לבנות שפיה (ביאליק)

אִם אֵין לִבּוֹתֵיכֶם עֲרֵלִים,
וְיֵשׁ בְּקָדְקָדְכֶם מְעַט דֵּעָה –
הִשְׁבַּעְתִּיכֶם, חֲלוּצִים עֲצֵלִים,
הַפְשִׁילוּ עַל שֶׁכֶם הַכֵּלִים
וְקַמְתֶּם וַעֲלִיתֶם לִשְׁפֵיָה.
 
בִּשְׁפֵיָה יֵשׁ חֹרְשַׁת בְּנֵי-אֹרֶן
וְסֻכָּה לְצֵל וּלְמַרְגֵּעָה.
וּמָה עוֹד בִּשְׁפֵיָה? חֲצִי גֹרֶן,
שְׁלִישׁ אִכָּר מְטַיֵּל בְּמִקְטֹרֶן,
וּמַעְיָן אַט זוֹחֵל בְּאַשְׁבֹּרֶן,
עֵץ יָבֵשׁ עַל רֹאשׁ הָר כְּתֹרֶן,
בַּחוּרִים כִּמְלֹא הַצִּפֹּרֶן,
אַךְ בָּנוֹת בִּשְׁפֵיָה – כְּמֵאָה.
 
כְּפָר בּוֹדֵד לוֹ שְׁפֵיָה – מִי דוֹרְשָׁהּ?
וּפְלָאִים לֹא מְעַט בָּהּ: עֵז חוֹרְשָׁה,
סְרִיס תַּרְנְגוֹל, חֲתוּלָה צוֹלֵעָה,
אַךְ פֶּלֶא פְלָאֶיהָ –הַחֹרְשָׁה,
וְהַבָּנוֹת בַּחֹרְשָׁה – כְּמֵאָה.
 
לֹא בָנוֹת, כִּי פֹארוֹת עֲלֵי עָיִן,
עֵינָיִם? לֹא, עִנְּבֵי הַיָּיִן
יָצִיצוּ בְךָ מִכָּל פֵּאָה;
הַבָּחוּר! אַל תִּישַׁן, שָׂא עָיִן
וְאַל תֵּצֵא בְגַפְּךָ מִשְּׁפֵיָה.
 
כְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה וּצְבָאוֹת
תִּגְדַּלְנָה בֵין סְלָעִים וּגְבָעוֹת, –
לֹא אָב וְלֹא אֵם לִבְנוֹת שְׁפֵיָה;
אַחְיוֹתָן – צִפֳּרִים וּלְטָאוֹת,
וַאֲחֵיהֶן – כּוֹכָבִים בִּשְׁמֵי-יָהּ.
 
רַבּוֹת בְּנוֹת כְּרָךְ הַמְלֻמָּדוֹת –
וּנְבוֹנוֹת מִכֻּלָּן בְּנוֹת שְׁפֵיָה.
בְּכָל-מַדָּע לָהֶן עֶשֶׂר יָדוֹת:
הֵן שׁוֹמְעוֹת שְׂפַת גַּנִּים וְשָׂדוֹת
וְשִׂיחַת הַקָּמָה הַמְּלֵאָה.
 
עִם צֵאת כּוֹכְבֵי לֵילֵי שַׁבָּתוֹת
בִּמְאַת זוּגוֹת עֵינֵי בְנוֹת שְׁפֵיָה
מָאתַיִם שַׁלְהָבוֹת נִצָּתוֹת; –
לוּ רָאָן הַנָּבִיא מֵעֲנָתוֹת
וְרָפָא לְרוּחוֹ הַנְּכֵאָה.
 
הֱיֵה בָרוּךְ, לֵיל שַׁבָּת מְצֻנָּן,
בֹּא, מְחֵה מֵעַל פָּנִים הַזֵּעָה,
בֹּא, טַהֵר הַמֵּצַח הַמְעֻנָּן –
וְעַד חֲצוֹת הַלַּיְלָה יְרֻנַּן
וִירֹעַע וִיכֻרְכַּר בִּשְׁפֵיָה.
 
וְכִי תִפְגֹּש בַּת שְׁפֵיָה לְבַדָּהּ,
עֲמוּסָה בְכַדָּהּ הַמְּלֵאָה –
אַל תִּגַּע בָּהּ יָדְךָ הַטְּמֵאָה,
פֶּן תָּרֹץ קָדְקָדְךָ בְכַדָּהּ;
אֲסוּרָה בְמַגָּע בַּת-שְׁפֵיָה.
 
אוֹ יָשְׁרָה בְעֵינֶיךָ הַנַּעֲרָה?
מִי? חַנָּה, צִפּוֹרָה אוֹ לֵאָה?
מַה-תִּשְׁתָּע, הַגֹּלֶם? הִתְנַעֲרָה
וַעֲלֵה כְדָת מֹשֶה הַשַּׁעֲרָה,
וְאֵרַשְׂתָּ לְעוֹלָם בַּת-שְׁפֵיָה.
 
אַךְ אוֹי וַאֲבוֹי לוֹ לָעַיִט
הַשָּׁב מִן הַחֹרְשָׁה בִשְׁפֵיָה
וְנַפְשׁוֹ שׁוֹקֵקָה וּצְמֵאָה
וּבְכַפָּיו אֵין טֶרֶף וָצָיִד:
לֹא צְבִיָּה, לֹא גְדִיָּה, לֹא שֵׂיָה.
 
וַאֲבוֹי לְךָ, בֶּן-הַבְּלִיַּעַל,
אִם תַּכְלִים בְּנוֹת עַמְּךָ בִּשְׁפֵיָה;
בְּעַמֶּיךָ לֹא תִהְיֶה עוֹד בַּעַל,
"צֵא!" יֹאמְרוּ לָךְ, "צֵא חֲלוּץ-נַעַל!
הַפְשִׁילָה כֵלֶיךָ וָצֵאָה!"
 
שפיה, ט"ו באלול, תרפ"ו.

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה.