כתבי יאיר צפורי / קללת הכלים השבורים של משטרת ישראל
קללת הכלים השבורים של משטרת ישראל[1]
גם בזמן שמשטרת ישראל עולה לכותרות בגין חדשות וחשדות הרחוקים מלהחמיא לה, יש להעלות על נס את כל אותם שוטרים העושים ימים ולילות ומקדישים את עצמם לשירות מדינת ישראל בנסיון לבצע את תפקידם, תוך התעלמות, במידת האפשר מהנזק שגורמים למשטרה אלה שעומדים בראשה.
העובדה ששישה ניצבים נמצאים במוקדי פרשיות "לא מחמיאות" בתקופת הזמן האחרונה, כבר איננה יכולה להיתפס כצירוף מקרים ביש מזל, אלא יש לבדוק אותה כבעיה מערכתית, המצביעה על ליקוי מבני בפיקוד הבכיר של משטרת ישראל.
מבלי דעת, היטיב לקלוע למתרחש בצמרת המשטרה ולתארו נכונה, ד"ר עמנואל ולד ז"ל, בספרו, שנכתב בכלל על צה"ל במלחמת לבנון הראשונה, "קללת הכלים השבורים"[2], שם הוא כתב:
"להסתאבות המטה הכללי גרמה בראש ובראשונה דפורמציה ביורוקרטית שפשתה בו. עיוותים סטרוקטורליים[3] כופלים ומקבילים, האופייניים לדפורמציה כזו, גרמו להצטברות עוצמת-יתר ב"מוסד הרמטכ"לות", להתרוקנות אגף המטה הכללי (אג"מ) מתוכן ומהות, לניפוח ולהסתרבלות אגפי המטה הכללי האחרים... הדפורמציה הביורוקרטית הכתיבה שיטת עבודת מטה בלתי-אפשרית ותהליכי קבלת החלטות עקמניים, שעשו את הסתאבות המטה הכללי לבלתי-נמנעת. המטה הכללי שקע יותר ויותר בניהול ביורוקרטי - שהתפתח כתחליף לפיקוד צבאי, למקצועיות צבאית נכונה ולעבודת מטה גבוה מתוקנת - וכך לא רק הסתאב, אלא גם נקלע לסחרור ספירלי, שממנו לא הצליח להיחלץ, ונגרר למערבולת שהפכה להיות חסרת מוצא."[4]
על עודף הקצונה בצבא, שהוא מאפיין בולט מאוד של משטרת ישראל כיום, כתב אז ד"ר ולד:
"התפתחות הקצונה... ממחישה טוב יותר מכל תופעה אחרת את מגמת ניפוח התקורות... אך היא ממחישה אפילו טוב יותר כיצד גרם ניפוח אינפלציוני של מערך רווי-תקורות לדפורמציה מבנית שלו, שסופה היה הרס עצמי. עודפי קצונה, שהצטברו בעקבות ניפוח מתמשך של פירמידת הפיקוד של צה"ל, יצרו בדרך זו פיחות מתמשך במעמדה והובילו בסופו של תהליך דינמי להסתאבותה... ביורוקרטיה של "ראשים קטנים", שתפקודה וביצועיה בינוניים ואף עלובים."[5]
האמור לעיל, כמו גם נושאים נוספים בהם דן ספרו של ד"ר ולד, כגון "הבינוניות הממארת", אי הפקת לקחים, מקצועיות מפקדים לקויה ומחדלי פיקוד, איבה לאינטלקטואליזם ולחשיבה, סקטוריאליות וקליקות, גאות בתשומות ובתקורות על-חשבון התפוקות, ואפילו חולשת הדרג המדיני, יפים לתיאור המתרחש במסדרונות המטה הארצי של משטרת ישראל ומטות המחוזות הרבים (והמיותרים) שלה בימים אלה.
לא בכדי צפות ועולות פרשיות על שליש(!) מניצבי המשטרה, כמו גם על שוטרים ועל קצינים זוטרים שנתפסים בקלקלתם ואשר ניתן להבין את תסכולם העמוק מהארגון בו הם משרתים (יש לחזור ולהזכיר שמדובר במיעוט מבוטל בתוך ארגון שמרבית אנשיו עושים עבודת קודש יומיומית, שגם היא מבליחה מדי פעם לתקשורת). משטרת ישראל של המאה העשרים ואחת, היא ארגון בעל שלד ושרירים מנוונים שעליהם מסת שכבות שומן מכבידות. אם אמשיך בהשוואת המערכת המשטרתית לגוף האדם, מובן שבמצב כזה נוצרת תשתית מצוינת להתפתחות תחלואים ונגעים רבים ולהיווצרות מורסות הצצות אל פני השטח.
גם לו שירתו במשטרת-ישראל גדולי המצביאים, לא היתה להם שום אפשרות לנהל אותה טוב יותר במצבה הנוכחי, מבלי לחתוך ולקצץ קיצוץ של ממש בשכבות השומן המיותרות, כתנאי הכרחי לחיזוק הגוף כולו. במצב בו כמות ניצבי המשטרה גדולה (להערכתי - פי שניים) מזו הנדרשת לתפקוד יעיל של הארגון, לא ייפלא שחלק מניצבי המשטרה אינם ראויים כלל לענוד דרגה רמה ונישאה זו. לא ייפלא גם שתת-תעסוקה, הנובעת ממספרם הרב, מעודדת אותם לשלוח ידם לנושאים פחות ראויים. נוסף על כך, עודף הניצבים ומטותיהם המנופחים נוגסים חלק כבד מתקציב המשטרה וכך, במקום שתקציב זה יתורגם לתועלת ותוספת תפוקות, הוא הוא המהווה מכשלה ביורוקרטית ליכולת הארגון לפעול ביעילות.
באופן לא-מפתיע, הפחתת מספר הניצבים, על האגפים והמטות שהם עומדים בראשם, תוביל בו-זמנית גם לחיסכון במשאבים וגם להתייעלות.
היבט נוסף של עודף הניצבים הוא זילות במעמדם (גם ללא קשר לפרשיות המביכות האחרונות), הגולשת לכלל הקצונה הבכירה ומחלחלת עד לקצונה הזוטרה. אם בעבר היה מספר האירועים שאליהם הגיעו מפקדי המחוזות מועט למדי והאירועים טופלו ברמת מפקדי התחנות או המרחבים, הרי כיום, כאשר מלאה המשטרה ניצבים, אלה מגיעים לפקד אישית כמעט על כל אירוע שיש בו פוטנציאל חשיפה לתקשורת, ובכך ממנפים את תופעת הראש הקטן של הקצינים הזוטרים, שכן האחרונים מוצאים שאינם נדרשים לקבל החלטות. יש לזכור עוד, שקצינים זוטרים אלה, שאינם מתנסים בקבלת החלטות, הם גם אלה שיצטרכו, לכאורה, להיות יום אחד ניצבי המשטרה[6].
יכולים, כמובן, קברניטי המשטרה דהיום, להרכין את ראשם בדומיה ולהמתין לחלוף הגל העכור ולחזרת התקשורת לעסוק בנושאים בוערים אחרים. כאלה לא חסרים במדינת ישראל, וכך, מן הסתם, גם יקרה, אלא שבלא שינוי משמעותי במבנה המשטרה ורצוי גם בתפיסתה את תפקידה כאוכפת חוק וסדר, לא יחלוף זמן רב עד שיגיעו הגלים העכורים הבאים.
משטרת ישראל יכולה גם יכולה להפוך להיות ארגון מנצח ומוביל, אם תשכיל להתייעל, לקצץ קיצוץ משמעותי במטה המנופח שלה, באופן של הורדה דרסטית במספר ניצביה, אם תחזיר את המשקל הראוי לשוטרי השטח ולפיקוד הזוטר שלה ותתמקד באכיפת החוק והסדר.
הערות שוליים[עריכה]
- ^ פורסם בעיתון "גלובס" (בגליון המודפס בלבד, עמוד 22) ביום 27 בינואר 2015 תחת הכותרת "ההסתאבות במשטרת ישראל - שכבות שומן שיוצרות תחלואים" ובשינויי עריכה קלים
- ^ הוצאת "שוקן" , 1987
- ^ הכוללים, בין היתר, ניפוח תקורות, סרבול מבני, הצטברות עודפי כוח-אדם (היוצרים תת-תעסוקה...), התמוססות האחריות והסמכות והתנתקות התלות ביניהם... וכן הלאה (הערת שוליים במקור - בגוף הספר)
- ^ "קללת הכלים השבורים", עמוד 163
- ^ "קללת הכלים השבורים", עמוד 149
- ^ בספר "קללת הכלים השבורים", עומד עמנואל ולד על בעיה זו מזווית שונה בעמוד 157