ליקוטי הלכות/אורח חיים/הלכות בציעת הפת/הלכה א

הלכות סעודה א

אות א

יין פוטר כל מיני משקין עין במאמר המתחיל האי מאן דאזל למינסב וכו'. סימן כט. שתקון כלל הדמים הוא על ידי שמרימין את המח. ומשם נמשך לבנונית לכל הדמים, עין שם. והנה הברכה של כל הדברים הוא כדי לחזק ולתקן נפשו. ועל ידי זה יכול לתקן הנפש המלבש בתוך הדבר שאוכל. וזה שאסרו חכמינו זכרונם לברכה לאכל קדם התפלה ולמדו מפסוק 'לא תאכלו על הדם'- לא תאכלו קדם שתתפללו על דמכם. 'כי הדם הוא הנפש '. וצריך להתפלל תחלה לתקן דמו ונפשו. ואז יוכל לאכל ולהעלות ולתקן הנפשות המלבשין שם, כי התפלה הוא שירות ותשבחות וברכות והודאות לה' יתברך. ועל ידי זה יתתקנו הנפשות. כי הנפש הוא בחינת דבור כמו שמבאר שם. וכן כל הנפשות המלבשין בכל הדברים הם בחינת אותיות ודבורים המלבשין בכל מקום. ותקון הדבור הוא על ידי שבח הצדיקים ועל ידי ברכות לה' יתברך שהוא צדיקו של עולם כמו שמבאר שם. וזה גם כן בחינת הברכה שמברכין על כל דבר כדי לברך ולהודות את צדיקו של עולם כדי שעל ידי זה יתתקנו הנפשות שהם בחינת דבור. וזה שאיתא בתקונים שברכה היא מסטרא דאמא עלאה בחינת להניח ברכה אל ביתך, עין שם. כי שם בחינת נעכר הדם ונעשה חלב שהוא בחינת תקון הנפשות. ועל כן כשמברכין על היין שאז נתעלה הדעת מאד בבחינת זכה נעשה ראש כמו שמבאר שם. כי על ידי הברכה הוא בחינת זכה כי מזכך את דמיו כנ"ל. ועל כן אין צריך לברך עוד על שאר המשקין כי מאחר שנתתקן ונתעלה הדעת על ידי היין וברכתו, ממילא נתתקנו הנפשות שהם בחינת דמים, כי עקר תקון הדמים שהם הנפשות תלוי בהדעת כמו שמבאר שם. ועל כן היין חשוב שצריכין לברך עליו אפלו בתוך הסעדה ואין הפת פוטרו. כי גם חשיבות הפת הוא גם כן מחמת בחינת הדעת המלבש שם כנ"ל. ועל כן הוא פוטר כל הסעדה, כי הכל טפל אל הדעת, כי הדעת הוא העקר כנ"ל. אבל היין שהוא בחינת דעת גדול מאד אין הפת פוטרו:

ועל-כן מברכין על שנוי יין הטוב והמיטיב. כי כל הטוב תלוי בהדעת בבחינת גם בלא דעת נפש לא טוב כמו שמובא שם. ועל כן היין שהוא בחינת הדעת מברכין עליו הטוב והמיטיב. כי במקום הדעת שם הטוב כנ"ל: