להקיץ ולדעת

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

לְהָקִיץ וְלָדַעַת: חֲלוֹם הִבְעִיתַנִי,
רַק חֲלוֹם הוּא – יָרֵאתִי בִּכְדִי;
וְשֵׁנִית, כְּאֶתְמוֹל, לְהַבִּיט בְּעֵינֶיךָ,
וְלָחוּשׁ אֶת יָדְךָ בְּיָדִי.
 
לֹא הִכְלַמְנוּ הַכְלֵם אֶת חֶמְדַּת-נְעוּרֵינוּ,
בֶּעָבָר לֹא בָּגַדְנוּ בָּגוֹד,
וְשִׁמְשָׁהּ הַנָּדִיב שֶׁל כִּנֶּרֶת אִמֵּנוּ
לֹא שָׁקַע וּמֵיטִיב לָנוּ עוֹד.
 
כְּאֶתְמוֹל כְּמֵאָז מְקַשְּׁרֵנוּ עֲדַיִן
זֶה הַחוּט הַטָּמִיר-הָאַמִּיץ.
רַק חֲלוֹם בַּלָּהוֹת הוּא אֲשֶׁר הִבְעִיתָנוּ.
הָהּ, אֵלִי! לְהָקִיץ – – לְהָקִיץ – –

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה (הקישור המקורי).

מאת רחל המשוררת