הוא עני ממש וכו' כנ"ל. וכל זה אי אפשר לתקן אלא על ידי יוסף בחינת הצדיק האמת שהוא נותן עצה להרבות בצדקה שעל ידי זה מתקנין תאות ממון וזוכין להמשיך שפע כפולה מארץ ישראל כמו שכתוב לענין מעשר שהוא צדקה ובחנוני נא בזאת וכו' והריקתי לכם וכו' עד בלי די , הינו בחינת שפע כפולה שהוא תקון תאות ממון וכנ"ל. וזהו יעשה פרעה ויפקד פקידים וחמש וכו', כמבאר כל זה לעיל באר היטב:

אות כ

ונחזר לענין ברכת המזון. והכלל, שעקר מצות ברכת המזון הוא לגלות ולהמשיך קדשת ארץ ישראל. בחינת ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך על הארץ הטובה וכו' . ועקר קדשת ארץ ישראל נמשך על ידי התגלות ההתפארות שנתגלה בעת השלחן. שזה בחינת כוס של ברכת המזון וכו' כמבאר כל זה לעיל באריכות וזה בחינת ברכת הזמון, שכשהם שלשה אומרים נברך שאכלנו משלו קדם ברכת המזון. וזהו ברכת הזמון. דהינו קדם ברכת המזון הם מזמינים עצמן לברך ואומרים נברך וכו':

והענין כי עקר קדשת איש הישראלי ועקר עבודתו הוא רק הרצון והכסופין דקדשה, כמבאר בדברי רבנו זכרונו לברכה בכמה מקומות וכמו שאמר הוא זכרונו לברכה שלעבד את ה' אין מי שיתפאר בזה שיוכל לעבדו יתברך. ואפלו מלאך ואפלו שרף אינו יכול להתפאר בזה שיוכל לעבדו יתברך רק העקר הוא הרצון והכסופין שצריך להתגבר שיהיה לו תמיד רצונות חזקים וכסופין גדולים לעבודת ה' יתברך וכו'. (כמבאר שיחה זאת קצת בסוף ספורי מעשיות, עין שם) ויותר מזה שמענו מפיו זכרונו לברכה בעצמו מגדל מעלת הרצון דקדשה שהוא עקר עבודת ה'. וכל העבודות תורה ותפלה ומצוות ומעשים טובים כלם כלולים בזה. ואי אפשר לזכות לשום דבר שבקדשה כי אם על ידי זה, על ידי רצון וחשק והשתוקקות וכסופין וגעגועים חזקים ולא ירפה את הרצון בשום אפן, רק כל מה שהמניעה מתגברת ביותר יראה לגבר את עצמו בחשק וכסופין וגעגועים ורצונות חזקים ביותר ויותר וכן לעולם עד שיזכה לגמר להוציא מכח אל הפעל את המצוה או הדבר שבקדשה שהוא רוצה. וכן אחר כך בשאר עבודות ודברים שבקדשה שירצה אחר כך עוד לעשות. יתגבר גם כן ברצונות חזקים. וכל מה שהמניעות והעכובים והבלבולים מתגברים יותר. יתגבר את עצמו ברצונות חזקים יותר עד שיוציא מכח אל הפעל ויזכה גם לאותה המצוה והעבודה וכן לעולם, כמבאר בהתורה ויהי נא פי שנים (בסימן סו) שהמניעה הוא רק בשביל החשק. ואם יתגבר שיהיה לו חשק גדול כפי המניעה, בודאי ישבר המניעה. נמצא, שעקר ההתחזקות להתגבר על המונעים מהקדשה הוא רק הרצון והחשק. וזהו עקר ההתפארות מה שה' יתברך מתפאר עם כל אחד מישראל. שעקר ההתפארות מהעזות והעקשנות שלהם. שעל ידי זה עקר קבלת התורה. שהיא כלל ההתפארות כנ"ל. ועקר העזות והעקשנות הוא בהרצון שצריך האדם שרוצה לכנס בעבודת ה' שיהיה עקשן גדול ברצון לבל יעזב ולא ירפה את הרצון משום מניעה בעולם. וזה עקר העקשנות דקדשה. וזה עקר התפארותו יתברך מה שהוא יתברך מתפאר בעבודת ישראל, כי באמת עקר ההתפארות הוא רק מה שה' יתברך מתפאר עם הרצון והחשק והכסופין דקדשה של כל אחד מישראל. מה שכל אחד מישראל לבו בוער תמיד ברצון חזק לזכות לעבודת ה' באמת. וזה עקר התפארותו יתברך שמו, כי העבודה בעצמה אינה יקרה כל כך, כי הכל מאתו יתברך, כמו שכתוב: מי הקדימני ואשלם וכו'. ואי אפשר לנו לעשות שום דבר שבקדשה ולא להנצל משום עברה כי אם על ידי ישועתו יתברך, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: בכל יום יצרו של אדם מתגבר ואלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו היה נופל בידו. ועל כן עקר ההתפארות הוא רק בהרצון מה שכל אחד מישראל רוצה ברצון חזק לעבדו יתברך. וכפי התגברות הרצון שמתגבר כל אחד לכסף לה' יתברך ברצון חזק, כמו כן זוכה לעבודת ה' וכמו כן ה' יתברך מתפאר עמו, כי עקר ההתפארות הוא העזות והעקשנות של ישראל מה שאיש הישראלי הוא עקשן גדול בעבודת ה' שזהו עקר התפארותו יתברך כנ"ל. ועקר העקשנות הוא ברצון, שזהו עקר ההתגברות על המונעים לזכות לפעל מה שהוא רוצה בעבודת ה', כי אפלו אם יהיה עקשן גדול ביותר בעבודת ה', אף על פי כן בודאי יש מניעות כאלה שאי אפשר לאדם לשברם. למשל כשאדם צריך לנסע לצדיק אמתי ויש לו מניעות רבות ועצומות, כגון מחותנו ואשתו ואביו ואמו ושאר בני העולם וכו'. והוא מתגבר ומתחזק ומשבר כל המניעות האלו. ועדין יש לו מניעות מחמת ממון והוא משבר גם מניעות אלו, כגון שמפקיר כל מה שיש לו ומוכר או ממשכן כסותו בשביל לנסע להצדיק או שהולך רגלי, אף על פי כן אם מתגברת מדת הדין חס ושלום, למנעו חס ושלום, יכולים למנעו חס ושלום, בודאי במניעות כאלה שלא יוכל לשברם, כי בודאי יש מניעות רבות בעולם שאי אפשר לשברם, כגון תפיסה בכבלי ברזל חס ושלום, או חולאת חס ושלום, וכיוצא כאלה רבות חס ושלום. וכן למשל בענין שאנו עוסקין בו לילך ולנסע לארץ ישראל שהוא עקר נצחון המלחמה כנ"ל. אבל אף על פי כן אם יהיה האדם עקשן אלף פעמים. אם הים עומד לפניו ואין לו ספינה לעבר בו ואין בידו מעות או שאין נמצא ספינה כלל או שהוא שעת מלחמה חס ושלום, וכיוצא. מה יועיל העקשנות שלו, כי בודאי אי אפשר לקפץ לתוך הים, כי לאו כל אדם זוכה שה' יתברך יקרע בשבילו את הים, על כן עקר העקשנות הוא רק ברצון שאיך שהוא על כל פנים לא יחליש את הרצון. ואפלו אם מונעים אותו באלפים ורבבות מניעות שנדמה לו שאי אפשר לשברם בשום אפן, אף על פי כן הוא יעשה את שלו וירצה בכל פעם ברצון חזק יותר, כי החשק והרצון צריך שיהיה כפי המניעה, כמבאר בהתורה ויהי נא פי שנים (בסימן סו). ואם יהיה עקשן בהרצון לבלי להניח את הרצון והכסופים דקדשה בשום אפן אף אם מפילין אותו כמו שמפילין אותו חס ושלום רחמנא לצלן, אזי סוף כל סוף בודאי יעזרו ה' יתברך לשבר ולבטל כל המניעות ויזמין לו כל מה שצריך לנסיעה לארץ ישראל או לשאר דברים שבקדשה ויחזר ויסיעו בכל מיני סיועות, כי המניעה לא היתה כי אם בשביל החשק שהוא עקר הנסיון שמנסין את האדם אם יעזב ויניח את החשק והרצון דקדשה מחמת המניעה וכשהוא עקשן בדעתו ועומד בנסיון ואינו מניח את הרצון והחשק דקדשה בשום אפן, אזי בודאי ישבר את כל המניעות. והמניעות יתהפכו לישועות שיעזרו ויושיעו ה' יתברך ויסבב עמו סבות לטובה באפן שיגמר ויוציא אל הפעל הדבר שבקדשה שהוא רוצה. נמצא, שעקר העקשנות ברצון. וזה עקר התפארותו יתברך כנ"ל. וזה בחינת שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך כי עזה כמות אהבה וכו'. 'כחותם על לבך כחותם על זרועך ', זה בחינת תפלין כמו שאיתא בזהר הקדוש ותפלין הם התפארות מה שה' יתברך מתפאר עם ישראל ומשים אותם כחותם על לבו וכו'. ועקר ההתפארות שהם חותם התפלין נעשין על ידי האהבה וההשתוקקות והרצון והכסופין דקדשה של ישראל כנ"ל. וזהו שימני כחותם וכו', הינו תפלין התפארות כנ"ל, כי עזה כמות אהבה וכו'. כי אהבתנו ורצוננו אצלך עזה וחזקה מאד בעזות ועקשנות גדול מאד על כן ראוי לך להתפאר בנו, כי זה עקר ההתפארות כנ"ל. וזה: כי עזה כמות אהבה קשה כשאול קנאה. אהבה הוא בחינת רצון וחשק והשתוקקות לה' יתברך שעל ידי זה עקר ההתגברות על הסטרא אחרא שהוא סטרא דמותא שמשם כל המונעים מן הקדשה וכפי שהסטרא אחרא שהיא כלל המונעים מתגברת נגד האדם, כמו כן צריך שיהיה להאדם אהבה והשתוקקות ורצון חזק לה' יתברך ולהדבר שבקדשה שרוצה לעשות כי החשק שהוא בחינת אהבה צריך שיהיה כפי המניעה כנ"ל. וזהו: כי עזה כמות אהבה, קשה כשאול קנאה. שהאהבה והשתוקקות לה' יתברך ולעבודתו היא עזה וחזקה בעקשנות גדול כמות, הינו כמו התגברות המניעות שהם בחינת מות וסטרא אחרא, כי כל המניעות נמשכין משם, הינו כפי המניעה כן האהבה והחשק עז וחזק. וזהו: קשה כשאול קנאה. כפי השאול שהיא הסטרא אחרא שמפלת את האדם חס ושלום לשאול תחתיות. ואם האדם לא זכה לעמד כנגדה ונפל למקום שנפל. אפלו אם נפל לשאול תחתיות חס ושלום, לסטרא דמותא חס ושלום. ואין כח בידו לצאת משם. אם אף על פי כן הוא עקשן בדעתו, דהינו שהוא עקשן בהרצון שאף על פי כן אינו מניח את הרצון לעולם וכוסף בכל פעם יותר לה' יתברך. וכל מה שמפילין אותו חס ושלום יותר. הוא כוסף לה' יתברך ולעבודתו ברצון חזק יותר ויותר. כי הרצון הוא בידו בודאי לכסף על כל פנים ברצון חזק לה' יתברך. ואזי אם הוא עקשן גדול ברצון יש לה' יתברך התפארות גדול מזה, כי עקר ההתפארות הוא העזות והעקשנות של הרצון. ועל ידי זה יזכה בודאי סוף כל סוף לפעל מה שהוא רוצה להתקרב לה' יתברך. וזהו: שימני כחותם וכו'. הינו תפלין והתפארות מה שה' יתברך מתפאר עם ישראל, כי עזה כמות אהבה קשה כשאול קנאה שאנו אוהבין את ה' יתברך בחשק נמרץ ורצון חזק ואנו מקנאין קנאת ה' צבאות להגביר ולגלות האמת ולהכניע השקר אפלו בעמק הגלות הזה שהתגברה עלינו מאד מות ושאול רחמנא לצלן, דהינו הסטרא אחרא, כי כפי התגברותם כן האהבה והרצון חזק כנ"ל. וכמו שכתוב: כי דכיתנו במקום תנים ותכס עלינו בצלמות אם שכחנו שם אלקינו ונפרש כפינו לאל זר וכו' כי הוא יודע תעלמות לב כי עליך הרגנו כל היום וכו' . שזה נאמר על היגיעות שמתיגעין בשביל התפלה או שאר דברים שבקדשה שאף על פי שעדין אינו זוכה להתפלל כראוי ולפעל מה שהוא רוצה, אף על פי כן היגיעה לבד מה שמשתוקק לזה ומתיגע בשביל זה, זה בעצמו הוא בחינת קרבנות, בחינת כי עליך הרגנו כל היום, כמבאר כל זה בדברי רבנו זכרונו לברכה . ועל כן אנו מבקשים מה' יתברך שבזכות היגיעה וההכנה והרצון לבד שאנו משתוקקים לעבודתו ומתיגעים בכמה יגיעות בשביל זה, אף על פי שעדין לא זכינו לעבודתו באמת, אף על פי כן על ידי זה לבד נזכה להתגבר על כל המניעות שהם בחינת מקום תנים וצלמות חס ושלום, וזה: מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה וכו' . מים רבים שהם העובדי כוכבים וסטרין אחרנין שמהם כל המניעות אינם יכולים לכבות את האהבה והרצון, כי אנו עקשנים גדולים בהרצון. וכל מה שהמניעות מתגברים ביותר אנו מתגברים ברצונות חזקים ביותר, כי עקר המניעות מתגברים רק להפיל את האדם מן הרצון שזה עקר הנסיון של המניעה כנ"ל. אבל באמת האהבה והרצון של ישראל קשה כמות כפי המניעה וכו' כנ"ל. ומים רבים, שהם המניעות, אי אפשר להם לכבות את האהבה והרצון, אדרבא, מתגברים בכל פעם ברצון חזק וחשק נפלא ביותר, כי המניעה היא בשביל החשק כנ"ל. ועל כן בודאי נזכה לפעל מה שאנו רוצים להתקרב לה' יתברך. וה' יתברך יתפאר בנו תמיד בבחינת שימני כחותם וכו' כנ"ל:

אות כא

וזה בחינת שב לימיני עד אשית איביך הדם לרגליך . ימין הוא בחינת אהבה וחשק. על ידי זה עקר ההתגברות על האויבים והשונאים שהם המונעים. וזה בחינת על שחל ופתן תדרך תרמס כפיר ותנין כי בי חשק ואפלטהו . שחל ופתן וכפיר ותנין הם קלפות וסטרין אחרנין שהם בחינת המונעים מן הקדשה המונעים ומתפשטים על דרך הקדש כמו נחשים וכפירים ותנינים ואינם מניחים שום אדם לילך בדרך הקדש. ומבטיח הכתוב לאיש הישראלי שיוכל לדרך עליהם ולרמסם ולבטלם על ידי הרצון והחשק דקדשה בבחינת על שחל ופתן תדרך וכו' כי בי חשק ואפלטהו. 'חשק' דיקא. שעקר ההתגברות עליהם הוא על ידי החשק והרצון כנ"ל. ועל כן קדם ברכת המזון שאז צריכים לגלות ההתפארות כדי להמשיך קדשת ארץ ישראל על ידי זה. על כן אומרים ברכת הזמון, דהינו נברך שאכלנו משלו שהוא הכנה והזמנה להמצוה של ברכת המזון שאנו רוצים לקים שזהו בחינת רצון והשתוקקות שאנו מודיעים בפינו שאנו רוצים לקים מצוותיו יתברך, דהינו מה שאומרים נברך וכו'. וזהו עקר ההתפארות שה' יתברך מתפאר בנו, כי עקר ההתפארות הוא הרצון כנ"ל. ועל ידי זה עקר התגלות קדשת ארץ ישראל כנ"ל. שזהו עקר מצות ברכת המזון כנ"ל. וזה בחינת מה שאנו אומרים קדם כל מצוה: הריני מוכן ומזמן לקים מצות תפלין או ציצית וכיוצא. כי זה בחינת רצון שאנו מודיעים ומגלים בפינו רצוננו וכספנו החזק לקים מצוותיו יתברך, כי אין לנו כח לקים מצוותיו יתברך כראוי רק אנו אומרים אנו מוכנים ומזמנים לקים המצוה שזהו בחינת רצון. ואזי המצוה נעשית ממילא בסיוע ה' יתברך, כי הבא לטהר מסיעין לו . והכל מאתו יתברך. ועקר עבודתנו הוא הרצון שהוא בחינת מה שאומרים הריני מוכן ומזמן וכו'. ומחמת שבשעת אכילה שאז צריכין לגלות ההתפארות שעל ידי זה עקר קדשת ארץ ישראל שזהו עקר קדשת האכילה. ואז בשעת האכילה הוא עדן קרבא. כי סטרא אחרא קאים על פתורא דבר נש לקטרגא לה, כמו שאיתא בזהר הקדוש . ורוצה להתגבר על האדם כדי לבטל ההתפארות חס ושלום. על כן תקנו רבותינו זכרונם לברכה ברכת הזמון, כי על ידי ההזמנה לברכת המזון שזהו בחינת הרצון, על ידי זה זה מתגברין על הסטרא אחרא ומגלין ההתפארות, כי עקר ההתפארות הוא ברצון כנ"ל. ועל ידי זה זוכין להמשיך קדשת ארץ ישראל שזהו עקר מצות ברכת המזון כנ"ל. וכן מבאר בכונות שעל ידי ההזמנה לדבר מצוה שבקדשה מגרשין הסטרא אחרא, הינו כנ"ל. כי ההזמנה הוא בחינת רצון שעל ידי זה עקר ההתגברות עליהם כנ"ל:

אות כב

ועל-כן עקר ברכת הזמון בשלשה, כי כשיש שלשה מישראל אז עקר ההתפארות, כי עקר ההתפארות הוא בבחינת יעקב שהוא בחינת תפארת כידוע . ויעקב משלש באבהן, כי כלול משלשתן וכל ישראל נקראין על שם יעקב שנקרא ישראל. ושם עקר ההתפארות בבחינת ישראל אשר בך אתפאר וזה בחינת קדשה משלשת, כי ההתפארות הם בחינת תפלין מחין שנקראים קדש כידוע בחינת פתוחי חותם קדש לה'. כי עקר הקדשה הוא ההתפארות בבחינת והתגדלתי והתקדשתי. שהגדלת שמו יתברך, דהינו ההתפארות שהוא כבודו וגדלתו יתברך, בחינת יקר תפארת גדלתו, זה עקר קדשתו יתברך בחינת והתגדלתי והתקדשתי שנתגדל ונתקדש שמו יתברך על ידי ההתפארות שמקבל מישראל. וההתפארות הוא בחינת כלליות הגונין ועקר הגונין הם בחינת תלת גונין דעינא שמאירין לבת עין, שזהו בחינת קדשת ישראל שכלולים משלשה אבות שהם בחינת תלת גונין דעינא שעל ידם עקר ההתפארות. ועל כן הקדשה משלשת, כי ההתפארות היא הקדשה וכנ"ל, כי ההתפארות על ידי קיום התורה שהיא בכל בחינותיה משלשת כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (שבת פח):

בריך רחמנא דיהב לן אורין תליתאה על ידי תליתאה ביום תליתאה וכו'. ועל כן ברכת הזמון שאז עקר התגלות ההתפארות הוא בשלשה, כי עקר ההתפארות הוא בחינת שלשה בחינת תלת אבהן. תלת גונין. קדשה משלשת וכו' כנ"ל. ואז עקר חיוב הכוס של ברכת המזון, כי הכוס הוא בחינת התגלות ההתפארות שמתגלה בשלשה דיקא כנ"ל. וזה בחינת שלשה ברכות של ברכת המזון:

אות כג

וזה בחינת שלשה סעדות של שבת, כי עקר התגלות ההתפארות בחינת ארץ ישראל הוא בשבת שאז עולין כל המצוות לפני ה' יתברך. וה' יתברך מתפאר בהם, כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה על פסוק: צדק לפניו יהלך וכו'. (סימן רעז). ועל כן אז אנפהא נהירין בנהירו עלאה על ידי אור ההתפארות של ישראל. ועקר התגלות ההתפארות הוא על ידי הצדיק כנ"ל שהוא בחינת משה. וזהו בחינת: כליל תפארת נתת לו וכו'. שאומרים בשבת. וזה בחינת ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ תפארת גדלה וכו'. נמצא, שעקר ההתפארות בשבת. ועל כן אז מצוה גדולה לאכל סעדת שבת, כי עקר ההתגלות ההתפארות הוא בשעת האכילה הקדושה שהוא בחינת אכילה של שבת. ועל כן צריכין לאכל שלש סעדות בשבת, כי ההתפארות כלול משלש כנ"ל. ואלו התלת גונין שהם כלל ההתפארות, מאירין לבת עין, שהוא בחינת כוס של ברכה, בחינת מלכות דוד, בחינת ארץ ישראל שמקבלת כל ההתפארות. כי משם עקר קדשת ארץ ישראל כנ"ל וזהו בחינת ברכת המזון בשלשה על הכוס שאז עקר שלמות מצות ברכת המזון, כי אז מזמנין בשלשה על הכוס. שכל זה הוא בחינת שלמות התגלות ההתפארות שעל ידי זה מתגלה ביותר קדשת ארץ ישראל שזהו עקר מצות ברכת המזון כנ"ל:

אות כד

ועל-כן אברהם הוא הראשון שגלה קדשת ארץ ישראל כמו שאיתא בזהר ומובא בדברינו כמה פעמים, כי אברהם היה נדיב לב הראשון. שכל עבודתו היתה רק רצון וכסופין דקדשה כמו שמבאר במקום אחר, כי הוא היה קדם מתן תורה. ובתחלת עבודתו לא היה יודע משום מצוה. והיתה כל עבודתו רק רצון וחשק וכסופין דקדשה והיה חזק ועז בהרצון מאד נגד כל העולם כלו שעמדו כנגדו למנעו. עד שזכה על ידי זה לשבר כל האויבים והמונעים שזהו בחינת שב לימיני עד אשית איביך הדם לרגליך, המובא לעיל שזה נאמר על אברהם. ועל ידי כל זה התפאר בו ה' יתברך מאד, כמו שכתוב: אברהם אוהבי. ועל ידי זה זכה לגלות קדשת ארץ ישראל, כי קדשת ארץ ישראל נתגלה על ידי ההתפארות שעקרו על ידי הרצון וכו' וכנ"ל. ועל ידי גדל חשקו ורצונו הטוב שהיה עז וחזק בזה מאד זכה שנתגלה לו מצות מילה שהוא תקון הברית שעל ידי זה עקר שבירת העזות דסטרא אחרא שמשם כל המונעים וזוכין לעזות דקדשה שהוא תלוי בקדשת הברית כי בו עז בו תקפא כידוע וזכה להוליד את יצחק שהוא הראשון שנולד בקדשת ישראל שממנו התחיל השמחה וההתפארות דקדשה. ועל כן נקרא על שם הצחוק והשמחה, כמו שכתוב: צחוק עשה לי אלקים וכו'. כי עקר השמחה על ידי ההתפארות כנ"ל: