כתבי יאיר צפורי / עצות משוטר ותיק למפכ"ל חדש
עצות משוטר ותיק למפכ"ל חדש[1]
שבוע החנוכה הוא זה בו חונך רב-ניצב רוני אלשיך את תפקידו החדש כמפקח הכללי של משטרת ישראל. דווקא השפל בו נמצאת המשטרה בעת האחרונה מזמן למפכ"ל הנכנס הזדמנות בלתי רגילה למהלכים דרסטיים לשדרוג הארגון הזה.
היסוד במצב הנוכחי הטומן בחובו את הפוטנציאל הגדול ביותר לשינוי פניה של המשטרה, הוא "המחסור" שנוצר בניצבי המשטרה המכהנים. זוהי הזדמנות פז שלא למלא מחדש את כל סגל הניצבים, אלא לדלל משמעותית את מספרם וכמובן את מטותיהם. מזה שנים מכהנים במשטרת ישראל יותר מדי ניצבים. טענה זו הייתה נכונה כבר לפני שנים, עוד לפני פרשיות הניצבים השונות, אך נראה שפרשיות אלה נתנו משנה תוקף לטענה הזו. הפחתת מספר הניצבים, אפילו עד כדי מחצית מזו שהיתה ערב כניסתו של המפכ"ל הקודם לתפקידו, תאפשר לבצע קיצוץ חד במטות המנופחים של המשטרה, לחסוך בתקציבי תקורה כבדים, להעביר תקנים ותקציבים ליחידות השטח, להפחית משמעותית את הביורוקרטיה הארגונית, המכבידה על עשיית יחידות השטח, ולא פחות חשוב - להעביר מסר ברור של שינוי כיוון והטיית מרכז הכובד הארגוני ליחידות שמייצרות תפוקות משטרתיות. מה שנקרא בעגת השוטרים הוותיקים "אלה שמכניסים את הגנבים לבית הסוהר".
לו נשמעה דעתי, הייתי מייעץ למפכ"ל החדש למנות לו "יועץ לענייני שיטור" מקרב קציני המשטרה הבכירים שהוא גם בוגר קורס שוטרים וגם ישב לפחות שנתיים-שלוש בניידת. עצה זו איננה נובעת רק משום שהמפכ"ל עצמו לא בא משורות המשטרה. זה אולי ישמע מוזר למי שאינו מצוי בנבכי משטרת ישראל, אך אין זה עניין של מה בכך לאתר קצינים בכירים כאלה בשורות המשטרה. מעטים מאוד הקצינים הבכירים במשטרה שהתחילו את מסלול השירות שלהם במעבר קורס שוטרים ובמילוי תפקידי משטרה קלסיים. מובן שלא היה עולה על דעת איש בצה"ל, למשל, למנות מפקד פלוגת שריון שלא היה טנקיסט, למנות מפקד גדוד חי"ר שלא ירה בנשקו האישי, למנות כמפקד בסיס חיל אויר איש כוחות קרקע, או למנות למפקד חיל הים אדם שלא נרטב מרסס הגלים. אולם במשטרת ישראל אין כמעט מפקדים בכירים שהיו שוטרים בעברם.
בצד שינוי המסר הפנים-ארגוני הבלתי-פורמלי, שמי שחפץ להגיע לשורות הפיקוד הבכיר במשטרה, עדיף לו שלא יתחיל את השירות בה כשוטר בשטח, חשיבותם של קצינים שהיו שוטרים היא בכך שהם מכירים לא רק את תורת המשטרה שבכתב, זו החקוקה על פקודות המטה הארצי, אלא גם את התורה שבעל-פה. זו ששוטר צעיר לומד מהסמל הותיק, איתו הוא עובד בניידת. אני יכול להעיד שהמסורת המוכרת מהסרטים האמריקאים, לפיה אומר השוטר הותיק לצעיר שזה עתה סיים את הכשרתו הבסיסית, שישכח כל מה שלמד בקורסים ויתחיל ללמוד את עבודת השטח האמיתית, איננה קיימת במשטרת ישראל; אולם, כמו ביהדות, בצד התורה שבכתב קיימת תורה שבעל-פה, כזו שאיש לא יעז להעלות על הכתב, שכן הפרקטיקה של העשייה המשטרתית מחייבת את השוטרים למצוא פתרונות יצירתיים למצבים בלתי אפשריים - פתרונות שלא כתובים בשום ספר.
לא מזמן הציג אחד מערוצי הטלוויזיה מסמך, אותו ממלא כל שוטר בגמר טיפול באירוע משטרתי, הנקרא "דו"ח פעולה". השוטר פירט בגוף הדו"ח פעולות שעשה ובמסגרתן הפעיל גם הפעיל כוח, אך בסוף הדו"ח, כשהוא נדרש לסמן כן או לא בתשובה לשאלה אם הופעל כוח הוא מסמן את התשובה "לא". מן הסתם לא הייתי השוטר (גם אם לשעבר) היחיד, שחייך לעצמו נוכח הגילוי המרעיש המוכר היטב לשוטרים שממלאים דו"חות פעולה. כאן, בין השאר, טמון אחד ההבדלים בין קצין שרק קרא דו"חות פעולה במשך שירותו במשטרה, לבין זה שכתב כמה וכמה אלפי דו"חות כאלה בשנות שירותו כשוטר. רק מי שהיה שוטר וחש על בשרו את העימותים שמזמנים צרכי עבודת המשטרה מחד, למול מגבלות החוק ונוהלי המשטרה מאידך, יוכל לנתח נכונה את אותם גורמי קונפליקט, שהפיקוד הבכיר יכול לעשות לשיפורם, אך פיקוד זה אינו מכיר אותם - מפני שלא התנסה בהם.
את הביטוי "תרבות השקר", המיוחס למשטרת ישראל, לא אני טבעתי, ואין צורך להתאמץ כדי להוכיח שתרבות כזו אכן קיימת. אם חפץ המפכ"ל החדש להנחיל למשטרה ערכי יושר ותרבות אמת, לא די בניסיון - המועד מראש לכישלון - לאתר "תפוחים רקובים" כאלה ואחרים. צריך לבחון באומץ את מקורה של תרבות השקר, זו שפשתה במשטרה לא כי שוטרים הם חובבי שקרים, אלא כי היא פונקציונלית וממלאת בפועל ייעוד חשוב. כדי לברא תרבות זו, יש לעקר את אותם יסודות שמחייבים את קיומה. שום דרך אחרת לא תתקן אותה ושום יועץ לענייני אתיקה לא יועיל, כפי שכאלה לא הועילו בעבר. מי שיכול לסייע למפכ"ל לאתר את גורמי הכשל התרבותי הזה, הוא רק מי שהיה "שוטר" ויודע לפרוט לפרטים את מה שגרם לו, או לחבריו, לאמץ תרבות שאין חולק על כך שהיא פסולה מעיקרה.
מאז שהחלו תופעות הסכינאות האחרונות לתפוש את תשומת הלב הציבורית, עלה פלאים דימויים של שוטרי משטרת ישראל. מאז שאני מכיר את המשטרה היו עתות חירום שעתם היפה של השוטרים. אם במלחמת המפרץ הראשונה, כשטילי סקאד עיראקיים נפלו בגוש דן, אם בתקופות פיגועים ואם בשאר המלחמות האחרונות בהן היטשטשו הגבולות בין החזית לעורף. משטרת ישראל מתורגלת היטב, לצערנו, ומתפקדת מצוין במצבי חירום, בהם הן האדרנלין של השוטר הבודד והן האדרנלין הארגוני פועלים את פעולתם, והמשטרה משרה על הציבור הרחב תחושה שיש בה עוגן של יציבות ובטחון.
הכשלים של תפקוד המשטרה, הן אלה שעולים לכותרות, והן אלה - הרבים לאין ערוך - שנשארים סמויים מהעין הציבורית, הם בעיקר בשגרת היומיום האפורה של עבודת השיטור. אם ישכיל המפכ"ל הנכנס להחיל שינוי בשגרת עבודת היומיום של שוטרי השטח, אלה שמהם אנו כולנו, "האנשים הקטנים", מצפים לקבל שירותי משטרה איכותיים - נוכל לומר בסיום הקדנציה שלו שהוא היה מפכ"ל מוצלח.
- ^ פורסם בעיתון "גלובס" (בגליון המודפס עמוד 31) ביום 8 בדצמבר 2015 תחת הכותרת פחות ניצבים - יותר תקציבים ובשינויי עריכה קלים